על ידי ילדת_טבע* » 15 אפריל 2007, 13:00
אנחנו קמצנים. וגם אין לנו כל כך מזל עם המכשירים האלו (או שאנחנו ממש לא יודעים איך לשמור על חייהם). כשגרנו בחיפה רוב השנה לא היתה לנו טלויזיה כי היא ישבה במרפסת וכל עוד היה קר לא העזנו להוציא את האף לשם, כשהגיע הקיץ היינו מחברים אותה לאנטנה ודוחפים לחשמל מקווים שתפעל, לפעמים היא פעלה, בדרך כלל ממש מטושטש. הבן זוג מאוד אהב לראות איתה סרטי ג'יימס בונד (שודרו ברצף בימי שישי בערוץ אחד). הטלויזיה כבר אז היתה מאוד זקנה. אחר כך כשעברנו דירה קיבלנו את הטלויזיה הישנה של ההורים שלי שהיתה טיפה יותר חדשה ועבדה בערך שלושה חודשים עד ששבקה, התעצלנו להחזיר את הקודמת. בסוף כשהגענו לבית הנוכחי שלנו קיבלנו שוב טלויזיה זקנה אחרת, היא תפקדה היטב כמה חודשים במרפסת ואחר כך בחורף בסלון ואז גם שבקה. היום אנחנו משתמשים בזקנה הראשונה. היא כל כך זקנה שלא שמעה בכלל על שלט רחוק! רואים בה ערוץ אחד מאוד טוב, ערוץ שתיים בימים יפים רואים פחות מושלג, ככה שאם ממש צריך אז אפשר גם לסבול את זה לפעמים חוץ מכשהם שמים סדרה על הוידאו הקופץ שלהם ואז זה ממש קטסטרופה.
פעם, כשהייתי סטודנטית, הביא לי ידיד טלויזיה שחור לבן בצבע אדום לוהט, התאהבתי בה באופן מוחלט. משום מה כל תמונה בשחור לבן נראה כמו סרט מאסטר פיס אמיתי. אחרי תקופה הרמקול שלה נפטר ואני הייתי יושבת וצופה בתוכניות בלווין (הקיבוץ היה מחובר לאיזה לווין סעודי) בלי קול ונהנת מהפריימים. מיותר לציין שכמות הגראס שנשרפה באותה תקופה בחדר שלי היתה די גדולה?
יום אחד המנורה של הטלויזיה הזו הלכה, אותו ידיד הלך והביא לי את אחותה החומה. חיבבתי אותה כי היתה שחור לבן כמו הראשונה אבל הצבע היה מבעס, כתלמידת אומנות מיד גיליתי תושיה וכיסיתי אותה בפרווה סגולה, טפט פרה ורוד ונצנצים, עכשיו כבר לא היתה משעממת. כמו אחותה הסאונד שלה גווע די מהר. במחסן נמצאה מיני טלויזיה כזו של מילואימניקים, עם רדיו וטייפ, גם כל שחור לבן. שתי הטלויזיות פעלו יחד, הקטנה עמדה על הגדולה ותפקדה כסאונד ואילו הגדולה תפקדה כתמונה. ממש מיצב. אח, אם היה הסורק שלנו עובד הייתי סורקת כאן את התמונה שלהן. חושבת שאחר כך כל השיחה היתה משנה כיוון ל"האומנות שלנו, לאן?" או משהו כזה.
היו לי גם אופניים ששיפצתי ועשיתי מהן כלב עם פרווה כתומה אבל זה כבר סיפור אחר...
אנחנו קמצנים. וגם אין לנו כל כך מזל עם המכשירים האלו (או שאנחנו ממש לא יודעים איך לשמור על חייהם). כשגרנו בחיפה רוב השנה לא היתה לנו טלויזיה כי היא ישבה במרפסת וכל עוד היה קר לא העזנו להוציא את האף לשם, כשהגיע הקיץ היינו מחברים אותה לאנטנה ודוחפים לחשמל מקווים שתפעל, לפעמים היא פעלה, בדרך כלל ממש מטושטש. הבן זוג מאוד אהב לראות איתה סרטי ג'יימס בונד (שודרו ברצף בימי שישי בערוץ אחד). הטלויזיה כבר אז היתה מאוד זקנה. אחר כך כשעברנו דירה קיבלנו את הטלויזיה הישנה של ההורים שלי שהיתה טיפה יותר חדשה ועבדה בערך שלושה חודשים עד ששבקה, התעצלנו להחזיר את הקודמת. בסוף כשהגענו לבית הנוכחי שלנו קיבלנו שוב טלויזיה זקנה אחרת, היא תפקדה היטב כמה חודשים במרפסת ואחר כך בחורף בסלון ואז גם שבקה. היום אנחנו משתמשים בזקנה הראשונה. היא כל כך זקנה שלא שמעה בכלל על שלט רחוק! רואים בה ערוץ אחד מאוד טוב, ערוץ שתיים בימים יפים רואים פחות מושלג, ככה שאם ממש צריך אז אפשר גם לסבול את זה לפעמים חוץ מכשהם שמים סדרה על הוידאו הקופץ שלהם ואז זה ממש קטסטרופה.
פעם, כשהייתי סטודנטית, הביא לי ידיד טלויזיה שחור לבן בצבע אדום לוהט, התאהבתי בה באופן מוחלט. משום מה כל תמונה בשחור לבן נראה כמו סרט מאסטר פיס אמיתי. אחרי תקופה הרמקול שלה נפטר ואני הייתי יושבת וצופה בתוכניות בלווין (הקיבוץ היה מחובר לאיזה לווין סעודי) בלי קול ונהנת מהפריימים. מיותר לציין שכמות הגראס שנשרפה באותה תקופה בחדר שלי היתה די גדולה?
יום אחד המנורה של הטלויזיה הזו הלכה, אותו ידיד הלך והביא לי את אחותה החומה. חיבבתי אותה כי היתה שחור לבן כמו הראשונה אבל הצבע היה מבעס, כתלמידת אומנות מיד גיליתי תושיה וכיסיתי אותה בפרווה סגולה, טפט פרה ורוד ונצנצים, עכשיו כבר לא היתה משעממת. כמו אחותה הסאונד שלה גווע די מהר. במחסן נמצאה מיני טלויזיה כזו של מילואימניקים, עם רדיו וטייפ, גם כל שחור לבן. שתי הטלויזיות פעלו יחד, הקטנה עמדה על הגדולה ותפקדה כסאונד ואילו הגדולה תפקדה כתמונה. ממש מיצב. אח, אם היה הסורק שלנו עובד הייתי סורקת כאן את התמונה שלהן. חושבת שאחר כך כל השיחה היתה משנה כיוון ל"האומנות שלנו, לאן?" או משהו כזה.
היו לי גם אופניים ששיפצתי ועשיתי מהן כלב עם פרווה כתומה אבל זה כבר סיפור אחר...