פלוניט יקרה,

אני מאוד מבינה אותך ואת התסכול. הייתי שם, ואני עדיין מנקה שאריות אחרונות כשהן עולות, אבל הן מתמעטות. זה סימן שאני בכיוון טוב.

אני רוצה לשתף:
אני מתרגלת ומלמדת צ׳י קונג. כלומר מבחינה מקצועית מן הראוי להפגין גמישות מצויינת, שיווי משקל מעולה, זיכרון עילאי, וכו׳?

אבל מה שאני מציעה זו אותנטיות. אני מביאה את עצמי לשיעור עם הגוף שלי והאישיות שלי, עם מצבי הרוח שלי, עם החוזקות והחולשות שלי. אני לא יודעת הכל, ואני מקבלת את עצמי גם כשאני שוכחת. יש תנוחות שאני יכולה לבצע, אחרות- בצורה הקלה שלהן, ואחרות שבכלל לא. אני מסבירה למתרגלים שאצלם המפרקים יותר גמישים מה אפשר לבחור לעשות בשביל ביצוע יותר אתגרי, כך שהגוף שלי לא יגביל את התלמידים שלי בתרגול.

בהתחלה התביישתי בגוף שלי, גם כתלמידה וגם כמורה. הרגשתי מתחזה למורה אמיתית. התנצלתי כשרציתי לתרגל עם הקבוצה תנועה שאיני יכולה לבצע במלואה. באיזשהו שלב הבנתי שהעצה של להיות בהווה בזמן ובמרחב (=אני עכשיו בגוף הזה) תופסת גם לגבי. שזה למעשה התירגול המלא. בפשטות להיות כאן ועכשיו נוכחת איתי ההכלה ובנוכחות. יש דברים שמשתנים עם התרגול ויש כאלה שלא, או עדיין לא, או לעולם לא. וזה פשוט בסדר.

כמו שתמרוש ציינה, יש רווח בתרגול. נקודה. אני מרגישה חזקה יותר, גמישה יותר, צעירה יותר, בריאה יותר, גם בלי לגעת עם הזה בהוא.

לפעמים יש הפתעות:

ברכינה קדימה יכולתי עד גיל 27 להגיע מעט מתחת לברכיים עם גב ישר. לא גמיש- נכון? בעקבות תרגילים די קבועים עם קבוצת השיאצו בה למדתי ותרגול בבית הגעתי להנחת כף יד פרושה על הרצפה עם רגליים כמעט ישרות, אחרי בין שנתיים לארבע שנים של תרגול. ואני מגיע למצב כזה תוך עשר דקות ונשימות עמוקות גם אם לא תירגלתי תקופה ארוכה את התנוחה הזאת. יש עוד עבודה על החוליות התחתונות שהתנועה שלהן מועטה יחסית לאחרות. או קיי.

יום אחד אחרי שנים של מדיטציה (עשרות שנים, אולי), פתאום הברך הימנית (שתמיד היתה גבוהה מהשניה בעשרות סנטימטרים!), החליקה וירדה למצב של 5-10 ס״מ מהרצפה. נשארתי פעורת פה. זה מחזיק! זה לא משתנה מאז, כבר יותר מעשר שנים, ואני מקוה שיום יבוא וגופי יסכים להשתחרר עוד.

יש לי תלמידים שמאוד שמחים ללמוד איתי וממני. יש כאלו שזו השעה השמחה שלהם בשבוע- זו שנותנת להם כח להמשיך לשאת בעול החיים (ויש לי תלמידים עם סיפורים קשים, כולל מחלות סופניות שלהם או של קרוביהם, ילדים שמתאבדים, וקשיים כלכליים ומשברים משפחתיים אחרים). הרבה מהם יותר גמישים טיפונת לפחות בסוף השנה, ושיווי המשקל שלהם מתחזק, הזיכרון משתפר, ומצב הרוח משתדרג.

אז אני מתרגלת גם בקבוצה גדולה עם אהבה וחמלה לעצמי. זה טוב לי ולתלמידים שלי ולעולם כולו.

מקווה שזה נותן לך נקודת מבט יותר נינוחה על עצמך. חיבוק.

אההה, חשבתי שהתכוונת להקפיד להיות עם נעליים כשאת בעמידה...

תמרוש, יפה! דגשים חשובים. מעכשיו אנסה לנעול בעמידה. אני לא כזו מבוגרת ושנים כבר נועלת בישיבה.
פלוניט, אפשרות נוספת לענין הבושה והמבוכה זה לתרגל בבית מול יוטיובץ יש מליון אפשרויות, והבונוס זה שאפשר בלי חזיה

בדיוק.
תתפלאי לדעת כמה אנשים מאבדים את היכולת הזאת בלי להרגיש בכלל.
נועלים נעליים בישיבה ולא שמים לב שזה כבר הרגל.
ואז יום אחד את מרימה רגל כדי ללבוש מכנס, וכמעט נופלת על צוואר הירך.
אז את מתחילה להישען על דברים כדי לצמצם את הסיכון. או עוברת ללבוש מכנסיים בישיבה.
ומשם זה ממשיך, כל הדרך למטה.

זו הזדמנות לתרגל באופן קבוע שיווי משקל, באופן שנכנס בקלות לפעילות היומיומית.

[u]והכי חשוב: נועלת נעליים בעמידה. תמיד.[/u]
למה זה חשוב?

תמרוש, כל מלה.

גם אני בת 40+, מאוד לא גמישה, וזה כבר מכיתה א'.
פיזיותראפיסט אחד ראה אותי פעם יושבת ישיבה מזרחית ואמר לי שאני נראית כמו אחד הקליינטים שלו, ילד עם שיתוק מוחין :-P

יוגה עזר לי להרחיב טיפה את הטווחים, וגם לחיזוק (היה לי בהתחלה מאוד קשה עם תנוחת הכלב למשל, עכשיו אני ממש אוהבת אותה), ובעיקר להרגיש טוב יותר.
עכשיו אני יכולה לשבת על הרצפה ברגליים ישרות, די ביציבות, אבל הגב עדיין נוטה אחורה ;-)
ישיבה מזרחית - הברכיים עדיין מינימום 20 ס"מ מעל הרצפה.
להגיע עם האצבעות לכפות הרגליים זה משהו שלא יהיה לי בחיים, ואני לא רואה סיבה לחתור לעבר מטרה כל כך מופרכת. כאילו, בשביל מה? מה רע בלהגיע לקרסול?

אני חושבת, שאם יוגה או פילאטיס עושה לך טוב בסך הכל, אז תמשיכי עם זה. לא כדי "להפוך לגמישה", אלא כדי לשפר את הגמישות בכמה מילימטרים לאורך זמן (כי גם כמה מילימטרים יכולים ליצור שיפור משמעותי ביציבה ובחוויית הגוף), לשמר את מה שיש ולהרגיש טוב. ובקשר לבושה - סליחה, אבל מה אחרות יכולות ו/או חושבות, זה ממש לא העסק שלך. אל תשווי את עצמך לאחרות. באמת אין טעם. תשווי את עצמך לעצמך: האם אחרי אימון יוגה את מרגישה טוב יותר? האם יש תנוחות שאת אוהבת, שעושות לך טוב, שפותחות לך את הנשימה, שיוצרות אצלך [b]תחושה של גמישות[/b], גם כשהגמישות עצמה עדיין מינימלית?
אם כן, אז תמשיכי.

