ייסורי בגידה

שליחת תגובה

הכבוד - מכביד
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: ייסורי בגידה

ייסורי בגידה

על ידי לחשוב_טוב_לראות_טוב* » 20 אפריל 2022, 23:42

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

גם אני חיה לצד אדם קצת מאתגר... אחד שחושב רק על עצמו ולא סופר אותי ממטר. הפרעת אישיות מסוימת בעוד אני תיפוס תלותי ודי חלש. ניסיתי לבנות את עצמי דרכו כדי לחיות חיים מאושרים. היו לי אקסיומות מסויימות איך צריך להתנהל... נכנסתי לדכאון .. תמיד הייתי תיפוס חרדתי רק שהחיים לצד אדם כל כך בלתי מתחשב היו בלתי אפשריים. בתהליך שעברתי התחלתי לראות את עצמי במרכז ולהבין שאני הכי חשובה ולא משנה עד כמה אני חלשה ובלתי מוצלחת ועד כמה כריזמתי ומוצלח האדם שמולי. התחלתי לומר לעצמי מילים טובות ולבנות את עצמי האמיתית בלי לתת משקל כל כך גדול לסביבה שלי. הכח האמיתי להיות בשמחה נמצא אצלי ורק אני יכולה לתת לי אושר
החלטתי לחפש את עצמי ולהתגבר בכל מחיר על המחסומים שהפריעו לי כמו אמונות מגבילות וחשיבה לא מציאותית... אני עדיין בדרך אבל רוצה לכתוב מספר טיפים שליקטתי מכל מיני מקומות:
  1. להיות תמיד אדם טוב ונחמד ולקבל את החלקים הלא טובים שלי בהבנה
  2. לא להעביר ביקורת על אף אחד או לפחות להשתדל לא לשפוט אף אחד.. אלא להבין שכמו שיש בי דברים לא מושלמים כך גם יש בכל אדם.
  3. למצוא את הדברים שאני טובה בהם ולממש אותם
  4. לאהוב את עצמי ולומר לעצמי כל יום מילים טובות והיגדים מעודדים
  5. לא לצפות לאף אחד אלא להבין שאף אחד לא חייב לי כלום וכך להתחבר למקום פנימי של אמירת תודה על כל דבר. גם כשקשה להשתדל לראות את הטוב
והחשוב מכל: להקשיב לעצמי ולרצונות שלי. אני היחידה שיכולה לבנות ערך ואמונה במי שאני.. לדעת שאני יכולה וכל אדם יכול.. גם לדיכאון יש תפקיד וזה להזכיר לי שאני צריכה לחשב מסלול מחדש ולאהוב את עצמי ולמצוא את הדברים שעושים לי טוב.. בלי קשר לסביבה בכלל.
לכל אחד יש כשרון שהוא קיבל משהו יחודי שמוסתר או לא מקבל ביטוי.
צריך למצוא את המשהו הזה שגורם לנו לחוש שאנחנו ממשים את הפוטניציאל שלנו וגורם לנו להתאהב במה שאנחנו עושים בלי קשר לשום דבר אחר
ולומר מילים טובות לסביבה להחליף משקפיים ולראות יופי בכל מקום.. להבין שכולם מתמודדים וההתמודדות מחשלת ומוציאה מאיתנו יין משובח אם נתחבר לחשיבה חיובית.. עד כאן בינתיים מקווה שתתחברו למה שכתבתי..

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 28 אוקטובר 2021, 20:38

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

כשהריגוש כמו כדור שלג הולך ומתעצם,
לשפיות אין סיכוי, שהרי הנפש לא תתן.
חרדות דיכאונות הם חלק מהמשחק, והם מגיעים כשמזלזלים בהם.
בריאות לכולם!

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 17 נובמבר 2020, 09:23

יסוריי הבוגד או הנבגד?

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_א* » 22 אוקטובר 2020, 12:08

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

ממה את פוחדת ?.

ייסורי בגידה

על ידי הסטודנטית_פוחדת* » 13 יולי 2020, 12:03

הי.... תרצה לדבר על כך? או על משהו אחר?

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמוני* » 13 יוני 2020, 11:10

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

יסורי בגידה

ייסורי בגידה

על ידי אישה_במסע* » 05 מרץ 2018, 21:22

אני אשאל - מה זה לצאת מזה? מה זה "להתגבר"?

ייסורי בגידה

על ידי ציל_צול* » 05 מרץ 2018, 19:08

אני מחפש מטפלת רצינית מומלצת שיכולה לעזור לה לצאת מזה ולהאמין שהיא תצליח להתגבר עליו
שאלה נטולת ביקורת - למה היא לא מחפשת מטפלת לעצמה בעצמה?
האם היא רוצה "לצאת מזה"? האם היא רוצה להתגבר עליו?

אתה כמובן לא חייב לענות על כלום. אין לי מטפלת מומלצת בשבילך, אבל יש לי אולי דרכים אחרות לעזור, אם שיחה כזו נראית לך מתאימה.
בינתיים אני שולחת לך משהו חם מהלב. אין לו שם, אבל הוא חם והוא מהלב.

גילוי נאות - אני אישית לא חושבת שכדאי להתגבר על אהבה. אני גם לא בטוחה שזה אפשרי ויש לי דעה שעצם הניסיון גורם לאהבה להתחפר עוד יותר חזק.
אני חושבת שכדאי למצוא דרכים להכיל את כל האהבות כולן בצורה שהיא בת קיימא ולא מכאיבה לאחרים. זה לא תמיד תהליך קל או פשוט, אבל בהינתן שכל האהבות נובעות מהמקור האוהב שלנו (כך אני מאמינה), אי אפשר להפסיק לאהוב מישהו בכוח, או לעשות את זה בלי להרוג משהו בתוכנו. והחלק המת הזה... אתה לא רוצה לחיות איתו, כי הוא אף פעם לא באמת מת אלא רק מתחפש לדרכים מכאיבות אחרות של חיים.

ייסורי בגידה

על ידי אנונימי » 05 מרץ 2018, 17:02

לפני שבועיים הייתי גבר נשוי באושר + 3.
היום אני נשוי שאשתו מאוהבת כהוגן בבחור מהעבודה כבר כמה שנים, היא טוענת שעדיין אוהבת גם אותי ואני בעל ואבא מושלם, אבל היא מאוהבת בו, ואיתי היא אף פעם לא תרגיש ככה, ושאני אהיה מסכן איתה ושבלעדיו היא תהיה כבויה כל חייה, לא יכולה בלעדיו וכולי, כמו שנרשם פה כבר על ידי הרבה אחרים.
אני מחפש מטפלת רצינית מומלצת שיכולה לעזור לה לצאת מזה ולהאמין שהיא תצליח להתגבר עליו. הלכנו למטפל שיותר מרמז לה שהיא חייבת לנתק איתו קשר לגמרי והיא נסגרה ונאטמה, לא מאמינה בו ובדרך שלו, פסלה אותו לגמרי. אם יש משהו שהיה אצל מטפל\פסיכולוג שעזר לצאת מהתאהבות כזאת אני אשמח לפרטים.

ייסורי בגידה

על ידי אלכסון* » 23 יולי 2017, 00:30

רציתי להרגיש מילה של מישהו אחר מלטפת אותי, מבט משתהה, תשוקה עצומה ו.. זהו. זה קרה, קרה שוב ושוב בתקופת משבר אמיתי עם בעלי, שכבר לא היה כמעט קשר ומגע. עד שקרה משהו, התאהבתי.

ייסורי בגידה

על ידי אלכסון* » 23 יולי 2017, 00:18

קראתי אותך כאן מדיסון. מעניין מה שלומך היום.
אני נשואה הרבה שנים לגבר טוב לב ומקסים. יש ריבים וחילוקי דיעות אבל יש הבנה של רצון בסיסי להיטיב אחד עם השניה. אף פעם זו לא היתה סערה גדולה אך כן היה טוב והבאנו לעולם ילדים. עד שלא יכולתי יותר. לא יכולתי להשאיר את המחשבות על אחרים בגדר מחשבות ועשיתי מעשה.

ייסורי בגידה

על ידי אבא_שנפגע* » 01 נובמבר 2016, 18:08

הדיכאון...זו המלחמה הכי קשה, יום יומית...

ייסורי בגידה

על ידי אבא_שנפגע* » 11 ספטמבר 2016, 18:48

קראתי את האלכימאי לפני הרבה שנים, קראתי כל כך הרבה בשנה האחרונה...
נמאס לי כבר לקרוא, לדבר ולכתוב, פשוט התעייפתי מהכל...

אני רוצה לפקוח את עיני
לצמוח לאיטי.
הרביתי לחלום
החלומות טרפו אותי,
רציתי לנחם -
אבל מרדה בי תשוקתי.
היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה
בזרועותי.
אני יודעת שהדליקה אש זרה
את לילותי. אני רוצה לפקוח את עיני
לצמוח לאיטי.
הרביתי לחלום
החלומות טרפו אותי,
רציתי לנחם -
אבל מרדה בי תשוקתי.
היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה
בזרועותי.
אני יודע שהדליקה אש זרה
את לילותי.

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 09 ספטמבר 2016, 15:59

בעיניי המכשול הכי גדול ביציאה מהדיכאון הוא היעדר תקווה, ואולי היחידי. כמו שרבים אמרו מחלת הנפש היא כמו חור שחור כזה- אי אפשר לראות את האור, הטעם, הסיבה. משמע- אין תקווה.
ככל שהדיכאון מחריף לא רק שאין לך תקווה אתה כבר לא יודע למה לקוות ולמה לייחל, אתה לא מצליח לדמיין חיים טובים ללא הייסורים שבמקרה שלך אבא שנפגע הם בעקבות בגידה של האישה.
האם אתה יודע/מבחין באיזו שיטה הפסיכולוג מטפל בך? השיטה הפרוידיאנית בעיניי פחות עוזרת בסיטואציות כאלה, ומה שנקרא "פסיכולוגיה חיובית" היא מה שעשוי להוביל לשיפור יותר משמעותי. אם אתה/מישהו מעוניין לדעת למה ומה ההבדלים בין הדרכים הטיפוליות שמובילים ליתרון הזה (וזאת דעה אישית שלי) מוזמן לבקש. כך או כך- אל תעז להזניח את עצמך ואת הטיפול.
נוגע למה שנאמר על תקווה ועל כך שבתקופות דיכאון חריף קשה עד בלתי אפשרי לדעת לאן אני רוצה להגיע, איך אני רוצה להרגיש, איך אני רוצה לראות את החיים שלי, מה אני רוצה לקוות.
אני לא יודעת אם כך אתה מרגיש, אבל סביר מאוד שזה חלק מהתחושה, ואם עד עכשיו אתה והפסיכולוג עבדתם דרך פרויד, כדאי לנסות לשנות כיוון- ושהמטרה שלך בכל בוקר שאתה קם, או בכל דבר שאתה עושה היא למצוא תקווה. זה יכול להישמע נאיבי, או בלתי אפשרי, או קצת לא קשור אבל תתחיל לקוות שיום אחד תצא למסע וללבד שאתה זקוק להם. אולי כרגע זאת לא אופציה אבל לחשוב, לפנטז, שיום אחד תוכל ותמצא את הדרך לצאת לשבוע שבועיים בשביל ישראל או משהו דומה, או אפילו כמה חודשים במקומות כמו הודו או דרום אמריקה, בטוח לא יכול להוסיף לדיכאון. כשאתה מסתכל על הפתרון- וחלק ממנו בעיניך הוא למצוא את עצמך לבד, לנקות את הראש, גם אם זה לא אפשרי כרגע או בצורה שאתה מייחל לה (ותייחל כמה שיותר גבוה) מה שחשוב באמת בסופו של דבר הוא התחושה שיום אחד זה יקרה, ולמען זה אני עובד כרגע. גם למען המימוש וגם למען תחושת התקווה. אפשר למצוא את התחושה הזו גם בילדים, או בדברים אחרים. לחפש, להשקיע. עד עכשיו שמת את עצמך במרכז- אבל שמת את הדיכאון והסבל שבך במרכז. קשה מאוד לשנות גישה ותפישה, להתחיל להאמין, אבל לקוות אפילו להצליח לשנות גישה על מנת לצאת מהדיכאון (ולאוו דווקא לקוות לצאת ממנו, שיכול אולי להרע את ההרגשה) זאת אבן דרך חשובה בתהליך.
אם טרם קראת, ממליצה לך על ה"אלכימאי", יכול לסייע בנקודה הזאת.

