[po]תפילה לתינוק[/po]

מאוד שמחתי "לשמוע" שאת כבר באזור חודש שביעי.
מקווה שאת מרגישה טוב, וכשיגיע הרגע הנכון- שתהייה לך גם לידה נפלאה.

אכן הגיע הזמן לעדכון קצר.
הלכנו לרופא אחר, לקבל חוו"ד שניה, התחלתי בזה שלא נראה לי שאני בסיכון גבוהה, אחרי דיון קצר, הוא הסכים אתי, והוצאתי "רשמית" מההגדרה של סיכון גבוהה (אחרי שעשיתי את זה בעצמי הייתי , עדיין צריכה גושפנקא של ה"ממסד"). זהו עברנו למעקב "רגיל" בלי הפחדות ובלי עניינים.
אנקדוטה קטנה, כששאל איפה יולדים, ואמרתי "בבית" התגובה היתה משהו בסגנון "אה, יופי..." כמו שהייתי מצפה שרופא יגיב על כל בחירה אחרת! איזה יופי להתקל בתגובה שכזאת בלב המיינסטרים

ו...אני בטיפול כירופרקטי שנראה שעוזר.

עוד לא שבוע 18, רק כמעט, ביום ראשון מתחיל.

אני מחכה כבר לדעת שה"מיחושים" בבטן התחתונה הם אכן התנועות המיוחלות.

טוב אני חדשה פה!
הגעתי בעקבות תשובה שכתבת לי בדף [po]הריון תקין עם חששות מהעבר[/po] . וואווווו איזה בלוג!
ככל שקרתי יותר הזדהתי יותר. כל מילה שכתבת תואמת כ"כ את ההרגשה שלי. אכזבה - חשש - פחד - תקוה - ושוב אכזבה - בכי - קנאה.
הכי מעודד זה לקרוא את הסוף, בעצם את האמצע שנשמע כ"כ מבטיח כי שבוע 16, בעצם עברו שבועיים זה כבר שבוע 18 (איזה יופי!!!!!)
זה בהחלט הריון מתקדם. לפחות ההתחלה מאחוריך.
טוב אני מתכונת לקרוא את הדף שלך לפחות עוד פעם פעמים כדי לאזור אומץ לקראת הנסיון הראשון אחרי 2 הפלות.
הלוואי שתהיה ציפיה קצרה.
מאחלת לך כל טוב !!! המון הצלחה!!!!

[u]בנתיים היינו בסקירת מערכות והכל בסדר! העובר גדל יפה, מתאים לגיל ההריון , כל החלקים ישנם... היתה חוויה מדהימה לראות את העוברון הזה ישן לו שם ב"גודל טבעי" (מוגדל בכמה מאות אחוזים). חוויה מרגשת שלא זכורה לי מההריון הקודם.[/u]
איזה יופי! @}

<שמחה בשמחתך וקצת מקנאה>

[u]עוד מעט שבוע 16 (וואוו! איך שהזמן עובר כשנהנים!), והכל כרגע מתקדם על מי מנוחות.[/u]
מיכל,
חיכיתי חיכיתי יפה בצד ( מניסיוני לא לוקחת סיכונים מיותרים... ) ועכשיו נראה לי כבר שהגיע הזמן להצטרף ולחבק אותך ולהתרגש איתך. (())
איזה יופי לך. וד"ש בבית.

וואי שרון, רק עכשיו ראיתי... בכל מקרה תודה!
אני נתקלתי ב"תופעת לוואי" לסיפור הזה, למרות שלא ברור למה. היה לי התקף של רעידות בלתי נשלטות אחרי הזריקה. חוויה לא נעימה בעליל, הפסקתי בנתיים ואני אחליט אחרי התייעצות נוספת עם הרופא. ממה שקראתי והבנתי אני בכלל לא בקבוצה של הריוניות שהטיפול הזה רלוונטי לגביהן, סתם רופא לחוץ!
בנתיים היינו בסקירת מערכות והכל בסדר! העובר גדל יפה, מתאים לגיל ההריון , כל החלקים ישנם... היתה חוויה מדהימה לראות את העוברון הזה ישן לו שם ב"גודל טבעי" (מוגדל בכמה מאות אחוזים). חוויה מרגשת שלא זכורה לי מההריון הקודם.
עוד מעט שבוע 16 (וואוו! איך שהזמן עובר כשנהנים!), והכל כרגע מתקדם על מי מנוחות. מחכה כבר להרגיש פרפורים....

Unfractionated heparin (UFH) and low molecular weight heparin (LMWH) do not cross the placenta and are safe for the fetus
כתבו שם שהחסרון היחיד שלו הוא אי הנוחות במתן, וכן שיש תופעות לוואי אפשריות לאמא. היות שהוא אינו עובר את השליה - הוא בטוח לעובר.
שאר המאמרים שראיתי לא ציינו תופעות לוואי מיוחדות. רובם התמקדו בתופעת הלוואי שיש לקומדין, ואת זה אני זוכרת עוד מלימודיי - הקומדין גורם לדפקט בהתפתחות העור. כל חיפושיי אחרי תופעות לוואי הניבו מאמרים שאמרו על קומדין שהוא מסוכן ונתנו את הקלקסן כאופציה המועדפת, ולא ציינו ת"ל אפשריות לקלקסן.

סליחה על הזכרון הקלוקל שלי...מקווה שאת סולחת :-]

הי, קודם כל אני מקווה שלא נעלבת ממה שכתבתי. זה היה בצחוק, כן?

[url=http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=pubmed&dopt=Abstract&[po]list]מאמר אחד[/url] uids[/po]=15006717
קלקסן נקרא שם LMWH שזה - low molecular weight heparin.

אני אצרף גם את [url=http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?CMD=search&DB=pubmed]כל תוצאות החיפוש שלי[/url] כך שתוכלי לראות אם יש עוד משהו שמעניין אותך שם.

