על ידי ג'ינ_ג'ית* » 16 מרץ 2010, 16:02
מקרר, פיל גדול, לבן, בעל ותק של 12 שנים נחת אצלי בדירה לפני בדיוק חמישה ימים..
ההחלטה לקבל אותו אלינו נבעה מכמה סיבות כמו, עייפות החומר, ההבנה שקיץ שני ללא מקרר בפתח ולא השתכנעתי בעוד סיבוב כזה, מצוקת בני משפחה שבטוחים שהשתגעתי או שאין לי כסף לקנות ולכן אלוהים-יודע-מה, ובעיקר כמו תמיד, נסיבות - חברת משפחה קיבלה מקרר חדיש יחסית של בנה שמצידו עובר לדור עם מטרוניתה חביבה המחזיקה בפיסת קרור בעצמה ואני, שנאמר לי שיש מקרר טוב, מס' רחובות לידי, שאינו מצריך התעסקות מקדימה, ושרק מחכה לי - קיבלתי אותו אליי בחצי שמחה.
חצי, כי בכל זאת תם עידן והרגשתי את הכובד שלו בבית עוד לפני שהמובילים צעקו לי בטל' גיברת אנחנו למטה תגידי יש לך שתי כניסות לבניין אבל הכניסה לבית שלך זה מהטלפון הציבורי או איפה שהמספרה ואני אמרתי אתה בטוח שאתם בכתובת הנכונה ברחוב XXXX מס' X והוא אמר גיברת נו מה אני ילד, רק תגידי לבוא מהכניסה של הטלפון או של המספרה? הוא היה כל כך משוכנע שגם אני השתכנעתי ומיד אמרתי טלפון למרות שלא זכרתי מתי בפעם האחרונה ראיתי למטה טלפון אבל זה הגיוני יותר ממספרה ומיד הלכתי לפתוח את הדלת וכמו רוחל'ה נרגשת עמדתי בחדר המדרגות של הקומה השלישית, עומדת ומחכה למשיח.
אחר כך התחילו צעקות מלמטה שגרמו לשכנה ממול לפתוח את הדלת ולשאול מה קרה ככה צועקים ואמרתי לה שום דבר מריה הכל בסדר מביאים לי מקרר, אה מקרר? היא שאלה והשעינה את כל הגוף שלה על הזרוע שלה שהניחה על המשקוף שלה והעבירה יד על השיער שלה ושאלה למה, מה, התקלקל לך שלך? וידעתי שזה לא ייגמר ב- למה מה, התקלקל לך שלך ואמרתי אוי אני חייבת להיכנס הביתה שהחתולה לא תברח, למרות שהמייללת סגורה באמבטיה מרגע שהמוביל הכניס אותי לדילמת הטלפון - מספרה.
לאחר שוידאתי שמריה סוגרת את הדלת והפה יצאתי שוב למדרגות. רציתי לרדת למטה ולהציץ במקרר, בהתחלה לא היה לי נעים ככה להתלהב בפרהסיה, אבל הסקרנות לקחה אותי ואת הלא נעים כל הדרך מהקומה העליונה לתחתונה בליווי צעקות של אני רואה שהסתדרתם ואיזה יופי באתם מהר מלווים בחיוך ענק שהדהד במדרגות את החנפנות השמורה לנותני שרות עצבניים ומיוזעים.
כשהגעתי לקומה הראשונה, ראיתי אותו, היה קשה לפספס, מפלצת ענקית רועשת ולבנה - לנגד עיניי עמד גוליית, המוביל הכי ענק שראיתי מימיי.
התרוממתי קצת על קצות האצבעות ומהרווח שבין הזרוע לכרס שלו יכולתי לראות את המקרר.
לבן. גדול.
חת'כת מקרר.
שנייה אחרי, הבנתי שמקרר לפניי, מעקה מאחוריי, ושני מובילים רוסים עצבנים מצדדיי.
גיברת אל תפריעי מותק. גם ככה עשית לנו עבודה שבאנו מצד של טלפון לא ממספרה חבל הלכנו לצד השני. ב'מת'. מהר ובצייתנות השמורה לחנפנות שלא צלחה זחלתי מתחת להררי הזרועות מע ראשיי וטיפסתי מעלה מעלה, משאירה את הרעש המקרר גוליית והעצבים שלו, מאחור.
