למקרה שמישהו לא הבין, כותבים כאן כל מיני אנשים שלא היו פעילים באתר בעבר. רק שתדעו.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

הבן שלי רוצה ברית כדי להיות כמו כולם כמו החברים שלו.
אני משחזר עורלה והאחים שלו גם שלמים כך שזה לא להיות דומה למישהו מהמשפחה.
אני יודע שהוא פעיל מינית גם לבד וגם עם בנות זוג שלא אהבו את העורלה.
הוא גם אומר שנמאס לו לנקות בתוך העורלה.
הצענו לו לחכות קצת ולדבר עם כירורג אבל הוא ממש רוצה כבר ברית.וגם אמר שבגלל שלא עשינו לו כתינוק אז הוא רוצה להרגיש את הברית והוא רוצה שהיא תהיהבלי הרדמה.
אם יש למישהו עצות אשמח ואם יש מישהו שנימול בגיל מאוחר אשמח שידבר איתו

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

יכול להיות שאת צודקת. כנראה שלעולם לא נדע 😌

ולזו שהזדהתה בתור [po]ותיקה באמת[/po], מניחה שכל דעה מנוגדת לשלך לא יכולה להיות שייכת למי מותיקי האתר אלא למתחזים?
(:

הוא אמר לי בהתרגשות: כשאבא הולך לחזור הביתה אני הולך _לחבק ולנשק אותו. אני לא מאמין שלא רצית לעשות לי ברית.
רק שמה פה פרספקטיבה של 15 שנים אחרי (מניחה שיש גם כזו של 30 שנה אחרי…)
אז בוא נאמר שהייתי צריכה לבלוע את הצפרדע מול בעלי_

אני מאמינה שאם היה קורה ההפך, תגובתו היום היתה אותו דבר.
ֱזה הפין שלו וככה הוא מכיר אוהב אותו.

גם לי יש בן 15, וגם בן גדול יותר, שלמים.
הם מעולם לא ביקשו לחתוך את העורלה, זה בכלל לא נושא שעלה אי פעם.
אני חושבת שאצל רוב השלמים זה בכלל לא עולה.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אשתף כאן בעילום שם, אך בתור משתתפת ותיקה מאוד פה. אחרי שילדתי התלבטתי מאוד לגבי מילת ילדיי. באופן היה חלק מההתלבטות וגם השיתוף מאנשים פה ומהקהילה. לבסוף ילדי נימולו בגלל ההתעקשות של בעלי (אני לא רציתי).
לאחרונה שיתפתי את הבן הגדול בכך שאני לא רציתי למול אותם ואביהם התעקש. הוא בן 15.
הוא אמר לי בהתרגשות: כשאבא הולך לחזור הביתה אני הולך לחבק ולנשק אותו. אני לא מאמין שלא רצית לעשות לי ברית.
רק שמה פה פרספקטיבה של 15 שנים אחרי (מניחה שיש גם כזו של 30 שנה אחרי…)
אז בוא נאמר שהייתי צריכה לבלוע את הצפרדע מול בעלי 😆

למה הוא רוצה ברית?

לי יש בן 14, ולחלוטין לא היה מקובל עלי לחתוך לו רק כי הוא ביקש.
אני הייתי מדברת אתו על זה, מבינה את המניעים והסיבות, מגיבה להן על פי הבנתי, ואם הוא לא יצליח לשכנע אותי (ולדעתי, אין סיבה שיצליח) אומרת לו שמצידי הוא יוכל לחכות עד שיעבור את גיל 18 ולא יצטרך לבקש ממני רשות.
אהל כל עוד שואלים אותי - אין רשות.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

הבן שלי בן 15 שלם ועכשיו רוצה שנעשה לו ברית
מה דעתכם?
[po]מי מה[/po] את יכולה לספר מה קרה בסוף אצלך למרות שעבר הרבה זמן בסוף הסכמת לעשות לבן שלך ברית?

לבני מעולם לא הציקו, אבל אני מניחה שאם היו מציקים לו הייתי נזכרת למה החלטנו לא למול אותו ומסבירה לו שלא מצאנו שום סיבה לפגוע בו שלא לצורך, שהוא מושלם ומוצלח כמו שהוא (שלא לדבר על היתרונות שבשמירה על העורלה) ושהוא לא פחות טוב משאר הילדים שצוחקים עליו.

הייתי מסבירה לו על שונות ועל כך שממילא לא כל בני האדם דומים, וששונות לא אומרת שמישהו אחד טוב יותר מן האחר.

הייתי מנצלת את ההזדמנות לחזק את הביטחון העצמי שלו ולדבר איתו על עדריות, התקרנפות ולחץ חברתי.

הייתי בודקת את עצמי ופונה לקה״ל אם הייתי מרגישה שאני צריכה תמיכה (בתור הורה) ועזרה כדי לעזור לילד שלי.

אני לא רוצה להטיל ספק באמינות השאלה אבל האמת שקשה לי לדמיין מצב שבו הבן שלי רוצה להיות כמו כולם גם במחיר של ניתוח שבגיל שלו עושים בהרדמה.

[u]בני בן ה7 התחיל כיתה ב ומציקים לו לגבי זה.[/u]
ילדים בכיתה ב' ראו לו את הבולבול? איך זה קרה? זה נשמע לי מדאיג.
אחרי זה, זה שהם מציקים לו על זה נשמע לי מדאיג. מה זו הכיתה הזו? מקום שבו מציקים לשונים? לא מקום ראוי לבני אנוש. אחרי שתתייחסי לזה יהיה אפשר להגיד משהו על מילה. כרגע זה הנושא השלישי בחשיבותו, מנקודם המבט שלי

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

בני בן ה7 התחיל כיתה ב ומציקים לו לגבי זה . הוא מוטרד מהשונות ורוצה להיות ככולם.

[u]צץ מישהו שמתחיל להתווכח ולהסביר לי לטובת זכויות הילד?[/u]
וואו. איזה תגובה לחוסר הסכמה איתך.
לא היה שום דבר במה שכתבת שרמז על כך שאת צוחקת באיזה צורה. ולמען האמת, ההסבר שלך לא שינה הרבה. מינוני האוטונומיה שלנו שונים:
[u]מבחינתי, החלק הראשון הוא הצבת המשמעות והמחיר (נכנה אותה בקיצור "אוטונומיה בגיל 18")[/u]
מה הקשר בין המשמעות והמחיר לבין מתי אדם מקבל את הזכות להחליט על גופו?

[u](פתאום ראיתי עוד משהו שאפשר לא להבין אותי בו )[/u]
please don't let me be misunderstood
כן, תמיד אתה מגלה עוד כאלה. כמו לאסוף את הגביעים מתחרויות הספורט בויטרינה.

צוויל

[u]צץ מישהו שמתחיל להתווכח ולהסביר לי לטובת זכויות הילד?[/u]
לא [po]תמרוש רוש[/po], שרק גרמה לי להבין מה בעצם השמטתי... (פתאום ראיתי עוד משהו שאפשר לא להבין אותי בו |אוף| )

במלים אחרות (()) לשניכם.

[u]מדריך הטרמפיסט לגלקסיה?[/u]
[list=1]
[*]
[/list]

[u]653[/u]
ממש צחקתי. בקול. אני חושבת שאפילו היו לי כמה דמעות קטנות בעין.
וחשבתי לעצמי - את אשכרה צוחקת ממספר? מה זה פה, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה?
וכן, ממש צחקתי. הרגשתי שאני מכירה אותך מספיק בשביל הבדיחה הזו וזה היה נעים :-)

[u]אולי גם ינסו לשכנע אותי לא למול את בני או לגדל בלי חיתולים או לעשות חינוך ביתי או להניק.[/u]
באמת הגיע הזמן שתשקלי את זה, כל כך הרבה זמן את באתר.