אני לא בקטע של ישיבה מזרחית. אבל לפעמים אני שוכבת על הגב עם כפות הרגליים צמודות זו לזו ונותנת לשרירי הירך הפנימיים להתארך בהדרגה, וזה עושה לי תחושה של גמישות. זה עושה לי טוב. וזה העיקר.

עם שעורי יוגה הפסקתי כי המורה שלי עברה דירה ומאז לא מצאתי מורה שמתאימה לי. ביוגה אני צריכה לעבוד בשילוב של תנוחות עמידה ותנוחות שכיבה, ומעט ישיבה כי זה מעמיס לי על הגב. משום מה רוב המורות שניסיתי שמות דגש ענק על ישיבה. לי זה ממש לא מתאים.
אז אני עושה בבית, פה ושם.

מה שכן, אני כמעט תמיד כורעת על האסלה. וגם ישנה על מזרן על הרצפה, ויושבת הרבה על הרצפה. אני גם הולכת על סלעים ועל גדרות נמוכות (כן, כמו ילדה בת חמש :-D) כל פעם שמזדמן לי. והכי חשוב: נועלת נעליים בעמידה. תמיד.
זה מה שחשוב לי בטווח הארוך - לשמר יכולות תפקודיות. להיות מסוגלת לעמוד וללכת בשיווי משקל, לכרוע, להתיישב ולקום מהרצפה כשצריך. המון אנשים מבוגרים (אפילו לא זקנים, עדיין) מאבדים את היכולת לקום מהרצפה או ללכת על דשא או בין שיחים, וזה ממש לא בריא בעיני.

איןלי מושג אם כאן המקום לשאול לגבי גמישות גופנית. כילדה כבר הייתי לא- גמישה יחסית וכיום בגיל 40 פלוס אני כמובן הרבה יותר חלודה וגם חלשה.
התנסיתי בפילאטיס ויוגה ובשניהם היכולות שלי היו דלות מאוד עד כדי שהתביישתי משותפותי לשיעור.
אני יודעת שאין מה להשוות, ואני גם בכל זאת מקדישה לתירגול חצי שעה ויותר כל יום, השאלה אם אגיע לטווחי תנועה נורמליים מתישהו , כמו להצליח לשבת ברגליים ישרות וגב ישר וגם להחזיק בכפות רגליים במצב זה ועוד... כרגע זה רחוק ממש. האם ניתן להפוך לגמישה בנתונים כאלו גרועים?
בתרגילי כוח מרגישים שיפור הרבה יותר מהר. אבל גם שם עוד רחוקה הדרך.

פעילה,
אם כואב - תעשי פחות. למשל במקום להזיז את הכתפיים אחורה הרבה, תעשי גלגול כתפיים קטן ותראי איפה הן בוחרות להישאר.
בנוסף, שימי לב שהגב לא יתקשת בזמן שאת מסדרת את הכתפיים. תוודאי שהגב נשאר כמו שסידרת אותו קודם, ולא מנסה ״לעזור״ לכתפיים ללכת אחורה.
בהצלחה, ובעדינות.

מוסיפה שכתפיים שמוטות קדימה זה גם עניין רגשי. לסגור את בית החזה ולהגן על הלב. אני הרגשתי בהתחלה שזה בלתי אפשרי עבורי לפתוח את זה בלי להרגיש חרדה עצומה. לאט לאט זה השתפר אבל עדיין ברגע שאני פותחת את בית החזה אני "בחוץ", בעולם, וכששומטת כתפיים אני בתוך ביתי הפנימי. עוד נקודה למחשבה...

להשתמש בתנוחות שבהן הכתפיים נחות לאחור בלי מאמץ- שכח המשיכה יתאמץ בשבילך.
דוגמא: שכיבה על הגב לאורך גליל כך שהכתפיים נפתחות אחורה.
ויש מורים לצ׳י קונג וליוגה שישמחו לתת לך שיעור פרטי עם תרגילים שתוכלי לתרגל בעצמך.

מקווה שהדף עוד פעיל. הודות להמלצות, ראיתי כמה סרטונים של אסתר גוקלה וניסיתי את ההמלצות שלה למיקום הכתפיים וצורת הישיבה
העניין הוא שבגלל יציבה גרועה של שנים רבות, התנוחה הזו מכאיבה לי, בעיקר בכתפיים שרגילות להיות שמוטות ולפנים, ולא משוכות לאחור
יש רעיון איך ומה לחזק כדי להיות מסוגלת לכך ללא כאב?

כן, אם זה המצב.

[po]תמרוש רוש[/po], אני חשבתי שהתכוונת להרגלים של פחות מדי תנועה, פחות מדי יציאה החוצה, פחות מדי פעילות גופנית רבה ונמרצת בחוץ.
[po]הולכת והרוח בפני[/po] - האם הילדים על הרצפה/השטיח הרבה? זוחלים או כורעים וכדומה?

האמת? אני לא בטוחה למה התכוונתי.
Delete.
@}

עדיף לרדת מכסא האוכל ולסדר פיקניק על הרצפה. כמה שיותר, לפחות לך ולילדים.

[po]תמרוש רוש[/po] לאילו הרגלים את מתכוונת? הוא לא יושב על כיסא בבית (חוץ מכיסא אוכל) ועוד לא משתמש באסלה

באמת עדיף שלא.
יש לכם שולחן סלון נמוך?
אצלנו הוא משמש כשולחן לילדים. ואז הם יושבים על הברכיים על הרצפה, שזו תנוחה זקופה ונוחה באופן טבעי.

גם אני יושבת שם הרבה כשאני מציירת.
וכשבאים אורחים :-D הם על הספה ואני על הרצפה.

[u]אני בכוונה לא הכנסתי הביתה כסאות לילדים.[/u]
אני מתלבטת על הצורך בשולחן + כסאות לילדה.
טוב שהורדת אותי מזה.

יש לה כיסא אחד שמשמ בעיקר כשרפרף: כדי להגיע לכיור/מדף גבוה וכד',
אבל אין עוד אחד אז זה אף פעם לא פרקטי לציור וכד... וגם אין שולחן בגובה מתאים
אז היא מציירת על הרצפה ובדיוק התלבטתי לגבי זה
אמרתי לאיש שמבחינתי שתמשיך על הרצפה עד שיעלה הצורך לשולחן משלה...
כניראה שאין צורך כזה...

