טוב, הועלו כאן הרבה דברים ואני אנסה לענות - גם לכן ובמיוחד כדי אולי להכניס את עצמי לפרספקטיבה כלשהי.
_משום שזה היה רצונה
בדיעבד הבנתי שזה לא בדיוק היה "רצונה". היא לא לגמרי הבינה מה זה. היא ביקשה בגלל שטיפת המוח שעשו לה כל הסבים והסבתות, וגם בעלי,_
בשמת א, אמנם זה לא הופנה אלי אולם לחץ לי בדיוק על הנקודה....
אף אחד לא עשה לבת שלי שטיפת מוח על ללכת לגן. אמא ואבא בעד הבית. גם סבא וסבתא מבינים שעדיף לה בבית.
היא פשוט אוהבת ללכת לגן. זה רעיון שלה והיא עומדת מאחורי הבחירה שלה בעקביות.
כדרך חיים, אני מאמינה שלכל אחד יש את השיעור שאותו הוא צריך לעבור בחייו. אני מאמינה שלמרות שהיא עדיין קטנה בגיל, היא יודעת מה טוב לה על מנת להיבנות נכון. אני מאמינה באינטואיציה של ילדים. היא לא נוהגת להישאר במקום שרע לה בו, היא לא נוהגת לדבר עם אנשים שעושים לה רע.
אני סומכת עליה, ולפעמים זה קשה אבל אני מנסה.
היא מודעת לכך שהיא יכולה להישאר בבית וללכת לגן זאת בחירה שלה ושלה בלבד. לא נראה לי נכון לעצור בעדה בגלל הפחד שלי.
הפחד שלי בא מתוך החוויה שלי ויכולת ההתמודדות שלי . היא חווה את העולם אחרת ממני.
זאת ילדה שישנה לילה שלם על הכתף הימנית שלי , שלא נפרדה ממני אף פעם ליותר מכמה שעות, ומהיום הראשון שהיא נכנסה לגן היא אוהבת את הפרידה בבוקר. היא לא סופרת אותי בבוקר. מתעוררת ומודיעה שיאללה יש גן. היא כניראה זקוקה לזה.
וזה עונה גם על ...
אם את לא שלמה עם גן, מה מונע ממך היום להוציא אותה ממנו? היכן הקשיים?
אם את לא שלמה עם גן, מה מונע ממך היום להוציא אותה ממנו?
רק משהו קטנצ'יק שהילדים מנסים ללמד אותי כל הזמן: יש החלטות שהם לא מסוגלים לקבל.
_כתבת: ואין לי מספיק עובדות כדי להחליט
מה חסר לך כדי להחליט?_
חסר לי לדעת באמת מה קורה שם. להיכנס לגן בהפתעה ולראות. אפילו לעמוד מאחורי הדלת לרגע ולהקשיב. הריחוק שמאפיין את הגן הזה מפחיד אותי. אני אוהבת לדעת מה קורה איתה , כדי לדעת איך לטפל במה שאני חושבת שדורש טיפול איתה. ולמדתי כבר שדברים שנראים רגילים ולא דורשים תשומת לב אצל רוב האנשים, נראים אצלי אחרת. נראים כאלו שדורשים הסבר והתייחסות ושיחה . אם זה כדי שאני יוכל באמת לעזור לה לנתח את המצב ואם זה כדי שאני יוכל להבין את דרך ההתנהגות שלה ולהניח לנושא. אני אוהבת את המעורבות ה"צפופה" שלי איתה.
אני לא אוהבת להחליט דברים על פי שמועות וגם לא לשפוט אנשים על פי שמועות.
בימים האחרונים הייתי צמודת ילדות בארועים חברתיים שונים , ואחד הדברים ששמתי לב אליהם הוא שהיא נפתחה חברתית מאוד.
היא פורחת בחברת ילדי הגן. אם לפני חצי שנה היינו מגיעים לחברת מי מהילדים והיא היתה מתביישת להתקרב ולדבר (בכל זאת כולם היו יחד כבר מינקות והיא שנה ראשונה בגן), היום היא בקשר עם כל הילדים, גם הגדולים (היא בין השלושה הכי קטנים וזה גן רב גילאי), היא קוראת להם, רצה לשחק איתם, מנהלת שיחות, עומדת על שלה, בוחרת של מי היא חברה יותר ושל מי פחות וגם טורחת להסביר למה,
היא קיבלה המון המון בטחון עצמי מבחינה חברתית.
אם את לא שקטה עם המצב בגן ומרגישה רע עם כל העסק, את צריכה לקבל את ההחלטה. עוד שבועים יוצאים לחופש. נצלי את החופש הגדול כדי לחולל את התמורות שאת מבקשת. ואל תבהלי משום החלטה שלך.
