מניסיון שלי ומהמשתמע מהדף הזה , כנראה שמשפט הקסם בלידת בית חולים הוא " צאו לי מהואגינה או שאתבע אתכם"
הבעיה הגדולה ממה שאני מזהה כאן היא היכולת של הצוות להשפיע לרעה על התהליך בעזרת הפחדות.
אני לא מאשימה את הצוות המסור לתפקידו.
כשהיולדת נמצאת בחוסר בטחון/חוסר הבנה/חוסר שליטה על הגוף שלה , היא מאפשרת לרעיונות של אחרים להשפיע על בחירותיה.
עצם הבחירה ללכת לבית חולים "לנסות ללדת באופן טבעי" , כבר פותחת חזית מול צוות שמכוון ליילד נשים שלא רוצות ללדת בעצמן.
הקונפליקט הוא בלתי נמנע מכיוון שהכלים של לידה טבעית הם שונים באופן מהותי מהכלים של לידת בית חולים.
כשילדתי את בתי הבכורה , הייתי בקורס הכנה ללידה שהיה למעשה קורס הכנה למלחמה והעבירה אותו תומכת לידה שמכירה את כל ההתערבויות הלא נחוצות.
הפיטריות שלי וגם שלה לא היו מספיק עוצמתיים במלחמה נגד הצוות.
מיותר לציין שבלידות הבאות כבר לא הגעתי לבית חולים.
הכלי הבסיסי ללידה טובה הוא רוגע.
כשהולכים למלחמה הכלי הבסיסי הוא דריכות.
זה הפוך......
לכן לידת בית חולים טבעית , רגועה וקלה היא חסרת סיכוי מלכתחילה.
כמובן שעל לידה מהנה/אורגזמית/אקסטטית בבית חולים אין מה לחשוב בכלל.

אותי "הכריחו" לבצע זרוז אחרי התאריך בגלל מיעוט מי שפיר. בהתחלה הסכמתי ואז כשראיתי שלוקח להם זמן, שעות וגם הלילה עבר,אז סרבתי.
אבל כל כך הפחידו אותי שהמצב יכול להחמיר וזה כבר יהיה מאוחר מדי, כי ברגע שהמוניטור יראה מצב לא תקין זה כבר יהיה מאוחר מדי. ואני הייתי מאושפזת,ובלחץ שהייתי לא היה סיכוי שיתחילו לי צירים באופן טבעי. אז בסוף הסכמתי לזרוז. ועד היום אני לא יודעת אם זה היה נכון או לא נכון.
רק יודעת שהיתה לי לידה כואבת וקשה רגשית, (גם אם בפרמטרים הרפואיים היא לא היתה קשה,אלא 'נורמטיבית') ואני לא בטוחה שהתאוששתי ממנה גם אחרי שתי לידות נוספות שהיו טבעיות וקלות.

[u]מילת הקסם בלידת ביח היא תנו לי 5 דק לחשוב על זה[/u]
אז זה רעיון מצויין,אבל גם אחרי זה לא תמיד ברור מה לענות ומה להחליט.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

מילת הקסם בלידת ביח היא תנו לי 5 דק לחשוב על זה. ל-כל התערבות (כלל אצבע בכלל במערכת הדו).
אם אין 5 דק לחשוב כנראה שהמצב קריטי והשיקולים של חיים מוות משחקים תפקיד מוביל. אם יש אז בחדר לידה ממוצע 5 דק = יחזרו אלייך עוד חצי שעה, אם ייזכרו.
לידה זה דבר דינמי, שניתן להשפיע עליו ביעילות באמצעים הביולוגיים שלנו הנשים רק צריך קצת להבין אותם ולהאמין בהם.

יותר מתכנית לידה כתובה, הייתי מציידת את היולדת והמלווה המלומד/ת במשפט כזה.
רב הפעולות ה״שגרתיות״ הן פרוטוקולים שגם הצוות פשוט כבר לא חושב עליהם. פשוט לנטרל את האוטומט.

צריך לזכור שדוקא סביבה חירומית של בית חולים (שיכולה לתפוס מצב אקוטי ולטפל בו אגרסיבית..) יכולה לתת מקום לאיטיות ומצב של לא להחליט ולתת לגוף לאזן את עצמו.

אם החלטנו ללדת דוקא שם בסופו של יום, כן?

נתקלתי בדף הזה ב{{}}[po]דפים באקראי[/po], מקפיצה אותו ל{{}}[po]מה חדש[/po] כי הוא לא גמור, מאוד מעניין ו(לדעתי)- [b]מאוד חשוב[/b]
מי שיכולה, מי שיודעת, בבקשה, החיו אותו!
{@

וגב: בעת שכיבה על הגב, משקל הגוף (כולל הרחם והתינוק) לוחצים על אחד העורקים הראשיים, מה שמקטין את זרימת הדם אאל"ט גם לאיברי הפריפריה של היולדת (כלומר: מחליש אותה) ובעיקר לשיליה - ועלול, במצבים של עובר מתקשה, להחריף מצוקת עובר.

[b]שכיבה על הגב[/b]