[u]ממה שקראתי גם שיטת אלכסנדר יכולה לעשות את העבודה?[/u]
אני לא חושבת ששיטת אלכסנדר מתאימה לילדים.
אבל אולי יש מורה בישראל שעשה אדפטציה לגיל הרך... אף פעם לא שמעתי על כזה.
ואני לא חושבת ששיטת טיפול כלשהי תעזור אם לא תשני את הרגלי הבית.
(אני בכוונה לא הכנסתי הביתה כסאות לילדים, הם ישבו על השטיח אלא בזמן האוכל), וגם לימדתי אותם לכרוע על האסלה בשירותים, שזה מבחיני רווח כפול: גם כריעה באופן כללי, וגם כריעה שמשפרת תפקוד שרירי רצפת אגן ותפקוד מערכת העיכול התחתונה).
[po]יציאה בכריעה[/po]

תודה לכולן!
אחפש פלדנקרייז לתינוקות (לא מכירה שיטת יעל אופיר, אחפש). ממה שקראתי גם שיטת אלכסנדר יכולה לעשות את העבודה?
יש למישהי את הספר של אסתר גוקהלה למכירה?

יש פלדנקרייז לתינוקות ופעוטות, אולי שווה לנסות ביקור או שניים אצל מטפלת מתאימה ולראות אם זה משפיע.
ואם במקרה את מוצאת מטפלת בשיטת יעל אופיר אז בכלל מצוין.

טיפ נוסף:
אם משתמשים בעגלה, אפשר להוריד אותה למצב שכיבה ושהפעוט יישב עליה כמו שהוא יושב על הרצפה. עם רגליים פרושות קדימה וגב עצמאי, לא נשען על כלום.
כמובן, זה דורש ויתור על חגורת הבטיחות ;-)
(ויתור שחיובי בעיני בפני עצמו)

[po]הולכת והרוח בפני[/po], העברתי את השאלה שלך לדף הזה כדי שהתשובה תישאר גם לעתיד:

ראשית, צריך להבין שמכשירים כמו טרמפולינה, כסא הבטיחות ברכב, עגלה, טיולון וגם נשיאה במנשא לא מתאים בתנוחה שמזמינה עיגול של הגב - כולם גורמים לגב הכפוף. אז למשל, אם עדיין יש טיולון וטרמפולינה, רצוי להמעיט עד כמה שאפשר בשימוש בהם.
לקחת את הילד על הידיים כשמחזיקים אותו מתחת לתוסיק, כשהוא "יושב" על הזרוע שמחזיקה, תנוחות אחרות מעודדות גב עגול.

כמה קישורים שמדגימים גם בתמונות כיצד למנוע את הבעיה או לשפר אותה:

https://gokhalemethod.com/video/[po]esther demonstrating carrying baby back[/po]

https://www.grandmagazine.com/2013/08/grandchildren-health/

https://alohadreaming.org/2015/10/11/how-do-children-develop-poor-posture/

איך לשפר עכשיו?
[list=1]
[*] להשתדל שהילד יילך ברגל כמה שיותר, ישחק בגן שעשועים, ירוץ, יקפוץ, יטפס, ישחק בכדור, ויפתח את השרירים שלו באופן יומיומי בפעילויות גופניות.
[*] לעודד אותו לשבת על הרצפה/השטיח ולא על כסאות.
[*] לעודד אותו ללכת יחף, כמה שפחות נעליים (או לפחות כמה שפחות נעליים קשוחות). בחורף, נעלי עור רכות, גרביים נגד החלקה, שטיחים בבית מחומם. בקיץ, ללכת יחף בחול על שפת הים ובכל מקום שאפשר.
[/list]
מדוע?
א. כדי להפחית את החשיפה למתקנים מזיקים כגון הכסא באוטו והטיולון,
ב. כדי לחזק את שרירי הליבה וזוקפי הגב שהוא זקוק להם כדי לשבת ישר, אם השרירים חלשים לא יעזור להדריך אותו איך לשבת, הם יקרסו. גב זקוף זקוק ל: שרירי בטן חזקים, זוקפי גב חזקים (משני צידי עמוד השידרה), שרירי ישבן חזקים, יציבה מלאה ונכונה
ג. ככל שהילד יהיה יותר בכושר ויותר חזק גופנית, כך היציבה תשתפר מעצמה.
ד. כמה שיותר לעודד ישיבה בכריעה או ישיבה מזרחית על הרצפה. עוד דקה ייסגרו מפרקי הקרסוליים (אם לא נסגרו כבר, גיל שנתיים הוא גיל הסגירה) וכריעה מלאה לא תהיה אפשרית יותר.

(בסרטון הזה אפשר לראות ישיבה בכריעה: https://www.youtube.com/watch?v=WE9tZNni2fA&t=420s
למשל קפצי לדקה 8. על הסרטון עצמו אין צורך להתעכב וזו גם לא דוגמא מושלמת, רק אחת שלא פסלתי).

מפרקי הקרסוליים "נסגרים" עד גיל שנתיים (עוברים קלציפיקציה בעצמות כך שהמפרק יכול להיפתח רק ברמת השימוש היומיומי הקיימת. כך שבתרבות שמשתמשת מלידה בכל טווח המפרק, המפרק ייסגר "פתוח" וטווח התנועה בו יהיה מקסימלי לכל החיים, בעוד שבתרבות שמשתמשת במפרק באופן חלקי, המפרק ייסגר בצורה שטווח התנועה יהיה קטן יותר ואי אפשר יהיה לתקן את זה בעתיד כי לא מדובר בשרירים אלא בעצמות).
הבאים בתור הם מפרקי הברכיים.
מפרקי הירך נסגרים בערך עד גיל 12 (?).
ישיבה על כסא מקטינה את טווח הפתיחה של המפרקים וגם מעודדת ישיבה בגב כפוף. ישיבה על הרצפה (בכריעה או בישיבה מזרחית למשל) מעודדת פתיחה מקסימלית של המפרקים.

יציבה נכונה נבנית מכפות הרגליים דרך התחנות הבאות:
[list]
[*] כפות רגליים יציבות על הקרקע (רגל קטנה בנעל "רגילה" לומדת ללכת בצורה שמנותקת מהקרקע, הרגל מפתחת מנחים לא בריאים, וכל הגוף עומד על בסיס מעורער).
[*] ברכיים גמישות, לא נעולות.
[*] אגן שיושב בתנוחה טובה ומאפשר לשידרה להיבנות עליו (ראי בתמונות בקישורים שצירפתי. אגן שמעוך פנימה לא מאפשר לגב להזדקף).
[*] הראש מונח על הצוואר כך שהסנטר מכוון לחזה וקודקוד הראש מושך לשמיים, עורף ארוך. הנטייה להושיט את הסנטר קדימה כך שכל הראש בולט קדימה מעודדת עיקום של כל הגוף וכמובן של הגב.
[/list]

אחרון אחרון חביב: דוגמא אישית...

