הייתי משאיר הקלטה קולית שלי עם נאום מוטיבציה שמח והומוריסטי, אולי בנושא של תחיו את הרגע. שבכל שנה ישמעו את קולי ואולי גם יחזרו מחוייכים לשגרה.

https://www.reddit.com/r/pics/comments/ ... [po]alfred schnittkes gravestone a very loud[/po]/

קברו של המוסיקאי אלפרד שניטקה.
שווה הצצה.

בעיני זה דף ממש מוצלח.

עכשיו אני רק צריכה להישאר בקיבוץ עוד כמה עשרות שנים....
אה, נראה שיש לך מזל. אני לא גרה בקיבוץ, וכשבררתי את הנושא גיליתי שחוקי הקבורה ממש מעצבנים - הם אוסרים על כל קבורה טבעית פחות או יותר, שזה מבאס נורא.

בקיבוצים זה כן. עכשיו אני רק צריכה להישאר בקיבוץ עוד כמה עשרות שנים....

כי אני הייתי הולכת על גישה טבעית, ומבקשת שישתלו על הקבר שלי עץ. במקום מצבה ענקית.
למיטב ידיעתי, זה לא חוקי.

אני הייתי הולכת על גישה טבעית, ומבקשת שישתלו על הקבר שלי עץ. במקום מצבה ענקית.
(מעדיפה אלה, אבל אפשר גם עץ פרי מאריך שנים, למשל אגוז).

על קברו של הדוד שלי (מדור מקימי המדינה) כתוב:
"לוחם וחולם"

לחלוף בחיים ולהשאיר סימן
יפה!!

סוף סוף..
מתאים לפולניות שנוהגות להגיד "אני אנוח כבר בקבר"...

מה שלא רואים משם רואים מכאן:-)

אצל סבא שלי כתבו - "לחלוף בחיים ולהשאיר סימן"
ואצל סבתא שלי, אני לא ממש זוכרת, אבל משהו בסגנון "תזכרו אותי שמחה"
בעיקרון, משהו שכשמסתכלים על המצבה, זוכרים את הדבר החיובי.

מעתיקה את המאחורה של הספר מאתר ידיעות ספרים

"דורי ברטוב עוזב את הבית, את היישוב ואת משרד עורכי הדין, ושוכר לעצמו דירת חדר וחצי בשכונת ילדותו בירושלים. אשתו, מיכל מנהלת האולפנה, מנסה להתנהג כאילו הכול כרגיל – אבל גם הוריה נפרדו לא מכבר, אמהּ מציירת שערים נעולים, ואצל בתה הצעירה, ענבר, מחלחל מבעד לקרע המשפחתי קול רחוק שמנסה להישמע כבר שבעים ושלוש שנים.

מה טמון מתחת ליסודותיה של המשפחה? עד כמה מסוגל אדם לקבור את רגשותיו, את חלומותיו, את עצמו, ולהמשיך הלאה?

ותכתבו: אהובתנו הוא סיפור על חיים מתים ועל מתים חיים, ועל החיפוש של אלה ואלה אחר תיקון ואהבה. בשפתה העשירה והסוחפת נעה אמונה אֵלון בין תקופות ודמויות שונות, ומספרת סיפור הלופת את הקורא ואינו מרפה, אך גם ממלא אותו בתקווה אמיתית לתחייה.

ותכתבו: אהובתנו הוא הרומן השני של אמונה אֵלון. הראשון, שמחה גדולה בשמיים (כתר, 2004), היה לרב-מכר וזכה לשבחי הביקורת.

"אמונה אלון יודעת לעשות משהו שכותבי עברית מעטים יודעים לעשותו: לספר סיפור. פשוט לספר סיפור. עם דמויות מובהקות, עם עלילה, עם הפתעות, ותפניות לכאן ולכאן, עם דרמות קטנות ומרגשות מזה והצחקות מתגלגלות באופן האנושי ביותר מזה, ורקע מוכר והיסטוריה קרובה – ובסופו של דבר גם סיפור תת-קרקעי, המעלה שאלות לא פשוטות בלב הקורא".
(אבירמה גולן, "הארץ ספרים")

_קראת את הספר של אמונה אלון שנקרא כך?
לא ידעתי שיש ספר שנקרא כך .
איזה מין ספר זה? הרעיון הוא משהו דומה לתשובות כאן בדף? או שאולי זה בכלל סיפור?_

רומן יפיפה שנקרא ותכתבו: אהובתינו

מה בדיוק המדע יעשה עם השק הריק שנשאר אחרי תרומת כל האיברים?
יעביר לתולעים. שיאכלו לפחות את זה.