>לקחת את דבריי בעירבון מוגבל. אני לא האל- אני אדם שטועה ואולי גם צודק. מסירה מעליי אחריות<

בהצלחה, מחזקת המון

ייסורי בגידה

על ידי מחפש_כיוון* » 09 ספטמבר 2016, 12:02

מה שקרה כבר היה
אם לא תוכל לשחרר את זה רק תכאיב לעצמך.

נשמע שאתה סובל, אתה יכול לדמיין את עצמך בלי הפגיעה הזאת? היית רוצה לנסות לוותר עליה?

ייסורי בגידה

על ידי אבא_שנפגע* » 09 ספטמבר 2016, 02:40

כמו צמח בר...

ייסורי בגידה

על ידי אבא_שנפגע* » 02 ספטמבר 2016, 21:47

הלוואי והיתה לי את היכולת הזו...
בעיקר מנסה לחפש את האושר בדברים הקטנים, וכן, הייתי מאוד רוצה להתנתק אפילו לשבוע, אבל אין לי את היכולת לא מבחינת העבודה ולא מבחינה כספית...
תודה

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 ספטמבר 2016, 23:25

מה הלאה? אין לי תשובות לעצמי כרגע, מחפש את הדרך להתגבר על הכאב.
האם אתה יכול להרשות לעצמך לקחת שבוע-שבועיים להתבודד? כי אז הייתי ממליצה לעשות חלק מ"שביל ישראל". רק אתה עם עצמך והתרמיל הגדול. שילוב של משימה פיזית ומעייפת בתוך עולם הטבע הענק והיפה והאדיש עם מפגשים אקראים של אנשים בדרך ועם הרבה זמן להתבוננויות החוצה ופנימה.
שם תוכל לראות כמה יפה העולם וכמה שווה לחיות אותו ושם גם תוכל להתגעגע למי שחשוב ולהיפרד ממי שלא ואולי אולי גם לשחרר גאוות קדומות.

ייסורי בגידה

על ידי אבא_שנפגע* » 01 ספטמבר 2016, 09:07

אל תשכחי שאמרתי לך
אל תשכחי
שהכל כבר ידוע מראש
אנו כאן להעביר את הזמן

אל תכעסי שאהבת אותי
אל תכעסי
שירים שטבולים בשקרים
הענקתי לך כמו שושנים...

הגיע ה1 בספטמבר בשעה טובה...
הקטנים עלו לכיתה א׳, הגדולים לכיתות שלהם ולי עכשיו יש את הזמן בשבילי לחשוב מה הלאה ולאן הולכים.
לא האמנתי שאגיע לרגע הזה אבל הוא הגיע.

מה הלאה? אין לי תשובות לעצמי כרגע, מחפש את הדרך להתגבר על הכאב.

ייסורי בגידה

על ידי ציל_צול* » 25 אוגוסט 2016, 23:58

מצטערת לשמוע על הסבל העצום שאתה סובל.
זה לא חייב להיות ככה. זו לא הדרך היחידה לעבד את החוויה הזו.
מציעה לך לקבוע שיחה עם צפריר שפרון. אני חושבת שהוא עשוי לעזור לך מאוד.
בהצלחה @}

ייסורי בגידה

על ידי אבא_שנפגע* » 25 אוגוסט 2016, 22:45

טיול בנים, כל שנה אנחנו סוגרים את החופש הגדול בטיול שלנו, רק הבנים, יוצאים לטבע ישנים בבית ספר שדה או אכסניית נוער ופשוט נהנים להיות רק הבנים לבד, בעיקר לעשות את מה שאנחנו רוצים בלי להרגיש לא בסדר עם עצמנו.
סיטואציה הזויה...אני עם הבנים בחדר של 18 מ״ר בקושי, הם ישנים, אני מסתכל עליהם ולא מצליח להרדם משטף המחשבות וההירהורים שעולים לי וגועשים כמו נהר סוחף ואני פשוט מוצף מכל כיוון אפשרי ולא מצליח להרגע וללכת לישון.
בעיקר מחפש לעצמי תשובות להרבה שאלות...

ייסורי בגידה

על ידי איש_עכביש* » 22 אוגוסט 2016, 16:55

גבר שנפגע,
לא נראה לי שתקבל כאן תמיכה או הכוונה מתאימה.
אם אתה בייאוש של להתאבד כדאי מאוד שתפנה לגורמים המתאימים כי גדול על הקהל כאן וזה יהיה חסר אחריות לתת לך כאן עצות.
בכל מקרה תהיה בטוב.

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 22 אוגוסט 2016, 15:57

ולא התכוונתי להמליץ לעזוב את הטיפול, חשוב מאוד להמשיך לטפל בעצמך!

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 22 אוגוסט 2016, 15:48

אולי תנסה כיוון טיפולי אחר? לי דרך אגב עזר ספר העזרה העצמית של בירון קיטי .
דרך אגב, מה הדברים שעושים אותך מאושר?
יש כמה שהם יותר אוניברסליים כמו פעילות גופנית, יציאה לטבע, שיחה עם אדם קרוב, חיבוק ממושך.

ייסורי בגידה

על ידי אבא_שנפגע* » 22 אוגוסט 2016, 14:34

עברה כמעט שנה מאז, בטיפול של פסיכולוג ועדיין לא מצליח להביא את עצמי למקום שלהגיד לעצמי היה עבר...
כל כך רוצה להיות במקום הזה של היה עבר ולמרות כל המאמצים שלי לא מצליח...
לא פשוטים החיים, ממש לא פשוטים ולא קלים.
עומד יציב?
נלחם. כמעט כל יום מחדש לעמוד יציב בשביל הבנים, יש ימים קלים יותר ויש ימים קלים פחות...

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 22 אוגוסט 2016, 14:02

זוגתך בגדה באמונה, כנראה מתוך חולשה וקושי שלה. זה כל הסיפור, היה, עבר.
השאלה איך אתה מתמודד עם המידע הזה , האם אתה פועל גם כן מתוך חולשה ובוגד בעצמך? או אולי עומד יציב, מוצא את הדרך שלך להיות נאמן לעצמך, למשפחתך?
חיבוקים וחיזוקים (())

ייסורי בגידה

על ידי אבא_שנפגע* » 22 אוגוסט 2016, 11:18

החופש מתקרב לסופו וה1 בספטמבר מתקרב.
מחכה ללוות את הקטנים לכיתה א׳, לגמור את השבוע ואז אלוהים גדול.
הייסורים כל כך רבים והזיכרונות שבים ומציפים מכל מקום אפשרי.
מנסה להילחם בתחושות הקשות ולשדר שהכל בסדר ובעיקר לא להתפרק...
זרקתי אתמול מהבית חולצות שהזכירו לי את הבגידה שלה, את התקופה הקשה הזו, עושה הכל כדי להצליח ולנצח את הדיכאון.
מישהי פעם אמרה לי שמחלת הנפש היא הקשה מכולם...כמה שהיא צדקה...

ייסורי בגידה

על ידי אבא_שנפגע* » 02 אוגוסט 2016, 22:22

לפחות הימים עוברים...התחיל חודש חדש, בקרוב יום ההולדת שלי. שיותר מכל לא הייתי רוצה לחגוג אותו השנה...
מחפש כוחות להתחזק ולהגיע לספטמבר...
ה1 בספטמבר - יום עם כל כך הרבה משמעויות עבורי...

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 יולי 2016, 09:35

_החיים כל כך מסובכים לפעמים, המוות כל כך קורץ לי שוב...
מחכה לספטמבר, לפחות לראות את הקטנים מתחילים כיתה א׳, אחר כך אלוהים גדול..._
אם אתה כל-כך אוהב את הילדים שלך, נסה לזכור שמעשה אובדני שלך יהרוס את ילדותם ויגרום להם לכאבי לב נוראים. האם תרצה שגם הם יפתרו את הכאב של עצמם בהתאבדות?
דיכאון הוא באמת חור שחור שבולע הכל, מכירה את התחושה, אבל כשיש ילדים אז צריך להסיט את המבט מהכאב העצמי אל טובתם.
לגבי בוגדנותה של אשתך, אני מעריכה שזה לא הגורם לדיכאון אלא טריגר להתפרצות שלו. אם לא היתה בוגדת, יתכן ומשהו אחר היה מהווה את הטריגר.
רציתי להציע שתנסה מגוון של טיפולים בעצמך, לא רק הכיוון הפסיכיאטרי. שיאצו או מסז' קבוע יכולים לתת חיבור חדש ומהנה (על פני מענה) לעצמך.
שמור על עצמך למענך ולמען ילדיך.

ייסורי בגידה

על ידי אבא_שנפגע* » 14 יולי 2016, 19:08

החיים מזמנים מצבים הזויים, עד שאני מצליח לעשות צעד אחד קדימה, פתאום היא גוררת אותי שלושה אחורה...
עד שחשבתי שאני מתקדם ומצליח להתרחק מהטראומה, היא באה ומציבה לי מהלומה חדשה שמלכוד 22 נראה כמו בדיחה עצובה לעומתה...

איך לעזאזל יוצאים מהמלכוד הזה? מה שלא אעשה, אני בבעייה...
החיים כל כך מסובכים לפעמים, המוות כל כך קורץ לי שוב...
מחכה לספטמבר, לפחות לראות את הקטנים מתחילים כיתה א׳, אחר כך אלוהים גדול...

ייסורי בגידה

על ידי אל_הלב* » 11 יוני 2016, 09:23

_חודש עבר והייסורים לא נרגעים...
וכאילו הדברים לא נלמדו והיא חוזרת על אותן ההתנהגויות הכואבות...
ושוב חוזרות המחשבות האובדניות, ושוב המלחמה להיאחז בחיים...
לא ידעתי שאפשר למות מלב שבור..._
אבא שנפגע כואב לי לשמוע שאתה סובל וממשיך להפגע מאשתך.
נשמע שאתה במשבר גדול, חשוב שתהיה בטיפול שעוזר לך ונותן לך כלים ותקוה להמשיך הלאה.
בנוסף, אם אתה בדיכאון לא הייתי פוסלת כדורים נוגדי דיכאון, אפילו שהיה לך לפי מה שכתבת ניסיון לא מוצלח שלדעתך החריף את הדיכאון.
לפעמים לוקח זמן למצוא את המינון או השילוב המיטבי של הכדורים, ולפעמים בתחילת טיפול הם עדיין לא משפיעים וההחרפה נובעת מהדיכאון עצמו.
יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד עם משבר הזוגיות אחרי שתייצב את מצבך הנפשי.

בגידה נובעת לרוב מסיבות רבות ונותנת הזדמנות לני בני הזוג ללמוד על עצמם על הצרכים שלהם ומה כדאי לשנות ולשפר בחיים.
זה אכן לעיתים משבר אמון גדול שנראה שהכול מתפרק כמו מגדל קלפים, אך לאחר זמן מבינים למה זה קרה ומה כן טוב שניתן להפיק מזה.
אתה כרגע בתוך זה וקשה לראות את הטוב שבזה, אבל בטוחה שתוכל לחזור להיות מאושר, אפילו יותר מלפני המשבר.