[u]653[/u]
מתייעלים!

(-:

צוויל

653

[u]אני בהתחלה הייתי במחנה של בשמת עם הלחכות עד גיל 18[/u]

[u]אבל לא רחוק-עד-כדי-גיחוך[/u]

תראי, אני לא אומרת גיל 18 סתם. ולא מפני שזה "רחוק". זו לא "דחייה בכמה שנים" אלא ביטוי לקו המבדיל בין גחמה ילדותית להחלטה בוגרת מתוך שיקול דעת.
הרי אני החלטתי לא למול אותו. היתה לי סיבה מוצקה. ואני באמת ובתמים מאמינה שצריך בגרות ושיקול דעת לעניין הזה.
"גיל 18" הוא מבחינתי [b]סמל לגיל בגרות[/b].
זהו גיל סמלי.

לא מדובר פה בכלל בגיל אמיתי.
עצם המחשבה מגוחכת בעיני, וכשכתבת
[u]נראה לי שסביר להגיד לו לחכות עד שהוא בן 14, כשחצי שנה קודם תעלו את הנושא לדיון מחודש בכל הצדדים והאספקטים, ואז - שיחליט[/u]
הבנתי עד כמה זה אבסורדי.

כשילד בא עם איזה אישו בגיל 11, מה נראה לך? שהוא יושב עם סטופר ומחכה שיגיע הגיל שדובר בו? ואני אכניס את זה ללו"ז בסגנון "ב-11.4.18 לבדוק מחדש מה עמדתנו לגבי מילה לבן המרכזי"????

קודם כתבתי תשובה קצרצרה על רגל אחת, אבל התשובה האמיתית היא אף פעם לא קצרצרה על רגל אחת [b]כשמדברים עם הילד[/b].

קודם כל בסוגיות כאלה, שבהן החלטתי מתוך שיקול דעת מעמיק (ובמחיר יקר מאוד ומול המון התנגדות) לפעול בצורה מסוימת, ושאני מאמינה שהחלטה מושכלת בעניין כזה בלתי הפיך דורשת חשיבה ובגרות - אני אמנם אשלוף את השורה "כשתהיה בן 18 תהיה לך הזכות להחליט בעצמך ועד אז, לא בא בחשבון".

אבל [b]ב-א-ר-ו-ר[/b] שתהיה שיחה מעמיקה לדיבוב הילד, מה באמת עובר לו בראש, מה קורה, וכו' וכו' וכו' ומתוך הדיאלוג ייצא משהו. הרי לא יעלה על הדעת לפטור פנייה כזאת באיזו הנחתה וסתימת פיות 0-:
(כרגיל אם אני לא כותבת אלף מלים לפחות אז צץ מישהו שמתחיל להתווכח ולהסביר לי לטובת זכויות הילד? אולי גם ינסו לשכנע אותי לא למול את בני או לגדל בלי חיתולים או לעשות חינוך ביתי או להניק...)

כלומר, כשבא ילד עם דבר כזה, יש לנו ערכת טיפול הורית שלמה. היא מורכבת מכמה וכמה חלקים מודולאריים.
מבחינתי, החלק הראשון הוא הצבת המשמעות והמחיר (נכנה אותה בקיצור "אוטונומיה בגיל 18"). החלק השני הוא דיאלוג מקיף עם הילד, שיכול ללבוש אלף צורות וצריך להיות רגיש ועדין ומדובב וקשוב ולעתים קרובות מתנהל בהמשכים, כי לעתים נדירות בלבד נקבל מהילד את מלוא התמונה בשיחה אחת. לאחר הדיאלוג המקיף נגיע לנקודה שונה מנקודת המוצא (נקודת המוצא היא הפנייה של הילד, במקרה שלפנינו "אני רוצה לעבור מילה").
לאן נגיע?
כל מקרה לגופו, כמובן. איך אפשר לדעת מראש.
לפעמים נגיע למצב שהילד בעצמו, כבר בגיל 11 ישנה את דעתו, או ישעה את בקשתו באופן זמני (משהו כמו "בעצם, אני עוד אחשוב על זה").
לפעמים נגיע למצב שבו הילד יפרוס בפנינו את כל רצונו, סיבותיו ומחשבותיו, אנחנו נבין אותו והוא יישאר בדעתו. גם פה יש כמה דרכים לפעול.

(יש מקרים שבהם דברים שהיו סגורים מבחינתי, השתנו אצלי אחרי שיחה עם הילד/ה לגבי איזה נושא. הקשבתי. נשמתי. והרחבתי את הגבולות [b]שלי[/b] לכלול גם את הרצונות החדשים של הילד/ה, שעד לפני רגע נראו לי לחלוטין לא אופציה. אבל הואיל והילד/ה בא/ה עם בקשה/יוזמה/פנייה/שינוי, הקשבתי, חשבתי, התרחבתי והרחבתי את האופציות של המשפחה לעבר המצב החדש. כלומר אי אפשר לדעת מראש. זה באמת, כל - מקרה - לגופו).

עכשיו נגיד, בתרשים הזרימה שלנו, שהילד בן ה-11 בא עם רצון להימול. ונגיד שאמרנו לו "כשתהיה בן 18". ונגיד שדיברנו. ונגיד שאנחנו והוא נשארנו בדעותינו השונות.
אז מה? עכשיו נשכח מזה עד גיל 18?
הרי זה תלוי!
יכול להיות שהילד לא ירפה ויחזור באופן פריודי להעלות את הנושא כל הזמן.
ובאותה מידה יכול להיות שהילד ישים את זה בצד ולמעשה ישכח מהרעיון של גיל 11 לחלוטין. אם יום אחד נזכיר לו שכשהיה בן 11 רצה להימול הוא לא יאמין לנו ויגיד "מה, התחלקתי על השכל? לא מאמין שביקשתי דבר כזה!"
וייתכנו כל האופציות שבין שתי האפשרויות האלה.

ולפי המקרה הפרטי עם הילד הפרטי וההורים הפרטיים, נמשיך ונהיה בהקשבה ובדיאלוג בכל רגע נתון, מה נכון לנו.
אז מה, לקבוע במסמרות "גיל 14" דווקא? טווח של 3.75 שנים בדיוק?
לגיל 18 יש משמעות חוקית, וזו הסיבה היחידה לציין אותו.

אבל הרי גם הוא שרירותי אם אנחנו, ההורים, נשנה מתישהו את דעתנו ואת החלטתנו לגבי [b]הילד הספציפי החד פעמי[/b] שלנו, לא משנה אם זה יקרה בגיל 13 ו-11 חודשים או 15 ועשרה ימים.

הכברתי מספיק מלים? {@

ברית בגיל מאוחר (3-4 שנים ומעלה) משאירה צלקת לא כל כך אטרקטיבית.
זה לא יראה כאילו מלו אותו בינקותו.
ובנות (או בני) הזוג ישאלו על זה ואלו כנראה שתי סיבות שהן אחת - אם הוא רוצה להיות כמו "כולם", הוא לא ישיג את המטרה. הצלקת תעורר שאלות בדיוק כמו העורלה בכל מפגש עירום עם ישראלים.
לכן כל עוד הבקשה אינה מגיעה ממקום דתי או אידיאולוגי עדיף לא לעשות כלום.
אם הבקשה מגיעה ממקום דתי\אידיאולוגי אז אין לי עצה טובה כי צלקת מתגמדת לאור ההליכה לפי צו המצפון.

