למה לדאוג?
אם לא נעים לה חולצות בטן, פשוט לא לתת לה כאלה.
לכל אחד יש את ההעדפות שלו בלבוש, ללבוש חולצת בטן זו לא העדפה מובנת מאליה.

שאלה -
הבת שלי בת 4
ולאחרונה כל הזמן מסרבת ללבוש בגדים שחושפים לה את הבטן ממש מתעסקת בזה באובססיויות
(היא עגלגלה )כל הזמן היא אומרת ״אמא אני לא אוהבת / רוצה חולצות בטו״
אני צריכה לדאוג?? חשבתי אולי זנ מגיע ממקום שהיא חושבת שהיא שמנמונת אבל חשוב לציין שאני רזה ותמיד לובשת אוברסייז
לעולם לא צמוד אולי היא מחקה אותי?

לימור , לבת שלי גם רגישות דומה , לגבי בגד ים :תמיד קנינו לה בגד ים שהוא קצת גדול מהמידה שלה (כמו בעצם כל הבגדים שלבשה, לא סובלת בגדים צמודים ועוד מלא דברים).
חייבת להרגיע אותך, עם הזמן ומודעות לעניין זה נהיה הרבה יותר קל, היום היא בת 9, ומסכימה ללבוש כמעט הכל( כמובן קודם צריך להוריד את כל הטיקטים).
בכל מקרה הייתי זורמת עם מה שהיא מרגישה.

ממה נובע העניין הזה של רגישות תחושתית אצל ילדים?

בגיל הזה לגיטימי בעיניי לשחות בתחתונים.
את זה היא במילא לובשת, לא? (-:

קופצת להצעות פרקטיות.
יש גרביים בלי תפרים. יותר יקר, אבל ילדים שאני מכירה עם רגישות דומה אוהבים אותם.

יש בגדי גוף מבד, שנראים כמו בגדי ים ואולי יותר יתאימו לה. אפשר גם למצוא גוזיות לילדות שעוברות בתור בגד ים ביקיני (מזעזע כשלעצמו, אבל מתאים בתור פתרון נעים לבגד ים אלטרנטיבי)

איך הסתדרתם בקיצים קודמים?

שלום
ביתי בת 5 וסובלת מרגישות יתר המתבטאת רק בבגדים,כלומר לא יכולה ללבוש בגדים עם כיווצים ותפרים,גרביים זה צרה צרורה וביום שהסנדלים שלה יקרעו,אז כנראה שתלך יחפה,אבל מה שהכי קשה זה ההתמודדות בבריכה,על מצופים אין מה לדבר ועכשיו זה הבגד ים שהיא לא מוכנה ללבוש ולכן נמנעת מראש מללכת לבריכה או לים,ואם אנחנו שם אז היא פשוט עם בגדים נשארת בחוץ,והיות ויש לה מודעות למה מותר ומה לא אז היא לא מוכנה להיכנס עם בגדים או ללא. אני פשוט מיואשת ושואלת האם זה כבר מצב פסיכולוגי,הלא הברור שלה או שזה באמת רגישות,איך להתנהג בקשיחות או בהבנה.

[u]אם הוא ימשיך לפספס אולי עדיף בכלל [po]מכנסי חריץ[/po]? ואז כמובן אין טעם בתחתונים.[/u]
אם הוא מפספס מכנסי החריץ ירטבו בדיוק כמו מכנסיים רגילים. אם הוא מודיע ואפשר להספיק לשלוף את מה שצריך לשלוף בזמן דרך החריץ (או ללמד אותו לעשות את זה לבד, את חושבת שהוא מסוגל?), זה רעיון טוב.