שולחת לך חיבוק גדול ותמשיך לשתף ולהתחזק.

ייסורי בגידה

על ידי מיכל_צמות* » 09 יוני 2016, 17:10

_אבל משהו בי לא שלם.
מישהו/ מישהי יכול/ ה לתרום מניסיונו/ה?
אני כל כך פוחדת להביא ילד במצב כזה. מצד שני, השעון הביולוגי מתקתק וכולם מלחיצים אותי. גם בעלי כבר בלחץ אימים להביא ילד ואני לא יודעת מה לעשות._
תמיד אנחנו לומדים מהניסיון שלנו. קצת קשה ללמוד מניסיונם של אחרים. מה שכן יכולה לומר - אם משהו לא שלם, אז התשובה היא לא.
להביא ילרד כי כולם מלחיצים אותך ולא מתוך בחירה שעכשיו זה מה שאת רוצה - זה ילד, יעשה לא טוב לא לך ולא לילד. בטח לא יהיה משהו שישפר את מערכת היחסים שלכם.
למה הלחץ של בעלך להביא ילד? לפעמים כשהקשר לא פשוט, יש תחושה שילד יתן כאן משהו שיחזק את הזוגיות. בד"כ בפועל זה אחרת. ילד זה המון לחץ - והרבה מקום של אפשרויות לחיכוכים, מתוך הצורך בתמיכה הדדית, בשימת לב ובתקשורת זורמת.
בעיני - להביא ילד זה כשזה מרגיש נכון ומתאים ובא בלב פתוח ושמח לקראתו.

ייסורי בגידה

על ידי אבא_שנפגע* » 07 יוני 2016, 17:33

חודש עבר והייסורים לא נרגעים...
וכאילו הדברים לא נלמדו והיא חוזרת על אותן ההתנהגויות הכואבות...
ושוב חוזרות המחשבות האובדניות, ושוב המלחמה להיאחז בחיים...

לא ידעתי שאפשר למות מלב שבור...

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 09 מאי 2016, 02:37

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אבא שנפגע
צר לי לשמוע על מה שעברת. לדעתי חשוב שתעשה כל דבר כדי לחזור לעמוד על הרגליים ורק אז תחשוב מה לעשות. להיות נסגד זה לא מה שמגדיר אותך כאדם בטוח יש הרבה דברים משמעותיים אחרים בחייך. אותם דברים שאנחנו שמים בצד שהצונאמי מופיע ורק יום אחד אנחנו חוזרים להעריך את הבריאות שלנו ושל הילדים, השמש הזורחת, משפחה, בית, עבודה ועוד.

מדיסון יקרה, לדעתי כל שניה שאת עם בעלך זה בזבוז זמן לשניכם. לגבר כה נפלא לא מגיע להיות ברירת מחדל וגם לך לא מגיע לעשות טובה ולהוליד ילד או לחיות בלי סקס. אם יהיה לכם ילד הכל יהיה הרבה יותר מסובך מנסיון. הפרדו כידידים והמשיכי הלאה

ייסורי בגידה

על ידי אבא_שנפגע* » 08 מאי 2016, 10:42

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

עוד מעט שנה מאז שגיליתי שהיא בגדה בי...
עברתי הרבה דברים בדרך כולל נסיון אובדני שאני עוד לא יודע להגיד לעצמי האם אני מצטער שנכשל או שמח שהצילו את חיי...
מתמודד עם פסיכולוג טוב כבר חודשיים (בעקבות הנסיון האובדני), ועדיין יש ימים שאני מצטער שלא חתכתי ברגע הראשון וקמתי ויצאתי, ומצד שני יש ימים שאני אומר שאולי בכל זאת צריך לפחות לנסות להציל את הקשר ולו רק למען הילדים (לדעת שניסיתי לפחות).
בין לבין, התחלנו טיפול זוגי והפסקנו באמצע כי אני הייתי בדיכאון קשה, התחלתי טיפול פסיכיאטרי (שרק החמיר את הבעיה ותרם לניסיון האובדני).
קיבלתי החלטה לנסות להציל את הקשר, אבל בדרך יש ימים קשים ששוב מתעורר הכעס עליה, שוב עולים הזכרונות ושוב יש את החשק לפוצץ את העולם...

איך מתגברים (אם בכלל)?
אפשר בכלל לסלוח ולהתקדם הלאה?
מה עושים בימים שהזכרונות עולים ומציפים והתחושות הקשות חוזרות?

ייסורי בגידה

על ידי בובית* » 28 אפריל 2016, 12:50

מכל מה שקראתי כאן, ולמרות שמכל מלמדיי השכלתי.. כל אחד בוחר לו את הדרך ולהתעלם מהשאר.
אני מזדהה עם אחד הפלוניים מלמעלה, אבל רק אוסיף שהבחירה צריכה לעבור ייסורים, אחרת היא לא מצדיקה את עצמה:

אני קורא את עמוד "ייסורי בגידה" כבר קרוב לשנה ומזדהה מאוד עם הכתוב.
אולי אכתוב גם על עצמי כאן ואשתף פעם... בינתיים אני רק קורא אחרים (ובעיקר אחרות)
אני אכתוב לך את דעתי.
לדעתי, את צריכה לשקול להפרד מבעלך ולהפרד מה"מאהב" שלך
נראה לי, שבשתי מערכות היחסים הללו את כבר כבויה. משתי המערכות כבר נכווית. המשקעים רבים מדי. למדת ה-מ-ו-ן על עצמך, גילית את עצמך מחדש. זו מתנה של ממש עבורך כי יש נשים וגברים שעושים זאת רק בגיל 50-60. העזת, זכית.

אל תרחמי על בעלך. הוא ימצא מישהי אחרת (סליחה - לא בכוונה לפגוע בך כמובן)

תתחילי מהתחלה. את כבר יודעת מה את מחפשת. לי נשמע שאת מחפשת גבר שיעורר בך תשוקה - אבל שלא יהיה שרוט וישרוף אותך בלהבות שלו.
נשמע לי, שאת זה כבר לא תמצאי בבעלך. נשמע לי שאת איתו כי את מפחדת לאבד את הקשר היציב היחיד שחווית בחייך.
אם אני צודק, אז אני יכול לייעץ לך לא לחיות מתוך פחד, אלא מתוך תעוזה. העזי. העזי לחיות. אל תכבי את עצמך.

ייסורי בגידה

על ידי Madison* » 03 נובמבר 2015, 02:00

קדימה... אשמח לשמוע :)

ייסורי בגידה

על ידי אישה_במסע* » 02 נובמבר 2015, 18:02

ולא שכחתי לגבי סיפור הפגישה שלי ושל בן זוגי. אני גם אספר אותו כנראה מתישהו.

ייסורי בגידה

על ידי אישה_במסע* » 02 נובמבר 2015, 17:55

ממש לא. להוליד ילד מתוך לחץ זה לא הוגן כלפי הילד לדעתי, ומגדיל את הסיכוי שלא יהיה באמת רצוי. אם הם בלחץ זה שלהם - לא שלך. שיפגינו קצת קפיטליזם בריא ולא יפילו עלייך את הפחדים שלהם.

ייסורי בגידה

על ידי Madison* » 02 נובמבר 2015, 17:43

אני רוצה להכניס "טוויסט" לעלילה:
בעלי מוכן לסלוח לי על מה שהיה ולעבוד על הקשר, אבל הוא רוצה שזו תהיה בדיקה קצרה (חודש, חודשיים) ואם אנחנו סבבה, אז שאכנס להריון (בפעם הראשונה).
אני מרגישה שאחרי השנה הקשה והמטלטלת שעברה עלי, זה יהיה טירוף. אני לא מסוגלת לדמיין את עצמי מביאה ילד עכשיו. עדיין לא התאוששתי מכל מה שקרה לי. עדיין לא סגורה לחלוטין מי אני.
מצד שני, בעלי הוא בן הזוג המושלם והפרטנר הכי טוב להקים איתו משפחה. הוא מוכן לסלוח לי על כל השיט הזה וזו מרגישה לי כמו הזדמנות פז. אבל משהו בי לא שלם.
מישהו/ מישהי יכול/ ה לתרום מניסיונו/ה?
אני כל כך פוחדת להביא ילד במצב כזה. מצד שני, השעון הביולוגי מתקתק וכולם מלחיצים אותי. גם בעלי כבר בלחץ אימים להביא ילד ואני לא יודעת מה לעשות.
הצילו

ייסורי בגידה

על ידי Madison* » 31 אוקטובר 2015, 18:25

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני כאן.
לא ממש הצלחתי. עדיין נורא מבולבלת. בכל מקרה, אני לא מקבלת תמיכה מהחבר בסערת הרגשות שאני חווה, אנחנו רבים כל הזמן ולכן די ניתקנו את הקשר.
אני חושבת לטוס קצת ולנקות את הראש. מקווה שזה יעזור.

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 28 אוקטובר 2015, 19:37

כן, הכל בסדר? הצלחת לבחור בין הקטבים הממגנטים בחייך?

<פלוני אלמונית אחרת>

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 28 אוקטובר 2015, 15:50

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

מדיסון את עוד שם?

ייסורי בגידה

על ידי חפציבה* » 19 אוקטובר 2015, 09:01

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

זו אני בתגובה כאן למעלה, ממחשב אחר.

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 18 אוקטובר 2015, 22:12

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

מצד אחד את טוענת שפירקת את הנישואים שלך וזה היה בלתי נמנע ומצד שני מודה שהרוב לא היו עושים את זה, ושלא "בא לך לפרק משפחה"... ?
פלוני את/ה מחפש/ת היגיון בתחום של הלב שהוא, במהותו, לא רציונאלי ומלא סתירות.


לי למשל יש דרישות מאוד מאוד גבוהות ואני מסננת משהו כמו 99.9% מהגברים מראש. ולא רק שלא הייתה לי בעיה למצוא בן זוג, זה קרה כשהחלטתי שמסיבות שונות אין לי זמן לחפש טת מי שמתאים לי, זה לא ישתנה בשנתיים הקרובות, והסיכוי להיתקל במקרה במישהו מתאים נמוך, אז פשוט החלטתי לדחות את נושא הזוגיות בשנתיים. ונחשי מה? לגמרי במקרה פגשתי את בן זוג
אישה במסע סיקרנת אותי לגמרי! מוכנה לספר לנו את סיפור היכרותך הקוסמי עם בן זוגך?
אגב גם אני כמוך וכמו מדיסון מסננת 99% מהגברים, לא מתוך רצון או החלטה מודעת, אלא באופן טבעי נדיר שגבר מרגיש לי מתאים להיות הבנזוג שלי. הייתי בטוחה שאני היחידה :-)

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 18 אוקטובר 2015, 21:43

זה היה כנראה בלתי נמנע).

כי בגילאים מסוימים מרבית האנשים כבר נשואים + ילדים. ומאחר ולא בא לי לפרק משפחה / להיכנס למערכת יחסים מסובכת (ברור לי שרובם לא עוזבים את הבית כמו שאני עשיתי)

מצד אחד את טוענת שפירקת את הנישואים שלך וזה היה בלתי נמנע ומצד שני מודה שהרוב לא היו עושים את זה, ושלא "בא לך לפרק משפחה"... ?