[u]לפני כמה זמן המרכזי (שתיכף יהיה בן 11) הודיע פתאום שהוא רוצה שיעשו לו ברית מילה.[/u]
מימה, את יודעת מה זה מזכיר לי?
שאני, בגיל 11, יום אחד הרמתי את הראש מהצלחת והודעתי להורים שלי חגיגית, שלאחר מחשבה רבה ושיקול דעת החלטתי להישאר בתולה עד גיל 14.
אמא שלי, תבוא עליה הברכה, נשבעת לי בכל היקר לה שההכרזה הזאת מילאה אותה הקלה. איזה יופי, אפשר להפסיק לדאוג לשלוש השנים הבאות!

אני בהתחלה הייתי במחנה של בשמת עם הלחכות עד גיל 18, אבל אז חשבתי שיש משהו במה שצלצול ועדי אמרו, שזה הרבה יותר מדי זמן. אז לדעתי (הנוכחית :-P), נראה לי שסביר להגיד לו לחכות עד שהוא בן 14, כשחצי שנה קודם תעלו את הנושא לדיון מחודש בכל הצדדים והאספקטים, ואז - שיחליט.
לטעמי גיל 14 זה גיל משמעותי מאוד, איזשהו גיל של shift מבחינת הבנאדם, מעבר פאזה, כניסה לרמה חדשה של בגרות. ובכמה חברות זה גיל הכניסה לבגרות.
בקיצור, זה מספיק רחוק בשביל לאפשר לו לשנות את דעתו עוד 30 פעם, אבל לא רחוק-עד-כדי-גיחוך.

[u]מימה עשתה פירסינג באף לפני חודש , בגיל כמעט 45, מה שלא הפריע לאבא שלה להיגעל בפומבי ולצאת חוצץ>[/u]
(-: מזדהה עם אבא שלך (-: יש לי כמה חברות שעשו פירסינג ומאותו רגע אני צריכה להיזהר כשאני מסתכלת עליהן. זה מגעיל אותי נורא... זכותן, כמובן, אבל זה עדיין מכווץ את כל כולי...

וואו, תודה לכם! אז ככה. קודם כל אחיו הגדול של המרכזי שהוא כבר כמעט בן 14 ממש לא רוצה שיחתכו לו חלקים מידידו הטוב והוא מזועזע מהרעיון. גם שני האחינים שלי, שהם קטנים עדיין, הם ילדים שלמים. המרכזי , שלא כמו אחיו האינדווידואליסט, מאוד מחשיב את דעת ה'ציבור'. לא נחה דעתו מזה שאמרתי לו שממילא לכל אחד יש את האיבר שלו ואין שניים שנראים אותו דבר. בכל מקרה נראה לי נבון לחכות עד אחרי השינוי של גיל ההתבגרות. כשהוא יהיה פעיל מינית (בשלב הזה אנ ימקוה שרק פעיל סולו) היחס שלו לאיבר המין שלו בהכרח ישתנה.
עוד מחשבה שעברה לי היא כן להפגיש אותו עם כירוג מומחה לשיחת חוות דעת. שתי השכנות שלי ילדו בחודש האחרון ואת בינהן מל כירוג מומחה שמל בהרדמה. הנ"ל מומחה גם בתיקון של 'בריתות' שהשתבשו כך שאני בטוחה שיש לו סיפורים למכביר על הסיכונים שבפרוצדורה הזאת.
כמו כן נראה לי נבון להטיל את ההגבלות שאני מטילה על פירסינג (גיל 16) גם על ההליך הזה.
<מימה עשתה פירסינג באף לפני חודש , בגיל כמעט 45, מה שלא הפריע לאבא שלה להיגעל בפומבי ולצאת חוצץ>

[u](אם הייתי שם הייתי מנחשת שזאת אני)[/u]
לגמרי :-D :-D

_אבל כשיש איזה משהו ענקי בסדר גודל של הקטנת הבולבול אז אני מוצאת כוח
היינו היום בטיול לשטח גידול של ירקות אורגנים עם קבוצת ילדי הבית שלנו. הם חילקו שם מגרפות לילדים, ואחד מהם רצה את המגרפה הגדולה, שהייתה תפוסה בידי ילד אחר. איזו אמא ביקשה- תסבירו לו- הגודל לא קובע! והפטירה- טוב, אפילו בגיל שלוש הם כבר לא מאמינים לזה!_
אפשר לנחש את שם האם? (אם הייתי שם הייתי מנחשת שזאת אני)

[u]אבל כשיש איזה משהו ענקי בסדר גודל של הקטנת הבולבול אז אני מוצאת כוח[/u]
היינו היום בטיול לשטח גידול של ירקות אורגנים עם קבוצת ילדי הבית שלנו. הם חילקו שם מגרפות לילדים, ואחד מהם רצה את המגרפה הגדולה, שהייתה תפוסה בידי ילד אחר. איזו אמא ביקשה- תסבירו לו- הגודל לא קובע! והפטירה- טוב, אפילו בגיל שלוש הם כבר לא מאמינים לזה! :-P

[u]בהנחה שיש לי כח- לשאלות, להתחבטויות, לתשובות, ושגם אחרי כל אלה עדיין לא יהיה 100%.[/u]
ביומיום גם לי לא תמיד יש כח. אבל כשיש איזה משהו ענקי בסדר גודל של הקטנת הבולבול אז אני מוצאת כוח :-)

[u]יש באמת 100% ביטחון שמשהו נכון? נו, באמת...[/u]
מסכימה. חושבת שבפעמים שיש לי כח להציב סימן שאלה, זה יכול בהחלט להיות נחמד יותר מסימן קריאה, בהנחה שיש לי כח- לשאלות, להתחבטויות, לתשובות, ושגם אחרי כל אלה עדיין לא יהיה 100%.

טדליק, אולי פרמננט ופסים בלונד פלטינה בעורלה. מין פשרה.

צוויל

_כל הסופרלטיבים האלה בתוקף רק, ורק אם, הוא מקבל את ההחלטות הנכונות (שהן כמובן ההחלטות הנכונות בעיני אימו).
לא?_
נו, אז מזל ש [po]מי מה[/po] עוד לא החליטה... לבן שלה עוד יש סיכוי. זה הבצחוק שלי :-)
וברצינות - אני חושבת שהמוקד פה (ובכל דרישה לשינוי שהוא) הוא לשים לב לזה שהמבוגר עצמו לא בדיוק יודע מה להחליט ולא יודע מה נכון בעיניי עצמו.
וגם כאשר המבוגר מאוד יודע (יותר מדי יודע - מצב בעייתי בפני עצמו לפעמים) אם הוא יפשפש קצת יכול להיות שהוא יגלה שהוא לא כזה יודע ובטוח.
ושם הילד יכול להיכנס. אבל בשביל זה - צריך להשאיר לו דלת. ואולי לא להפגין 100% ביטחון. כי מה אנחנו יודעים בכלל? יש באמת 100% ביטחון שמשהו נכון? נו, באמת...

אצלנו הצעיר השלם כבר הביע רצון להחליף את צבע השיער. מסתבר ששיער ג'ינג'י מהווה אתגר כבר בגיל 3.5. מעניין אם ומתי יביע עניין בשינוי מצב הערלה. כרגע לא לוקחת אותו לספר.