והם עלו ובאו והופיעו בפתח הדלת, לאחר דקות ארוכות של צעקות וחריקות, המוביל הענק, המפלצת, הניח את המקרר מול דלת הכניסה שלי, הסתובב לעבר הכניסה ובהינף אצבע אחת פירק את דלת הכניסה, את דלת המטבח ואת דלת החדרון ליד המטבח - והציב שלוש דלתות המומות ובעלת בית אחת בשוק באמצע הסלון, הו אז התפנה לדחוף את המקרר שהתגלה מבעד לשתי ידיים משפשפות עיניים - כמקרר הכי גדול שראיתי בחיי.
באותו הרגע דווקא הצטערתי שמריה, החתולה וכל מי שמידרתי, לא נמצא שם לחלוק בפלא.
לאחר ש פירק כל מה שעמד בדרכו חזר המפלצת למקרר ובפתח דלת הכניסה לבית התחילו הדחיפות..
זה דוחף וזה צועק וזה צועק וזה דוחף.
והמקרר לא זז.
והם צעקו
והמקרר צעק להם בחזרה.
והם החליפו מקומות.
והם ניגבו זיעה.
והם כיווצו גבות,
והם נשמו עמוקות
והמקרר לא זז.
רק עומד ביניהם, זה מימינו וזה משמאלו.
להרגיז.
שתיקה.
בסוף התחילו להתווכח.
שוליית המפלצת טען שלא כדאי לפרק את הצלחת (?) ואילו המפלצת אמר שכן צריך לפרק את הצלחת.
הויכוח היה עקר מין היסוד כי תוך שניות הצלחת פורקה לקול מחאותיו של השולייה שלדעתי לא הפנים עדיין איך הדברים עובדים מול אדם שפיזית גדול ממך פי 2.5.
המפלצת הסתבר כמולטי טאסקינג והתחיל בסבב פירוק שני בו פירק את הצלחת, את אחותה התאומה ואת המזוזה בשניות ונתן הגדרה אמפירית למושג מהירות האור.. תוך שהוא צועק לשולייה שצריך למהר כי יום שישי היום ויש יציקה על הראש ושיפסיק לבלבל בביצים והתכופף ושלף משהו מתוך המקרר ומצדדיו ומעליו והתרומם והתכופף על ארבע ופשפש למקרר והעלה עוד שני ברגים ושוב התכופף, הפעם עם הגב למטה והכרס למעלה והכניס והוציא וירד ועלה וחפר ושלף ודחף ושחרר וסובב והרים ודחף לא נרגע ולא פסק עד שעלה ובא ונחשף לפנינו תו התקן לעבודה מושלמת - חריץ טוסיק לבנבנן בוטה וחרוץ עמוקות, כראוי למעמד.
הו אז הוא הזדקף, התמתח והניח בידיי כעשרים ברגים וחצי מתכולת המקרר ואמר תחזיקי טוב טוב.
מותק.
לדעתי, המשקוף נחרד מהמחשבה שעבודה דומה על המקרר תעבור גם עליו כי לפתע המקרר החליק לתוך הבית אין אומר ודברים..
כמובן שהמרווח הצר שקבוע למקרר סטנדרטי במטבח לא צלח לו למקרר הכי גדול ביקום, והם הציעו להניח אותו במרפסת שרות ואני עם הדמיון המרוקאי שלי כבר ראיתי איך החתולה קופצת ממנו לרחוב בלי עצירה אצל השכנה מריה הקדושה אז ביקשתי שיניחו אותו באמצע המטבח, ובזמן שהמפלצת התחיל להזיז, שוליית המפלצת התחיל לעשות את הבלתי ייאמן - להתווכח גם איתי.
אני אמרתי לו שלהניח את המקרר באמצע המטבח יהיה מצויין.
והוא אמר
לא.
ואז אמר
גיברת. את לא מבינה .
ואז הסביר למה אני לא מבינה.
והוסיף כמה אני לא מבינה .
וקינח באיך אני לא מבינה .
אני הקשבתי.
ואני אמרתי ,
עכשיו אני באמת מבינה.
ובכל זאת, אני אצטרך את המקרר פה. באמצע המטבח .
ואז הוא אמר דברים.
ואני אמרתי דברים .
והוא השיב יותר דברים... הרבה דברים..
ואני כבר לא עקבתי.. .
רק שמעתי בסוף -
את מבינה, מותק?!
ואני, עלתה לי הזרזה לראש ,
ואני הסתכלתי לו בעיניים
ואני כיווצתי גבות ,
והקול שלי הפך גבוה ודקיק
והוא הסתכל לי בעיניים
והוא כיווץ אגרופים
והקול שלו הפך עבה ונמוך .
