עלית על נקודה מאד חשובה- החיקוי!
אכן ילדים רבים אוהבים לאכול בחברת אחרים ונהנים יותר מכך.
האמת היא שזה דיי הגיוני, גם לנו כייף יותר לאכול בחברותא. לא פעם אני משוחחת עם מטופלות שלי המודות שהן פחות נוטות לבשל רק לעצמן, רק אם מצטרפים אליהן בני המשפחה הן ממש תשקענה בארוחה.

מסכימה איתך מאד גם בעניין הלחץ והגנבת האוכל בכל רגע נתון.
ילדים בהחלט קולטים את הקטעים האלה ומפתחים אנטי לאוכל בעקבות כך.
זה בריא מאד לזנוח את ההתנהלויות הללו ולאפשר לדברים לקרות יותר בקצב הטבעי שלהם.
חשוב שתתייחסי, כמובן, למצבו הבריאותי וגם לכל מה שזה מעלה אצלך. זו עבודה שלך לעשות עם עצמך.
את יכולה ממש לשבת ולכתוב אסוציאציות שעולות בראשך בתגובה לרעיון שהוא לא אוכל הרבה, כמעט ואינו אוכל, ירד במשקל, אין לו שומנים (כל מה שתארת).
תוכלי לעשות מזה ממש תרגול עבור עצמך של כמה דקות בכל יום. אני מאמינה שתגלי כך כמה דברים חשובים ומעניינים עבור עצמך! ומי יודע לאן זה ייקח...

בהצלחה {@

לדעתי חלק גדול מתחושת היאוש נובע מזה שכפי שאמרת,
[u]מראש החלטתי שאניק במשך שנה[/u]

ועכשיו את קשובה גם לקצב שלו
[u]הפסקתי עם הסחות הדעת- פחות להאכיל "בגניבה" ויותר לתת לו את הקצב שלו[/u]
|יש|
|Y| (()) {@

כן- תודה על כל העצות. בינתיים אני הורדתי את הלחץ והרחקתי את הכפית מהפה . . .לפני כן הייתי בכוננות מתי אפשר לקלוע סל של ירקות לפה. . .בכל אופן הוא באמת יותר נהנה לשבת ופחות מעיף בעצבים את כל מה שמסביבו. לא יודעת אם הרבה יותר נכנס לפה- אך גיליתי שאם את אותה כפית אני מציעה קודם לאחותו בת השלוש וחצי. . .אז רגע אחרי זה הוא גם מוכן לחקות אותה. . .
תמיד אנו משתדלים לאכול ביחד. . .אך ברגע שהכפית מעניינת אותה- אז אותה כפית מעניינת גם אותו. לא יודעת אני מרגישה שבניגוד לאחותו שבאמת מאד אוהבת לאכול - הוא כרגע מתעניין יותר באווירה והטעם פחות חשוב. .. כלומר לא הטעם מושך אותו לאכול- אלא אם המשחק עם האוכל מעניין- אז הוא יאכל- ואם לא- אז לא. אני הפסקתי עם הסחות הדעת- פחות להאכיל "בגניבה" ויותר לתת לו את הקצב שלו. . .מקווה שהוא גם יאכל משהו אחרי כל המשחק הזה. . .כי הוא באמת רזה עכשיו בחודש אחרון- מבחינת כמות השומן שאין לו- ממראה עיניים לא ממשקל
אני נותנת לו טיפות ברזל אז קשה לי להאמין שברזל חסר לו. . אבל אבדוק. תודה
ענת

מצטרפת לורד: חשוב לעשות בדיקת דם, לא רק להמוגלובין, אלא לבקש במפורש מהרופא/ה: פריטין, טרנספרין, ברזל (IRON). אלה הגורמים שמגלים מה קורה, לא להסתפק בהמוגלובין בלבד.

כמובן שאצלי ישר קפץ נושא הברזל.
חשוב לברר את זה.
מחסור בברזל (לא רק המוגלובין, גם פריטין- מאגרי הברזל) יכול לגרום לילד לינוק המון לאורך היום, לסרב למזונות.
זה בהחלט יכול להתיש כל אם, גם כזו שלא החליטה מראש כמה זמן תניק.