את הדיון על שיטת הקבורה בכלל צריך להעביר לדף קבורה באופן טבעי.

כאן קבורה אישה שעלתה על גדותיה.

מעניין, ככל שאני חושבת על זה יותר, אני מרגישה שהתיאור הזה ('שעלתה על גדותיה') מתאר אותי יותר מכל דבר אחר.
אני לא מצליחה למצוא שום משפט אחר שמרכז כך את המהות שלי בכמה מילים.

(אבל זה כמובן יכול להשתנות עד שאני אמות. או עד שבוע הבא )

*********

אני יכולה לעשות קומבינה של שני המשפטים שכתבתי בהתחלה:

'כאן נחה אישה שעלתה על גדותיה.
נקווה שהיא באמת נחה סוף סוף...'

_על חשבון איזה דברים יותר טובים?
עד כמה שאני מבינה, אם לא היו שם קברים - היו בונים שם. אם לא עכשיו אז מחר. לא ככה?_
למה את כל כך בטוחה שהיו בונים שם?
ואם היו בונים שם אז היו בונים פחות במקום אחר.
יש לנו מדינה צפופה מאוד (הכי צפופה בעולם המערבי!). אין לנו מקום לבזבז על קברים שיישארו שם מאות שנים.
אפשר להשתמש בשטח ליער או צמחיה אחרת (ריאה ירוקה) , לבניה, לפארק, לגני שעשועים, לקניונים (נגיד שהשטח הזה עדיף לקניון מאשר שטח אחר שישאירו לא בנוי במקום לבנות בו קניון), תעשיה, ומה לא.
החשבון פשוט: אם משתמשים ב-X שטח, וקוברים ב-Y שטח, אז בזבזנו X+Y.
אם משתמשים ב-X אבל לא קוברים, אז בזבזנו רק X.

פה נקבר איש צנוע וצדיק אהוב על הביריות

מה בדיוק המדע יעשה עם השק הריק שנשאר אחרי תרומת כל האיברים?

בשלי יש מה לחקור. ואם במותי אוכל להקל על אנשים אחרים- למה לא?

השק עצמו- השתלת עור.
המוח- או-הא כמה שאפשר לחקור דרכו.
כלי הדם- אצלי הם ממש צריכים להיות נקיים אז אני לא יודעת מה יעשו איתם- אבל לא רואה סיבה לטמון אותם מתחת לאיזה בלטה גדולה. מצידי- עדיף שישרפו.

והיתר- למדע
מה בדיוק המדע יעשה עם השק הריק שנשאר אחרי תרומת כל האיברים?

הי .. יש פה שתי אמא לאחד זה דווקא טוב. כי כשאחת מאיתנו תמות. השנייה תישאר ותוכל לספר דברים טובים בגוף ראשון..

לחזור למנהג של "להאסף אל אבותינו"

אולי כדאי להעלות הצעת חוק כזאת.

אתמול הייתי בלוויה כלשהי (קרוב רחוק, זקנה סבירה)
(מרופא)
(-: שלא תדעו צער

צוויל (1973-?)

יא חביבי איזה גוף.

"למה לעזאזל קברתם אותי?
ביקשתי שתתרמו את אבריי והיתר- למדע!"

נא להוסיף בסוף הכיתוב על המצבה סמיילי כועס, ממש כועס.

או לפחות לחזור למנהג של "להאסף אל אבותינו"

דווקא היהודים שחיו כאן לפני אלפיים פלוס (לפחות חלקם) בצעו את הביטוי
להאסף אל אבןתינן
מה עושים .....: קטקומבות , בדרך כלל במערות (יש בבית ג'וברין נדמה לי),
מן כוכים בקיר, שם קוברים את המת לכמה שנים עד שהרימות עושות את עבודת העיכול,
ומפנים את הכוך לקבורה חדשה כשנותרות רק עצמות, מצרפים אותן לערימת עצמות של אבותינו ואימותינו,
שאלה בתורם מתכלים בקצב איטי מאד אך תופסים פחות מקום, לא מסריחים ולא נרקבים,
אתמול הייתי בלוויה כלשהי (קרוב רחוק, זקנה סבירה) וזה פשוט מכה בך איזה בזבוז של עיר עצומה על גופות, עצמות ומצבות,
אין בין זה לבין שחרורו של המת לעולם הבא דבר וחצי דבר
זה בעצם ממש הפוך, החזקה בכח של מי שסיים את חייו פה בכדי שלשאריו יהיה לאן ללכת להתגעגע,
אם כל הכבוד, ויש כבוד, מנהג ההינדי נראה לי יותר אקולוגי ויותר רוחני,