אני לא מלבישה תחתונים. שנה ותשע. אמנם כבר כמעט לא מפספס אבל יותר נוח לי להלביש ולהפשיט מינימום שכבות. גם ככה צריך מו"מ כל התלבשות, כל פריט לבוש לא חיוני נשאר בארון :-)

תודה. אולי באמת הגיע הזמן ללחוץ על כפתור הצרכנות הכפייתית של הסבתא (סליחה על כפיות הטובה שלי, זה נושא מורכב ומייגע) ולשלוח אותה לקנות משהו שהיא באמת מבינה בו - תחתונים של בנים.
מצד אחר, מישהי התנסתה במכנסי חריץ בגיל הזה, בחורף, ויש לה מה לספר?

אני מוצאת שבפעמים שהוא עם תחתונים הוא מפספס פחות.
נדמה לי שגם זה שפחות קר לו באיזור תורם לענין, וגם באיזשהו אופן הוא יותר מודע כשהוא עם תחתונים.
הוא לובש מכנסיים יחסית מרושלות ורכות, ולכן לפעמים זה קצת מרגיש כמו בלי, והוא מפספס.

בקיצור - אני דוקא בעד תחתונים בדיעבד. מלכתחילה זה נראה היה לי מיותר, אבל היום אני נוטה להלביש רוב הזמן.

לי דוקא בחורף הגיוניים תחתונים. המכנסיים הקלילים של הקיץ הם ממילא די והותר, אבל בחורף אני חושבת שיכולה להיות נעימה עוד שכבה, במיוחד אם מלבישים אותו פוטר עבה או פליס. מה גם שהתפרים בבדים העבים יותר "גסים" ומגרדים.
אצלנו לא כל הפיספוסים הם "הצפה", הרבה פעמים הם בסדר גודל שמאפשר כביסה רק של התחתונים ולא של המכנסיים. אולי תחשבי איך זה אצלכם ותחליטי לפי זה?

רציתי לשאול מה דעתכן על תחתונים לפעוט בן שנה ושמונה. עד היום לא הלבשתי לו - הוא בלי חיתולים בכלל מאמצע ספטמבר בערך - וגם אין לנו בבית, אז לפני שאני מאשרת לסבתא לקנות אני רוצה להבין מה היתרון בלבישת תחתונים אם:
[list]
[*] הוא עדיין מפספס מדי פעם (בורח לו פיפי), כרגע די הרבה למען האמת (לפחות פעם ביום). עוד בגד=עוד משהו רטוב על הגוף, עוד כביסה.
[*] ממילא הוא לובש מכנסיים, למה צריך עוד משהו מתחת?
[*] אם הוא ימשיך לפספס אולי עדיף בכלל [po]מכנסי חריץ[/po]? ואז כמובן אין טעם בתחתונים.
[/list]

למישהו יש תובנות? תודה.

נסיונות ילמדו על שורש הסירוב: אולי מציקה לו רק ההלבשה עצמה וכשהבגד כבר על הגוף יותר קל לו?אולי דווקא חולצה פחות מציק מתחתון (פלג גוף עליון פחות רגיש מהאגן) ואפשר להתפשר על חולצה ארוכה מאד? מתי זה יותר ומתי פחות? תעשו איתו חולצה שתפרתם מבד שבחר בעצמו בחנות בנחלת בנימין בצבע האהוב עליו עם ציור שצייר בצבעי בד. בהצלחה

טוב, למען הדורות הבאים- לא עמדתי במילתי ולא הצלחתי "לכפות" עליו לשים כלום. עזבתי את זה וככה גם הבעל. הצענו לו וניסינו לשים. התנגד- לא שמנו לא התנגד-המשכנו. אני רואה שכשקר לו הוא מוכן וכשחם יחסית בחוץ הוא לא מוכן. כנראה שבאמת יש לו תרמוסטט שונה. מסקנה- זה עובר, כמו כל דבר אצל החמודים הקטנים האלו :-)

טוב, זה לא הולך. נהיה קר מידי, הילד כבר הצטנן ומפספס בלי הכרה בגלל שקר לו. אני חושבת שבנקודה זו אני אנסה את הגישה של להסביר ולשים חולצה לפחות. ממש לא רוצה שהוא יהיה חולה.
אני כמובן אקנה את האבקה וייכבס שיהיה לו אולי יותר נעים. בינתיים אני לא רואה הרבה ברירות אחרות :-(

[u]חשבתי שזה רגישות יתר אבל ההומאופטית אמרה שזה לא זה.[/u]
להתייעץ עם עוד אנשים. הומיאופתית אחת זה עוד לא אומר.