אני לא יכולה לדמיין שהבנים שלי מבקשים לעשות ברית,
הגדול בינהם בן 11, מעולם לא דיברנו בבית על ברית אלא בדרך אגב , כשנולד תינוק ואמרנו שעורכים לו ברית ואמרנו שזה מנהג .
אגב, הבנים הביעו פחות עניין מהבנות.

כשהוא בוגר - יהיה לי יותר קל מלדעת ש הוא מל את ילדיו.
כשעדיין ילד - רק בהסכמתי. שלא יקבל.
כן, אני מסכים עם הסייפא שלך. השאלה היא רק נאה מקיים...

צוויל

[u]אבל באמת זה אחלה נושא.[/u]
נו אז תענה: מה תעשה אם בנך ירצה לחתוך לעצמו חלקים מאיבר המין?

[u]לא מעוניינת לדון בסמנטיקה[/u]
עדי, party pooper !
(-:
אבל באמת זה אחלה נושא. הבת-9 שלי מזמן מבהירה לי, פישוק קל, סנטר מורם וידיים על המותניים, "אני מחליטה עלי/על הגוף שלי!".
ואז אני מנסה שתבין שצריך לעזור לגוף לא לחלות, לפצעים לא להזדהם (גם כי אני אח"כ לא ישן בלילה)...
לפחות היא עושה רושם שהיא תירצה למול ת'צמה. חצי נחמה.

צוויל

אני חושבת שכדאי לעזור לילדים להבחין בין בעיה/צורך/מצב לבין מענה/פתרון. "רוצה ברית" זה פתרון. פתרון למה? מה הבעיה?
אחרי שמגדירים בעיה או צורך, מגלים שיש עוד מענים, הרבה יותר אפשרויות פתוחות מאשר זו הראשונה שהילד חשב עליה.
למשל, אם הרצון של הילד הוא 'להיות כמו כולם', אפשר קודם כל להבין למה הוא מתכוון. גם הניסוח הזה הוא עדיין לא במונח של צורך, אלא של רצון. כדאי לברר מה הצורך העומד בבסיס המשאלה הזו. בדרך כלל 'להיות כמו כולם' משקף את הצורך בשייכות למעגל חברתי, צורך בקבלה ואישור. ואז אפשר לחפש עוד דרכים לבסס תחושת שייכות וקבלה. או למפות את התחומים שבהם כדאי להיות כמו כולם (נגיד, לדבר בשפה שכולם מדברים) ותחומים שבהם עדיף ייחוד.

בכלל השאלה "מה את/ה צריכ/ה" היא שאלה טובה. וגם ההבחנה בין רוצה וצריך.

[u]לדעתי לא חובה לחכות עד גיל 18. אפשר להחליט לחכות שנה, ואם יתעקש גם אז - ללכת על זה.[/u]
מסכימה מאוד. לדעתי לחכות עד גיל 18, בהקשר זה כמו בהרבה הקשרים אחרים זה הרבה יותר מידי.
לדעתי אנשים יכולים לקחת אחראיות על שלמות/ אי שלמות הגוף שלהם בגיל צעיר יותר.
אני זוכרת שכנערה הטריף אותי שההורים שלי חושבים שיש להם עוד בעלות (או אחריות, מכבסת מילים מבחינתי ולא מעוניינת לדון בסמנטיקה) על הגוף שלי בגיל הזה.

אם בני ירצה לחתוך חלקים מעצמו, אני מקווה שיהיה לי עדיין את אותו כבוד אליו, במובן של רצונו של אדם- כבודו, כמו ביום שבו החלטתי שלא לחתוך ממנו חלקים, ואאפשר לו לעשות את זה.

הבן השלם שלי כבר בן 13 ולא ביקש...

אבל לפני כשנה (או אולי כבר שנתיים?) כן ביקש לשנות את שמו המיוחד לשם סטנדרטי יותר.

נתנו לו להתבשל עם זה כמה חודשים, לוודא שזו לא גחמה חולפת, ואז כשהתעקש - הסכמנו.

לדעתי לא חובה לחכות עד גיל 18. אפשר להחליט לחכות שנה, ואם יתעקש גם אז - ללכת על זה.
(אבל לנצל את השנה הזאת כדי לדון בנושא ולהראות לו את כל נקודות המבט, כולל הכאב הכרוך בזה)

אצלי המניע היחיד לא לעשות ברית היה שאני לא מוכנה להכאיב למישהו חסר ישע שבוטח בי בניגוד לרצונו.
אז אם זה כבר מרצונו, זה משהו אחר, לא?

[u]והאם אפשר שהוא יקבל את מאה אחוזי התמיכה שלך (וגם האמון שלך שהוא יודע מה טוב בשבילו) וגם ידע בדיוק בדיוק מה דעתך על הטלת מום?[/u]
צילי, שלחו אותי לפה מאגודת האמהות הפולניות לדורותיהן- הן כולן עם פיות פעורים לרווחה, אז נשארתי רק אני לשאול- מה?!
זאת אומרת- בטח, בוודאי, אמון, 100% אמון, הרי הילד שלי הוא הרי חכם ונפלא ומוצלח וגאון הדור. אבל כל הסופרלטיבים האלה בתוקף רק, ורק אם, הוא מקבל את ההחלטות הנכונות (שהן כמובן ההחלטות הנכונות בעיני אימו).
לא?

(חצי בצחוק, חצי ברצינות, אבל תמיד תענוג לקרוא אותך)

מסכימה מאד עם הדברים של [po]ציל צול[/po], וגם תוהה אם יש לך דרך ורצון לברר מה קורה אצלו בפנים בהקשר הזה. מה הוביל להכרזה הזאת, אילו תחושות נמצאות שם... משהו שעולה לי עכשיו - כשיש משהו שאני מאד רוצה זה משתייך (באופן כללי מאד כמובן) לאחד משני כיוונים - המחשבה על זה משמחת אותי וממלאת אותי התרגשות ואני מרגישה שהדבר הזה יעשה לי ממש טוב, [b]או[/b] יש משהו שמפחיד או מאיים עליי בלא לעשות את זה ואז אני רוצה לעשות את הדבר כדי להימנע מרגשות שלא נעימים לי. ובמקרה השני יש מקום להעמיק בעבודה פנימית כי זה לא עוזר... דברים שנעשים מתוך פחד לא מביאים לתוצאה המיוחלת....

(וגם, עד כמה שאפשר, לא להניח מראש הנחות על מה הוביל אותו לשם ולא למהר למסקנות אלא להישאר עם לב פתוח, יכולים להתגלות שם דברים מאד מפתיעים ולא צפויים....).

[po]מי מה[/po] , מבחינתך, האופציה הזו באמת פתוחה בפניו?
כלומר, אם הוא ימשיך להתעקש אחרי דיון פורה ביניכם, תאפשרי לו לעשות את זה?
אני חושבת שזו צריכה להיות השאלה הראשונה. כי אם בסופו של דבר את מחליטה, שווה להניח את זה בגלוי בתחילת הדיון. את זה שהוא פה בעמדה של "המשכנע" ולא של "המחליט".
זה דיון אחר לגמרי.

ואם זו באמת החלטה שלו, אז אני משאירה פה שאלה אחרת - מה תרגישי אם הוא יעשה את זה? מה זה מעלה בך?
והאם אפשר שהוא יקבל את מאה אחוזי התמיכה שלך (וגם האמון שלך שהוא יודע מה טוב בשבילו) [b]וגם[/b] ידע בדיוק בדיוק מה דעתך על הטלת מום?

