כשההנקה מעיקה

שליחת תגובה

ככל שהתקשורת בין בני האדם משתכללת, כך התקשורת הפנימית נפגמת, וככל שהמרחקים קטנים, הדרך מאבדת משמעות.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: כשההנקה מעיקה

כשההנקה מעיקה

על ידי אמא_ללי* » 20 יולי 2013, 12:53

אני מרגישה שאותן סיבות שגורמות לנו להניק תינוק קטן עדיין תקפות עם פעוטות, קודם כל זה הטיפול האמהי המיטבי ונובעים ממנו יתרונות בריאות גופנית ונפשית לאם ולתינוק.
מסכימה לגמרי. אבל המאזן משתנה ככל שהם גדלים, בעיני.

גם עם בנותיי הייתי משתדלת בגילאים האלה להניק כשיותר נח ומתאים לי וזה באמת מאד עזר בשלבים האלה. איתו זה הרבה יותר קשה לי. יש לו טמפרמנט סוער יחסית, הוא בוכה הרבה כשמשהו לא מוצא חן בעיניו וצריך הרבה על הידיים, והוא כבד ופעיל (ומהמם :-) ). מאחר שאני במצב יחסית חלש מבחינה פיסית, הרבה פעמים יותר קל לי להתיישב להניק אותו מאשר לעמוד איתו על הידיים ואז זה מגיע למצב הזה של יניקה תכופה מאד.

אני לא חושבת שזו תקופה קשה שהוא עובר, הוא פשוט ככה. יש לו גם הרבה מאד זמנים של נחת ושביעות רצון, אבל הוא חווה את הצרכים שלו בצורה מאד חזקה ואין לו הרבה מרחב גמישות כשצורך או רצון לא מתמלא.... לתחושתי זה משהו שילך ויתאזן ככל שהוא יגדל, גם ההבדל בין איך שהוא עכשיו לאיך שהיה כתינוק קטן הוא עצום (לטובה). מה שמתבהר לי מתוך הכתיבה הזאת הוא שכמו שאני רואה את זה, ברור שזה עניין של זמן עד שהוא יוכל לשחרר את הציצי ולהיות יותר ויותר עצמאי. ידעתי את זה בשכל גם קודם אבל לפעמים שוכחים בתוך האינטנסיביות של המצב. השאלה היא האם יש לי כוחות לחכות שזה יגיע באופן טבעי בקצב שלו או שאני צריכה ליזום את השינוי. ועל זה עוד אין לי תשובה.....

אחת, תודה לך :-) אני ממשיכה להתבונן ולתהות...

כשההנקה מעיקה

על ידי אחת* » 20 יולי 2013, 10:51

גורם שלא ציינתי אשר משפיע על הסבלנות להנקה הוא סביבה מניקה,כשחיים בחברה בה כל הילדים יונקים עד גמילה טבעית, הרעיון של גמילה מוקדמת עולה פחות, אם בכלל.

אני באופן אישי משתדלת שלא להניק את הפעוט שלי כשאני מרגישה שזה יהיה מעיק, אני אומרת לו לפעמים, נינק בבית ומציעה לו משקה או מזון או חיבוק.
כשאני מרגישה שהגיע הזמן לינוק , אפילו אם הסיטואציה לא נוחה להנקה (אבל לא עומדת להסתיים בקרוב), אני מניקה וגורמת לכמה גבות לעלות, אבל אני עושה את זה בלב שלם ומתיחסת לזה כפעילות חינוכית סביבתית.
אני מרגישה שאותן סיבות שגורמות לנו להניק תינוק קטן עדיין תקפות עם פעוטות, קודם כל זה הטיפול האמהי המיטבי ונובעים ממנו יתרונות בריאות גופנית ונפשית לאם ולתינוק.

ההנקה, כמו הטיפול בתינוק, פעוט וילד קטן היא אמנם אירוע מתמשך, אבל זמני, וכיוון שידוע לנו מראש שזה יסתיים, כדאי להמשיך ככל שניתן, להתבונן על הקשיים, לתהות על מקורותיהם, לזכור שתמיד יעלו קשיים בהורות ואנחנו תמיד נתמודד איתם כמיטב יכולתינו, והכל בסדר.

לגבי המצב שאת מתארת עם בנך, נשמע שהוא או עובר תקופה קשה זמנית (אולי כי המחזור חוזר למשל, או מחלה, או אירוע במשפחה,או הריון- סתם דוגמאות) או חווה איזה קושי גופני מתמשך (אצלי תמיד עולה רגישות למזון) שבא לידי ביטוי בחוסר נחת שהוא מפגין, ונשמע שכדאי לברר ולבדוק מה יכול להקל .

בכל מקרה אני מאחלת לך הצלחה בהמשך הדרך {@

כשההנקה מעיקה

על ידי אמא_ללי* » 19 יולי 2013, 15:12

מעניינים הדברים שאת כותבת, אני מתחברת להרבה מהם.
לי בעיקר קל לגדל אותם בסבלנות ובאהבה ולטפל בעצמי יותר טוב (וכתוצאה מכך ברור שגם בהם) כשיש לי פרקי זמן קבועים ומספקים של שקט עם עצמי, בלי הילדים. זה ממלא לי את המצברים. ולא כל הזמן יש לי כאלה, במיוחד עכשיו בקיץ.

מתחשק לך לדבר על למה את כן רוצה להניק עדיין?
הממ. שאלה מצוינת.
נדמה לי שאני יותר לא רוצה להפסיק, מאשר רוצה להמשיך. קצת מוזר. אבל אנסה בכל זאת
אני יודעת שזה חשוב וטוב בשבילו וזה משהו שאני רוצה להמשיך להעניק לו
הוא מאד קשור להנקה
לפעמים אני נהנית מזה (הרבה פעמים לא)

כשההנקה מעיקה

על ידי אחת* » 18 יולי 2013, 22:13

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

לי למשל קל יותר להתמודד עם גידול הילדים בסבלנות ואהבה כאשר:
א. אני אוכלת טוב ונמנעת ממוצרי חלב שגורמים לי וליונקים שלי , בין השאר, עצבנות.
ב.אני פנויה מהסחות דעת כגון טלפונים, מחשבים למיניהם, ספרים.
ג.אני מקדישה זמן, ותשומת לב, ככל הנחוץ לילדים, עד שהם משחררים אותי ועוברים לעסוק בענייניהם .
ד.אני יוצאת החוצה למקומות ירוקים.
ה.אני עושה את מה שאני אוהבת.

כמו שאת מעידה בעצמך לפעמים מגייסים אפילו כוחות שאין, כי אין ברירה, צריך לטפל בילדים, כך אפשר להתייחס גם להנקה, למרות שקשה ממשיכים, כל עוד לתפיסתך ההנקה מתגמלת יותר מאשר קשה . אבל כאן אנחנו גולשים לדף על יתרונות ההנקה, ובעצם למה לא? מתחשק לך לדבר על למה את כן רוצה להניק עדיין?

כשההנקה מעיקה

על ידי אמא_ללי* » 18 יולי 2013, 20:41

נראה לי שכמו שכולם אמרו לי, ברגע שאני הייתי שלמה עם ההחלטה, היא הרגישה את זה וזה עבר הרבה יותר חלק ממה שחששתי.
כן, נשמע הגיוני ומוכר.... ברור לי שאני ממש לא שלמה כרגע עם כלום ולכן גם לא פועלת, רק נמצאת במחשבות והתבוננות.
בכל אופן תודה על השיתוף :-)

הטיפול בפעוט כרוך באתגרים שאת חלקם אי אפשר לפתור בגמילה, איך אתם מתמודדים איתם?
כמיטב יכולתינו :-) ובהרבה מקרים זה לא מספיק (לפחות מבחינת התחושה שלי. שאני חושבת שהיא לא ממש אובייקטיבית ביחס למציאות) אבל זה מה שיש....

אני לא בטוחה שאני יורדת לסוף דעתך, אשמח אם תרחיבי. בגדול אני חווה את ההורות לשלושה כמצב חיים מאד מאתגר שלפעמים דורש כוחות שאין לי, פיסית, הורמונלית, רגשית, ועוד.

כשההנקה מעיקה

על ידי אחת* » 18 יולי 2013, 11:22

ההנקה לפעמים קשה, אפשר להפסיק, אפשר להפחית, ואפשר להתייחס לקושי כעל הזדמנות להסתכל על מערכת היחסים עם התינוק, על הטיפול, על התזונה, על ענינים הורמונאלים שונים.
הטיפול בפעוט כרוך באתגרים שאת חלקם אי אפשר לפתור בגמילה, איך אתם מתמודדים איתם?

כשההנקה מעיקה

על ידי קרן_שמש_מאוחרת* » 18 יולי 2013, 10:43

אהלן,

רק על עצמי לספר ידעתי :-) אני הפסקתי למיטב זיכרוני בסביבות גיל 1.11 . הגעתי לנקודה שבה הרגשתי שזה ממש מעיק עלי ולא רציתי שההנקה תהפוך להיות משהו שהוא סבל עבורי ויצור חוויה של דחייה. אני חושבת שקודם הפסקתי עם הנקות הלילה (זה היה לפני כולה פחות משנה אבל אני באמת כבר לא זוכרת). זה היה החלק הקשה, אבל צלחנו אותו תוך שלושה לילות קצת קשים. הסברתי כמובן לפני, שיחקתי את זה איתה בעזרת בובה. בלילה הראשון ההרדמה דווקא עברה חלק יחסית בעזרת שיר וסיפור אבל כשהתעוררה באמצע הלילה ואמרתי שכבר לא יונקים בלילה, היה בכי קורע לב. כתבתי על זה בדף אחר שזה היה גם קורע במובן ההומוריסטי. האמא המפסכלגת-כל שלה החזיקה אותה בידיים וחזרה כל הזמן על האמירה "אני יודעת שזה קשה ואת גיבורה" היא מצידה הגיבה בהתאם (קלטה עם מי יש לה עסק) בקריאות "זה קשה לי!!!
בקיצור - היה טיפה קשה אבל היא קלטה מהר וזה אפשר לילות שלמים של שינה לה ולי - חוויה משחררת!
קצת אחרי זה (סביב יומולדת שנתיים, שוב, אם זכרוני אינו מטעני) הפסקנו גם עם ההנקות בכלל. זה כבר היה הרבה יותר קל. בחרתי איזה אירוע שרירותי (סבתא חזרה מחו"ל) ואמרתי שנכין עוגה לכבוד זה ונעשה מסיבת סיום לציצי. זה היה מדהים כמה שזה עבר בקלות. גם לי היו תחושות מעורבות, היה לי עצוב להיפרד מההנקה איתה, אבל שמחתי שנפרדנו בידידות ולא במצב שאני לא יכולה יותר. וחוצמזה, גיליתי כמה ימים אחר כך שאני בהיריון :-)
נראה לי שכמו שכולם אמרו לי, ברגע שאני הייתי שלמה עם ההחלטה, היא הרגישה את זה וזה עבר הרבה יותר חלק ממה שחששתי.

בהצלחה!

כשההנקה מעיקה

על ידי אמא_ללי* » 17 יולי 2013, 15:03

אשמח לעצה ולתמיכה....

פעוט הבית בן שנה ושמונה חודשים, יונק בלי סוף. ההנקה שלו מאד קשה לי. זה מכביד עליי פיסית, המחזור שלי עוד לא חזר (בהנקות קודמות הוא חזר אחרי 5 חודשים בהנקה מלאה עוד לפני נגיעה במוצקים) ואני מרגישה שזה גוזל ממני המון אנרגיות....
הוא כבר יכול להיות בלעדיי כמה שעות בכיף וכשהוא עם אחרים הוא אוכל בסדר (די בררן באוכל אבל יש כמה דברים שהוא אוהב ונראה לי שהכמויות מספיקות). כשהוא איתי הוא יאכל רק דברים שהוא ממש ממש אוהב ורוב הזמן יעדיף לינוק על פני לאכול. כבר היו כמה גלים שניסיתי להגדיל את המרווחים בין ההנקות אבל זה דורש המון מאמץ ממני וזה מאד קשה לו. אז כל פעם זה הצליח לכמה ימים ואז זלג בחזרה ליניקה בלתי פוסקת.

אני ממש בדילמה.
יש לו טמפרמנט מאד אינטנסיבי ויש לי תחושה די ברורה שמבחינתו יהיה יותר קל להפסיק לגמרי ושזה יפסיק להיות אופציה מאשר מן מצב מתמשך של משא ומתן על מתי יונקים ומתי לא. גם בלילות הוא עוד יונק המון ברוב הלילות.
מצד שני, זה מרגיש לי מוקדם ואני לא ממש שלמה עם לגמול עכשיו. האחיות שלו ינקו קצת יותר זמן מזה - הבכורה שנה ו 10 חודשים והשנייה שנתיים וחודשיים בערך ואני מוצאת את עצמי משווה ומרגישה שהוא "נדפק". והיו לי פנטזיות על זה שהילד האחרון יינק יותר זמן..... אבל אני מותשת....

כשההנקה מעיקה

על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* » 09 דצמבר 2012, 20:19

יש עוד דבר קורע... בבוקר שניהם יוצאים עם אבא לטיול כדי שאני אוכל להתאושש מעוד לילה ללא שינה.
כשהם חוזרים הם יודעים שאחד יכנס לינוק והשני ישאר באוטו וישמע את "הי הי היפו היפו היפו..באוטו"
אז בשניה שהם רואים את הבית הם מתחילים להתווכח "אני ציצי אתה היפו!!!" "לא!! אני ציצי אתה היפו" וככה חוזר חלילה..בזעקות וצרחות אחד על השני...

כשההנקה מעיקה

על ידי רסיסים_של_אור* » 09 דצמבר 2012, 16:34

"כולם לינוק בבית!!!" "כולם"!!! קרעת אותי מצחוק !!!!!!

כשההנקה מעיקה

על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* » 09 דצמבר 2012, 07:59

הי רסיסים..
מה שמקל עלי זה קודם כל לא להניק אותם ביחד..זה כל כך שואב להניק ביחד!!! דבר שני בלילה החל מהשעה ארבע וחצי חמש אני כבר לא מניקה אותם...
אז נכון שהם בוכים קצת או מקטרים או מתבעסים ואז הולכים עם אבא לסלון והוא מתבעס ולפעמים הם פשוט קמים בשעה הזאת לגמרי וגם זה לא פשוט אבל לפחות אני נחה
איזה שלוש ארבע שעות עד ההנקה הבאה...
ועוד דבר מ-ד-ה-י-ם שאני ממליצה עליו (ושבשמת מאוד עזרה לי ליישם אותו (-:) זה לא הניק בחוץ.
אני לא יודעת איך אצלך אבל אותי הם שאבו בחוץ לגמרי. בכל מקום שהיינו הם היו יונקים בתורות בלי הפסקה לפעמים שעתיים שלוש!.
נגמר הסיפור הזה.
למעט מיקרים חריגים "יונקים רק בבית" וזה משחרר ברמות על...סופסוף אפשר לבקר חברים, לטייל או אפילו סתם להיות בגן שעשועים בלי העבדות הזאת.
הכי קטע זה שכשהם רואים שמגיעים הביתה אחרי כמה שעות שהם לא ינקו הם יודעים שלפעמים אני נותנת להם לינוק ביחד ואז הם צועקים "כולם לינוק בבית!!!" "כולם"!!!

