על ידי נעה* » 26 נובמבר 2013, 13:56
שלום,
כותבת קבועה כאן, אך משמיטה את הניק לצרכי ההתיעצות הטעונה שברצוני להעלות.
בשנים האחרונות יש לי בעיה מטרידה - אני לא מסוגלת לאכול אצל אמא שלי. כמעט. לא רק אני, אלא גם בן זוגי וגם אחי ובנות זוגן. וכל כך למה? מאחר ואמי מגישה אוכל לא טעים, לא טרי, ומתובל במני מעשיות וסיפורים בדויים אודות דרכי הכנתו, מידת טריותו, מקורו וכו'. בנוסף, האוכל מוגש בצורה לא מושכת (למשל - פשטידה או עוגה - חתוכות לחתיכות קטנות עד מתפרקות ומוגשות על מגש מצופה במפית נייר נדבקת שאליה ניגרים נוזלים), בכלים שאינם נקיים דיים, ובכמות שאינה מספקת (אפשר בקלות לצאת רעבים מארוחה אצלה). לפני מספר שנים, בתהליך, הפסקנו, כל אחד מילדיה, להגיע לארוחות שישי אצלה. אני ובן זוגי עוד האחרונים המגיעים מדי פעם, בזרזיף מועט. אנו גרים קרוב (מרחק 10 דקות ממנה) ומוזמנים תדיר, אך תמיד מוצאים סיבה שלא לבוא. בשנה האחרונה התחלנו להזמין אלינו, אל אחד מאחי או אל הורי זוגי. בעבר, כשעוד היינו באים אחת לשבוע שבועיים, הייתי מבשלת משהו, ומביאה איתי - תבשיל כלשהו וסלט. היינו אוכלים בעיקר אותם. לפעמים יוצאים לאנשהו, אם כי נהיה קשה ופחות נוח עם הילדים.
לפני מספר חודשים, בפיקניק משפחתי, הגישה אמי לבני בן השלוש בננה רקובה לגמרי - בשעה שקלפה אותה, הבננה השחורה מבחוץ פשוט קרסה. מבפנים, אם תהיתם, צבעה היה חום. בו ברגע, אמרתי: אמא, זו בננה רקובה! ואחי הגדול שאל: אמא, מה את מגישה ל-יויו? והיא מיד אמרה: זה לא רקוב, ודחפה את כל הבננה בשני ביסים לפה. ו... לא, זה לא היה דבש.
פעם היא בשלה טוב. היום נראה ש:
אין לה כח.
הסטנדרטים שלה השתנו - לגבי נקיון, מה טעים, מה ראוי להכניס לפה ומה מצב תאריכי התפוגה (מישהו אמר ספטמבר 1998 ולא קבל? מוזמנים למקרר של אמי!).
השריטות מעלות גרה. היא גדלה בעוני ובמחסור, אוגרת ושומרת, הוציאה פעם אוכל מהפח אצל אחי...
כבר שנים שאנו מתלבטים מה לעשות.
כעת נפל דבר: אחי וזוגתו עברו לגור בסמוך אליה, ולאחרונה התקשרה והאשימה את זוגתו שהיא אינה אוכלת אצלה. לי היא זורקת מדי פעם אמירות: אתם לא באים, אז אני לא קונה, וכאלה.
אחי החליטו לדבר איתה, מחר, ולאמר לה: האוכל אצלך לא טעים, נשמח לבוא, אך להביא עמנו מזון וכלים.
אני אמרתי להם שגם אם כך יהיה, הם לא יגיעו אליה... כי לא נעים אצלה, כי הכל מאובק, ואגור ומעיק, כי הדפוסים שמתחת עמוקים כל כך, שלא ישתנו.
ברצוני להתיעץ - מה הייתן אתן עושות?
השיחה נקבעה למחר, וכרגע אני מרגישה בעיקר פיק ברכיים וחולשה. ממש לא רוצה לפגוע בה, לא רוצה להיות שם. וגם לא רוצה להשאיר את אחי לבד עם ההתמודדות הזו.