מסכימה עם מא (מסכימהימה, מסכימאמא..) אצלנו השוס היה ברוקולי. יש לי תמונה שלה עומדת על המדרגה הפנימית במקרר, שולחת יד אל הברוקולי, ותמונה אחרי יושבת על רצפת המטבח ונוגסת תפרחות :-)
playfulness indeed

רק להגיד שאני שמחה מאוד על הכיוון שהדף הזה תפס... חבל שלא היה לי שכל לחפש תמיכה כזאת ועצות כאלה כש(כמעט) עשיתי לילדה שלי הפרעות אכילה.

מה שתזמורת אמרה.
אני חותכת מקלות (רבעים לאורך) ממלפפונים, נותנת אספרגוס (חחח... נותנת, הקטנה חוטפת לי מהיד), תפוחים חתוכים בחתיכות גדולות, שומר וכו'... (בטח הבנת את הרעיון)
לא מרוסק, בלי לטרוח.
אפשר לשים בקערה במטבח במקום נגיש שגם יוכל לקחת כשבא לו.
בארוחות - אפשר לתת לו על המגש שלו ושישחק עם האוכל.
אתם תאכלו, הוא ישחק.
משחק עם האוכל הוא חלק חשוב ביותר בהתפתחות האכילה, אם האוכל אצלך ביד - אי אפשר לשחק איתו.
לאט-לאט-לאט זה הופך ממשחק בלבד למשחק ואכילה ביחד.
אבל זה כל-כך לאט שגם בגילאים גדולים הרבה יותר ממנו (3-4-5) אפשר עדיין לראות ילדים משחקים אם האוכל.

playfulness :-)

[u]אצלנו_ היא אוטוטו בת שנתיים _וההנקה עדיין מהווה חלק_ לא בלתי _משמעותי מהתפריט בדרך כלל, ובלעדי כשהיא חולה.[/u]

[u]זה ממש מתסכל לשבת במטבח ולהשקיע ולהשקיע ובסוף לקחת ביס וזהו.[/u]
אז אל תשקיעי :-)
מנסיוני הדל, ילדים מעדיפים אוכל "נקי" ופשוט:
[list]
[*] חתיכות של פרי/ירק אחד (ולא סלט מושקע).
[*] פסטה/אורז/קינואה בלי כלום (מקסימום טיפה שמן זית).
[*] בשר- חזה עוף/פרגיות בגריל, בלי מרינדות וקשקושים.
[/list]
כך שאין צורך ואין טעם לעמוד ולבשל ולהמציא מתכונים במיוחד בשביל הילד, בפרט כשאת יודעת שהוא לא מתענין במיוחד באוכל.
תעשי לעצמך חיים קלים. דוגמה: השבוע למשל הכנתי לנו טבולה עם קינואה, והשארתי בצד קצת קינואה מבושלת בשביל הילד. הוא טרף את זה (מת על קינואה בלי כלום) ואני לא טרחתי לחינם (את הטבולה המושקע אנחנו חיסלנו בהנאה).

[u]אבל אני כל הזמן מרגישה שבשביל להכניס לו כפית של ירקות/ פירות לפה- בעצם אני צריכה להסיח את דעתו.[/u]
זה בדיוק הדרך ליצר הפרעות אכילה.
לא משנה כמה הילד רזה, הסחת דעת ותאטרון סביב האוכל לא יגרמו לו לאכול יותר ובהחלט עלולים להנציח ולהחריף את הבעיה, אם יש, או ליצור בעיה יש מאין.
ממליצה על [url=http://tzuna-tova.co.il/index2.php?id=56&lang=HEB&catId=7]המאמר הזה[/url]

[u]גם אצלנו רק בגיל שנה וחצי אם לא אחרי זה (כבר לא זוכרת) ההנקה הפכה לפחות משמעותית מבחינת כמויות ומינונים בתזונה.[/u]
אצלנו הוא בן שנתיים וההנקה עדיין מהווה חלק מאד משמעותי מהתפריט בדרך כלל, ובלעדי כשהוא חולה.