כשההנקה מעיקה

על ידי רסיסים_של_אור* » 09 דצמבר 2012, 00:29

באמת יצא שכתבתי ונעלמתי לשישבת ובינתיים צמחה בתוכי התבהרות. אני לא באמת רוצה להפסיק להניק אותם אלא רק לשפר קצת את המצב ומצאתי את עצמי מדברת איתם ומסבירה וגם מזכירה לעצמי שאנחנו בתהליך ושהפעם בחרתי בדבר הזה, בתהליך, בתהליכיות, בזה שלא להיכנס ראש בראש, שחור לבן וכו'. תודה על ההבהרות והדיוק, אני מרגישה שההנקה שלהם מלמדת אותי המון המון ומפתחת אותי עוד באמהות שלי {@

כשההנקה מעיקה

על ידי בשמת_א* » 07 דצמבר 2012, 18:49

(-:

אני אגיד שני דברים קצרים:
האחד, השלב הראשון שאת צריכה להגיע אליו הוא הידיעה הברורה "מה אני רוצה". מה טוב לי. רק כשתהיי סגורה על מה שאת רוצה, תוכלי ליישם את זה. לפני זה, חבל על המאמץ...
זה בסדר שזה תהליך. זה לוקח זמן. זה דורש מחשבה והבשלה בתוכך. תני לעצמך את הזמן הזה בלי לחץ.

השני, מסתמן שהלילות הכי קשים לך. הם בני שנתיים וחצי, לא חודשיים וחצי, ובאמת לא צריך לחתוך אלא פשוט ללמוד לבקש מה שמתאים לך. אם לא מתאים לך לשכב על הגב בלי לזוז כי הם תאומים - אז חלק לא מבוטל ממה שאנחנו רוצות ללמד בהורות דרך ההנקה הוא התחשבות הדדית, תקשורת, משא ומתן והבנה לאמא. אמא היא בן אדם! יש לה צרכים וזכויות. אפשר לשים אותם בצד עבור תינוק ממש קטן. אבל בני שנתיים וחצי ועוד תאומים? להתחיל להגיד להם, שאוקיי, חמש דקות כל אחד וגמרנו. כי עכשיו התעייפת והשד התעייף והולכים כולם לישון. ואם לא טוב לך על הגב ושניהם ביחד, אז לא. למצוא תנוחה אחרת שנוחה לך ולהבהיר שככה נוח לך ובדרך השניה כואב לך.
ללמוד להגיד "כואב לי" כשלא נוח. ככה במקום לבלוע את אי הנוחות וחוסר הנעימות ולהפוך את עצמך לקורבנית - את מדברת במונחים שהם יכולים להבין, ומתרגמת להם את חוסר הנוחות שלך לשפה שהם יכולים להזדהות איתה ולקבל.
אם כואב לאמא בתנוחה מסוימת, אז אי אפשר לינוק בתנוחה הזאת.
לדעתי, חשוב ביותר לילד ללמוד את הדברים האלה. זה א-ב של יחסי אנוש לכל החיים.

כשההנקה מעיקה

על ידי רסיסים_של_אור* » 07 דצמבר 2012, 08:51

התאומים בני שנתיים וחצי ואני מרגישה שההנקה נעשית מאד מאד מעיקה. כמובן לא כל הזמן אבל כבר די לא נעים להניק אותם יחד וההנקות הן הרבה יותר ארוכות מ"חמש דקות". אחרי שתי גמילות לילה אנחנו שוב ברגרסיה מטורפת. נכון שהם חולים אבל אני לא בטוחה שיש לי עוד כוחות להיות האקמולי שלהם. אתמול מצאתי את עצמי יושבת כמה שעות רצוף בהנקה של אחד מהם, רק כשבעלי הגיע הביתה מהעבודה החלטתי לעשות מעשה ונתנו לו נובימול והצלחנו שנינו לרדת מהספה. כבר גמלה בתוכי ההחלטה לגמול אותם למרי אבל אני כנראה לא מספיק נחושה וגם לא ממש יודעת איך להתמודד עם זה. גם לא מרגיש לי נכון לחתוך להם ככה,משהו בתוכי כל הזמן מאמין שהם יעשו את זה בקצב שלהם ומצד שני עולים בי הרבה ספקות כי עובדה שהם כבר ישנו בלילות . בשורה התחתונה קשה לי. הנקה לילית היא ממש לא נעימה עם שניים, אני צריכה לשכב על הגב ולא יכולה לזוז. קצת כמו שאבישג תיארה, נוצרה מין אנרגייה של מאבק ומשא ומתן סביב ההנקות (שוב לא כל הזמן בעיקר סביב הלילות והבוקר). בעוונותי, אני קוראת מדי פעם בפורום הנקת תאומים בתפוז ולא מצליחה להבין את כל האמהות האלה שמתארות איך הם עברו ל"שלוש הנקות ביום", כנראה שזה לא כל-כך אני אבל הידיעה שיש כאלה שמתנהלים ככה גם מרעישה אותי... מצד חמש מאות, להניק כל אחד מהם בנפרד בתדירות לא גבוהה מדיי זו חוויה מאד נעימה...

בקיצור, אני צריכה עזרה בלסדר את המחשבות {@

כשההנקה מעיקה

על ידי אבישג_א* » 24 פברואר 2012, 02:00

_גמילה, גם אם היא קשה או לא נעימה, היא ממש לא טראומה לדעתי. המרחק בינה לבין טראומה גדול מאד.
נשמע שבמצב שלכם אי אפשר להפסיק בכיף, כי זה לא יהיה כיף לקטן שלך. וזאת זכותו (שלא יהיה לו כיף), אבל זה גם ממש בסדר להפסיק אם לך ברור שזה מה שאת רוצה.
לא נראה לי שיש תשובה אחת פשוטה, חוץ מלהיות קשובה למה שהוא מבקש ולנסות לתת לו את זה לא באמצעות הנקה. אני גמלתי בגיל הזה בתהליך מאד הדרגתי על פני כמה חודשים, כי הגמילה היתה מאד קשה לקטנה שלי והרגשתי שככה נכון לנו. אבל אני חושבת שזה לא בהכרח יותר קל מאשר גמילה יותר מהירה (על פני כמה ימים). תלוי בך, בו, במצב שלכם וכו'._
אני מבינה שהקו הוא לא לקחת את זה קשה ולצמצם בהדרגה, הבעיה היא שעל כל הנקה יש מריבות וזה כמה פעמים ביום (כלומר, כשאני מסרבת כי חלק מההנקות אני נותנת ישר), השאלה היא אם לא עדיף לחתוך ודי, כי אני לא רואה שיפור במצב, להיפך אנחנו רק רבים על הנקה, והוא רוצה לינוק המון פעמים ביום, לעומת זאת אם אפסיק יהיה לו קשה יום יומיים ודי לא ? במקום להתווכח על כך שבועות או חודשים.
מצד שני אני מרגישה שהוא גדל ומבין יותר ולפעמים הוא גם מבין ומסכים לא לינוק ולפעמים ניתן להסיח את דעתו אבל המון פעמים הוא מתעקש על הנקה וזו בעיה

כשההנקה מעיקה

על ידי סיהרא* » 22 פברואר 2012, 09:57

יש לי הרגשה שהיא כבר לא ממש צריכה את זה,
מאיזו בחינה? כי ברור שמבחינה בריאותית- מערכת החיסון ועוד- בוודאי שהיא צריכה את זה, וכל חודש נוסף של הנקה הוא משמעותי. את יכולה לעיין מחקרים על הנקה.

בנוסף אני חושבת להפסיק מכיוון שבשבועות האחרונים התחילה לתפוס את הפטמה עם השיניים,
אין לי נסיון עם זה, אבל בטוח יש דרך למנוע את זה.

היא כבר מספיק גדולה כדי להסתדר רק עם מוצקים וללא משקה חלב?
הגדולה שלי הפסיקה לינוק (לצערי הרב....) בגיל 11 חודשים ומעולם לא נגעה בתמ"ל משום סוג שהוא. רק אוכל. אז זה אפשרי.

כשההנקה מעיקה

על ידי מיכל* » 21 פברואר 2012, 16:12

שלום..
כתבתי גם ב"גמילה מהנקה" אבל אנסה גם כאן..
ביתי בת שנה וחודשיים ואני מתחילה לחשוב על להפסיק להניק.
כיום היא יונקת רק לפנות בוקר ובוקר כשמתעוררת, פעם אחת באמצע היום (לפעמים עוזר לה להרדם או כשמתעוררת משנת צהריים הפוכה) ובערב לפני השינה.
אני חושבת להפסיק להניק מכמה סיבות : בזמן האחרון זה כבר לא מרגיש לי רגע של אינטימיות, כיף ופינוק.. קצת נמאס לי. יש לי הרגשה שהיא כבר לא ממש צריכה את זה, היא כמעט אף פעם לא באה ומבקשת, זו אני שמציעה לה, למשל בערב לפני השינה. תמיד כשאני מציעה היא שמחה ורוצה. אך הפעמים היחידות שמבקשת זה כשלמשל מתעוררת מהשינה וקשה לה להתאושש, או כשעצבנית. בנוסף אני חושבת להפסיק מכיוון שבשבועות האחרונים התחילה לתפוס את הפטמה עם השיניים, לא נותנת ביסים, אלא פשוט תופסת למשך כל ההנקה. לפעמים זה ממש חלש ואני לא מרגישה ולפעמים זה ממש כואב, ונמאס לי לנסות להסביר, זה לא הולך.
בקיצור רוב הסיבות מבחינתי הן להפסיק. אבל!
היא שותה גם תחליפי חלב כשאני לא נמצאת, ממש מעט ורק אם צריכה קצת להרגע. בעיקרון היא אוכלת ממש טוב, אבל אני חוששת שאם אפסיק את ההנקה היא פשוט תבקש בקבוק עם תחליף חלב במקום. וזה כבר חבל לי. האם יש למישהי עצות איך להפסיק את ההנקה ולא לתת בקבוק במקום? היא כבר מספיק גדולה כדי להסתדר רק עם מוצקים וללא משקה חלב?
אשמח לשמוע עצות, דיעות וגם איך היה אצל אחרות אם עברו את זה
תודה

כשההנקה מעיקה

על ידי סיהרא* » 21 פברואר 2012, 15:57

אני אישית עשיתי את זה בהדרגה ואז זה פשוט נעלם.. מ3 הנקות ביום, נניח, ירדתי לשתיים, בוקר וערב. אחרי כמה זמן- רק אחת, או בוקר או ערב, אחרי עוד זמן- הנקה יום כן יום לא ואז ההנקה די מתמסמסת לה. לי לקח שבוע לקלוט שהגדולה שלי גמולה...
כמובן הזמנים הם תלויים בך- אני פרשתי את זה על 3 חודשים, אבל אפשר גם תוך 3 שבועות או פחות מן הסתם.

כשההנקה מעיקה

על ידי פלוני_אלמונית* » 21 פברואר 2012, 14:27

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

הי אבישג!
אני מרגישה כאילו הוצאת לי את המילים מהפה, אני נמצאת בדיוק באותה סיתואציה שלך וגם לא יודעת איך ליגמול.
ממש קשה לי לסרב לילד שלי כשהוא מבקש, לפעמים אני מסרבת ומנסה להסיח את הדעת וזה עובד ולפעמים הוא פשוט לא עוזב אותי עד שאני נכנעת..

כשההנקה מעיקה

על ידי דניאלה* » 20 פברואר 2012, 19:37

ההבנה שהכי עזרה לי בתהליך הגמילה שלנו הוא שמותר לה שזה יהיה לה קשה. זה לא הופך אותי לרעה, זה לא הופך את הגמילה לטראומה, וזה לא אומר שאני אמורה להמשיך להניק כשברור לי שאני ממש לא רוצה יותר. זה רק אומר שקשה לה. ברגע שהצלחתי לראות את זה בצורה נקייה, יכולתי להיות הרבה יותר פנויה להכיל את הקושי שלה ולתמוך בה בתוך התהליך הזה, להיות אמפתית בלי להסתבך עם רגשות אשמה. יכולתי להיות פנויה להיות אמא שלה, ולא (רק) זאת שמפסיקה לתת לה משהו שהיא מאד רוצה וצריכה
כל מילה

כשההנקה מעיקה

על ידי אמא_ללי* » 20 פברואר 2012, 15:56

גמילה, גם אם היא קשה או לא נעימה, היא ממש לא טראומה לדעתי. המרחק בינה לבין טראומה גדול מאד.
נשמע שבמצב שלכם אי אפשר להפסיק בכיף, כי זה לא יהיה כיף לקטן שלך. וזאת זכותו (שלא יהיה לו כיף), אבל זה גם ממש בסדר להפסיק אם לך ברור שזה מה שאת רוצה.
לא נראה לי שיש תשובה אחת פשוטה, חוץ מלהיות קשובה למה שהוא מבקש ולנסות לתת לו את זה לא באמצעות הנקה. אני גמלתי בגיל הזה בתהליך מאד הדרגתי על פני כמה חודשים, כי הגמילה היתה מאד קשה לקטנה שלי והרגשתי שככה נכון לנו. אבל אני חושבת שזה לא בהכרח יותר קל מאשר גמילה יותר מהירה (על פני כמה ימים). תלוי בך, בו, במצב שלכם וכו'.

ההבנה שהכי עזרה לי בתהליך הגמילה שלנו הוא שמותר לה שזה יהיה לה קשה. זה לא הופך אותי לרעה, זה לא הופך את הגמילה לטראומה, וזה לא אומר שאני אמורה להמשיך להניק כשברור לי שאני ממש לא רוצה יותר. זה רק אומר שקשה לה. ברגע שהצלחתי לראות את זה בצורה נקייה, יכולתי להיות הרבה יותר פנויה להכיל את הקושי שלה ולתמוך בה בתוך התהליך הזה, להיות אמפתית בלי להסתבך עם רגשות אשמה. יכולתי להיות פנויה להיות אמא שלה, ולא (רק) זאת שמפסיקה לתת לה משהו שהיא מאד רוצה וצריכה.....