ונהיה חם
הרבה חם. .
אפילו המפלצת,
הוריד חולצה ,
שילב ידיים
נשען על המקרר
ושתק .
בסוף, הדבקתי שתי ידיים למקרר ואמרתי לו שאני מבינה שהוא חושב שהדברים שאני אומרת לא לעניין ושהמטבח בנוי מוזר ושהמקרר בנוי לא חכם ואם זה כך זה רק הגיוני שהמקרר יעמוד במקום טפשי, ככה ירגיש מיד בבית.
כנראה שזה נשמע לו לעניין
או שהחליט שזותי קוליקו זותי ,
אחד מהשניים.
כי עשר שניות עברו בין הדרמה הקטנה להעתקתו של המקרר בדיוק למקום שהקוליקו רצתה.
ונראה היה שטוב לו למקרר .
ונראה שטוב גם לי.
ואני חשבתי לעצמי שהמוביל הזה, שוליית המפלצת, מה זה בזבוז לפוליטיקה זה.
היה מתיש לנו את הערבים במשא ומתן עד שהיו בורחים וקופצים לים.
מרצונם.
וחבל שלא נותנים טיפ בהתחלה, כי באלה העיניים ראיתי איך שנייה אחרי, כל מסת השיער העצבים השרירים והגודל הופכת למרי פופינס ריחנית...
והמטריה שהיתה תקועה לווכחן בתחת ריחפה מעליו במין פייסנות חיננית השמורה לשוליות בריונים...
והם התחילו לדבר אליי ולא מעליי...
והם חייכו אליי...
והם יעצו לי ברוגע...
גיברת אל תחברי את החשמל לפחות חצי שעה למה הגז צריך לרדת שלא יהיו לך בעיות והדלת שלכם תבדקי שהיא יושבת טוב על הציר צריך לחזק אותה, ויפה כאן, באמת יפה, שבת שלום.
מותק.
שבת שלום ותודה רבה, השבתי, בחיוך מוקיר תודה וגאווה השמור למי שצלחה את מבצע אנבה, או לכל הפחות הובלה.
וסגרתי את הדלת האחת ופתחתי את הדלת האחרת, ממנה יצאה המייללת, ויחד טופפנו למטבח, לפגוש סוף סוף, את החתן.
מקרר, פיל גדול, לבן, בעל ותק של 12 שנים נחת אצלי בדירה לפני בדיוק חמישה ימים..
ההחלטה לקבל אותו אלינו נבעה מכמה סיבות כמו, עייפות החומר, ההבנה שקיץ שני ללא מקרר בפתח ולא השתכנעתי בעוד סיבוב כזה, מצוקת בני משפחה שבטוחים שהשתגעתי או שאין לי כסף לקנות ולכן אלוהים-יודע-מה, ובעיקר כמו תמיד, נסיבות - חברת משפחה קיבלה מקרר חדיש יחסית של בנה שמצידו עובר לדור עם מטרוניתה חביבה המחזיקה בפיסת קרור בעצמה ואני, שנאמר לי שיש מקרר טוב, מס' רחובות לידי, שאינו מצריך התעסקות מקדימה, ושרק מחכה לי - קיבלתי אותו אליי בחצי שמחה.
חצי, כי בכל זאת תם עידן והרגשתי את הכובד שלו בבית עוד לפני שהמובילים צעקו לי בטל' גיברת אנחנו למטה תגידי יש לך שתי כניסות לבניין אבל הכניסה לבית שלך זה מהטלפון הציבורי או איפה שהמספרה ואני אמרתי אתה בטוח שאתם בכתובת הנכונה ברחוב XXXX מס' X והוא אמר גיברת נו מה אני ילד, רק תגידי לבוא מהכניסה של הטלפון או של המספרה? הוא היה כל כך משוכנע שגם אני השתכנעתי ומיד אמרתי טלפון למרות שלא זכרתי מתי בפעם האחרונה ראיתי למטה טלפון אבל זה הגיוני יותר ממספרה ומיד הלכתי לפתוח את הדלת וכמו רוחל'ה נרגשת עמדתי בחדר המדרגות של הקומה השלישית, עומדת ומחכה למשיח.