[u]לא אכפת לי לתת לו תחליף חלב בלילה- אבל הוא פשוט לא מוכן וצורח.[/u]
אולי הוא אלרגי ופשוט מגן על עצמו בסירוב.
מי שלא קיבל תמ"ל עד גיל שנה - חבל שיתחיל עכשיו.
גם אצלנו בגיל הזה האוכל היה משחק והתנסות וממש לא חלק מההזנה. וגם אנחנו הלכנו על דברים שאפשר להחזיק ביד ולא מרוסקים.
אל תשכחי שירקות ופירות זה ממש דיאטה לעומת חלב אם.
הוא ישן איתך בלילה או שעליך לקום להניק?
מצטרפת להמלצות הדפים למעלה
ותזכורת נוספת לרגעים הקשים - ה כ ל עובר(())

[u]לעבור לאכילה זה תהליך.[/u]
לגמרי. ומבחינה זו הספרים החמודים כמו "טעמים ראשונים" מטעים ומלחיצים, כשהם מציגים תפריט של בן 8 או 9 חודשים שאוכל 3 ארוחות מוצקים מלאות ביום. בטח יש כאלה, אולי אפילו הרבה כאלה, אבל הם לגמרי לא הסטנדרט.
גם אצלנו רק [u]בגיל שנה וחצי[/u] אם לא אחרי זה (כבר לא זוכרת) ההנקה הפכה לפחות משמעותית מבחינת כמויות ומינונים בתזונה.

[u]אולי פה ההתנגדות שלו לאכילה של משהו מרוסק[/u]
למה מרוסק? אפשר מרק עם ירקות חתוכים וכל אוכל רגיל, הרבה ילדים שונאים מרוסק.
תני לו אוכל שאפשר לאכול בידיים, אני גם נתתי מזלג קטן וכפית ואפשרתי להם לאכול לבד ומידי פעם ניסיתי להאכיל מעט בכף ואם לא רצו לא נורא.

[u]לא אכפת לי לתת לו תחליף חלב בלילה[/u] מעלה רעיון שעבד אצלי: אולי כדאי לתת מים ככה יהיה רעב יותר ביום...

כן- אני בהחלט חושבת שאני צריכה לשחרר קצת את הלחץ מהאוכל. קודם כל כי זה לא עוזר- לא לו ולא לי. והוא לא אוכל יותר כתוצאה מכך. אני נותנת לו טיפות ברזל, אבל אולי באמת אבדוק את נושא הברזל- אם הוא מקבל מספיק. בנוסף נראה לי שאולי כן אנסה להתעקש להשתחרר מהנקת לילה- לא אכפת לי לתת לו תחליף חלב בלילה- אבל הוא פשוט לא מוכן וצורח. כי באמת אולי עם ארווח לי את זמני ההנקה- לא ארגיש כל כך חנוקה ואז אוכל להחליט אם להפסיק לגמרי או לא.
כן- זה ממש מתסכל לשבת במטבח ולהשקיע ולהשקיע ובסוף לקחת ביס וזהו. הוא באמת ילד מאד עצמאי שכבר התחיל ללכת חופשי עוד לפני גיל שנה- ויכול להיות שהוא באמת רוצה רק מה שהוא יכול לאכול בעצמו- אולי פה ההתנגדות שלו לאכילה של משהו מרוסק - שאני מנסה להאכילו.. . נראה. . .ובינתיים. . .ממש תודה

לא יודעת אם אני מוסיפה במשהו אבל, בלי קשר לסוגיית ההנקה כרגע אלא רק לנושא האכילה: לעבור לאכילה זה תהליך. הילדה שלי רק היום, בגיל שנה וחצי, אני יכולה להגיד שאוכלת ממש, ואני רואה את זה ולא מאמינה שהיום הזה הגיע (ונהינית מאוד לראות את זה) אז, להנמיך ציפיות בעניין הזה ולהשתחרר.
אני, אגב, שמחתי שאם היא לא אוכלת אז האופציה זה חלב אם ולא תחליף, עם כל הקושי שבדבר, אבל אני מבינה שאצלך הקושי כבר הכריע את כף המאזניים.

ועוד משהו שאולי לא מספיק הודגש פה:
בגיל הזה ציצי הוא בהחלט גם אוכל.
איך אני יודעת? כי אם תגמלי אותו עכשיו תתני לו תחליף, נכון? אז אם מסתכלים רק על השאלה התזונתית, בלי להתייחס לקושי שלך עם ההנקה, נראה לי ברור שעדיף חלב אם על פורמולה, לא?