כשההנקה מעיקה

על ידי אבישג_א* » 20 פברואר 2012, 13:20

התחלתי לקרא כאן דפים בנושא
מצאתי תשובות חלקיות, אין לי כוח להמשיך לחפש
גם אין לי כוח לחפש בדיוק את הדף המתאים לשאלה - אפשר מבחינתי להעביר לדף אחר
נמאס לי להניק, נמאס לגמריי
רוצה את הגוף שלי בחזרה
הקטן כבר בן שנתיים פלוס, מבחינתי זה מספיק
השאלה אם אפשר לגמול בלי טראומה ואיך
קראתי כאן על להסיח את דעתו במאכל או משקה ויונת כתבה על הסחה בצורה אחרת של משחק או צחוקים אבל זה לא תמיד עובד וחוץ מזה יש את טקס ההנקה של הערב וגם הנקת בוקר כשאני עוד לא ממש מגיבה
האם אפשר להפסיק הנקה בכיף או שפשוט אאלץ לעבור את היומיים הראשונים שהם מבאסים נורא כי הוא רוצה ואני לא נותנת
אנא אל תפנו אותי לדפים כי אין לי כוח לחפש פשוט תכתבו לי את התשובה ואחר כך אפשר למחוק את השאלה אם זה יוצר כאן עומס
תודה

כשההנקה מעיקה

על ידי גילה_בהווה* » 05 נובמבר 2011, 22:45

שלום ותודה למגיבות,
המצב השתפר. שותה יותר ומדליקה את המכשיר אדים בעיקבות הדף... מתעקשת יותר על הנקה בשכיבה. יש לילות עם 3 התעוררויות בלילה ויש גם עם הרבה יותר אבל נצמד לפחות זמן ופחות "מושך" את הפטמה.
חוץ מזה הלכתי לאוסטאופטית. חיכיתי לזה הרבה זמן, בתקווה שזה יעזור למצב ובגלל זה הייתי כבר קצרת רוח כשכתבתי. אני לא יודעת אם זה מה ששינה את המצב, יתכן. אני עדיין עושה לו את השיעורי בית שהיא נתנה ואמורה להפגש איתה שוב. היא אומרת שיכול להיות שההתעוררויות הרבות קשורות ללידה הקשה שעברנו.
באופן כללי זאת תקופה קשה בשבילי. בשבוע האחרון הייתי חולה וגם מאוד עסוקה והרגשתי הרבה תחושות קשות כלפיו, לא רק בהנקה...
או רורה, אני בהחלט שוקלת לעשות איתו תהליך כזה, אבל מאוד חוששת. כשאביב לא מקבל את מה שהוא רוצה הוא צורח ומסרב בתוקף להרגע...

כשההנקה מעיקה

על ידי או_רורה* » 03 נובמבר 2011, 14:17

גילה,
מילה במילה מה שהיה אצלי, רק שהוא היה בן שנתיים.
וכבר כל כך נמאס לי ההתעוררויות המרובות האלו, שלא אפשרו לי כל כך לתפקד ביום.
לימדנו אותו לישון במיטה, לינוק, כמובן, אבל להירדם במיטה.
זה כלל ניתוק מהציצי ולווה בבכי אבל זה היה שלב קצר (יומיים) שלווב בתמיכה שלנו בו ובליטוף ושהות לא נפסקת לצידו.
מאז, בא לציון גואל.
הילד ישן רצוף כל שעות הלילה, והגמילה מהנקה בגיל שנתיים וחצי הייתה מיוזמתו לחלוטין, והדרגתית.

כשההנקה מעיקה

על ידי פלוני_אלמונית* » 03 נובמבר 2011, 07:12

בזמן האחרון הוא גם מושך יותר את הפטמה, זאת אומרת יניקה יותר מכאיבה.
גילה,
כמה זמן נמשך כבר המצב שאת מתארת?
האם יש דברים נוספים שהשתנו?

כשההנקה מעיקה

על ידי בהצלחה* » 02 נובמבר 2011, 22:42

גילה - נשמע לא פשוט.
אולי זה יכול לצאת מזה טיפ לנשים בתחילת הדרך להרגיל להניק בשכיבה (שזה גם מנוחה לאם וגם חוסך את ההעברה)
גם אצלנו התחילו משיכות של הפיטמה (בגיל שנה ו-9). אני אומרת לה להתקרב לאמא וגם מקרב את הראש שלה עם היד, בנתיים ללא שינוי.
לצערי אני לא מתמידה עם זה, כי כשאני מרדימה אותה לא בא לי לעורר דיונים...

כשההנקה מעיקה

על ידי גילה_בהווה* » 02 נובמבר 2011, 18:52

ימים קשים...
ריקו בן שנה ו4, יונק הרבה, מתי שהוא רוצה. וזה בסדר, אבל מה שמעיק זה כל נושא השינה - הוא יונק בשביל להרדם, לפעמים נרדם ממש מהר אבל אז איך שאני מנסה להוריד אותו ממני הוא מתעורר ולא מוכן לכלום חוץ מלהמשיך לינוק וזה יכול לקחת שעה. זה לא היה ככה כל הזמן, זה החמיר עם הזמן... בנוסף הוא מתעורר הרבה בלילה ובכל פעם אותו הסיפור...
ניסיתי להניק בשכיבה אבל גם אז, לפעמים כשהוא מתנתק בעצמו הוא מתעורר ומתחיל לבכות ואחרי כמה פעמים כאלה מתעצבן ומוכן לינוק רק בישיבה. לפעמים כשאני מנתקת אותו אני שמה לו מוצץ ולפעמים זה עוזר ולפעמים רק מעצבן אותו יותר...
בזמן האחרון הוא גם מושך יותר את הפטמה, זאת אומרת יניקה יותר מכאיבה.
אמרתי לעצמי זאת תקופה וזה יעבור, אבל היום כבר התפרצתי עליו ושנינו בכינו והיה די מחורבן... אשמח לעצות ותמיכה

כשההנקה מעיקה

על ידי עולם_חדש_מופלא* » 10 יוני 2011, 06:58

ואת יכולה להזמין עוד עונות לדף ע"י הודעה ב ככר השוק

כשההנקה מעיקה

על ידי עולם_חדש_מופלא* » 10 יוני 2011, 06:57

אני עם פחות ניסיון ממך (הקטן בן 7 חודשים), אבל עברנו משהו דומה שהצלחתי לפתור:
לפני שבועיים בערך הקטן התחיל לסיים כל הנקה בביס כואב (שלווה בחיוך הכי מתוק בעולם...). נראה לי שזה היה שילוב של שן (שעוד לא יצאה) ושל "בדיקת גבולות".
כל פעם שנשך- הגבתי ב"לא!" תקיף והחלטתי, מיד אח"כ ניתוק שלו מהפטמה, ואח"כ הסבר מילולי בטון נעים אך החלטי.
תוך 4 ימים בערך הוא הפסיק לגמרי עם הנשיכות, כי הבין שלא יוכל להמשיך לינוק כשהוא נושך (היה יום מתיש אחד של הנקה-נשיכה-ניתוק-הנקה-נשיכה.... כך עד שנהיה שבע. דרש המון סבלנות, והשתלם).

על הפטמה אפשר לשים חמאת שיאה בינתיים.

בנוגע לגמילת לילה- אני עוד לא שם. הקטן עוד לא אוכל (ומתעורר כל שעתיים ליניקה...)

בהצלחה. מקווה שעזרתי

כשההנקה מעיקה

על ידי שבלול_ושבלולה* » 10 יוני 2011, 00:38

לגמול בלילה...
נשמע כמו חלום רחוק...
ישן איתנו ונצמד ומטפס, מתחפר ומבקש
לא יודעת איך לצאת מהלופ
ניסינו מנשא- כבר עדיף לשלוף
ניסינו מיים- הייתה היסטריה
חיבוקים ונישוקים לא הועילו
בינתיים מקבל כל כמה שעות (לפעמים שעה לפעמים שעתיים ובלילות של חסד 3)
ובבוקר קם מאושר לא זוכר את קורות הלילה
מתוק אמיתי

כשההנקה מעיקה

על ידי פלונית_אלמונית* » 02 יוני 2011, 19:33

למה תינוקות מושכים בכוח את הפיטמה?
כי צומחות להם שיניים!!!

כשההנקה מעיקה

על ידי פלומית* » 02 יוני 2011, 19:02

גם אני גמלתי בגיל שנה מהנקת לילה כשהרגשתי כמוך ועבר יחסית בקלות

כשההנקה מעיקה

על ידי פלוני_אלמונית* » 02 יוני 2011, 14:44

נשמע שמעיק עליך בעיקר בלילה, נכון?
מזדהה מאוד, גם אצלי זה פחות או יותר הגיל שבו אני בכל פעם מגיעה למשבר הראשון ואומרת - רבאק, אני לא יכולה ככה יותר!
אצלי, זה השלב שבו אני עושה גמילת לילה. מדברת עם הילדון/ת ואומרת: קשה לאמא להניק בלילה, וגם הציצי צריך לישון כדי שיהיה לו כוח להכין לך חלב. כשהשמש זורחת בחלון - הציצי ער ואפשר לינוק. כשחושך בחוץ -- הציצי ישן ומכיל לך חלב למחר. (ומכינה בקבוק מים שאם צמאים בלילה יהיה לשתות, ונותנת חיבוק ונשיקה אם מתעוררים וצריכים חיבוק ונשיקה....)
עד כה, זה עבד לי, וככה המשכתי להניק כל אחד מהם (במהלך היום) עוד הרבה הרבה זמן, בשמחה ובכיף.

כשההנקה מעיקה

על ידי שבלול_ושבלולה* » 02 יוני 2011, 14:07

זהו, אפשר להגיד שהגעתי למשבר הנקה.
הקטן כבר בן שנה וחודש הנקה היא עדיין רוב האוכל שלו (אלא אם כן אני לא נמצאת אז הוא אוכל לו כמו גדול).
אחרי מספר שבועות בהן הוא יונק בלילה בכח, קמה סחוטה בלי חלב ובלי אנרגיות ליום החדש.
לא מסכים לשום דבר אחר (אפילו מיץ ענבים נדחה על הסף)
אז נכון היו שיניים אבל גם הן בקעו כבר
ובינתיים הפטמות כואבות כל היום
ולקינוח עכשיו לפני שנרדם נשך חזק וגרם לפצע.
למרות שאני חסידת הנקה עולים בי הרהורי כפירה- אם זה כבר לא נעשה בכיף ובהנאה והחשש מכאב לא עוזב אולי זה הזמן להפסיק?
ואולי לכן נשים חכמות תהינה כמה עצות (עניין התנוחות כבר נוסה)

כשההנקה מעיקה

על ידי רינת* » 27 יוני 2010, 20:48

היי אילה ותודה על מה שכתבת
אני לא חושבת שמשהו מסיח את דעתו כי הוא עושה את זה בכל מצב כמעט וגם בתנוחות הנקה שונות: שכיבה, ישיבה וכו
אני אנסה להפסיק את ההנקה , להסביר במילים קצרות שזה כואב , גם 'איה' מספיק
וגם את זה
אם יש לו איזה צורך לחזק את החניכיים- אפשר להציע משהו כירסומי כמו גזר , גבעול סלרי, סלק לא מבושל
תודה רבה!

כשההנקה מעיקה

על ידי אילה_בשדה_הדגן* » 26 יוני 2010, 14:43

אולי אפשר לתקשר את הילד ולהבין יותר טוב למה הוא עושה את זה.

אני חושבת שלא משנה למה הוא עושה את זה -מה שיהיה הכי טוב שיפסיק את זה. ואם הוא לא מפסיק את זה מרצונו- תעזרי לו בכך.
אני חושבת שאם הוא בן שנה ועד כה ינק , גדל ועלה במשקל, רוב הסיכויים שלא מדובר על איזו בעית הנקה.
בכל אופן, כדי להיות בטוחה , אם את חוששת, את יכולה לבוא למרפאת הנקה , שתראה אותו יועצת.
אולי הוא עושה את זה תוך כדי שמשהו מסיח את דעתו והוא רוצה לראות , או שהוא נסער ולא רגוע באותו רגע.זה לא עוזר שמחזיקים את הראש, לפי הבנתי.

מה שאני הייתי עושה עם הילדים שלי כשמשכו לי את הפיטמה זה להפסיק את ההנקה , להסביר במילים קצרות שזה כואב , גם 'איה' מספיק.אם הילד רוצה להסתכל על משהו- שיסתכל, אם הוא רוצה לבטא את מה שמפריע לו ע"י צעקות ובכי- גם בסדר.
אם יש לו איזה צורך לחזק את החניכיים- אפשר להציע משהו כירסומי כמו גזר , גבעול סלרי, סלק לא מבושל.

איפה את עם הדברים שכתבתי?

כשההנקה מעיקה

על ידי רינת* » 25 יוני 2010, 23:14

קראתי את כל הדף, אבל בכל זאת לא מצאתי תשובה לשאלה:
למה תינוקות מושכים בכוח את הפיטמה?
שלי בן שנה והוא יונק תוך כדי שהוא דוחף את הגוף שלי ומושך את הפיטמה ממש חזק וזה כואב בטירוף ויוצר לי סדקים ודימומים בפיטמות!
פעם הוא היה עושה את זה רק בצד אחד ועכשיו הוא התחיל בשני הצדדים
אני מנסה להחזיק את הראש שלו צמוד אליי בכוח כדי שלא יוכל למשוך חזק אבל זה לא לגמרי עוזר
האם מישהי התנסתה בעניין הזה ויודעת מה המשמעות של זה?
מניחה שאם אני אבין למה הוא עושה את זה יהיה לי יותר קל לפתור את הבעיה

כשההנקה מעיקה

על ידי אוד_ליה* » 25 מרץ 2009, 22:48

בגיל מאוחר יותר אומרים תודה שיש את הציצי, למשל כדי להרגיע ילד חולה או לשמור על החיוניות של ילד משלשל וחצי מיובש.
ממש ככה. הקטן שלי (שתיכף יהיה הסנדביץ'...) לא יונק כבר כמה חודשים (הייתי חייבת לגמול בתחילת ההריון)- וממש חסר לי- כשהוא נופל ומקבל מכהף כשהוא עייף ורוצה לישון (ובדיוק הבקבוק לא איתנו או שצריך שטיפה), ובמיוחד לפני כשבוע כשהיה חולה עם חום ולא רצה לאכול ולא לשתות...

כשההנקה מעיקה

על ידי אילה_בשדה_הדגן* » 25 מרץ 2009, 21:57

מצטרפת ל(()).
עכשיו את עיפה ומוטרדת,ככה זה נשמע.
עצה שלי:אל תקבלי שום החלטה במצב כזה.

ראשית: איפה התמיכה שאת מקבלת : לדברים הבסיסים: אוכל,ניקיונות,וכ'
ובנוסף:חברה שתומכת ברעיון ההנקה והאמהות בלי לחזור לעבודה מחוץ לבית.

הרבה אמהות לא רואות את עצמן מניקות לתקופה ארוכה ,או לא עושות את זה ,כי לא ראו אף אמא כזו.
נורא קל לשלול רעיונות חדשים.זה לא מה שאת עושה, כי את כותבת שמבחינתך זה האידיאל.

אבל ,גם יש נטיה להגזים לצד השני :להתמסר תוך כדי איבוד כל פיסת אנרגיה,השאבות מוחלטת .

אני למשל חושבת,אמא שהיתה כל היום סביב התינוק תעביר אותו לפרק זמן של שעה או שעתיים לבן זוג/חברה /סבתא וכ' כשהוא צורח אח"הצ.פיטמה זה לא מענה לכל עינין.לדעתי.
ובאותו הזמן משלימה שעות שינה,עושה הליכה,טיפול אלטרנטיבי שיעלה לה את האנרגיות בחזרה וכ'

בהצלחה ובשמחה במה שתבחרי.מחכה לשמוע שיתוף מכיוונך.

כשההנקה מעיקה

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 24 מרץ 2009, 21:59

(())

ולפעמים כואב כשהיא "משחקת עם האוכל"-מושכת נושכת תופסת שוב ושוב...
צורת יניקה כזאת מעידה בדרך כלל שהיא "מודיעה" על פיפי. רוצה שייקחו אותה לעשות פיפי..
את לא חייבת לקחת אותה לפשפש, אבל אם תביני ממה זה נובע אולי המתח יפחת.