[u]רק לא לעשות בדיקת שתן כמו שצריך[/u]
קודם כל יש לי תרוץ, הייתי בטוחה שזה לא ממש משנה, שמה שחשוב זה לראות את הכמות, אבל ניחא, כנראה שהכל לטובה, כי אתמול בטיפ"ח (באותה מרפאה) הריבוע הצהוב בסטיק הפך ירוק יותר (מפעם שעברה) כך שכנראה שכן יש איזשהו תהליך...
ד"א מסתבר שזו תוצאה לא כ"כ גבוה כמו שחשבנו... (יחסית לנשים בהריון כנראה)
בכל מקרה, הוא שלח אותי לתפקודי כליות, ובעוד חודש נעשה בדיקה חוזרת (מבטיחה להיות ילדה טובה) "ביקורת" אני מקווה שאם הכל יהיה טוב יהיה אפשר להפסיק. למרות שנראה לי שרמת החרדה שלו כ"כ גבוה שהוא יעדיף להמשיך.
הבאסה שהוא נוסע לחו"ל לחודש ומי שמחליפה אותו יותר גרועה ממנו (פעם היא צעקה עלי בהיסטריה).
שרון תגידי, את יכולה להפנות אותי למקומות שיש בהם יותר מידע על התרופה הזאת, מחקרים וכו'? למרות שהם טוענים שאין תופעות לוואי ואין סיכונים זה נראה לי קצת חשוד, אני רוצה לדעת יותר, לפני שאני מחליטה סופית.

_אני למזלי לא סובלת, ולא סבלתי מבחילות (גם לא בסיבוב/ים הקודמים), אבל אולי זה בגלל שאני אוכלת כל פעם כשאני רעבה, וכשאני בהריון אני כל הזמן רעבה, באופן מפתיע אני לא עולה במשקל, שזה מזל גדול.

מעבר לכך, אם מעניין אותכן, ההריון שלי לא משעמם, יש לי קצת חלבון בשתן ומאחר ואני בקבוצת סיכון לרעלת, מתייחסים לכך בחומרה כלשהי ולכן היום התחלתי טיפול של קלקסן, שזה אומר זריקה יומיומית, למה אני עושה את זה לעצמי?_
דברים שכתבתי בדף [po]הריון ראשון[/po] (בתשובה לשאלה מה שלומי)

ואכן, הרופא הלחוץ שלי דואג שלא יהיה לי משעמם ושאני חס וחלילה לא אוכל לשכוח לרגע שאני בהריון, ואני מקבלת טיפול נוגד קרישה ע"מ למנוע רעלת (הוא טוען שזה עוזר, נחפש חומר באינטרטט). מדובר בזריקה כל יום של תרופה שנקראת קלקסן clexane, שזו איזשהי נגזרת של הפרין, חומר דומה לאספירין בעקרון.
כנראה שיש לי איזה צורך להתעסק עם ההריון, להרגיש אותו וכו', ומאחר ואין לי כמעט תופעות פיזיות (בחילות הקאות, חשקים, רק קצת כאבים בשדיים)
אני כנראה "מייצרת" לי משהו, רק לא יודעת איך להפסיק.

מה שכן העייפות התהומית חלפה לה, ואני מסוגלת לעבור יום עבודה בלי להרדם באחת בצהריים (ולקום בחמש).

היום שוב ראיתי את העוברון שלי שוחה לו ומקפץ ברחמי, זה כ"כ כיף! שווה את הכל!

[u]לא שמעת על זה? זה מפתיע אותי. היה לך ל"ד גבוה בשני ההריונות?[/u]
עכשיו, כשהפרולקטין הפך למיקרופירין, אני יכולה לספר לך שבהריון השני דווקא כן לקחתי - אבל עזבי, ההריונות שלי כאמור לא דוגמה לשום כלום וגם יש לי ל"ד גבוה כרוני שלא מוסיף לי בריאות.

על שמן דגים לא סיפרו לי. הנה, יש לי סיבה לנסות פעם שלישית (-:

[u]אולי מדובר ב"קרטייה" ולא בפרולקטין? כדורים כתומים?[/u]
לא קרטייה
ופרולקטין זה בכלל שם של הורמון (פליטה פרוידיאנית?)
זה נקרא מיקרופירין, לקחו אספירין, הורידו את ה - א והוסיפו מיקרו, לכבוד המינון הנמוך. [po]אמא אינקובטור[/po] , איתך הסליחה.
השם של החומר הפעיל זה
acetylsalicylic acid
שזה החומר הפעיל באספירין, קיים גם בטבע.
וזה פשוט נוגד קרישה, או בעצם מעכב קרישה, מכיוון שגילו שיש קשר בין בעיות קרישה (קרישיות יתר) לבין מצבים של יתר לחץ דם בהריון, עשו בדיקה אם זה עוזר וראו שלרוב זה מונע התפתחות של מחלה, אז נותנים את זה באופן די גורף.

[u]מדובר בעצם באספירין במינון נמוך מאוד שמונע "הצמתת טסיות דם". זהו טיפול מקובל בחולים שסובלים מבעיות קרישה שיכולות לפגוע בלב וכן באנשים בריאים שנמצאים בקבוצת סיכון ללקות בהתקף לב.[/u]

אולי מדובר ב"קרטייה" ולא בפרולקטין? כדורים כתומים?

[u]הוא רוצה שאני אקח פרולקטין, למנוע לחץ דם/רעלת[/u]
לא שמעת על זה? זה מפתיע אותי. היה לך ל"ד גבוה בשני ההריונות?
זה היה ידוע כבר בשנת 94, אז עוד לא בדיוק במיין-סטרים, אבל כבר היו תוצאות של מחקרים.
מדובר בעצם באספירין במינון נמוך מאוד שמונע "הצמתת טסיות דם". זהו טיפול מקובל בחולים שסובלים מבעיות קרישה שיכולות לפגוע בלב וכן באנשים בריאים שנמצאים בקבוצת סיכון ללקות בהתקף לב. המצחיק הוא שאבא שלי מקבל את התרופה הזאת כבר שנים.
לוקחים את זה כמו גלולות, כל יום אחד, והיום זה אפילו מגיע באריזה שמסומנים עליה הימים, שזה מאוד נוח.
וזה מה שאני צריכה לעשות, עד סוף ההריון, מקווה שיעזור. כל זה אמור להיות משולב עם דיאטה נכונה, מניעת חרדה ולחץ וכל מה שעושים ע"מ לשמור על אמא בריאה. (שמן דגים, חומצה פולית במינון גבוהה, ויטמין e)

[u]הוא רוצה שאני אקח פרולקטין, למנוע לחץ דם/רעלת[/u]

איך? מה? ספרי עוד!!
איזה יופי לשמוע שאת כבר בחודש שלישי (-: ושאת שמחה בהריון ונהנית ממנו. לא עובדים עלייך, הוא באמת שם...