[list]
[*] מוטיבציה:
[*] גישה נוחה של הצוות הרפואי אל "זירת ההתרחשות"
[*] לעתים רחוקות, (אבל לא בלתי קיימות!) נוחות של היולדת
[*] חסרונות:
[*] הצירים מכווצים את הרחם לעבר הפונדוס (קרקעית הרחם) במעין "קילוף", ליצירת אפקט של פליטת התינוק. בשכיבה על הגב, הם צריכים לעשות זאת כנגד כח המשיכה.
[*] צוואר הרחם נוטה לפנים בעת הלידה לכיוון תעלת הלידה, ולכן בשכיבה על הגב, על התינוק "לטפס" כלפי מעלה במקום להעזר בכח המשיכה.
[*] מחקר בריטי בנשים לא הרות באמצעות צילומי רנטגן הראה כי באמצעות תנועה של עצם העצה ניתן להרחיב את פתח האגן בחלק הכי צר שלו בכ 30%. כאשר שוכבים על הגב עצם העצה לא יכולה לעשות את תנועת הדלת הזו ויש הרבה פחות מקום לתינוק לעבור.
[*] כשהתינוק עובר בתעלת הלידה ועוד לפני כן מתבסס באגן, תנועתיות של האגן עוזרת לו להתברג ולהתקדם. בשכיבה על הגב קשה להתנועע.
[*] הפרינאום, רקמת החיבור הגמישה והרגישה שבין הנקבים, נמצאת תחת כל כובד משקל התינוק בשכיבה על הגב. מכאן נובעים יותר קרעים.
[*] התערבויות המשך:
[*] חיתוך הפרינאום
[*] שכיבה על הגב עשויה במקרים רבים לעכב את התקדמות הלידה ולגרור זירוזים מסוגים שונים (פקיעת מים, הפרדת קרומים, פיטוצין ועוד שלל התערבויות)
[*] שכיבה על הגב עשויה במקרים רבים להגביר את הכאבים ולגרור מתן משככים דוגמת אפידורל, פטידין ועוד.
[*] מידע נוסף:
[*] [url=http://www.radmid.demon.co.uk/position.htm]תנוחות בלידה[/url] - ארגון המיילדות הבריטיות (הרדיקליות, מסתבר)
[*] [url=http://www.midwives.co.il/Articles/Article.asp?ArticleID=118&CategoryID=77]תנוחות בלידה[/url] מתוך אתר ארגון המיילדות הישראלי.
[*] [url=http://www.leida.co.il/page.asp?id=10006]תנוחות בצירים ובלידה[/url] מתוך אתר אמנות הלידה
[*] [po]תנוחות בלידה[/po] - [po]באופן טבעי[/po]
[/list]

תודה כרמית, אכן סיכום מצויין, אני מוסיפה אותו למעלה בקישורים למידע הנוסף.

צהבת ילודים זה קל. דיאנה כבר עשתה את העבודה. משום מה לא מצאתי את זה כמו שאני זוכרת, בצורת מאמר מסודר, אבל [url=http://www.leida.co.il/reply.asp?rep=56683]הנה[/url] תשובה מצוינת.

מיכל, תודה על ההערות המחכימות.
המטרה של הפסקה הראשונה היא להציג קצת רקע למוטיבציות ולחסרונות, אשמח לעצה איך להעביר את המידע הזה באופן יותר ברור.
מה שרציתי לומר בקשר לתאי הגזע זה למה הם בעצם חשובים הן במחקר של איסוף דם טבורי וכטיפול עתידי, אבל גם כאבני בניין חיוניות לתינוק שיש לקחת ברצינות רבה אם מחליטים למנוע אותן ממנו.

ניצן, הפסקה הראשונה קצת מבולבלת ולא ברור מה רצית לומר - לדבר על תפקידיה של השיליה או על תאי גזע עובריים?
המעבר מנושא אחד לשני מבלבל.
לדעתי אלה שני נושאים שראוי להפריד אותם.
כן להשאיר את הציון של איסוף דם טבורי כסיבה לחיתוך מוקדם של חבל הטבור.
ובנוגע לתפקידי השיליה: היא משמשת גם בתור הכליות החיצוניות והכבד החיצוני של העובר.

תודה על ההערות. לדעתי הסיכום הזה ממש מבקש סיכום על צהבת ילודים. מישהו מוכן להרים את הכפפה?

[u]לא יודעת אם יש מחקר[/u]
מאד הקפדתי במקומות שלא מצאתי מחקרים או התייחסות למחקרים להגיד שזה מעדויות.
[u]לי אישית, לא "בוער" לגלות עם הסיבה לקיצור השלב השלישי נובעת מהקרבה לאם או מאי-חיתוך החבל.[/u]
כנ"ל.
[u]לא הייתי ממהר ליחס את זה לאי-ניתוק הטבור[/u]
לא ייחסתי, אמרתי שמיילדות אומרות שיש קורלציה, לא סיבתיות. :-)

_מעדויות של מיילדות, השלב השלישי של הלידה קצר יותר כשלא חותכים את חבל הטבור.
זה צפוי, כיוון שכל עוד חבל הטבור שלם התינוק צמוד לאם - וגורם לה ליצור רמות גבוהות של אוקסיטוצין. לא הייתי ממהר ליחס את זה לאי-ניתוק הטבור_

לא יודעת אם יש מחקר, אבל אחד ההסברים הוא שככה הדם עובר מהשיליה לתינוק, והשיליה המרוקנת מתנתקת יותר בקלות, ועם פחות דימומים.
הצמדות התינוק זה גורם חשוב בפני עצמו. לי אישית, לא "בוער" לגלות עם הסיבה לקיצור השלב השלישי נובעת מהקרבה לאם או מאי-חיתוך החבל.

[u]אומרים שאין עצבים בחבל הטבור, אבל ישנן עדויות על תגובת כאב בעת חיתוך חבל טבור פועם[/u]
המיילדת שלנו אמרה שבהרבה הלידות יש תגובת בכי גם לאחר שחבל הטבור הפסיק לפעום, אם החיתוך מבוצע סמוך מדי ללידה (החיתוך בוצע כחצי שעה לאחר יציאת השיליה). אני מתאר לעצמי שרק מיילדות בית יכולות לשים לב לפרט כזה, משום שברוב הלידות האישפוזיות התינוק בוכה בכל מקרה לאחר הלידה.

[u]מעדויות של מיילדות, השלב השלישי של הלידה קצר יותר כשלא חותכים את חבל הטבור.[/u]
זה צפוי, כיוון שכל עוד חבל הטבור שלם התינוק צמוד לאם - וגורם לה ליצור רמות גבוהות של אוקסיטוצין. לא הייתי ממהר ליחס את זה לאי-ניתוק הטבור (אלא אם כן קיים מחקר עם קבוצת ביקורת מתאימה).