[u]אולי אנסה לחזור לכבס לו בנפרד עם המיוחדת לתינוקות.[/u]
לעבור לאבקת כביסה אקולוגית של אקובר.

דווקא לא ניסיתי כי אין לי כאלו. הייתי יצירתית וגזרתי לו חולצה אחת, אבל ההצלחה היתה חלקית וכמובן שהוא הצליח להוריד אותה לבד. אז אנסה לתפור לה כפתורים ונראה איך זה יעבוד.

אולי לנסות חולצות שלא צריך להעביר דרך הראש אלא מכופתרות. אם מציק לו שרוולים אז בלי שרוולים.
<אבל מניחה שכבר ניסיתם את כל זה>.

[u]תחזיקו לנו אצבעות[/u]
מחזיקה לכם אצבעות, חולצות, תחתונים, כפפות, גרביים, שמיכות, מכנסיים ואפודות.

כן, אני חשבתי להרפות ליומיים-שלושה ולא להציע בכלל ללבוש כלום. אבל היום כבר נשברתי ושמתי לו תחתונים והצעתי חולצה (ומודה שניסיתי להעביר אותה על הראש). אבל לא לחצתי או שידלתי כמו בדר"כ, אז מקווה שמחר אני אעמוד במילתי לגמרי (גם אני בתהליך למידה ;-) ).
עוד אחזור ואודיע כיצד הלך.
תחזיקו לנו אצבעות :-)

[u]זה די פשוט, הוא מעדיף להיות ערום. נראה לי שרוב הילדים ככה, לא?[/u]
לא יודעת מה בקשר לרוב הילדים. שלי לפעמים ככה ולפעמים ככה.

[u]חשבתי שזה רגישות יתר אבל ההומאופטית אמרה שזה לא זה[/u]
איזה מזל!

אין לי עוד רעיונות חוץ מלהפסיק לגמרי להתעסק בזה. כמו שנהוג לומר - להרפות. נדמה לי שבדרך כלל זה עובד, אם כי בתור אחת שמתקשה מאוד להרפות אני לא זוכה הרבה פעמים להיווכח בהצלחת הגישה הזאת.
בתל אביב עוד לא ממש קר, אז אני עדיין לא נלחצת.

[u]הוא מעדיף להיות ערום. נראה לי שרוב הילדים ככה, לא?[/u]
ישנו גם הצד השני של הסקאלה: [po]פעוט ששונא להיות ערום[/po]

[u]למה? זה די פשוט, הוא מעדיף להיות ערום.[/u]
גם שלי, ופה הטמפרטורה כבר חד ספרתית על הצד הנמוך...
אז אני מסבירה בנועם ואם היא מסכימה, יופי, ואם לא, אז מחכים. כשמספיק קר לה היא מתלבשת. אין אפס.

למה? זה די פשוט, הוא מעדיף להיות ערום. נראה לי שרוב הילדים ככה, לא?
אני עם אותה אבקת כביסה כבר חצי שנה. אבל אולי אנסה לחזור לכבס לו בנפרד עם המיוחדת לתינוקות. למרות שאני לא חושבת שזו הסיבה. כבר כשהוא היה בן חצי שנה הוא הביע את מחאתו לבגדים ואז השתמשתי רק באלו. אבל ההתנגדות עברה לה וחזרה לאחרונה בגדול...
חשבתי שזה רגישות יתר אבל ההומאופטית אמרה שזה לא זה.