נראה לי שהחופש הגדול ייתן לי את המרחב לבחון את הדברים קצת ממרחק, לראות כמה הגן באמת חשוב לה או אולי אני בכלל יגלה שהעדר הגן לא ממש משנה לה ושיש משקל גדול יותר למה שאני משליכה - כלומר ל"אוי מסכנה אני מפרידה אותה מכל החברים שהיא אוהבת".....
התאור של הגן הזה נשמע לי ממש מזעזע. לדעתי להשאיר שם את הילדה כי היא רוצה זה כמו לתת לה לרוץ לכביש כי היא רוצה.
מזעזע זאת המילה הכי משומשת בלקסיקון שלי כששואלים אותי על הגן הזה. ובכל זאת ביני לבין עצמי אני חייבת להודות שהמצב שם לא כזה נורא.
יש מס' נקודות שרעות מאוד לדעתי. השאר סביר. אני מכירה גנים, היה לי גן פרטי שלי, ראיתי המון גנים.
ולצערי אני יודעת על גנים הרבה יותר מזעזעים. הגן הזה הוא לא גן טוב, אבל הוא בטח שלא ברמה של לרוץ לכביש כי היא רוצה. אחרת היא כבר מזמן לא היתה שם. אני לא עוצמת עיניים לכלום.
איזו זכות יש לה לא להיות בקשר? - ובגישה חיובית יותר, מה יקרה אם תתקשרי אליה ותנסי להזמין אותה לשיחה, לקפה, למשהו אחד על אחד או לפחות להשאר חצי שעה יותר מאוחר איזה יום, כדי שתוכלו לקשקש קצת?
התקשרתי, ניסיתי, אין עם מי לדבר. אפשר בטלפון, אבל היא מטה את השיחה למה שהיא רוצה, עונה לא לעניין, מדברת בלי סוף על דברים שלא מעניינים אותי.
קטע של להציג בפני את כל המעלות של הבת שלי כדי להסיט את תשומת הלב שלי למקומות אחרים. לא עובד עלי. גם לא נותן לי פתרון.
זהו, אני מחכה לחופש. היא לא. היא כבר סיפרה לי שיש קייטנה בגן והיא רוצה ללכת.....
תודה על הנקודות שהעליתן.
טוב, הועלו כאן הרבה דברים ואני אנסה לענות - גם לכן ובמיוחד כדי אולי להכניס את עצמי לפרספקטיבה כלשהי.
_משום שזה היה רצונה
בדיעבד הבנתי שזה לא בדיוק היה "רצונה". היא לא לגמרי הבינה מה זה. היא ביקשה בגלל שטיפת המוח שעשו לה כל הסבים והסבתות, וגם בעלי,_
[po]בשמת א[/po], אמנם זה לא הופנה אלי אולם לחץ לי בדיוק על הנקודה....
אף אחד לא עשה לבת שלי שטיפת מוח על ללכת לגן. אמא ואבא בעד הבית. גם סבא וסבתא מבינים שעדיף לה בבית.
היא פשוט אוהבת ללכת לגן. זה רעיון שלה והיא עומדת מאחורי הבחירה שלה בעקביות.
כדרך חיים, אני מאמינה שלכל אחד יש את השיעור שאותו הוא צריך לעבור בחייו. אני מאמינה שלמרות שהיא עדיין קטנה בגיל, היא יודעת מה טוב לה על מנת להיבנות נכון. אני מאמינה באינטואיציה של ילדים. היא לא נוהגת להישאר במקום שרע לה בו, היא לא נוהגת לדבר עם אנשים שעושים לה רע.
אני סומכת עליה, ולפעמים זה קשה אבל אני מנסה.
היא מודעת לכך שהיא יכולה להישאר בבית וללכת לגן זאת בחירה שלה ושלה בלבד. לא נראה לי נכון לעצור בעדה בגלל הפחד שלי.
הפחד שלי בא מתוך החוויה שלי ויכולת ההתמודדות שלי . היא חווה את העולם אחרת ממני.
זאת ילדה שישנה לילה שלם על הכתף הימנית שלי , שלא נפרדה ממני אף פעם ליותר מכמה שעות, ומהיום הראשון שהיא נכנסה לגן היא אוהבת את הפרידה בבוקר. היא לא סופרת אותי בבוקר. מתעוררת ומודיעה שיאללה יש גן. היא כניראה זקוקה לזה.
וזה עונה גם על ...
