לפתוח את הבעיה

אין לי הרבה חברים ישלי רק 2 חברים
ואברתי דירה

יהונתן, כשהייתי ילדה בגילך, לעתים, גם בלי שעברתי דירה בקושי היתה לי חברה אחת. אתה בוודאי ילד חברותי שזקוק לחברים, אז סמוך על עצמך שבקרוב יכירו אותך עוד ועוד ילדים ותרכוש לעצמך ילדים!

כשהייתי ילדה וגם נערה היו לי שתי חברות ולרוב רק אחת. הייתי מוקפת בהרבה ילדים כי הייתי תלמידת בית ספר, אבל זה רק הגביר את תחושת הבדידות. (וגם את תחושת הקירבה לחברה.)
הכרנו בבית הספר האזורי שהיה משותף להרבה יישובים וכדי להפגש היינו צריכות לנסוע רחוק זו לביתה של זו ולהישאר לישון, אי אפשר היה סתם לקפוץ אחר הצהריים.
האם החברים שלך מהמקום החדש או הישן?

יהונתן, צריך קצת סבלנות, ולהשאר שמח, ואז דברים מסתדרים על הצד הטוב ביותר, במהירות.
בהצלחה @}

יהונתן, אני מצטרפת למה שכתבו לך למעלה.
עד גיל 10 עברתי דירה שלוש פעמים וכל פעם הייתי צריכה למצוא חברים חדשים.
זה אולי קצת מוזר בהתחלה, אבל די קורה מעצמו.
בהצלחה!

> חוץ מזה 2 חברים זה כבר מעולה < }

אין לי פתרון, אבל אני מאחלת לך שתמצא עוד חברים בקרוב

ס ב ל נ ו ת ! ! !
יהונתן שלי החמוד,
כשאני סופרת את החברים שלך - יש הרבה יותר מ-2
חלק הם רחוקים ואתה נפגש איתם רק לעיתים רחוקות - כמו החברים מכפר תבור
חלק הם קטנטנים ואתה להם כמו אח גדול או דוגמא לחיקוי,
חלק הם חברים למשחק,
חלק הם חברים בחינוך ביתי - איתם אתה עושה כל מיני דברים,
חלק הם חברים גדולים שאתה אוהב ושאוהבים אותך.

אני מכירה מעט אנשים עם כל כך הרבה חברים
אני מכירה מעט אנשים שמתחברים כל כך מהר כמוך.

השנה האחרונה היתה קשה.
עזבנו את החברים הטובים מכפר תבור,
גרנו בראשון אצל סבא וסבתא - שם היה קשה במיוחד,
אבל אחרי 3 חודשים הכרת ילדים שהפכו לחברים טובים לשאר חצי השנה.
לך היה קשה להיפרד מהם, והם עדיין מחפשים אותך אצל סבא וסבתא.
וכשנפגשת לראשונה עם ילדי החינוך הביתי כאן באיזור - הפכת לכוכב בין רגע.
**אנחנו קבוצה של 5 משפחות עם ילדים בחינוך ביתי. הקבוצה כוללת 6 ילדים בגילאי 5-8
בביקור חד פעמי של פחות מחצי שעה בכיתה ג' בבית הספר המקומי יצאת עם 18!! מספרי טלפון
ואתה כבר מארח ומתארח בבתי הילדים ביישוב והיום אפילו הוזמנת לישון...

יש כל מיני סוגים של חברים
אתה רוצה חבר טוטאלי - כל הזמן ולכל עניין
זה קשה ולדעתי גם לא ממש רצוי.
אדם צריך שיהיה לו זמן לעצמו, ומרחב לבחור בכל רגע את מה ואת מי שמתאים לו.
העובדה שאתה לא צמוד לחבר אחד כל הזמן - היא חיובית בעיני.
העובדה שלחברים יש רצונות שאינם תואמים את שלך - היא מציאות חיים שתפגוש לכל אורך חייך,
זו מציאות שקיימת בבית (איתי, עם סבא וסבתא) ובכל מקום.
זה בגלל שאנשים הם ייחודיים ומיוחדים - אין שני להם.
כל אדם עובר את החוויות שלו בפנים בצורה אחרת, בזמן אחר.
ולפעמים כשאתה שמח, מי שאוהב אותך דווקא עצוב ולא רוצה לרקוד או לשחק
אלא רק לשבת לבדו ולהתבונן בשקיעה או לעשות משהו אחר.