[u]הודיע פתאום שהוא רוצה שיעשו לו ברית מילה[/u]
יופי אבל רק כשהוא יהיה אדון לעצמו בגיל 18.
אם עדיין יחזיק בדעה זו בגיל 18, זכותו.
כרגע עדיין קטין ולכן את מחליטה לגבי פרוצדורות ניתוחיות בלתי הכרחיות.
(אני גם לא מסכימה לקעקועים, חורים באוזניים, נזמים, פירסינג וכיוצא באלה, לא שמישהו אצלי ביקש... או רוצה בכלל...)

<התגובות הן משתי פלוניות שונות>

הוא אמר גם מה הסיבה/ות?
אולי תייעצי לו לחכות כמה שנים, נגיד, עד גיל 18, כמו עם קעקועים?

הייתי מסבירה לו שהגוף שלו עוד ישתנה וגם היחס של הגוף שלו עוד ישתנה ועד אז כדאי להשאיר את כל האופציות פתוחות :-)

כבר הרבה זמן שלא כתבתי כאן. כן זרמנו לנו שלמים כמו שהבריאה בראה אותנו אבל לפני כמה זמן המרכזי (שתיכף יהיה בן 11) הודיע פתאום שהוא רוצה שיעשו לו ברית מילה. הצעתי לו לקחת עוד קצת זמן לחשוב על זה, אבל עברו שבועות והוא עדיין רוצה. דוקא אחיו הגדול, שכבר עוד מעט בן 14 וממש בקטע של בנות וזה, לגמרי לא בענין.
אז מצד אחד אני רוצה שידע שאני תומכת בו במאה אחוז ומצד שני אני לגמרי לא תומכת בהטלת מום.
מתלבטת.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

:-)

[u]שניכם, אבל לא ברור לי איך אומרים את זה[/u]
הצחקתוני.
[po]ככה אומרים בעברית[/po]. ב'מת :-)

הצחקתני :-)
כלומר, שניכם, אבל לא ברור לי איך אומרים את זה, בלי לגרום ייחוד.
הצחקתמני:-).

וכמובן, [po]מה אומרים ילדים שלמים[/po] ?
הם לא אומרים גרימת ייחוד, או סופלאקי, או ואחשדרפנים, או שטות נוקדנית כלשהי.
הם חיים את חייהם טבעיים ויומיומיים כמו רובנו, כרותי העורלה, לא מחפשים ביטויים שירחיקו אותם מפשטות הקיום, טבעם כטבע כל הילדים הוא כאן ועכשיו.
אני רק תוהה מה אומרים ילדים שלא יוכלו לדעת לעולם איך היה יכול להיות אחרת, אם היו יכולים לדעת.
מה היינו אומרים להם?

גרימת ייחוד, כמובן!

צוויל

[u]גרימת ייחוד[/u]
הוי, הפראזות המעושנות האלה...
במיוחד כאלה כפלונית נ"ל, שיש להם דעה אבל קשיים נוגעים ללב לנמק אותה, נוטים לסבול מפראזות מעורפלות כאלה...
גרימת ייחוד!
כמו המושגים בספרים של סטיבן הוקינג - נדמה לך שאתה מבין, בערך, מה הם מנסים לתאר, אבל כשאתה בא להסביר למישהו אחר אתה מבין שהכל פקע כבועת סבון.
ההבדל - אצל הוקינג אתה מניח שהוא יודע על מה הוא מדבר ושקשיי ההבנה הם אצלך.

צוויל - שוב, מגלגל על הלשון, גרימת ייחוד.

האמת היא שפלוני צודק/ת. לא מעולם לא מלו אותי ואני אכן מרגישה נטולת שורשים. את הערכים שלי אפשר למדוד בקילוגרמים. מסתבר שלפחות הערכים שלי גדלים וצומחים משנה לשנה.
האמונה שלי לעומת זאת היא בהחלט הצד החזק שלי.
איך אמונה מתקשרת להתעללות בתינוק? שכחתי לרגע... אה... הצד החזק.

רבי עקיבא??? מה זה הזה הזה?
זה גם הוא שאמר שהוא לא מוכן להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אותו?
ושעוד באירופה הוא היה סקפטי?
על זה אמר משה רבנו, "פחחחח"

צוויל - זה לא שהאמונה היא לא הצד החזק שלנו, אנחנו פשוט, לא מאמינים. תאמיני לי.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אני לא מבינה, בעצם למה לא, אדם שאין בו מושגים של לאומיות ודת הוא אדם מרוקן וחסר ערכים. כפי שאמר רבי עקיבא "אדם ללא עבר, עתידו לוט בערפל". גם אם האמונה היא לא הצד החזק שלכם, שמירה על תרבות של אלפי שנים וגרימת ייחוד של בנכם היא דבר חשוב ומהותי בחייו.

[u]עוד מתלבטת....[/u]

מזתומרת? היה אמור לקרות אתמול, לא?
אנא הסבירי, שלא נחשוב שאת טרול חו"ח ל"ע.

צוויל

עוד מתלבטת....

היום כבר מחר.
מה שלומך פלונית?

אני זוכרת שבגיל 7 נולד לי אח , ובגיל 8 ימים עשו לו את הברית בבית הורי. שאלתי במה מדובר והסבירו לי. נחרדתי. אימא הייתה עצובה מאד, ישבה לבדה בחדר השינה. אבא היה גאה ומאושר. היה כיבוד קל ויין. הלכתי למטבח הקטן וראיתי מכשיר שלא ראיתי מעולם -פותחן בקבוקי יין - נראה כמו בורג ארוך וחד ובקצהו ידית. הפותחן היה גדול, חד וגס. הבטתי במכשיר וחשבתי שזהו המכשיר אתו יחתכו לתינוק הקטן חלק עדין מגופו. לא הבנתי איך בדיוק. נחרדתי עוד יותר.

אם את לא שלמה- אל תעשי כלום בינתיים. יותר קל להתחרט ולמול מאוחר יותר, מאשר להתחרט על מילה שכבר נעשתה.
זה נכון גם לגבי מילים מדוברות אגב.

הבן שלי בן 8. שלם כמובן. יכולה לספר לך שעד עכשיו לא קרה שום דבר, שום דבר ממה שאולי מישהו פחד (אני לא פחדתי מדבר). ילדים אחרים לא צחקו עליו בגן. בעיקר לא שמו לב לזה. בגנים היום יש פרטיות בשירותים, גם ילדים לא מתפשטים סתם ככה, בטח לא בגן. אצלנו בבית בגיל צעיר היה מסתובב עירום, יחד עם חבריו הקטנים, הם לא הבחינו בדבר. מתישהו אחותו שאלה למה הפין שלו שונה משל חברו (לאבא אי אפשר להשוות - גודל שונה לגמרי מכסה על כל ההבדל). הסברתי להם מה זה הניתוח הזה. בענייניות. הם הגיבו די באדישות, קצת התפלאו למה כולם רוצים להוריד דווקא את החתיכה הנחמדה הזו.
מבחינת המשפחה, גם אלו שכל כך התנגדו, אחרי שהוא נולד, בקושי היה אכפת למישהו. תוך כמה חודשים כולם נרגעו ב - 100%.
אני מכירה כל כך הרבה ילדים שלמים, שאני לא מאמינה שיהיה שום עניין חברתי. זה פשוט כבר לא נדיר.
אם כבר, להיפך, אני צופה שילדים חתוכים יקנאו בשלמים על "הציוד המלא" שלהם.
חברה שלי שמלה את בנה כואבת מאוד כאשר הוא שואל אותה מדוע. אין לה תשובה טובה, היא לא רצתה בכך, זה כאב לה מאוד וכואב עדיין.
זה הבן שלך.
אם את לא שלמה - לפחות תדחי את השאלה הזו בחודש. תתאוששי קצת.
ומזל טוב @}

הילד השלם שלי עדיין בן 5 אז כרגע רק מאבא שלו:

תמצאי בתוכך מה גורם לך לבטל את הרצון שלך בפני רצונות של אחרים.
אני מאחל לך שתהיי שלמה עם כל החלטה שתקבלי.

