על ידי שרי* » 21 אוגוסט 2016, 17:24
תודה למגיבות
אכן הסיבה שאני מתמהמהת עם עוד ילד היא אינדיבידואלית למצבי, כפי שתיארתי לעיל.
אבל, אני עדיין מתלבטת, כי גם ככה היה לי קשה להיכנס להריון ואין לי באמת זמן לחכות, ועניין הזמן הוא מאוד משמעותי אצלי.
מצד שני, אני מפחדת לעשות עוד ילד, רק בגלל שלא תהיה לי אפשרות אחר כך, רק מהפחד מלפספס את הרכבת, זאת לא סיבה מספיק טובה.
גם כך לא קל לי בעולם הזה עם ילדה אחת. לפעמים אני מרגישה שאני בקושי מגדלת את עצמי.
לא חיה את החיים שאני רוצה לחיות. לא אוכלת כמו שצריך, לא עושה ספורט כמו שאני רוצה.
כל כך הרבה דברים שאני צריכה לעבוד בהם על עצמי ולשנות בעצמי שאני לא מצליחה, אז איך יהיה לי כוח לעוד ילד.
אם זו היתה הנורמה החברתית פה, ברור שהיה לי יותר קל.
וכן, יש אנשים ששואלים, למה את מחכה ?
למשפחה קל לי מאוד להשיב, אני אומרת שאין לי שום עזרה מהם ולכן אם הם רוצים עוד ילד, שיגיעו לשמור עליו כשאני נמצאת בעבודה או שאני צריכה בייביסיטר ואז הם צוחקים או שותקים. ובכלל מי ששואל, אני אומרת לו, שאם הוא כל כך דואג לי , שיבוא לטפל בילד שיוולד.
לאנשים זרים, אני אומרת שיש נסיבות וזה לא קל (הם חושבים שאני בטיפולים ועדיף לי שיחשבו כך)
וכשאני אומרת את האמת לסתם שכנים, כלומר שמספיק לי ילד אחד, הם משיבים מייד, ילד אחד יהיה בודד, יהיה לבד, זה לא טוב וכו'
ואני אומרת לעצמי בלב, היום כשאני אישה בוגרת, למרות שיש לי שני אחים בפער גילאים קטן, אני מרגישה הכי לבד בעולם.
גם כשהיינו קטנים, היחסים שלנו התמקדו בעיקר במריבות ואני רואה את זה גם במשפחות אחרות.
אז זו ההרגשה שלי כרגע.
בעלי רוצה עוד ילד, אבל הוא לא טיפוס נמרץ שיודע לתקתק ולעזור עם ילדים ובקיצור אין לי שום גב תומך, לא כספית, לא טיפולית ולא כלום.
לפני שהמתוקה שלי נולדה, אמרו לי שכאשר אהפוך להיות אמא, אני אתמלא באנרגיות וכוחות שרק ילדים נותנים.
ובכן, אצלי זה לא קרה. אני אוהבת אותה הכי בעולם, אבל מרגישה הרבה יותר עייפה וחסרת אנרגיות מהתקופה שהייתי רווקה.
אם אעשה עוד ילד, זה רק בשבילה, לא בשבילי.
בתקווה שהיא לא תשנא אותו בעתיד והם לא יריבו כל חמש דקות כפי שהיה אצלנו.
רק אם יקרה לי נס, ויהיה לי ביטחון כלכלי, אולי אביא עוד ילד.
כך אוכל לשכור מטפלת / בייביסיטר/ לגור בבית משלי ולא לחשוב כל הזמן איך אשלם את מחירי המעונות המופקעים ומי יהיה עם הילדים בזמן שאני מנסה להביא עוד כמה שקלים הביתה.
תודה למגיבות
אכן הסיבה שאני מתמהמהת עם עוד ילד היא אינדיבידואלית למצבי, כפי שתיארתי לעיל.
אבל, אני עדיין מתלבטת, כי גם ככה היה לי קשה להיכנס להריון ואין לי באמת זמן לחכות, ועניין הזמן הוא מאוד משמעותי אצלי.
מצד שני, אני מפחדת לעשות עוד ילד, רק בגלל שלא תהיה לי אפשרות אחר כך, רק מהפחד מלפספס את הרכבת, זאת לא סיבה מספיק טובה.
גם כך לא קל לי בעולם הזה עם ילדה אחת. לפעמים אני מרגישה שאני בקושי מגדלת את עצמי.
לא חיה את החיים שאני רוצה לחיות. לא אוכלת כמו שצריך, לא עושה ספורט כמו שאני רוצה.
כל כך הרבה דברים שאני צריכה לעבוד בהם על עצמי ולשנות בעצמי שאני לא מצליחה, אז איך יהיה לי כוח לעוד ילד.
אם זו היתה הנורמה החברתית פה, ברור שהיה לי יותר קל.
וכן, יש אנשים ששואלים, למה את מחכה ?
למשפחה קל לי מאוד להשיב, אני אומרת שאין לי שום עזרה מהם ולכן אם הם רוצים עוד ילד, שיגיעו לשמור עליו כשאני נמצאת בעבודה או שאני צריכה בייביסיטר ואז הם צוחקים או שותקים. ובכלל מי ששואל, אני אומרת לו, שאם הוא כל כך דואג לי , שיבוא לטפל בילד שיוולד.
לאנשים זרים, אני אומרת שיש נסיבות וזה לא קל (הם חושבים שאני בטיפולים ועדיף לי שיחשבו כך)
וכשאני אומרת את האמת לסתם שכנים, כלומר שמספיק לי ילד אחד, הם משיבים מייד, ילד אחד יהיה בודד, יהיה לבד, זה לא טוב וכו'
ואני אומרת לעצמי בלב, היום כשאני אישה בוגרת, למרות שיש לי שני אחים בפער גילאים קטן, אני מרגישה הכי לבד בעולם.
גם כשהיינו קטנים, היחסים שלנו התמקדו בעיקר במריבות ואני רואה את זה גם במשפחות אחרות.
אז זו ההרגשה שלי כרגע.
בעלי רוצה עוד ילד, אבל הוא לא טיפוס נמרץ שיודע לתקתק ולעזור עם ילדים ובקיצור אין לי שום גב תומך, לא כספית, לא טיפולית ולא כלום.
לפני שהמתוקה שלי נולדה, אמרו לי שכאשר אהפוך להיות אמא, אני אתמלא באנרגיות וכוחות שרק ילדים נותנים.
ובכן, אצלי זה לא קרה. אני אוהבת אותה הכי בעולם, אבל מרגישה הרבה יותר עייפה וחסרת אנרגיות מהתקופה שהייתי רווקה.
אם אעשה עוד ילד, זה רק בשבילה, לא בשבילי.
בתקווה שהיא לא תשנא אותו בעתיד והם לא יריבו כל חמש דקות כפי שהיה אצלנו.
רק אם יקרה לי נס, ויהיה לי ביטחון כלכלי, אולי אביא עוד ילד.
כך אוכל לשכור מטפלת / בייביסיטר/ לגור בבית משלי ולא לחשוב כל הזמן איך אשלם את מחירי המעונות המופקעים ומי יהיה עם הילדים בזמן שאני מנסה להביא עוד כמה שקלים הביתה.