כמה שאני חיכתי לעידכון הזה!
איזה יופי!!
@} @} @}
שימשיך להיות הריון "משעמם" :-)

טוב, אוקיי...
אולי כדאי לשנות את השם של הבלוג , חבל שכל השמות הטובים תפוסים. (למי שיש רעיון, מוזמנת)
בכל זאת החלטתי לנהל "מעקב" כדי שיהיה לי זכרון.
כבר שבוע 10 פלוס קצת.
החודשיים הראשונים האלה היו ממש קשים, הייתי כ"כ עייפה! כל הזמן ישנתי!
למזלי אין לי כמעט תופעות גופניות אחרות. הרגישות והכאב בשדיים כבר כמעט ונעלמה, וגם העייפות כבר פחות מציקה. מקווה שעוד שבועיים שלושה אני כבר אחזור לעצמי, למרות שברור לי שאני חייבת להמשיך ללכת לישון מוקדם.
היום הייתי אצל הרופא בפעם ה-? לא זוכרת, רק ההתחלה וכבר יותר מדי פעמים. מעקב הריון בסיכון גבוה... כל שבועיים שלושה אצל הרופא...
איש מקסים ומוזר, כשאני מתלוננת על הבדיקות, הוא נעלב ומתרגז "אני לא עושה את זה בשבילי! אל תגידי לי שאת לא רוצה! זה למענך ולמען התינוק!"
הבנתי שאם אני רוצה להוריד הילוך בנושא, אני יכולה פשוט לא לבוא אליו, או לא לבצע את הבדיקות, במילא הוא לא זוכר... (בסוף הוא יתפוס אותי, אבל עד אז)
הוא רוצה שאני אקח פרולקטין, למנוע לחץ דם/רעלת, אני נוטה להסכים, מדהים אותי איך לאט לאט כל ההתנגדות שלי לרפואה קונבציאונלית מתמוססת. אני צריכה מישהו שיחזיק אותי, אבל ת'אמת , יותר קל לקחת כדור מלהקפיד על דיאטה שדורשת ממני לאכול 6 ארוחות ענקיות ביום... כמויות כאלה של אוכל, אפילו אני לא יכולה להכניס.
בכל מקרה, ראיתי את העובר שלי היום, מכיוון שאין דופלר במרפאה, כל בדיקה מתבצעת באולטראסאונד. היה קצרצר, אבל ראינו אותו זז, יש דופק והגודל מתאים בדיוק לגיל ההריון, איזה יופי! סופסוף אני מתחילה להרגיש בסדר עם ההריון הזה, לא לפחד ממנו כ"כ, לשמוח בו, להרגיש שהוא באמת קיים ולא "עובדים" עלי.
מקווה שהתחושה שזה לא אמיתי ושכל רגע אני עומדת להתעורר תעלם באופן סופי בקרוב.

מיכלי...
כבר אין לי ציפורניים מסקרנות וצפיה ואני מרגישה חטטנית מדי להתקשר...
מקווה שהיה חג טוב ושהשנה התחילה יפה וטוב.

שנה טובה, באמת.
רונה

ישבתי וקראתי עכשיו את כל הדף...
והדמעות פשוט זולגות ממני...

הזדהיתי עם חלק ממה שכתבת...
כאבתי על דברים אחרים שלא חוויתי אבל הכאיבו רק מעצם הכתיבה שלך...

מקווה מאד להצטרף אלייך מתישהו באימונים ב"להיות"...
מאחלת לך שנה נפלאה.. הריון מלא, שלם, בריא וקל...
ולידה נפלאה וקלה...

יפתי! איך? איך פספסתי???
אוף (חיובי בטרוףףףףףףף) איזה אושר! שימשיך טוב ויטפס וחלומות מתוקים בלי סוף.(())

בנות - המון תודה (איפה הבנים, נגמרו?, מוזר לי לדעת שכל הקוראים הן נשים, למרות שזה אך טבעי)
ושנה טובה ושמחה לכווווולם.

התעוררתי הבוקר מחלום מוזר. מאוד קצר.
חלמתי שאני מרגישה רטיבות בתחתונים הולכת לשרותים ומגלה שכל התחתונים והתחבושת היומיומית רטובים מדם, דם אדום יפה כזה של מחזור.
הכל רטוב.
התיישבתי בשרותים מחזיקה את התחבושת של המחזור ובכיתי. בכיתי בחלום כמו שאף-פעם לא בכיתי במציאות (לא בהקשר הזה בכל מקרה).
מה שהיה מוזר הוא שאמנם [b]הרגשתי[/b] שאני בשרותים שלי, הם לא נראו כמו השרותים בביתי.
באמצע ההתיפחות התעוררתי, בדקתי את התחושה וקמתי לשרותים, הכל בסדר, נקי, אנחת רווחה.

למה החלום?
אני מקווה שזו הדרך שלי לנקות את המערכת משאריות העבר ולא משהו שמבשר את הבאות.
אני מאמינה שחלומות הם סוג של אות. לא כזה שמגלה לנו את העתיד , אלא כזה שמכוון אותנו לבדוק משהו בתוכנו.
<הולכת לחפש, למה דרוש בדק בית>

שנה מתוקה!

[u]מחזיקה אצבעות ל היות של תשעה חודשים עגולים.[/u] (מעתיקה ממויש)
שנה טובה!

איזה יופי!
קראתי הכל ברצף ויש לי צמרמורת....

שנה טובה!
@} @} @}

בשעה טובה.
מחזיקה אצבעות ל [b]היות[/b] של תשעה חודשים עגולים.

הלכתי בעקבות הרמז לגילה! וואו, איזה יופי!
עכשיו - [b]להיות[/b] וליהנות!
אה, ויש אצלנו הקערה הקטנה החמודה שכתוב עליה "מיכל". אני רואה שעדיף שננסה לשנע את עצמנו אליכם, אה?
(עובדים על זה. באמת יש לינוקא בעיה עם נסיעות, כנראה בחילות, והאייפק יטפל בזה בשבוע הבא).

בשעה טובה. שימשיך טוב.

איזו התחלה יפה לשנה החדשה!
שבשנה הבאה כבר תערסלי אפרוח (או אפרוחית)!

[u]מאחלת לך שהפעם זה זה.[/u]
אני מאד כנ"ל. מאד מאד כנ"ל.

בהצלחה בלהיות.
הדף מרגש מאוד.
שולחת גלים חיוביים ומחשבות חיוביות.
וגם איחולים לשנה טובה

שנה טובה ומתוקה, שנת פריון ואהבה!@}
מאחלת לך שהפעם זה זה.

