ואו. לא ייאמן. האמת היא שייאמן. תמיד חשבתי שהוא מתעלל, שתלטן ופתולוגי.

עצוב מאוד :-(

https://www.mako.co.il/tv-live-at-night/articles/Article-c235b720080e661006.htm?[po]utm source[/po]=Facebook&[po]utm medium[/po]=Share&Partner=[po]Facebook Share[/po]&fbclid=IwAR3tmomxpWLmOmgb7KTPev3m-DxDNX-3E4Lls76qkzszzDQXElzCTu9G234

https://www.facebook.com/markssokol/posts/2088951677802078

החדשות (המאוד לא מפתיעות, למי שהכיר אותו ואת ההיסטוריה שלו באתר) על אופק, שהכינוי שלו בדף הזה הוא [po]with passion[/po]

אשמח להמלצות לליקוט פירות וירקות באזור ירושלים

ליקוט עשבי בר:
[list]
[*] עדיף לקטוף אמירי חלמית - כלומר צימוח עליון של העלים הקטנים והרכים. אגב, החלמית היא מהמשפחה של הבמיה ושל ההיביסקוס.
[*] לצנון הבר יש טעם חרדלי יותר משל חרדל השדה- זאת בראשית העונה.
[*] כדאי להיזהר מליקוט פטריות ללא מומחה לדבר, בשל תופעת המימיקרי- חקיינות.
[/list]

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

ובעברית עולש

נזכרתי

נכון עלט, נדכרתי :)

בערבית עֶלט
ובבדואית אגֶדה (או אולי להיפך...)

[u]אתמול חבר דרוזי הסביר לי על הצמח שהם אוספים, הם קוראים לו משהו כמו עעייס, עלים ארוכים מעט רחבים דקים, לדעתי לא טעים וכמעט מר. הוא אמר שהם אוספים שקים של זה ומבשלים , גם בשדה מביאים פיתות והרבה שמן זית ושמים את הצמח חי בפיתה ואוהבים את זה מאוד.[/u]
זה מחזק את מה שאבא שלי אמר כששאלתי אותו.
הוא אמר שזה עולש והראה לי.
(מצחיק שבאתי לשאול כאן ולא חשבתי כמה ברורה וטבעית היתה התשובה לו...)

מצאתי אתר יפה בנושא פטריות בארץ.. מומלץ! ים גם עוד הרבה טבע שם
http://gribisrael.narod.ru/

אתמול חבר דרוזי הסביר לי על הצמח שהם אוספים, הם קוראים לו משהו כמו עעייס, עלים ארוכים מעט רחבים דקים, לדעתי לא טעים וכמעט מר. הוא אמר שהם אוספים שקים של זה ומבשלים , גם בשדה מביאים פיתות והרבה שמן זית ושמים את הצמח חי בפיתה ואוהבים את זה מאוד.

בין הגשמים אני רואה בכל מקום סביבי (חוף הכרמל) נשים דרוזיות וערביות מלקטות,
וכל פעם לא מספיקה לעצור (אל תשאלו...כבר עשיתי השבוע שתי כמעט תאונות בגלל זה...)
אני רואה את ההתכופפות ומבינה שזה לא חובזות ורואה את השקים ומבינה שמדובר בעלים גדולים (כף יד נגיד).
אז מה הן מלקטות ומה עושים עם זה ואיך? אם אפשר גם עם תמונה. תודה.

(אני כנראה לקטית די טובה בעצמי, בסיור של אורי הייתי גאה שהכרתי הכל חוץ מאכילת הנבטים..., אבל זה היה כמעט באביב ועכשיו חורף מסקרן...)

[po]דני וולפשטיין[/po] (01.01.2012 11:45):
במסגרת פוסט קצר שפרסמתי [url=http://dannys-simple-living.blogspot.com/2012/01/super-foods.html]בבלוג שלי[/url] כתבתי גם על גרגרי גוג'י, שנחשבים, בייחוד ברפואה הסינית למזונות מאד חשובים ובעלי חיות.
בירור קצר הראה לי שהם נקראים Lycium barbaris, שזה בעצם סוג של אטד (שמתברר גם שהוא ממשפחת הסולניים). בספרות ובאינטרנט מצאתי שאפשר לעשות תה מהעלים (למרות שחלק מהסולנים רעילים, וחלק, כמו עגבניה ופלפל פחות), אך לא מצאתי דברים (לטוב או לרע) על הפרי - שגם הוא כמו הגוג'י אדום ויפה.
האם למישהו יש מושג אם ניתן לאכול מהפרי והאם גם הוא נחשב בעל תכונות מועילות?
תודה

יש לקטנים בירושלים שרוצים לחבור לליקוט בקבוצה (קטנה כנראה) ? אני די מתמצאת בליקוט צמחי בר למאכל ולמרפא אבל לא כייף לי לצאת בסולו

הכי מתאים לי בשישי-שבת
בריג'י 0522894056

[u]האם סביונים טובים למאכל? ואילו חלקים? פרחים, גבעול, עלים?[/u]
ניתן לאכול את העלים והגבעול. הפרח לא טעים לדעתי.

האם סביונים טובים למאכל? ואילו חלקים? פרחים, גבעול, עלים?

מחפש סדנת לקטות אמיתית!!!

חלוקית, יופי! תודה.

תודה רבה דני!

בהחלט יש את האזהרה והדיון על נושא ה"טעים לי" גם בראש הדף, כך שהנושא אכן עלה בעבר.
רציתי רק להדגיש את הנושא - ונראה שזה הצליח...

