על ידי אילה_בשדה_הדגן* » 15 פברואר 2008, 23:57
איזה יופי שראיתי את הדף הזה במה חדש .חיפשתי כזה דף לפני כמה זמן , רציתי לספר את הסיפור שלי.
אומנם שתתי קצת פונטש , אז אני מקווה שלא יהיו לי הרבה שגיאות ..
וגם אני רוצה להתיחס למה שליאת כותבת .
הרבה הבדל בין ההנקות של הבן הבכור שלי והבת שנולדה אחריו.
הוא ינק לפי דרישה עד גיל 4 חודשים .בגיל הזה אני חזרתי לעבוד בחלקיות משרה , אז הוא קיבל חלב שאוב . בגיל 6 חודשים אכל מני מזונות ובגיל שנה נגמל מעצמו.
הייתי מאוד מרוכזת בעינין שהוא יקבל לנוק כשהוא צריך לנוק ולא שבכל מצב של אני לא יודעת מה ישר יוצע לו ציצי.
היו הרבה מצבים שלא היתי בטוחה , ואם הוא לא היה יונק בשלווה ובאופן שנראה לי סביר , הייתי נותנת לו להביע את עצמו בבכי .מאוד התחברתי לרעיון של "התינוק יודע " וגם שהוא היה הבכור , היה לי הרבה יותר קל לפנות מקום להכיל את הבכי.
הבת קיבלה ציצי על כל עינין .לא ממש הייתי פנויה לראות אותה בכלל ,ציצי וזה היה מסתדר איך שהוא .
ובאמת הדברים היו איתה קצת יותר נוזליים ,לא ממש הקפדתי על מתי היא אוכלת או לא ,תמיד ניסיתי להציע ,אבל זה היה מלווה בהרבה פחות השקעה מצידי.
לא יודעת , אולי זה היה יותר שפוי.הרבה יותר שקט וזורם בכל אופן .לפי דעתי משהו בהבנה בינינו התעמעם בגלל זה ,הרבה פחות חיבור מהלב .
ממש מעט היא בכתה ,אבל גם שמתי לב שהיא התרגלה להתחבר לציצי בכל הזדמנות ,הרבה פעמים מתוך שיעמום,עיפות ,לפני קקי ,וכ'
חשבתי שההנקה נוחה לי .זה היה לי ברור שאני לא מתבישת להניק , שאין לי מה לעשות במקומות שבהם לא מסתכלים על הנקה בעין אוהדת (כך אני גם חושבת היום)ומצידי העינין יכול להמשך עוד הרבה זמן.
אבל ההנקה עצמה נהיתה לא נעימה .
הרגשתי שאני מתענה .
הלילה לא היה לילה ,
ביום היא היתה נצמדת ומשפשפת לי את הפטמטת .
מישהי כינתה את הפעוטות שלה(תאומים , יא מה מיה ) 'ברקודות ' ואני התפוצצתי מצחוק של הזדהות.
כאב לי מהשכיבה באותה תנוחה בלי לזוז , שכן הייתי מניקה אותה להרדמות במיטה והיה לוקח לה נצח כדי להרדם באמת.
החלטתי שהמצב הזה חייב להשתנות.
הרי הנקה צריכה להתאים גם לאמא וגם לתינוק.
בעיקר חשבתי על זה שבשבילה זה לא טוב .לא טוב שהיא לא מוצאת לה צעצוע כדי להעסיק את עצמה וללמוד על העולם ורק מתעסקת לה באיבר הרך עם הנוזל המתקתק.
לא טוב לה ,לדעתי ,שבמקום שיקשיבו לה ,אני נותנת לה 'סתימת פיות אולטימטיבית '.
בהתחלה צימצתי .היו לנו רק 4 הנקות ביום .אחת בבוקר מוקדם ,
שניה לפני מנוחת צהרים ,עוד אחת כשמתעוררת ממנוחת הצהרים ועוד אחת לפני השינה.
לקח לי זמן להתפקס על 4 ההנקות האלה .
במיוחד היה קשה אם היא היתה עם חום איזה יום לפתע פתאום. במקרה כזה ,היא קיבלה שוב ציצי וציצי (הרי לא אכלה ולא הצלחתי לשכנע אותה לשתות שום דבר, פחדתי שתתיבש),
היתה לה רגרסיה .
הייתי צריכה לומר לה :"קיבלת בבוקר , אולי שכחת , רוצה בננה ?/בואי לשתות מים/לשחק עם האח הגדול /והכי עזר החתול שלנו שהיא למדה ללטף אותו ושהוא יטלטף בה ,הוא תמיד הגיע ברגע שכל הסחות הדעת שאני מסוגלת ליצר יגמרו.