מההודעות שהשאירו לך החברות כאן, אתה יכול ללמוד שהרבה אנשים מתקשים למצוא חברים קרובים.
לחלק היה קשה רק כשהיו ילדים, חלק קשה להם גם כמבוגרים.

אני שולחת לך

ענקי
אוהבת אותך כל יום יותר על הרגישות שלך ועל התובנות העמוקות.
יש כל כך הרבה מה ללמוד ממך

תאמין לי - אתה נפלא!! וזו זכות גדולה להיות חלק מחייך

אימא שלך - ששמחה שבחרת בה ללוות אותך מלידה לבגרות

תודה לכולם

יהונתן חמוד
יש כל מיני סוגים של חברות
יש חברים סתם שאיתם משחקים לפעמים
יש חברים קרובים שאיתם גם אפשר לדבר על כלמיני דברים.
יש חברים אמיתיים שלהם אפשר לגלות סודות ואפשר להיות איתם אמיתיים.
יש חברים קרובים שפוגשים כל יום ויש חברים שרואים רק לעיתים רחוקות.

גם לי אין הרבה חברים אבל את אלו שיש לי אני אוהבת מאד ושומרת איתם על קשר קרוב ואוהב.

נאוה, כתבת יפה מאד.

תודה!

בתור ילדה בת 10 עברתי לארה"ב ולא היו לי חברים. הילדים בבית הספר אהבו ללעוג לי כי הבגדים שלי היו מכוערים והשיער שלי היה נראה זוועה ומשקפיים ענקיות, ולא דיברתי אנגלית.
אבל אין לך את הבעיה הזאת אתה בישראל, בחינוך ביתי. אולי תבקש מאמא שלך שתכיר לך ילדים מהשכונה? זה ישתפר! תוכל ללכת גם לגן העיר ולהכיר עוד ילדים

היי יהונתן,

אם אתה רוצה חברים טובים, חברים שאפשר לסמוך עליהם, חברים שכיף להיות איתם - אתה קודם כל צריך ללמוד להיות החבר הכי טוב של עצמך.

יש לי פטנט שעוזר:

3 צביטות בין הכתף לצוואר,

3 צביטות מאחורי הברך

3 צביטות מאחורי הקרסול.

מאיה

}>

אימא לא צרך להיות יותר מדי מעצבנת

לא צריך,
אבל אפשר....

יש לי כבר 26 חברים ועוד חבר בן שנה וחצי שקוראים לו אלון

26???
וואו, יהונתן, זה ממש המון!!!
איך אתה מצליח להיות בקשר עם כולם? כל הכבוד!

איזה דף מקסים

<גם אני מרגישה לאחרונה שיש לי פחות חברים ממה שהייתי רוצה...>

יש לי בעיה עם חבר, הוא נורא מעצבן אותי ואז אני מרביץ לו
ואחשב הוא לא בא אליי

ואין לי חברים אחרים

ואני רוצה לדבר איתו ושנחזור להיות שוב חברים

מה להגיד לו?

ליהונתן - חשבתי עליך ומצאתי את זה:

חבר שלם שלומית כהן-אסיף (מתוך: המסע המופלא אל עצמי/אדיר כהן)

כל אחד צריך
שיהיה לו חבר אחד לפחות
חבר יותר מאח, יותר מאחות.
חבר כל הזמן, כל הימים
לא חבר לפעמים.
חבר שמקשיב
ויודע לריב.
חבר בלי לשקר
חבר שתמיד חוזר.

כל אחד צריך
שיהיה לו חבר.
לא רבע חבר,
לא חצי
חבר שלם, אחד לפחות
חבר יותר מאח, יותר מאחות.

אנחנו בחוץ לארץ. הבן שלי בן 9. יש לו כאן חבר אחד. לפעמים הם רבים ואז החברות "בהפסקה".
החבר הטוב שלו בישראל. הם מאד מתגעגעים. הם התכתבו קצת ושמחו מאד להפגש בקייץ ולהכין ביחד קלפי יוגי-הו.