[b]חיתוך חבל הטבור[/b] (פסקה בעבודה)

רקע קצר: או "על שיליות, תאי גזע, העובר ומה שביניהם"

השיליה היא מערכת הריאות החיצונית של התינוק בעודו ברחם, היא משרתת אותו גם ככבד וככליות חיצוניים לגופו. היא אמורה לספק לו חמצן לנשימה ולסלק את פסולת התהליכים השונים חזרה אל מחזור הדם של האם. השיליה נוצרת מאותה ביצית מופרית שממנה נוצר העובר ויש לה את המטען הגנטי המדוייק של התינוק ולא של האם. היא חלק בלתי נפרד מגופו וממחזור הדם שלו עד לרגע שמנתקים אותה ממנו. התינוק מתחיל לנשום באופן עצמאי בעת מגע עם אויר/קור ללא קשר לחיבורו או לאי חיבורו לשיליה.

המחקר המדעי באשר לתאי גזע עדיין בחיתוליו. נכון להיום יודעים שתאי הגזע הינם בעלי כושר התמיינות לתאים ספציפיים, והם אבני הבניין היסודיות מהם נוצרים כל התאים של העובר עצמו (אך לא של השיליה). מנגנוני ההתמיינות לתאים עדיין אינם נהירים למדע עד תומם, כמו גם התועלות שעשויות לצמוח בעתיד משימוש בתאי גזע.
[b]צפויה[/b] בעיקר תועלת בטיפול במחלות ניווניות, [b]ידועה[/b] תועלת בטיפול במחלות במנגנון ייצור הדם (כמו סרטני דם) באמצעות השתלה עצמית של תאי גזע באופן דומה להשתלת מח עצם (כלומר תאי גזע שהופקו מאותו אדם עצמו בהיותו עובר או תאים מאיזור אחר בגוף). יש לקחת בחשבון שעבור צאצאים של בני זוג ממוצאים מעורבבים [b]מאד[/b] קשה ולפעמים כמעט בלתי אפשרי למצוא התאמה של תרומת מח עצם.

[list]
[*] מוטיבציה:
[*] ניתוק התינוק והרחקתו מהאם כדי שאפשר יהיה לטפל בו או בה בנפרד. במקרים פתולוגיים זה בפירוש הכרחי.
[*] עליה בשיעורי צהבת בגלל שמקבלים יותר תאי דם אדומים.
[*] מוטיבציה חדשה מן השנים האחרונות: איסוף דם טבורי - תאי הגזע נאספים בדיוק מהדם שנותר בין התינוק לשליה ולא הגיע עדיין אל התינוק.
[*] מוטיבציה ישנה: בתי החולים היו משתמשים בתאי הגזע ובשליות ומוכרים אותן לתעשיית הקוסמטיקה לייצור קרמים נגד קמטים. (בשנת 1994 ממשלת בריטניה אסרה על בתי חולים לאסוף ולמכור שליות. למיטב ידיעתי גם בארץ זה אסור.)
[/list]

[list]
[*] חסרונות:
[*] השיליה מאפשרת מעבר חמצן אל התינוק גם לאחר שהחל לנשום עצמאית ומהווה מנגנון גיבוי וסיוע לנשימה הריאתית. דווקא במצבי מצוקה (תלוי במצב המצוקה!!!) עדיף להשאיר את התינוק מחובר ולאפשר לו את התמיכה הנשימתית הנוספת.
[*] אותם תאי גזע שלוקחים מן התינוק אמורים להגיע אליו. כשחותכים את חבל הטבור לפני שהפסיק לפעום בעצם לוקחים מן התינוק תאי בניין משמעותיים שעוד לא הבינו את חשיבותם עד הסוף.
[*] בלי קשר לתאי הגזע, מדובר בדם נוסף שאמור להגיע אל התינוק ובלעדיו יכולה להווצר אנמיה ומצבים של חוסר חמצן. מחקרים מאמצע המאה הקודמת דימו את מניעת הדם השלייתי [b]של התינוק[/b] מן התינוק לחשיפתו לדימום של 25-40%. מאגרי הברזל של התינוק גם הם מתחזקים עם הדם הזה.
[*] אומרים שאין עצבים בחבל הטבור, אבל ישנן עדויות על תגובת כאב בעת חיתוך חבל טבור פועם.
[*] הרב המוחלט של החברות שמשמרות כיום דם טבורי מבטיחות שמירה לכל היותר לעשרים השנים הראשונות של החיים, שבהן, אמורים לפחות, להיות יותר בריאים וחסונים... כדאי לקחת גם את זה בחשבון. (ספציפית לוקמיה קורית בתדירות הרבה יותר גבוהה בגיל מבוגר (1:12,000 לעומת 1:100,000))
[*] מעדויות של מיילדות, השלב השלישי של הלידה קצר יותר כשלא חותכים את חבל הטבור.
[*] לבסוף, יש פרקטיקה של חיתוך חבל הטבור כאשר הוא מתגלה ככרוך סביב צווארו של התינוק עוד בטרם הושלמה הלידה והתינוק החל לנשום. במצב הזה כבר ארעו מקרים של מוות בעקבות חוסר חמצן.
[/list]

[list]
[*] מידע נוסף:
[*] [po]חיתוך חבל הטבור[/po]
[*] [url=http://www.midwifery.org.uk/cord.htm]חבל הטבור[/url] - מתוך קבוצת דיון של מיילדות בריטיות
[*] [url=http://www.gentlebirth.org/archives/cordIssues.html]חיתוך מאוחר של חבל הטבור[/url] - אוסף אינפורמטיבי של מיילדות אמריקאיות כולל הפניות למאמרים מדעיים
[*] [url=http://www.leida.co.il/print.asp?id=98002]איך את רוצה את השיליה שלך[/url] ?- מתוך אמנות הלידה
[*] [url=http://taburit.channel.co.il/heb/content/methodology/treatment/default.asp]ריפוי באמצעות תאי גזע[/url] - מתוך דף של חברה מסחרית לשימור תאי גזע
[*] [url=http://en.wikipedia.org/wiki/[po]Umbilical]חבל הטבור[/url] cord[/po] - מתוך ויקיפדיה
[*] [url=http://www.leida.co.il/reply.asp?rep=56683]צהבת הילוד[/url] - מתוך אתר אמנות הלידה
[/list]

(רננה, אני מקווה שסיפקתי לך הרבה חומר לקריאה ;-))

[u]בחייך, כרמית, הרימי את הכפפה כבר... את הרי ממש אנציקלופדיה מהלכת בנושאים האלה. תני גם לנו להינות מזה[/u]

בכלל לא נסחפת.
קל לי לענות על שאלות. יותר קשה לרכז חומר בצורה מסוכמת ובת-סמכא.