בתי קברות הם דבר רחוק מאוד מריאה ירוקה. כל הקברים סתם תופסים שטח אדמה על חשבון דברים טובים יותר

על חשבון איזה דברים יותר טובים?
עד כמה שאני מבינה, אם לא היו שם קברים - היו בונים שם. אם לא עכשיו אז מחר. לא ככה?

קראת את הספר של אמונה אלון שנקרא כך?

לא ידעתי שיש ספר שנקרא כך .
איזה מין ספר זה? הרעיון הוא משהו דומה לתשובות כאן בדף? או שאולי זה בכלל סיפור?

שלא לדבר על יציקות הבטון שמעל להכל. (לא המצבות עצמן. פשוט בטון יצוק.)

_# לשים קבר ומצבה שתופסים שטח אדמה אך יחד עם זה מונעים בנייה ושומרים על 'ריאה ירוקה';
# או שעדיף חלופות לקבורה - שאז אולי הקבר לא יתפוס מקום ולכאורה זה יותר אקולוגי, אבל לא בטוח שזה יעזור יותר מדי לטבע, כי במקרה כזה רוב הסיכויים שבמקום זה יבנו שם בתים._
בתי קברות הם דבר רחוק מאוד מריאה ירוקה. כל הקברים סתם תופסים שטח אדמה על חשבון דברים טובים יותר (בירושלים למשל מורידים כל הזמן עוד ועוד מהיער שמסביב להר המנוחות כדי להגדיל את בית הקברות)

פ"נ
אמנו, סבתנו וסבתא-רבתנו היקרה
שזכתה לחיות חיים טובים ועשירים ולראות נכדים לבניה ולבנותיה
ונפטרה בביתה בשיבה טובה לצד משפחתה
ת.נ.צ.ב.ה

הדף הזה שעשע אותי
הדף השני לא רלוונטי מבחינתי

חשבתי על מה אני רוצה שיכתבו והגעתי למסכנה שזה לא ממש מעניין אותי.
אבל כבר מזמן סיכמתי עם אוהבי היכן אני רוצה להקבר.

נראה לי שהייתי שמחה שיכתבו דברים בסגנון של עודד ושזה יהיה אמיתי

אהובה
אהובתנו. קראת את הספר של אמונה אלון שנקרא כך?
ספר מרתק על מצבות ועוד הרבה דברים אחרים

עשב כתבה:
לא רוצה מצבה (זה לא אקולוגי עדיף להשאיר קצת מקום לאדמה חשופה /עצים/ מרחבים ירוקים

ולעומת זאת פלוני אלמונית כתבה:
כאן השארנו מזון לתולעים ועצמות שיבטיחו (בעזרת החרדים) שלא יבנו כאן. [זו תרומתי הצנועה לריאה ירוקה של 2 מ"ר]

אז בעצם אני תוהה מה עדיף אקולוגית -

• לשים קבר ומצבה שתופסים שטח אדמה אך יחד עם זה מונעים בנייה ושומרים על 'ריאה ירוקה';
• או שעדיף חלופות לקבורה - שאז אולי הקבר לא יתפוס מקום ולכאורה זה יותר אקולוגי, אבל לא בטוח שזה יעזור יותר מדי לטבע, כי במקרה כזה רוב הסיכויים שבמקום זה יבנו שם בתים.

רק מה, האוכלוסיה גדלה, ובכל מקרה צריך לבנות איפשהו, לא? והקברים תופסים הרבה מקום שהיה אפשר לבנות עליו.
ובכל זאת, רק בתי קברות יכולים להבטיח כמה שטחים פתוחים ללא בנייה.

אז בשורה התחתונה, מה יותר אקולוגי - קבר ומצבה או לא קבר ומצבה?