כשהיא לא יונקת כדי לאכול אלא כשזה עוזר לה להתמודד עם כאבי הגזים
נכון, עכשיו ההיצמדות הזו מעצבנת. בגיל מאוחר יותר אומרים תודה שיש את הציצי, למשל כדי להרגיע ילד חולה או לשמור על החיוניות של ילד משלשל וחצי מיובש.

אולי להיניק במנשא יעזור? לפחות יחסוך את הקטע של זקוקה לפטמה כדי להרדם ולפעמים זה לוקח כל כך הרבה זמן
כשהיא במנשא, גם בתוך הבית, את פחות תחכי שהיא תירדם כבר.
עוזר מאוד גם לשבת איתה על כדור פיזיו ולקרוא ספר או להציץ בטלוויזיה (בווליום חלש) תוך כדי. פשוט להתעסק במשהו אחר בזמן שהיא מנסה להירדם. המתח והציפייה "שתירדם כבר" לא נותנים לשתיכן להירגע ומקשים על ההרדמה.

כשההנקה מעיקה

על ידי עמית_מגן* » 24 מרץ 2009, 21:56

_אם זה יגרום לי להיות יותר רגועה עם יותר שעות שינה?...
יהיה שווה?_
הרבה אימהות חשבו כך ולהפתעתם התברר להן שזו לא ההנקה שמתישה, אלא דברים אחרים לגמרי. גם יש איזו אמונה שתינוק שלא יונק גם יישן יותר - דבר שאינו נכון בהכרח. אחת הסיבות שהנקתי היה משום שאני "עצלנית" ואוהבת לישון. הרבה יותר נוח לתת לתינוק פטמה ולהמשיך לישון מאשר לקום, להכין בקבוק בעיניים טרוטות, להאכיל ולהרדים שוב. רק המחשבה הזאת מעייפת אותי :-)
אולי תנסי לישון, או לפחות לנוח בשעות היום כאשר התינוקת ישנה? מה את אומרת?

זה כ"כ קשה לוותר לעצמי על האידיאל
לאיזה אידיאל את מתכוונת? לתמונות של אמא רגועה שמניקה? את לחוצה שהחלב שלך לא מספיק לה? או יכול להיות שהבת שלך בגיל שלושה חודשים מתחילה להראות ולהשמע יותר כמו ילדה קטנה ולא כמו "בובה" קטנה? או שהיא לא מרוצה בין ההנקות?
אני סתם זורקת רעיונות כי לא כתבת מה מפריע לך. אולי אם תפרטי יותר, אוכל לכתוב לך תשובה שתתאים לך יותר.
המרגיעון שלי: נוכחותך חשובה לי מדעתך אז הנה אני כותבת לך. אל תחששי לכתוב את מה שמפריע לך, כי רק כך אפשר יהיה להתקדם ולעזור לך.

כשההנקה מעיקה

על ידי אוריה_נאה* » 24 מרץ 2009, 21:21

כמעט כולן כאן מדברות על "נמאס לי" והתינוקות שלכן כבר כל כך גדולים...ואני...עצובה כי די נמאס לי כבר עכשיו...

שלי בת שלושה חודשים ואני מרגישה ממש כך.
זה כ"כ קשה לוותר לעצמי על האידיאל, אבל אם זה יגרום לי להיות יותר רגועה עם יותר שעות שינה?...
יהיה שווה?

כשההנקה מעיקה

על ידי ארני_ש* » 12 דצמבר 2008, 17:42

תצאי איתה מהבית , תמצאי עוד אמהות , המתח נעלם כשאת עסוקה במשהו אחר .
אם את גרה באזור רחובות צרי איתי קשר ואזמין אותך למפגשי אמהות .
גם באזורים אחרים יש .
כשנמצאים בחברה ובתנועה גם התינוק עסוק פחות בציצי , פונה אליו פחות , ואיכשהו גם יש פחות גזים . זה מנסיוני .

כשההנקה מעיקה

על ידי שני_לי* » 12 דצמבר 2008, 01:12

המתוקונת שלי רק בת חודשיים,ראשונה...נלחמתי והתעקשתי להניק למרות המון המון קשיים בהתחלה וכאבים רבים
ועכשיו הרבה הרבה יותר טוב רק שלפעמים...נמאס לי...אני נהנית מההנקות ומרגישה קרובה אליה רוב הזמן אך מידי פעם אני מתמלאת כולי במתח וזה קורה כשהיא לא יונקת כדי לאכול אלא כשזה עוזר לה להתמודד עם כאבי הגזים או שהיא זקוקה לפטמה כדי להרדם ולפעמים זה לוקח כל כך הרבה זמן ולפעמים כואב כשהיא "משחקת עם האוכל"-מושכת נושכת תופסת שוב ושוב...
כמעט כולן כאן מדברות על "נמאס לי" והתינוקות שלכן כבר כל כך גדולים...ואני...עצובה כי די נמאס לי כבר עכשיו...
אבל בהחלט רוצה לתת לה את הטוב ביותר ולא אוותר בקלות...

כשההנקה מעיקה

על ידי ליאת* » 15 מרץ 2008, 22:31

תודה לכל העונות. עלו כאן הרבה דברים ואני חושבת עליהם.

כשההנקה מעיקה

על ידי אינדי_אנית* » 14 מרץ 2008, 22:12

כשההנקה מעיקה

על ידי אינדי_אנית* » 14 מרץ 2008, 21:27

אני למשל בערך בגיל הזה רציתי להפחית הנקות כדי לקבל מחזור, אז הייתי מניקה הנקה אחרונה לפני שנת צהריים ואז ברגע שהייתה מתעוררת הייתי נותנת לה משהו מושחת לאכול ויוצאת מהבית למקום נורא מעניין לכל שעות אחה"צ. אם הייתי יושבת בפוזיציה שמזמינה הנקה והיא היתה באה ומבקשת הייתי מיד קמה ומציעה משהו אחר לאכול ( לא בקטע של "לא את לא יונקת עכשיו", אלא "בואי נלך למטבח נאכל תפוח" וכד')
ואז היינו חוזרות הביתה קצת מאוחר והיא היתה יונקת רק לפני השינה שוב. אחרי שבוע כזה היא כבר הפסיקה לבקש בשעות האלה והתחילה לינוק בעיקר לפני הרדמויות.
בקיצור להתפקס על העניין לשבוע בערך ולעשות מאמצי על כדי שיהיה מעניין במיוחד. זה עובד!
בכלל מציעה לך לקרוא את חידוש המחזור בזמן הנקה יש שם טיפים מעולים לדילול הנקות.
ואכן מאז שהיא הפסיקה לינוק סופית אני מאוד מאוד מתגעגעת ל ימים שבהם היה אפשר להשקיט כל בעיה בסשן ציצי הגון (-:

כשההנקה מעיקה

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 14 מרץ 2008, 08:36

_אולי מה שקורה הוא שההתפחתות האינטלקטואלית והמוטורית עוקפות בהרבה את ההתפתחות הרגשית ונוצר פער שהוא קשה לה. לא יכולה להכיל אותו, ולכן זקוקה להרבה הכלה ואת זה מקבלת מהציצי
זה נשמע כאילו מדברת על עצמך.._
אח, אח... הימים שבהם היה אפשר להשקיט כל בעיה בסשן ציצי הגון :-P
(צודקת, זה בהחלט מדבר על אמהות).

כשההנקה מעיקה

על ידי ציפור_נפש* » 13 מרץ 2008, 23:17

ברוגז ואז היא רוצה להשלים איתי והדרך שלה להשלים, להרגיש מקובלת, היא דרך

ליאת, תקראי שוב את המשפט הזה. מהדהד בי משהו.

כשההנקה מעיקה

על ידי ציפור_נפש* » 13 מרץ 2008, 23:13

והילדה פשוט רעבה

האם זהו רעב פיסי, נפשי, רגשי?

ליאת, מה היא מנסה לומר לך? בזמן שהיא יונקת, כשאת מביטה בעיניה, מה הן מספרות?
מה היתה אומרת לך אילו יכלה לדבר בבירור?

עינינו מצטלבות

מה את רואה בעיניה ליאת?

אולי מה שקורה הוא שההתפחתות האינטלקטואלית והמוטורית עוקפות בהרבה את ההתפתחות הרגשית ונוצר פער שהוא קשה לה. לא יכולה להכיל אותו, ולכן זקוקה להרבה הכלה ואת זה מקבלת מהציצי
זה נשמע כאילו מדברת על עצמך..

הקשיבי לך והתבונני בתוכך

כשההנקה מעיקה

על ידי ניצן_אמ* » 13 מרץ 2008, 22:47

ליאת היי, מודה שלא קראתי את כל מה שכתבו לך, אני רק מבקשת לחלוק איתך גם את הסיפור שלנו...
גם אצלנו אותו הסיפור - בסביבות 18 חודשים הילדה (שתמיד ינקה הרבה) פתאום נהייתה שואב תעשייתי. לא היה לי יום ולא לילה. התייעצתי ב ללל שהתחילו לדבר איתי על גבולות וחרטא כזה (במקום לספר לי מה שהסתבר לי בפגישה - שיש המון פעוטות ככה.. מה שאומר שאולי יש דברים בגו'. אגב, זה באמת גיל שהרבה אמהות נכנסות להריון שוב, אז אולי מייחסים את זה להריון בטעות? סתם תהייה.) לזכותן ייאמר שעזרו לי עם האחיזה וחל שיפור בתחושה בפטמות. בכל אופן, התחלתי להתעניין באפשרות של ניהול הנקה לא באופן טבעי (כלומר לפי דרישה) והיה לי קשה עם הדברים שקראתי, לא הסתדר לי עם האמונות שלי ועם ההרגשה שלי לגבי הצרכים שלה, ומה לעזאזל קורה לכל כך הרבה פעוטות בגיל הזה.

ואז היא נכנסה לשביתה מוחלטת. בדיעבד, יצאה לה הטוחנת הראשונה. זה היה נורא קשה. שלושה ימים לא ינקה בכלל. היא היתה כל כך אומללה, ניסתה לתפוס ולא הצליחה, אני סחטתי כמו משוגעת כדי שלא יהיה לי גודש (בגיל 18 חודשים! לא להאמין כמה חלב נוצר...) ומאד סבלנו :-( הרבה מגע עור אל עור, הרבה חלב סחוט והרבה הרבה אהבה וסבלנות החזירו אותנו ליניקה (בהתחלה עדיין נראה שכואב לה משהו, ואז הסתדר) ומאז אני הרבה יותר שלמה עם ההחלטה שלי להמשיך להניק לפי דרישה ולא להכניס לתוך העניין אילוצים מלאכותיים. השביתה פשוט עזרה לי להבין שעם כל הקושי, אני עדיין לא מוכנה לוותר על ההנקה (כלומר, כל עוד זה תלוי בי) ושזה בסה"כ זמני, הרף עין מתוך חיים שלמים שעוד צפויים לה על כוכב-הלכת הזה, אז עכשיו קצת מתאמצים, ואח"כ ממשיכים לקטוף את הפירות שיש בהנקה. (הזנה, נחמה, אהבה, חום, בטחון, תמיכה, מה לא? :-))

גם אצלי יש "גבולות", גבולות שלי. כשמציק לי, לא בא לי, כואב לי וכו' אני אומרת לה "עכשיו קשה לי להניק אותך. אולי נלך יחד לשתות משהו? או לאכול?" הרבה פעמים היא שותה בשקיקה ואז חוזרת לינוק הרבה יותר רגוע. גם כשהיא מתאפקת לפיפי או לקקי היא יונקת בכפייתיות ובכאבים. אז אני מנסה להיות עם אזן קשבת (טוב, שד קשוב :-)) ולראות אם לא מתבלבל לה עכשיו צורך גופני אחד עם אחר. אז מציעה מים, אוכל, פיפי, או הסחה כלשהיא אם ההנקה מרגישה לי כפייתית.

זה בקשר אליי ולאיך שאני רואה ת'דברים אצלי.
ולעניין גם אני מרגישה, שבכלל לא בטוח שעזרתי, כי אני לא יודעת מה באמת יכול לעזור לך.
ליאת, השאלה היא מה את רוצה? להמשיך להניק כמו שאת מניקה ושלא יכאב לך? שלא יימאס לך? שתרגישי קצת יותר באוטונומיה על הגוף שלך? שהיא תינק טיפה פחות אבל עדיין תינק? יש המון אפשרויות ולא לגמרי ברור מה... (אני יכולה לחשוב על עוד כמה דברים שיכולים לעלות במקום כזה, לא יודעת אם תזדהי...) למשל - אולי את רוצה שניתן לך אישור להפסיק להניק? אולי את מרגישה שאין בה אהבה כלפייך רק תביעה גופנית בלתי פוסקת? שהציפיות שלך ממנה אחרות מההתנהגות שלה? שאת מצפה ממנה להתנהג כמו מבוגרת ולא כמו התינוקת שהיא?

כמו שאמרתי, מבחינתי מספיק לגמרי להניק לפני תוך כדי ואחרי שינה. השאלה, האם אני יכולה מחר בבוקר להתחיל לסרב לכל בקשת ציצי ולהגיד שרק כשנלך לישון? האם זה ריאלי לקבוע כללים כאלה לילדה בת שנה וחצי בהתחשב בכך שהיא יונקת בממוצע פעם בחמש דקות ויש לה רק שמונה שיניים?
נראה לי שמבחינתה זה ממש לא מתקבל על הדעת... אולי אפשר למצוא שביל זהב בין שתי האפשרויות? (אגב, זה שיש לה רק שמונה שיניים אומר שבסבירות לא קטנה היא עובדת עכשיו על שיניים, משהו שיכול להסביר חלק מההתנהגות)

שאלת "האם את יכולה", והאמת היא שאת יכולה הכל. את יכולה מעכשיו לתת לה פורמולה. אני מאשרת לך. בשביל מה את צריכה לשאול את זה? את יודעת אילו תשובות תקבלי פה.
האם זה ריאלי לקבוע כללים לתינוקת בת שנה וחצי? בוודאי. יש תינוקות שסגורים בחדר החשוך שלהם לבד כל הלילה מרגע הלידה. זה כלל שאני אישית מזועזעת ממנו, אבל עובדה שיש אנשים שחיים על פיו ואפילו מעידים על עצמם שבשמחה.
אני יודעת שאני מקצינה, אני רק מנסה להבין מה את מבקשת. והניסוח הנוכחי שלך הוא יותר מדי רחב (ראית עד כמה רחוק אפשר להגיע עם ההבנה שלו...)

כשההנקה מעיקה

על ידי בשמת_א* » 13 מרץ 2008, 18:58

קראת לי אז באתי, אבל כבר נתנו לך תשובות טובות מאוד.