אבל נדמה לי שהאתר המצוין [url=http://www.birthpsychology.com/messages/intro.html]הזה[/url] נותן מענה, אמנם באנגלית, לרוב השאלות.
פעם התחלתי לתרגם אותו (אפילו קיבלתי אישור לכך), אבל נשברתי בשלב מוקדם... יכוליות שהגיע הזמן לחזור לזה...

דווקא לדעתי יש ערך מוסף בכך שהמידע מפוזר. שווה לקרוא את כל הדפים או לפחות כמה שיותר. אני לפני לידה חרשתי על הדפים האלה וכשנתקלים בדברים הרבה פעמים ובהרבה מקומות ובהרבה גרסאות זה מאוד עוזר להבין אותם ולקלוט דברים שכשקוראים סיכום עלולים אולי להתפספס.

גם לטעמי רעיון מצויין!
ברגע שאתפנה מעט אוסיף את הידוע לי.

לטעמי זה רעיון מצויין לכנס אינפורמציה
והיא אכן תשרת את מי שלמדו לעומק (ןאם משבהו יבחר לקרוא רק את זה - אכן אחיותו ולא של המסכמת)

_"שאני רוצה לקבל פיטוצין אחרי הלידה כי מפחיד אותי לדמם" -
הניסוח הזה לא ברור לי, וממחיש את הבעיה של המידע._
כרמית, תודה. הבהרת בדיוק את מה שרציתי להגיד. (התנסחתי מאד לא טוב שם...)

הבעיה עם להתנפל על מדור לידה היא שעם כל זה שיש שם הרבה מאד אינפורמציה, היא ממש לא מחולקת ומאורגנת. לדוגמא, יש הרבה מידע על חתך חיץ וקרעים, אבל הוא מפוזר על פני המון המון דפים... זו קריעת ים סוף בזעיר אנפין... באמת כמו לכתוב על זה ספר...

אז אני בעד להתחיל את העבודה פה ולשאוף בסופו של דבר למה שהצעת.
[hr]
_בדיקת PKU
טשטוש (פטידין)
אפידורל כמובן
מוניטור, מוניטור נייד, מוניטור עוברי
פקיעת מים
אינפוזיה (?)
רחצת התינוק_

הרשימה של קומ"ג מצויינת. ויחד עם הדברים שכבר הוצעו למעלה, הייתי מוסיפה לה:
פיטוצין לזירוז לידה
לידה מכשירנית
חיתוך מיידי של חבל הטבור
חיסון צהבת
חימום
משיכת השליה
הפרדת קרומים
בדיקת פתיחה
חוקן
שאיבת נוזלים
הגבלת חופש תנועה
ויטמין A+D

[b]בחייך, כרמית, הרימי את הכפפה כבר... את הרי ממש אנציקלופדיה מהלכת בנושאים האלה. תני גם לנו להינות מזה ;-)[/b]

[u]יתכן מצב של דימום חריג גם אם יש הנקה[/u]
כמובן, הרי מדובר אז בתקלה ברחם.

ודרך אגב - יתכן מצב של דימום חריג גם אם יש הנקה. במצב כזה, פיטוצין יכול להיות פתרון, בטח עדיף לפני מעבר לניתוח...
אבל אין שום סיבה לתת את הפיטוצין מראש. אם רואים שיש בעיה, מטפלים בה.

בשמת - הבהרת את מה שאני מתכוונת, אבל מכיוון אחר - צמצום מילים, גורם לאי הבנה.
במקרה הזה, אני חושבת שניצן דווקא הבינה היטב למה הכוונה, כלומר "מפחדת לדמם" כסיבה לפיטוצין, לא בגלל דימום תקין, לוכיה, אלא "מפחדת מדימום מסוכן, ולכן מעדיפה לתת פיטוצין ליתר בטחון" (ולא כי זו הבחירה של ניצן, אלא כאפשרות שמישהי עשויה לבחור בה, מתוך הבנת התפקיד של הפיטוצין).

במקום עוד דיון ארס פואטי, מה דעתכן, "להתנפל" על [po]מדור לידה[/po], ולערוך את הדפים הרלוונטיים, ולייצר חדשים, וליצר גם דף אינדקס שמכיל התערבויות נפוצות בלידה - ושיפנה לדפים האלו, כשבראשם, במצב סיכום, יהיה מידע יותר מתומצת, אך עדיין מקיף ומסביר?

אפשרות נוספת, היא לפתוח ספר על לידות, ולקרוא מה כתוב שם.

[u]ועכשיו אני יושבת עם הבנזוג ואומרת לו כך וכך, ולי חשוב שלא, אבל ברור שאם יש דימום כבד ומסכן, אז כן. לא סתם רוטינית כ"מניעה". או לחילופין, שאני רוצה לקבל פיטוצין אחרי הלידה כי מפחיד אותי לדמם.)[/u]
הנה דוגמא למה ידע לא מספיק הוא בעייתי.
הבעיה היא לא דימום כבד שמסכן חיים.
במצב של דימום כבד ומסכן חיים אחרי לידה נכנסים מייד לחדר ניתוח כי זה מצב של אי סגירת כלי דם או רחם במצב קשה או שאריות שיליה ברחם או מצב קשה אחר - לא קשור לפיטוצין.