יונתן, אני חושבת שאתה יכול פשוט לבקש סליחה, להגיד שלא התכוונת, ושאתה רוצה שוב להיות חברים.
פעם הבאה שהוא מעצבן אותך, ובא לך להרביץ לו, פשוט תגיד "אוי, נזכרתי שאני צריך ללכת הביתה", ותלך.
מה דעתך ?

ומה אהסה עם הוא אצלי?

יש כל מני דברים שאתה יכול לעשות. הנה כמה רעיונות:

לספור בלב עד 30 ולחשוב על כמה עצוב היה לך אחרי פעם שעברה שהרבצת לו והוא לא היה חבר שלך.
להגיד שאתה צריך לשירותים ולהסתגר שם עד שעובר לך הכעס.
להחליף נושא - נניח, אם אתם רבים בגלל משחק מסוים, אז להגיד, "אני רעב, בוא נלך להכין אוכל", או "נמאס לי להיות בתוך הבית, בו נלך לטיול בחוץ".
להגיד לו שהוא מעצבן אותך ולמה הוא מעצבן אותך. אבל לא בכעס, אלא לנסות להסביר מה מפריע לך. זה יכול להיות קשה.

הוא לא מיסתדר בחוץ והוא עצלן

איו לו הרבה חברים פה ומרביצם לו אז הוא לא יוצה

אבל אתם יכולים לצאת החוצה ולהישאר בחצר שלכם, לא?

יהונתן, מה נשמע ? יש חדש עם החבר ?

אנונימי

אז אתה עדיין משחק אתו והוא עדיין מעצבן אותך, או שאתם כבר לא משחקים יחד ?

יהונתן, יש שיר בדיוק בשבילך:

שותפים/אריק איינשטיין

יונתן ואני כבר לא שותפים
יונתן לקח לי את כל הקלפים
ירדתי לחצר לחפש חבר אחר.
רק בנות שיחקו בחצר
ואיתן אני לא מסתדר.

כשחזרתי הביתה אמא שאלה:
"איפה היית,
יונתן הביא לך קלפים
אמר שאתם שוב שותפים"

איזה חבר
בדיוק כשאני אינני הוא בא לבקר.

יהונתן,

אני חושבת שגם הוא נורא רוצה שתבוא אליו ותסדר הכל, ותחזרו להיות חברים.
בדיוק כמו בשיר, כשרבים, אז שני הצדדים מגיעים לשלב שכבר רוצים להשלים ולא יודעים איך.
אז אולי תבוא אליו עם קלפים או משחק שאתם אוהבים. תגיד שבאת לשחק וזהו.
אח"כ אני בטוחה שתוכלו לדבר, אם יבוא לכם על הריב, ואם לא, אז פשוט לשחק, לחזור להיות חברים.*

המשפט הזה:
אימא לא צריך להיות יותר מדי מעצבנת

הוא משפט גדול.
אני צריכה לזכור לומר אותו לאמא שלי בפעם הבאה שהיא תעצבן.

תודה!

יונתן, מה קורה עם החבר?
ובכלל, מה שלומך?

טובי, טרה רוסה - תודה!!

יהונתן עובר תקופה לא קלה.
הקשר עם הילד הנ"ל נותק כמעט לגמרי - עם הרבה עזרה ממני.
הילד חיפש את יהונתן פעמיים או שלוש השבוע,
ושמחתי לומר לו שיהונתן בגינה.
יהונתן לא התקשר אליו חזרה.

לעומת זאת, שוב עם המון עידוד ולחץ אישי מתון,
יהונתן יוצא לגינה, לפעולה בתנועה, ופוגש ילדים.

קשה לו שהוא לא הופך "כוכב בן רגע"
קשה לו כש"הולך קשה"
אנחנו מנהלים הרבה שיחות,
הוא כועס עלי כשעובר עליו יום לא נעים (מאשים אותי כי התעקשתי שילך)
ושמח ומודה לי כשעובר עליו יום נחמד.
אני רק מדגישה בפניו שצריך אורך רוח, ושיתכן שיעברו שבועות וחודשים עד שימצא חבר באמת טוב.
המפתח, כך אני אומרת לו, הוא שהילדים האחרים יתרגלו לראותו, מצד אחד,
ושיצא לפגישות מתוך גמישות, זרימה, שמחה ואהבה, מצש שני.