אחר כך התחילו צעקות מלמטה שגרמו לשכנה ממול לפתוח את הדלת ולשאול מה קרה ככה צועקים ואמרתי לה שום דבר מריה הכל בסדר מביאים לי מקרר, אה מקרר? היא שאלה והשעינה את כל הגוף שלה על הזרוע שלה שהניחה על המשקוף שלה והעבירה יד על השיער שלה ושאלה למה, מה, התקלקל לך שלך? וידעתי שזה לא ייגמר ב- למה מה, התקלקל לך שלך ואמרתי אוי אני חייבת להיכנס הביתה שהחתולה לא תברח, למרות שהמייללת סגורה באמבטיה מרגע שהמוביל הכניס אותי לדילמת הטלפון - מספרה.
לאחר שוידאתי שמריה סוגרת את הדלת והפה יצאתי שוב למדרגות. רציתי לרדת למטה ולהציץ במקרר, בהתחלה לא היה לי נעים ככה להתלהב בפרהסיה, אבל הסקרנות לקחה אותי ואת הלא נעים כל הדרך מהקומה העליונה לתחתונה בליווי צעקות של אני רואה שהסתדרתם ואיזה יופי באתם מהר מלווים בחיוך ענק שהדהד במדרגות את החנפנות השמורה לנותני שרות עצבניים ומיוזעים.
כשהגעתי לקומה הראשונה, ראיתי אותו, היה קשה לפספס, מפלצת ענקית רועשת ולבנה - לנגד עיניי עמד גוליית, המוביל הכי ענק שראיתי מימיי.
התרוממתי קצת על קצות האצבעות ומהרווח שבין הזרוע לכרס שלו יכולתי לראות את המקרר.
לבן. גדול.
חת'כת מקרר.
שנייה אחרי, הבנתי שמקרר לפניי, מעקה מאחוריי, ושני מובילים רוסים עצבנים מצדדיי.
גיברת אל תפריעי מותק. גם ככה עשית לנו עבודה שבאנו מצד של טלפון לא ממספרה חבל הלכנו לצד השני. ב'מת'. מהר ובצייתנות השמורה לחנפנות שלא צלחה זחלתי מתחת להררי הזרועות מע ראשיי וטיפסתי מעלה מעלה, משאירה את הרעש המקרר גוליית והעצבים שלו, מאחור.
והם עלו ובאו והופיעו בפתח הדלת, לאחר דקות ארוכות של צעקות וחריקות, המוביל הענק, המפלצת, הניח את המקרר מול דלת הכניסה שלי, הסתובב לעבר הכניסה ובהינף אצבע אחת פירק את דלת הכניסה, את דלת המטבח ואת דלת החדרון ליד המטבח - והציב שלוש דלתות המומות ובעלת בית אחת בשוק באמצע הסלון, הו אז התפנה לדחוף את המקרר שהתגלה מבעד לשתי ידיים משפשפות עיניים - כמקרר הכי גדול שראיתי בחיי.
באותו הרגע דווקא הצטערתי שמריה, החתולה וכל מי שמידרתי, לא נמצא שם לחלוק בפלא.
לאחר ש פירק כל מה שעמד בדרכו חזר המפלצת למקרר ובפתח דלת הכניסה לבית התחילו הדחיפות..
זה דוחף וזה צועק וזה צועק וזה דוחף.
והמקרר לא זז.
והם צעקו
והמקרר צעק להם בחזרה.
והם החליפו מקומות.
והם ניגבו זיעה.
והם כיווצו גבות,
והם נשמו עמוקות
והמקרר לא זז.
רק עומד ביניהם, זה מימינו וזה משמאלו.
להרגיז.
שתיקה.
בסוף התחילו להתווכח.
שוליית המפלצת טען שלא כדאי לפרק את הצלחת (?) ואילו המפלצת אמר שכן צריך לפרק את הצלחת.
הויכוח היה עקר מין היסוד כי תוך שניות הצלחת פורקה לקול מחאותיו של השולייה שלדעתי לא הפנים עדיין איך הדברים עובדים מול אדם שפיזית גדול ממך פי 2.5.
המפלצת הסתבר כמולטי טאסקינג והתחיל בסבב פירוק שני בו פירק את הצלחת, את אחותה התאומה ואת המזוזה בשניות ונתן הגדרה אמפירית למושג מהירות האור.. תוך שהוא צועק לשולייה שצריך למהר כי יום שישי היום ויש יציקה על הראש ושיפסיק לבלבל בביצים והתכופף ושלף משהו מתוך המקרר ומצדדיו ומעליו והתרומם והתכופף על ארבע ופשפש למקרר והעלה עוד שני ברגים ושוב התכופף, הפעם עם הגב למטה והכרס למעלה והכניס והוציא וירד ועלה וחפר ושלף ודחף ושחרר וסובב והרים ודחף לא נרגע ולא פסק עד שעלה ובא ונחשף לפנינו תו התקן לעבודה מושלמת - חריץ טוסיק לבנבנן בוטה וחרוץ עמוקות, כראוי למעמד.