ה"רוטינה" ניתנת כשריד מהתקופה שבה חטפו את התינוק מהאמא ברגע שיצא מהרחם, ולא ידעו בכלל שהטבע יצר אותנו ככה שהתינוק יינק אחרי הלידה, ושהיניקה שלו מכווצת את הרחם ומפסיקה את הדימום.
לכן, אם היולדת נשארת עם התינוק,
מיניקה,
המיילדת רואה שהדימום בסדר והשיליה בסדר (= אין תקלה),
אז הכל בסדר.

[u]"שאני רוצה לקבל פיטוצין אחרי הלידה כי מפחיד אותי לדמם"[/u] -
הניסוח הזה לא ברור לי, וממחיש את הבעיה של המידע.
מה זה מפחיד לדמם? הרי זה משכב הלידה. זה כמו וסת. לא נותנים פיטוצין כדי למנוע [b]דימום[/b] אלא כדי [b]לכווץ את הרחם[/b] כי אם הרחם לא מתכווץ זו אחת הסיבות לדימום [b]מסכן חיים[/b]. אני מתקשה להסביר (כרמית? יונת?) אבל משהו בניסוח הזה מבהיר לי שחסרה פה אינפורמציה.

היניקה של התינוק מייד אחרי הלידה מכווצת את הרחם.
לכן, אם התינוק לא ינק אחרי הלידה, מסיבה שאי אפשר היה למנוע, זו יכולה להיות סיבה לתת פיטוצין.
וגם כאן לא כתבתי את כל ההיקף של הסוגיה.

אבל אני כן מדגישה שההחלטה לא מנותקת מהחלטות אחרות, משיקולים רבים.
שהדבר העיקרי הוא [b]לא לתת לאף אחד לקחת ממך את התינוק אחרי הלידה[/b] אלא אם כן צריך לעשות לו החייאה וגם אז שיחזירו מייד לאמא לחימום ולהנקה על גוף האם.
ושפיטוצין הוא משהו שייתנו אם אין תינוק יונק, לא עלינו.
או כשלב ראשון בהתערבות בתקלה (כאמור, אותם מצבים מסוכנים שבהם האשה מדממת בצורה מטורפת ונמצאת בסכנת מוות, והם חורגים מתחום ענייננו כאן).

[u]כל מה שאני מנסה להגיד זה שאנחנו יודעות, ומתעסקות בזה, וקוראות סיפורי לידה ומחליטות את ההחלטות שלנו, מעדכנות או עושות את זה בשיתוף מלא עם בן הזוג. יש הרבה בני זוג ומלווים שצריכים את זה מתומצת, וצריכים לדעת את הסיבות למה כן, ויותר מזה למה לא, על רגל אחת. אני עושה את זה עם בנזוגי ממילא, חשבתי שזה יכול לעזור לפתוח את זה כדף.[/u]

מסכימה מאוד, אני גם מנסה לארגן לעצמי את כל הדברים האלה עכשיו, ודף כזה מ-א-ו-ד יעזור בעיני. אז כבר תודה שפתחת אותו.

[u]אני חושבת שהתמצות הלאקוני שבו כתבת, לא מועיל הרבה למי שלא מכיר את הנושא[/u]
אני לגמרי מסכימה, גם ש [u]על רוב ההתערבויות אי אפשר לכתוב באופן סביר משפט אחד. אלו דברים מורכבים.[/u] אבל כדאי לנסות. מה שאני כתבתי זוהי רק ההתחלה. אשמח לקרוא מידע יותר מדוייק ומפורט אך עם זאת מתומצת.

לטעמי אין שחור ולבן בסוגיות האלה. אני אתן דוגמא לא מתחום הלידה בביה"ח, שאולי יהיה יותר פשוט להבין אותה...
לדוגמא, אני/אנחנו החלטנו שלא לעשות מי שפיר. החלטנו את זה אחרי ששקלנו יחד את הסיכונים ואת היתרונות שעולים מהבדיקה, והחלטנו לקחת את הסיכון האחד ולא את השני, זאת לפי איך שאנחנו כזוג רואים את העולם, את ההורות וכו'. זו ההחלטה הנכונה לנו, להשקפתנו.
אני חושבת שכמו שאין מקום להגיד "דיקור מי שפיר זו בדיקה שאין לבצע בשום אופן" כך אין מקום להגיד "כל אחת חייבת לעשות דיקור מי שפיר"
זו סוגיה אפורה וההחלטה היא אישית. החלטה מודעת לוקחת את הסיכונים והיתרונות מכאן ומכאן.

איפה הדף הזה נכנס?
א. יידוע ראשוני: יש דבר כזה "דיקור מי שפיר" בהריון (יש מצב שיעשו הפרדת קרומים, יתנו חיסון, יפתחו וריד... מוטב להיות מודעים מאשר מופתעים.)
ב. היתרונות שלה על רגל אחת, כפי שיוצגו בשמחה על ידי כל נציג של הרפואה הקונבנציונאלית
ג. החסרונות שלה, אינפורמציה שנוטים להמעיט בחשיבותה (לאמור 1:200 הפלה זה ממש לא מסוכן, זה 199:200 שלא יקרה כלום, בעוד ש 1:700 תסמונת דאון זה [b]נורא[/b] מוחשי ומפחיד... אני מכירה נשים שעשו את הבדיקה אחרי שקיפות וחלבון עוברי עם תוצאה של 1:5000... לדעתי זה נובע מהמעטת משמעות הסיכון.)
ד. אלטרנטיבות לא פולשניות
ה. מידע נוסף והשלכות נוספות

[u]בדיוק. אפילו מסוכן לדעתי שאנשים יקראו סיכום בן כמה שורות בלי להבין לעומק את המורכבות של כל התערבות, ויחשבו שהם יודעים את הבעד והנגד.[/u]
בהחלט נכון.
אבל כמו שכרמית אמרה במקום ובזמן אחרים, זה אינטרנט פה. הכל נכתב בערבון מוגבל עם ההבהרה שכך הוא. אם מישהו מקבל על סמך זה [b]בלבד[/b] החלטות, זו לא אחריות הכותב. קריאה בנושאים האלה חייבת להיות ביקורתית. וכמו שקומ"ג אמרה, זה יהיה [u]סיכום לכל הדיונים וההתלבטויות בנושא הזה.[/u] מקור מידע ראשוני בלבד עם הרבה מראי מקום. את ההחלטות כל אחד מקבל לבד.