חזרנו גם לדון בהליכתו לחוג הכדורסל, אבל בינתיים זה רק רעיון.
דרושה כאן שיחה עם המאמן - שיחה ביניהם כמובן, לא קשור אלי.

דברים נוספים שאנחנו עובדים עליהם עכשיו הם:

פחות טלביזיה - מאוד קשה לו. אנחנו רבים על זה כל יום כמעט, אני מתלבטת קשות אם לנתק או לא.
מרגישה שיהיה טוב לשנינו. אבל גם מבינה ששנינו צריכים לעבור תקופה של הסתגלות לרעיון...

יהונתן החל לקרוא ספרים שמתאימים לגילו. הוא קרא את הספר הראשון ביומיים וחצי.
ביום שישי אנחנו מתכננים ללכת לסיפריה ביישוב בתקווה למצוא ספרים נוספים בסדרה.
הקריאה מאפשרת לו תעסוקה עם עצמו ללא מחשב או טלביזיה.

יהונתן החל גם לכתוב (בכתב גדולים). עכשיו סבא וסבתא מחכים ממנו למכתב.

כאמור, התקופה לא קלה בכלל,
אבל קורים בה המון דברים חיוביים.

הקו שמנחה אותי הוא זה: המפתח האמיתי הוא הבחירה של יהונתן.

אחותי, שהיתה מתוקה ומקסימה,
גילתה בגיל העשרה שכעס הוא מניפולציה מדהימה.
בגיל 18, הכעס כבר "ישב" לה על הפנים, והיא הולכת ומתכערת מאז.
לא רק חיצונית אלא גם ובעיקר פנימית - זה כל כך עצוב וכואב לראות.

יהונתן יכול לבחור את מה שהוא בחר הרבה בשנה האחרונה - לבוא ממקום של כעס וכאב ותיסכול,
מצב שמעודד בכי ואגרסיות והסתגרות, מצב שצובע את הכל בצבעים קודרים.
מאז המשבר שעבר בגן חובה, זו היתה נטייתו.
אני מנסה לכוון את יהונתן החוצה מהבחירה הכל כך מלאת סבל זו.

והוא יכול לבחור לבוא בשמחה, באהבה, ברוך ובזרימה (המצב שטבעי שלו בילדותו המוקדמת יותר)
ואז להתחבר עם ילדים, ליהנות, ליצור, ולחזור הביתה בתחושה של שמחה וסיפוק,
יש לו יכולות מדהימות עם אנשים בכל גיל.
עוד לא פגשתי ילד שיודע להביא אנשים לחיוך בקלות ובטבעיות שיש ליהונתן.
הוא בוחר בחירה זו יותר ויותר - מתוך מודעות והחלטה ליצור לעצמו שינוי בחיים.

אני מודה לכן על ההתעניינות והעזרה שאתן נותנות ליהונתן - זה תומך בו מאוד.

לפני כמה זמן, הצעתי ליהונתן לספר לכן מה כן קורה עכשיו.
אז הוא אמר: זה הרבה מדי, תספרי את...

אז סיפרתי - מנקודת המבט שלי, כמובן.
מחר יום של פעילות בתנועה (מדי שלישי אחה"צ) - נראה אם ילך ברצון.
בינתיים הוא הלך לפני 3 שבועות ונהנה מאוד, שבוע אח"כ הוא התחמק,
ובשבוע שעבר היתה העצרת לזכר רבין.

תחזיקו אצבעות.

@}

בהצלחה

יונתן - במקרה נכנסנתי לדף ורציתי לספר לך שגם לי בשלב כלשהו בילדות לא היו חברים כמעט.

ואז התחלתי לקרוא... הייתי קוראת בערך 7-8 ספרים בשבוע. וגיליתי בספרים עולם שלם. מצאתי שם חברים.
וחוויתי הרפתקאות... וגיליתי בעצמי דרך הספרים דברים שלא ידעתי שיש בי.. ולמדתי להאמין בעצמי קצת יותר...
ולאט לאט גם גיליתי שיש מסביבי עוד אנשים שקוראים...
וככה הכרתי חברה אחת... ואחר כך עוד אחת ועוד אחת...
ולאט לאט גיליתי שיש לי כמה וכמה חברים.
ועדיין גם הספרים נשארו חברים טובים שלי אבל כבר היה לי הרבה פחות זמן לקרוא.