הו אז הוא הזדקף, התמתח והניח בידיי כעשרים ברגים וחצי מתכולת המקרר ואמר תחזיקי טוב טוב.
מותק.
לדעתי, המשקוף נחרד מהמחשבה שעבודה דומה על המקרר תעבור גם עליו כי לפתע המקרר החליק לתוך הבית אין אומר ודברים..
כמובן שהמרווח הצר שקבוע למקרר סטנדרטי במטבח לא צלח לו למקרר הכי גדול ביקום, והם הציעו להניח אותו במרפסת שרות ואני עם הדמיון המרוקאי שלי כבר ראיתי איך החתולה קופצת ממנו לרחוב בלי עצירה אצל השכנה מריה הקדושה אז ביקשתי שיניחו אותו באמצע המטבח, ובזמן שהמפלצת התחיל להזיז, שוליית המפלצת התחיל לעשות את הבלתי ייאמן - להתווכח גם איתי.
אני אמרתי לו שלהניח את המקרר באמצע המטבח יהיה מצויין.
והוא אמר
לא.
ואז אמר
גיברת. את לא מבינה .
ואז הסביר למה אני לא מבינה.
והוסיף כמה אני לא מבינה .
וקינח באיך אני לא מבינה .
אני הקשבתי.
ואני אמרתי ,
עכשיו אני באמת מבינה.
ובכל זאת, אני אצטרך את המקרר פה. באמצע המטבח .
ואז הוא אמר דברים.
ואני אמרתי דברים .
והוא השיב יותר דברים... הרבה דברים..
ואני כבר לא עקבתי.. .
רק שמעתי בסוף -
[b]את מבינה, מותק?![/b]
ואני, עלתה לי הזרזה לראש ,
ואני הסתכלתי לו בעיניים
ואני כיווצתי גבות ,
והקול שלי הפך גבוה ודקיק
והוא הסתכל לי בעיניים
והוא כיווץ אגרופים
והקול שלו הפך עבה ונמוך .
ונהיה חם
הרבה חם. .
אפילו המפלצת,
הוריד חולצה ,
שילב ידיים
נשען על המקרר
ושתק .
בסוף, הדבקתי שתי ידיים למקרר ואמרתי לו שאני מבינה שהוא חושב שהדברים שאני אומרת לא לעניין ושהמטבח בנוי מוזר ושהמקרר בנוי לא חכם ואם זה כך זה רק הגיוני שהמקרר יעמוד במקום טפשי, ככה ירגיש מיד בבית.
כנראה שזה נשמע לו לעניין
או שהחליט שזותי קוליקו זותי ,
אחד מהשניים.
כי עשר שניות עברו בין הדרמה הקטנה להעתקתו של המקרר בדיוק למקום שהקוליקו רצתה.
ונראה היה שטוב לו למקרר .
ונראה שטוב גם לי.
ואני חשבתי לעצמי שהמוביל הזה, שוליית המפלצת, מה זה בזבוז לפוליטיקה זה.
היה מתיש לנו את הערבים במשא ומתן עד שהיו בורחים וקופצים לים.
מרצונם.
וחבל שלא נותנים טיפ בהתחלה, כי באלה העיניים ראיתי איך שנייה אחרי, כל מסת השיער העצבים השרירים והגודל הופכת למרי פופינס ריחנית...
והמטריה שהיתה תקועה לווכחן בתחת ריחפה מעליו במין פייסנות חיננית השמורה לשוליות בריונים...
והם התחילו לדבר אליי ולא מעליי...
והם חייכו אליי...
והם יעצו לי ברוגע...
גיברת אל תחברי את החשמל לפחות חצי שעה למה הגז צריך לרדת שלא יהיו לך בעיות והדלת שלכם תבדקי שהיא יושבת טוב על הציר צריך לחזק אותה, ויפה כאן, באמת יפה, שבת שלום.
מותק.
שבת שלום ותודה רבה, השבתי, בחיוך מוקיר תודה וגאווה השמור למי שצלחה את מבצע אנבה, או לכל הפחות הובלה.
וסגרתי את הדלת האחת ופתחתי את הדלת האחרת, ממנה יצאה המייללת, ויחד טופפנו למטבח, לפגוש סוף סוף, את החתן.