וואו, שתהיה לך שנה נפלאה ושינה מתוקה
@}

[list]
[*] מזל טוב גדול @}
[*] [b]היות[/b] נעים וממלא
[*] שינה טובה
[/list]

[u]ואני עדיין שומרת את שתי הערכות שלי, מתוארכות ועטופות, ולא משנה מה הליידי זבוב תגיד, אני לא אזרוק אותן לעולם.[/u]
אז מה? שאני יתייק את הדף? (כמובן שהדפסתי, אלא מה?)
[u]מיכל את עוד צריכה תיווך לתשובה?[/u]
חוה תודה, ראיתי את הודעת רק אחרי שכתבתי את שלי, ועם כל השיתוף והכל, את הסיסמא שלי אני לא נותנת, בטח לא דרך האינטרנט/מייל
מה שלא יהיה, אבל המון תודה בכל זאת (זה די היה בצחוק, אלא אם מישהיא היתה מתנדבת להכנס לאוטו, לסוע עד לכאן ולהחזיק לי את היד, אבל עברנו את זה).

עוד שני דברים קטנים: הלב שלי רץ כמו משוגע (ואני חוששת שאני גם מסמיקה או משהו כזה)
והאיש אמר לחשוב חיובי, אז אני משתדלת.
בהצלחה לנו
{@

אאאאאאאאא (איך כותבים צרחה)
בא לי לצרוח, ואני לא יודעת אם זה משמחה או ממתח....
בדיוק האיש שלי התקשר, אז סיפרתי לו מה עשיתי, הייתי בטוחה שהוא יכעס, כי הבטחנו שנחכה קצת הפעם.
הוא לא כעס... (תמיד הוא מפתיע אותי), הוא גם לא שאל למה אני עושה את זה לעצמי.
הוא רצה לדעת מה התשובה; "נו יאללה, תבדקי כבר"
אז בנוכחותו הטלפונית בא אלי קצת אומץ ולחצתי על הכפתור
(נכון זה כיף להיות במתח)?
אחרי כמה שניות הבנתי מה אני רואה
מספר 288.5 (שימו לב לנקודה, מאוד חשוב!)
והמילה positive שלקח לי כמה שניות יותר, לקלוט אותה.
נגמר לי האוויר, לא יכולתי להוציא מילה.
הוא: "נו..."
אני: מתנשפת... נראה טוב... 288
לעומת הפעם הקודמת שהיתה שבעים וכמה.
אמן שהפעם זה יצליח.
מעכשיו אימונים ב [b]להיות[/b]
ולכן אני לוקחת מרחק, והולכת לישון קצת (אם אני אצליח)
תודה לכולכן על האנרגיה החיובית וגו'

מיכל את עוד צריכה תיווך לתשובה? אני פה ויכולה להיכנס בשבילך

טוב, יש תשובה באינטרנט, אני לא מעיזה להסתכל.
מישהו מוכנה לבוא להסתכל בשבילי ולספר לי מה התוצאה?
זה יותר גרוע מפעם קודמת, אז הייתי די בטוחה שאני כן בהריון (למרות הבלבול)
עכשיו אני די בטוחה שלא, אבל בכל זאת יש איזה פינה של תקווה בלב, וממש לא בא לי להתאכזב..
אוף למה אני עושה את זה לעצמי?

(())

אני כאן. מחכה איתך.
הדלקתי שוב את הנר של [po]אביב חדש[/po] מאתמול.
כל תשובה שלא תהיה, היא תשובה טובה לשנה החדשה.
בהצלחה @}

יצא ארוך קצת...
מה עושים עכשיו 40 דקות?

המון זמן לא הייתי פה , כמעט חודש.
הבלוג הזה כל הזמן נכתב במחשבתי ולדאבוני הגדול אני לא מספיקה להגיע לכתוב, ועד שאני מגיעה, אני כבר שוכחת.
רציתי לדבר על זה שאחרי 9 חודשים של המתנה , התסכול מתחיל לתת את אותותיו בשני בני הזוג וזה לא קל, זה גם משפיע על המערכת כולה.
אבל אין לי כוח.

היו לי המון תובנות על השעור הזה בחיים, שכל מי שחושב שהוא יכול לשלוט בהכל מקבל אותו, פה חייבים לוותר על השליטה, חייבים לשחרר ולא תמיד זה הולך, לפעמים מוצאים במשהו אחר להאחז, דיברתי עם אמשלי על אחשלי (שכנראה עובר חוויה דומה לאורך יותר זמן) ועל כך שה"קונטרול-פריקס" הכי גדולים צריכים לעבוד את השעור הזה הכי קשה, היא שאלה "כמה זמן?" עניתי לה "עד שהם קולטים את המסר, לומדים את השעור" והבנתי שוב בעצמי כמה זה חשוב לשחרר.
אבל שכחתי את כולן (כמעט).

היום אצל המטפל בדיקור, אחרי שסיפרתי לו שאני באיחור והוא הודיע לי שהיום הטיפול טיפה שונה ויותר מתייחס לעובדה שאולי אני בהריון. ואחרי שהוא דקר אותי בכמה מקומות הוא השאיר אותי לבדי, שרועה על גבי בלי יכולת לזוז יותר מדי. הראש עובד בפול גז, ופתאום חשבתי שאני נורא טובה ב"להכנס להריון" כולי מתרכזת במיומנות הזאת, ואני עושה אותה מצויין, רק מה שכחתי ללמוד איך [b]להיות[/b] בהריון, פשוט להיות, לחיות את הרגע, לא לחשוב על מה שהיה וגם לא על מה שיהיה, רק על כאן ועכשיו.
הנה אני מתאמנת, רואים?
[hr]
[hr]
ו... בפרץ ספונטיות , כזה של "לחיות את הרגע" נכנסתי למרפאת נשים, זאת שסמוכה לרפואה משלימה, וביקשתי לעשות בדיקת דם, השעה היתה קרוב ל-12:30, שעה שבה , בדר"כ , כבר אי אפשר לעשות בדיקות (ת'אמת רק רציתי לבדוק אם צריך הפניה בשביל זה, או לא), אז האחות שואלת אותי בכמה ימים איחור מדובר, ואם זה דבר יוצא דופן, הסברתי לה שאנחנו מנסים כבר הרבה זמן, ולא הייתי באה סתם, היא אמרה שאין לה בעיה לקחת לי דם ושלמזלי הנהג שלוקח את הבדיקות עוד לא היגיע "תשבי מהר, לפני שהוא בא". איך שאני מתיישבת והיא כבר עם המחט מוכנה (כמעט) הוא נכנס...
אז היא ביקשה שיחכה רגע, והוא הסכים... בדרך כלל לוקח הרבה זמן למצוא אצלי וריד, אבל היא עשתה את זה ממש מהר וכמעט ולא הרגשתי את כאב הדקירה.
וואלה עשיתי את זה, למרות שחשבתי שאוכל לחכות עד אחרי החג, אני כנראה לא לומדת...
ב-16:00 צריכה להיות תשובה.
אני מקווה שאני אצליח לקבל בשלוות נפש כל תשובה שלא תהיה, בכל מקרה גם היא שלילית זה סימן טוב שהמחזור שלי מתארך, זה אומר שאני משתפרת (ושהדיקור באמת עוזר)
(אם אתן פה, תחזיקו לי אצבעות שהפעם הזאת תהיה שונה, ושאני אצליח להיות אופטימית במקרה של תשובה חיובית)

יש אתר של "עזר מציון"www.ynet.co.il\ezer שם אפשר לשאול לגבי כל תחום מי נחשב הכי הכי בארץ או בחו"ל.

