על ידי גלי* » 09 אוגוסט 2014, 17:56
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
שלום לכולם
אני אפילו לא יודעת מהיכן להתחיל... הכל כל כך מבולבל ומוצף ועצוב לי.
יש לי ילד בן כמעט 11. ילד מוכשר, ורגיש, ואני יודעת שאני אמא שלו אבל הוא באמת ילד טוב.
העיניין הוא שהוא דחוי חברתית ודמעות עולות לי כשאני כותבת את המילים האלה אבל הילדים המקובלים של הכיתה פשוט לא רוצים להיות איתו.
הילדים האלו הם הילדים שעושים את כל מה שהוא אוהב: נוער העובד, כדורגל, יציאות כיתה, להשתולל ולעשות צחוקים.
הם פשוט מנדים אותו בצורות הכי קשות: חרמות, לא מזמינים אותו, לרוב לא רוצים לבוא אליו, מעליבים (אל תשב כאן, עוף מפה....)
לאחרונה חשבתי שאולי מעבר (מגבעתיים) לפרדס חנה יכול להביא הקלה.
אולי אם נהייה במקום שראיית הדברים והשקפת העולם יותר קרובים לליבנו , נמצא את "מקומנו", בבחינת משנה מקום משנה מזל?!
מה אתם חושבים?? מישהו עבר משהו דומה?
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
שלום לכולם
אני אפילו לא יודעת מהיכן להתחיל... הכל כל כך מבולבל ומוצף ועצוב לי.
יש לי ילד בן כמעט 11. ילד מוכשר, ורגיש, ואני יודעת שאני אמא שלו אבל הוא באמת ילד טוב.
העיניין הוא שהוא דחוי חברתית ודמעות עולות לי כשאני כותבת את המילים האלה אבל הילדים המקובלים של הכיתה פשוט לא רוצים להיות איתו.
הילדים האלו הם הילדים שעושים את כל מה שהוא אוהב: נוער העובד, כדורגל, יציאות כיתה, להשתולל ולעשות צחוקים.
הם פשוט מנדים אותו בצורות הכי קשות: חרמות, לא מזמינים אותו, לרוב לא רוצים לבוא אליו, מעליבים (אל תשב כאן, עוף מפה....)
לאחרונה חשבתי שאולי מעבר (מגבעתיים) לפרדס חנה יכול להביא הקלה.
אולי אם נהייה במקום שראיית הדברים והשקפת העולם יותר קרובים לליבנו , נמצא את "מקומנו", בבחינת משנה מקום משנה מזל?!
מה אתם חושבים?? מישהו עבר משהו דומה?