בקיצור מאחלת לך שיהיו לך המון חברים שתבחר...
שתהנה מכל מה שתבחר לעשות..
ובכלל רק אושר...

יונתן, אני אשמח לשמוע כל מה שבא לך.
באמת.

יונתן, מה נשמע עם החבר?

<יונתן כנראה מאוד מאוד עסוק>

אני רוצה להיות איתו ברוגז
אבל אני לא רוצה לישאר בלי חברים
זאת הבאייה

אבל תודה אל זה שאתם עוזרים לי באמת באמת תודה

יהונתן,
לפעמים, כדי להשיג את הכל, צריך לוותר על הכל.

ככה זה כשרוצים לעשות שינוי - גם אצל אנשים גדולים זה ככה.

מחליטים שרוצים אחרת.
אבל יש הרגל, ויש דעות שלנו על עצמנו,
ויש את הרגשות שלנו, הלא נעימים שבגללם בעצם אנחנו רוצים שינוי.
ויש את האנשים סביבנו שרגילים להתנהג אלינו בצורה מסויימת.

כשמחליטים לשנות, זה לא קורה ברגע רק בגלל שהחלטנו,
ההחלטה היא רק התחלה.
עכשיו צריך לעשות מעשים - אחרת ממה שעשינו קודם.
וזה קשה!
תשאל את המבוגרים שעושים שינוי - הם יספרו לך כמה זה קשה ומפחיד לפעמים.
למשל:
אם אתה מוותר על החבר הזה שלא מתנהג איתך יפה, ושמעורר בך רגשות והתנהגויות שאתה לא מרגיש איתם נעים,
זה אומר שעד שתמצא חברים מתאימים יותר - אין לך אף אחד כאן בישוב.
זה מפחיד לחשוב שתהיה כל הזמן לבד.

ואז באים המעשים:
לצאת עם הכדור למגרש ביום נעים,
ללכת פעם בשבוע לתנועה, גם אם לא תמיד מעניין, גם אם עדיין אין שם חברים.
להכיר ולקבוע עם ילדים אחרים שאתה לא כל כך מכיר,
לנסות לשמור על קשר עם מי שנעימים לך ולהפסיק עם מי שלא.
להפסיק, אפילו שזה אולי אומר שאתה תישאר עוד קצת לבד,
כי אתה רוצה חברים שנעים איתם, שאפשר לדבר איתם, ולצחוק, ולהשתולל.
אתה רוצה חברים טובים שיאהבו לעשות דברים שאתה אוהב,
חברים שיכבדו אותך, ויקשיבו וימלאו את חייך שמחה.

תזכור,
זה לא שאין לך חברים בכלל, רק לא ביישוב.
אז בינתיים אתה נפגש כל שבוע עם ד., ולפעמים אתה נפגש עם א.,
ולפעמים פוגש את החברים בכפר תבור, או את אלו בראשון.
ולפעמים אתה משחק עם הילדים בכפר הילדים,
ולפעמים ע. באה אליך, ולפעמים אתה הולך אליה,
ועכשיו אתה גם מתחבר עם חברות באינטרנט, ואולי אפילו תיפגשו.

אז קצת סבלנות, וקצת אומץ ותעוזה,
והרבה הרבה להתחבר פנימה לנשמה היפה שלך.
אתה כל כך יפה בפנים - תן לזה להקרין החוצה.
זה כל מה שצריך.
וזמן אמרתי?
תתמיד לאורך 3 חודשים,
ותראה איך הכל נראה אחרת.

אוהבת אותך הכי בעולם

יודעת שאתה כולך

ושיש לך הרבה חום, חכמה וחמלה לאחרים.
עברו עלינו כמה שנים לא קלות, לאט לאט הדברים מסתדרים.
עם קצת אמונה בעצמך ובחיים וכל התקופה הקשה הראשונית בגילון תהיה רק זיכרון רחוק.

אוהבת אמרתי?
אני גם מאמינה בך!
יודעת שאתה הכי יכול בעולם.

נשיקות וחיבוקים }{|L|(())|L|}{

אימא שלך

שלום