מיכל - תלכי לרופא הכי גדול בתחום. אני לא יודעת מי זה. יש כמה שקלים בתחום של פוריות.
תכנסי לפורומים בתפוז וכו' ואני בטוחה שצ'יק צ'ק תמצאי.
בהצלחה רבה רבה.

שרון, תודה לך מתוקה! את עוזרת כבר בזה שאת פה, ושואלת ומתעניינת ומנחמת.
אני אלך לרופא הזה (של הבתדודה) בכל מקרה, נראה מה יש לו להגיד. מה יש לי להפסיד?

מיכל, מקווה שזה מנחם, אבל אם היתה לך בעיה גנטית קשה כזאת, אני מניחה שלא היית הרה כל כך בקלות גם בפעם הראשונה. כך שיש תקווה.
עדיין מחזיקה לך אצבעות.
אם אוכל לעזור במשהו - רק תגידי.

אני מודה לאל על הבת שלי. מקסימה ואהובה. מודה שהיא ישנה לי, מודה על כך שחייתי ב-7 השנים האחרונות באי הידיעה. מודה על כך שהפעם הראשונה עברה יחסית בקלות.

שרון את באמת רוצה תשובה? (אני מתארת לי שכן)
אני עדיין לא ממש יודעת, מה שאני יודעת זה רק משיחה עם הבת דודה, והיא זרקה המון קללות מפחידות כאלה, אבל אני לא זוכרת את הפרטים האנטיקוגולנט הזה נשמע מוכר. מה שהיא עוד טוענת שיש כל מיני פאקים גנטיים שעוד לא הצליחו להמציא להם בדיקה, יודעים שיש משהו, אבל לא יודעים בדיוק מה ואין שום דרך לבדוק את זה כי זה כל-כך נדיר. היתה לה לזה הגדרה די מזעזעת "הם מתים לי בבטן". ההסבר שלה היה שלא מגיע מספיק דם לעובר ומה שעוזר זה חומצה פולית ואיזשהן זריקות שמקבלים ישר לבטן.
אבל אני יודעת שאצלה הבעיה הרבה יותר חמורה (חצי נחמת טפשים), כי אצלה יש שילוב של הסיפור המשפחתי (מצד הסבא המשותף), ועוד משהו. לה גם היו בעיות קרישה שהשפיעו על הבריאות שלה בלי קשר להריונות, אצלי אין כלום (כמה שבדקו), וגם הבדיקה היחסית נפוצה של הומוציסטאין יצאה תקינה, כך שאני יחסית אופטימית, שנצליח לתפוס איזשהו הריון בזמן וללוות אותו עם כל מה שצריך עד הסוף הטוב. אבל זה לא פשוט! אני עוברת תהליך בימים האחרונים של השלמה עם העובדה שזה לא הולך לעבור בקלות, שאני לא כמו אמא שלי שרק היתה צריכה להריח את אבא שלי בשביל להיות בהריון. היו לי יומיים קשים שחשבתי שזהו, סגרנו הבסטה, זה לא יקרה, והורדתי ציפיות, אם יהיו לי 2 ילדים אני אהיה מסופקת. ויש פה עוד הרבה עבודה רוחנית שצריך לעשות. אבל אני יודעת שזה השעור שלי והוא מתגלה לי לאט לאט.

האם המדובר ב- anti phospholipid Ab או lupus anticoagulant?
אופייני הפרעה בתפקודי קרישה והפלות חוזרות.

שיהיה לך המון בהצלחה.
מחזיקה לך אצבעות.

[u]האם זה באופן סופי "לא" או שיש איזה תקווה?[/u]
לויודת, זה נראה די סופי. אתמול בחתונה של אחשלי פגשתי בת-דוד שנתנה לי מידע חדש.
מסתבר שיש לנו בעיה גנטית משפחתית שכנראה אחראית על העניין הזה של הפלות חוזרות. אבל יש טיפול. הוא לא פשוט והוא מתרחש לאורך כל ההריון, אבל לפחות יש תקווה כלשהיא. היא סיפרה לי משהו מדהים; היו לה 13 הפלות! לא להאמין. איך חיים עם דבר כזה. פחד מוות. לא קל הסיפור הזה. אבל כמו שאמרתי לזוגי לפני כמה ימים, זאת כנראה הרפתקה שאנחנו רק יודעים איך נכנסים אליה, אף פעם אי אפשר לדעת איך זה יגמר, רק אחרי 9 חודשים בעצם נדע אם הצלחנו או לא... אבל ככה זה בחיים.

מיכל, מה קורה? האם זה באופן סופי "לא" או שיש איזה תקווה?

|חיבוק|
כל כך מבינה לליבך

(())

אני חושבת שכבר כתבתי פה באיזה שהו מקום שזהו [po]דף בלוג[/po] וגם [po]דף תמיכה[/po]. אבקשכם בכל לשון של בקשה לא להעביר ביקורת ו/או לנסות לחנך אותי, אני משתדלת לשאול שאלות בדפים הרלוונטים ולשמור על האופי של הדף הזה למעני ולמען הכלל.
<נועה, נא לא לקחת באופן אישי>.
ולפלונית האלמונית היקרה, שמחתי לעזור!