וגם היא בכתה פה ושם ושמחתי שסוף סוף זה בא .
ועם הבכי הזה גם אבא שלה יכול להתמודד ולא רק אני תמיד (שמה לעשות , עיפה מלהכיל )
אחר כך התחלתי גם , בלב לא קל , להחסיר יניקות גם מה4 האלה .
למשל , רציתי לנסוע לסדנה בערב , אז היא קיבלה לנוק בערב , או בכלל לא וציפיתי שתשן עד שאחזור .אבל היא חיכתה לי עד שעה די מאוחרת.
יצאתי לצעדת בוקר ולא הייתי בטוחה מתי היא תתעורר.
וזהו , יום אחד הירהרתי לי במצב העגום של חזיות ההנקה שלי .
היו לי שתים טובות , אבל היו גם כמה שממש הגיע הזמן לזרוק לפח .
כבר לא היתה להן צורה ,הכתמים וכ'
חשבתי שאני צריכה ללכת לקנות עוד חזיות , אבל לא התחשק לי .כי המשמעות של קניה כזו היא שאני משקיעה לטווח הארוך .ועל זה לא הייתי סגורה .לא היתה בי חדווה לכך.
התחלתי בטיפול של רפואה סינית מסורתית , לעינין אחר , המטפלת אמרה לי שבעיני הרפואה הסינית הנקה =6 מנות דם.
נו מה , ההנקה מתעכלת בשיא הקלילות ,בקושי דורשת מהגוף של התינוק להשקיע אנרגיה כדי לפרק את המזון למרכיביו .
המטפלת שלי היא אישה צעירה ולמרות שאין לה עדין ילדים משלה היא חשבה ,שלבת שלי קשה להבין את הסירובים שלי ,למתי כן יונקים ולמתי לא.היא לא בשלה לכך מבחינה שכלית.
אומנם יש ילדים שכן מוכנים , היא מבחינתה חוותה יותר סירוב מאשר אישור ,אולי.
וגם אני מבחינתי נחלשתי מאודןהיתה לכך הוכחה בכל מני סימפטומים שסבלתי מהם וסימנים ברפואה סינית , שאני לא מבינה בהם .. וכמובן כל הפעמים שזה ממש הציק .
החלטתי לגמול אותה .
החלטתי על תאריך , שזה יהיה תוך יומיים ושנציין את זה במשפחה ושנחגוג את הסיום הזה.
וככה זה היה . הכנתי אותה לגמילה , הסברתי לה שזהו , אמא לא תתן לה הם (=הנקה , בשפה שלה),
אמא לא לובשת חזיית הם.
אני יודעת שאת רוצה הם ,
אני יודעת שהתרגלת להם לפני השינה ,יכול להיות שאת כועסת ?/עצובה ?
בואי אני אחבק אותך ואני אהיה פה איתך מתוקה שלי .
ילדת חלב אהובה שלי .
היא בכתה וזה לא היה קל . אפילו לא הייתי מוכנה שתגע בציצי .כל כך הרגשתי שזה מציק לי.
אבל היא בסדר.
היא גם אוכלת פה ושם ושותה (אני אוהבת להתבדח על כך שילדים צריכים לאכול פעם בשבוע , הרי בכל שאר הפעמים הם רק מפזרים ומבלגנים).
אני הרגשתי שהרגישות בפטמות עדין שם.שאני רוצה לישון מכורבלת וסגורה ומוגנת .שלא יהיה שום פה שיתחבר לצינור הזה שדרכו איבדתי מהלשד שלי .
זה לא ממש כך , שאיבדתי מהלשד שלי , אבל בכל זאת יצאה לה איזו אנרגיה ממני .
ואז היתה לי דלקת גרון ושיעול . תמיד אני סובלת בחורף מזה .
רק שהחורף המחלה עברה יחסית בקלות.
בסוף אפילו הרגשתי שעם כל שיעול אני מנקה את החזה שלי מכל מה שהצטבר שם מהאי שקט של ההנקות האין סופיות , מהתנוחה שלא תמיד התאימה לי , מכאבי הפטמות ,אפילו נזכרתי בכאבי פטמות שהיו לי כי היתה לה לשון קשורה וגם זה משהו שטיפלנו ושעברנו,מכל הדברים שלא יכולתי לעשות ,שפיספסתי כי הייתי אמא מניקה , מהדברים הלא נוחים ,שלמשל גברים שאינם בן זוגי ,אולי ראו את השדיים שלי ,
ניקיתי וניקיתי ואני מקווה שגם זה עבר .
פרק חדש נפתח בפניי : מה אני עושה עכשיו ,איך עכשיו תראה האמהות שלי ?
מי בכלל צריך אותי פה עכשיו?
למה אני טובה ?