שאלה - מחפשת מידע לגבי פעוטות שמכופפים את הגב בזמן ישיבה. עושה רושם שבן השנתיים, שיושב מאוד כפוף, יושב על חוליה גבוהה יותר מהנכונה. ביקור אצל רופא מאבחן לא מצא שום בעיה בשרירים או ברפלקסים. היא אמרה שכנראה מדובר בהרגל. לדעתי, זה נובע מכך שהוא התעקש לשבת בגיל צעיר מדי כששרירי הגב עדיין לא תמכו במאמץ, כי כיפוף הגב בישיבה הוא ממש מההתחלה, מאז שהתחיל לשבת בכלל. לפעמים הוא "שוכח" לכפוף את הגב, מגלגל את האגן קצת ומזדקף, אבל ברוב הזמן המכריע - יושב כפוף. מי יכול לעזור לי לעזור לו לשפר מנח בזמן ישיבה? (בזמן עמידה הוא לא כפוף)

חדשות פרה-היסטוריות!
במערת כבארה (ליד רמת הנדיב) נמצא שלד עם עצמות חזה וחוליות עמוד שדרה (זה נדיר, אלא עצמות שפחות שורדות) וזה איפשר לחוקרים לשחזר את מבנה עמוד השדרה שלו. להפתעתם, לא היתה לו קשת מתנית, אלא עצמות עמוד השדרה עמדו אחת על השניה כמו... עמוד. וכמו התמונה בראש הדף הזה.
אסתר גוקהלה כתבה על זה וגם על העקבות הקדמוניות שנמצאו בלטולי (צפון הודו):
https://gokhalemethod.com/blog/66689

איפה היית בסדנה שלה? איך אני מקנאה. אני רוצה עוד סדנה פה!

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום קהילת באופן היקרים. כרגע יצאתי מסדנה של אסתר, היא זוכרת מאד לטובה את הסדנה בארץ ותשמח לבקר שוב בעתיד. היה מקסים!

מצטטת מאסתר גוקלה, אמצעי לזכור את הנקודות ביציבה הטבעית:
Gokhale Method teachers use the mnemonic device “three, three, and three.” The symmetry of remembering the steps in threes is a cue that groups related steps into very digestible amounts of information. This technique also helps trigger physical memory, since the three steps always follow in order and move sequentially. Can you recall the three sets of three steps for tall standing, in the feet, lower, and upper body?
(Answer: kidney bean feet, feet facing out, weight mainly on heels; soft knees, soft groin, behind behind; ribs tucked, shoulders rolled back, neck tall.)

מעניין לקרוא על התהליך שעברתן, בפרט שעברתי תהליך הפוך. אחרי שקראתי את הספר של גוקלה התחלתי להתכופף, אבל ממש אחרת מאיך שהתכופפתי קודם. רגליים ישרות, גב ישר, כיפוף מהמותן. התחלתי לתרגל יוגה, ומתרגלים הרבה את התנוחה הזאת. זה מאד שיחרר לי את הגב וכבונוס הגמיש את הרגליים.

משתפת גם.
התחלתי לכרוע לעיתים יותר תכופות. מעשבת את הגינה בכריעה. משחקת עם הילדון בכריעה. לפעמים אפילו פשוט מחליפה ישיבה בכריעה, כשאין כסא ולא בא לי ממש לשבת על דשא, חול או חצץ.
וזה פשוט מרגיש נהדר, הגוף כאילו שואל איך לא עשיתי את זה עד עכשיו. נהדר.
חשבתי שהרגליים יירדמו, אבל לא. כאילו כלום.

אגב, מאז המעבר הזה עברו כבר איזה חודשיים, וכן קורה לי פה ושם, מסיבות שונות ומשונות, שאני מגלה ששוב גלשתי להתכופפויות תכופות.
זה שום דבר. אני לא מתעכבת על האשמה עצמית. פשוט מזכירה לעצמי שזה לגמרי אפשרי לרכוש מחדש את הכריעה, לשלב אותה מחדש ביומיום שלי, ותוך חצי יום הכל מסתדר.
הברכיים שלי כבר לא נבהלות כל כך בקלות, ולא מגיבות בשרירים תפוסים, גם כשהן חוזרות לעבוד אחרי הפוגה.

והגב? עוד כואב מעת לעת. אני במסע ציד - לצוד את המקומות שבהם אני מתאכזרת אליו, ולטפל בהם אחד אחד.
עברתי לשטוף כלים בעמידה על הברכיים.
עברתי לחתוך ירקות מעל המיקרוגל (גבוה בכמה סנטימטרים טובים מהשיש).
ממשיכה לעבוד על זה.

באתי לשתף.
הרבה זמן ידעתי שאני יודעת לכרוע מצוין, לאורך זמן, בלי לסבול מהתנוחה, והייתי מאוד מבסוטה מזה.
רק מה, לכרוע ומיד לקום היה בעייתית בשבילי. נגיד לכרוע כדי לאסוף פיסת נייר תועה מהרצפה. זה לא נוח, זה מעבר חד מדי. אז בשביל זה התכופפתי, רק בשביל דברים קטנים כאלה, זה הכול. בגדול - אני יודעת לכרוע מצוין.
לאט, בהדרגה, עם השנים, הגב שלי התחיל להגיד די. בלחש, בקול נמוך, בקול חזק יותר, לאחרונה הוא צועק בכל כוחו: דיייי!!!!!
אחרי יום של כאבי גב מהגיהינום החלטתי שדי, אי אפשר יותר. שרירי הגב שלי לא יכולים להמשיך לקחת על עצמם את העבודה של שרירי הברכיים.
זו הייתה ודאות פנימית מאוד מאוד חזקה, שמילאה את כולי: אני לא מוכנה להתכופף. אין מצב.
למחרת כרעתי על כל דבר. מסתבר שהדברים המעטים והקטנים האלה הם רבים מאוד. כרעתי - עשיתי מה שצריך - התרוממתי. הברכיים מחו בתוקף. אם הייתי באיזה מצב שאנטי של "קשב לגוף" הייתי אומרת לעצמי - טוב, לאט לאט, בהדרגה, כל פעם ניתן לגוף להתמודד עם אתגר אחד חדש וכשהוא יסתגל נעבור לאתגר הבא. אבל הפעם הייתי במוד אחר. רכבתי על הגל. הייתי קצרת רוח - כאן ועכשיו הברכיים שלי ילמדו מחדש את התפקיד שלהן. אני זקוקה לזה וזה לא סובל דיחוי.
אני לא אומרת שתמיד כדאי לעבוד כך, אבל בנסיבות המסוימות האלה זה היה מצוין בשבילי.
אז הגב עוד בוער כולו מאתמול, והברכיים משוועות שהן מתמוטטות, ואני לא מוותרת - פעם אחר פעם הברכיים הדואבות האלה יתגייסו לכל פעולת כריעה שצריך. באמת, התברר שצריך המון. שכל היום אני מתכופפת.
למחרת הברכיים היו תפוסות לגמרי, והרגשתי שבאמת אין מצב להעמיס עליהן עבודה. והגב, הגב קצת פחות כאב אבל עדיין. ואני עוד הייתי סגורה על "אין התכופפויות". אני זוכרת פעם אחת שנתתי לזה ביטוי בקול. האיש הציע לי לראות משהו מעניין במפה שהייתה תלויה על הקיר, אני ראיתי שזה לא בגובה העיניים ואמרתי: "אני לא מתכופפת". חד וחלק. פשוט אין מצב. שרדתי איכשהו יום בלי לכרוע ובלי להתכופף. על המון דברים ויתרתי. כשהיה צריך - עברתי לשבת ממש על הרצפה, לעשות מה שצריך, ולקום לאט לאט, בתמיכת חפצים (הברכיים כואבות!)
הלאה. יום שלישי לתרגול. קמתי בבוקר וגיליתי שהברכיים כבר בסדר. גם הגב כבר לא ממש כואב, אבל אני לא אפול בפח. אני יודעת שטיפונת הזנחה מצדי והוא שוב יצעק. חזרתי לכרוע על כל צעד ושעל. הברכיים חזרו להתמרד. אני לא זזתי מעמדתי. תתרגלו, ברכיים יקרות. אתן חוזרות לתפקד.
למחרת שוב הייתי תפוסה, אבל זו הייתה הפעם האחרונה. כל עוד השרירים תפוסים ויתרתי על כריעה, והתמדתי בסירוב להתכופף. אבל ברגע שהברכיים הרגישו בסדר, הן חזרו לעבוד במשרה מלאה, ועושות כך עד היום בלי תלונות.
הפלא ופלא. לכרוע-להתרומם. כמו לפתוח ולסגור את כף היד. כמו לעלעל בספר קדימה ואחורה. פעולה כל כך פשוטה. הצירים משומנים. פעם זה היה נראה מעבר לגבול האפשר - היום זה שייך לי לגמרי.
אני כל כך גאה.