תודה!
שלום,
כותבת קבועה כאן, אך משמיטה את הניק לצרכי ההתיעצות הטעונה שברצוני להעלות.
בשנים האחרונות יש לי בעיה מטרידה - אני לא מסוגלת לאכול אצל אמא שלי. כמעט. לא רק אני, אלא גם בן זוגי וגם אחי ובנות זוגן. וכל כך למה? מאחר ואמי מגישה אוכל לא טעים, לא טרי, ומתובל במני מעשיות וסיפורים בדויים אודות דרכי הכנתו, מידת טריותו, מקורו וכו'. בנוסף, האוכל מוגש בצורה לא מושכת (למשל - פשטידה או עוגה - חתוכות לחתיכות קטנות עד מתפרקות ומוגשות על מגש מצופה במפית נייר נדבקת שאליה ניגרים נוזלים), בכלים שאינם נקיים דיים, ובכמות שאינה מספקת (אפשר בקלות לצאת רעבים מארוחה אצלה). לפני מספר שנים, בתהליך, הפסקנו, כל אחד מילדיה, להגיע לארוחות שישי אצלה. אני ובן זוגי עוד האחרונים המגיעים מדי פעם, בזרזיף מועט. אנו גרים קרוב (מרחק 10 דקות ממנה) ומוזמנים תדיר, אך תמיד מוצאים סיבה שלא לבוא. בשנה האחרונה התחלנו להזמין אלינו, אל אחד מאחי או אל הורי זוגי. בעבר, כשעוד היינו באים אחת לשבוע שבועיים, הייתי מבשלת משהו, ומביאה איתי - תבשיל כלשהו וסלט. היינו אוכלים בעיקר אותם. לפעמים יוצאים לאנשהו, אם כי נהיה קשה ופחות נוח עם הילדים.
לפני מספר חודשים, בפיקניק משפחתי, הגישה אמי לבני בן השלוש בננה רקובה לגמרי - בשעה שקלפה אותה, הבננה השחורה מבחוץ פשוט קרסה. מבפנים, אם תהיתם, צבעה היה חום. בו ברגע, אמרתי: אמא, זו בננה רקובה! ואחי הגדול שאל: אמא, מה את מגישה ל-יויו? והיא מיד אמרה: זה לא רקוב, ודחפה את כל הבננה בשני ביסים לפה. ו... לא, זה לא היה דבש.
פעם היא בשלה טוב. היום נראה ש:
אין לה כח.
הסטנדרטים שלה השתנו - לגבי נקיון, מה טעים, מה ראוי להכניס לפה ומה מצב תאריכי התפוגה (מישהו אמר ספטמבר 1998 ולא קבל? מוזמנים למקרר של אמי!).
השריטות מעלות גרה. היא גדלה בעוני ובמחסור, אוגרת ושומרת, הוציאה פעם אוכל מהפח אצל אחי...
כבר שנים שאנו מתלבטים מה לעשות.
כעת נפל דבר: אחי וזוגתו עברו לגור בסמוך אליה, ולאחרונה התקשרה והאשימה את זוגתו שהיא אינה אוכלת אצלה. לי היא זורקת מדי פעם אמירות: אתם לא באים, אז אני לא קונה, וכאלה.
אחי החליטו לדבר איתה, מחר, ולאמר לה: האוכל אצלך לא טעים, נשמח לבוא, אך להביא עמנו מזון וכלים.
אני אמרתי להם שגם אם כך יהיה, הם לא יגיעו אליה... כי לא נעים אצלה, כי הכל מאובק, ואגור ומעיק, כי הדפוסים שמתחת עמוקים כל כך, שלא ישתנו.
ברצוני להתיעץ - [b]מה הייתן אתן עושות?[/b]
השיחה נקבעה למחר, וכרגע אני מרגישה בעיקר פיק ברכיים וחולשה. ממש לא רוצה לפגוע בה, לא רוצה להיות שם. וגם לא רוצה להשאיר את אחי לבד עם ההתמודדות הזו.
תודה!