ולגבי המדחום הפנימי- מה אם אני מרגישה שהוא קפוא? גם אז זה אומר שהוא בסדר?בלי ציניות, באמת שואלת.
בלילות הוא גם כן ערום לגמרי, בלי שמיכה ולפעמים אני שמה עליו יד והוא ממש קפוא. ואני עוד לא חושבת שהוא עושה את ההיקש הזה-קר לי אז אני אשים חולצה כדי שאתחמם, הוא רק בן שנה ו-3. נכון שהוא נורא חכם, אבל עדיין...;-)

תודה רבה על התמיכה, אנחנו כבר מתחילים להשתגע.

אז באמת העברתן את הדיון לכאן... כל הכבוד!
ג'ינג'ונת, זה נשמע מאוד מוחלט אצלו, אולי באמת יש לו איזו רגישות יתר? אני לא מבינה בזה כלום, אבל העקביות שלו מעוררת תהייה. זה נשמע יותר מסתם חוסר חיבה לבגדים. מתי זה התחיל? כלומר, איך הוא הגיב לבגדים כשהוא עוד לא ידע להביע התנגדות פעילה?
ברור שלדעתי אין שום טעם בכפייה או הפעלת כוח, כמו שאמרת. זה רק יפעל ההפך. הילד יודע מה הוא רוצה, ועכשיו צריך לנסות לברר [b]למה[/b] זה מה שהוא רוצה, ואז אולי יהיה קל יותר לפתור את זה.

אולי כדאי לבדוק קודם כל את אבקת הכביסה שלכם, או את הבדים (מניחה שכל הבגדים שלו מכותנה ובכ"ז). אולי יש לו איזו רגישות לריח או לחומר מסוים?

לגבי קור, נראה לי שאין מה לעשות. גם אני כועסת כשהוא לא מסכים לסוודר בחורף, ובכל זאת זוכרת שהמדחום הפנימי שלו שונה משלי - אני יכולה לישון בקיץ הלח בלי מזגן ועם שמיכה, ואילו הוא ישן עם מזגן, בגופייה בלבד וגם מזיע. בחורף פעמים רבות מספיקה לו חולצה דקה, בעוד שאני רועדת מקור עם 2 שכבות.
מן הסתם כשיהיה קר-קר כבר תדעו מתי קר לו (הוא בטח יסכים לטי-שירט...).

הקטע שלנו עם בגדים זה שהוא ( בן 1.3) לא מוכן להתלבש. מזה לא מוכן? אם באים לשים לו חולצה הוא ישר מושיט ידיים למעלה כדי להוריד עוד לפני ששמו, שלא יספיקו לשים את זה על הראש. אם כבר שמנו על הראש, הוא מתחיל לבכות ולנסות להוריד בכעס. אם הצלחנו לשים שרוול או שניים הוא מתחיל לבכות בכי היסטרי ממושך.
עד עכשיו לפחות עם תחתונים זה היה בסדר. שמים רגליים, אחת ושתיים ויש תחתונים. ועם זה עוד הסתדרנו לצאת מהבית בימים החמים.

אבל עכשיו כשנהיה קר ויש רוח אנחנו רוצים לשים קצת יותר מזה. ועכשיו אפילו תחתונים הוא לא מוכן. כמובן שמכל הכיוונים אנחנו שומעים את: "אתם לא אסרטיביים מספיק" או "תכריחו אותו פעם פעמיים וזה יעבור", אבל אנחנו לא מאמינים בכפייה או בהפעלת כוח והשאלה מה נכון ואיך פותרים את הבעיה עולה מידי יום.

יש למישהו איזשהן תובנות בנידון? נראה שכבר כל הטריקים נוסו, אבל אולי יש כאלו שעדיין לא חשבנו עליהם?