שתצליחי להרגיע את הפחד (מפני כריתת העורלה, מפני תגובות הסביבה) ותקבלי החלטה צלולה.

צוויל

אולי אפשר לרענן את הדף הזה?
אמורים לעשות מחר ברית לעולל ואני כ"כ לא רוצה בכך....
אפשר לשמוע עוד תגובות מחזקות מילדים שלמים בוגרים?

שיחה שכבר כתבתי איפשהו אבל רלוונטית לכאן:
ילד (כבן 4-5): "סבא למה חתכו לי את הבולבול"
סבא: "כי אתה יהודי"
ילד: "אההה...." שתיקה "ואפשר לא להיות יהודי?"
צוויטה קטנה בליבי...

[u]הוא פשוט מאושר כי הוא לא אוכל בורקס ורק הורה אחד שלו בהייטק.[/u]
הורה אחד בהייטק זה אחד יותר מדי.
לרוב זה כמעט חד הוריות.

הי אבאזאורוס,
בטח שאתה חייב לחפש גם מחשבות אחרות, ללא ספק, ואני אישית אשמח לשמוע מהי בסופם של תשעה ירחי לידה ההחלטה.
שיהיה בשמחה ובשלווה ובברכה !!


צוויל

_ובורקס זה ממש לא בריא!
גם ההייטק לא כל כך..._
שני גברים שמפריכים את כל הסטריאוטיפים על גברים.

גם הבן שלי שלם ומאושר. בן 7.
למעשה לא ממש חושב על הנושא הזה, הוא פשוט מאושר כי הוא לא אוכל בורקס ורק הורה אחד שלו בהייטק.

ובורקס זה ממש לא בריא!
גם ההייטק לא כל כך...
עדיף לטפס על עץ עם תפוז אורגני וחופן של צנוברים.
סחתן על הערוץ הפתוח.

אתה מחזק אותי במקום הרך וההגיוני... מעניין אותי לשמוע את אלו שמחוברים למצווה... אני מבין שמבחינה רפואית זה לא ממש רלוונטי, ומבחינת הסביבה אני מאמין שעד כה הסתדרתי עם השונות שלי ועם דרך החיים הפריקית שלי, נסתדר עם ביקורת של אנשים, אני מבין שבשבילו זה יהיה בעיקר העיניין כשיגדל ויהיה חשוף לשאר הגברים ונשים בכלל... אני מקווה שיגדל בסביבה הפתוחה שאנחנו חיים בה היום, לגבי המצווה, זה לא שלם לי לקרוא לזה טקס פגאני, אצטרך לדבר על זה במקום אחר כנראה :) תודה!

מצחוק, כן? מצחוק

_לא יכול להיות שזה מנהג פגאני שלא הצלחנו להמיר בלסובב אוגר מעל הראש ג' פעמים, נכון?
כמו שהפסקנו להקריב בנים זכרים.

בחיי, זאורוס, לפעמים אני לא מבין איך מהנדסי הייטק בליגה בינלאומית אוכלים בורקס בזמן שהילד שלהם עורלתו נקרעת מגופו.
בורקס זה כל כך לא בריא._
הררררררגת אותי

הא, אבאזאורוס שכמוך, כן,
ההרגשה הזאת שיש בזה משהו... חייב להיות..., בטח יש בזה משהו.... [b]עמוק[/b] , סיבה טמירה כזאת, ליודעי ח"ן...
אחרת, האם כולם היו עושים את זה [b]סתם??[/b]
סתם, כי כולם עושים? לא יכול להיות.
(-:

ובפשטות, כן, שלם, נולד מושלם, סכינים זה לסלט, נחיתה רכה וציצי נעים וחם על פני כאב החיתוך, הצלקת המחלימה - ניתוחים ופריעות זה ביקום אחר בגיל 8 ימים...

אצלנו ביישוב הקטן, מסתבר שכל שנה עוד הורים מצליחים לא להבין למה לחתוך את את העורלה הבריאה שבקצה איבר המין הבריא של ילדם הבריא.
זה בטח חשוב כי אחרת למה כולם עושים??? לא יכול להיות שזה מנהג פגאני שלא הצלחנו להמיר בלסובב אוגר מעל הראש ג' פעמים, נכון?
כמו שהפסקנו להקריב בנים זכרים.

בחיי, זאורוס, לפעמים אני לא מבין איך מהנדסי הייטק בליגה בינלאומית אוכלים בורקס בזמן שהילד שלהם עורלתו נקרעת מגופו.
בורקס זה כל כך לא בריא.

צוויל

תודה לעונים... אמת שזה מרגיש מעוות להוריד מהגוף משהו שאיתו נברא, ואמת שהנולד צריך נחיתה רכה בעולם הפירוד והפרטים... רוך ומכע עוטף, ציצי נעים וחם, אהבה... עדיין הנטייה שלי היא לא לחתוך, ועם זאת המילה עם כל העיוות שהיא מביאה איתה, לא שלמה לי ההחלטה...

[u]היום השאלה שלנו היא אם הילדים שלנו כבר לא צריכים את התמיכה הזאת, ויכולים להתמודד עם עורלה רוייה בעצבים מענגים, ולהתמיר את העונג לקדושה צרופה עם בנות המזל שאיתם[/u]
אבאזאורוס יקר,
עולה הרושם שאתה מוטרד, קצת מבולבל אולי, מההתקרבות אל קבלת ההחלטה בעניין מילתו/אי מילתו של בנך (שיהיה במזל טוב! נפלא!).
כללית, ממה שכתבת, עולה שאתה בקשר עם סביבה שאולי קצת מציפה אותך במחשבות ורעיונות ממגוון כיוונים.

אני מציע, בכבוד, לקחת נשימה עמוקה ולנסות לראות מי תורם לך ולתהליך קבלת ההחלטה שלך, ומי שלא בכוונה, אעפעס תורם לבילבול.
בנקודה מסוימת, אחרי שיחות עם חברים ומכרים, ביקור באתרי אינטרנט ורצוי מאד פגישה עם הורים לילדים שלמים, אתה תקבל החלטה ותעמוד מאחוריה ב-100%.

אני מאמין שאם תחפש תמצא שחלק גדול מההורים שבחרו שלא לחתוך לבנם את עורלתו עשו זאת מכיוון שלא שוכנעו שיש סיבה כבדה, ברורה, מנומקת, למעשה שניראה לנו כל כך מזעזע, פוגעני, ברברי, כשעושים אותו לתינוקת/ילדה.
כלומר, ישנו הסוויץ' המחשבתי מ"מה, בוודאי שמלים - כמו כולם!" אל "מה פתאום שאני אחתוך לבני את החלק הרגיש ביותר איתו נולד??!!".

ואז, בהנחה שאתה שואל זאת מכיוון שאינך שומר מצוות באופן כללי (שבת, כשרות, נידה וכו'), תבדוק לעצמך אם אתה עושה את הסוויץ' מopt out (מדוע שלא אמול) לopt in (מדוע שאמול?).

