על ידי ענ_בר* » 13 יוני 2010, 21:55
ההריון הזה מלווה גם בהמון שיחות ביני ובין האיש, שהוא סטודנט לסיעוד (גילוי נאות, אולי ספוילר), על לידות בית ולידות אנאסיסטד מול לידות בית חולים. מסביבנו יש יותר ויותר זוגות שיולדים בבית, ולמזלינו הדיון נשאר תיאורטי לחלוטין מכיוון ששאנחנו גרים על הגבול מבחינת קירבה לבית חולים, וגם כי אנחנו תפרנים באופן כללי. ואף מילה על אמא שלי (נו, ההיא שיולדת מהר ולפני התאריך).
עוד דילמה שהייתה לנו במהלך ההריון היא מי יהיה איתנו בלידה. חשבתי על דולה חיצונית, חשבתי על חברות שמספיק נוח לשנינו איתן, לא הפסקתי לחשוב על זה. התבחבשות ארוכה עם עצמי הביאה אותי למסקנה שעדיף שנהיה רק שנינו, מיילדת, וה' יתברך בתפקיד הבמאי. הרגשתי שגם אם יהיה קושי פיזי בשלב שבו לא אוכל לקבל מהאיש שלי את העזרה הפיזית לה אזדקק, עדייין אני צריכה לשחרר ולסמוך על המיילדת (שכמובן לא ידעתי מי היא תהיה) שתהיה שם בשבילי. לידה כהזדמנות לתת אמון, לשחרר, לסמוך.
אני כבדה יותר הפעם, עייפה יותר, עצבנית יותר וסבלנית הרבה פחות. מנסה להרגיש מחוברת לעוברית שמופקדת אצלי בבטן. יש לנו גלים של קירבה וחום, ויש גם תקופות של דאגה, אני בטוחה שאם אני מרגישה כל כך גרוע יש איזושהי סיבה, שמשהו חו"ח לא בסדר איתה ולא עלו על זה, שמישהו החליט להאריך את ההריון הזה עוד שנה פלוס ולא הודיע לי, בקיצור מתחשק לי כבר ללדת החל מהשבוע ה-30. לא מצליחה להיות ברגע.
ההריון הזה מלווה גם בהמון שיחות ביני ובין האיש, שהוא סטודנט לסיעוד (גילוי נאות, אולי ספוילר), על לידות בית ולידות אנאסיסטד מול לידות בית חולים. מסביבנו יש יותר ויותר זוגות שיולדים בבית, ולמזלינו הדיון נשאר תיאורטי לחלוטין מכיוון ששאנחנו גרים על הגבול מבחינת קירבה לבית חולים, וגם כי אנחנו תפרנים באופן כללי. ואף מילה על אמא שלי (נו, ההיא שיולדת מהר ולפני התאריך).
עוד דילמה שהייתה לנו במהלך ההריון היא מי יהיה איתנו בלידה. חשבתי על דולה חיצונית, חשבתי על חברות שמספיק נוח לשנינו איתן, לא הפסקתי לחשוב על זה. התבחבשות ארוכה עם עצמי הביאה אותי למסקנה שעדיף שנהיה רק שנינו, מיילדת, וה' יתברך בתפקיד הבמאי. הרגשתי שגם אם יהיה קושי פיזי בשלב שבו לא אוכל לקבל מהאיש שלי את העזרה הפיזית לה אזדקק, עדייין אני צריכה לשחרר ולסמוך על המיילדת (שכמובן לא ידעתי מי היא תהיה) שתהיה שם בשבילי. לידה כהזדמנות לתת אמון, לשחרר, לסמוך.
אני כבדה יותר הפעם, עייפה יותר, עצבנית יותר וסבלנית הרבה פחות. מנסה להרגיש מחוברת לעוברית שמופקדת אצלי בבטן. יש לנו גלים של קירבה וחום, ויש גם תקופות של דאגה, אני בטוחה שאם אני מרגישה כל כך גרוע יש איזושהי סיבה, שמשהו חו"ח לא בסדר איתה ולא עלו על זה, שמישהו החליט להאריך את ההריון הזה עוד שנה פלוס ולא הודיע לי, בקיצור מתחשק לי כבר ללדת החל מהשבוע ה-30. לא מצליחה להיות ברגע.