האם זה ריאלי לקבוע כללים כאלה לילדה בת שנה וחצי בהתחשב בכך שהיא יונקת בממוצע פעם בחמש דקות ויש לה רק שמונה שיניים?
זה לגיטימי לקבוע כללים.
ההנקה היא מערכת יחסים בין אמא לילד היונק. במערכת היחסים הזאת, כמו בכל מערכת יחסים, יש מקום לשני הצדדים.
גיל שנה וחצי הוא כבר מספיק גדול להתחלה של תהליך גמילה, מתוך הנחה שהילדה אוכלת מזון מוצק.
השאלה אם זה "ריאלי" היא שאלה שרק את יכולה לענות עליה, שהרי מדובר במערכת יחסים בינך לבין בתך. יש פה עניין של תקשורת, של משא ומתן, של קשב, של הבנה.
מה שתפס את תשומת לבי הוא העניין שאת כותבת את מספר השיניים שלה, ולא בפעם הראשונה.
לא ברור לי למה זה חשוב בכלל?
ילדה בת שנה וחצי יכולה לאכול הכל. כל מה שהוריה אוכלים. כל מה שיש בבית. הכל הכל הכל הכל. אין שום בעיה ושום מגבלה, חוץ מפיצוחים ודברים אחרים שכתובים כמסוכנים באתר "בטרם" וגם זה תלוי במשפחה. אולי את מגבילה את מבחר המאכלים שלה בגלל תפיסה מוטעית לגבי השיניים, והילדה פשוט רעבה כל היום? (את לא צריכה לענות, אני סתם מנחשת באפילה, ואולי תקחי מזה רעיון ליישום).

כתבתי "תהליך גמילה" כי ירידה בבת אחת ממיליון הנקות ביום לשתיים בלבד יכולה להיות קשה וגם בעייתית, לא רק לילדה אלא גם לך. רצוי להוריד בהדרגה הנקות, אחרת עלול להיווצר אצלך גודש היסטרי שיוביל לדלקת.
אם את מחפשת דרכים לגמילה הדרגתית, יש פה כמה דפים, וביניהם גמילה מהנקה (מקווה שקלעתי לשם, בכל מקרה ראי מדור תינוקות ופעוטות לדפים נוספים בנושא) שמלאים מלאים מלאים טיפים מצויינים איך להפחית בהדרגה את ההנקות.

אבל השאלה הכי גדולה היא:
למה היא יונקת ככה?
האם את מזהה רעב?
האם את מזהה שיעמום?
מה את עושה כשהיא מבקשת כל הזמן?
מה היא עושה חוץ מזה?
האם אתן יוצאות לגני שעשועים? לחברים? האם באים לבקר אתכם? האם זה קורה כשאת מנסה לעשות דברים מסוימים? כל התמונה לא ברורה.
אני מציעה לך לנסות להתבונן בה, ולפתוח את הלב לקבל כל תשובה: למה? מה המניע שלה?
לדעתי, אם תגלי איזה צורך היא מנסה לבטא פה, אולי תוכלי לעזור לה למלא את הצורך הזה לא בעזרת הנקות אלא בעזרת דברים אחרים. חברה, אוכל, משחקים, ריקוד, יחס מאמא. האפשרויות רבות, וקשה לתת לך טיפים שיעזרו לך עם הקושי שלך, כשאנחנו לא רואים ומכירים רק דרך האינטרנט.

שוב, מאוד מבקשת עזרה. די מתסכל להיות בקושי כזה ואין ממי לקבל עזרה
(())
אכן, ההורות רצופה קשיים (היום היה לי יום קשה במיוחד )-: ), ומה אני אגיד לך? הכי מתסכל זה לדעת, שמי שהכי יכול לעזור לך הוא את. התשובות בעצם נמצאות אצלך. בהתבוננות מתוך הלב תוכלי לגלות מה הילדה שלך באמת צריכה, ולעזור לה.
כל התשובות שקיבלת פה מצויינות, אבל אני מרגישה שאין לי מספיק מידע בשביל לזהות מה את באמת מחפשת. משהו אצלך גורם לך להיות בחוסר אונים ולא להיעזר בתשובות הרבות. גם אני מרגישה, שבכלל לא בטוח שעזרתי, כי אני לא יודעת מה באמת יכול לעזור לך.

כשההנקה מעיקה

על ידי פידג'ט* » 13 מרץ 2008, 11:44

ליאת ((-))
מאוד הייתי רוצה לעזור לך, אבל שלי רק בן שנה...

בכל מקרה, אם אני לפעמים יודעת שהוא רק רוצה ציצי מתוך שעמום או כי הוא ראה אותו בטעות, אני ישר מסיחה את דעתו - בוא נקרא סיפור, תראה הנה נייר, כדור, בובה וכו.
לפעמים נותנת אותו לאבא שלו, שהוא יסיח את דעתו במשחקים קצת יותר פרועים.
כמו שקרוטונית אמרה - החוץ עוזר מאוד מאוד. נורא מעניין.

אני תמיד מאוד נזהרת במתן עצות ופירושים לבעיה שמעורבות בה רגשות, אז אני רק אספר לך איך אני הרגשתי עם זה - אצלנו התחילה "בעיה" של יניקה דומה: הוא ינק מצד אחד, ואז ביקש צד שני, ואחרי פחות מדקה של יניקה רצה את הצד הראשון, וחוזר חלילה, עד שהייתי מפסיקה אותו ושמה אותו על הרצפה, או מראה לו משחק מעניין. וכל הסיפור הזה היה קורה לעיתים די תכופות, נגיד פעם בשעה.
אז כן עשיתי החלטה מודעת לצמצם לו את ההנקה, כי אני יודעת שזו לא הנקה של אוכל (גם לפי סוג היניקה שלו). אני כן מציעה עכשיו יותר אוכל מוצק, למקרה שהוא סמך על חלק מההנקות האלו לאוכל. ואני כן מחליפה את הקרבה הגופנית של ההנקה בתשומת לב אליו.
לא צריך להרגיש עם זה לא בסדר, כי אין שום דבר פה שהוא לא בסדר.
אישית לא הייתי מצמצמת את ההנקות ישר לרק לילה ובוקר.
מקווה שהאייקון של החיבוק יצא לי...

כשההנקה מעיקה

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 12 מרץ 2008, 22:23

ליאת יקרה, בגיל הזה כבר הצבתי גבולות להנקה. כל אחת מציבה איפה שמתאים לה - אצלי לא התאים להיות "מזנון פתוח" עם חולצה מורמת כל היום, ולכן אמרתי לו ש"אין עכשיו ציצי", ונתתי רק בבוקר, בערב ובמשך הלילה. הוא קיבל את זה, לפעמים היה לו קשה עם זה, ובפעמים הבודדות שהיה לו קשה עם זה, נתתי לו לינוק בכל זאת.


את מתארת מצב שבו כל חמש דקות היא רוצה לינוק, אבל ממש כל חמש דקות וזה כבר ממש ממש מטמטם.
יש כאן שני הבטים - הפרקטי והמנטלי. מצד אחד יעזור לנטרל את הסיטואציה - לצאת לטיול, לעשות משהו יחד במטבח וכולי. לצאת הרבה מהבית - עזר מאוד, כי בבית יש פחות גירויים ולפעמים הם מבקשים פשוט משעמום. (יניקה מתוך שעמום , דף עם עצות מעולות).
מצד שני (מנטלי) יעזור גם אם את תרגישי שזה בסדר שאת אומרת לה "אין עכשיו ציצי".

השאלה, האם אני יכולה מחר בבוקר להתחיל לסרב לכל בקשת ציצי ולהגיד שרק כשנלך לישון? האם זה ריאלי לקבוע כללים כאלה לילדה בת שנה וחצי בהתחשב בכך שהיא יונקת בממוצע פעם בחמש דקות ויש לה רק שמונה שיניים?
בהחלט.
אבל זה לא חייב להיות גורף - זה ריקוד מתמיד של שתיכן, שיכול להשתנות על פני זמן, וכמה פעמים ביום (אצלנו למשל אחרי זמן חזרתי להניק ביום, ובגיל שנתיים גמלתי דווקא בלילה..).
זה יכול להיות סירוב ל"כל בקשת ציצי" שהיא, וזה יכול להיות גם סירוב סלקטיבי שלך, ובלבד שיהיה בו היגיון כלשהו לגבייך או לגביה. נאמר, אם היא הולכת עם אבא לטייל, כשהיא חוזרת היא תרצה לינוק, בעיניי זו הנקה קבילה לגמרי.
אם אתן יושבות על הספה בסלון, היא יונקת ואחרי 5 דקות מבקשת שוב, ואחר כך שוב, זה נראה קצת מתוך שעמום.

אכן קשה מאוד למצוא את האיזון בין הצרכים שלה ליכולות שלך, ולדעת מתי זה מה, אבל זו רק ההתחלה של עבודת ההורות, שכל כולה מוקדשת לזה, ויהיו לכן עוד הרבה "ריקודים" כאלה, בכל התחומים האפשריים (חשבתי לסיים בכמה מלות עידוד ;-) ).

כשההנקה מעיקה

על ידי ליאת* » 12 מרץ 2008, 21:56

אני לא בהריון. יש איזשהו שינוי שאמור לקרות בימים הקרובים אבל זה לא משהו שהיא מסוגלת להבין עכשו. קשה לי להאמין שזה קשור.

כשההנקה מעיקה

על ידי ע* » 12 מרץ 2008, 21:46

ליאת, האם יש אפשרות שאת בהיריון?
האם התרחש/מתרחש שינוי גדול אחר בחיים שלכם?

כשההנקה מעיקה

על ידי ליאת* » 12 מרץ 2008, 21:26

חוזרת לדף ושוב מבקשת מאוד התייחסות מכל מי שיכולה לפרש את מצבנו או לתת כיוון לפיתרון, כי אני אובדת עצות. אני פשוט תוהה מה עובר עלינו ואין לי תשובה. כל חמש דקות היא רוצה לינוק, אבל ממש כל חמש דקות וזה כבר ממש ממש מטמטם. שוב אני אומרת, הייתי מאוד רוצה להיענות לה בכל פעם, אני מאמינה שזה נכון, אני לא יכולה. זה כבר במאסות שאף אחד לא יכול. מה קורה? למה זה? מה עושים? היא כבר בת שנה וחצי.

איילה אני מאוד שמחה שהגבת ומקווה שתקראי את זה. הצעת כמה כיוונים. את מה שאמרת בהתחלה לא הבנתי. בקשר לזה ש אני דוחה אותה מעליי ברוגז_ ברור שזה לא טוב וקורה כשאני כבר יוצאת מכליי ממש. מאז שבן זוגי הפנה את תשומת ליבי לעניין הזה אני באמת אומרת לה ב"נחמדות" כמו שאת אומרת, ובכל זאת מצבנו רק מחריף.

היא נכנסת לעולם הילדות וההתיחסות אליה כאל תינוקת לא מאפשרת לה את הכלים שהיא כל כך זקוקה להם.
שוב, לא כל כך הבנתי, למה הכוונה? איזה כלים?

כמו שאמרתי, מבחינתי מספיק לגמרי להניק לפני תוך כדי ואחרי שינה. השאלה, האם אני יכולה מחר בבוקר להתחיל לסרב לכל בקשת ציצי ולהגיד שרק כשנלך לישון? האם זה ריאלי לקבוע כללים כאלה לילדה בת שנה וחצי בהתחשב בכך שהיא יונקת בממוצע פעם בחמש דקות ויש לה רק שמונה שיניים?

שוב, מאוד מבקשת עזרה. די מתסכל להיות בקושי כזה ואין ממי לקבל עזרה. מניקות בתחילת דרכן מקבלות פה באתר טונות של עזרה, אז למה קשיים בהנקה ותיקה הם פחותי חשיבות?

כשההנקה מעיקה

על ידי אילה_בשדה_הדגן* » 08 מרץ 2008, 21:10

שמתי לב לשאלה שעלתה רק עכשיו , אז אני מקווה שתחזרי לדף ותקראי ותגיבי.


זקוקה להרבה הכלה ואת זה מקבלת מהציצי.
לפי דעתי , זה המשפט המרכזי שמבטא את העינין אצלכם.
מה דעתך?

לפי דעתי , ההנקה היא לא הכלה של שום דבר.
תינוק יונק מקבל מזון ונוזלים , מקבל קירבה ומגע גופני ,על כך אין ויכוח.
היות ויצא לי להניק בחיי בלי שום שימת תשומת לב לתינוקות שלי , ואני יודעת שרק הרגשתי אותם באופן עמום ,אבל המודעות שלי היתה לכיוונים לגמרי אחרים , אני יכולה לומר כך.
הכלה זה אומר מבחינתי שהבן אדם מביע את עצמו באופן הכי חופשי שיש ומקבל הקשבה והתיחסות.

הבת שלך משחקת ומדברת ועושה כל מני דברים ,אולי העינין הוא שתשימי לב /מישהו אחר משמעותי ,למה שהיא עושה , יגיד אחרי כל דבר : ראיתי שנתת לרוחמה את הבובה , ראיתי ששמת את הקוביות במגדל ,אני כל כך נהנה לשמוע אותך שרה וכ'

לפי דעתי גם

אני דוחה אותה מעליי כבר ברוגז , עלול להיות בעיה.
אני מנסה להיות מאוד עינינית כלפי הילדים , למרות שה'אוטומט' אצלי זה להיות מאוד בצעקות ובנביחות.
רק לעיתים מאוד רחוקות הצעקות עוזרות (היא מתקרבת לכביש ,חס וחלילה).
לרוב הן רק מפחידות את הילד.יוצרות הרחקה , יוצרות כעס בנוסף על הקושי לקבל גבול .

החלטת שעכשיו את לא רוצה להניק , פשוט תסבירי לה . באותה נחמדות שהיית מסבירה לה שזו קוביה אדומה וזו כחולה.
העינין עם גבולות הוא שצריך להתכוון אליהם.ממש להאמין בזכות החובתית הזו לשים גבול.

אם יש לך ילדה מפותחת מאוד מבחינות שונות , יכול להיות שהיא זקוקה לגבולות האלה מאוד מהר , היא נכנסת לעולם הילדות וההתיחסות אליה כאל תינוקת לא מאפשרת לה את הכלים שהיא כל כך זקוקה להם.

כשההנקה מעיקה

על ידי ליאת* » 01 מרץ 2008, 11:27

עכשו אני שמה לב שבעצם אנחנו במין תקופה כזאת, אחרת. היא רוצה יותר מהרגיל. כל פעם שבמקרה עינינו מצטלבות זה מזכיר לה שבעצם בא לה ציצי. כל חיבוק או קרבה אחרת מזכיר לה. וגם, צריכה אותו שלוף. רוצה לודא שהוא בסביבה. לוקחת שלוק ופונה להתעניין במשהו אחר, אבל אז, כשאני מורידה החולצה היא קופצת ציצי ציצי. שישאר בטווח ראיה. להרגשתי משהו עובר עליה. אולי באמת כמו שהצעתי, מתחילה להבין את הנפרדות וזה קשה לה.
מדובר על ילדה מאוד מפותחת. אמנם אין לי הרבה ניסיון אבל אני רואה בני גילה סביבה ואין מי שישווה לה. בני גילה עוד תינוקות והיא ממש ילדה. משחקת כמו ילדה. מטפלת בילדים אחרים בני גילה כאילו היא אוחתם הגדולה. מתבטאת בחופשיות. אוצר מילים גדול ביותר. אולי מה שקורה הוא שההתפחתות האינטלקטואלית והמוטורית עוקפות בהרבה את ההתפתחות הרגשית ונוצר פער שהוא קשה לה. לא יכולה להכיל אותו, ולכן זקוקה להרבה הכלה ואת זה מקבלת מהציצי. לא יודעת, אולי סתם המצאתי תאוריה. משתדלת לתת בשמחה, אבל בנזוגי הפנה את תשומת ליבי לכך שכשאני כבר לא יכולה להכיל אני דוחה אותה מעליי כבר ברוגז ואז היא רוצה להשלים איתי והדרך שלה להשלים, להרגיש מקובלת, היא דרך הציצי, שזה בדיוק הדבר שבאותו רגע אני כבר לא מסוגלת לתת. הקיצר משבר אמיתי.
אשמח לעוד רעיונות מה עובר עלינו ומה אפשר לעשות.

