על ידי דנה_ה* » 19 פברואר 2006, 00:51
לגבי סכנת זיהום - נכון בהחלט שמרגע שנפקע השק יש סכנת זיהום מוגברת, שעולה כמובן, באחוזים תלולים, עם כל בדיקה נרתיקית שמבצעים.
לגבי המיקוניום - כאשר המים סמיכים, יש יותר חשש שיגרמו לחסימה בדרכי הנשימה של התינוק ושהוא יזדקק לאינטובציה (הכנסת צינור לקנה הנשימה) ולשטיפת דרכי הנשימה לאחר הלידה. במקרה כזה רצוי (להערכתי) ללדת בבי"ח.
כאשר המים דלילים (נקרא גם "צבועים"), אז הסכנה פחותה בהרבה מבחינת חסימת דרכי הנשימה.
בכל מקרה, קיים הסיבוך של miconium aspiration syndrome שזוהי דלקת ריאות כימית שנגרמת עקב שאיפת המיקוניום (בלי קשר למידת סמיכותו או לעובדה שביצעו או לא שאיבת דרכי נשימה לאחר הלידה..). זוהי בעיה שעשויה להיות קטלנית באחוז גבוה מן המקרים, אך היא נדירה יחסית.
מים מיקוניאלים מופיעים ב- 15% מן הלידות בקירוב, וכמובן שלא 15% מכל התינוקות נולדים במצוקה...
הם בהחלט יכולים לרמז על מצוקה רגעית שהיתה וחלפה (או לא), כמו למשל לחץ זמני על חבל הטבור. כאשר המצוקה אינה חולפת, לרוב זה יתבטא גם בהפחתה בתנועות העובר ובמוניטור לא תקין.
לגבי רופא ילדים לאחר הלידה - בכל בתי החולים שאני מכירה, רופא ילדים חייב להיות נוכח בלידת תינוק עם מים מיקוניאלים. מייד לאחר הלידה הרופא מעריך את חיוניות הילוד (לפי נשימה, טונוס ודופק.), ולפי זה מחליטים אם הוא זקוק לשאיבה עמוקה של דרכי הנשימה או שאינו זקוק לכל התערבות שהיא. ברוב המקרים אגב - אין צורך בכל התערבות.
בכל מקרה, צריך להעריך מכלול של גורמים - השילוב של המיקוניום עם סימנים אחרים כגון - מוניטור, תנועות, התקדמות הלידה, סמיכות המיקוניום וכו'. לרוב לא מקבלים החלטה על סמך הופעת סימן בודד לזמן קצר.
לגבי סכנת זיהום - נכון בהחלט שמרגע שנפקע השק יש סכנת זיהום מוגברת, שעולה כמובן, באחוזים תלולים, עם כל בדיקה נרתיקית שמבצעים.
לגבי המיקוניום - כאשר המים סמיכים, יש יותר חשש שיגרמו לחסימה בדרכי הנשימה של התינוק ושהוא יזדקק לאינטובציה (הכנסת צינור לקנה הנשימה) ולשטיפת דרכי הנשימה לאחר הלידה. במקרה כזה רצוי (להערכתי) ללדת בבי"ח.
כאשר המים דלילים (נקרא גם "צבועים"), אז הסכנה פחותה בהרבה מבחינת חסימת דרכי הנשימה.
בכל מקרה, קיים הסיבוך של miconium aspiration syndrome שזוהי דלקת ריאות כימית שנגרמת עקב שאיפת המיקוניום (בלי קשר למידת סמיכותו או לעובדה שביצעו או לא שאיבת דרכי נשימה לאחר הלידה..). זוהי בעיה שעשויה להיות קטלנית באחוז גבוה מן המקרים, אך היא נדירה יחסית.
מים מיקוניאלים מופיעים ב- 15% מן הלידות בקירוב, וכמובן שלא 15% מכל התינוקות נולדים במצוקה...
הם בהחלט יכולים לרמז על מצוקה רגעית שהיתה וחלפה (או לא), כמו למשל לחץ זמני על חבל הטבור. כאשר המצוקה אינה חולפת, לרוב זה יתבטא גם בהפחתה בתנועות העובר ובמוניטור לא תקין.
לגבי רופא ילדים לאחר הלידה - בכל בתי החולים שאני מכירה, רופא ילדים חייב להיות נוכח בלידת תינוק עם מים מיקוניאלים. מייד לאחר הלידה הרופא מעריך את חיוניות הילוד (לפי נשימה, טונוס ודופק.), ולפי זה מחליטים אם הוא זקוק לשאיבה עמוקה של דרכי הנשימה או שאינו זקוק לכל התערבות שהיא. ברוב המקרים אגב - אין צורך בכל התערבות.
בכל מקרה, צריך להעריך מכלול של גורמים - השילוב של המיקוניום עם סימנים אחרים כגון - מוניטור, תנועות, התקדמות הלידה, סמיכות המיקוניום וכו'. לרוב לא מקבלים החלטה על סמך הופעת סימן בודד לזמן קצר.