אתמול הזדמן לי להשתתף בכנס עם הרבה משתתפים ממדינות שונות באפריקה. רובם בני 35-50.
לרובם היתה יציבה ותנועה מערביים לגמרי )-:
הרוב עירונים אני מניחה, אבל בטוח שלא גדלו באורח חיים מערבי כמו שאנחנו מכירים.
היו כמה בודדים שבלטו ביציבה המסורתית והיפה שלהם.

מופע תנועה של אישה אחת, שימו לב איזה יופי היא מתכופפת, ואיזה בית חזה פתוח:
https://www.youtube.com/embed/cW2YhHAot6I

הלכתי ברחוב בעיר גדולה בארה"ב. כמה מטרים לפני הלך אדם. הוא היה מכוסה בביגוד חורפי מכף רגל עד ראש, אי אפשר היה לראות אף פיסה מעורו, אבל הסתכלתי עליו וידעתי - זה אדם שחור.
עד אז לא הייתי מודעת לכך שאני יכולה לזהות הליכה של גבר שחור.
אני לא יודעת אם זה מה שמתואר כאן בדף, אבל זו הליכה קפיצית שכזאת, שכל הגוף משתתף בה. כשרגל שמאל נשלחת קדימה - גם כתף שמאל יודעת את זה.
כל כך מעניין. מאות שנים שחורים ולבנים חיים זה לצד זה - וכל אחד שומר על ההליכה שלו.
אני תוהה אם בכל זאת יהיה אפשר לראות הבדל ביציבה/הליכה של שחורים שהתערו עמוק יותר בחברה הלבנה.
אגב, אצל נשים שחורות אני דווקא לא רואה את הסגנון הקפיצי הזה. אני לא חושבת שהייתי מזהה הליכה של אישה שחורה.

להסביר -- אפשר לקבוע שיעור סקייפ אם אסתר גוקהלה.
לראות -- בכל סרט עם אמהות אפריקאיות.

מישהו יכול להסביר איך עושים את זה עם מנשא גב ובטן?

לי יש את הספר

יש לי את הספר במחשב.

האם יש כאן למישהו את הספר או הכרית של אסתר גוקהלי?

תודה, מבינה שזה און ליין אז לא ממש משנה אם זה בארה''ב אבל זה כנראה באנגלית ואז זה פחות מתאים לי, לצערי.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

לא מצליחה להכניס קישור. תחפשי gokhale method

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

רותם, תודה!
אורית, הסדנאות בעיקר בארצות הברית ובמקומות אחרים. לפני כמה שנים אסתר באה לארץ והעבירה סדנאות.

הסדנה בעברית או באנגלית? אפשר לקבל קישור? תודה.

[u]יצא לכן לקרוא את הספר?[/u]
כן
[u]אתן חושבות שהערך המוסף של הסדנה שווה את המחיר?[/u]
כן. (ואני בכלל לא הולכת לסדנאות בדרך כלל)
מהספר לבדו לא קל להבין את הדקויות, והמשוב החי של אסתר מאד משמעותי.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

[u]לוקח חודשים רבים לשפר דברים שהתקבעו במשך זמן רב.[/u] זה נכון..
יצא לכן לקרוא את הספר? אתן חושבות שהערך המוסף של הסדנה שווה את המחיר?

_ממליצה מאד.
עברתי את הסדנה הראשונה שהיתה בארץ, וזה מאד משנה את החיים._
גם אני.
כל הזמן משתפרת. כל הזמן. לאט לאט את זוכרת לעשות יותר דברים, וגם, לוקח חודשים רבים לשפר דברים שהתקבעו במשך זמן רב. לדוגמא, לקח לי לפחות שנה להצליח להחזיר את הכתפיים שלי למקום הנכון, אחרי אינספור תירגולים.

ממליצה מאד.
עברתי את הסדנה הראשונה שהיתה בארץ, וזה מאד משנה את החיים.
אמנם בחלק מהדברים הגוף קורס חזרה להרגלים הישנים והלא-משהו, אבלבכל זאת המודעות, התפיסה והכלים עובדים בשבילי כל יום.

אלו שעשו את הסדנה, כעבור אי אילו שנים - אתם ממליצים? לטווח ארוך, זה עוזר?

ראיתי באתר של גוקלה שיש אופציה להשתתף בסדנא אוןליין בחינם, מישהי ניסתה את זה? האם זה שונה מלצפות בהרצאה מוקלטת?

אני, מתי יש לי זמן לסרטים P-: טוב, אין ברירה, הא? ננסה להשחיל את זה מתישהו. תודה יונת (-:

זה לא זה, בהליכה-גלישה לא מתנדנדים ואפשר בקלות ללכת עם ספר על הראש, והרגליים נוגעות ברצפה בעדינות ולא בדפיקה. תראי בסרט שקישרתי אליו קודם:
[url=http://www.youtube.com/watch?v=[po]1l]When The Moment Sings[/url] 4OW Ir7M[/po]

[u]כאשר רגל שמאל אחורית- אני מכווצת את שריר הישבן השמאלי, כתוצאת אגן ימין הקדמי קצת נוטה קדימה (רגל ימין באויר עדיין), כאשר רגל ימין נוגעת באדמה, ישבן ימין נכנס לפעולה.{{}}[/u]
ניסיתי ללכת ככה, והתוצאה הייתה הליכה מתנדנדת כזאת - כל המשקל שלי נוטה לצד ימין, ואח"כ כל המשקל נוטה לצד שמאל, וחוזר חלילה. הצעדים הם חזקים וממש שומעים אותם - הרבה יותר מבהליכה רגילה שלי.
האם לכך התכוונו חכמים בתקנתם? זו ההליכה שדלית מתארת, או שאני מיישמת לא נכון?
(נוח לי ללכת ככה, אבל עד כה עשיתי את זה רק כשלא ראו אותי, כי נראה לי שזה יוצא די מגוחך...)