[u]אם את לא שלמה עם גן, מה מונע ממך היום להוציא אותה ממנו? היכן הקשיים?[/u]
[u]אם את לא שלמה עם גן, מה מונע ממך היום להוציא אותה ממנו?[/u]
[u]רק משהו קטנצ'יק שהילדים מנסים ללמד אותי כל הזמן: יש החלטות שהם לא מסוגלים לקבל.[/u]
_כתבת: ואין לי מספיק עובדות כדי להחליט
מה חסר לך כדי להחליט?_
חסר לי לדעת באמת מה קורה שם. להיכנס לגן בהפתעה ולראות. אפילו לעמוד מאחורי הדלת לרגע ולהקשיב. הריחוק שמאפיין את הגן הזה מפחיד אותי. אני אוהבת לדעת מה קורה איתה , כדי לדעת איך לטפל במה שאני חושבת שדורש טיפול איתה. ולמדתי כבר שדברים שנראים רגילים ולא דורשים תשומת לב אצל רוב האנשים, נראים אצלי אחרת. נראים כאלו שדורשים הסבר והתייחסות ושיחה . אם זה כדי שאני יוכל באמת לעזור לה לנתח את המצב ואם זה כדי שאני יוכל להבין את דרך ההתנהגות שלה ולהניח לנושא. אני אוהבת את המעורבות ה"צפופה" שלי איתה.
אני לא אוהבת להחליט דברים על פי שמועות וגם לא לשפוט אנשים על פי שמועות.
בימים האחרונים הייתי צמודת ילדות בארועים חברתיים שונים , ואחד הדברים ששמתי לב אליהם הוא שהיא נפתחה חברתית מאוד.
היא פורחת בחברת ילדי הגן. אם לפני חצי שנה היינו מגיעים לחברת מי מהילדים והיא היתה מתביישת להתקרב ולדבר (בכל זאת כולם היו יחד כבר מינקות והיא שנה ראשונה בגן), היום היא בקשר עם כל הילדים, גם הגדולים (היא בין השלושה הכי קטנים וזה גן רב גילאי), היא קוראת להם, רצה לשחק איתם, מנהלת שיחות, עומדת על שלה, בוחרת של מי היא חברה יותר ושל מי פחות וגם טורחת להסביר למה,
היא קיבלה המון המון בטחון עצמי מבחינה חברתית.
[u]אם את לא שקטה עם המצב בגן ומרגישה רע עם כל העסק, את צריכה לקבל את ההחלטה. עוד שבועים יוצאים לחופש. נצלי את החופש הגדול כדי לחולל את התמורות שאת מבקשת. ואל תבהלי משום החלטה שלך.[/u]
נראה לי שהחופש הגדול ייתן לי את המרחב לבחון את הדברים קצת ממרחק, לראות כמה הגן באמת חשוב לה או אולי אני בכלל יגלה שהעדר הגן לא ממש משנה לה ושיש משקל גדול יותר למה שאני משליכה - כלומר ל"אוי מסכנה אני מפרידה אותה מכל החברים שהיא אוהבת".....
[u]התאור של הגן הזה נשמע לי ממש מזעזע. לדעתי להשאיר שם את הילדה כי היא רוצה זה כמו לתת לה לרוץ לכביש כי היא רוצה.[/u]
מזעזע זאת המילה הכי משומשת בלקסיקון שלי כששואלים אותי על הגן הזה. ובכל זאת ביני לבין עצמי אני חייבת להודות שהמצב שם לא כזה נורא.
יש מס' נקודות שרעות מאוד לדעתי. השאר סביר. אני מכירה גנים, היה לי גן פרטי שלי, ראיתי המון גנים.
ולצערי אני יודעת על גנים הרבה יותר מזעזעים. הגן הזה הוא לא גן טוב, אבל הוא בטח שלא ברמה של לרוץ לכביש כי היא רוצה. אחרת היא כבר מזמן לא היתה שם. אני לא עוצמת עיניים לכלום.
[u]איזו זכות יש לה לא להיות בקשר? - ובגישה חיובית יותר, מה יקרה אם תתקשרי אליה ותנסי להזמין אותה לשיחה, לקפה, למשהו אחד על אחד או לפחות להשאר חצי שעה יותר מאוחר איזה יום, כדי שתוכלו לקשקש קצת?[/u]
התקשרתי, ניסיתי, אין עם מי לדבר. אפשר בטלפון, אבל היא מטה את השיחה למה שהיא רוצה, עונה לא לעניין, מדברת בלי סוף על דברים שלא מעניינים אותי.
קטע של להציג בפני את כל המעלות של הבת שלי כדי להסיט את תשומת הלב שלי למקומות אחרים. לא עובד עלי. גם לא נותן לי פתרון.
זהו, אני מחכה לחופש. היא לא. היא כבר סיפרה לי שיש קייטנה בגן והיא רוצה ללכת.....
תודה על הנקודות שהעליתן.