[u]הכוונה היא לתה ילקוט הרועים, או אנג'ליקה[/u]
כן, זה! :-)

[u]אני חושבת שהתמצות הלאקוני שבו כתבת, לא מועיל הרבה למי שלא מכיר את הנושא[/u]
לדעתי זה למי שכבר מכיר את הנושא, אבל מרוב מידע ולחץ עלול להתבלבל בחדר לידה. מזכיר לי את שיטת תמצות החומר שלי לפני מבחנים :-P

[u]הכוונה היא לתה ילקוט הרועים, או אנג'ליקה[/u]
טוב לדעת :-) ואני שתיתי עלי פטל כאילו אין מחר. בעצם, זה באמת היה להכנה ללידה ולא לכיווץ הרחם אח"כ.

[u]אני חושבת שהתמצות הלאקוני שבו כתבת, לא מועיל הרבה למי שלא מכיר את הנושא, בטח לא אם הוא צריך להתווכח/לעמוד על שלך מול רופא, ולכתוב מפורט.... זה ספר שלם.[/u]
בדיוק. אפילו מסוכן לדעתי שאנשים יקראו סיכום בן כמה שורות בלי להבין לעומק את המורכבות של כל התערבות, ויחשבו שהם יודעים את הבעד והנגד.
ב "לידה פעילה" יש עמודים שלמים רק על הסיכונים הנפוצים של אפידורל למשל- לא רואה איך מתמצתים את זה ביעילות.

קומג - תה עלי פטל זה למשהו אחר. הכוונה היא לתה ילקוט הרועים, או אנג'ליקה (תלוי במטרה).

אני לא אומרת שהדף מיותר.
אני מנסה להבין.

אני חושבת שהתמצות הלאקוני שבו כתבת, לא מועיל הרבה למי שלא מכיר את הנושא, בטח לא אם הוא צריך להתווכח/לעמוד על שלך מול רופא, ולכתוב מפורט.... זה ספר שלם.
אולי תנסי לעשות רשימת נושאים, ואז אפשר לנסות למצוא / לערוך / לכתוב דפים בנושאים האלו, שהחלק העליון שלהם נמצא [po]במצב סיכום[/po], וכך אפשר לצוד בקלות רבה יותר את המידע. לא בשתי שורות, אלא באופן מעמיק יותר, אבל גם לא פרוס על דיון ארוך ומורכב.

[u]ואם הוא מיותר כאן באתר, אז יאללה למחוק![/u]
דווקא נראה לי שהוא יכול להיות יופי של סיכום לכל הדיונים וההתלבטויות בנושא הזה. גם תמציתי, גם מעט פחות מפחיד ממה שקוראים בספרי ההריון/לידה הקונבנציונליים. אם למישהי יש כוח להשלים את כל הרובריקות, התוצאה תהיה בונבוניירה. אבל צריך גם לקשר למקור אמין וקריא על "מפל ההתערבויות" (בטח יש כזה ברשת?)

[u]אלטרנטיבה - הנקה/גירוי פטמות, שכחתי איזה תה צמחים...[/u]
תה עלי פטל :-)

אפשר גם:
בדיקת PKU
טשטוש (פטידין)
אפידורל כמובן
מוניטור, מוניטור נייד, מוניטור עוברי
פקיעת מים
אינפוזיה (?)
רחצת התינוק

[u]זו בדיוק תכנית לידה.[/u]
אז כנראה שלא הצלחתי להסביר את עצמי...

[u]זה שהתערבות מסוימת מיותרת ב 99% מהמקרים לא אומר שאת לא תהיי באחוז הבודד שבאמת זקוק לה.[/u]
כנ"ל. אני בהחלט מסכימה, אבל חושבת שלא הובנתי כל כך.

תכנית לידה תהיה [b]התוצאה[/b] של קריאה בדף הזה עם המלווה [b]הלא מיודע[/b], ולאור המוטיבציה, החסרונות, ושיקול הדעת האישי, תתקבל החלטה.
מטרת הדף הזה, אם יישאר, היא לספק אינפורמציה כמה שיותר אובייקטיבית, כדי לאפשר החלטה אישית סובייקטיבית שלא במסגרת הדף.

[u]ואבא שלו לא זכר את כל הפרטים לגבי ויטמין K[/u]
ונניח שבמקום לקרוא את תכנית הלידה ולכבד את רצונך, היו ניגשים לאבא, ומסבירים לו ב"ביתחולימית" למה זה קריטי, והוא היה מחליט כן לתת?
אז אולי זה פחות יכול לקרות לבנזוגך או לבנזוגי, אבל זה בהחלט יכול לקרות ורצוי שהוא יבין וידע.
לסמוך על הצוות שלא יעשה מניפולציה על מלווה לא מיודע זה נאיבי לטעמי. בייחוד שבסוגיה הספציפית הזו זו אפילו לא עילה לתביעה כי שני ההורים בעלי אותה זכות החלטה לגבי הילד.