מרשים מאוד!
והנה עוד משהו: סרטון של אסתר לומדת ללכת עם דלי על הראש, יחד עם שורת אפריקאיות מנוסות: http://egwellness.com/video/[po]esther and african villagers glidewalking[/po]

נהדר!
איזה גב ישר ויפה יש להן:-)

[url=http://www.youtube.com/watch?v=EQcozUnFNuc&feature=related]ריקודי ישבן[/url]
אפריקאיים.

בדקתי.
משום מה, יותר מפעם אחת, הסרט קופץ ומתחיל לנגן לא מההתחלה. זה באמת אותו הסרט.

היו חסרים לי קטעים כשצפיתי בגירסה הזאת, אלא אם כן המחשב שלי קפץ.

באמת? זה חצי שעה. יש גירסה ארוכה יותר?

יונת, זה קישור לגירסה מקוצרת.

איך שכחתי לשים גם כאן קישור לסרט הנפלא הזה:
[url=http://www.youtube.com/watch?v=[po]1l]When The Moment Sings[/url] 4OW Ir7M[/po]
עם הרבה קטעי הליכה באפריקה. מומלץ בחום.

ואני שמתי לב לזה:
כשאני הולך "רגיל" כל צעד מלווה בזעזוע קטן. כל משקל הגוף נוחת על הרגל שאני מניח על האדמה. הזעזוע לא עולה לסף התודעה עד שאני נזכר ללכת לפי שיטת היציבה הטבעית, ואז אני שם לב שהזעזוע נעלם.

[u]נראה לי מאוד הגיוני שבעיות הגב והברכיים הכל-כך נפוצות, נובעות מיציבה והליכה לא נכונות (גם אצל גברים).[/u]
גם לי.

מעתיקה לכאן הסבר חשוב של [po]דלית ב[/po] מהדף [po]נשים לבושות באופן טבעי[/po] - הדרכה להליכה בריאה:

_תחילת התנועה היא בשריר הישבן האחורי.
לדוגמא כאשר רגל שמאל אחורית- אני מכווצת את שריר הישבן השמאלי, כתוצאת אגן ימין הקדמי קצת נוטה קדימה (רגל ימין באויר עדיין), כאשר רגל ימין נוגעת באדמה, ישבן ימין נכנס לפעולה.
מספר פעולות רצופות כאלו יוצרות תנועה הידועה בשמה המקצועי "עינטוז" (-:
כלומר העינטוז הוא תוצאה של הליכה בריאה שמקור הכוח שלה הוא בישבן ולא ברגליים.
בצורה כזאת כל החלק העליון של הגוף (כולל גב תחתון) נשענים על מרכז הכובד הטבעי של הגוף ללא מאמץ יתר.
את הרגליים אני מנסה לשחרר, להפעיל רק את הכוח הנדרש לכיפוף הרגל ופשיטה ולא להתקדמות עצמה, אותה מבצע הכוח של שריר הישבן (אחד החזקים והגדולים בגוף האנושי).

שמתי לב לשני דברים-

[list=1]
[*] כשאני הולכת "מהרגליים" הגב התחתון "נופל" או שישנה תחושת מאמץ לא נוחה בגב.
[*] כשאני הולכת "מהתחת" (בחיים לא חשבתי שאני אכתוב משפט כזה..) הבטן מסתדרת לה בנוחות ונשענת גם היא על האגן ולא על הגב (ללא כיווץ פולני של "תכניסי את הבטן").
[/list]

נראה לי מאוד הגיוני שבעיות הגב והברכיים הכל-כך נפוצות, נובעות מיציבה והליכה לא נכונות (גם אצל גברים).{{}}_

[u]למה ללכת עד אפריקה? גם העולים המבוגרים מרוסיה מתכופפים ככה[/u]

רוב הרוסים שפגשתי לא מתכופפים ככה. ולעומתם העוזרת שלי, עולה מרומניה, דווקא כן מתכופפת ככה.
בארץ אפשר לראות הרבה יציבה בריאה בכפרים הדרוזים בגולן, אצל הבדואים, ואצל האתיופים המבוגרים (פחות אצל הצעירים למרבה הצער).

תודה יונת, שימחת אותי.

האם יש בארץ מישהו שמלמד את השיטה?

למה ללכת עד אפריקה? גם העולים המבוגרים מרוסיה מתכופפים ככה (למשל רופא הילדים כשהוא מתכופף כדי להביא עוד נייר למדפסת....)

(להקליק על התמונות להגדלה)

עוד דוגמאות להתכופפות בריאה, ממכחולו של פרנסואה מילה:
[url=http://www.designlessbetter.com/blogless/wp-content/uploads/2010/04/jean-[po]francois]+[/url] millet gleaners[/po].jpg [url=http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/f/fd/Jean-Fran%C3%[po]A7ois]+[/url] Millet Les lavandi[/po]%C3%A8res.jpg [url=http://www.canvaz.com/millet/millet-9.jpg]+[/url] [url=http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/7/76/Jean-[po]Francois]+[/url] Millet TheDiggers 1850[/po]%E2%80%9355.jpg

אני בהחלט מאשרת, אם את מרגישה צורך באישור. :-)
למעשה, אסתר גוקהלה מלמדת להתכופף בדיוק ככה, רק בלי להרים רגל: המקום היחיד שמתכופף הוא מפרק הירך, הזווית בין הרגליים לגב (שנשאר ישר כרגיל). דוגמאות:
[url=[img]http://egwellness.com/system/files/imagecache/leftblockimage/gokhale-method-gardening-man-bending-garden.jpg]+גבר[/img] מתכופף[/url] [url=[img]http://egwellness.com/system/files/imagecache/leftblockimage/gokhale-method-african-woman-hiphinging-bending-laundry.jpg]+אשה[/img] מתכופפת[/url]
אצלי גם הברכיים מתכופפות קצת, כי אני לא גמישה כמו האפריקאיות והדרוזיות, אבל אין עליהן עומס כמו בכריעה.

שאלה למבינות דבר:
כשאני מתכופפת, אני משתדלת לרוב להתכופף בכריעה, אבל לא תמיד זה מסתדר לי. כשאני מתכופפת לא בכריעה, אני אוהבת לעשות משהו שנראה לי כמו תנוחת בלט: אני משאירה רק רגל אחת על הרצפה, ואת השנייה אני מניפה באוויר כאילו בקו ישר עם הגב. כשהגב שלי כבר ממש נוטה למטה, הרגל מונפת גבוה באוויר. אף אחד לא לימד אותי להתכופף ככה, המצאתי. יש לי תחושה שזה טוב לי.
מישהי יודעת לאשר או לשלול את התחושה הזאת?

כתבה על תנוחות שינה ומנוחה, כולל תמונות
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1119282

אסתר כותבת, שתנוחות עם כיפוף של עמוד השדרה מעבר לכיפוף הטבעי שיש בחוליה התחתונה לכיוון האגן הן לא מומלצות בכלל.
ובאיינגר לא רק שיש הרבה תנוחות עם כיפוף רציני של עמוד השדרה, אלא שאיינגר פיתח את המכשירים שמעודדים את המתרגלים לשהות בתנוחה לאורך זמן.
איך זה מסתדר?

