על ידי דנה_ה* » 10 נובמבר 2005, 16:39
גם אני לא הבנתי בתחילה למה אנשים עושים את זה, ובכל זאת תמיד אהבתי לקרוא בבלוגים. איזה שילוב בין סקרנות למציצנות והרצון להכיר אנשים מבפנים, לראות איך חושבים, איך הם מקבלים החלטות, איך הם תופשים את העולם - דברים שלרוב אין זמן או קרבה מספקת כדי לדבר עליהם.
אח"כ התחלתי לכתוב בלוג משלי, ולפתע גיליתי כמה זה נפלא. בעצם, לרוב האנשים אין מקום להתבטא באופן מלא בעולם. גם כשאנו משוחחים עם אנשים אחרים, לרוב הם רק מחכים לרגע שבו נפסיק לדבר והם יוכלו לספר לנו מה הם חושבים על זה, או איזה דבר נפלא קרה להם. וכבני אדם, יש בנו צורך די עז לספר, לחלוק, לבטא את כל מה שחי בנו. לפעמים אני חושבת שזה הסיפור עצמו שרוצה שמישהו יספר אותו, יעביר אותו הלאה.
בלוג היא דרך מצויינת לזה - אני כותבת בלי לחץ, בלי תחושה שמישהו כבר מחכה שאגמור לדבר והוא יוכל לענות. מי שזה מעניין אותו - קורא ומגיב (או לא), ומתחילות שיחות שעשויות להימשך כמה ימים. זה מאפשר לכל אחד לענות לאחר מחשבה ולא מתוך דחף רגעי מאפשר עומקים רחבים יותר.
זה מאפשר לי להיכנס לתוך עצמי, לחשוב על חוויות שעברתי, לעבד אותן, לנסח אותן לעצמי ולהבין את עצמי. הפידבק ממי שקורא עוזר לקבל זוויות ראיה חדשות, להבין כיוונים חדשים, להיחשף לעוד דיעות.
זה נכון שלפעמים עוברים דברים בחיים ומיד חושבים איך לכתוב את זה בבלוג, אבל זה לא בהכרח דבר רע כל עוד זה לא משפיע על ההתנהגות.
ודבר נוסף - כתיבה בכלל היא מיומנות שיש לה ערך בעיני, כי זו אחת הדרכים הטובות להעביר ידע, קודים, הבנות וכו', ולחולל שינויים. הרבה שינויים התחוללו בי כתוצאה מדברים שקראתי ועצם היכולת לכתוב בצורה טובה שמצליחה להעביר את מהות הדברים היא חשובה. מי יודע, אולי מישהו מבין כותבי הבלוגים ירצה יום אחד לכתוב ספר שישנה את העולם ?
נדמה לי שפעם זו היתה מיומנות מפותחת יותר, כי לא היו טלפונים ותחבורה מפותחת, והרבה קשר בין אנשים נעשה במכתבים. תראו את כל אנשי הרוח המפורסמים - תמיד מפרסמים אחרי מותם איזה ספר עב כרס שמכיל את תכתובותיהם עם משפחתם/אהובתם/אנשים אחרים וכו'. היום זה קצת חוזר בזכות הבלוגים השונים.
גם אני לא הבנתי בתחילה למה אנשים עושים את זה, ובכל זאת תמיד אהבתי לקרוא בבלוגים. איזה שילוב בין סקרנות למציצנות והרצון להכיר אנשים מבפנים, לראות איך חושבים, איך הם מקבלים החלטות, איך הם תופשים את העולם - דברים שלרוב אין זמן או קרבה מספקת כדי לדבר עליהם.
אח"כ התחלתי לכתוב בלוג משלי, ולפתע גיליתי כמה זה נפלא. בעצם, לרוב האנשים אין מקום להתבטא באופן מלא בעולם. גם כשאנו משוחחים עם אנשים אחרים, לרוב הם רק מחכים לרגע שבו נפסיק לדבר והם יוכלו לספר לנו מה [b]הם[/b] חושבים על זה, או איזה דבר נפלא קרה [b]להם[/b]. וכבני אדם, יש בנו צורך די עז לספר, לחלוק, לבטא את כל מה שחי בנו. לפעמים אני חושבת שזה הסיפור עצמו שרוצה שמישהו יספר אותו, יעביר אותו הלאה.
בלוג היא דרך מצויינת לזה - אני כותבת בלי לחץ, בלי תחושה שמישהו כבר מחכה שאגמור לדבר והוא יוכל לענות. מי שזה מעניין אותו - קורא ומגיב (או לא), ומתחילות שיחות שעשויות להימשך כמה ימים. זה מאפשר לכל אחד לענות לאחר מחשבה ולא מתוך דחף רגעי מאפשר עומקים רחבים יותר.
זה מאפשר לי להיכנס לתוך עצמי, לחשוב על חוויות שעברתי, לעבד אותן, לנסח אותן לעצמי ולהבין את עצמי. הפידבק ממי שקורא עוזר לקבל זוויות ראיה חדשות, להבין כיוונים חדשים, להיחשף לעוד דיעות.
זה נכון שלפעמים עוברים דברים בחיים ומיד חושבים איך לכתוב את זה בבלוג, אבל זה לא בהכרח דבר רע כל עוד זה לא משפיע על ההתנהגות.
ודבר נוסף - כתיבה בכלל היא מיומנות שיש לה ערך בעיני, כי זו אחת הדרכים הטובות להעביר ידע, קודים, הבנות וכו', ולחולל שינויים. הרבה שינויים התחוללו בי כתוצאה מדברים שקראתי ועצם היכולת לכתוב בצורה טובה שמצליחה להעביר את מהות הדברים היא חשובה. מי יודע, אולי מישהו מבין כותבי הבלוגים ירצה יום אחד לכתוב ספר שישנה את העולם ?
נדמה לי שפעם זו היתה מיומנות מפותחת יותר, כי לא היו טלפונים ותחבורה מפותחת, והרבה קשר בין אנשים נעשה במכתבים. תראו את כל אנשי הרוח המפורסמים - תמיד מפרסמים אחרי מותם איזה ספר עב כרס שמכיל את תכתובותיהם עם משפחתם/אהובתם/אנשים אחרים וכו'. היום זה קצת חוזר בזכות הבלוגים השונים.