כשההנקה מעיקה

על ידי אילה_בשדה_הדגן* » 18 פברואר 2008, 05:39

לגבי השיניים , אני חושבת שגם עם מעט שיניים אפשר לאכול ולאכול מגוון.
אפשר לתת פירות וירקות רכים /מבושלים ,לתת דיסת קוואקר/כוסמת /להכין רסק ירוק /אורז מרק ,הכל בעצם.
אני חושבת שחשוב שהמשפחה ובמיוחד האמא שנמצאת כל הזמן עם התינוקת תאכל אוכל איכותי , כי התינוקת רואה מה המבחר ולוקחת לה מה שהגוף שלה מאותת לה שהכי מתאים.
איך התינוקת שלך ?מושיטה ידים לצלחת שלך ?
זו בעיה אם בסביבה שלך יש מבחר שמבוסס על דברים שאת לא רוצה.כמו שהילרי קלינטון כתבה (בעצם צוטטה מנהיג אפריקאי ): צריך כפר שלם כדי לגדל ילד .
זה לדעתי הזמן לחשוב אם את רוצה לעשות שינוי (להסביר לחברי הקהילה /לעבור משם /לא יודעת מה ).

שמעתי על משפחות שיש להם השקפות בנושא התזונה שהן לא שיגרתיות ,האמת היא שגם אני עצמי יכולה להכלל בכותרת הזאת.אחת הדרכים היא לפרוש מההמון המתהולל עם בשריו, חלבו ושאר הדברים בשקיות המרשרשות ...
אבל קשה אולי למצוא חברה אלטרנטיבית ,למרות שאופק עושה הרבה מאמצים וחבורת המלקטים הולכת ומשגשגת (לפחות כך נראה).

אני בוחרת לרוב בהבאה של מני מזונות שאני שלמה איתם .
אני לא אסרב לעוגת יום הולדת ,אאפשר לילדים ולעצמי להתכבד פה ושם ,אבל גם אסביר להם שחשוב לאזן.
כלומר , אם אכלו פרוסה מלחם מקמח לבן , שיאכלו גם פלפל.

במפגשים שלנו בחינוך ביתי , אני רואה לפעמים המון דגנים מבושלים .
יש יותר איכותיים ויש פחות , אבל העינין הוא שחסר ירק .
אני מבינה שאת הדגנים קל להכין וגם זה משביע ,
מצידי גיליתי שאם אני שוטפת כמה ירקות ופירות זה גם כן קל ,לבשל קיטניות אולי לוקח יותר זמן ,,אבל זה מוסיף יותר לתחושת השובע. נבטים זה אחלה .

כשההנקה מעיקה

על ידי ליאת* » 17 פברואר 2008, 14:08

מודה לשתיכן על ההתייחסות הרצינית.

_תמיד בטוחה שאיזה אוכל שלא תאכל (למעט פירות אורגנים טריים) ההנקה תמיד תהיה עדיפה עליהם מבחינת ערכים תזונתיים.
אז תני לה לאכול את הדברים האלה .זו דעתי._
כמו שאת יכולה לתאר לך סדר העדיפות הוא אם זה פרי או ציצי אז ציצי. אם זה וופל או ציצי אז וופל (לא בביתנו אבל אנחנו חיים בקהילה שהרבה פעמים היא חשופה לאוכל שלא הייתי מעוניינת). הלואי היתה מסכימה לאכול פירות מבוקר עד ערב.
כלומר , איך אפשר להסתכל על המזון כעל נחות , כי פרט לשלב מאוד קצר בחיו של אדם , האדם אוכל פירות וירקות ודגנים וכ'
כן, אבל היא עדיין בשלב הזה. יש לה רק שש שיניים.
אבל זה כבר נושא לדף אחר.

יש קטעים מעצבנים - עכשיו הוא כל פעם מבקש "צד שני" גם אם לקח רק שני שלוקים מהצד הראשון... וגם באמצע הלילה - מתוך שינה, בקול מעוך כזה וישנוני: צאאאד שנייי...
כן, גם היא עושה את זה. דוקא בקטע הזה אני מאמינה שהיא יודעת יותר טוב ממני מה יש או מה אין בכל צד בכל רגע נתון...

_ולשאלתך -
האם זאת תקופה והיא תעבור?
מהניסיון שלי - כן._
אז זה מה שאני אקח איתי. הרי אני לא באמת מאמינה ב"הרגלים".

כשההנקה מעיקה

על ידי ריש_גלית* » 16 פברואר 2008, 22:29

רק להבהיר - לא ראיתי את התגובה השנייה של אילה בשדה הדגן לפני שהוספתי את שלי.

כשההנקה מעיקה

על ידי ריש_גלית* » 16 פברואר 2008, 22:12

ליאת, אכן נשמע קשה מאוד מה שאת עוברת, ואני יודעת כי הייתי שם לא מזמן, כשהבן שלי היה בגיל של בתך. אצלנו זה התחיל אפילו עוד קודם. נאבקתי בזה הרבה זמן אבל לי היה ברור שאני רוצה להמשיך להיניק. אז ניסיתי לגמול אותו בלילה וזה היה בלגן. בבוקר היו לי כמה שעות של שקט כי הוא עם אבא שלו... אבל הלילות גמרו אותי. ואז, באיזשהו רגע הפסקתי להיאבק כי לא רציתי להכביד עליו (הוא היה בתקופה של גמילה מחיתולים בלילה וחשבתי שיש גבול כמה אפשר לדרוש ממנו).
וברגע שהפסקתי להיאבק בזה זה נגמר. התייצב מעצמו על מספר סביר של הנקות מהרגע שהוא מגיע הביתה ועד שהוא יוצא למחרת. עכשיו הוא כמעט בן שנתיים (אמא'לה!) ואין לי שום כוונה להפסיק להיניק. יש קטעים מעצבנים - עכשיו הוא כל פעם מבקש "צד שני" גם אם לקח רק שני שלוקים מהצד הראשון... וגם באמצע הלילה - מתוך שינה, בקול מעוך כזה וישנוני: צאאאד שנייי... והשכמות הבוקר קשות לי... אבל אני כל כך שמחה שיש לי פעוט יונק שלא אכפת לי.

בסיכומו של דבר אין לי עצות "מעשיות" אלא רק רגשיות, לפחות ככה זה עבד אצלי: כשהרפיתי ולא נאבקתי בזה יכולתי להכיל את זה, וכשיכולתי להכיל את זה - את הצורך שלו - הצורך שלו פחת.
מצד שני, עם הבכורה, כשהייתי בחודש חמישי וכבר לא יכולתי לסבול את ההנקות (המגע שיגע אותי) - גמלתי בקלי קלות והיא נגמלה בקלי קלות. אבל אני מוכרחה להודות שבדיעבד אני מצטערת שהיא לא ינקה יותר זמן. היא היתה בת שנתיים וחודש כשנגמלנו.
מסקנה: כשאני שלמה עם משהו - ולא חשוב אם זאת ההנקה או הפסקת ההנקה - זה עובד.

ולשאלתך -
האם זאת תקופה והיא תעבור?
מהניסיון שלי - כן. לפי התיאור שלך זה בהחלט ביטוי למשהו עמוק שקורה לה, ואולי לא במקרה אני קוראת פה הרבה על תינוקות שמתנהגים ככה עם היניקה סביב הגילים האלה, בין שנה לשנה וחצי. אולי כמו שכתבת זו התגובה שלה להתחלת הנפרדות (אם כי לדעתי זאת רק התחלת-ההתחלות ממש! יש האומרים שגם פעוטות שאומרים "אני" בגיל שנתיים עוד אין להם תפיסת "אני" נפרדת באמת). אולי אם את מפרשת את זה ככה אז באמת מה שיעזור יהיה דווקא להכיל את הצורך שלה ולתת לה תחושה ברורה שאת נמצאת איתה במלואך כשהיא זקוקה לך. אולי זה מה שירגיע אותה וייתן לה כוח להרפות ו"להיפרד" ממך.
אבל אין ספק שזה קשה. אולי הידיעה שזה זמני וזה יעבור - ותחשבי שלך יש תפיסת זמן, אבל לה אין - תעזור לך לשאת את זה.
אני מקווה שאני לא מכבידה במקום להקל. אני מדברת רק מהניסיון הקטן שלי, לא מתוך אידיאולוגיה של נכון או לא נכון. אני מרשה לעצמי להיות גלויה כי אני באתר באופן טבעי...

כשההנקה מעיקה

על ידי אילה_בשדה_הדגן* » 16 פברואר 2008, 21:45

גמלתי את הבת שלי בגיל שנתיים וחצי .
וגם לא היה ברור לי הקשר שבין הגמילה העצמית ובין הנוכחות החלקית שלי איתו. יתכן מאוד שזה כך.
בכל אופן , אני טיפוס שנוטה לא התחרט יותר מדי ודי מאמינה שנהגתי באופן המיטבי ,וכמובן שהיו נסיבות ..

עוד אני נזכרת שדיברנו בקבוצה של האמהות , על כך שבכתבי הרמב"ם (ואני לא בדקתי את זה , כך שאם יש למישהו נגיעה בכתבים , זה ישמח אותי אם יביא ציטוט ומראה מקום ואולי גם מידע נוסף ),שההנקה עד גיל שנתיים נחשבת לסם החיים ואחר כך סם המוות.
נשמע מאוד חריף ומוחלט ,אבל חומר למחשבה .

תמיד בטוחה שאיזה אוכל שלא תאכל (למעט פירות אורגנים טריים) ההנקה תמיד תהיה עדיפה עליהם מבחינת ערכים תזונתיים.
אז תני לה לאכול את הדברים האלה .זו דעתי.
ברור שמבחינה של תזונה הנקה זה אחלה.
אבל תקופת הינקות מוגבלת ואחר כך ישנה ילדות והתבגרות .
כלומר , איך אפשר להסתכל על המזון כעל נחות , כי פרט לשלב מאוד קצר בחיו של אדם , האדם אוכל פירות וירקות ודגנים וכ'
יש דברים שאני חושבת שהם יותר מזינים ואני מעדיפה להציע אותם ולקנות אותם .

מה שאני מציעה לך בתכלס זה לחשוב על כל מני מזונות שנראה לך /תלמדי לעומק את הנושא (יש מגוון דפים העוסקים בתזונה באתר )שטוב שתציעי אותם .

כתבת "נשנשת בלתי פוסקת " , זה אכן יכול להוציא מהדעת.גם אני הייתי בסירה הזו.אז מה שקורה הוא לפי דעתי התחלה של למידת הגבולות.
אני הייתי מוצאת את עצמי הרבה פעמים מסתכלת על סיטואציה שבה היא רצתה לנוק ואני רציתי לסרב באופן שבו תהיתי : מה עדיף לי ? לשים לה 'לא ' , וגם לספוג את הבכי והזעם , או לאפשר ולהחליק.
זאת שאלה טובה , כל אחת יודעת את הגבולות שלה.
יש מי שהכאב בפטמה מאותת לה , יש מי שלא תעשה את זה במקום ציבורי בגלל הצניעות , יש מי שהעיפות ויכולת ההכלה משחקות תפקיד ויש אין ספור סיגנונות. יש גם נשים שאולי בכלל לא מרגישות בעיה עם להניק ולהניק .

אני חושבת שהלמידה מה אני ומה אמא ומה אבא ומה שאר העולם היא לא משהו נורא , אני לא מבינה כנראה את הפסיכולוגים.
ברור שתינוק המופרד מאימו מוקדם מדי ולומד על כך לפני שהוא בשל לכך (ולמשל ,בגלל זה אני מצטערת שחזרתי לעבודה כל כך מוקדם),יש בזה משהו טראגי. התינוק עלול לחוש מאויים עד מוות (ובאמת הוא צרח כמו אני לא יודעת מה .)
תינוק שנמצא עם הוריו כל הזמן , או שנשאר בהשגחת אדם קרוב מאוד אחר מגלה את העולם בקצב שמתאים לבשלות המערכות שלו.
תינוק כזה אולי צריך ללמוד את נושא הגבולות , אבל לא זורקים אותו למים כדי שילמד .זו למידה הרבה יותר קלה.
בסך הכל למידה .
שלב בהתפתחות שיקרה בכל מקרה .
אני לא אומרת שלהתפתח זה קל , יש הרבה משברים התפתחותיים ובטוח שהם נושאים בחובם תסכולים .
להשאר ולהתקע זה גם מתסכל .לכן אני ממש לא חושבת שלהתנחם בציצי זה רעיון טוב כשהשלב הוא מעבר לפחות ציצי.בגיל הזה יש כבר עוד דברים שיכולים להיות מוצעים .למשל , החיבוק שלך וההקשבה שלך.משחק ,או תמונות , טיול ..


_

כשההנקה מעיקה

על ידי ליאת* » 16 פברואר 2008, 11:30

תודה על התשובה המפרוטת. לא הבנתי אם בסופו של דבר את חושבת שנהגת נכון עם הבכור או עם הקטנה, וגם באיזה גיל היתה הקטנה כשגמלת אותה. בקשר לפרידה העצמאית של הבכור מההנקה, זה הרי ברור שכשלא נמצאים עם הילד כל היום הוא עשוי להיפרד לבד מההנקה (לנושא התינוק ידוע יש דף ארוך עם דיון נוקב).

באמת הדברים שמפריעים לי זה שאין לי בלעדיות על הגוף שלי. אני מקפידה לא להיחשף ליד גברים זרים. זה גבול מבחינתי. לפני שהנקתי זה היה לא בא בחשבון שגבר זר יראה לי את הציצי אז מה פתאום עכשו.

בקשר למה שהרופאה הסינית אמרה לך, זה הזכיר לי שבאיזשהוא מקום אני אולי חצויה בעניין ההנקה. מצד אחד רוצה לצמצם ומצד שני תמיד בטוחה שאיזה אוכל שלא תאכל (למעט פירות אורגנים טריים) ההנקה תמיד תהיה עדיפה עליהם מבחינת ערכים תזונתיים. אולי במקום הזה עובר מסר כפול לילדה, לא יודעת. לא איכפת לי "להניק ארוחה" רק שהנשנשת הבלתי פוסקת מוציאה אותי מדעתי. אולי היא רק בתקופה כזאת עכשו שהיא צריכה הרבה. היא כל הזמן מצביעה עלי ואומרת אמא ואז מצביעה על עצמה ואומרת את שמה, ומראה לי חפצים שלי וחפצים שלה וחפצים של אבא, בקיצור - קלטה את הנבדלות שלה ממני. אולי זה טראגי מבחינתה להבין את הנבדלות הזאת (כמו שאומרים הפסיכולוגים) אז היא מתנחמת בציצי. בימים האחרונים כשאני רק מתיישבת היא באה להתחכח בי ואז נזכרת ב"פפי".
האם זאת תקופה והיא תעבור?