אכן, איינגר היה המורה של המורהמשל אסתר גוקהלה. וגם לפילטיס האיש היתה הפרדה כזאת (לפי התמונות). אבל לא כל התלמידים שלהם שומרים על זה.

[u]ריך ללמוד להפריד בין זווית הזנב לבין הקשת המותנית, ועד כמה שראיתי אנשים שעוסקים ביוגה, פלדנקרייז, פיזיותרפיה וכו'[/u]

לפחות ביוגה בשיטת איינגר מפרידים אף מפרידים. שוב הנטייה הזאת שמתרגלים בשיטה מסוימת יש איזה משהוא שגורם לחשוב שרק זו הדרך היחידה
רק אם מכירים שיטה לעומק ניתן לחוות דעה עליה אחרת זה לא ממש רציני
לא מספיק לעיתים להגיע לשיעור שניים או אפילו שנה כדי להכיר שיטת יוגה כלשהיא
אפשר אולי להכיר שיש הרבה דרכים נכונות וגם הרבה לא
כל אחד ימצא את הדרך הנכונה לו אישית שמדברת אליו
לעיתים לדרך מסוימת חסרונות לצד היתרונות. כל עוד מכירים בכך ומודעים שזו רק דרך אפשר להנות מהרבה דרכים בשלבים שונים בחיים או אפילו במקביל מבלי לפסול דרכים אחרות
בהצלחה לכולם בתרגול

אני מתכוונת לתרגילים הראשונים, אלה שמחזקים את שרירי הבטן. היא קוראת לזה ribcage anchor אם אני זוכרת נכון.

לגבי שריר הבטן הרוחבי: מצאתי שלא עוזר לי לחשוב על זה בצורה הזאת, מכמה סיבות:
[list=1]
[*] השריר הזה גדול, ואני לא בטוחה שכל החלקים שלו צריכים לפעול יחד בדיוק באותה עוצמה. אני חושדת שזה גם משתנה לפי התנוחה. לכן אם מנסים להתרכז בשריר במקום בצורת הגוף, יכול להיות שמפעילים גם חלקים בו שצריכים לעבוד פחות, או שלא מפעילים דווקא חלקים שבאותו רגע חשובים יותר.
[*] אני לא בטוחה שתמיד זה השריר היחידי שעובד. אני חושדת במקרים מסוימים יש עוד שרירים שעוזרים לו. לכן אם מתרכזים דווקא בשריר הזה, עלולים לוותר על העזרה משרירים אחרים שלפעמים דרושה.
[*] אחרי שמתרגלים קצת את השריר הזה (והאחרים) הוא לא צריך לעבוד הרבה, אלא רק להיות מופעל קלות. לכן, שוב, אם מתרכזים בשריר הספציפי במקום בצורת הגוף, עלולים לאמץ אותו יותר ממה שטוב.
[/list]

לכן המסקנה שלי היא ברגיל להתרכז בתנוחה ולא בשרירים, ומדי פעם לעבוד על חיזוק השרירים.

תודה יונת.
התרגילים בסוף הספר - את מתכוונת לסט מסוים מתוכם? או לכולם?
מהם שרירי הבטן שמיישרים את הקשת? איך היא קוראת להם בספר? (שאני אדע למצוא). האם אלה אותם שרירים של המחוך הפנימי? או שזה השריר הרחב בטני שעליו מדברת כל כך הרבה המורה שלי ליוגה?
האמת שחרשתי הלוך ושוב בספר לחפש התייחסות לבעיה שאני מעלה ותמיד היא מסבירה בפשטות שהטייה קדימה של הצלעות (Rib cage), היא הפעולה שמיישרת את השקע בגב התחתון.
אני עושה את זה ובאמת בישיבה או בשכיבה על הצד זה מספיק ובעמידה זה לא מספיק....

צריך ללמוד להפריד בין זווית הזנב לבין הקשת המותנית, ועד כמה שראיתי אנשים שעוסקים ביוגה, פלדנקרייז, פיזיותרפיה וכו' -- לא מעלים על דעתם שהפרדה כזאת בכלל אפשרית. זה לא חלק מרפרטואר התנועות והתנוחות שהם מכירים. בשבילם יישור הקשת והכנסת האגן הם דבר אחד ובלתי ניתן לחלוקה.
אבל בספר אפשר לראות בבירור שהם כן נפרדים, גם בתמונות מתרבויות עם גב בריא, וגם בתמונה של עמוד השדרה מספר האנטומיה הישן.

בקורס, אסתר נתנה לנו להרגיש במדויק את ההפרדה הזו: היא השכיבה אותנו על מזרון עבה וקשה, ככה שהגב על המזרון אבל האגן והרגליים לא. ככה המזרון והכבידה בונים את הזווית שבין האגן לגב גם אצל מי שלא רגיל שתהיה שם זווית.

מה שאני מציעה לעשות זה לתרגל קודם stacksitting ואת התרגילים בסוף הספר -- ככה גם תחזקי את שרירי הבטן שמיישרים את הקשת, וגם תרגילי את האגן להיות בזווית טובה. אחרי שהגוף מתרגל לצורה טובה ב-stacksitting אפשר לעשות את זה גם בעמידה, בלי התמיכה של הכסא והמגבת.

יש לי את הספר של אסתר גוקהלה
ואני מתרגלת.
ואני גם מתרגלת יוגה נשית.

אני שמה לב שכשאני מנסה לעמוד כמו שגוקהלה כותבת, בכל זאת נשאר לי שקע בגב התחתון.
המורה שלי ליוגה אומרת שכדי ליישר את השקע במותנית (בגב התחתון) צריך לגלגל את עצם הזנב למטה ולאסוף את השריר הרחב בטני. כשאני עושה את זה, אז באמת אין שקע בגב התחתון.
(כמו בתנוחת טאדאסאנה ביוגה, למי שמכיר). אבל בגלל הגילגול של עצם הזנב, הישבן כבר לא בולט החוצה כמו שגוקהולה כותבת שהוא צריך להיות.
למישהו מכם שהיו בקורס שלה יש תובנות לגבי זה?