אה טוב בזמנו לא ראיתי את זה .סליחה. אפשר למחוק (אאכ יש עוד דפים בלי אזהרה)

בערך, קראתי עכשיו שוב את דף והמחלוקת הזו מופיעה ממש בראשיתו. עם הדעות לכאן ולכאן. אם אתה חושב שצריך אזהרה יותר ברורה זה כבר דורש עריכה נוספת (שלא תזיק. הדף כבר נערך אבל באופן לא מאד נוח להתמצאות.)

היי דני, אני כל כך מודה לך. בתור מי שמלקט מדי פעם, והסתמך על חוק הטעים לי - אולי אפילו הצלת את חיי, מי יודע ? :-). לא נעים לי אבל, אני קצת כועס על מי שכתב את החוק הזה כאן. לא עשו זאת בכוונה, אבל זה חוסר אחריות.
אני חושב שכדאי (כאן זו לא פניה אישית אל דני אלא לכל מי שמתמצא ויכול) בעצם חובה להבליט אזהרה זו בכל המקומות שהחוק כתוב, ביחוד שזה נכתב מפי אנשים שרגילים בליקוט ולא סתם הערה אנונימית באינטרנט.

מסכימה עם דני
גם בגלל הריסוסים, שאי אפשר תמיד לזהות אותם לפי הטעם כשמלקטים
וגם כי הפה שלנו הוא מעבדה מאד מקולקלת כיום, רחוקה ממה שיכלה להיות
אני אישית לא מסתמכת על הטעם כגורם החלטה יחיד אלא מתבססת גם על ידע. ומלמדת כך גם את ילדי.
(תודה על המידע על רעילות פירות הרותם - לא שמעתי על זה! (וגם לא שמעתי על מישהו שניסה לאכול אותם...))

לאור דיון שהיה לי לאחרונה עם כמה חברים - רוצה להזהיר לקטים מתחילים (וגם מתקדמים) מפני הסתמכות על חוק ה"טעים לי". החוק הזה הוא אכן יפה, ונכון ב 90% (אולי אפילו 99%) מהמקרים.
רוב הצמחים שרעילים (בכלל, או לפחות עד שעברו בישול) כמו הרדוף, לוף וכו' הם מאד מרים ולא סביר שמישהו יאכל מהם מספיק (למרות שגם קראתי באיזשהו מקום שפרח אחד של הרדוף יכול להרוג - לא ניסיתי וכנראה גם לא אנסה).
אבל, וזה אבל גדול - יש צמחים שהם בהחלט טעימים, ויכולים לגרום תופעות לוואי קשות. חלק מהתופעות קורות מייד, אחרות תוך כמה שעות, ואחרות כנראה גם יכולות לקחת זמן רב (צמחים הגורמים לשחמת הכבד, שהיא מחלה של נזק בלתי הפיך לכבד, לפחות לפי הרפואה המערבית).
דוגמא לצמח מסוכן כזה - פרי הרותם. הפרי בהחלט טעים, ובהרבה מקורות לא מוזכר שהוא רעיל (למשל המגדיר המצויין של שמידע, שמכיל את רוב המידע). אישית יצא לי לטייל עם מישהו שטעם, ראה שזה מאד טעים ואכל כ 20 פירות (לא הרבה, הם לא גדולים) ללא תופעות לוואי ניכרות לעין. רק לאחר כשעתיים שלוש הוא התחיל לאבד את ההכרה, והיה מאושפז בבית חולים (שם אבחנו מייד שזו הרעלת רותם...). לא יודע אם זה היה יכול גם להגמר במוות - אולם לא הייתי טורח לבדוק זאת.
דוגמא אחרת - תורמוס. טעמתי פרי אחד והוא בהחלט טעים, אולם לפי המקורות גם הוא רעיל (אמורים להרתיח ולהחליף מים 7 פעמים לפי חלק מהמקורות), כך ששוב יש בעיה.
מכאן - כל אחד יחליט עד כמה הוא רוצה להסתכן עם הגוף שלו.
ומצד שני - חשוב מאד לשים לב שזאת לא המלצה להמנע מליקוט. אני משתדל לאכול ככל האפשר צמחים מלוקטים (הם כנראה הכי בריאים, וגם מאד טעימים). חשוב רק לוודא לפני שקוטפים שאנו מכירים את הצמח והוא אכן מומלץ לאכילה (ולא לשכוח שיש גם אנשים שאלרגיים לדברים ספציפיים, במזונות רגילים וגם בצמחי בר)
בתאבון

אם מישהו מעוניין בספר "צמחי בר ראויים למאכל" מאת אמוץ דפני (בפורמט PDF) אפשר להוריד אותו בלינק הבא: http://depositfiles.com/files/kq74mwzf1

ביתית, איפה את גרה?

ביתית שלום,
האם את מתכוונת גם לליקוט בפאות השדות החקלאיים, או רק לליקוט מן הבר?

ערב טוב! שאלה לי לאנשים שמלקטים דרך קבע: איזה אחוז מהתזונה שלכם אתם מצליחים להשיג דרך ליקוט? האם ליקוט זה בעיקר עלים ירוקים, או שאתם מצליחים גם ללקט פירות וירקות? ואם גם פירות וירקות - איפה בעצם? תודה מראש!

היי יוסי אני דתי ומלקט חובב מאוד. גם לי יש שאלות הלכתיות בנושא. נעים מאוד. גם שלחתי לך מייל.