מצאתי שאלה אחת ברורה אצלך:
[u]היום השאלה שלנו היא אם הילדים שלנו כבר לא צריכים את התמיכה הזאת, ויכולים להתמודד עם עורלה רוייה בעצבים מענגים, ולהתמיר את העונג לקדושה צרופה עם בנות המזל שאיתם[/u]

הרמב"ם דייק: מטרת המילה אכן "לפגום ביצר". והוסיף (הוא או אחר), בנוגע לבנות המזל: "הנבעלת מהערל קשה לפרוש".
אישית החלטתי שאם שני שליש מהעולם מתמודדים יפה מאד עם עורלתם, ואנו הערלים מספרנו הולך ופוחת, גם אם קשה לראות את זה בארץ ישראל היהודית-מוסלמית, לא זאת המצווה שנכון לי להתעקש על קיומה כשאיני מקפיד על שאר המצוות, כיוון שעד כמה שדעתי והגיוני משיגים, השלכותיה קשות, עגומות.

אני מאחל לך להמשיך במחקר שלך ולהגיע להחלטה שתוכל לעמוד מאחוריה.
וכמובן, לידה ממוצלחת והורות שמחה ומאלפת...

צוויל

סליחה, [po]מדור בלי ברית מילה[/po]

אבאזאורוס, מה היתה השאלה? אנא הבהר.
(קצת קשה לי לקרוא ולהבין תגובות גוש)

וחוץ מזה, אומרים [b]למול[/b], ולא לימול.
למול, כמו לרוץ, לעוף, לשוב וכן הלאה.

(וחוץ מזה, אתה בטוח שזה הדף המתאים לשאלה שלך? ראה [po]מדור ברית מילה[/po])

סליחה שאני לא מתחברת בכלל למה שכתבת. כל המשמעויות הנלוות שתיארת לטקס הזה נראות לי כהצדקות בדיעבד למנהג שאבד עליו הכלח, תיאור של משמעויות שאולי הן רלונטיות לגביך - אדם בוגר וחושב שיכול ללמוד ולבחור במה להאמין.
בשביל התינוק מדובר בכאב איום בדיוק בזמן שבו הוא אמור להיות מוגן, שלו ושבע. התינוק לא מודע לכל המשמעויות האלה, ואם תחליט למול אותו תשלול ממנו את זכות הבחירה.
אני מציעה לך להוסיף למערך השיקולים שלך בחינה מעמיקה של עצמך, בהנחה שאתה נימול - תדמיין את הטקס הזה עליך כשהיית בן שמונה ימים. איך זה מרגיש ומה המשמעויות של זה לגביך כשאתה רך נולד.

שלום לכל השלמים והשלמות, בקרוב יוולד לנו בן ראשון, הוא יהיה בחברת היפים דוגלי תרבות האדמה, כלומר חי בטבע באדמה חופשית כל עוד הוא איתנו... בשאיפה. האנשים שחיים בסביבתינו הם פתוחים ושואלים את השאלות מהעומק, הגענו לשיחה הזאת כבר עם כמה מחברי אמת, ועלה הנושא שמבחינת הכוונה המקורית של המילה, אברהם שהיה מחובר למחשבה אחת שהיא ההווה הצרוף, האמת המשתנה, אלוהים, וקיבל ציווי ממקור ההקשבה לעשות סוף על הקטינו, הוא היה עברי ולא יהודי, לא דתי, אלא נאמן לאמת שבו, וגם אם זה רק סיפור אז משם זה התחיל בכל אופן. בקבלה אומרים שהעורלה משולה לצ'אקרת הכתר... כלומר שהעורלה היא הביטוי הפיזי לכתר שהוא החיבור העליון למקור העליון, ואברהם שקיבל את הציווי ללכת מארצו שהוא מכיר אל הלא ידוע, שהאמינו באלים ולא באחד, הוא ראה מעבר וראה אחד בכל, ולכן היה העברי הראשון. המילה הייתה כדי שיהיה לו קל יותר לתפקד בהשתלשלות הכוחות שבתוכו מהשורש (הפיןפין) דרך כל הצ'אקרות ועד לכתר העליון. למי שמכיר טאנטרה. כנראה שהיה צריך שינוי ניכר כדי לעשות את עבודתו הרוחנית. היום השאלה שלנו היא אם הילדים שלנו כבר לא צריכים את התמיכה הזאת, ויכולים להתמודד עם עורלה רוייה בעצבים מענגים, ולהתמיר את העונג לקדושה צרופה עם בנות המזל שאיתם. או שאנחנו שוברים תורה שנשמרה במשך 5000 שנה ולא לשווא, להכל יש תפקיד. האם זאת פעולה גאוותנית מצידי לא לימול? באותה מידה זאת גם גאווה להחליט כן לימול... אני מבין שזאת בחירה של הנשמה לבוא להיות מחוברת אליי כהורה, ואי אפשר שלא לקחת בחירות בתור הורה בכל התחומים. אני מרגיש שההקשבה למראות שסביבי ולקול שבי היא היכולת לגבש החלטה, הלוואי שכשיוולד הנולד תתבהר הבקשה שלו. אני מבקש לשמוע אתכן/ם ההורים לילדים השלמים שבחרו להיות החלוצים בתהליך השינוי הקולקטיבי הזה, מבורך בעיניי, מי יודע.... שאלה בבקשה למי שמתחבר למה שכתבתי : )

שלוש האחים שלי [21, 11 ו-2.8] לא נימולו ולא היו עם זה שום בעיות לא מבחינה חברתית ולא מכל בחינה אחרת, גם לא להורים ולאחים שלהם [=
השניים הגדולים הלכו/הולכים לבי"ס, גן חובה, חוגים למיניהם והגדול כמובן גם לצבא...
אני זוכרת שכשאחי נולד, הייתי בכתה ג' וכשסיפרתי את החדשות על הולדתו לכתה, המורה שאלה אותי מול כולם איך יקראו לו והאם אנחנו מתכוונים לעשות ברית מילה [בהקשר של מתן השם]. כשאמרתי שלא, אף אחד לא הגיב על כך באופן מיוחד, קיבלו את זה כאופציה שווה לקיום הברית. למען האמת אני לא חושבת שזה איזה נושא שילדים מתעניינים במיוחד.
ד"א, אחיות שלי [בנות 10 ו7] גילו מהי ברית מילה [ובכלל שקיים דבר כזה] רק כשהתחילו ללמוד תורה בכתה ב' ובאו לשאול אותו מה זה בעצם אומר.

תודה רבה על השיתוף!