פלונית,
לא יכול להשוות כי אין בסיס להשוואה הן מכוונות לדברים שונים לחלוטין.פלדנקרייז היא שיטה של למידה באמצעות תנועה המתחקה אחר האופן בו אנו לומדים את הלמידה העמוקה ביותר הקיימת - הלמידה האורגנית. ככזו היא מאפשרת לך ללמוד כיצד לנוע ולפעול(כיוון שהיא לא משפיעה רק בתחום התנועתי) בצורה הקלה ביותר ,המאורגנת והנוחה ביותר.על ידי למידה כיצד ללמוד באמצעות השיטה את יכולה לעשות יוגה בצורה המיטבית מבלי לפצוע את עצמך , למשל.
[po]שני צו[/po] : אני מבין אעל מה את מדברת ,עם זאת יציבה אינה משהו סטטי שמגיעים אליו.יציבה היא האופן בו אנו משתמשים בעצמנו והיא בעיקר קשורה לתנועה ומעבר ממצב למצב במינימום מאמצים ובארגון השלד בהתאם.
יש לי את הספר ואני מאוד אוהב להסתכל על תמונות או לפחות על חלקן. עם זאת אני שב ומעלה לפנייכם דברים שפלדנקרייז הציג כמעוררי ספקות באשר לתפיסה של "יציבה טובה" - מה קורה עם אדם נכה או מי שנולד עם גיבנת.האם לא יכולה להיות לו יציבה טובה ? ובכן הרבה אנשים נכים שעברו עם עצמם למידה עמוקה כיצד להשתמש במיטביות בעצמם הם בעלי שימוש יעיל ונוח וטוב יותר מהרבה אנשים בריאים ולכאורה זקופים.
הבעיה שלי עם דוגמאות חיצוניות עם כל התלהבותי מהן היא שהם מתאימים לאנשים המצולמים ושהם לעיתים נראים כמו יציבה טובה אבל אינם יכולים לומר לנו האם זה כך וכמה בעיות בשימוש עצמי יש לאדם המצולם. בנוסף, גם אם הם אכן נפלאים ומעידים על מיטביות של יציבה ,הלמידה על ידי חיקוי לצערי אינה הלמידה שמתאימה לשיפור השימוש העצמי. מה לעשות ולא כך זה עובד.זה לא אומר שלא ניתן ללמוד מכך כלום אבל על מנת שמשהו ייטמע הוא צריך לבוא מתוכנו ומתוך תהליך שכולל הרגשה הקשבה מציאה של הדרך שלנו על ידי וריאציות בתנועה , טעייה מכוונת ותהייה מכוונת. מה שמעניין הוא שכאשר אנשים לומדים להקשיב לעצמם בשטת פלדנקרייז הם מגלים שיציבתם הופכת יותר קרובה לאידיאל ויחד עם זה ש יש בה שינויים וגיוונים בדברים הלכאורה קטנים . אותם שינויים שהופכים אותנו אחרים אחד מהשני ויחודיים בעולם.

איתן, אשמח אם תוכל לפרט קצת מה ההבדל בין הפלדנקרייז ליוגה.

נראה לי גם שקודם כל צריך להביא את הגוף לידי גמישות ורק בהמשך ניתן יהיה גם ליישם יציבה נכונה
בכל מקרה אני מתכננת לקנות את הספר, הבנה יותר נכונה יכולה רק להועיל וברגע שאתה מבין דברים גם אם זה רק ברמה השכלית, זה מתחיל לחלחל גם לרמה הפיזית.

עבורי, לקרוא את הדברים של גוקהלה, בספר ובאינטרנט עוזר מאוד בזיהוי יציבה טובה כשאני מגיעה אליה.

אני קמה משיעור או טיפול פלדנקרייז ופתאום הגוף מאורגן אחרת. ואז אני מבינה- וואלה, לזה היא התכוונה. על זה גוקהלה מדברת..

לי הספר עזר.
הוא נתן לי דגשים ליציבה נכונה, שמשתלבים בחיי היומיום שלי.
תמיד רציתי להיות מסוגלת ללכת כמו האפריקאיות, ועכשיו כשאני מחקה אותן אני גם יודעת כל מיני דברים על איך לחקות אותן - טוסיק בחוץ, למשל.
אולי פלדנקרייז נותן תוצאות טובות גם כן, אני לא יודעת. אבל בעיני יש ערך לחיקוי.

[po]במבי ק[/po] ,
כל כך צודקת. הרבה אנשים שהולכים או עומדים זקוף (למשל רקדנים שלימדו אותם שכך נכון),מגלים לעיתים רק כשממש כואב ויש פגיעה עד כמה יציבתם אינה טובה. יציבה טובה בין השאר מאפשרת חופש לנוע באותה קלות לכל הכיוונים . הזקוף שהרבה אנשים ממליצים עליו או מטיפים לו הוא בדרך כלל לא ממש זקוף ואינו חופשי להתכופף ולנוע.

אורי_ יורמן ,

גם אני חשבתי כך וקניתי את הספר. העינין הוא שהתפיסה הזו של ללמוד ולהיכנס לתנוחה"נכונה" ואיך נכון ללכת או לעמוד כל כך לא קשור ללמידה האורגנית והדרך בה מערכת העצבים ובעצם אנחנו לומדים דברים הקשורים למיומנויות קינסטטיות ותפקודיות (ובעצם את כל הדברים החשובים)היא לחלוטין מנוגדת לכך.איני רואה ששילוב הוא דבר מועיל במקרה הזה.רק כאשר מציגים למוח דרך בה יש וריאציות על כל נושא ותנועה, תנועה איטית וקשובה , עידון בהקשבה ובעשייה - אז נוצרים קשרים חדשים במוח (היום זה כבר ידוע בעקבות מחקרים רבים על הפלסטיות של המוח)שמייצגים עשייה חדשה , דימוי תנועתי חדש ונוח יותר ואז קל לך לגלות את הדרך הנוחה והנכונה להתנועע .
כל זה אינו אומר שאין מצב אידיאלי של יציבה ויש לו הגדרות כניות פיזיולוגיות של מעבר השלד בשדה כח הכובד וכו' וכו'.אבל אי אפשר לטעמי להשיג זאת על ידי למידה חיצונית מחקה אלא על ידי התנסות אישית בתהליך , בתנועה בהרגשה .ללא הכפייה החיצונית לגבי הנכון וכיצד לעשותו .
יותר מכך , המוח שלנו לומד ותופס דברים יותר באמצעות התנועה ולא כל כך בתנוחות ומצבים דוממים.

_פשוט גיליתי למשל שכשאני יוצאת מפלדנקרייז, אז הראש שלי נתקע בגג האוטו כמו כשקורה כשאני מסתדרת כמיטב יכולתי לפי גוקהלה
רק בלי שאני אחשוב על זה. זה קורה לבד.
ומה קורה כמה ימים אחר כך?_

אז אולי בעצם השילוב בין להבין מהשכל (דרך הספר וההרצאות) לבין ללמוד מהחוויה עצמה (יוגה, פלדנקרייז) הוא שעשוי לקחת אותנו רחוק במסע לעבר יציבה טבעית ביום-יום?

[u]והערה ל[b][po]במבי ק[/po][/b]:יציבה היא האופן בו אנו נעים ממצב למצב ולאו דווקא משהו סטטי. בשיפור עמוק והוליסטי הכולל היבטים של כל המערכת (שלד,שרירים , מערכת עצבים ) השיפור שתרגישי יהיה תקף גם בעמידה ולא מוגבל לתנוחה מסויימת . במקרה זה ישיבה.[/u]

לגמרי. בגלל זה היציבה שלי היא לא טובה, אבל מאיזשהי סיבה לשבת זקוף אני יכולה (אבל יכול להיות שהזקוף שלי הוא לא "נכון" מבחינת יציבה טובה).