טובי,
טרה רוסה - תודה!!
יהונתן עובר תקופה לא קלה.
הקשר עם הילד הנ"ל נותק כמעט לגמרי - עם הרבה עזרה ממני.
הילד חיפש את יהונתן פעמיים או שלוש השבוע,
ושמחתי לומר לו שיהונתן בגינה.
יהונתן לא התקשר אליו חזרה.
לעומת זאת, שוב עם המון עידוד ולחץ אישי מתון,
יהונתן יוצא לגינה, לפעולה בתנועה, ופוגש ילדים.
קשה לו שהוא לא הופך "כוכב בן רגע"
קשה לו כש"הולך קשה"
אנחנו מנהלים הרבה שיחות,
הוא כועס עלי כשעובר עליו יום לא נעים (מאשים אותי כי התעקשתי שילך)
ושמח ומודה לי כשעובר עליו יום נחמד.
אני רק מדגישה בפניו שצריך אורך רוח, ושיתכן שיעברו שבועות וחודשים עד שימצא חבר באמת טוב.
המפתח, כך אני אומרת לו, הוא שהילדים האחרים יתרגלו לראותו, מצד אחד,
ושיצא לפגישות מתוך גמישות, זרימה, שמחה ואהבה, מצש שני.
חזרנו גם לדון בהליכתו לחוג הכדורסל, אבל בינתיים זה רק רעיון.
דרושה כאן שיחה עם המאמן - שיחה ביניהם כמובן, לא קשור אלי.
דברים נוספים שאנחנו עובדים עליהם עכשיו הם:
פחות טלביזיה - מאוד קשה לו. אנחנו רבים על זה כל יום כמעט, אני מתלבטת קשות אם לנתק או לא.
מרגישה שיהיה טוב לשנינו. אבל גם מבינה ששנינו צריכים לעבור תקופה של הסתגלות לרעיון...
יהונתן החל לקרוא ספרים שמתאימים לגילו. הוא קרא את הספר הראשון ביומיים וחצי.
ביום שישי אנחנו מתכננים ללכת לסיפריה ביישוב בתקווה למצוא ספרים נוספים בסדרה.
הקריאה מאפשרת לו תעסוקה עם עצמו ללא מחשב או טלביזיה.
יהונתן החל גם לכתוב (בכתב גדולים). עכשיו סבא וסבתא מחכים ממנו למכתב.
כאמור, התקופה לא קלה בכלל,
אבל קורים בה המון דברים חיוביים.
הקו שמנחה אותי הוא זה: המפתח האמיתי הוא הבחירה של יהונתן.
אחותי, שהיתה מתוקה ומקסימה,
גילתה בגיל העשרה שכעס הוא מניפולציה מדהימה.
בגיל 18, הכעס כבר "ישב" לה על הפנים, והיא הולכת ומתכערת מאז.
לא רק חיצונית אלא גם ובעיקר פנימית - זה כל כך עצוב וכואב לראות.
יהונתן יכול לבחור את מה שהוא בחר הרבה בשנה האחרונה - לבוא ממקום של כעס וכאב ותיסכול,
מצב שמעודד בכי ואגרסיות והסתגרות, מצב שצובע את הכל בצבעים קודרים.
מאז המשבר שעבר בגן חובה, זו היתה נטייתו.
אני מנסה לכוון את יהונתן החוצה מהבחירה הכל כך מלאת סבל זו.
והוא יכול לבחור לבוא בשמחה, באהבה, ברוך ובזרימה (המצב שטבעי שלו בילדותו המוקדמת יותר)
ואז להתחבר עם ילדים, ליהנות, ליצור, ולחזור הביתה בתחושה של שמחה וסיפוק,
יש לו יכולות מדהימות עם אנשים בכל גיל.
עוד לא פגשתי ילד שיודע להביא אנשים לחיוך בקלות ובטבעיות שיש ליהונתן.
הוא בוחר בחירה זו יותר ויותר - מתוך מודעות והחלטה ליצור לעצמו שינוי בחיים.
אני מודה לכן על ההתעניינות והעזרה שאתן נותנות ליהונתן - זה תומך בו מאוד.
לפני כמה זמן, הצעתי ליהונתן לספר לכן מה כן קורה עכשיו.
אז הוא אמר: זה הרבה מדי, תספרי את...
אז סיפרתי - מנקודת המבט שלי, כמובן.
מחר יום של פעילות בתנועה (מדי שלישי אחה"צ) - נראה אם ילך ברצון.
בינתיים הוא הלך לפני 3 שבועות ונהנה מאוד, שבוע אח"כ הוא התחמק,
ובשבוע שעבר היתה העצרת לזכר רבין.
תחזיקו אצבעות.
@}