האם יש כאן מישהו דתי?
חשוב לי לברר,כיוון שאני מקפיד בנושא של תולעים בפרט בירקות עלים.
תודה מראש [email protected]

אמרנו לכם לבוא ללקט בהרי יהודה.ZION

וכדאי לשים לב, שישנם אזורים שמרוססים בחומרי הדברה או שנמצאים באזורי שפכים וניזונים ממקורות מים מזוהמים:
http://news.walla.co.il/?w=/1/1442793&bigmaavaron=1

שלום רב לכולם! נכנסתי לאתר מספר פעמים בעבר אבל עד היום לא הצלחתי לצאת מעמדת הצופה למקום פעיל יותר, והנה, הגיע הרגע. כבר הרבה מאוד זמן שאני רוצה לצאת וללקט מיני מאכל אך לא יודעת מה יש כל עונה(לדוגמא עכשיו) ואיפה למצוא את זה (וכמובן לזהות נכון). אם מישהו יכול לסייע אני מאוד אשמח (וגם בעלי והתינוק). שיהיה לכולנו שבוע טוב! אורלי.

בינתיים היא במקרר, ממתינה לזיהוי ודאי יותר.

ו... מדוע החלטת שעץ השיטה תכתוב? עץ השיטה יכתוב...

אני אומרת שתכתבי לנו עוד יום יומים, שנדע ששרדת...
וברצינות: פטריות זה לא משחק. אפילו זיהוי מתמונה הוא קצת בעיתי, כי יש כל מיני דומות זו לזו. לדעתי לפני שאוכלים פטריות מליקוט צריך זיהוי ודאי ממישהו שממש מכיר.

יש כאן מי שמבין בליקוט פטריות?
אתמול ליקטתי ארניות, היה משהו מיוחד. היום מצאתי משהו שמעורר התלבטות בין פקועה מצויה לבין ישעורית אפורה (רק ששלי לא כ"כ אפורה), שניהם אכילות. אך אולי זו אמנית האביב הרעילה (באמת שהיא לא דומה לה כ"כ רק שאני חושש... ).
ואולי זה משהו אחר שלא מופיע באנציקלופדיה של החי והצומח (משם המידע)?
מה אתם אומרים? לנסות? לפי עקרונות הלקטים בתחילת העמוד כמובן?...

אגב, כעת יצא ספר מדהים ללקטי פטריות בהוצאת כרטא של דליה לוינסון. מדריך מצולם, נראה מעולה. קצת יקר (98 ש"ח) לכן עדיין לא קניתי.

היי תודה שירי. אני אנסה את המחטים הצעירים.

[list=1]
[*] לפי מה שאני זוכרת ששימי רף אמר,עלי עצים הם לא אכילים. אני חושבת שהוא אמר משהו על עלי אורן צעירים או משהו כזה, שכן אפשר לאכול, אבל בגדול - לא.
[/list]
[po]ש י ר י[/po]

1) האם זה נכון כי עלים על [b]עצים[/b] אינם מתאימים למאכל?
2) האם זה נכון כי צמחים עם לשד (או מהל) לבן, אינם אכילים (למעט חריגים)?

[po]אהבה טהורה[/po] שלום - אנחנו אוכלים היביסקוס על סוגיו (כל סוג שראינו בנתיים כשהיינו רעבים לו) - יש כמה תמונות [url=http://en.wikipedia.org/wiki/Hibiscus]כאן[/url]

[url=http://youtube.com/watch?v=2FoATVgNxC8]הנה סרטון[/url] בו דיויד וולף מסביר ואוכל כמה סוגים של קקטוס מדברי, משפט הפתיחה מאד רלוונטי כאן.

כאמור, זה גם מאוד לא טעים (אפילו דוחה). לפי כל חוקי הלקטות אמורים לירוק כשטועמים משהו כלכך לא טעים.

[u]בקיקיון החלק הרעיל זה הקליפה החיצונית של הזרע. לחלק הפנימי יש טעם סביר אבל לא הייתי אוכל מימנו יותר מידי. צריך לבדוק עם משהו שמבין ברעלים מה בדיוק יש שם.[/u]
"בעשור האחרון נודע על מספר רב של הרעלות אשר נגרם כתוצאה מבליעת זרעי הקיקיון. רעילותם של הזרעים היא גבוהה ופגיעתם קשה ויכולה להמית."
"Children could conceivably die from as few as three beans; adults may require eight or more"
מתוך הערך קיקיון בויקיפדיה

שלום אופק,
אנחנו אוכלים את הפרחים של האבטיליון, הם יפיפיים וטעימים,
עכשיו הכל פורח ובא לי מאוד לאכול את הפרחים של ההיביסקוס,
אבל יש כל כך הרבה סוגים ואני לא בטוחה אם הם למאכל, אני מניקה ולא בא לי לעשות ניסויים עכשיו,
אם תוכל לשים צילומים של פרחים למאכל זה ישמח אותי, אני לא יודעת לגבי הערך התזונתי של הפרחים,
אבל הערך הנפשי מאוד גבוה, זה ממש סוג של תרפיה בצבעים, זה נותן לך את האפשרות להכניס לגוף צבעים שאין בירקות כמו ורוד וסגול וזה מאוד מרגש .

תודה שולה - בדיוק מצאנו לא מזמן סרפד כדורי. רובו כבר על הארץ אבל שמתי לב שבמקומות מוגנים ומוצלים יחסית (למשל בחירבה) עדיין אפשר למצוא אותו שלם. אז ליד טחנת קמח ישנה [url=http://lakatim.tvuna.org/pics/2007/biketrip2westgalilee/]צילמתי את מומו בכל שלבי האכילה[/url] של הזרעים של הסרפד..

[b]זרעי סרפד-כדורים[/b]
מעדן שאפשר למצוא בכל מקום בעונה - בחודשי הקיץ
אוספים את הכדורים של הסרפד כשהוא יבש, ז"א בצבע חוֹם. חשוב לאסוף סרפד יבש - לא ירוק ולא חום-ירוק, למרות שגם זה טעים, אבל צורב...
אחרי שאספנו ממוללים בכף היד את הכדורים ואז זורים לרוח את המוץ (ז"א עושים קצת פוו! שיעופו החלקים הקלים)
ביד נשארים זרעים קטנטנים של הסרפד, שאפשר לאכול סתם ככה
והכי נחמד זה לאסוף הרבה ולקלות במחבת, כמו שומשום. יאמי.