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמוני* » 18 אוקטובר 2015, 21:17

_תודה על התגובה שלך. אני אשמח לשמוע את הסיפור שלך ולהתייעץ (גם במדיה אחרת אם פה חשוף לך מדי).
אני יודעת שכשילדים נכנסים לתמונה, הזוגיות דועכת וזה מטריד אותי במובן אחר. אני מוטרדת כי אני תוהה האם ממילא דינן של כל מערכות היחסים לדעוך ולכן אולי בכל זאת כדאי להקים משפחה עם מישהו שהוא אדם נפלא, חבר טוב, תומך ואוהב, שהרי גם עם אחרים זה ידעך, אז אולי עדיף לעשות את זה עם מישהו שסומכים עליו_
מדיסון יקרה
יש בי צד שמאוד רוצה לחלוק את הסיפור שלי. הוא שונה מאוד מהסיפור שלך אולם מורכב גם הוא.
מצד שני לכתוב אותו כאן, בפומבי באינטרנט - מרתיע אותי מאוד. איך משתפים בפרטי?
מה שאני כן יכול לכתוב כאן הוא שיש קו ברור וישיר בין הילדות שלי לסערות הנפש שבבגרות ולהתפתחות המינית שלי עם השנים. ההבנה הזו לא מקלה על הדילמות והתשוקות האסורות אבל לפחות היא מאירה את הדרך.

לעניין מה שכתבת -
אני לא חושב שטיבן של כל מערכות היחסים לדעוך. אולם אם נקודת ההתחלה היא מ"אזור הנוחות" וממקום בו אין תשוקה ויש רתיעה ומשקעים, לדעתי הסיכוי שתצמח מזה מערכת זוגית מספקת לשני הצדדים הוא נמוך מאוד. לעומת זאת הסיכוי שכאשר יגיעו ילדים הזוגיות תיעלם לגמרי הוא גבוה מאוד ואז יתכן ושוב תמצאי את עצמך בעין הסערה, מחפשת אלטרנטיבה, עורגת להרגיש שוב בחיים.

ייסורי בגידה

על ידי אישה_במסע* » 18 אוקטובר 2015, 19:23

אם מלכתחילה אני פוסלת את 99.99 מהגברים, אז אם החל מגיל מסויים אני אפסול לא 99.99 אלא 99.999 מה הבדל הגדול? זה הבדל של 0.009%! זה ממש קצת! למה זה צריך להיות שיקול?

ייסורי בגידה

על ידי Madison* » 18 אוקטובר 2015, 17:41

גם אני מאוד בררנית, ויותר מזה, כבר ציינתי שכמעט אף גבר לא עושה לי את זה ממש. זה מאוד נדיר שמישהו מאוד מוצא חן בעיני. זה קרה לי פעמים ספורות בחיים (בגלל זה כשהחבר הפציע בחיי, ועוד בטיימינג הזה, זה היה כנראה בלתי נמנע).
אני חושבת שזה כן קשור בכמה אנשים יש בעולם, כי בגילאים מסוימים מרבית האנשים כבר נשואים + ילדים. ומאחר ולא בא לי לפרק משפחה / להיכנס למערכת יחסים מסובכת (ברור לי שרובם לא עוזבים את הבית כמו שאני עשיתי), אז זה גם שיקול מבחינתי.

ייסורי בגידה

על ידי אישה_במסע* » 17 אוקטובר 2015, 20:32

הסיכוי למצוא זוגיות חדשה וטובה לא קשור רק בכמות האנשים בעולם, אלא ביכולת שלך לאתר את מי שמתאים לך. לי למשל יש דרישות מאוד מאוד גבוהות ואני מסננת משהו כמו 99.9% מהגברים מראש. ולא רק שלא הייתה לי בעיה למצוא בן זוג, זה קרה כשהחלטתי שמסיבות שונות אין לי זמן לחפש את מי שמתאים לי, זה לא ישתנה בשנתיים הקרובות, והסיכוי להיתקל במקרה במישהו מתאים נמוך, אז פשוט החלטתי לדחות את נושא הזוגיות בשנתיים. ונחשי מה? לגמרי במקרה פגשתי את בן זוגי.
או שלא במקרה, אלא כי ידעתי מה באמת חשוב לי ומה אני מחפשת. אם את מאמינה בסיפורים קוסמיים.

ייסורי בגידה

על ידי Madison* » 17 אוקטובר 2015, 18:59

_אישה במסע

משנה מה יש יותר במובן של הסיכוי למצוא זוגיות חדשה וטובה.

ייסורי בגידה

על ידי אישה_במסע* » 17 אוקטובר 2015, 17:41

_אני מניחה שבחוץ יש יותר צפרדעים מנסיכים. אני תוהה האם טיפול מיני/ זוגי עם בעלי יכול לעזור או שאלה סתם קשקושים.
אני תוהה האם אפשר להימשך למישהו גם אחרי המון שנים ביחד או שבכל מקרה מתרגלים תמיד לבן הזוג ומה שנשארת היא החברות ושיתוף הפעולה. הלוואי והיו לי תשובות._

מה זה משנה מה יש יותר? אלא אם כן את בקטע של פוליאמוריה, אחד אמור להספיק...
יש כאלו שטיפול עוזר להם, אבל לדעת הבעיה היא לא רק מינית. ואפשר להימשך אחרי הרבה שנים יחד. מישהי כבר העידה על זה בדף הזה.

ייסורי בגידה

על ידי Madison* » 17 אוקטובר 2015, 16:40

היי, אני עדיין כאן ושמחה שגם אתם (הרגשתי שאולי קצת טחנתי את השכל עם הסיפור שלי או שהפורום הזה פחות מתאים לסוג העניינים שאני מעוניינת לדבר עליו).

חפציבה
מצד אחד את רוצה לחזור למי שהיית ומצד שני את מעודדת אותי להיות נאמנה לעצמי לראשונה בחיי ולא לאחרים. אני מכירה את הקונפליקט הזה. גם אני כל החיים הייתה "הילדה הטובה". ציונים טובים, קצינה בצבא, תואר במקצוע נחשב, עבודה במקומות יוקרתיים וזוגיות מושלמת לכאורה עם אחלה של בן אדם.
השנה האחרונה (כולל עכשיו) התאפיינה בכשל מוסרי משמעותי מבחינתי. הפכתי להיות "הילדה הרעה". החבר הוציא ממני את ה"פאם פאטאל" שתמיד הרגשתי שמסתתרת בתוכי (ואני הוצאתי ממנו את ה"זכר אלפא" שבו). הבעיה היא שכל הריגושים והנהנתנות והסקס הלכו יד ביד עם שקרים, בגידה וכאב. אני באמת לא יודעת כבר מי אני.

_פלוני אלמוני
תודה על התגובה שלך. אני אשמח לשמוע את הסיפור שלך ולהתייעץ (גם במדיה אחרת אם פה חשוף לך מדי).
אני יודעת שכשילדים נכנסים לתמונה, הזוגיות דועכת וזה מטריד אותי במובן אחר. אני מוטרדת כי אני תוהה האם ממילא דינן של כל מערכות היחסים לדעוך ולכן אולי בכל זאת כדאי להקים משפחה עם מישהו שהוא אדם נפלא, חבר טוב, תומך ואוהב, שהרי גם עם אחרים זה ידעך, אז אולי עדיף לעשות את זה עם מישהו שסומכים עליו.

_פלונית לרגע
אני לא מאוד צעירה. בת 31. גיל קצת מלחיץ. אני מניחה שבחוץ יש יותר צפרדעים מנסיכים. אני תוהה האם טיפול מיני/ זוגי עם בעלי יכול לעזור או שאלה סתם קשקושים.
אני תוהה האם אפשר להימשך למישהו גם אחרי המון שנים ביחד או שבכל מקרה מתרגלים תמיד לבן הזוג ומה שנשארת היא החברות ושיתוף הפעולה. הלוואי והיו לי תשובות.

ייסורי בגידה

על ידי חפציבה* » 16 אוקטובר 2015, 07:20

פלונית הדף פוצל לשניים ישנו גם ייסורי בגידה חלק ראשון או משהו כזה..

ייסורי בגידה

על ידי פלונית_לרגע* » 15 אוקטובר 2015, 16:12

מה קרה לדף הזה? לא היתה לו התחלה אחרת? מוזר...

_לדעתי, את צריכה לשקול להפרד מבעלך ולהפרד מה"מאהב" שלך
נראה לי, שבשתי מערכות היחסים הללו את כבר כבויה. משתי המערכות כבר נכווית. המשקעים רבים מדי. למדת ה-מ-ו-ן על עצמך, גילית את עצמך מחדש. זו מתנה של ממש עבורך כי יש נשים וגברים שעושים זאת רק בגיל 50-60. העזת, זכית._

אם את צעירה, זה מה שהייתי עושה.אני הייתי מסרבת להתפשר ומוצאת מישהו שאני גם נמשכת אליו וגם יציב.

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמוני* » 14 אוקטובר 2015, 21:38

מדיסון יקרה
אני קורא את עמוד "ייסורי בגידה" כבר קרוב לשנה ומזדהה מאוד עם הכתוב.
אולי אכתוב גם על עצמי כאן ואשתף פעם... בינתיים אני רק קורא אחרים (ובעיקר אחרות)

אני אכתוב לך את דעתי.
לדעתי, את צריכה לשקול להפרד מבעלך ולהפרד מה"מאהב" שלך
נראה לי, שבשתי מערכות היחסים הללו את כבר כבויה. משתי המערכות כבר נכווית. המשקעים רבים מדי. למדת ה-מ-ו-ן על עצמך, גילית את עצמך מחדש. זו מתנה של ממש עבורך כי יש נשים וגברים שעושים זאת רק בגיל 50-60. העזת, זכית.

אל תרחמי על בעלך. הוא ימצא מישהי אחרת (סליחה - לא בכוונה לפגוע בך כמובן)

תתחילי מהתחלה. את כבר יודעת מה את מחפשת. לי נשמע שאת מחפשת גבר שיעורר בך תשוקה - אבל שלא יהיה שרוט וישרוף אותך בלהבות שלו.
נשמע לי, שאת זה כבר לא תמצאי בבעלך. נשמע לי שאת איתו כי את מפחדת לאבד את הקשר היציב היחיד שחווית בחייך.
אם אני צודק, אז אני יכול לייעץ לך לא לחיות מתוך פחד, אלא מתוך תעוזה. העזי. העזי לחיות. אל תכבי את עצמך.

האמיני לי - כאשר מביאים ילדים לעולם, חוקי המשחק משתנים לחלוטין. והזוגיות דועכת ונכבית עוד יותר והכל נהיה כל כך מורכב, כל כך קשה לנשום. אם יש לך עוד בחירה, עשי זאת בזוגיות חזקה ויציבה.

מחזיק לך אצבעות.

ייסורי בגידה

על ידי חפציבה* » 14 אוקטובר 2015, 20:29

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

ולגבי השינויים שאני עברתי, ואיך שהפתעתי את עצמי לגמרי:
אני כל השנים הייתי אדם מאד ערכי ובשנה האחרונה חייתי חיי שחיתות ונהנתנות שבחלומות הכי פרועים שלי לא היית מדמיינת שאחיה, ועשיתי דברים מאד לא נחמדים שבחיים לא הייתי חושבת שאעשה, אחד מהם הוא סוג של לגנוב (ממש בקטנה ולא עשה נזק לאף אחד, אבל עדיין..)
לא יכולה להסביר את זה - תעלומה :-) בינתיים אני לומדת את עצמי החדש והפחות ערכי (לצערי) ומאד רוצה לחזור למי שהייתי.

ייסורי בגידה

על ידי חפציבה* » 14 אוקטובר 2015, 20:25

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

מדיסון את עוד כאן? מה שלומך?