בהצלחה לכל המתכננים
ולכל מי שרוצה להכנס להריון ולא הולך לה
לא חויתי קטע כזה דווקא בנוגע להריונות אלא בנושאים אחרים
התובנה שלי היא להרפות מזה. לא להרפות מהרצון להיות בהריון אלא מלחשוב ולהתעסק בזה כל הזמן(אני טובה בלחשוב על כל מיני דברים כל הזמן). זה בטח לא פשוט, אבל זו הדרך, וכל אחת תמצא את הדרך שלה להרפות.
בהצלחה וחיבוק גדול

(())

מיכל - היום בפעם הראשונה נכנסתי לדף הזה ועברתי את כל התחושות כסרט נע - הייתי במתח - שמחתי- נעצבתי - הייתי במתח ואני עדיין במתח ובעיקר אני מאוד מאוד מזדהה. אנחנו מנסים להיכנס להריון כבר חצי שנה.ואני מכירה את כל התחושות של קנית ערכת הבדיקה - והניסיון לא להשתמש בה. אפילו תחושת הבושה שהרוקח בבית המרקחת יזהה אותי כקניינית כפייתית של ערכות הריון - אז התחלתי ללכת כל פעם לבית מרקחת אחר. ואני כל כך מתביישת בעצמי שאני לא מספרת על ההתנהגות הכפייתית הזו אפילו לבן הזוג שלי. (אין לי מחזור סדיר - אז אני לא יודעת אם יש לי איחורים או סתם אין מחזור - מה שיוצר המון פעמים אשליה שהנה אני בהריון). אני מחזיקה לך אצבעות. אני עצמי מנסה להתנחם במשפחה שכבר יש לי, וזה אפילו עוזר לרגעים. אבל התשוקה האדירה לילד וההרגשה שזה לא הוגן לעזאזל מנצחים לעיתים קרובות מדי. אני מודה לך שפתחת את הדף הזה, הוא עזר לי מאוד.

קודם כל תודה לכולן, הצחקן, אותי, ניחמתן אותי, והצלחתן להרגיע אותי לכמה דקות.
עכשיו, אני פשוט עצובה (או אולי סתם מבואסת).
כשקראתי את דבריכן אתמול, לא מצאתי את הכוח להגיב, אבל השמחה שלי כבר לא היתה גדולה.
אתמול בבוקר כשקמתי והלכתי לשרותים, כבר היו עקבות של דימום (דימומון קטן שאפילו לא היגיע לתחתונים)
זה טיפה הלחיץ אותי כי בתחילת השבוע היתה הכתמה קלה, כך שלא יכולתי להגיד לעצמי, "אוקיי, זה השרשה..."
במשך היום הוא לא ממש התחזק, אבל כשיצאנו מהבית בבוקר לקחתי איתי השקית של התחבושות וח' כבר עשה פרצוף מבואס :-). כל-כך לא רציתי לבאס אותו.
בערב (מאוחר) כשקראתי את דבריכן וסיפרתי לו אפילו הוא התעודד קצת.
הבוקר כשקמתי הסימנים לא היו מעודדים במיוחד, [b]החום ירד[/b], יש דימום קצת יותר רציני, וגם קצת כאבי מחזור (די קלים למען האמת). וקצת כאב בלב.
האמת היא שעשיתי את הבדיקה וחשבתי שהייתי מעדיפה שהיא תהיה שלילית, כי הסימנים שקדמו לה היו כ"כ מבלבלים! העדפתי לדעת שהפעם אין וזהו, לחכות למחזור בסבלנות, הוא הרי יגיע.... בלי לחץ, בלי להתאכזב. על האכזבה מתוצאה שלילית הייתי מתגברת מהר יותר מהיום וחצי האלה שעברו עלי בבלבול עוד יותר גדול, ובסופם אכזבה, עוד יותר גדולה.
אתמול גם הסתבר לי שעשיתי טעות בחישוב ואם היה איחור, הוא היה של יום או יומיים (הייתי אמורה לקבל בשישי או שבת ולא ברביעי), לא של שלושה-ארבע.
אני מעדיפה להתייחס אל זה כאל עוד חודש בלתי מוצלח מאשר למשהו אחר. למרות שעכשיו יש לי עוד "קלף" להראות לרופא, במקרה שאני רוצה לעשות עם עצמי משהו יותר רציני.
בדיקות, בדיקות, ועוד קצת בדיקות, גם בשבילו, שלא יהיה מקופח. דיברנו על זה אתמול, וכמובן שנסינו "לנחש" מה לא בסדר. הוא כמובן אמר לי שאנחנו מיד צריכים להפסיק לעשות ספקולציות, יכול להיות שהכל בסדר. סתם מישהו החליט לענות אותי.

[u]וגם אם יהיה דימום זה לא אומר שלא יכול להיות הריון[/u]
ניסיתי להאחז במשפט הזה בכל כוחי, לא יכולה, לא מאמינה שזה זה. וגם אם היה, היה לרגע וחלף.
[u]הפחד מפני הציפיות מוכר וברור - עדיף לא להתאכזב, כי זה באמת נורא קשה.[/u] אני לא מפחדת מהציפיות, אני מסוגלת לסלק אותן מליבי , אפילו בכוח, העיקר לא להתאכזב. זה באמת הרבה יותר מדי קשה בשבילי, לא עומדת באכזבות.

יש! כל הכבוד לפס! שיגדל ויצמח, ואני עדיין שומרת את שתי הערכות שלי, מתוארכות ועטופות, ולא משנה מה הליידי זבוב תגיד, אני לא אזרוק אותן לעולם.

אצבעותי מוחזקות לך (-:

[u]הפס החשוב מאוד דק אבל רואים אותו...[/u]
הפס הדקיק הבלתי נראה שנמצא אצלי בתחילת מאי 1996 עולָה בעוד שבועיים לכיתה ב'...

פס דקיק מעיד על ריכוז ה- beta HCG שהוא נמוך כי זוהי רק ההתחלהלהלה.
אם הוא מתחזק אחרי כמה זמן זה רק אומר שלא דימיינת.
כשאני קיבלתי את הפס הדקיק הרמה אצלי בדם היתה 99, שזה ממש ההתחלה, אבל זה בהחלט ה ר י ו ן !

(גם אולסי פרי כשנולד היה בקושי מטר ושמונים...)

ואת הסְטִיק של השניה שלי השלכתי לפני כחצי שנה , בערך בתקופה בה חגגנו לה יומולדת שלישי...

בקיצור - הכל טוב, ימשיך להיות טוב, ואף ישתפר וילך.

|Y| |Y| |Y|

מיכל והאמת, מקווה שהפסים אכן מבשרים את ההריון המיוחל. מחזיקה אצבעות ומחכה לעדכונים.

איזה כיףףףףףףףףףףףף!
גמני עם בשמת. מה יש ללכת לרופא?
ופס זה פס גם אם הוא חלש. תני לזה קצת זמן.