_אבל אני כל הזמן מרגישה שבשביל להכניס לו כפית של ירקות/ פירות לפה- בעצם אני צריכה להסיח את דעתו.
בגדול אני מאד לא מאמינה בכך- אך אחרת הוא לא פותח פה. . .בקיצור רק כשמספיק מעניין לו לשחק בשולחן האוכל- צלחות, כוסות, כפיות וכו'- רק אז כשהוא לא שם לב- הוא מוכן לפתוח את הפה- ואני ממש עייפה מלעשות תיאטרון כל ארוחה ובסופו של דבר להצליח לתת לו 3-4 כפיות._

ענת, אני רוצה להגיד לך משהו שאני מעזה להגיד רק משום שעברתי את אותם דברים עם הילדים שלי: תרפי ממנו ומעצמך בענייני אוכל. אני יודעת שזה קשה נורא, את מרגישה שהוא לא אוכל מספיק ושהוא רזה מדי ושהוא יונק [b]במקום[/b] לאכול מוצק. אבל לדעתי - אם שללתם בעיות פיזיות והרופא לא מוצא שום דבר - הכי טוב יהיה להניח לנושא. שישב אתכם לאכול, תגישי לו מה שנראה לך מתאים לו, שימי לו בצלחת יפה משלו ותגידי לו בתיאבון. זהו. שישחק, שיאכל, שיזרוק, שימעך, שיתלכלך. זה מה שתינוקות בגיל הזה עושים. הם מתנסים באוכל. אם הם גם מכניסים משהו לקיבה אנחנו שמחים, ואם לא אנחנו גם שמחים.

אני אומרת את זה כי הבכורה שלי היתה כזאת (רק הרבה-הרבה יותר רזה ונמוכה מבנך, והיא עדיין), ומכיוון ששיגעו אותי - טיפת חלב, רופאים, סבתות - אני שיגעתי אותה. מאוד התאמצתי לא לעשות את זה, אבל עשיתי את זה.
מה כבר עשיתי? [b]עשיתי עניין מוגזם מאוכל[/b]. אוכל זה כיף, זה תענוג חושני, זה צורך, זה משחק... גם בשבילנו! מה, אנחנו לא חוגגים אירועים עם אוכל טעים או במסעדות יקרות? בפראפרזה על המשפט הפופולרי פה באתר, "ציצי זה לא רק אוכל" - גם אוכל זה לא רק אוכל. בטח לא כשרק מגלים אותו בגיל שנה פלוס-מינוס. והבת שלי הפסיקה ליהנות מאוכל כי הארוחות שלה נהיו לסבל מלא מתח בשבילי: היא תאכל? היא תאהב את הקציצות מעוף אורגני בשמונים שקל לקילו שהכנתי רק בשבילה? כמה כפיות פירה היא תאכל? וכו' וכו'... עכשיו שאני כותבת את הדברים אני נזכרת כמה נורא זה היה. כמה התעסקתי בזה. כמה אנרגיות שליליות השקעתי.
כמו שאני מרבה לספר בהזדמנויות כאלה ואחרות, אחת הסיבות העיקריות שרציתי שהיא תלך לגן בגיל שלוש היתה שרציתי להפסיק להיות אחראית לתזונה שלה. רשמתי אותה לגן שיש בו שתי ארוחות בריאות ביום ואכן, היא התחילה לאכול. היום היא מופת לאכילה בריאה בכמויות סבירות לגמרי. וכאמור, כשאחיה הגיע התברר שאצלנו במשפחה, כנראה, מגיל חצי שנה מתחילים לרדת באחוזונים ואין לזה שום קשר לכמה אוכלים, יונקים וזזים.

בקשר ללבשל לו אוכל מיוחד: גם אני הרגשתי שצריך להמעיט במלח ותיבול אצל הקטנים, גם כדי לאפשר להם להתנסות בטעמים ה"נקיים" יותר של כל מאכל ומאכל. רק שאצלי זה השפיע על הבישול לכל המשפחה: לאט לאט קיצצתי במלח ובתיבול, עברתי לבישול פשוט יותר כמו אידוי ירקות, אורז וקטניות בבישול בסיסי, פסטה (רצוי מחיטה מלאה אורגנית...) "בלי כלום" (כלומר עם שמן זית או חמאה), יוגורט עם פירות וכו'. מי שרוצה - כלומר אנחנו המבוגרים בעלי חוש הטעם המקולקל - מוסיף מלח, פלפל וכו'. ותמיד אפשר לבשל עם פטרוזיליה, שמיר וכו', טריים.