אני קוראת וקוראת וכאילו את כותבת על הבת שלי(שנתיים ותשע), הכל וורוד רק חצאיות/שמלות. היא מסוגלת להחליף בגדים כל היום, אחרי המקלחת בערב מתלבשת כאילו הוזמנה למסיבת המאה...
אני מוכרחה לציין שבהתחלה היתי יוצאת מדעתי והיו המון מאבקי כוח סביב הנושא,
ואז יום אחד ירד לי האסימון ופשוט החלטתי להניח, ושבעצם זה לא סוף העולם ואם זה מסב לה אושר אז יאללה בקטנה!

[u]מאד מעיק עלי ההתעסקות הבלתי פוסקת בחיצוניות .לפעמים נדמה לישהיא בהיסטריה הזאת כי רק ככה היא חושבת שהיא תתקבל בין חבריה סוג של ביטחון כזה . אני תוהה עם השלב ההתפתחותי הזה אמור להיות כ"כ קיצוני.[/u]

אני לא חושבת שבגיל הזה הם מבינים לעומק את עניין המקובלות(וזאת מבלי חלילה לזלזל באינטליגנציה שלהם), זה טבעי הם מתעסקים בגוף שלהם, בחיצוניות שלהם
אם לא עושים עניין -אז אין עניין!!!

תראי, יש לי ילד בן 6, ועד היום הוא מבקש שאני אכין לו בגדים בבקר...
אז אולי זה קטע כזה של בנות?! (סליחה על ההכללה)

שלום, שמחתי לראות את נושא הבגדים כאן אני גם מתמודדת עם "מתבגרת" בת שנתיים וחצי שלא מפסיקה לעשות לנו סקנדלים . מגיל שנה וכמה יש לה משיכה עזה לשמלות,ואביזרי לבוש וורודים. כל יום היא בסדרת תחלופות של שמלות .היא ררוצה ללכת עם השמלות המהודרות לגן לגינה ולישון איתה .או כשהיא רואה מישהי עם שמלה היא לא מורידה את עיניה ממנה. ולי פחות איכפת שלפעמים היא נראית מצחיק ולא שייך או שהשמלה תתלכלך עם זה אני מתמודדת אבל מאד מעיק עלי ההתעסקות הבלתי פוסקת בחיצוניות .לפעמים נדמה לישהיא בהיסטריה הזאת כי רק ככה היא חושבת שהיא תתקבל בין חבריה סוג של ביטחון כזה . אני תוהה עם השלב ההתפתחותי הזה אמור להיות כ"כ קיצוני. וגם איך אני מנווטת אותה למידה נכונה של העניין כי לבנתיים יש לי יסורי מצפון גם שאני מאפשרת את העניין וגם שלא.

מג'נטה, תקראי גם פה [po]רגישות חושית העולם הוא יותר מדי[/po]
לא להכריח :-)
בהצלחה (())

הבן שלי בן 9 ומאז שהיה בן 5 יש לו רגישות יתר לבגדים, חשבתי שהבעייה תיפתר עם היכנסו לכיתה א אבל זה בא בגלים....ואני יוצאת מדעתי. הארון מלא בכל מיני נסיונות שלי לקנות לו בגדים על פי תחושותיו אבל הם נשארים בארון. גם כשהוא הולך איתי לקנות בגדים, אז קורה שבחנות זה בסדר ובבית זה כבר לא. זה כולל:

הפרעות שאני מסתדרת איתן:

[list=1]
[*] הפתק מאחור מפריע - זו לא בעייה, גוזרים מיד.
[*] רק טריקו .
[*] מפריעים הפסים לצד המכנסיים
[*] מפריע כיתוב בולט על החולצה מהצד הפנימי
[/list]

הפרעות שאני לא מסתדרת איתן:

[list=1]
[*] פעם צווארון חולצה הדוק מדי ופעם צווארון חופשי מדי (אין לי מושג למה זה קורה ולפעמים הוא מעדיף פעם כך ופעם אחרת)
[*] מכנסיים מתחת לברך מפריעים לברכיים (היום המודה היא מכנסי 3/4 וטריקו נעים מאוד, אין לי תשובה לזה)
[*] חולצות קטנות (למרות שהן במידה שלו ואפילו גדולות קצת)
[*] בד מגרד (אלהים יודע למה)
[/list]

מה לעשות? להכריח? להמשיך להוציא כסף על בגדים אחרים? להמשיך לכבס כל יום את אותן חולצה ומכנסיים שהוא הכי אוהב?
האם זו סוג של הפרעת קשב?