ציל צול כרגיל, כל מילה. בעיקר בקטע שמדיסון לקחת אחריות גם על חייו של בעלך. אם לא, אני צריכה לשחרר אותו בכלל שמתי לב שאנחנו הנשים פעמים רבות לוקחות אחריות על כל העולם ואישתו, ורק את עצמנו אנחנו שמות במקום האחרון, במקרה הטוב :-)
גם אני חושבת שהגישה שאת חייבת לבעלך תשובה היא בדיוק מה שתוקע אותך. אם הבנתי אותך נכון מהתיאורים שלך עד עכשיו: עד היום חיית "לפי הספר" ועשית "מה שצריך" בלי להקשיב באמת לעצמך האמיתי, ולאן זה הוביל כבר נוכחנו. אולי הגיע הזמן להיות נאמנה לעצמך?

ייסורי בגידה

על ידי ציל_צול* » 06 אוקטובר 2015, 17:00

תודה ענקית על התגובה הזו
תודה לך. את יודעת, דיבורים על חופש וביטוי מלא של חלקי העצמי - כנראה שגם אני הייתי צריכה לשמוע את זה :-)

ייסורי בגידה

על ידי Madison* » 06 אוקטובר 2015, 00:37

חפציבה - אשמח לשמוע...

ציל צול - וואו. הצלחת לבטא במילים את כל הדברים הנכונים. נגעת בי ממש. תודה ענקית על התגובה הזו.

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 05 אוקטובר 2015, 22:27

אני מסכימה עם ציל צול . והציטוטים שלך שהיא בחרה יכולים לעזור לך- שימי לב, כשכל מה שחשבת על עצמך עמד בסימן שאלה, את נכנסת לסחרור הזה. לפעמים השאלות שלנו כבר מכילות את התשובות ויכולות לעזור לנו לצאת מהלופ.

ייסורי בגידה

על ידי ציל_צול* » 05 אוקטובר 2015, 21:00

אתם צודקים לגבי החלק של לסלוח לעצמי. אני חייבת לעשות את זה.
הפוך. את ממש לא חייבת.
כל עוד תהיי במצב תודעתי של חובה - הדבר שאת רוצה יתרחק ממך עוד ועוד.
חפשי בתוכך את החלק הרך. את החלק שסולח לך כי הוא מבין שכל הדרכים האחרות מזיקות לך.
שרק אהבה עצמית וחמלה כלפי הטעויות שלך (שמא היו אלה טעויות? אפשר לדבר גם על זה) יכולות להזיז אותך קדימה.
החובה היא ממשפחה אחרת לגמרי.

אני לא מבינה איך נכנסתי לסחרור הזה
אני לא בטוחה שזה משנה. זה קרה.
העמדה שלי בדברים כאלה היא שיש מצב שהיה לך צורך עז לא מסופק. ובחרת ללכת ולספק אותו.
כן, זה גרם פגיעה לאחרים וזה ממש מצער. אבל הצורך שלך בער ועכשיו את לוקחת אחריות על כל זה ועושה כמיטב יכולתך.

בשנה האחרונה כל מה שחשבתי על עצמי עמד בסימן שאלה.
אני מציעה שזה תהליך חיובי, גם אם כואב מאוד ומכאיב לאחרים.
לאפשר לכל החלקים בתוכך לקבל ביטוי, גם כאלה שבכלל לא רצית לדעת מקיומם.
אולי גילית שאת פשוט... אנושית.

אם לא, אני צריכה לשחרר אותו
את לא יכולה לשחרר איש. אפילו את עצמך את לא יכולה לשחרר מאחר שאת כבר משוחררת בכל מקרה.
את יכולה לעבוד דרך החופש המלא שיש לך, לקבל את ההחלטות הכי טובות, ולקוות שאחרים יקבלו על הבסיס הזה החלטות מעולות משלהם.
את לא חייבת תשובות לאף אחד, בטח אם את לא יודעת אותן.
אני כן חושבת שכדאי לך להתחייב לאמת שלך. אם את לא יודעת - תגידי לא יודעת.
אם את לא יודעת אבל מאוד רוצה ומבולבלת - תגידי בדיוק את זה.
האיש שלצדך יחליט בעצמו למה הוא מסכים לחכות וכמה זמן. זו לא החלטה שלך ואת לא צריכה להזדרז עם החלטות הרות גורל כמו הקמת משפחה רק בשביל מה שאת תופשת כרגע כהגינות.

השאלה האם משהו כזה יכול לקרות לי איתו שוב...
לא כדאי לך לשאול שאלות שאין עליהן תשובה ולתלות עליהן את קבלת ההחלטות שלך. זו דעתי האישית.

ייסורי בגידה

על ידי חפציבה* » 05 אוקטובר 2015, 19:37

בשנה האחרונה כל מה שחשבתי על עצמי עמד בסימן שאלה.
אז אנחנו שתיים ;-) גם לי זה קרה לאחרונה אם כי בכיוון אחר לגמרי. לא מזהה את עצמי בעצמי היום.

ייסורי בגידה

על ידי Madison* » 05 אוקטובר 2015, 18:40

אני לא רואה סיבה לפגוע בו. איזה בעל רוצה לשמוע מאשתו שהיא בגדה בו ושהמאהב היה מדהים במיטה ושהוא (הבעל) לא ממש?
אני לא חושבת שכנות היא ערך עליון אם היא יכולה לרסק לאדם את הלב ואת הביטחון העצמי. בסה"כ הוא גבר נפלא שתמיד היה טוב אלי ופגעתי בו מספיק.

אתם צודקים לגבי החלק של לסלוח לעצמי. אני חייבת לעשות את זה. אני פשוט המומה שהגעתי למקום כזה. אני לא מבינה איך נכנסתי לסחרור הזה ואיך נשאבתי לשקרים, בגידות וחיים כפולים. אני כ"כ יציבה והחלטית בד"כ. בשנה האחרונה כל מה שחשבתי על עצמי עמד בסימן שאלה.

אני חושבת שהסןגיה האמיתית היא סוגיית ההורות. בעלי מאוד רוצה ילד. אני חייבת להבין עם עצמי אם אני יכולה לתת לו כת זה בקרוב או לא. אם לא, אני צריכה לשחרר אותו. אני חושבת שהוא יהיה האבא הכי טוב בעולם והפרטנר המושלם להקים איתו משפחה. לא יודעת אם הוא יהיה המאהב המושלם אבל בחיים לא כל דבר מושלם. השאלה האם משהו כזה יכול לקרות לי איתו שוב... אני לא מסוגלת לעמוד בסיטואציה כזו שוב, בטח לא עם ילדים.

ייסורי בגידה

על ידי ציל_צול* » 05 אוקטובר 2015, 09:21

אני עדיין מרגישה אחראית לכל הבלאגן וקשה לי לסלוח לעצמי על הבגידה בבעלי ועל הפגיעה בחבר. אני מקווה שאצליח לסלוח לעצמי על זה. כבר שנה שאני מרגישה נורא על מה שעשיתי ועל איך שהתנהלתי.
אני חושבת שאולי אפשר ללמוד מזה משהו. שלא מועיל לא לסלוח לעצמך. שזה גורם עוד נזק.
סליחה היא עניין של החלטה ואף אחד הרי לא יכול לסלוח לך חוץ מאשר את עצמך.
מה את יכולה לעשות כדי לקבל את ההחלטה הזו? אולי זה שהיא לא מתקבלת תוקע אותך במקום כבר שנה?
ניסיוני בחיים לימד אותי שייסורי מצפון ורגשות אשמה הם מצב תודעתי ורגשי תקוע ולא מועיל.
את יכולה להתחיל לשוחח עם החלק הזה בתוכך?

ייסורי בגידה

על ידי חפציבה* » 05 אוקטובר 2015, 01:08

אישה במסע יקרה, אני לא בטוחה שהבנתי את כוונתך בחלק האחרון של דברייך... הואילי להסביר?

ייסורי בגידה

על ידי אישה_במסע* » 04 אוקטובר 2015, 20:23

_אני לא חושבת שלא חשוב לבעלי לפתור את סוגיית הסקס. אני פשוט לא חושבת שהוא מבין את עומק הבעיה, ואין לי כל כך איך להסביר לו. מה אני יכולה להגיד לו? "הסקס שלנו חלש, לעומת זאת, היה לי סקס מטריף חושים עם מישהו אחר (בזמן שהיינו נשואים) ואני לא יכולה להוציא אותו מהראש שלי?", או אולי "אני לא נמשכת אליך ברמות מטורפות כמו שנמשכתי לגבר אחר"?
אני חושבת שהוא רואה את זה כאילו אני סגורה לסקס, ואם הוא ייתקרב וייזום יותר, אז הכל יסתדר. הוא לא חושב שאני אדם מיני בכלל. הוא חושב שהבעיה היא אצלי, בא-מיניות שלי._

כן. את יכולה להגיד לו את זה (במיוחד אם כבר סיפרת לו על הבגידה שלך!) ולהגיד לו גם שאת מינית מאוד, שההאשמה שלו לא ראויה, ושאם את מינית עם אחרים ולא איתו זה מעיד משהו על הקשר ביניכם ולא משהו טוב.
את גם יכולה להגיד לו שזה חשוב לך מאוד. ולעשות את זה. התנהגות היא תקשורת. לקבוע עיתים לסקס, באופן קבוע, להתעקש שזה חשוב יותר מדברים אחרים.
את יכולה להגיד לו שהחלטת להתגרש אם הסקס לא ישתפר.

יש המון אפשרויות שפתוחות בפנייך. יש לך המון דרכים רבות ושונות להסביר לו. ואם הוא יסרב לשמוע (ולדעתי, הוא כבר ברמה כלשהי מסרב לשמוע ומכחיש אקטיבית. אחרת איך את, אישה א מינית שכמוך, בוגדת בו מינית?) אז זו ההחלטה שלו והבחירה שלו. ולדעתי, לפני שתתגרשי ממנו, כדאי להגיד לו גם את זה. אולי זה יועיל לבאה בתור.

בכלל, מרגע שהחלטת שאם X את מתגרשת, את יכולה נניח אחרי שלושה חודשים בהם את לא אומרת לו דברים דרסטיים ופוגעים ומנסה רק להתעקש על סקס שלוש פעמים בשבוע, ואחרי שהחלטת להתגרש - הכל! ממש הכל! כולל להגיד מה שכתבת לי, מילה במילה. את כל מה שכתבת בדף הזה. ולמען האמת, את יכולה לעשות את זה עכשיו. מה מפריע לך?

ייסורי בגידה

על ידי חפציבה* » 04 אוקטובר 2015, 00:07

אני עדיין מרגישה אחראית לכל הבלאגן וקשה לי לסלוח לעצמי על הבגידה בבעלי ועל הפגיעה בחבר

רבי נחמן מברסלב אומר:
"צרִיך הָאָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, וְלָבוֹא לִידֵי שִׂמְחָה כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן מְעַט טוֹב, עַל יְדֵי זֶה הוּא יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה."

רק כשאנחנו מבינים שאנחנו אנושיים, רק כשאנחנו מפסיקים להאשים (את עצמנו) ומתחילים לברר (את עצמנו) ולמצוא אילו צרכים שלנו שלא נענו גרמו לנו לחטוא, ואיך נוכל לענות טוב יותר לצרכים של עצמנו כדי שלא ניגרר לחטוא שוב, זאת בעצם תחילתה של התשובה והכפרה.

אגב נראה שמכל הבלאגן הזה יצא משהו טוב גם לחיי הנישואין שלך וליחסים שלך עם בעלך:
סיפרתי לבעלי שיצאתי עם מישהו אחר במשך תקופה לא קצרה, שהיה בינינו קשר מיני ושהיה לי כיף איתו. זה מאוד טלטל אותו ומאז הוא יותר נלחם על הקשר.

עוד כמה משפטים שלך שתפסו לי את העין:

אני חושבת שהוא רואה את זה כאילו אני סגורה לסקס, ואם הוא ייתקרב וייזום יותר, אז הכל יסתדר. הוא לא חושב שאני אדם מיני בכלל. הוא חושב שהבעיה היא אצלי, בא-מיניות שלי.