ראו גם: [po]מדור לקטים[/po] | [po]עקרונות וחוקים בשירות לקטים[/po]

בדף זה נאספו פרטים מעשיים על לקטות. כגון הטכניקה לאיסוף זרעי חרדל, איפה יש בארץ אצות ים למאכל ומתי מבשילות התאנים בנחל הקיבוצים.
כל הנכתב כאן הוא מתוך הניסיון ולא משמועות או ספרים.

[b]מפתח:[/b]
[list=1]
[*] הפניות לספרים בנושא
[*] דיון נרחב בנושא רעילות (או- איך יודעים מה אכיל ומה רעיל?)
[*] טיפים - מה לעשות עם צמחי בר
[*] מתכונים וארוחות לדוגמא
[/list]

תרמו לדיון, עד לסיכום לפחות:
[po]with passion[/po], [po]שימי רף[/po], [po]מיכלול ה[/po], [po]יעלי לה[/po], [po]לוטם מרווני[/po], [po]מורינגה רותמית[/po], [po]ההולך בשדות[/po], [po]מיכל בר[/po], [po]ילדת טבע[/po], [po]אמא אדמה[/po], [po]לוונדר סגול[/po], [po]טובי י[/po], [po]אורי יורמן[/po], [po]מייק בר רב אשי[/po], [po]ציפ ציף[/po]...

[b]ואפשרלהמשיך את הדף ולהוסיף לו!!![/b]

[spoiler=מה בעונה - פרוט עונות ההבשלה הטבעית והאיסוף של פירות, ירקות, עלים וזרעים.]
מטרת הדף היא לאפשר לאנשים ליקוט וגם קניה מושכלת של פירות וירקות, לפי עונות השנה, כי יותר טעים ובריא לצרוך עונתי ומקומי.
תרמו: [po]אורי יורמן[/po] , [po]ריש גלית[/po] , [po]מורינגה רותמית[/po] , [po]טרה רוסה[/po] , אוק.

עריכה: מצ'רה

[b]סתיו[/b]
פירות: תפוח, אגס, אפרסק, דומים (פירות השיזף המצוי), תמרים, אנונה, גויאבה, חבוש, רימון, שסק, זיתים, חרובים על העץ ועל האדמה, אפרסמון (בסוף הסתיו), רוב האגוזים, סוף הפטל.

ירקות: דלעת, בטטה

עשבי בר נפוצים: ירבוז. אם הגשם מקדים יש נביטה, אבל כדי ללקט צריך לדעת לזהות עלים בעודם עוללים

[b]חורף[/b]
פירות: בתחילת החורף: מנגו, אפרסמון ורימונים. בהמשך יש פירות הדר, בננה, קיוי, אבוקדו "אטינגר" ו"פוארטה" וקצת "האס", תות שדה. זיתים בשלים וזיתים מיובשים מהאדמה,סוף החרובים (בעיקר מהאדמה). פסיפלורה נותנת לפעמים סיבוב שני בחורף (עונתה העיקרית: קיץ)
ירקות: ארטישוק, תפו"א, ארטישוק ירושלמי, בטטה, חזרת, אספרגוס, אפונה טריה, בצל ירוק, ברוקולי, כרוב, כרובית, חסה, סלרי, קולורבי, גזר, סלק, רוב הירקות העליים (מנגולד, קייל, קולרדס, בוקצ'וי...), שומר, שמיר, כוסברה, כרישה, צנוניות, צנון, לפת, עירית (לא להתבלבל עם עירית בר! כאן זה הבצל-ירוק-מיניאטורי הזה שמגדלים בגינה.)

עשבי בר נפוצים: חוביזה – חלמית (עלים וגבעולים צעירים), גדילן (עלים), עלי חרצית (כדאי למהר כי כבר מתחילה הפריחה), סירפד, כוכבית, חומעה, סלק בר, חרחבינה, אספרגוס בר. עלי מלוח ישר מהשיח, שטופים מהגשם. בסוף החורף: פירות חוביזה, פרחי חרדל, זרעי כף האווז וסירפד, גבעולים של גדילן.

שונות: נבטי בר (תחילת החורף), פטריות, ערמונים

[b]אביב[/b]
פירות: פפאיה, בננה, שזיף, תות-עץ, אפרסק, נקטרינה, משמש, שסק, פירות יער, אבוקדו "האס", "בניג" ו- "נאבל". פירות קטלב.

ירקות: קטניות טריות (שעועית, לוביה, פול, אפונה, חומוס). אספרגוס. פרחים ועלים של כובע נזיר.
עשבי בר: ריג'לה (רגלת הגינה), זרעי חוביזה, סוף הירבוז, פרחי עירית, ניצנים, פרחים וזרעים של חרדל (זה חריף!), גבעולי גדילן, פרחי כליל החורש. זוגן - פקעות ופרחים מלוחים ומלאי נוזלים מרווים.

זרעים ואגוזים: שקדים ירוקים טריים, זרעים טריים של כף האווז וסירפד.

[b]קיץ[/b]
פירות: תאנה, סברס, ענבים, פיטנגו, אבטיח ומלון, תפוחי ענה, שזיפים, נקטרינה ואפרסק, פטל,דומים (פירות השיזף, סיפלורה. לימונים – סיבוב שני. בסוף הקיץ: עוזרר

ירקות: דלורית, דלעת, חציל, מלפפון, עגבניה, פילפל, קישוא, תירס חי וטרי, פטרוזיליה, שמיר, ריחן, כוסברה, מלוחיה, נענע ומנטה, ז'רז'יר

עשבי בר נפוצים: ריג'לה (רגילת הגינה) במקומות עם השקייה. ליד מקורות מים: כרפס הביצות, גרגיר הנחלים, נענע בר.