[b]ויטמין K[/b]
מוטיבציה - מניעה. הקטנה משמעותית של הסיכוי לבעיות אי קרישה שעשויות לגרום למוות של הילוד מדימום.
גורמי סיכון נוספים - לידות מכשירניות, לידות ממושכות או טראומטיות לתינוק, ברית מילה, הפרדת התינוק מהאם אם היא מניקה הנקה מלאה.
חסרונות - יש מחקרים שמראים עליה בשיעור סרטן אצל ילדים, יותר בקבלה בזריקה מאשר בטיפות דרך הפה.
אלטרנטיבה - נטילת כמוסות אלפלפה משבוע 32 (האם)
עוד מידע - [po]ויטמין K[/po]

כל מה שאני מנסה להגיד זה שאנחנו יודעות, ומתעסקות בזה, וקוראות סיפורי לידה ומחליטות את ההחלטות שלנו, מעדכנות או עושות את זה בשיתוף מלא עם בן הזוג. יש הרבה בני זוג ומלווים שצריכים את זה מתומצת, וצריכים לדעת את הסיבות למה כן, ויותר מזה למה לא, על רגל אחת. אני עושה את זה עם בנזוגי ממילא, חשבתי שזה יכול לעזור לפתוח את זה כדף.
אגב, יצא לי לדבר על זה עם מישהי שכרגע בהריון שני, שהיתה לה לידה ראשונה באמת מדהימה, מהירה מאד, ללא כאבים, טבעית ללא שום התערבות. היא מעידה על עצמה שמחוסר ידע היתה יכולה בקלות לסיים בלידה סיוטית. היה לה מזל. אפשר לצמצם את פקטור המזל פה עם מידע.
אני לא יכולה להסביר את זה יותר טוב מאשר מה שקרה לי עם החברה והפיטוצין.

[b]זריקה לכיווץ רחם[/b]
מוטיבציה - זירוז התהליך של כיווץ הרחם, הקטנת הסיכוי לדימום מהרחם לאחר לידה (וואלה, עכשיו אני יודעת)
חסרונות - גורם לכאבים, התערבות כימית (אז בעצם יש סיבות טובות למה לא!)
אלטרנטיבה - הנקה/גירוי פטמות, שכחתי איזה תה צמחים...
(ועכשיו אני יושבת עם הבנזוג ואומרת לו כך וכך, ולי חשוב שלא, אבל ברור שאם יש דימום כבד ומסכן, אז כן. לא סתם רוטינית כ"מניעה". או לחילופין, שאני רוצה לקבל פיטוצין אחרי הלידה כי מפחיד אותי לדמם.)

ר"ל, לא מקבלים החלטות פה, רק מציגים את המידע בצורה ממצה שתעזור לקבל החלטה אישית, ומפנים לאינפורמציה נוספת ויותר מעמיקה אם יש.
וזה חשוב במיוחד לעניין ה99%... אם המלווה לא מבין בזה כלום שבכלום, ונלחם בכל מאודו גם באחוז שבו באמת רצוי שלא להלחם, זה יכול להיות מסוכן.

לסיכום: אני אלד בבית. מקווה שלא אגיע לבית חולים. ואם כן אז יהיו איתי מלווים שאני יודעת שישמרו על האינטרסים שלי. הדף הזה הוא לא בשבילי פר סה. ואם הוא מיותר כאן באתר, אז יאללה למחוק! :-)

ניצן,
אני סכמתי עם המיילדת שלי שתלווה אותי לבי"ח אם נגיע לשם, בין במקרה של פינוי מהבית ובין במקרה שאתחיל את הלידה ישר בבי"ח (כמו שקרה בסופו של דבר). לא רואה דרך אחרת להבטיח שהמלווה שלך ידע להבחין בין התערבות נחוצה ומיותרת. זה שהתערבות מסוימת מיותרת ב 99% מהמקרים לא אומר שאת לא תהיי באחוז הבודד שבאמת זקוק לה.
בחרתי מראש בי"ח (יחסית) ידידותי ליולדת (יש חיה כזאת) שמכירים בו את המיילדת שלי ויאפשרו לה להכנס אתי. כתבתי גם תכנית לידה שבה ציינתי בעיקר שאני מבקשת לידע אותי ולבקש את אישורי לגבי כל התערבות, וכך היה. האמת, תכנית הלידה היתה חשובה יותר לגבי הטיפול בתינוק, משום שלא יכולתי להיות אתו בשעות מיד אחרי הלידה ואבא שלו לא זכר את כל הפרטים לגבי ויטמין K וכאלה. בתינוקיה קראו ועשו בדיוק לפי מה שכתבתי. לכן תכנית כדאי לכתוב, וכדאי לנסח אותה בצורה שלא תגרום לצוות להרגיש שאת לא סומכת עליהם אלא תיידע אותם שאת יולדת מודעת (להבדיל מיולדת שרק רוצה אפידורל ושיוציאו לה את התינוק ולא יבלבלו לה את המוח).

זו בדיוק תכנית לידה.
לא צריך להוציא אותה.
כדאי, לדעתי, להכין אותה, ושהמלווה יכיר אותה.

על רוב ההתערבויות אי אפשר לכתוב באופן סביר משפט אחד. אלו דברים מורכבים.

(אפשר למחוק אם זה מיותר, זה רק רעיון... :-))

[u]אז למה לא לבנות תכנית לידה (תכנית מגירה)?[/u]
בהרבה מקומות קראתי שלא הוציאו אותה מהתיק, או לא התייחסו אליה בכבוד, או עשו מניפולציות על המלווה ("אתה מוכן לקחת אחריות אם התינוק יפסיק לנשום? אם אשתך לא תוכל ללדת יותר?" וכאלה. חוצמיזה, אם זה לא היה ברור, גם עליי עשו מניפולציה. המיילדת הסתמכה על חוסר הידע שלי וביצעה הליך התערבותי שנוי במחלוקת.)
עוד מוטיבציה היא שלפעמים מחליפים מלווה או שיש מלווה-גיבוי, ורוצים שגם הוא/היא יהיה מעודכן כמה שיותר בהתערבויות האפשריות ומתי האשה מוכנה אליהן.
הנסיון הדל שלי הראה לי שיש מצבים שאין מה לדבר עם היולדת, ושיש מצבים שבהם היא אומרת את ההיפך הגמור ממה שהיא רוצה. וצריך שיהיה מישהו שידע בדיוק מה היא רוצה וישמור שזה מה שיקרה.

מה שחשבתי עליו זה משהו בכיוון הזה:

[b]אפיזיוטומיה[/b] או [b]חתך חיץ[/b]
מוטיבציה - זירוז הלידה והמנעות מקרעים קשים, ...
חסרונות - קריעה ותפרים מובטחים, כאב מיותר, ...
השלכות להמשך - החלמה ממושכת יותר, הסרת תפרים במקרה של תפר לא נמס, ...