_> /dev/null
מה זה אומר?_

אה, מצאתי.
ברשת:

_null - שאינו תקף; ריק מתוכן; חסר חשיבות; חסר תועלת;
null משמש בהרבה שפות תכנות בכתובת לא חוקית, מקום ריק שכל מצביע המצביע אליו, אינו חוקי ולא נמצא בו שום אובייקט תקף. מחרוזת ששווה ל- null הינה מחרוזת ריקה.
השימוש העיקרי של היצור dev/null/ היא לשמש "פח הזבל" של כותבי סקריפטים ותוכנות, כל מה שתזרוק לשם, יבלע ויעלם. למשל: קוד: echo \"something\" > /dev/null לא יציג שום פלט._

עכשיו נדמה לי שהבנתי ת'בדיחה.

לא רוצה מצבה (זה לא אקולוגי עדיף להשאיר קצת מקום לאדמה חשופה /עצים/ מרחבים ירוקים
אבל יהיה נחמד א יכתבו עלי ספר ביוגרפי למשפחה

לאמא שלי כתבנו:
הדרך יפה עד מאד, אמרה הנערה
הדרך ארכה עד מאד, אמרה העלמה
הדרך קשתה עד מאד, אמרה הגברת
ישבה הקשישה לנוח בצד הדרך...
(במקור של לאה גולדברג, מנוסח בגוף אישה)

> /dev/null
מה זה אומר?

> /dev/null
:-D


גם ככה כל כך קשה פה..
שואלת את יכולה להסביר למה התכוונת? קשה פה בדף (או בדף השני על המצבות) או פה באתר?

דווקא אחלה דף ועד עכשיו אני מאוד משועשעת ושמחה על שיש פה הרבה אנשים מודעים שיודעים לחיות והראיה לכך היא שאין להם בעיה להתעסק עם המוות
@}

_גם אני.. כל פעם שאני רואה את הדף מירקם הקקי , צבע הקקי ,ובכלל כל מה שקשור בקקי נהיה לי רע..
למה להתעסק עם הקקי בכלל, גם ככה כל כך קשה פה.._
חח קבלתי תיקון למשפט : למה להתעסק עם הקקי בכלל, גם ככה כל כך מגעיל פה

_ובכל פעם שנתקלת בו ב מה חדש , הוא עושה לי רע.. אז כן גם לי יש אישווו..
למה להתעסק עם המוות בכלל, גם ככה כל כך קשה פה..
לא אוהבת לראות את הדף_
גם אני.. כל פעם שאני רואה את הדף מירקם הקקי , צבע הקקי , ובכלל כל מה שקשור בקקי נהיה לי רע..
למה להתעסק עם הקקי בכלל, גם ככה כל כך קשה פה..

כאן השארנו מזון לתולעים ועצמות שיבטיחו (בעזרת החרדים) שלא יבנו כאן. [זו תרומתי הצנועה לריאה ירוקה של 2 מ"ר]
חביב ביותר.
מסכימה.

עופרה, עשית לי חיוך....
גם לי

{{> /dev/null}}

"מת מיתת נשיקה בשנתו, בשיבה טובה, בסופם של חיים מאושרים מלאי עניין, ומספקים"
גם אני רוצה מצבה כזאת!

באופן כללי, כל הנהלים אחרי המוות הם בשביל הקרובים והחברים ולא בשביל הנפטר, ככה שנראה לי קצת אגואיסטי מצידי להחליט אם יהיה קבר או לא.
אם חשוב להם קבר , שיהיה. אני מצידי יכולה להגיד שלי זה לא חשוב ככה שאם יש מישהו שיחשוב לעשות את זה בשבילי, הוא משוחרר מהחובה המוזרה הזאת.

אהובתנו

לא אכפת לי מה יכתבו על המצבה שלי, אבל אני בהחלט כן אוהבת להרהר מדי פעם, כאשר נחה עלי רוח הדכדוך, על ההלוויה שלי, איך כולם בוכים, כמה שזה עצוב. הוי כמה שזה עצוב.
ואז אני מזילה כמה דמעות, מתרווח לי בנשמה, וחוזרת לענייני במשנה מרץ.

לכל אלה המעדיפים לא להיקבר , אפשר לשאול מדוע ?

נדמה לי שבדף קבורה באופן טבעי יש תשובות לשאלתך.