זרעים: חמניות

קישור בנושא: התפישה של מקצב העונות החקלאיות מתקופת המקרה ועד סוף תקופת התלמוד, מאת רונית מעוז. http://www.daat.ac.il/daat/israel/maoz/tohen2-2.htm

[hr]
[hr]











[h=3]מדריך צמחים ללקט:[/h]

[b][u]"אין ספר אחד מעשי באמת על צמחי בר אכילים, צריך לצרף את כל הספרים הקיימים. לתקן כמה אי דיוקים ולהוסיף את חוקי הלקטות ועוד כמה דברים שעוד לא נכתבו." ([po]שימי רף[/po])[/u][/b]

[list=1]
[*] [b][url=http://www.mazon-izun.com/?[po]page]צמחי בר למאכל[/url] id[/po]=1330[/b] / אורי מאיר-צ'יזיק. הוצאת 'מפה'.
[/list]

[list=1]
[*] [b]ילקוט הצמחים[/b] / נסים קריספיל. הוצאת כנה.
[/list]
הספר בכמה כרכים, מכיל הרבה צמחים (לפי סדר הא"ב), לא את כולם. נעים לקריאה, מעוצב יפה, כולל מתכונים, הסטוריה ופולקלור רב.
לאחר סיור מעניין עם ניסים קריספל במושב תירוש גיליתי את [url=http://www.geocities.com/HotSprings/Bath/6482/Hebrew/menuheb.html,]האתר שלו[/url] עם פירוט צמחים ושימושם ברפואה עממית (תודה ל [po]ציפ ציף[/po]!)

[list=1]
[*] [b]מדריך מפה לצמחי ישראל[/b].
[/list]
זה גם מדריך לפי צבעים ולפעמים יש מידע על אכילות..

[list=1]
[*] [b]צמחי בר ראויים למאכל[/b] / אמוץ דפני. בהוצאת החברה להגנת הטבע.
[/list]
ספר ישן עם פירוט צמחי הבר המקומיים שאפשר לאכול. את הספר אפשר למצוא אצל משפחת רותם באדמאמא. הספר אינו מושלם וצריך בנוסף אליו מגדיר צמחים.

[list=1]
[*] [b]אינציקלופדית החי והצומח של ארץ ישראל[/b]. [u]הבעיה: יש כמה כרכים ולא ריאלי להסתובב איתם בשטח.[/u]
[/list]


[h=2]דיון[/h]

[b][u]הנקודה שלי היא - לא לפחד. לצאת אל הטבע! להתחבר עם הבר! גן עדן שופע נמצא מתחת לאף שלנו. רק מחכה שנשחק איתו![/u][/b] (הנקודה של [po]with passion[/po])

לשאלתה של [po]ליאת Skippy[/po] [u]מה זה (לעז**ל) חוק האספרגוס???[/u]
כשקוטפים אספרגוס (כיף [b]חיים[/b]).. מכופפים את הגבעול והוא נשבר באופן טבעי במקום האופטימלי מבחינת הטעם (ובטח גם הצמח מעדיף שמה). מתחת למקום הזה האספרגוס פחות טעים. זה חוק האספרגוס, טעים איפה שנשבר טבעית. דברים שאני קוטף באותה צורה: סרפד, אפונת בר (כשאני אוכל את העלים והגבעול), כף אווז... ([po]with passion[/po])

[hr]

[h=2][b][u]מה רעיל ומה אכיל- איך אפשר לדעת?[/u][/b][/h]
הדעות חלוקות בין הדוגלים ב"חוק הטעים לי" ואחרים.....
לפי 'חוק הטעים לי' ממש לא משנה מה השם של הצמח, מה שחשוב זה שיהיה טעים (או לא-לא-טעים). יש מעט מאד דברים שהם רעילים ולא-לא-טעימים (בין השאר פטריות). בקטגוריה של צמחים ירוקים עוד לא נתקל. לכן מרגיש בטוח עם החוק. מבהיר ש'החוק' עובד רק על מזון מונו-חי: כלומר כמו שהוא בלי ערבוב. למעט מאד דברים קטלניים יש טעם טוב (ולא מכיר שום צמח שטעים וקטלני בכמויות קטנות). ומכיוון שיש רבים כל-כך המפחדים ללקט, ממליץ על חוק הטעים לי במלוא הלב. החוויה של ללכת לשדה ולטעום דברים וללמוד... לתת לסקרנות להשתולל! לא היה מוותר על זה בגלל אלפית האחוז.
זה מעניין איך צמח מסוים טעים במשך כמה ימים.. ואז נעשה פחות טעים ומשהו אחר נעשה יותר טעים. יש לטעום כל צמח - וזה שונה מאדם לאדם למרות שבאופן כללי יש צמחים שיש להם טעם יותר "קל".
דברים שטוב לדעת:
[list]
[*] הרבה צמחים אכילים גדלים בכמויות באזור בו היתה הפרעה אנושית מינימלית לפחות ('בשולי הציבליזציה'...). זה נותן את הרעיון שהטבע דווקא כן רוצה שנשחק איתו קצת, נחפור, נזיז אבנים, בעדינות ללא כוח... בכל מקום שהיה בו בעולם ישנו מגוון עם חפיפה גדולה. אחרי כמה זמן מפתחים חוש למה נראה אכיל ומה לא.
[/list]