אני אחות ל(בשבילי עדיין ילד) בן 16שאינו נימול, ומצפה לבן בכור בקרוב שגם אותו אנחנו לא מתכוונים למול. לכל מי שמתלבט האם למול את הילד או לא אני אשמח לספר על הנסיון שלי עם אחי:
הבעיה האמיתית היחידה שהיתה לנו עם החברה כשאחי נולד היתה עם המשפחה. הצד של אמא דתי, הצד של אבא חילוני ואפילו אנטי דתי, למרות זאת משם יספגנו את רוב הביקורת.
למרות שלא עשינו ברית אני תמיד הייתי לא אהודה חברתית ואחי היה ועדיין הכוכב בכל פורום או קבוצה שרק הגיע אליה. ילד יפהיפה, כריזמטי, בנות מסובבות ראשים אחריו.
כשהיה קטן ההורים חשבו והתלבטו איך לספר לו שלא עשו לו ברית מילה, בסוף הושיבו אותו ופצחו בנאום אידיאולוגי על כך שלא רצו לחתוך לו איברים, שנקטע במשפט השלישי כי כבר לא היה לו כח לשבת ולהקשיב להם והוא העדיף לרוץ ולשחק.
רק פעם אחת הוא הזכיר את עניין ברית המילה, כשהגיע לגיל 15 וגילה שההורים עוזבים את הארץ ביחד אתו, ואז הוא העיר בצחוק שאי עריכת ברית מילה לא השתלמה להם כי מי שגם ככה לא ישרת בצבא לא יוכל לקבל פרופיל מאה.
התרוץ של רוב האנשים היום שעושים ברית מילה לילד שלהם הוא חברתי. הורים כאלה צריכים לזכור שברית מילה היא ניתוח פלסטי לכל דבר, ולחשוב האם היו עושים ניתוח פלסטי בלי הרדמה לתינוקת שנולדה מכוערת. ניתוח כזה ללא ספק ייתן יותר מבחינה חברתית מאשר ברית מילה, וכנראה גם יכאב פחות.
ועוד באותו העניין, בעלי "זכה" לעבור חוויה שלא הרבה אנשים זוכרים: ברית מילה בגיל שהוא יכול לזכור, וללא הרדמה. ההורים שלו היו בטוחים שבלי זה הילד אבוד מבחינה חברתית, ושזה חשוב מבחינה בריאותית כי העורלה שלו לא נפרדה מהפין "בזמן". הוא מספר שהכאבים מברית המילה היו כל כך עזים ונוראיים עד שהוא לא מבין איך הורה אוהב יכול לעשות את זה לילד שלו, שהוא מעדיף לחתוך אצבע ולא לעבור את זה שוב. בייחוד את הפרדת הערלה מהפין. למותר לציין, שלמרות הניתוח הכואב והמסובך גם בעלי לא היה יותר מדי אהוד בבית הספר בגלל שהיה בן בכור, עולה חדש ואדם שלמד בבית עד גילאי בית ספר יסודי ולא פיתח כישורים חברתיים. האדם היחיד שראיתי שסבל חברתית מאי מילה של תינוק היא אמו של התינוק. אמא שלי סבלה בזמנו ועכשיו גם אני מקבלת מטח לא נעים של ביקורת ומטח משפטים כמו "אנחנו לא נסתכל עלייך אותו דבר אם לא תעשי לו", "את עושה דברים מוזרים ועכשיו יהיה לך ילד מוזר, יקחו לך אותו אם תמשיכי עם השטויות האלה, זה לא נורמאלי, מה הצעד הבא?לא תשלחי אותו לגן כדי שלא יפצע? הוא יהיה יותר מסכן מהמוזרויות שלך (ילד שלם, הנקה עד גמילה אמיתית, שינה עם ההורים) מאשר מכל ברית מילה". בסופו של דבר זה מגיע לטובת הילד אל מול טובת עצמך,ואת היא זו שמכריעה

שלם, תודה ששיתפת, אני מניחה שעם הזמן יותר אנשים שומעים ומקבלים את הרעיון ואולי לילדים שלנו יהיה עוד יותר קל. או שלא. בכל מקרה שיהיו לך חיים נפלאים ושלמים :-)

[u]משפחתי הקרובה (והליברלית- אמא לסבית, אבא סטלן[/u]
D-:
די, אני על הריצפה! נשמע שאת חיה בתוך תסריט לא אמין. תבדקי אם באמת אלה הם חייך או שעבדו עליך - מצלמה נסתרת וכל זה.
(גם אני זוכר את ההקלה כשבישרתי לצוויליכית - "זאת בת!")
התעגלות נעימה לך... (-:

צוויל

מזל טוב לשלם! וכל הכבוד להורים שכבר לפני שלושים שנה העזו!
אני בהריון עכשיו ושמחתי שזו בת רק כדי לא להתמודד עם משפחתי הקרובה (והליברלית- אמא לסבית, אבא סטלן- אך עדיין- לא היו מקבלים את ההחלטה שלי כנראה ... בטוח בטוח לא אמול אף אחד בעולם הזה... ועדיין- פפפ הקלה שזו בת :-)

אותי לא חתכו... עיקר הבעיות היו בצבא. (במערכת החינוך לעולם לא ראיתי איבר של מישהו אחר, ולעולם אף אחד לא ראה את שלי). היו שהקניטו, היו שהעירו. הרבה שאלו אותי אם אני יהודי (אני יליד הארץ אבל יש לי שם מאוד רוסי). לא משהו מעבר לזה.

חוץ מהעניין החברתי בצבא: היו בחורות שנגעלו, היו כאלו שהלכו. כואב ומשפיל... אבל בפנים אני יודע שעדיף לי בלי בחורה שלא מסוגלת לקבל את השונה. אז אני מניח שזה גם שימש ככלי סינון.

היום אני עתיד להתחתן עם אהבת חיי. לה זה לא משנה.

דברו עם קה"ל...
ואם תרצו נשמח לדבר איתכם.
המייל שלי בדף הבית לדעתי...

אתאיסט, איך אפשר ליצור איתך קשר?
אולי אוכל להפנות אותך לכמה חברים עם ילדים שלמים.
הגדול ביותר שאני מכירה הוא בן 8 בערך

שלום,
אני אב לתינוק בן חמישה שבועות. לא השחתתי את אבר המין של בני משום שאינני מצליח למצוא שום סיבה טובה לעשות דבר כזה. אני אתאיסט עברי ולכל עולם המושגים היהודי אין שום רלוונטיות לגבי (גם מחקנו את הרישום "יהודי" של הבן במשרד הפנים - בבוא היום הוא יבחר בעצמו אם רצונו להשתייך לקולקטיב כזה או אחר). בת זוגי, שקצת פחות מיליטנטית ממני, גם אם אין לה שום סנטימנטים לעניין המילה קצת מודאגת מן הסיבות הרגילות: יהיה לו קשה, יעליבו אותו, יחרימו אותו וכו'. הייתי שמח אם היתה לה הזדמנות לשוחח באופן ישיר עם הורים לילד שלם כדי לא להרגיש שהיא עושה איזה עוול נוראי לבן. התייעצות עם כירורג היא כבר קבעה אבל אני חושש ששם היא תשמע דברים שמושפעים מהלך הרוח הדומיננטי במקומותינו. האם יש מישהו או מישהי שהיא יכולה לשוחח איתו/איתה על כך?

[u]ת'אמת? זה אפילו מצחיק לחשוב שהוא אשכרה אמר לך את זה... מה הוא אומר היום?[/u]

ככל שהילד גדל זה (בינתיים) פחות ופחות אישיו. לא שומעת מישהו מדבר על זה.
הוא רואה את חבר שלו משתין לידו, ובאמת הפין שלהם טיפה שונה (בקצה...) ואיכשהו זה לא עולה. ואנחנו מדברים על המון דברים.
גם עם אבא שלי זה לא נושא כזה מעניין לשיחה. פשוט עבר.

אני עוד אמא רק במהות הפנימית, אבל ההורים שלי- דתיים- כבר יודעים שלא אעשה ברית אם-כש-אמן יגיע בן, הכנתי אותם מראש. הם מזועזעים אבל מקבלים (אולי מקווים שזה ישתנה אבל הם כבר מכירים אותי). כיף כל כך כיף לקרוא ולראות כמה אנשים יש שלא מלים, ומי זו שכתבה- "אנחנו בקהילה שכמעט כולם לא נימולים", איזה כיף שכבר יש כאלה. גם בשבילי, וגם בשביל העולם. תודה על התמיכה.