מוכרחה לאמר שאני תוהה עליך אהבת עולם, אילו לא היה אכפת לך מה יכתבו עליך אחרי, מדוע פתחת דף כזה ?

ברגע המסוים שבו שאלתי את עצמי את השאלה הזו, הרגשתי שלא אכפת לי.
אני לא יודעת אם ההרגשה הזאת תישאר. אני מקווה שכן. זאת הרגשה נעימה.

אבל גם אם לא אכפת לי - אם ישאלו אותי: 'נגיד שבכל מקרה אנחנו מבקשים ממך לבחור מה לכתוב - מה היית כותבת?' - אז מעניין אותי לחשוב מה באמת הייתי כותבת.
מה היה נראה לי שמרכז את המהות שלי ואת המסר שלי לעולם במשפט אחד.
אבל לא בטוחה אם באמת ישנה לי שיכתבו את זה בסופו של דבר.

ומעבר לזה, פתחתי את הדף כי עניין אותי גם מה אחרים היו רוצים שיכתבו עליהם.
וזה גם קצת משחק כזה, כמו דף אחר שפתחתי פעם ספרו על עצמכם בארבע מילים.

ודרך אגב, השאלה הזו לא בהכרח קשורה למוות, אלא אני חושבת שהמשפט שאדם יבחר לשים על המצבה שלו - זה בעצם איך שהוא רואה את עצמו בחיים האלה ואיך שהוא רוצה שאחרים יראו אותו.
זה מין סיכום של המהות שלו במשפט אחד.
וזה בעצם מה שעניין אותי.
איך הייתם מסכמים את המהות שלכם ואת מי ומה שהייתם ושעשיתם כאן על פני האדמה.

נראה לי שיותר קל לגלות מה המשפט הזה לא אם שואלים בזמן הווה איך היית מתאר את עצמך, אלא אם שואלים מה אתה חושב שהיית אומר כשהיית מסתכל על עצמך אחורה בפרספקטיבה של כל החיים שלך.

כמו למשל שאם הייתי רוצה לשאול אנשים איזה דברים טובים הם באמת חושבים עליי, לא הייתי מקבלת תשובה כלכך טובה משאלה ישירה, כמו אם הייתי שומעת אותם מספידים אותי.
או אולי, אם הייתי מבקשת מהם לחשוב שנפטרתי, מה הם היו אומרים בהספד.
(חשבתי לשאול אנשים קרובים. זה יכול להיות מעניין ואפילו מחזק... )

אני ראיתי את שם הדף ,והתעלמתי ממנו כמה ימים
איך כמה ימים, פתחתי אותו לפני פחות מ-24 שעות....
אולי את מתכוונת ל-שאלה בנושא מצבות?

בכל אופן, אני דווקא אוהבת להתעסק בנושא המוות. זה עוזר לי להרגיש יותר ביטחון.

<המחכימון: 'הכל בעיני המתבונן' >

גילוי נאות, אני ראיתי את שם הדף ,והתעלמתי ממנו כמה ימים.. עכשיו נכנסתי כי גברה סקרנותי לראות מי פתח אותו.
ובכל פעם שנתקלת בו ב- מה חדש, הוא עושה לי רע.. אז כן גם לי יש אישווו..
למה להתעסק עם המוות בכלל, גם ככה כל כך קשה פה..

לא אוהבת לראות את הדף

מוכרחה לאמר שאני תוהה עליך אהבת עולם, אילו לא היה אכפת לך מה יכתבו עליך אחרי, מדוע פתחת דף כזה ?
לא הגיוני. תבדקי את זה.
ההערה הזאת מגיעה באהבה והרבה הערכה אליך, אל תביני זאת כביקורת. רק תמיהה

לכל אלה המעדיפים לא להיקבר , אפשר לשאול מדוע ?

כאן השארנו מזון לתולעים ועצמות שיבטיחו (בעזרת החרדים) שלא יבנו כאן. [זו תרומתי הצנועה לריאה ירוקה של 2 מ"ר]

יפה , תגובה אקולוגית

את לא מכירה את הבדיחה על ההיפוכונדר ומה יהיה כתוב לו על המצבה?
אה, נכון...

_פה קבורה
שחר עפרה
אמא ומלכה
שהיתה המוני פעמים מאושרת._

עופרה, עשית לי חיוך....

פה קבורה
שחר עפרה
אמא ומלכה
שהיתה המוני פעמים מאושרת.