מסתייגים (מסתייגות) מהשיטה:
יש מעט צמחים רעילים, אבל יש, ולכן צריך לטעום מאוד בזהירות.
דוגמאות:
[b]שרביטן[/b] - מכירה מישהו שאכל פעם והגיע לבית חולים בגלל האטה בקצב פעימות הלב. זהו צמח עם פירות אדומים ומושכים, ולילדים הוא נראה טעים!
[b]כלך[/b] (כלח בערבית) - מספיק טעימה קטנה של כלח לגרימת נזק ויצירת פתע במערכת העיכול. והוא מאוד דומה לגזר הבר ולשומר השדה.
[b]זוטה לבנה[/b] - מרפא הוליסטי עם ידע רחב, נסיון ורגישות רבה לטבע אמר לנו פעם שבזוטה לבנה רצוי לא להשתמש טריה אלא רק מיובשת, כי במצב הטרי השמנים האתריים שבה קשים לכבד. איך היה אפשר לנחש דבר כזה, עם הריחניות המופלאה והמזמינה של הזוטה (ויחסי הציבור הטובים שלה)?
[b]חומעה מדברית[/b] - אכילה רבה שלה יוצרת בגוף גבישי אוקסליט שיכולים לפגוע בדרכי השתן.

מכאן שאי אפשר לסמוך על התחושה וחוש הטעם שלנו, וחייבים להסתמך גם על ידע. מה גם שחוש הטעם שלנו הוקהה ושובש מאז שנולדנו ע"י כל החומרים הלא-טבעיים שאכלנו, שתינו, נשמנו...
גם מסוכן ללמד ילדים לטעום צמחים שהם לא מכירים ולהתנסות כך.
מנחשת שאצל בני האדם ליקוט תמיד היה שיתופי ונלמד, המבוגרים לימדו את הילדים, ושההבדלה בין צמחים שטובים לנו וכאלה שלא - איננה באינסטינקטים שלנו.

לכן כשטועמים לטעום ממש טיפה על הלשון ואולי לא לבלוע, כמו שיינן טועם יינות. מכל מה שטועמים לוקחת דגימה ומנסה להגדיר על פי תמונות מסֵפר או אתרי אינטרנט. יש גם צמחים שבמינון קטן הם מועילים או שאינם גורמים נזק אך במינון גדול הם מזיקים לכן צריך לאכול מהם מעט.
דבר נוסף, מבחינה בין ליקוט צמחים בתוך העיר ובקרבת כבישים ושדות לליקוט באזור פחות מופרע על ידי האדם. שם יתכן שצמחים ספגו גזים מפליטת מכוניות, ריסוסים ודישון של שדות.

דברים שגדלים ליד ביוב, בצידי הדרכים וכו' נוטים להראות גדולים ובריאים. כמובן שעדיף ללא הזיהום והכימיקלים - אבל הרבה מה"פסולת" שלנו רוויה במינרלים וויטימנים ולכן צמחים יגדלו דווקא שם. [po]with passion[/po] ראה חרדל בגובה מטר, זקור וגאה, שגדל על ערימה של זבל עופות. מניח שיש בו אי אלו הורמונים ואנטיביוטיקה. עדיין, מעדיף צמחי-בר מסביבה פחות אידילית על מזון לא-אורגני מפוגל ומשובת שנקטף בטרם בשל, נארז בפלסטיקים שונים, וישב על מדף אי אלו שבועות - כלומר מרבית המזון בחנויות.. חיים בעיר הם סביבה לא אידילית בכלל.. לא לצמחים ולא לכם - אבל האם המזון בסופרמרקט באמת יותר טוב מהכוכבית בחצר של בית הקומות? לא חושב.

[hr]

[b]אבי שמידע[/b] – המומחה בה' הידיעה של צמחי בר ואכילותם-
אמר לשימי שאין בארץ שום צמח שיהרוג אותך. אני מניח שהוא התכוון לחוק הטעים לי - מוצא משהו והוא לא טעים בטעימה. לא לפחד מהטעימה - היא רק טעימה.. לשים לב שהוא אמר צמח - ופטריות אינן צמחים.

[b][po]אילה א[/po][/b] (2007-06-13T18:44:43):
גם לא קיקיון והרדוף?

[b]שימי[/b] (2007-06-14T14:51:49):
אילה, שאלת על הרדוף, אז זו דוגמה טובה. נסי לטעום ותיראי שהוא מר מאוד.
בקיקיון החלק הרעיל זה הקליפה החיצונית של הזרע. לחלק הפנימי יש טעם סביר אבל לא הייתי אוכל מימנו יותר מידי. צריך לבדוק עם משהו שמבין ברעלים מה בדיוק יש שם.