מה קורה פה? עוד מעט תיוולד לנו תינוקת חדשה ולא תהייה לי את אותה הסבלנות שיש לי עכשיו

_הייתי חושבת שזו איזו בעיה בויסות תחושתי
אכן לתמר ישנה בעיה בויסות תחושתי שמטופלת ,וכבר הרבה יותר קל לה בהרבה מהמקומות בהם היה קושי רב כמו נעלים איסוף שיער מוזיקה חזקה ועוד אי אלו דברים שהפריעו לה בעבר אבל נשארנו עם עניין הבטן ,אחרי הסבר לגננת (המדהימה)היא מבינה ואין בעיות ,אני מקווה שתמר תגדל ,וכולנו איתה נלמד לווסת את תחושותינו [-:

אני רואה שהיא בת 6.
שבי לשיחה אתה ועם הגננת, ותחליטו מה אפשר לעשות. הגננת יכולה להסביר לכן למה זה חשוב לה, הילדה יכולה להסביר מה היא מרגישה, ותחשבו יחד על פתרונות.

שרון, בת כמה היא? למה אסור בגן?
האמת? אם היא יום ולילה עם חולצת בטן, וממש לא נעים לה בבטן כשהיא לובשת משהו שנוגע לה בבטן, הייתי חושבת שזו איזו בעיה בויסות תחושתי. בהחלט הייתי מכבדת כזה רצון נחרץ של ילדה.
(אולי פתק מהתפתחות הילד ירגיע את הגננת, או לפחות יוריד אותה מהגב, כלומר הבטן, של הילדה)

,
[u]הייתי זורמת עם הרצונות של הבת שלי ולא עושה חשבון לכללים שמכתיבה הגננת. כנ"ל בי"ס. הייתי מגיעה לביה"ס מסבירה - מה שצריך, ומגבה את הבחירה של הבת שלי[/u]
האמת שאני לא מתה על ענייין חולצות הבטן אבל לא יכולה להגיד שזה ממש מפריע לי ,אני מגבה את ילדי מול המערכת תמיד ולא מפחדת להתעמת (עם המערכת)כשצריך ,אני רק מתלבטת עם כאן אני צריכה להעמיד גבול לביתי או לזרום איתה ?

[u]מה העושים כשבגן אסור חולצות בטן והילדה מתעקשת חורף או קיץ רק חולצות בטן?[/u]
אם לך אישית אין בעיה עם חולצות הבטן וזו רק בעיה של ההתמודדות עם גן, אז עם כל הכבוד לגננת, אני הייתי זורמת עם הרצונות של הבת שלי ולא עושה חשבון לכללים שמכתיבה הגננת. כנ"ל בי"ס. הייתי מגיעה לביה"ס מסבירה - מה שצריך, ומגבה את הבחירה של הבת שלי. אבל זו אני... מרדנית. :-)

אני מכירה ילד אחד, מקסים וחכם, בן שנתיים וחצי, שגם בקור כלבים ששורר בשבועות האחרונים, מתעקש ללבוש רק חולצות קצרות, ואומר שלא קר לו. לקח לי כמה ימים, אבל הבנתי שהוא אומר משהו מאוד ברור ושכדאי להניח לו. מה גם ששמתי לב שהוא אומר כשקר לו. לפעמים מתעקש ללכת גם עם סנדלים, אבל אז מוכן לגרוב גרביים. מנסיוני הקצר איתו, כשילד אומר משהו כל כך ברור שוה וכדאי להקשיב ולאפשר לו, כל עוד זה לא פוגע בו ובאחרים, לפעמים הצורך להלביש אותם הוא בעיקר שלנו.
מחלות של חורף חוטפים גם ילדים שהיו עטופים היטב, לא ישבו על רצפה קרה, לא שתו מים אחרי אבטיח וכו' :-D