ויחד עם המזל טוב, אני מצטרפת לעצה לא למהר לרופא. תחבקי את זה קצת (-:

[u]אני שמרתי את המקל המסכן זמן ממושך מאוד ( מתביישת להגיד כמה והולכת לפינה )[/u]
כן, את המקל של הבן זרקתי לפני כמה חודשים, כשקראתי אצל [po]פליי ליידי[/po] רשימה מצחיקה של מה שכל מיני משתתפות מצאו. חלק מהן סיפרו שהן זרקו מקל מהריון שהיה לפני עשרים שנה... (ואז נזכרתי שבאמת לא לעניין לשמור את שלי, הלכתי וזרקתי...).

מיכלי,
זה דווקא נשמע תיאור מאוד חיובי לדעתי! :-)
הקו הלך והתחזק, ובנתיים גם לא קיבלת וסת! :-)
וגם אם יהיה דימום זה לא אומר שלא יכול להיות הריון :-)
הפחד מפני הציפיות מוכר וברור - עדיף לא להתאכזב, כי זה באמת נורא קשה. :-(

[u]למרות שבשלב מסויים היתה לי בחילה די איומה, אבל אני אפילו לא יודעת אם זה קשור למשהו.[/u]
קשור גם קשור, כל המצב "די מבחיל".

[u]אני יודעת שאני מגעילה אבל רק עכשיו זרקתי את הבדיקה לפח[/u]
אני שמרתי את המקל המסכן זמן ממושך מאוד ( מתביישת להגיד כמה והולכת לפינה )



סתם עצה אישית, לא צריך למהר לרופא... תתחילי לאט להרגיש וללכת עם הגוף שלך, אלו ילכו ויבהירו את המצב.
(())

שאלה לבעלות נסיון
מה זה אומר שהקו המשמעותי, מופיע רק אחרי 20 דקות בערך, אבל הולך ומתחזק?
בהתחלה (אחרי 5 דקות, שזה הזמן שאמורים לבדוק) היה קו כ"כ דהוי שבעלי לא האמין לי וטען שאין קו.
אחרי חצי שעה בערך כבר ראו קו מאוד ברור, דקיק אבל ברור. (שהלך והתחזק ככל שעבר הזמן, אני יודעת שאני מגעילה אבל רק עכשיו זרקתי את הבדיקה לפח)
יש לכן מושג מה זה אומר?
בגלל זה אנחנו לא מפתחים ציפיות...
מתסכל לאללה.

מכיוון שהקו מאוד דק (כמעט בלתי נראה)
אני לא מפתחת ציפיות, עשיתי את הבדיקה כדי להיות קצת פחות בלחץ.
עכשיו אני יודעת, אם לא ילך , לא ילך, לפחות אני אדע מה להגיד לרופא (נראה לי שיומו מתקרב).
כרגע ההרגשה לא חיובית במיוחד, וגם אתמול לא היתה, למרות שבשלב מסויים היתה לי בחילה די איומה, אבל אני אפילו לא יודעת אם זה קשור למשהו.

תודה נועה, גם אני (מחזיקה אצבעות)

[u]הפס החשוב מאוד דק אבל רואים אותו...[/u]
נפלא!!
@}

|y|
ממשיכה כל הזמן לחשוב עלייך ולהחזיק את האצבעות :-)

השארתי אותכם במתח?
אז ככה, קודם כל אל תגלו לאף אחד.
אתמול בערב, הסבלנות שלי פקעה, והחלטתי שאני לא מחכה.
ברמת הדיווח הלאקוני: יש שני פסים, הפס החשוב מאוד דק אבל רואים אותו...

נו כבר.

בהצלחה!! (())

מחזיקה אצבעות לשני פסים! (-:

מחזיקה חזק אצבעות הלילה (())

אוך בשמת, תארת בדיוק מה שעובר עלי, אני חייבת לציין שקניתי ערכה של שתיים... כך שאני מוכנה בהחלט. :-P
הסיכוי שהתשובה תהיה חיובית הוא די גדול.
יש די הרבה סימנים: איחור של יומיים במחזור מדוייק מאוד.
הכתמה קלה יומיים לפני היום של הווסת, כאבי שדיים.... רק החום מתעתע בי. בגלל זה קניתי בדיקה, נמאס מהבילבול.
כן? לא? אוף!
נראה מה יהיה מחר בבוקר. החלטתי "ללכת על בטוח" ולבדוק בבוקר.
בהתחלה לא רציתי לספר אפילו לח' אבל אני לא מסוגלת להסתיר ממנו שום דבר.
אבל הצלחתי לא לספר לו איזה 5 או 6 שעות, בסוף נשברתי.

[u]קניתי בדיקה ביתית. הגעתי הביתה והשארתי אותה בשקית. לא רוצה לעשות, מפחדת מהתוצאה, מה אם תהיה שלילית[/u]
(())
ואני, אחרי שהעזתי סוף סוף (כל הזמן דחיתי בגלל הפחד לראות רק פס אחד), לא האמנתי לתוצאה ועשיתי 3 בדיקות ביומיים... (אולי הערכה לא בסדר... אולי היתה טעות... רק לא לצפות ואחר כך להתאכזב...)

קניתי את האוהל האדום (סוף סוף)
ואני פשוט לא מסוגלת להניח את הספר הזה מידיי. מדהים איך זה בא לי בדיוק בזמן.
בנתיים, ספר פשוט מדהים.

קניתי בדיקה ביתית. הגעתי הביתה והשארתי אותה בשקית. לא רוצה לעשות, מפחדת מהתוצאה, מה אם תהיה שלילית. הרי ככה בדיוק היה פעם שעברה.

[u]הלוואי הלוואי הלווואי!![/u] (())

[u]...לדף הזה, ששמו לא העיד עליו![/u]
אל תגלי, אבל זה בכוונה.
[hr]
ולגבי המעקב והמתח; אתמול היה יום מדכא במיוחד כי הייתי בטוחה, שהנה אני צריכה לעבור עוד חודש כזה, וכבר אין לי כוח, וכבר חשבתי לעשות הפסקה קטנה (להיות ספונטיניים, בלי למדוד ולעקוב, רק לעשות מתי שמתחשק).
היום אני הרבה יותר אופטימית, תחושה של ציפיה ומתח, אבל די חיובי רוב הזמן. הלוואי הלוואי הלווואי!!
|סופקת כפיים|