{[b]אורן הגלעין[/b]
כדאי ללמוד לזהות את אורן הגלעין מרחוק. עצים צעירים\קטנים לעיתים עוד לא נותנים פרי - למרות שלפעמים יותר קל יותר לטפס עליהם - לכן לאחר שזיהיתם אורן הגלעין - להסתכל על הצמרת ולראות שיש שם כמה אצטרובלים לפחות. אז איך מזהים? בארץ יש 4 סוגים של אורן - אורן הגלעין שונה בכך שיש לו מראה עגלגל ודחוס יותר וגוון ירוק כמעט כחלחל.. הכי קל זה להסתכל על הצמרת - הצורה של אורן הגלעין היא כיפה ולא שפיץ עם ענפי פרא. העץ נראה מתרובת יותר או אפילו "מלכותי".
האצטרובלים בענפים הראשונים בד"כ כבר ריקים (אלא אם העץ צעיר) - והאצטרובלים המלאים נמצאים קרוב לצמרת. למעלה גם תראו אצטרובלים ירוקים שאינם בשלים.
הצנוברים בשלים כאשר האצטרובל חום, גם אם הוא סגור.
אפשר לטפס על העץ, לקטוף אצטרובלים חומים סגורים, להשאיר אותם בשמש כמה ימים והם יפתחו.
האיצטרובלים נפתחים מעצמם על העץ במהלך הימים החמים של האביב. בזמן זה קל לאסוף כמויות גדולות מהאדמה. היכן נחפש? נשתכל למעלה על העץ ונחפש אצטרובלים פתוחים, בדיוק מתחתם יהיו צנוברים על הקרקע.
כשמורידים אצטרובלים מהעץ - הרבה צנוברים נופלים - אפשר לשים יריעות על הקרקע בדומה לקטיף זיתים. העץ קל לטיפוס וילדים נהנים מאד וגם מסוגלים לטפס על ענפים דקים יותר בצמרת ולהגיע ליותר אצטרובלים. לעיתים מטפלי היער מורידים את הענפים התחתונים של העץ ואז צריך לעזור לילדים לעלות ולרדת מהענפים הראשונים.
הצנובר הוא מזון מאד יחודי בצורה ובטעם - ומאד מומלץ להוסיף אותו לתפריט לאלו שמעונינים במזונות מגוונים. חשוב לציין שחיי המדף שלו לאחר הפיצוח קצרים ביותר (שבועות ספורים) עד שהוא מתקלקל - לכן כל הצנוברים המפוצחים בחנויות מקולקלים. אנשים מחפים על הטעם המקולקל בקלייה, מלח, ושמן..

[b]הזמנה מפתה[/b] - החבר דרור הציע לבנות מכונת פיצוח לצנוברים (ואולי אגוזים אחרים) בחינם ולשימוש קולקטיבי - במידה ונמצא לו תוכניות מתאר או רעיונות שעובדים על איך לבנות מכונה כזו. רעיונות התקבלו בברכה.. עד אז נחכה בסבלנות.
[/spoiler]
{
[b][u]מה עושים עם לוף?[/u][/b]
אפשר ללקט בנחל צלמון.
לוף אכיל רק לאחר בישול. לא מומלץ על מזונות שלא אכילים במצבם החי אלא למצבים רפואיים קיצוניים.
יצא בבוקר לגיחה קצרה בצד השני של הישוב לאסוף סרפדים צעירים ל-[po]רסק ירוק[/po] (עם תפוחים, לימון ומי מעיין). בעודו מלקט שם לב שיש עוד מישהו.. מלקט! אדם מסלאמה אוסף שקית גדולה של לוף. אז שאלתי אותו איך הוא מבשל וזה מה שהוא אמר: לשפשף את העלים עם קצת מלח, פשוט בידיים לגלגל אותם קצת. אחרי זה במחבת לשים בצל עם שמן זית - להוסיף את הפול ולבשל עד שזה נראה מבושל. אפשר להוסיף לימון. אמר זה טעים מאד.
מטגנים את הלוף עם בצל, אבל אם מטגנים אותו דקה פחות מדי או יותר מדי נהיה לו טעם ש"מצמית את הפה", ואם הוא בדיוק בדיוק, אז יש לו טעם גן עדן. אחרי כמה סיבובים של ניסוי וטעיה, מזהים את הצבע של הרגע הנכון.
[po]ההולך בשדות[/po] הלך עם המתכון ל- [b]פקעות לוף[/b] שמופיע אצל ניסים קריספיל עד הסוף המר (מאוד מר). קטף כמה פקעות ובישל הרבה זמן במים. היתה גם הוראה להחליף את המים כמה פעמים ואז אחרי זמן מסויים להעביר לחימום באובן. הלןף נראה טוב והריח מעולה אבל כשנתן ביס (אחרי שקירר) התפשטה צריבה נוראית בפה ואל תוך הגרון, כמו המון סיכות מיניאטואריות לוהטות שנתקעו בכל הריריות. לקח שעה עד שזה עבר.. גם נבהל נורא, חשב שאולי רגיש במיוחד ואף שאולי הרעיל עצמו ואלו רגעיו האחרונים... יתכן שיש זנים שונים שהם יותר או פחות איומים אבל אם זה שווה את ההשקעה? לא בטוח. בעיקר לאור זה שיש כ"כ הרבה צמחים טעימים אחרים שם בחוץ.
שורה תחתונה: לאמיצים בלבד.
http://www.lomda.net/flowers/flowers/smalls/sm-loff.JPG [url=http://www.starmed.co.il/HealingPlants/76]קישור למתכונים ללוף (רפואיים משהו)[/url]

[hr]

[b][u]אמרה לי, שאפרסמונים בארץ אף פעם לא מבשילים באופן טבעי[/u][/b]
האם אפרסמונים בארץ לא מגיעים להבשלה באופן טבעי וחייבים הבחלה בידי אדם?!
להורי [po]מיכל בר[/po] ברחובות יש עץ אפרסמונים והם מבשילים עלא-כיפק על העץ. אפשר גם לקטוף אותם כשהם ממש קשים (אבל כתומים לגמרי) ותוך ימים אחדים הם מתרככים.
[po]לאמא של יונת[/po] יש עץ אפרסמונים. קוטפים אותם קשים ומבחילים אותם בשקית בחברת תפוח [שיטה מצויינת להרבה פירות].