וגם מתוך כל הבילבול הזה אני מקווה לעלות ולהיות .
איזה יופי שראיתי את הדף הזה במה חדש .חיפשתי כזה דף לפני כמה זמן , רציתי לספר את הסיפור שלי.
אומנם שתתי קצת פונטש , אז אני מקווה שלא יהיו לי הרבה שגיאות ..
וגם אני רוצה להתיחס למה שליאת כותבת .
הרבה הבדל בין ההנקות של הבן הבכור שלי והבת שנולדה אחריו.
הוא ינק לפי דרישה עד גיל 4 חודשים .בגיל הזה אני חזרתי לעבוד בחלקיות משרה , אז הוא קיבל חלב שאוב . בגיל 6 חודשים אכל מני מזונות ובגיל שנה נגמל מעצמו.
הייתי מאוד מרוכזת בעינין שהוא יקבל לנוק כשהוא צריך לנוק ולא שבכל מצב של אני לא יודעת מה ישר יוצע לו ציצי.
היו הרבה מצבים שלא היתי בטוחה , ואם הוא לא היה יונק בשלווה ובאופן שנראה לי סביר , הייתי נותנת לו להביע את עצמו בבכי .מאוד התחברתי לרעיון של "התינוק יודע " וגם שהוא היה הבכור , היה לי הרבה יותר קל לפנות מקום להכיל את הבכי.
הבת קיבלה ציצי על כל עינין .לא ממש הייתי פנויה לראות אותה בכלל ,ציצי וזה היה מסתדר איך שהוא .
ובאמת הדברים היו איתה קצת יותר נוזליים ,לא ממש הקפדתי על מתי היא אוכלת או לא ,תמיד ניסיתי להציע ,אבל זה היה מלווה בהרבה פחות השקעה מצידי.
לא יודעת , אולי זה היה יותר שפוי.הרבה יותר שקט וזורם בכל אופן .לפי דעתי משהו בהבנה בינינו התעמעם בגלל זה ,הרבה פחות חיבור מהלב .
ממש מעט היא בכתה ,אבל גם שמתי לב שהיא התרגלה להתחבר לציצי בכל הזדמנות ,הרבה פעמים מתוך שיעמום,עיפות ,לפני קקי ,וכ'
חשבתי שההנקה נוחה לי .זה היה לי ברור שאני לא מתבישת להניק , שאין לי מה לעשות במקומות שבהם לא מסתכלים על הנקה בעין אוהדת (כך אני גם חושבת היום)ומצידי העינין יכול להמשך עוד הרבה זמן.
אבל ההנקה עצמה נהיתה לא נעימה .
הרגשתי שאני מתענה .
הלילה לא היה לילה ,
ביום היא היתה נצמדת ומשפשפת לי את הפטמטת .
מישהי כינתה את הפעוטות שלה(תאומים , יא מה מיה ) 'ברקודות ' ואני התפוצצתי מצחוק של הזדהות.
כאב לי מהשכיבה באותה תנוחה בלי לזוז , שכן הייתי מניקה אותה להרדמות במיטה והיה לוקח לה נצח כדי להרדם באמת.
החלטתי שהמצב הזה חייב להשתנות.
הרי הנקה צריכה להתאים גם לאמא וגם לתינוק.
בעיקר חשבתי על זה שבשבילה זה לא טוב .לא טוב שהיא לא מוצאת לה צעצוע כדי להעסיק את עצמה וללמוד על העולם ורק מתעסקת לה באיבר הרך עם הנוזל המתקתק.
לא טוב לה ,לדעתי ,שבמקום שיקשיבו לה ,אני נותנת לה 'סתימת פיות אולטימטיבית '.
בהתחלה צימצתי .היו לנו רק 4 הנקות ביום .אחת בבוקר מוקדם ,
שניה לפני מנוחת צהרים ,עוד אחת כשמתעוררת ממנוחת הצהרים ועוד אחת לפני השינה.
לקח לי זמן להתפקס על 4 ההנקות האלה .
במיוחד היה קשה אם היא היתה עם חום איזה יום לפתע פתאום. במקרה כזה ,היא קיבלה שוב ציצי וציצי (הרי לא אכלה ולא הצלחתי לשכנע אותה לשתות שום דבר, פחדתי שתתיבש),
היתה לה רגרסיה .
הייתי צריכה לומר לה :"קיבלת בבוקר , אולי שכחת , רוצה בננה ?/בואי לשתות מים/לשחק עם האח הגדול /והכי עזר החתול שלנו שהיא למדה ללטף אותו ושהוא יטלטף בה ,הוא תמיד הגיע ברגע שכל הסחות הדעת שאני מסוגלת ליצר יגמרו.
וגם היא בכתה פה ושם ושמחתי שסוף סוף זה בא .