[u]והבנתי פתאום את רגשי הנחיתות, את התחושה ש"אני לא מספיק טובה", ואולי גרוע מכך "אני כישלון", כאילו אין לי ערך כל עוד אני לא בהריון.[/u]
למרות הדברים המקסימים שכתבתן (ואתן מקסימות, ואני מתה עלייכן, על כולכן), הדברים האלה נכתבו מנקודת מבט רחבה יותר, מתוך נסיון שלי להבין את התהליך, את הרגשות שמלווים אותו, התסכולים (ולמה לעזזל אני על סף בכי חצי מהיום).
זה מאוד מחבר אותי לנשים בחיים שלי שלא משתפות אותי אבל אני מנחשת שהן נמצאות באותו מקום, או מקום דומה.
אני מתחילה להבין את הכאב של זוגות שמנסים תקופה ארוכה ולמה הם אחרי כמה שנים מתחילים להיות אנשים פחות נחמדים (יש זוג אחד כזה ספציפי לא נפרט יותר). וזה עוזר לי לכעוס עליהם פחות, להרגיש יותר חמלה כלפיהם. להתפלל בשבילם שירגעו, שיצליחו סוף-סוף שיהיו מאושרים (ומוטב דקה אחת קודם, אני חסרת סבלנות, גם פה)
[hr]
אתמול דיברנו, לפני השינה, היו כמה דקות של חסד שהצלחתי להפתח ולפתוח את הנושא. זה כ"כ משחרר! מדהים כמה חוסר השיתוף עם השותף לדרך יכול להעיק לפעמים. הכתיבה עוזרת, זה נכון, אבל היא מפיגה את הבדידות רק במעט. לספר [b]לו[/b], לבן הזוג, מה עובר עלי, על מה אני חושבת, להכנס לפרטים הקטנים... כמעט קתרזיס. אפילו הצלחתי להצחיק את עצמי קצת, עשיתי לו דיווח חדשות "ממאורעות היום אצלי בתחתונים" (מעקב הכתמה)

מיכל, כמו שכתבה [po]מנג בין[/po], יש פה הרבה שקוראות ומחזיקות אצבעות ועוקבות ומחכות.... גם אם לא כותבות כאן בדף.
ואני אחת מהן. @}

(())

פעם ראשונה שנכנסתי לדף הזה, ששמו לא העיד עליו!
מיכל, (()), כל כך מזדהה! ומחזיקה לך אצבעות!

של תעיזי אפילו לחשוב -
[u]ש"אני לא מספיק טובה", ואולי גרוע מכך "אני כישלון",[/u]
אין שום קשר בין הדברים האלה להריון! זה לא מגיע לך לרדת על עצמך ככה.
אני מבינה את התחושות, תנסי להתעלם מהן ותעצימי (מלשון- עוצמה) את עצמך,
את גופך ואת היכולות שלך.
אל תתייאשי כולנו כאן (שלפעמים רק קוראות ולא תמיד מגיבות...;-)) חושבות עליך
ושולחות לך את כל האנרגיות הפוריות שיש בעולם.

[u]וחושבת שהן בטח חושבות לעצמן[/u] ... אוי אוי הבור הזה, תמיד מפיל אותנו לתהום.
(()).

[u]התחושה ש"אני לא מספיק טובה", ואולי גרוע מכך "אני כישלון",[/u]
את טובה מאוד, את מקסימה ואת תצליחי! כי את רוצה ואין שום סיבה שלא יהיה כך.
מגיע לך הכי טוב, ובשביל זה לפעמים צריך קצת לחכות! שווה! מניסיון!

היום דיברתי עם חברה שהעלתה את המחשבה שאולי הדיבור הרצוף הזה כל הזמן, ההתעסקות והעובדה שיש אנשים שיודעים כל הזמן [b]בדיוק[/b] מה קורה, מקשה על ההתמודדות (עם הכשלונות בעיקר), אני לא יודעת כמה היא צודקת או טועה, קשה לי להחליט, בהתחלה התגוננתי, כי אני מאוד נהנית מהבלוג אבל אח"כ חשבתי על זה, אולי בכל זאת יש בזה משהו...

[hr]
בימים האחרונים ניסיתי לחשוב למה זה נהיה כ"כ קשה להיות במחיצתן של נשים אחרות בהריון, או כזוג, במחיצתם של זוגות אחרים בהריון. והבנתי פתאום את רגשי הנחיתות, את התחושה ש"אני לא מספיק טובה", ואולי גרוע מכך "אני כישלון", כאילו אין לי ערך כל עוד אני לא בהריון.
ולפעמים זה כ"כ מתסכל, וכ"כ קשה, כי אני מדברת איתן על גידול ילדים וכד', וחושבת שהן בטח חושבות לעצמן "על מה היא מדברת, היא הרי לא בהריון..." ורגש של בושה מציף אותי.

אני חייבת להפטר מהתחושה של "אוטוטו אני בהריון" ולעבור למצב של "מנסים, כשיגיע יגיע..."

או בקיצור - אוף!!! (גדול)

אני עומדת במקלחת וכותבת בראש.
עד שאני מגיעה לפה, הכל אני שוכחת!
רק רציתי לציין שזה ממש מעצבן אותי!

[u]כבר יומיים אני מסתובבת עם מין לחץ כזה באזור החזה, לא ברור לי לגמרי אם זה כואב, או סתם מציק[/u]
בהתחלה גם לא אמרתי כלום לאף אחד (אפילו לא לאיש), לא רציתי שהוא יתאכזב, במידה ואלה סתם כאבים.

אני עייפה, מותשת.
בפעם שעברה לפני שידעתי שאני בהריון היו לי תחושות בחילה קלות, ואני זוכרת שהסתובבתי עם המחשבה, "מה אני בהריון? לא יכול להיות..."
ההריון הראשון עבר ללא בחילות כלל כך שזו תחושה חדשה ולא מוכרת.
או שאולי אני בכלל לא זוכרת.
כבר יומיים אני מסתובבת עם מין לחץ כזה באזור החזה, לא ברור לי לגמרי אם זה כואב, או סתם מציק. וחשבתי שאולי, הנה, סוף סוף...
אבל אני לא רוצה לפתח ציפיות. היום הצטרפה ל"חגיגה" תחושה מאוד קלה של בחילונת (לא הייתי מכנה אותן בחילות).
ואני חושבת, הלוואי הלוואי הלוואי, שהפעם יהיה טוב!
ושוב צריך לחכות. ואני תוהה אם הפעם כדאי לחכות שבועיים ורק אז לעשות בדיקה... עדיף, שאם זה לא יקלט גם לא נדע. אבל אני לא בטוחה.
הרי אם יש בעיה עדיף לדעת כמה שיותר מהר לא?
הייתי רוצה שכל זה יהיה כבר מאחורי, שאדע שהכל תקין, שאוכל לפרסם...