עכשו אני מאוד פוחדת,
אנחנו בחינוך הביתי רק 4 חודשים,בהתחלה הכל היה נראה זוהר ,מבטיח כזה.
נשארה המציאות ואיתה צריך להתמודד ביום יום,אני ורועי,אחד על אחד.
ואני פוחדת שאני לא אעמוד בזה.
אני מנסה ללמוד יותר על למידה,מנסה להבין את עצמי.
מה אני מרגישה,מה בעצם קורה?האם מה שעובר עליי הוא חלק מהתהליך של ההתרגלות למצב החדש?
ואיך אני אעבור אותו בלי להתפרק?
אני לא חושבת על בית הספר כאופציה,אני מנסה למצוא דרך למרות הקושי להמשיך.
ואני כל כך זקוקה עכשו לסביבה תומכת.
אני פשוט עוד לא מוצאת את עצמי בתוך הסבך הזה.
אני מבולבלת,לחוצה,לא רגועה...
אני מסתכלת על הבן החכם הזה שלי,ועל איך הוא מצליח לפעמים לשגע אותי,עד שמחשבות קשות עולות במוחי.
איך עושים את זה לבד?אולי לקחתי יותר מדי על עצמי?
אחד הדברים שאני מבינה ככל שעובר הזמן הוא שלמרות הבחירה הזו שלי שבעצם מנתקת אותי פיזית מחברת מבוגרים,יש הרבה בדידות בבחירה הזו שלמרות שלקחתי אותה בחשבון
היא קשה לי נורא עכשו מכיוון שהמציאות עולה על כל דמיון.
החברים הכי קרובים מחינוך ביתי נמצאים 40 דקות נסיעה ,ורועי לא אוהב נסיעות ארוכות.
ילד אינו חברה מספיקה לאדם מבוגר,24\ 7 ומשיחות עם חברות מחינוך ביתי(לא כולן כמובן)
המרחק מחברות כמוך ,מישהי לשוחח איתה להיפגש לכוס קפה,להעזר בשעת הצורך,מקשה מאוד למרות שלכולן בן זוג ובכל זאת יש שעות מסויימות שיש עם מי לדבר.
ואני מרגישה על סף שבירה מהעניין ומחפשת פתרון אולי יותר לטווח הרחוק,עוד מספר חודשים.אולי לעבור דירה,אבל כרגע אין לי כוח אפילו לזה.
ומצטרפים לחגיגה רגשות האשמה שיש לי לגבי רועי,האם אני אמא טובה מספיק? ואולי אני עושה לו נזק ?ולפעמים אני מתעצבנת עליו אז מה התועלת בלהשאיר אותו בבית?האם זה רק אני ככה?
כשאני חושבת על זה אז עם הבחירה שלי הבאתי המון ציפיות מעצמי וכלפי התפקוד שלי כאמא.
לפעמים אני חושבת שהציפיות שלי מעצמי הן הגבוהות ביותר,ואז אני רואה אותו מצייר משהו ולא מרוצה מהתוצאה שלא יצאה בדיוק כמו בתמונה שהוא ניסה להעתיק,והוא מתייאש ומוותר,ואני שואלת את עצמי,האם גם אני כך?לא מוותרת לעצמי?רוצה הכל מושלם ומעבירה לו את זה?וממני הוא לומד את זה?
והרי אני רוצה שהוא יהיה הוא עצמו?
ולא תמיד יש לי כוח כל היום להעסיק אותו,
ולפעמים אין לי חשק לקום בבוקר,ואז אני מרגישה אשמה על כך,שאני מזניחה אותו.
למרות כל מה שכתבתי אני באמת מאמינה שדרך ההתלבטות,המחשבות,מגיעים למקומות טובים יותר(הנה אני מנחמת את עצמי).
טוב יצא לי כל מיני מישמש בטח מחר אני אמחק את הכל