עכשיו, זה בוודאי לא ממצה, והייתי שמחה לשמוע עוד. אבל זה גם לא מקבל החלטה לכאן או לכאן, ומשאיר בידי היולדת את האפשרות לומר למלווה שלה: "אין לי בעיה עם חיתוך." או "בשום אופן אל תתן להם להתקרב אליי עם מספריים או שאני תובעת אותם." או אולי משהו באמצע. שיש מצבי ביניים שבהם היולדת מוכנה להחתך ובאחרים היא מוכנה... אני לא יודעת.
אני מציעה את זה ככלי לתקשורת בין היולדת למלווה שלה לפני הלידה. מאד יעזור להוסיף קישורים רלבנטיים לעוד אינפורמציה. (למשל [po]חיתוך חבל הטבור[/po] בפסקה שתטפל בנושא הזה, או [po]פקיעת שק מי השפיר[/po] וכך הלאה)

אז למה לא לבנות תכנית לידה (תכנית מגירה)?

קיויתי שנעשה פה דף ערך. ריכוז יותר מתומצת של הדברים. אני באופן אישי קוראת המון דפים וסיפורי לידה והעמדות שלי ברורות לי, אני פשוט תוהה איך להעביר את האינפורמציה שקריטית לי באופן תמציתי למי שאמור ללוות אותי אם אני מגיעה לבי"ח. מה שאני חותרת אליו יותר דומה לתכנית לידה עם המלווה מאשר לדיון בבחירה האישית ובשלל השיקולים. אפשר ורצוי להוסיף הפניות לדיונים ישנים.
בסופו של דבר הדף הזה לא אמור לקבל החלטות בשביל אף זוג, אלא רק להציג את הנושאים הרלבנטיים בצורה קצרה ולאפשר התלבטות והחלטה משותפים על סמך העובדות הקרות.

מה דעתך?

יש הרבה דפים שעוסקים בנושאים האלו.
חלק גדול מהמידע מופיע ב-[po]המון שאלות לקראת לידה[/po] (או שם דומה).
עם כל זה שהדף ברוך, זה כמו לכתוב ספר....

אני אפתח בסיפור אישי.
לפני כמה שנים הצטרפתי ללידת בי"ח טבעית של חברה קרובה וחד הורית בתור המלווה היחידה והבלעדית. לא הכרתי את הנושא, לא ידעתי היטב מה עמדותיה באשר לשלל התערבויות, רק ידעתי שהיא רוצה "לנסות ללדת בלי אפידורל".
הלידה היתה מהירה ביותר, טבעית, מעצימה, משחררת, מלמדת, ועוד שלל סופרלטיבים. היתה לה מיילדת מקצועית ומיומנת, היא לא נקרעה, לא נזקקה לשום תרופה או משכך כאבים. בתום הלידה, בעוד היולדת במצב של ריחוף ברקיע השמיני, ניגשה אליה המיילדת ובידה מזרק והתכוונה להזריק לה משהו בלי לשאול ובלי להתייעץ. עצרתי אותה ושאלתי מה זה? היא אמרה שזו זריקה לכיווץ הרחם שהם נותנים [b]באופן רוטיני לכל היולדות[/b], שהיא נורא עוזרת וחשובה במניעת דימומים. שאלתי אם היא הכרחית (לא ידעתי כלום על זריקות לכיווץ רחם, ולא מה עמדתה של היולדת) היא אמרה שלא "הכרחית" אבל חשובה ושנותנים אותה לכולן. לפני שהספקתי לחשוב או לשאול או להתלבט, היא הנהנה והזריקה לה. הייתי קצת חסרת אונים. יש לציין שהמיילדת היתה סימפטית והשרתה בטחון לכל אורך הלידה.
היום דיברנו על זה, אני והיא. היא אמרה שהיא בכלל לא הרגישה שהזריקו לה, ושעד היום היא בכלל לא [b]ידעה[/b] שהזריקו לה פיטוצין. היא היתה קצת דהומה, זה מאד לא שימח אותה, בלשון המעטה, והיא דימתה את זה לזה שיעשו לך פרוצדורה רפואית מתוך שינה, מבלי לשאול לדעתך ומבלי לספר לך אח"כ.

בתור מי שמתקרבת ללידה בעצמי, ולא מוציאה מכלל אפשרות שאגיע ללדת בסופו של דבר בבי"ח (הגם שמבכרת שלא להזדקק לאיפורמציה שאני מתכוונת לבקש מכן... :-))
ובתור מי שהנסיון שלה בתור מלווה הוכיח לה כמה שחשוב שהמלווה יהיה מיודע, מעודכן ואסרטיבי, אני רוצה לנסות ולאסוף אינפורמציה שמופיעה בכל מיני מקומות באתר בדיונים מדיונים שונים ולארוז אותה בפורמט הבא:

V מה ההתערבות?
V מה המוטיבציה או התועלת שבהתערבות?
V מה הסיכונים שיכולים לנבוע מן ההתערבות?
V מה ההשלכות של ההתערבות? (למשל טיפול רפואי נוסף בילוד או באם בהמשך?)
ובנימה יותר אישית:
V מה החלטתם לאור זה? לאפשר את ההתערבות? לא לאפשר אותה?

כשהמטרה היא לתת כלים למלווים ולבני הזוג לתקשר את רצונה של היולדת אל הצוות הרפואי גם ברגעים שבהם היא לגמרי לא מרגישה ובכלל לא מודעת לכך שמזריקים לה.
עוד אני רוצה לחדד ולהדגיש שאני לא מדברת על מצבי חירום חד משמעיים (תסחיפים, צניחות, קריעות ועוד כאיילה מין רחמנא ליצלן), אלא במקומות שיש מקום לשיקול דעת כשהצוות הרפואי מציג את זה כמצב שחור ולבן (אפיזיוטומיה, מוניטור, זירוז, פקיעה, חיסון, חימום, ועוד ועוד)