אני לא מרגישה שבצד השני יש הזדהות או הבנה, אם כבר אז הוא לא לוקח שום דבר מזה ברצינות ודי מתייחס לזה כאל חלומות באספמיה_..._וקשה לי עם זה.


התשובה שלו הייתה: "אז מה.."

ייסורי בגידה

על ידי Madison* » 03 אוקטובר 2015, 23:03

ציל צול
כולם באמת אנשים טובים (לפחות שני הגברים בחיי...). אני עדיין מרגישה אחראית לכל הבלאגן וקשה לי לסלוח לעצמי על הבגידה בבעלי ועל הפגיעה בחבר. אני מקווה שאצליח לסלוח לעצמי על זה. כבר שנה שאני מרגישה נורא על מה שעשיתי ועל איך שהתנהלתי.

אישה במסע.
אני לא חושבת שלא חשוב לבעלי לפתור את סוגיית הסקס. אני פשוט לא חושבת שהוא מבין את עומק הבעיה, ואין לי כל כך איך להסביר לו. מה אני יכולה להגיד לו? "הסקס שלנו חלש, לעומת זאת, היה לי סקס מטריף חושים עם מישהו אחר (בזמן שהיינו נשואים) ואני לא יכולה להוציא אותו מהראש שלי?", או אולי "אני לא נמשכת אליך ברמות מטורפות כמו שנמשכתי לגבר אחר"?
אני חושבת שהוא רואה את זה כאילו אני סגורה לסקס, ואם הוא ייתקרב וייזום יותר, אז הכל יסתדר. הוא לא חושב שאני אדם מיני בכלל. הוא חושב שהבעיה היא אצלי, בא-מיניות שלי.

תודות
תודה על כל מה שכתבת. ריגשת אותי וחיזקת אותי מאוד. קראתי את מה שכתבת לי כמה פעמים ואני אשוב ואקרא את זה כדי להתחזק.

חפציבה
סיפרתי לבעלי שיצאתי עם מישהו אחר במשך תקופה לא קצרה, שהיה בינינו קשר מיני ושהיה לי כיף איתו. זה מאוד טלטל אותו ומאז הוא יותר נלחם על הקשר, כל הזמן יוזם בילויים ומנסה מאוד להתקרב מחדש. אני מאוד מעריכה את זה וגם מאוד נחמד לי, אבל הראש שלי עדיין "תקוע" על החבר. מתגעגעת לסערות הרגש איתו (לסערות הטובות, לסקס ולהתרגשות).
לגבי תחומי העניין השונים, התכוונתי בשיחות. אני תמיד מספרת סיפורים, מדברת המון על רעיונות ודברים שראיתי ושמעתי וקראתי ומכניסה המון עניין ותוכן לקשר. בעלי הוא לא הטיפוס הדברן שמספר ומדבר ומעמיק בשיחות. אז אנחנו לא מנהלים שיחות עומק וכשכן, זה בד"כ מגיע ממני. הוא מקשיב נפלא (לעומת החבר) ויש לו אינטיליגנציה רגשית טובה, אבל משהו שם די חסר מהצד שלו, במובן שאני זו שמכניסה את התוכן. אני גם זו שמכניסה את הזעזועים לקשר. אני מייצרת את העניין כי הכל אצלו כל כך שקט, יציב, מאוזן ורגוע. אני מטלטלת את הסירה לפעמים ואני זו שחותרת עם המשוטים בסירה (אם להמשיך לרכוב על המטאפורה הזו). גם מבחינת תחומי עניין, הוא פחות מתחבר לדברים שאני מתחברת אליהם. הוא לא חושב בגדול כמוני. הוא רוצה בית, משפחה, ילדים ועבודה מסודרת. חיים שקטים. לי לפעמים יש כל מיני רעיונות, מיזמים ופנטזיות על להצליח בגדול, לטרוף את החיים וכו' ואני לא מרגישה שבצד השני יש הזדהות או הבנה, אם כבר אז הוא לא לוקח שום דבר מזה ברצינות ודי מתייחס לזה כאל חלומות באספמיה ועל דברים שוליים שצריכים לבוא אחרי משפחה וילדים וחיים שקטים, אם בכלל. וקשה לי עם זה.
עם החבר, אגב, זה ממש לא ככה. שנינו "פנטזיונרים" ואוהבים להעלות רעיונות, לדבר ולתכנן תכניות על לטרוף את החיים ביחד. לפעמים היינו מיישמים ולפעמים זה היה כיף אפילו ברמת הדיבור.

לגבי שאלתך אם נפתחתי בפניו, אז התשובה היא כן. תמיד אמרתי לו את הדברים האלה. גם לפני החתונה, אמרתי לו שאני חוששת שלא חוויתי מספיק כדי לסגור את הבאסטה ולהתמסד. תמיד אמרתי לו שמפריע לי שלא חוויתי כלום מלבדו. התשובה שלו הייתה: "אז מה, הרבה נשים מתחתנות עם החבר הראשון שלהן" (חוץ מאמא שלו, אני לא מכירה מישהי כזאת באופן אישי...)

ייסורי בגידה

על ידי תודות* » 03 אוקטובר 2015, 11:05

יש כאן שני צדדים:
יש כאן רק צד אחד.
כל השאר מסך עשן -
הוא לא צד בכלל. זה רק את. אך ורק את.

זה החדשות הטובות.

תודות

ייסורי בגידה

על ידי חפציבה* » 02 אוקטובר 2015, 18:44

נתקלתי בשיר הזה עכשיו, מקדישה לך גם אותו.
והעיקר שהתעוררת לחיים :-)

"מֵת בְּאִטִּיּוּת
מִי שֶׁלֹּא זָז מִמְּקוֹמוֹ
מִי שֶׁלֹּא מִתְעַנְיֵן.
מֵת בְּאִטִּיּוּת
מִי שֶׁפּוֹגֵעַ בִּכְבוֹדוֹ הָעַצְמִי
מִי שֶׁלֹּא נוֹתֵן שֶׁיַּעַזְרוּ לוֹ.
מֵת בְּאִטִּיּוּת
מִי שֶׁהָיָה שָׁבוּי בְּהֵרְגֵּלָיו
וְחוֹזֵר יוֹם יוֹם לְאוֹתָן הַמֻּסְכָּמוֹת.
שֶׁלֹּא מַחֲלִיף מוּתָג
שֶׁלֹּא מֵעֵז לְשַׁנּוֹת גּוֹנֵי לְבוּשׁוֹ
שֶֹּׁלא מְשׂוֹחֵחַ עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר.
מֵת בְּאִטִּיּוּת מִי שֶׁמּוֹנֵעַ מֵעַצְמוֹ תְּשוּקוֹת
וּמְעַרְבּוֹלוֹת.
הָרְגָּשׁוֹת שֶׁהֵם יוֹצְרִים,
דַּוְקָא אֵלֶּה,
מַחְזִירִים נִיצוֹצוֹת לָעֵינַיִם וּמְשִׁיבִים לַחַיִּים
לְבָבוֹת שְׁבוּרִים.
מֵת בְּאִטִּיּוּת,
מִי שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה כִּוּוּן כְּשֶׁהוּא מַרְגִּיש
אֻמְלָל בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ, אוֹ עִם אֲהוּבָתוֹ,
מִי שֶׁלֹּא מְרַעֲנֵן הַיָּדוּעַ וְהַבִּלְתִּי יָדוּעַ
כְּדֵי לְהִתְעַלּוֹת בַּחֲלוֹמוֹתָיו,
מִי שֶׁלֹּא מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ, וְלוּ פַּעַם אַחַת בַּחַיִּים
לְהִתְרַחֵק מֵעֵצוֹת נְבוֹנוֹת.
תִּחְיֶה הַיּוֹם,
סַכֵּן הַיּוֹם
עֲשֵׂה זֹאת עַכְשָׁו.
אַל תִּתֵּן לְעַצְמְךָ לָמוּת בְּאִטִּיּוּת.
אַל תִּמָּנַע מֵהָאֹשֶׁר."
אל......
(פאבלו נרודה)

ייסורי בגידה

על ידי חפציבה* » 02 אוקטובר 2015, 15:59

_סעי לשלושה ימים במדבר.
לבד
ללא אינטרנט, ללא רדיו, ללא ספר, ללא אלבום תמונות,
ללא טלפון וללא שום גירוי חיצוני._

לפעמים דווקא כל החפירות הן אלה שמבלבלות ומסתירות את האמת. לפעמים מבינים לבד, מתוך האינטואציה, מה צריך לעשות אחרי 3 ימים כאלה של התנתקות (והתנקות) מוחלטת.

ייסורי בגידה

על ידי חפציבה* » 02 אוקטובר 2015, 15:49

**אני פלוני אלמונית מהדף הקודם (שמתי לב שהצטרפה לכאן עוד פלונית אז בחרתי לי שם)

מה שכן, אני לא חושבת שבין חברים טובים אפשרי מצב בו יש משהו שממש חשוב למישהו אחד (מישהי, במקרה הזה), והשני לא מוכן להתאמץ. והיחס של בעלך לסקס נשמע בדיוק כזה - זה ממש חשוב לך, אבל הוא לא מתאמץ. אז חוץ מה"נעבוד על זה" שלו אם יקרה, לדעתי כדאי לחזור ולהבהיר שזה חשוב לך, וגם לרשום לעצמך את היחס שלו למשהו שחשוב לך.
מזדהה עם כל מילה. זה בדיוק מה שרציתי לכתוב לך..
יש כאן שני צדדים: הצד שלך, שלא היית מסופקת שנים אבל נראה כאילו גם בחרת שלא לשתף את בעלך, לא באמת נפתחת אליו ולא סיפרת לו על הבעיה לעומק (אני בכיוון?). גם עכשיו בזמן המשבר: אמרת לו שהסקס לא מספק אותך בכלליות. השאלה איך הוא ידע מה לשנות אם לא תגידי בפירוט מה עושה לך את זה? למשל, כתבת שבעבר ניסית לשכנע אותו להתחטב והוא לא התאמץ בכיוון. השאלה אם הוא הבין מה עומד מאחורי זה (שאשתו כבר לא נמשכת אליו, שהיא לא מתכוונת לחיות ללא מיניות ושהיא רוצה לתת סיכוי כי היא אוהבת אותו וחושבת שהמשיכה עשויה לחזור אם תתחטבו ביחד? מה חשבת שרק הוא יעבוד קשה? ;-)).
ומהצד השני מהתשובה שלו "טוב נעבוד על זה" נדמה שאו שהוא באמת לא ממש קולט מה קורה וכמה הנושא חשוב לך או מה בדיוק את מצפה ממנו בפועל לעשות, או שאין לו רצון או יכולת להתאמץ. אולי הוא שאנן וחושב שאין סיכוי שבאמת תעזבי? אולי לא בא לו להתאמץ יותר מדי בשביל שהקשר הזה יצליח? אולי הוא חושב שקשר צריך להצליח באופן טבעי בלי להתאמץ? אולי לעשות ספורט זה סבל בשבילו?
אגב סיפרת לו שהתאהבת במישהו? (אני זוכרת שלא סיפרת לו על הרומן עם המאהב וכמה רחוק הגעתם אבל על עצם קיומו סיפרת?) תטלטלי אותו קצת! שיבין שהוא גם צריך להתאמץ אחרת יאבד את אשתו..