כשההנקה מעיקה

על ידי אילה_בשדה_הדגן* » 15 פברואר 2008, 23:57

איזה יופי שראיתי את הדף הזה במה חדש .חיפשתי כזה דף לפני כמה זמן , רציתי לספר את הסיפור שלי.
אומנם שתתי קצת פונטש , אז אני מקווה שלא יהיו לי הרבה שגיאות ..
וגם אני רוצה להתיחס למה שליאת כותבת .

הרבה הבדל בין ההנקות של הבן הבכור שלי והבת שנולדה אחריו.
הוא ינק לפי דרישה עד גיל 4 חודשים .בגיל הזה אני חזרתי לעבוד בחלקיות משרה , אז הוא קיבל חלב שאוב . בגיל 6 חודשים אכל מני מזונות ובגיל שנה נגמל מעצמו.
הייתי מאוד מרוכזת בעינין שהוא יקבל לנוק כשהוא צריך לנוק ולא שבכל מצב של אני לא יודעת מה ישר יוצע לו ציצי.
היו הרבה מצבים שלא היתי בטוחה , ואם הוא לא היה יונק בשלווה ובאופן שנראה לי סביר , הייתי נותנת לו להביע את עצמו בבכי .מאוד התחברתי לרעיון של "התינוק יודע " וגם שהוא היה הבכור , היה לי הרבה יותר קל לפנות מקום להכיל את הבכי.

הבת קיבלה ציצי על כל עינין .לא ממש הייתי פנויה לראות אותה בכלל ,ציצי וזה היה מסתדר איך שהוא .
ובאמת הדברים היו איתה קצת יותר נוזליים ,לא ממש הקפדתי על מתי היא אוכלת או לא ,תמיד ניסיתי להציע ,אבל זה היה מלווה בהרבה פחות השקעה מצידי.
לא יודעת , אולי זה היה יותר שפוי.הרבה יותר שקט וזורם בכל אופן .לפי דעתי משהו בהבנה בינינו התעמעם בגלל זה ,הרבה פחות חיבור מהלב .
ממש מעט היא בכתה ,אבל גם שמתי לב שהיא התרגלה להתחבר לציצי בכל הזדמנות ,הרבה פעמים מתוך שיעמום,עיפות ,לפני קקי ,וכ'

חשבתי שההנקה נוחה לי .זה היה לי ברור שאני לא מתבישת להניק , שאין לי מה לעשות במקומות שבהם לא מסתכלים על הנקה בעין אוהדת (כך אני גם חושבת היום)ומצידי העינין יכול להמשך עוד הרבה זמן.

אבל ההנקה עצמה נהיתה לא נעימה .
הרגשתי שאני מתענה .
הלילה לא היה לילה ,
ביום היא היתה נצמדת ומשפשפת לי את הפטמטת .
מישהי כינתה את הפעוטות שלה(תאומים , יא מה מיה ) 'ברקודות ' ואני התפוצצתי מצחוק של הזדהות.
כאב לי מהשכיבה באותה תנוחה בלי לזוז , שכן הייתי מניקה אותה להרדמות במיטה והיה לוקח לה נצח כדי להרדם באמת.

החלטתי שהמצב הזה חייב להשתנות.
הרי הנקה צריכה להתאים גם לאמא וגם לתינוק.
בעיקר חשבתי על זה שבשבילה זה לא טוב .לא טוב שהיא לא מוצאת לה צעצוע כדי להעסיק את עצמה וללמוד על העולם ורק מתעסקת לה באיבר הרך עם הנוזל המתקתק.
לא טוב לה ,לדעתי ,שבמקום שיקשיבו לה ,אני נותנת לה 'סתימת פיות אולטימטיבית '.

בהתחלה צימצתי .היו לנו רק 4 הנקות ביום .אחת בבוקר מוקדם ,
שניה לפני מנוחת צהרים ,עוד אחת כשמתעוררת ממנוחת הצהרים ועוד אחת לפני השינה.

לקח לי זמן להתפקס על 4 ההנקות האלה .
במיוחד היה קשה אם היא היתה עם חום איזה יום לפתע פתאום. במקרה כזה ,היא קיבלה שוב ציצי וציצי (הרי לא אכלה ולא הצלחתי לשכנע אותה לשתות שום דבר, פחדתי שתתיבש),
היתה לה רגרסיה .
הייתי צריכה לומר לה :"קיבלת בבוקר , אולי שכחת , רוצה בננה ?/בואי לשתות מים/לשחק עם האח הגדול /והכי עזר החתול שלנו שהיא למדה ללטף אותו ושהוא יטלטף בה ,הוא תמיד הגיע ברגע שכל הסחות הדעת שאני מסוגלת ליצר יגמרו.
וגם היא בכתה פה ושם ושמחתי שסוף סוף זה בא .
ועם הבכי הזה גם אבא שלה יכול להתמודד ולא רק אני תמיד (שמה לעשות , עיפה מלהכיל )

אחר כך התחלתי גם , בלב לא קל , להחסיר יניקות גם מה4 האלה .
למשל , רציתי לנסוע לסדנה בערב , אז היא קיבלה לנוק בערב , או בכלל לא וציפיתי שתשן עד שאחזור .אבל היא חיכתה לי עד שעה די מאוחרת.
יצאתי לצעדת בוקר ולא הייתי בטוחה מתי היא תתעורר.

וזהו , יום אחד הירהרתי לי במצב העגום של חזיות ההנקה שלי .
היו לי שתים טובות , אבל היו גם כמה שממש הגיע הזמן לזרוק לפח .
כבר לא היתה להן צורה ,הכתמים וכ'
חשבתי שאני צריכה ללכת לקנות עוד חזיות , אבל לא התחשק לי .כי המשמעות של קניה כזו היא שאני משקיעה לטווח הארוך .ועל זה לא הייתי סגורה .לא היתה בי חדווה לכך.

התחלתי בטיפול של רפואה סינית מסורתית , לעינין אחר , המטפלת אמרה לי שבעיני הרפואה הסינית הנקה =6 מנות דם.
נו מה , ההנקה מתעכלת בשיא הקלילות ,בקושי דורשת מהגוף של התינוק להשקיע אנרגיה כדי לפרק את המזון למרכיביו .

המטפלת שלי היא אישה צעירה ולמרות שאין לה עדין ילדים משלה היא חשבה ,שלבת שלי קשה להבין את הסירובים שלי ,למתי כן יונקים ולמתי לא.היא לא בשלה לכך מבחינה שכלית.
אומנם יש ילדים שכן מוכנים , היא מבחינתה חוותה יותר סירוב מאשר אישור ,אולי.
וגם אני מבחינתי נחלשתי מאודןהיתה לכך הוכחה בכל מני סימפטומים שסבלתי מהם וסימנים ברפואה סינית , שאני לא מבינה בהם .. וכמובן כל הפעמים שזה ממש הציק .
החלטתי לגמול אותה .
החלטתי על תאריך , שזה יהיה תוך יומיים ושנציין את זה במשפחה ושנחגוג את הסיום הזה.

וככה זה היה . הכנתי אותה לגמילה , הסברתי לה שזהו , אמא לא תתן לה הם (=הנקה , בשפה שלה),
אמא לא לובשת חזיית הם.
אני יודעת שאת רוצה הם ,
אני יודעת שהתרגלת להם לפני השינה ,יכול להיות שאת כועסת ?/עצובה ?
בואי אני אחבק אותך ואני אהיה פה איתך מתוקה שלי .
ילדת חלב אהובה שלי .

היא בכתה וזה לא היה קל . אפילו לא הייתי מוכנה שתגע בציצי .כל כך הרגשתי שזה מציק לי.
אבל היא בסדר.
היא גם אוכלת פה ושם ושותה (אני אוהבת להתבדח על כך שילדים צריכים לאכול פעם בשבוע , הרי בכל שאר הפעמים הם רק מפזרים ומבלגנים).
אני הרגשתי שהרגישות בפטמות עדין שם.שאני רוצה לישון מכורבלת וסגורה ומוגנת .שלא יהיה שום פה שיתחבר לצינור הזה שדרכו איבדתי מהלשד שלי .
זה לא ממש כך , שאיבדתי מהלשד שלי , אבל בכל זאת יצאה לה איזו אנרגיה ממני .

ואז היתה לי דלקת גרון ושיעול . תמיד אני סובלת בחורף מזה .
רק שהחורף המחלה עברה יחסית בקלות.
בסוף אפילו הרגשתי שעם כל שיעול אני מנקה את החזה שלי מכל מה שהצטבר שם מהאי שקט של ההנקות האין סופיות , מהתנוחה שלא תמיד התאימה לי , מכאבי הפטמות ,אפילו נזכרתי בכאבי פטמות שהיו לי כי היתה לה לשון קשורה וגם זה משהו שטיפלנו ושעברנו,מכל הדברים שלא יכולתי לעשות ,שפיספסתי כי הייתי אמא מניקה , מהדברים הלא נוחים ,שלמשל גברים שאינם בן זוגי ,אולי ראו את השדיים שלי ,
ניקיתי וניקיתי ואני מקווה שגם זה עבר .

פרק חדש נפתח בפניי : מה אני עושה עכשיו ,איך עכשיו תראה האמהות שלי ?
מי בכלל צריך אותי פה עכשיו?
למה אני טובה ?
וגם מתוך כל הבילבול הזה אני מקווה לעלות ולהיות .

כשההנקה מעיקה

על ידי ליאת* » 15 פברואר 2008, 08:00

תודה אמא ללי. אשמח לעוד רעיונות. בינתיים אנסה ליישם את הרעיון במעלה הדף לשתות יותר.

כשההנקה מעיקה

על ידי אמא_ללי* » 14 פברואר 2008, 21:58

איך? מה אומרים? לא יודעת איך לעשות את זה
מה שאני גיליתי במהלך הגמילה, הוא שממש אין דרך אחת נכונה. הייתי חייבת להגיע לרצון אמיתי וכנה שלי, ורק אז זה עבד. וברגע שהבנתי מה אני רוצה, אז הצלחתי להעביר לה את זה בצורה מאד ברורה שגם התקבלה בקלות יחסית (עכשיו אין ציצי, להציע אלטרנטיבה אחרת, לקבוע שיונקים רק בבית ולא בחוץ, או רק במצב מסוים - נגיד על הספה בסלון, ואז זה ממסמס את האפשרות ל"שלוקים" תוך כדי משחק ופעילות, ומעלה את הסיכוי לפחות יניקות אבל יותר "רציניות").
נשמע לי כיוון מאד נכון להתחשב גם בצרכים שלך, ושהדרך לשם עוברת דרך להבין מה בדיוק הקושי, איפה הנקודה הכי מעיקה, מה היה הכי מקל עלייך לשנות.

כשההנקה מעיקה

על ידי ליאת* » 14 פברואר 2008, 15:28

הקטנה כבר בת כמעט שנה וחצי, ויונקת מסביב לשיון ביום ובלילה
לשיון=לשעון

כשההנקה מעיקה

על ידי ליאת* » 14 פברואר 2008, 15:27

הקטנה כבר בת כמעט שנה וחצי, ויונקת מסביב לשיון ביום ובלילה. בלילה לא אכפת לי, אבל במשך היום מתחיל להמאס לי כבר, כואבות לי הפטמות כי היא כל היום מנשנשת. אני נמצאת בסביבת אמהות אחרות עם בנות קצת יותר צעירות שאוכלות במשך היום ויונקות רק בהרדמה. הייתי רוצה כבר להיות שם. נמאס לי לחלוץ שד תחת כל עץ רענן כל הזמן.
היא יכולה לאכול יפה מאוד אם בא לה, אבל כמעט אין דבר כזה יום שבו יותר מחצי התזונה שלה היתה אוכל. לפעמים היא מגיעה לא רעבה לארוחה כי נשנשה ציצי כל היום. ניסיתי לשנות זמני ארוחות, חשבתי אולי אנחנו לא מסונכרנות. בין הארוחות אני משתדלת להקפיד להציע לה פירות. לפעמים היא לוקחת כמה ביסים. אולי אני לא מבינה משהו בקשר לאיך לסדר לה ארוחות, אבל נראה לי יותר שזה תלוי בה ולא בי הימים בהם היא יונקת ללא הפוגה.

מצד אחד, אני מאמינה שזה צורך אמיתי שלה וכדאי לזרום איתה. מצד שני, קשהההה לי, וזה כבר נהיה מעצבן ומוציא את כל החשק מההנקה, אז עם כל הרצון הטוב הייתי רוצה להתחיל להתחשב גם בי. רוצה להגיע לסידור שיהיה טוב לשתינו.
בסתר ליבי גם מפנטזת על גמילה סופית אבל אנחנו רחוקות מזה כרחוק מזרח ממערב. אולי אם נדלל הפנטזיה תתפוגג.
פה בדף מציעים להוריד הנקות מעיקות. איך? מה אומרים? לא יודעת איך לעשות את זה.

כשההנקה מעיקה

על ידי פלונית* » 24 אוגוסט 2007, 23:01

מציק לו בחניכיים כי הוא מבשל שיניים.
בני נותן לי לעסות לו את החניכיים,
ובעיקר מסבירים לו שזה כואב לאמא.
הם מבינים."איה לאמא!"
בהצלחה

כשההנקה מעיקה

על ידי פלוני_אלמונית* » 24 אוגוסט 2007, 22:43

התינוק המתוק בן 4 חודשים ופתאום התחיל לנשוך לי את הפטמה. אין לו שיניים אבל אם משהו אחר מעניין אותו בהנקה (ותמיד משהו מעניין) הוא סוגר את החניכיים חזק על הפטמה ומתחיל לבדוק מה קורה מסביב.
כואב ולא נעים.
מה עושים?

כשההנקה מעיקה

על ידי סבטקסט_כפול* » 22 ינואר 2007, 01:12

בגיל שבו הם מתחילים להושיט ידים ולעשות כל מיני דברים צריך ללמד אותם טיפה נימוסי שד, איך שאת מרשה לו הוא/היא ממשיכה, אני מחזיקה לו את היד ולפעמים הוא מושך את החולצה כדי להגיע לשד לא מרשה לו לשחק בפניםץ(פעם אחת אמרתי לו די והוא הפסיק) לאבא הוא ממשש כל הזמן את הפנים.יכול להיות שככההוא לא יזכור את הפנים שלי אבל יהיה לי יותר קל להעניק לו.