ועם הבכי הזה גם אבא שלה יכול להתמודד ולא רק אני תמיד (שמה לעשות , עיפה מלהכיל )
אחר כך התחלתי גם , בלב לא קל , להחסיר יניקות גם מה4 האלה .
למשל , רציתי לנסוע לסדנה בערב , אז היא קיבלה לנוק בערב , או בכלל לא וציפיתי שתשן עד שאחזור .אבל היא חיכתה לי עד שעה די מאוחרת.
יצאתי לצעדת בוקר ולא הייתי בטוחה מתי היא תתעורר.
וזהו , יום אחד הירהרתי לי במצב העגום של חזיות ההנקה שלי .
היו לי שתים טובות , אבל היו גם כמה שממש הגיע הזמן לזרוק לפח .
כבר לא היתה להן צורה ,הכתמים וכ'
חשבתי שאני צריכה ללכת לקנות עוד חזיות , אבל לא התחשק לי .כי המשמעות של קניה כזו היא שאני משקיעה לטווח הארוך .ועל זה לא הייתי סגורה .לא היתה בי חדווה לכך.
התחלתי בטיפול של רפואה סינית מסורתית , לעינין אחר , המטפלת אמרה לי שבעיני הרפואה הסינית הנקה =6 מנות דם.
נו מה , ההנקה מתעכלת בשיא הקלילות ,בקושי דורשת מהגוף של התינוק להשקיע אנרגיה כדי לפרק את המזון למרכיביו .
המטפלת שלי היא אישה צעירה ולמרות שאין לה עדין ילדים משלה היא חשבה ,שלבת שלי קשה להבין את הסירובים שלי ,למתי כן יונקים ולמתי לא.היא לא בשלה לכך מבחינה שכלית.
אומנם יש ילדים שכן מוכנים , היא מבחינתה חוותה יותר סירוב מאשר אישור ,אולי.
וגם אני מבחינתי נחלשתי מאודןהיתה לכך הוכחה בכל מני סימפטומים שסבלתי מהם וסימנים ברפואה סינית , שאני לא מבינה בהם .. וכמובן כל הפעמים שזה ממש הציק .
החלטתי לגמול אותה .
החלטתי על תאריך , שזה יהיה תוך יומיים ושנציין את זה במשפחה ושנחגוג את הסיום הזה.
וככה זה היה . הכנתי אותה לגמילה , הסברתי לה שזהו , אמא לא תתן לה הם (=הנקה , בשפה שלה),
אמא לא לובשת חזיית הם.
אני יודעת שאת רוצה הם ,
אני יודעת שהתרגלת להם לפני השינה ,יכול להיות שאת כועסת ?/עצובה ?
בואי אני אחבק אותך ואני אהיה פה איתך מתוקה שלי .
ילדת חלב אהובה שלי .
היא בכתה וזה לא היה קל . אפילו לא הייתי מוכנה שתגע בציצי .כל כך הרגשתי שזה מציק לי.
אבל היא בסדר.
היא גם אוכלת פה ושם ושותה (אני אוהבת להתבדח על כך שילדים צריכים לאכול פעם בשבוע , הרי בכל שאר הפעמים הם רק מפזרים ומבלגנים).
אני הרגשתי שהרגישות בפטמות עדין שם.שאני רוצה לישון מכורבלת וסגורה ומוגנת .שלא יהיה שום פה שיתחבר לצינור הזה שדרכו איבדתי מהלשד שלי .
זה לא ממש כך , שאיבדתי מהלשד שלי , אבל בכל זאת יצאה לה איזו אנרגיה ממני .
ואז היתה לי דלקת גרון ושיעול . תמיד אני סובלת בחורף מזה .
רק שהחורף המחלה עברה יחסית בקלות.
בסוף אפילו הרגשתי שעם כל שיעול אני מנקה את החזה שלי מכל מה שהצטבר שם מהאי שקט של ההנקות האין סופיות , מהתנוחה שלא תמיד התאימה לי , מכאבי הפטמות ,אפילו נזכרתי בכאבי פטמות שהיו לי כי היתה לה לשון קשורה וגם זה משהו שטיפלנו ושעברנו,מכל הדברים שלא יכולתי לעשות ,שפיספסתי כי הייתי אמא מניקה , מהדברים הלא נוחים ,שלמשל גברים שאינם בן זוגי ,אולי ראו את השדיים שלי ,
ניקיתי וניקיתי ואני מקווה שגם זה עבר .
פרק חדש נפתח בפניי : מה אני עושה עכשיו ,איך עכשיו תראה האמהות שלי ?
מי בכלל צריך אותי פה עכשיו?
למה אני טובה ?
וגם מתוך כל הבילבול הזה אני מקווה לעלות ולהיות .