_אני לא אומרת שבעלי הוא כמו הידיד הטוב שאת מתה עליו אבל לא מעוניינת בו מבחינה מינית. פשוט ניסיתי להסביר שלפעמים אהבה, הערכה וכבוד לא מספיקות כדי להחזיק מערכת יחסים תקינה. עובדה שאצלנו היה פיצוץ גדול בעקבות החסכים במיניות ובעניין בינינו.
אני אוהבת אותו בצורה עמוקה, אני חושבת שהוא הכי גבר שיש. פשוט משהו במיניות שלנו ומשהו בתחומי העניין בינינו לא עובד טוב (אין שיחות עומק, כבר אין לנו כל כך מה לחדש אחד לשניה אחרי עשור ביחד ויש מצב שאנחנו גם לא רוצים את אותם הדברים מהחיים או לפחות לא באותה צורה). אני לא יודעת אם אפשר לעבוד על זה._
מה כוונתך בתחומי עניין שונים ודברים שונים שאתם רוצים מהחיים? זה עד כדי כך מהותי ומשמעותי?

אני לא יודעת אם חוויתי מספיק כדי לחזור ולתת 100% מעצמי לקשר.
את מתכוונת שלא חווית מספיק מחוץ לקשר? כי הקשר עצמו גם אמור להיות חוויה :) אם העובדה שהוא הראשון שלך מכרסמת בך והתחושה היא שאת ממש צריכה לחוות "חוץ" אז בהחלט חשוב שזיהית את הצורך הזה אצלך ושווה גם לדבר על זה עם בעלך (וזה דבר נפרד מבעיית המיניות).

בת'כלס זה נשמע כאילו יש כאן משהו הרבה יותר עמוק ממיניות לא מספקת. נשמע שאין ביניכם תקשורת בכלל. יכול להיות שלא באמת נפתחת אליו ולא דיברת איתו על הדברים החשובים באמת לאורך השנים? אם זה כך אז לא פלא שמשעמם לך איתו. וגם לא פלא שאין מיניות זה פועל יוצא.

ייסורי בגידה

על ידי תודות* » 02 אוקטובר 2015, 14:55

אני כן יודעת שאם בסופו של דבר ניפרד, רווקות העולם ירוויחו אדם מדהים ואני אפסיד
החיים הם לא משא ומתן.
אינם תמורה בעד הקרבה.
החיים הם תמורה מבחינת השינוי, ההשתנות, התמורה היא מובנת מאליה.
ולא תמיד היא תועלת מידית או תועלת כלל.
את לא יכולה להפסיד כלום ואינך יכולה להרוויח דבר.
רווקות העולם לא ירוויחו כלום, אפילו לא אחת.
אולי אחת תמצא בו חבר לחיים ולהקמת משפחה.

זה לא העניין - הרווח או ההפסד שלך זה קשקוש לא רלוונטי לבחירותיך.
אושרך לעומת זאת, האישור הפנימי - זה ראוי.

אני לא יודעת אם חוויתי מספיק כדי לחזור ולתת 100% מעצמי לקשר.
הבדיקה, כאמור היא בדיקה בינך ובין עצמך.
איך את עושה שלום עם עצמך.
איך את מזה את החלקים שבך, בעצמך,
שאת נלחמת בהם.
ולאחר שאת מזהה.
להתבונן ולראות מה טוב בשבילך.
רק בשבילך.
אך ורק בשבילך.
100 אחוז מעצמך - בשבילך.

אז, כאשר ברור לך מה את רוצה ועושה לך טוב - בשבילך. אז אפשר להתחיל לדבר על הדמות שאת בוחרת
לחלוק אתה את חייך, האם זו דמות אחת או כמה.

כאשר את מתבוננת על מי שאת בעל כורחך את מחלקת אתה את חייך את רואה את עצמך.
ומול עצמך יש כמה וכמה דמויות.
יש את מי שאת מאמינה שאת, וזו, שאת מאמינה שהיא את - יש לה כמה דמויות.
בראשן, עומדת מעל כולן ורודה - הילדה הקטנה.
עשי אתה שלום.
אין לך ברירה.

ולכן, התבונני פנימה.
ראי מה רצונך.
ואם הילדה הקטנה זקוקה להיבטי ההתפעמות של האהבה, יהי כך.
ואם הגוף התעלה מעל הפחד, ובאמצעות הדחף מצא את נחמתו המינית - יהי כך.

וכל השאר, אין לאלה פתרונות, תשובות או מתכונים.

רק הניחי לכל מצע ההתחכמויות של הנפש בבואה אל מול חייה ומקטרגת על עצמה ועל עולמה.

אל תתני גרם מעצמך אל הקשר.
היי חלק מהקשר. והקשר - יהיה חלק ממך.

הקשר האינטימי הזוגי הוא חלק מהנפש. בהחלט.
ככל שהזמן עובר, החלק הזה, הופך להיות אותנטי יותר ויותר, נוכח אצל הנפש.

עם זאת, החלק של בן/ת הזוג - אינו אלא פנימה בנפש, הוא לא קשור לברייה, לדמות האמתית.

אלא, כפי שהתפעמות מינית או לבבית מניחה אצל המתפעמ/ת גל גדול של הסכמה ואהבה עצמית, שנמצא לכאורה האדם האחר מפעיל, שאתך אני עצמי, כך כל מערכות היחסים החיצוניות.
רק טריגר להעיר מה שבפנים.
לעתים הנפש מתמכרת לסבל שטריגר כזה או אחר מעצים בעבורה, אז היא קרבן ראוי, וכשהצדק אתה.
אלוהים ישמור.

סעי לשלושה ימים במדבר.
לבד
ללא אינטרנט, ללא רדיו, ללא ספר, ללא אלבום תמונות,
ללא טלפון וללא שום גירוי חיצוני.

שלושה ימים - התבונני.

גם אם לא תראי כלום, הכל יהיה גלוי לפנייך.

תודות

ייסורי בגידה

על ידי אישה_במסע* » 02 אוקטובר 2015, 13:06

את יודעת מה עצוב _בסיפור הזה? כולכם נשמעים אנשים טובים בסך הכל, שהסתבכו להם החיים
גם כי אני לא יכולה להגיד לעצמי - לי זה לא היה קורה, אני מתנהגת נכון. וגם כי אין פה פתרון בית ספר. תכלס, זו הסיבה שאני לא כותבת פה. פשוט אין לי מושג מה הדבר הנכון לעשות. אני אכן בעד לברר את סוגיית הנישואין קודם, ומאחלת לך ממש את כל הטוב שבעולם, וגם לשני הגברים. אני ממש לא יודעת מה הייתי עושה במקומך (וממש מקווה לא להיות במקום הזה, אבל זה יכול לקרות לי!).

מה שכן, אני לא חושבת שבין חברים טובים אפשרי מצב בו יש משהו שממש חשוב למישהו אחד (מישהי, במקרה הזה), והשני לא מוכן להתאמץ. והיחס של בעלך לסקס נשמע בדיוק כזה - זה ממש חשוב לך, אבל הוא לא מתאמץ. אז חוץ מה"נעבוד על זה" שלו אם יקרה, לדעתי כדאי לחזור ולהבהיר שזה חשוב לך, וגם לרשום לעצמך את היחס שלו למשהו שחשוב לך.

ייסורי בגידה

על ידי ציל_צול* » 02 אוקטובר 2015, 12:28

החלטתי לברר את סוגיית הנישואין שלי קודם. אם הנישואין לא מתאימים עוד, אני צריכה לסיים את הפרק הזה בחיי לפני שאני ממשיכה הלאה
מצביעה בעד הדרך הזו ובעד הגישה שלך שמפנה את הצרכים של אחרים מהדרך (אבל לא בחוסר התחשבות או גסות) כדי שתוכלי לדעת מה את רוצה.

את יודעת מה יפה בסיפור הזה? כולכם נשמעים אנשים טובים בסך הכל, שהסתבכו להם החיים. ככה, רק מקריאה מאוד מאוד שטחית. אני קוראת ומרגישה באיזה רובד מאוד תחתון שמגיע לכולכם איזה טוב, גם כשאתם מתנהגים אולי קצת פחות "יפה".
אז בהזדמנות זו אני מאחלת לכם את זה. לך, וגם לשני הגברים שמעורבים.

ייסורי בגידה

על ידי Madison* » 02 אוקטובר 2015, 10:17

לפלוני אלמונית - תודה רבה על התמיכה. זה אכן מקום שקשה להיות בו לאורך זמן, והנה, אני כבר יותר משנה במערבולת הזו. לגבי העבודה הרצינית, לקחתי הפוגה זמנית ממנה (אני אמורה לחזור). אז יוצא שאני עסוקה 24/7 בעניין הזה ובאמת שאני מותשת. אני כן מנסה לפתח איזשהו תחביב מיוחד שיש לי ועושה לי טוב.
לגבי ההצעה להתרחק מגברים בחיי - עם החבר ניתקתי את הקשר לחלוטין לפני שבוע. הוא מאוד חסר לי אבל הוא גם הפעיל עלי מכבשי לחצים שכבר לא עמדתי בהם, ובכל מקרה החלטתי לברר את סוגיית הנישואין שלי קודם. אם הנישואין לא מתאימים עוד, אני צריכה לסיים את הפרק הזה בחיי לפני שאני ממשיכה הלאה. ניסיתי לעשות את זה בסדר הפוך וזה גרם לנזק כבד לכולם.
בעלי לא יסכים לפסק זמן נוסף, היינו כשנה בנפרד והוא רוצה לדעת (ובצדק) איך הוא מתקדם עם חייו. גם אני לא רוצה למשוך יותר את הזמן. אני רוצה וודאות ולהמשיך הלאה. אני גם לא אוכל לפתח מערכת יחסים אמיתית אם לא אהיה לגמרי פנויה לקשר. ניסיתי לעשות את זה עם החבר וזה לא עבד. כל הזמן ישב לו בראש שאני עדיין נשואה (למרות שהייתי פרודה).

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 02 אוקטובר 2015, 08:57

הי מדיסון, קראתי את הדף (הארוך) ברפרוף כי הוא עולה על הזמן ב מה חדש והייתי חייבת לבדוק על מה המהומה. :-)
אני יכולה להציע לך את תמיכתי הכנה, בקהילת באופן טבעי יש מנהג להביע תמיכה עם חיבוק (()) . אין פתרונות קסם למצבים כאלה (עד שימציאו מכונת זמן וכולנו ניסע לרגעי הטעות שלנו, ו.. בטח נעשה את אותםן טעויות). מניסיון, המקום בו את נמצאת, הוא מקום שקשה להיות בו לאורך זמן. את בתוך מערבולת רגשית שוחקת. אבל כתבת שאת עובדת בעבודה רצינית, וחשבתי שאיזה מזל שיש לך מקום אחד בחיים להתאוורר מכל מה שעובר עלייך בתחום היחסים. לקחת תקופה של לבד, להתרחק מהגברים בחייך, להתרכז במשהו שנותן לך ערך עצמי. הכיוון הזה מדבר אלייך? או שאת חוששת מדי לאבד אותם בזמן הזה?

ייסורי בגידה

על ידי לולה* » 02 אוקטובר 2015, 07:58

לולה, אני מאוד מסכימה. אני אנסה לגייס את הכוחות לכך.
@} מאחלת לך המון בהצלחה (בלהגיע למקום שיהיה לך טוב, בין אם זה עם בעלך ובין אם לא).

רוצה להוסיף, שאכן הדף שלך מעניין ואת גם כותבת יפה וזה מושך קוראים ותגובות. יש תמונה קצת רחבה יותר מזה, של שאלות כלליות של איזה סוג תכנים (למשל - ענייני זוגיות או ענייני תזונה או ענייני תינוקות) רצוי שיהיה באתר הזה, והשאלות באות לדעתי משם, ולא מאי נוחות ספציפית עם הדברים שאת כותבת. מוזמנת לקרוא עוד על המקום הזה שאליו הגעת (וברוכה הבאה (-: ) כאן - דף פתיחה

ייסורי בגידה

על ידי Madison* » 02 אוקטובר 2015, 07:43

לולה, אני מאוד מסכימה. אני אנסה לגייס את הכוחות לכך. אולי אפשר לבדוק למשך תקופה קצרה אם אפשר לעבוד על הקשר. לגבי ילד בתוך פרק זמן קצר - אני מאוד מסכימה.