אני יודעת שהשיחה ישנה אבל בכל זאת
מה העושים כשבגן אסור חולצות בטן והילדה מתעקשת חורף או קיץ רק חולצות בטן?
היא לא יכולה לסבול כמשהו נוגע לה בבטן לא חולצה לא מעיל לא שום דבר ,כל בוקר וויכוח ,
ניסינו לא לקנות חוצות בטן אבל אז היא לא מוכנה להתלבש וצורחת וכל היום מתהפך (היא ישנה עם פיגמות בטן )מה עושים ?השנה עוע איך שהוא שנה הבאה בית ספר ושם שולחים הביתה את מי שבאה עם חולצת בטן.

לגבי עובי הבגדים לעומת מזג האוויר - זה ענין של איקלום. לוקח משהו כמו שבוע להתרגל למזג אוויר שונה, אבל בסוף מתרגלים - הגוף מתרגל לחיות במזג אוויר מסויים. זה נכון גם לאילו בגדים אתה לובש.

תחשבי שילדים חרדים תמיד והלכים ככה ושורדים;-)
חוץ מזה- אולי זה משהו פסיכולוגי, ופשוט יעבור עם הגיל. אם אין נזק בריאותי- הייתי פשוט מנסה להפסיק לדאוג.
לי יש בבית ילד שתמיד חם לו. החורף(שלא היה קל לכל הדעות), המעיל שלו רוב הזמן בילה בבית הספר! ואת הסוודר הוא הצליח לאבד לסוף...עכשיו הוא ניצל את החמסין והוציא את כל בגדי הקיץ החוצה. הבוקר היה קריר אבל אפילו לא ניסיתי לשכנע לשים חולצה (דקה!) עם שרוול ארוך.

תודה לכולכם על התשובות, בכל זאת קשה לי כשחום אימים וקיץ ואפילו כשבילינו באילת באוגוסט האחרון הוא , כמובן, עם ארוך.
אז זה נכון שצריך לקבל אותו, וכי מה יש אפשרות אחרת ? אבל זה מתסכל .

אגב, ליהונתן היו ימי קיץ חמים שהוא הלך עם פוטר,
וימי חורף שהלך בהם עם בגדים דקים / קצרים,
ואפילו כל מיני דברים משונים של קצר מולבדש על ארוך.

והעו"ס ביקשה לדעת אם יש לי בעיה כספית לקנות בגדים (רצתה לארגן לי תקציב)
לאחר שראתה את יהונתן עם בגדים שהתקצרו כבר לפני שנתיים או יותר...

גם בנעליים (פתוחות כמו סנדלים או נעלי בית פתוחות מאחור) הוא מעדיף את הישן והנוח (והקטן)

מצטרפת לשגית ולקודמות. גם בתי מחליטה כל מיני החלטות לבוש שאינן עולות בקנה אחד עם טעמנו או עם מידת החום/קור [b]שלנו[/b].
בשלב מוקדם מאוד "חינכתי" את עצמי לגישה כזאת:
אז מה, מה זה חשוב? מה איכפת לך? (אמרתי לעצמי)
אם לא יהיה לילדים נעים - חם מדי, קר מדי - הם יחליפו. אם זה בסדר לה - למה זה כואב לי? רק בשביל שהיא תהיה "כמו ש [b]אני[/b] חושבת שצריך"?
בכל אופן, זו בעיה שלהם, לא שלנו (אני מקפידה לקחת בגדים להחלפה ותוספות אחרות לפי הערכתי).
בעיני יפה מאוד שיש להם טעם עצמאי והחלטות עצמאיות.
הלבוש איננו עניין בטיחותי כמו שקעי חשמל, כסאות בטיחות וכדומה. לכן, עדיף לתת לילד לעשות בו כרצונו, ולחסוך ויכוחים מיותרים.
(בשמת מקצרת, ביד אחת תוך כדי הנקה)