כשההנקה מעיקה

על ידי תזמורת_הים* » 01 ספטמבר 2006, 14:01

כשההנקה מעיקה

על ידי פפריקה_הונגרית* » 01 ספטמבר 2006, 12:21

בס"ד
אומנם מענדי רק בן חודש (האמת היא שיותר נכון- "מה??? כבר עבר חודש???????" ) ועוד לא היתה לי הזדמנות לצבור חוויות כאלה (לא קראתי את כל הדף)-אבל, לפעמים בלילה, הוא עדיין יונק יותר נכון מוצץ, ולא נותן לי להסתובב על הגב ולישון בנוחות..... קניתי אתמול מוצץ של NUK , ולמרות שאני לא שלמה עם זה, ראיתי היום בבוקר, שאחרי שהוא ינק די השובע (בשכיבה) וכשהתרחקתי ממנו הוא קם, נתתי לו מוצץ והוא עצם את העיניים תוך שני'ה, וחזר לישון לעוד 3 שעות..... אז אולי כן עם מוצץ- רק לפעמים, ורק כשמרגישים שהיניקה היא בעצם מציצה, ומתוך שינה.... ? מה אומרות המומחיות? (כמובן שאני לא נותנת מוצץ במקום הנקה, ולא בשביל להרדים, רק כשהעיניים שלו אדומות, ותזוזה שלי מעירה אותו..... וגם אז, הוא מוציא אותו אחרי 5 שניות בערך, ואני מעלימה אותו.)

כשההנקה מעיקה

על ידי אשה* » 12 אוגוסט 2006, 18:15

מצטרפת לגלית ועמרי,
זו בהחלט הזדמנות טובה לדבר על עניין הפרטיות, הגוף שלי ברשותי וכו' וכו'
אני חושבת שזה גם יעזור לבנך בעניין הגבולות הגופניים,כלומר להבהיר בדיוק קשר אמא-בן..

והכי חשוב אלו הן התחושות שלך עם עצמך, אם את מרגישה לא נח זה בדיוק הזמן לשינוי

בהצלחה, ואשמח אם תעדכני איך הולך

כשההנקה מעיקה

על ידי גלית_ועמרי* » 11 אוגוסט 2006, 14:19

את זאת שקובעת מה הגבול שלך לגבי הגוף שלך
לא נעים לך, תבהירי לו באופן חד משמעי וזה יפסק, יכול להיות שהוא ימחה, יכול להיות שזה יזכיר לו את הגמילה שאולי הוא לא אהב כל כך כשקרתה, אבל אם תשימי את הגבול בצורה ברורה - נשיקה בלחי כן נשיקה בציצי לא (למשל) הוא יפנים מהר מאוד.
ההגדרה של הגבול לא צריכה לבא כ "אסור לגעת" אלא כ"לא נעים לי כשאתה נוגע" ואז זה לא יתפס כאיסור שרירותי אלא משהו עם הגיון מאחוריו.
ואם הוא ישאל למה לאח הקטן מותר (וסביר להניח שהוא ישאל) תצטרכי להסביר לו את ההבדל בין הדברים, בין הצורך הבסיסי של התינוק לבין הרצון של הילד הבוגר.

לדעתי זו הזדמנות נפלאה לדבר על כל נושא הפרטיות והשמירה על הגוף. גם לגבי איך הוא נוגע באחרים וגם לגבי הגוף שלו.

כשההנקה מעיקה

על ידי חוקרת* » 10 אוגוסט 2006, 23:57

אני אמא לבן 3.5 , הנקתי אותו מתי שרצה עד גיל 2 ו3 חודשים.
הגמילה היתה רגועה וקלה יחסית למה שציפיתי.
אחרי 4 חודשים נכנסתי להריון וכנראה שריח הציצי השתנה,
והוא התחיל לבקש להריח ולנשק ולגעת,
מצד אחד החלטתי להרשות לו כדי שכשיגיע התינוק הוא ינק והגדול
יהיה מורחק,
מצד שני לא לגמרי ידעתי אם זה נכון.
לפני 3 חודשים ילדתי ואני מניקה את הקטן הנקה מלאה,
ומאז הגדול לא רוצה ללכת לישון בלי ציצי,
בגלל שאנחנו ישנים בלינה משפחתית הוא צמוד אלי ונוגע לי בציצי המון.
התחלתי לישון עם חולצה כדי לא להתגרות בו אבל הוא מתעקש שאתפשט.
אני לא מתפשטת ומסבירה שזה לא נעים לי ההתעסקות עם הציצי שלי.
הוא ילד מאוד בוגר ריגשית ומאוד תחושתי, חושי ,
את אחיו התינוק הוא מלטף בעדינות מקסימה וגם מריח אותו המון ומלקק אותו.
אני חשה שאותי הוא מלטף ומריח מכיוון קצת אחר,
אפילו קצת מיני,
כמה שבן 3.5 יכול בכלל להיות מיני, כן.
אבל כולנו מיניים אני מסבירה לעצמי זה לא קשור להבנה איטלקטואלית.
אני עדיין חוקרת את כל העניין מכל הכיוונים,
מצד אחת אני מרגישה שצריך להיות פה גבול, וגבול ברור.
כי אני שבעה מהנגיעות וההרחות למיניהן,
מצד שני אני לא רוצה להגדיר את זה כמשהו אסור כדי לא להרוס לו
את התחושתיות המדהימה שלו
ולגרום לו טראומה בקשר למין ולגוף האישה לעתיד.
אז בואו אימהות השבט המדימות שלי,
והביעו דעתכן , נסיונכן , ואיטואיציונכן....
חן חן

כשההנקה מעיקה

על ידי אורית_של_יקו* » 26 פברואר 2006, 14:23

במקרה נפלתי על הדף הזה והרגשתי ישר בבית. כמעט אין יום בו אין לנו שיחה משפחתית על "מה לעשות עם ההנקה" ו "הילדה מגזימה" ו"אני אשתגע" ו... ו... ו... כצעד ראשון להצלת השפיות של הכותבת אני מנסה להפסיק את הנקות הלילה. לא הולך קל (יש לי עסק עם מזל שור עקשנית במיוחד), אבל יש שיפורים. אתמול למשל, היה הלילה הטוב ביותר מאז שהיא נולדה! הרדמות בעשר, קימה קצרה באחת אחר חצות ועוד חצי שעה של התדיינות בין ארבע לארבע וחצי. כשכבר נרדמתי הייתי בטוחה שלא תעבור חצי שעה ויקו תתעורר (מתוך נסיון) לבסוף כשהיא קמה הייתה לי מין תחושה שישנו הרבה אך לא האמנתי למראה השעון: חמישה לשמונה. אני לא מפתחת אשליות שזה יהיה ככה כל לילה, אבל כן יש שיפור ומגמת שיפור. לגבי ההנקות במשך היום, זה תלוי. ימים שאני לא בבית זה מאוד קשה (לא להיות בבית... ההנקה באותם ימים לא כל כך מעיקה...). מייד כשאני פוסעת הבייתה (לפעמים על בהונותי, מתוך תקווה להספיק לעשות פיפי או להחליף בגדים לפני שאצווה להתיישב ולפתוח במלאכה) יקו מקבלת אותי ב: nurse, nurse (באנגלית, לינוק, לינוק). ואז זה תלוי, לפעמים אני מקורקעת זמן ארוך, לפעמים יש לה עניינים אחרים. ימים שאני איתה, שוב, יש קשים ויש קשים יותר... אבל לילות כמו אתמול ממש נותנים לי כוח.

אני אמורה לסוע לחו"ל לשבוע לשם עבודה עוד כמה שבועות ואני מקווה שזה לא יהיה טראומתי מדי עבורה. (למשהי היה נסיון עם זה???) היא תהיה כמובן עם האמא השנייה שלה וסבא וסבתא יעזרו, והשגרה (איזו שגרה?...) פחות או יותר תשמר, וכו וכו וכו, אבל בכל זאת, ניני לא יהיה... אז נראה. אני אנסה (אם יהיו לי את כוחות הנפש הנדרשים) לשאוב בשבוע לפני הנסיעה כך שלפחות פעם ביום תוכל לקבל אותי אם לא live אז לפחות בבקבוק (...).

לגבי ההצקות, הטרנד האחרון של יקו הוא להתעקש לינוק בכל מני פוזיציות (ואני לא יודעת מאיפה היא מקבלת את הרעיונות... האם ל"האשים" את המניקות המבקרות אותנו במפגשים בשדה ורבורג... :-)), למשל שאניק אותה בעמידה, שאניק אותה כשהיא יושבת, אם אני מתכוונת להניק בישיבה על השטיח היא אומרת push push ורוצה שאשכב וכו וכו וכו. להרים לי את החולצה זה ממש כבר שגרה, למרות שאני כן מתנגדת ואומרת שאני לא אוהבת. זה עוזר? לפעמים.

אז מה אני מנסה להגיד? קודם כל, כמו בהרבה דברים זה עוזר לראות שאנחנו לא ממציאות את הגלגל!!! ותודה לכולן על השיתוף. אני חושבת שזה לכשעצמו מרגיע אותי ואולי אתן לבת זוג איזה חופש של שבוע משיחות נפש על מה לעשות עם ההנקה! גם הרעיון של ההרפיה, השתייה (למרות שאני שתיינית ידועה), מכשיר האדים (אנחנו ממש מיובשות ומחרחרות בלילה), להפסיק לשבת על הספה (ועל הכסא, השטיח, המיטה, לעמוד....), ואולי הכי הנשימה (!) יעזרו. גמילה כרגע לא בכיוון (יקו בת שנה ועשר) אבל לא בטוחה שאמשיך עד שהיא תהיה בת חמש, אבל מי יודע, אם היו אומרים לי לפני שלוש שנים שאניק עד גיל שנה ועשר גם לא הייתי מאמינה, אז נראה.

כשההנקה מעיקה

על ידי Mise* » 12 פברואר 2006, 07:22

כנראה שגם בטבע ההנקה מעיקה!

נראה לי טבעי וברור שמפעם לפעם ובזמנים מסוימים למשך זמן מסוים, ההנקה תעיק, על חיות בטבע או על בני אדם.

כשההנקה מעיקה

על ידי טלילה* » 12 פברואר 2006, 05:34

טיפ קטן למי שזה עוד רלוונטי עבורה - מצאתי שבלילות חורף, (ואני מניחה שגם באזורי מדבר) כשהאויר יבש, אז הפעלת מכשיר אדים בחדר השינה ממש עוזרת ומורידה את תדירות הנקות הלילה.

כשההנקה מעיקה

על ידי סיגל_ב* » 28 דצמבר 2005, 00:58

אולי כדאי לפתוח דף במיוחד לזה?
ושם לשים את השאלון (ככה ידעו עליו יותר אנשים כי הוא יופיע ב-מה חדש).\

אולי לקרוא לו משהו כמו: מחקר על הנקה ?

תיכף יבואו עוד עורכות ויציעו רעיונות יותר טובים. :-)

כשההנקה מעיקה

על ידי אסנת_אמיר* » 27 דצמבר 2005, 23:27

שלום לכולם (אם כי אני די בטוחה שמדובר בכולן ולא בכולם).
אני פונה בעיקר למי ש"מנהלות/ עורכות" את הדפים הקשורים בהנקה, אבל כמובן שכולם מוזמנים....
אני, אמא ליונק בן שנתיים, ובשנתיים האחרונות שוטטתי לא מעט בין הדפים הללו. שוטטות שהביאה עמה הרבה עידוד, חמימות וחיזוק. בין היתר, אני עורכת מחקר יחד עם חוקרת מהאוניברסיטה העברית (שגם היא אמא לארבעה יונקים לשעבר). לשתינו יש עניין רב בחווית ההנקה כשלעצמה ובתהליכים הקשורים בשיתוף בידע ומיומנויות בין נשים מניקות. אנחנו נשמח מאוד אם תאפשרו לנו "להשאיר" שאלון קצר לנשים מניקות באתר בדפים הקשורים בהנקה, שאלון אנונימי לחלוטין שמי שמעונינת תוכל לענות עליו. כמובן שנספר יותר על המחקר ואחר כך גם על תוצאותיו. קהילת "באופן טבעי" מתאימה במיוחד למחקר כיוון שמדובר בקהילה לא מקרית בכלל, כמו שקורה לפעמים עם קהילות וירטואליות, מה גם שהיא לא רק וירטואלית.
זהו, אשמח לתשובה ובינתיים ליל מנוחה לכולן (וגם לכולם...)

כשההנקה מעיקה

על ידי רוקדת_לאור_ירח* » 24 יולי 2005, 08:48

כנראה שגם בטבע ההנקה מעיקה!
בדיוק דיברתי על זה לא מזמן עם חברה שילדה כחודשיים לפני.,דיברנו על זה כשהיו לי כאבים מההנקה וכו'. שבועיים לפני שחברתי ילדה, אחת הכלבות שלהם המליטה שבעה גורים. בהתחלה היא היתה מאד מסורה ולא זזה מהם, אבל החברה סיפרה לי שכל העניין הזה עם הכאבים וכו' זה לא בגלל שאנחנו לא מחוברים לטבע, שהיא ראתה את הכלבה פצועה, זבה דם, בורחת מהגורים שלה...

כשההנקה מעיקה

על ידי יוחננ_ית* » 21 יולי 2005, 21:30

כנראה שגם בטבע ההנקה מעיקה!
השבוע ראיתי סוסה עם סייח. הסוסה אכלה ארוחת בוקר והסייח רצה לינוק. טראח חטף בעיטה מהאמא.
אתמול ראיתי חתולה עם ארבעת גוריה שרצו לינוק. הסססס!!! ירקה עליהם באיום רב! וכשאחד הגורים בכל זאת ניסה להתקרב - הוא חטף שריטה.

אז כנראה שאנחנו שההנקה מעיקה לנו - אנחנו באמת אמהות של באופן טבעי |יש|

כשההנקה מעיקה

על ידי אמא_לשלושה* » 30 מאי 2005, 09:38

פלותית, גם אני כשהגעתי לאתר בפעם הראשונה חשבתי שכולם משוגעים, ע"ע "חיים ללא מקרר" אבל לאט לאט למדתי להבין את הדרך שלהם, ויש להם רעיונות בכלל לא רעים איך לגדל ילדים.

כשההנקה מעיקה

על ידי אמא_לשלושה* » 30 מאי 2005, 09:36

אין מקרר!
:-)

כשההנקה מעיקה

על ידי אמא_לשלושה* » 30 מאי 2005, 09:35

פלונית מצטערת אם פגעתי בך פשוט חשבתי שאת אחת מאלה שישר תוקפים, ואני כשתוקפים אותי מתגוננת {הכי טבעי שיש לא?} תודה על התשובה הכנה ולא באתי "לעשות סדר" כמו שכתבה "פלותית" באתי להבין.
טוב נקווה שלא יהיו יותר אי הבנות כאלה בינינו. "שולם?"

כשההנקה מעיקה

על ידי פלונית* » 30 מאי 2005, 00:57

לא צריך להסחף, ביקשתי הסבר, קיבלתי, והבנתי, המשפט הנ"ל היה ממש מיותר.
היי, אמא לשלושה...אני מתייחסת ברוח טובה ובכבוד לשאלות שלך, אז בבקשה להתייחס בכבוד לתשובות שלי...
ובכלל, למה היסחפות? זו באמת המחשבה שעלתה לי כשקראתי את השאלה שלך, ולא כתבתי כך בזלזול או ציניות . ובכלל, כתבתי באמת ברוח טובה. ובבקשה לא להגיד על המשפטים שלי שהם מיותרים. זה מעליב. במיוחד כשהם בתוך תשובה שהשקעתי בה, עבורך, על שאלה שבימים כתיקונם כאן היתה חוטפת קילוח חלב וזהו.

כשההנקה מעיקה

על ידי ליאת_טאוב* » 30 מאי 2005, 00:02

אין מקרר!

חזרה למעלה