[hr]

[b][u]מי יודע לזהות פטריות דשא שמותר לאכול?[/u][/b]
יש את הרטובות האלה, שאנחנו קוראים להן "דבקוניות" כי הן דביקות, לא יודעת איך קוראים להן רשמית. סימני זיהוי:
[list]
[*] רטובות, לחות, דביקות.
[*] יחסית גדולות (אני חושבת ש-10 ס"מ בקוטר של הכובע [כשהוא שטוח] זה נפוץ למדי, אבל יכולות להיות יותר קטנות וגם הרבה יותר גדולות).
[*] רגל [b]חלקה[/b] (אם יש משהו על הרגל זה בטוח לא זה, להתרחק!)
[*] כובע יכול להיות מעוגל או שטוח.
[*] בצד התחתון של הכובע יש דפים פשוטים בלי קשקושים, מאוד רטובים.
[*] צבע: לבן ככל שהן טריות, נוטה לאפור ולחום ככל שהן מזדקנות. בדרך כלל המרכז של הכובע יהיה קצת כהה יותר.
[/list]
הולך טוב במרק, נזיד, רוטב. ([po]יעלי לה[/po])

[hr]

[b][u]אגב, בקיץ בטח אין נבטוטים ללקט, נכון?[/u][/b]
בקיץ יש למה לא. הטעימים הם אלה שיש להם צל ומים.. כלומר בשולי נחלים, או חור בצנרת, או ליד נזילה של ביוב. גם נבטוטים וגם עלים גדולים יותר. הכי הרבה קיבלנו מכף-אווז ווהברקן (ראה [po]עלים ירוקים[/po]). כל הקיץ (עם השקייה ואי-עישוב במכוון).

[hr]

למי שמחפש תמונות בgoogle תמונות, [b][u]כוכבית זה chickweed[/u][/b]
[img]http://indianspringherbs.com/Images/Chickweed.jpg[/img]
[img]http://www.survivalschool.co.uk/acatalog/Chickweed.jpg[/img]

[hr]

[b]ארוחה לחודשי החורף:[/b]
סלט מ:
כוכבית (כמעט בטוח שבערבית קוראים לזה מסריני - מישהו יודע?), חרדל, מלפפון וכרוב סגול (בשביל הצבע) ושמן זית מכתית מעולה
ו\או אבוקדו ומלח ולימון (או חמציצים).
שתיה:
אפשר סיידר אז בכלל ראי [po]הכנת חומץ וסיידר תפוחים[/po]).

[hr]

[b][u]חרדל בר צהוב ולבן wild mustard[/u][/b]
ההבדל בין חרדל צהובללבן הוא צבע הפרח. אפשר לאכול הכל - עלים, גבעול ופרחים, הכי טעימים העלים הצעירים.
[b]זרעי חרדל[/b] בקיץ אפשר לאסוף זרעים יבשים של חרדל ולהשרות אותם במים לכמה דקות או שעות. הזרעים מתרככים ואפשר להוסיף אותם לכל סוג של נבטוטים, סלט או תבשיל.
=חרדל=:
http://cropsolutions.fmc.com/Portals/crop/Content/Images/insects%20and%20weeds/broadleaf/[po]crop pic wild mustard[/po].gif [img]http://www.omafra.gov.on.ca/english/crops/facts/03-043f3.jpg[/img]

[hr]

[b][u]חמציץ[/u][/b]
האם זהו הפרח הצהוב שעירוניים לועסים את הגבעול החמוץ שלו?
כן (ויש בצהוב ובורוד). זה אותו החמציץ שרואים בכל מקום. הגבעולים חמוצים מדי בסלט ומומו טוענת שהפרחים מרים, אז משתמשים בעלים הפוליאמוריים... הם הרי בצורת שלושה לבבות.

[u]לא להגזים באכילת צמחי-בר עם טעם חמצמץ כמו חמציץ וחומעה. יש בהם חומצה חומעתית, שאומרים שהיא רעל המפרק את רקמת הכליות[/u]

[b][u]ומתכון לחומעה?[/u][/b]
אפשר לשים את העלים שלה בסלט, יחד עם כל שאר הירוקים. וכנראה שעדיף לא לאכול ממנה בכמויות גדולות - פרטים ודיון בדף [po]בישול בצמחי בר[/po].

[hr]

[b][u]אתה אוכל חרצית?!?[/u][/b]
ממליץ על העלים והראשים הצעירים (לפי חוק האספרגוס) והפרחים.
[b]איך אוכלים חרצית (ע"פ שימי)?[/b]
לפני הפריחה אוכלים את העלים הירוקים והגבעול לפי חוק האספרגוס (עד איפה שנשבר ביד), לפעמים הגבעולים עבים מאוד ואפשר לקלף אותם מהקליפה הסיבית. אחרי הפריחה אפשר לאכול רק את העלים, כי הגבעול נעסה סיבי מידי. בשנה הבאה אחרי הגשמים הראשונים יהיה אפשר לאכול נבטים של חרצית.
איך מזהים נבטים של חרצית?
[list=1]
[*] לפי החרציות מהשנה שעברה
[*] לפי הטעם
[/list]
עדיף לאכול את החרצית חיה ואפשר גם לבשל.
פעם אצלי בגינה לא היו חרציות, אספתי זרעים ופיזרתי. היום החרציות גדלות חופשי, במקומות שיש קומפוסט יש חרציות ענק, אם אוכלים לפי חוק האספרגוס, אז הן מתפצלות ויוצא שני פרחים במקום אחד.

[hr]

[b][u]כשהיינו בחוף ינאי ליקטנו קצת אצות מהים[/u][/b]
לא היינו בטוחים לגבי חוק הטעים לי - עכשיו אני קורא [url=http://www.seaweed.ie]באתר הנחמד הזה[/url] שלא ידוע על אצה רעילה בעולם. בהחלט מעודד אותי ללכת ולנסות עוד. אני מזמין את אלו הגרים קרוב יותר לים ללכת לבדוק - אני מאד אשמח לדעת על חופים נקיים יחסית עם שלל רב גוני של אצות בעונה זו או אחרת. כל טוב ([po]with passion[/po]).}