גם אני הייתי מעדיפה לא להקבר.
וגם שלא יעשו אזכרות. אבל אם כן רוצים לזכור אותי, כבר הודעתי לכולם לפני אי אילו שנים שהייתי מעדיפה שיחגגו לי יומולדת בתאריך הולדתי ולא יציינו את חיי בתאריך מותי.

סבא שלי, ממש לפני שנפטר, אמר לי בטלפון - "הגוף מת, אבל הנפש מתרפקת". את החלק השני של המשפט (עם שלוש נקודות בהתחלה) כתבו לו על המצבה. לדעתי זה יפה @}

היום היתה אזכרה לסבא שלי. כמה מצבות מימינו יש מצבה די משעשעת שאיכשהו אנחנו תמיד נודדים לשם אחרי האזכרה לקרוא שוב את הכיתוב.
רק שלא הייתי במצב רוח נודד כ"כ השנה וככה נחתי לי באמצע והעין שלי נפלה על מצבה כמה שורות מאחור שכך כתוב עליה:
היה מדוכא ביסורין
זה היה כ"כ עצוב בכנות שלו...
גם אני כבר כמה שנים חושבת שעדיף עץ.
אפרסק

את לא מכירה את הבדיחה על ההיפוכונדר ומה יהיה כתוב לו על המצבה? אז זה. בהכללה להכל.

גם אני לא רוצה שיקברו אותי בקבר.
אבל אם כבר, אז:
"מת מיתת נשיקה בשנתו, בשיבה טובה, בסופם של חיים מאושרים מלאי עניין, ומספקים" (משהו כזה)

אבל אם לא תהיה ברירה, אז "אמרתי לכם."

מה אמרת לנו?

לא הייתי רוצה מצבה.
בגדול נכון. אולי באמת עדיף בלי.

אבל השאלה היא: אם כן תהיה מצבה, מה היית רוצה שיהיה כתוב?

גם אני בכלל נגד קבורה בבתי עלמין. אבל אם לא תהיה ברירה, אז "אמרתי לכם."

_לא הייתי רוצה מצבה
אם יצמח במקום הקבורה עץ פרי שופע,זה יהיה נחמד
כך,תוכל נשמתי להיפרד מהעולם הזה בידיעה שלפחות תרמתי את חלקי ליצירת גן העדן עבור הדורות האנושיים הבאים_
|Y|
בדיוק, אני לא רוצה קבר בכלל

כאן השארנו מזון לתולעים ועצמות שיבטיחו (בעזרת החרדים) שלא יבנו כאן. [זו תרומתי הצנועה לריאה ירוקה של 2 מ"ר]

ויני- וידי- ויצ'י

לא מעדיף מצבה, אולם:
"כאן קבור בכיף אור"

גם לי לא ממש אכפת..אחרינו המבול..
אבל אם כבר לא שרפו את גופתי אז שיכתבו
"אוי! היא היתה יחידה במינה"
@}

לא הייתי רוצה מצבה
אם יצמח במקום הקבורה עץ פרי שופע,זה יהיה נחמד
כך,תוכל נשמתי להיפרד מהעולם הזה בידיעה שלפחות תרמתי את חלקי ליצירת גן העדן עבור הדורות האנושיים הבאים

טוב, יש לי משהו:
"כאן קבורה אישה שעלתה על גדותיה".
"כאן נחה אישה בפעם הראשונה בחיים שלה" .

פתחו לפני כמה ימים את הדף שאלה בנושא מצבות.
בעקבות זה עלתה לי מחשבה מה הייתי רוצה שיכתבו על המצבה שלי.
והרגשתי ש...כלום. נדמה לי שזה לא ממש מעניין אותי. מה זה כבר חשוב לי?

אני זוכרת שבעבר זה כן היה חשוב לי, וכל תקופה הייתי מנסחת לעצמי בראש נוסחים אחרים.
אז מעניין שפתאום זה לא נראה לי חשוב.
אולי אם אני אחשוב על זה עוד, כן יעלה לי משהו.
(כלומר, אם היו מבקשים ממני לנסח - בטח הייתי מוצאת משהו נחמד שאני מתחברת אליו, אבל אני לא יודעת אם זה באמת משנה. אני אחשוב על זה עוד קצת...).

אז... מה היית רוצה שיכתבו על המצבה שלך?