ייסורי בגידה

על ידי לולה* » 02 אוקטובר 2015, 07:34

לגבי תהליך הבירור המשמעותי של הפן המיני של הקשר - אני לא יודעת מה זה יכול לתרום.

אני מנסה להבין, גם בעזרתכם, האם זה משהו שאפשר לייצר, משהו שאפשר לעבוד עליו, או שזה משהו שיש או אין.

את רואה איך שני המשפטים האלה, שכתבת, לא הולכים כל כך ביחד?
הדרך לברר אם אפשר לייצר את זה ולשפר את זה בקשר הספציפי ביניכם היא באמצעות בירור מעמיק, משמעותי. גם לדעתי - חייב להיות עם עזרה מקצועית.
אם את מראש לא מאמינה שיכול לצאת משהו מבירור כזה, אז נראה לי שיש לך כבר את התשובה שאת מחפשת. ואם את רוצה כן לתת צ'אנס, אז הניחי לפסימיות ותני צ'אנס אמיתי.
הקונספציה של בעלך, שזה אפשרי לברר לאן פניכם מועדות בתוך כמה שבועות או חודשים ספורים, ומיד אחר כך לקפוץ לילד משותף, היא לא ריאלית בעיניי. היה פה משבר גדול ועמוק, ואם רוצים לצאת ממנו צריך להשקיע בזה משאבים רציניים וממשיים, מעבר להחלטה ערטילאית ש"מנסים".

ייסורי בגידה

על ידי Madison* » 01 אוקטובר 2015, 23:34

אני לא אומרת שבעלי הוא כמו הידיד הטוב שאת מתה עליו אבל לא מעוניינת בו מבחינה מינית. פשוט ניסיתי להסביר שלפעמים אהבה, הערכה וכבוד לא מספיקות כדי להחזיק מערכת יחסים תקינה. עובדה שאצלנו היה פיצוץ גדול בעקבות החסכים במיניות ובעניין בינינו.
אני אוהבת אותו בצורה עמוקה, אני חושבת שהוא הכי גבר שיש. פשוט משהו במיניות שלנו ומשהו בתחומי העניין בינינו לא עובד טוב (אין שיחות עומק, כבר אין לנו כל כך מה לחדש אחד לשניה אחרי עשור ביחד ויש מצב שאנחנו גם לא רוצים את אותם הדברים מהחיים או לפחות לא באותה צורה). אני לא יודעת אם אפשר לעבוד על זה. אני לא יודעת אם חוויתי מספיק כדי לחזור ולתת 100% מעצמי לקשר.
אני כן יודעת שאם בסופו של דבר ניפרד, רווקות העולם ירוויחו אדם מדהים ואני אפסיד :-(

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 אוקטובר 2015, 21:54

קרה לך פעם שהיה לך ידיד מעולה שמאוד אהבת וחשבת שמי שתהיה איתו - תזכה, ועדיין לא רצית להיות איתו בעצמך?
קרה גם קרה. ואותו ידיד מסכן חיכה לי 5 שנים כי קיווה שמשהו ישתנה ופתאום אמשך אליו וזה לא קרה. ואם ככה את חשה כלפיו אז זה נשמע כמו מקרה אבוד (מבחינת המיניות).
ויקירה אם בסופו של דבר תחליטי להתגרש מבעלך את מוזמנת לראות בי הראשונה בתור להכיר לי אותו ;-)

ייסורי בגידה

על ידי Madison* » 01 אוקטובר 2015, 21:38

למי שביקר אותי על קלות הדעת שלי, אני מכבדת את דעתך אבל respectfully disagree.
אני לא עושה לעצמי הנחות ולא מתנערת מאחריות, אבל נכנסתי לסיטואציה שהייתה מאוד זרה לי, ללא שום ניסיון ובמשך חודשים ארוכים נלחמתי בעצמי וברגשות שלי והתחמקתי מהחבר. בסוף זה קרה, כנראה כי זה צריך היה לקרות.
אני לא חפה מטעויות, אבל אני חושבת שבסה"כ ניסיתי לקבל החלטות מושכלות ורציונליות ואני חושבת שהשיפוטיות שלך לא נכונה. אבל זכותך לדעה ואני מודה לך על התגובה.
כן הזדהיתי במובן מסוים עם מה שכתבת על כך שהמאהב הרס לי את חיי הנישואין, כי כך הרגשתי בהרבה הזדמנויות. מצד שני, אני לא ילדה, ואני לוקחת אחריות מלאה על המעשים שלי. אני חושבת שאם הייתי 100% בתוך הקשר עם בעלי, אז לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי עם החבר.

לגבי תהליך הבירור המשמעותי של הפן המיני של הקשר - אני לא יודעת מה זה יכול לתרום. קרה לך פעם שהיה לך ידיד מעולה שמאוד אהבת וחשבת שמי שתהיה איתו - תזכה, ועדיין לא רצית להיות איתו בעצמך? אז זה קצת המצב עם בעלי. בעלי הוא מציאה. הוא האדם הכי מדהים והכי טוב שיש. אני לא יודעת אם יש בינינו כימיה מינית. אני לא יודעת אם אי פעם הייתה. ולכן אני מנסה להבין, גם בעזרתכם, האם זה משהו שאפשר לייצר, משהו שאפשר לעבוד עליו, או שזה משהו שיש או אין. עם החבר הרגשתי את זה מהרגע הראשון. עם הבעל, פחות, למרות שמאוד התאהבתי בו ובאישיות המדהימה שלו. אני זוכרת שהמגע שלו מעולם לא היה משהו שהייתי כמהה אליו. כן הייתי כמהה לחיבוק, לליטוף, להתכרבל בשמיכה מול הטלויזיה ובלילה במיטה, אבל פחות שיגע בי בצורה מינית. ואני תוהה האם זה משהו שאפשר לייצר אם זה לא ממש היה בינינו.
אגב, אני גם לא בטוחה שהוא מעריך נכון את העבודה שצריך לעשות בהקשר הזה. לדעתי הוא לא לוקח את זה מספיק ברצינות וחושב שאם הוא ייזום מספיק סקס, אז הכל יהיה בסדר. מצד שני, זה לא ממש עבד לנו בעבר כל היוזמות האלה.
ואם להיות כנה, כשיש לי את החבר בראש, זה שמסעיר את עולמי במובן הזה, אז זה קצת קרב אבוד. אני יודעת. אני עושה עוול נוראי. אבל ככה אני מרגישה. איך אני יכולה להילחם ברגשות ובתשוקות שלי?
עשיתי את זה במשך שנים וזה מה שקרה בסוף.
הפחד האמיתי שלי הוא שאוותר על המיניות ועל החבר ועל ההרפתקאות ואתמסר לקשר עם בעלי, ושזה לא ישתפר לעולם ואז אמצא את עצמי מתוסכלת כך בעוד שנתיים, והפעם באמת הקשר יעלה על שרטון, רק שיהיה ילד או שניים מעורבים.
אני מאוד פוחדת מזה. אגב, אני חושבת שהפחד הזה רק מוכיח שקלת דעת אני לא...

ולפלוני אלמונית שנהנית לקרוא את "תיאורי הפורנו", you don't know the half of it ;-)
(סתאאם..)

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 אוקטובר 2015, 21:00

מצטערת אם הבכתי מישהו פה בהודעות האחרונות שלי.
בכלל לא. אני מאד נהנית לקרוא את כל תיאורי הפורנו כאן בדף :-)
הסקס הכי טוב שהיה לי לאחרונה לא נעים להגיד ;-)

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 אוקטובר 2015, 20:57

חיי נישואים זה דבר יקר וקשה לקרוא את הקלות דעת שלך.
נדמה לי פלוני שהביקורתיות שלך לא במקומה ולא תורמת לכלום. אני עוקבת אחרי הדף מתחילתו והדבר האחרון שיש לי לומר על מדיסון הוא שהיא קלת דעת. יש דרך גם להעביר ביקורת ואני בטוחה שתמצא דרך בונה יותר שתאפשר לכל הקוראים כאן גם להבין מה אתה באמת מציע לה כולל הסברים.

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 אוקטובר 2015, 20:55

_אכן עשיתי עם בעלי שיחה רצינית וסיפרתי לו איך אני מרגישה. כמובן שחסכתי בפרטים על הסקס עם החבר כי לא רציתי לפגוע.
התשובה שלו היא: סבבה, בואי נעבוד על זה.
הבעיה היא שאני מאוד סקפטית לגבי סיכויי ההצלחה של זה. אני זוכרת שבשנים האחרונות דיברנו על כך שמצב הסקס בינינו לא טוב, וקבענו date nights במיוחד כדי לעשות סקס. הבנו שאנחנו לא ממש חזקים בתחום וקבענו ימים ספציפיים ותדירות מסוימת לעשות סקס כדי לשמור על הקשר. רק שזה לא עמד במבחן המציאות ולא שרד בקושי שבועיים...
בגלל זה אני די פסימית. אני גם לא חושבת שצריך לקבוע ימים ושעות כדי לעשות סקס._

זה לא עבד כי זאת לא הדרך. כדי שמשהו משמעותי ישתנה ביניכם צריך להיעשות תהליך משמעותי ביניכם של בירור כל מערכת היחסים שלכם כולל הפן המיני. זה צריך להיות בליווי של איש מקצוע ומחויבות של שניכם לתהליך.
אני שואלת את עצמי אם בעלך בכלל מפריע לו המצב הזה שהסקס לא מספק והוא בכלל רוצה לעבוד ומוכן באמת שדברים ישתנו.. אם הוא לא בקטע של לעשות בירור מעמיק ושינוי משמעותי בגישה ובהתנהלות איך יהיה שינוי?

ייסורי בגידה

על ידי פלוני_אלמוני* » 01 אוקטובר 2015, 20:46

זה לא מביך, זה עצוב. כשקראתי הרגשתי כמו שרואה סרט שמקבל תפנית שקשה לראות. המאהב הרס לך את חיי הנישואים. חיי נישואים זה דבר יקר וקשה לקרוא את הקלות דעת שלך.

ייסורי בגידה

על ידי Madison* » 01 אוקטובר 2015, 20:33

מצטערת אם הבכתי מישהו פה בהודעות האחרונות שלי.

ייסורי בגידה

על ידי Madison* » 01 אוקטובר 2015, 20:33

אגב, היה סימן נוסף. כשהייתי עם בעלי, הייתי לא מסופקת מבחינה מינית, אז הייתי מספקת את עצמי (וחייתי עם זה בשלום). ואז הגעתי למסקנה שהעובדה שאני מספקת את עצמי, למעשה פוגעת בדחף המיני שלי, שאני "מבזבזת" את הליבידו לבד במקום לעשות את זה עם בעלי. ואז ניסיתי להיות יותר עם בעלי ופחות עם עצמי וזה לא ממש עבד. תמיד העדפתי לספק את עצמי.
ואגב, כשהכרתי את החבר, לא משנה כמה הייתי מספקת את עצמי, עדיין תמיד היה לי גם "תיאבון" להיות איתו. זה לא פגע בדחף המיני שלי whatsoever.

מצד שני, החבר הוא לא בן זוג טוב, יציב ותומך כמו הבעל. המיניות איתו מדהימה, אבל החיבור הנפשי והתקשורת מאוד בעייתיים.

חזרה למעלה