קרן - (ראשית, מצטערת אבל ליבי הצטרפה לכתיבה).
ה"בעיה" הזו מוכרת לי, לכן אין מה לעשות. זה מה שטוב להם. אתמול מור הלך לגן עם בגדים ארוכים ושחורים. לשמחתי, עם סנדלים.
אין מה לעשות. ככה הוא.
תסמכי על הבן שלך שזה מה שמתאים לו.

באותו עניין אבל קצת שונה -
אתמול הלכנו למועדון במושב למכירה של בגדי מעצבים (אירית ואלון. אני אכניס את השם להמלצות כשיזדמן לי).
ליאור (בת שנה ושבע) ניגשה לשולחן עם בגדי הילדים, הסתכלה קצת, שלפה מכנסים אדומים עם נקודות לבנות, לקחה אותם בנחישות והסתובבה בחדר (באיזה שהוא שלב גם דחפה אותם לפה כדי שבאמת לא תהיה לי ברירה).
כל המבוגרים שהיו במקום היו מוקסמים ונדהמים ובזכותם גם אני קצת יותר שמתי לב (האמת שאני נדהמת ממנה כל הזמן ככה שפחות התרגשתי מהם). הלבשתי לה את המכנסים עם החולצה התואמת והיא הלכה לשולחן התכשיטים ובמשך חצי שעה לפחות מדדה את כל הצמידים והשרשראות האדומים (שיתאימו לבגדים). היא התנשקה עם עצמה בראי ובכלל היתה מאושרת עד מאד. לי זה עלה 120 שקל אבל נראה לי שיותר מאשר שהבגדים היו שווים את זה, החוויה היתה שווה...
ובהמשך לסיפור הקודם שלי על נעמה והמלצר - התפתחה לה שיחה עם המעצבת וכבר קבענו להפגש. כנראה שאנחנו באמת לומדים משהו מהילדים...

קרן, לא נורא אם הוא אוהב אחרת,
להפך, הוא יכול להתרוצץ בחוץ ועורו מוגן מהשמש.

לא יודעת למה הוא צריך את זה,
אבל אני מאוד סומכת על אינסטינקטים כאלו של ילדים.

מה את כן יכולה לעשות?
לקנות לו בגדים דקים, קללילים, אווריריים ונושמים, כמובן.

ואם הבנתי נכון והוא נועל נעליים תמיד - קני לו גרביים דקים, סופגים ונושמים
ותשמחי על כל הצרות שלא יגיעו מהליכה ברגליים יחפות.

שלום לכם/ן
בני בן 6 כמעט, ומגיל שידע לעמוד על שלו היה לו ענין עם בגדים. היה לו מאד חשוב לבחור את הבגדים שלו. מגיל שנתים וחצי הוא בוחר את בגדיו נעליו וכיוצ"ב. מאותו גיל הוא מסרב ללבוש בגדים קצרים בקיץ. הוא לובש אך ורק בגדים ארוכים פרט לשני מקרים - בגד ים בים או בבריכה וערום עם תחתונים בבית.
בעלי ואני מאד מתוסכלים. חום אימים בחוץ והוא עם ארוך.
לבננו מאד נעים עם הבגדים הארוכים, הגרבים העבות וכו'. שנה שעברה דיברנו איתו, ניסינו להבין מדוע זה כה עקרוני לו. הוא אומר שככה נעים לו. אתמול (חמסין גדול) שוב שאלתי - למה?
התשובה דומה.
זה אפילו מעצבן אותי, כי אני לא מבינה את ההגיון שמאחורי זה.

נשמח מאד לרעיונות לפתרון, וכמו כן לשמוע אם מישהו חווה דברים דומים והאם מתישהוא זה עבר?!?!?!