לגבי הרזון והאוכל:
כדאי לבדוק את רמת הברזל שלו. כשיש חוסר בברזל, יש ירידה בתיאבון.
יש דף על הנושא (לעשות חיפוש עם המילה ברזל).

לגבי הקושי בהנקה, הייתי מציעה לך להתקשר לקו החם של ליגת לה לצ'ה. זה בחינם ועונות לטלפון מדריכות או יועצות הנקה מנוסות, תומכות ונפלאות, שיעזרו לך למצוא את הדרך שתתאים לך ולבנך. 1599-525-821

בהצלחה.

ענת מנסה לעודד:
הקטנה שלי כמעט לא אכלה מוצק עד גיל שנה וחצי- על כל ביס ממש שמחנו (וכן בשלתי לה הרבה אוכל במיוחד) פה גם לי היה משבר בהנקה ובעצת "נשמות טובות" הפסקתי להניק (חבל שלא ידעתי אז על באופן...) כי היה לי קשה נורא בלילות (ינקה כל שלוש שעות כל פעם יותר מ20 דקות)עברנו לפורמולה עד גיל שנה וחצי, ועד היום אני מצטערת על כך. היום הייתי מנסה להוריד את הנקת הלילה ומשאירה את האחרות (או הנקה אחרת שמכבידה עלייך) ומה בקשר לאוכל המוצק? פתאום התחילה לגלות יותר עניין והיום בגיל שנתיים, ברוך השם, אוכלת בריא וטוב. אני באמת מאמינה שבסוף הכל יסתדר.
עד עכשיו אמרת שתניקי עד גיל שנה והזמן עבר אולי כדי לקבוע נקודת ציון בגיל שנה וחצי ואז לבדוק שוב איך את מרגישה עם הנקה?

תודה רבה לכן על כל התגובות. עוזר לי לשמוע שיש משבר כזה בערך בגיל שנה.בגדול אם היו לי לילות נורמליים ופחות תחושה שהוא חייב את ההנקה הזאת- יכול להיות שרגשית הייתי מתאווררת ומרגישה שבמינון יותר קטן - נוח לי להניק. אני מודאגת מכמות האוכל שלו כי הוא כבר היה אוכל יותר כמות של אוכל ופתאום לא רוצה שום דבר שזה לא להחזיק ביד. אבל הכמות שהוא אוכל כשהוא מחזיק ביד היא ממש קטנה, ואני דואגת שהוא לא יעלה מספיק במשקל.
הוא בסדר מבחינת עקומת הגדילה שלו- רק שהוא באחוזון מספר ארבע במשקל ועשרים בגובה. דווקא אנחנו כן יושבים לארוחות משפחתיות כל יום- ויש לו אחות שמתענגת על אוכל- כך שיש לו מקור חיקוי טוב- אבל אני כל הזמן מרגישה שבשביל להכניס לו כפית של ירקות/ פירות לפה- בעצם אני צריכה להסיח את דעתו.
בגדול אני מאד לא מאמינה בכך- אך אחרת הוא לא פותח פה. . .בקיצור רק כשמספיק מעניין לו לשחק בשולחן האוכל- צלחות, כוסות, כפיות וכו'- רק אז כשהוא לא שם לב- הוא מוכן לפתוח את הפה- ואני ממש עייפה מלעשות תיאטרון כל ארוחה ובסופו של דבר להצליח לתת לו 3-4 כפיות. ואז בנוסף לכך הוא רוצה רק לינוק. כך שאני מבלה באמת המון זמן סביב ההתעסקות עם הנקות ואוכל ולזרוק לפח. לגבי הלילות עברתי לילות קשים של צרחות ונסיונות לא להניק כל פעם כשמתעורר(כי ביום הוא כן עושה הפסקות של שלוש שעות) ואיכשהו זה הסתדר. לא ממש תמיד, אבל אני מנסה להגביל זאת. אבל בכל זאת יש התעוררויות ולחץ סביב זה- האם אצטרך להניק או האם בעלי יצליח להרגיע אותו. ולמה אני מבשלת במיוחד בשבילו. . .כי נראה לי שפחות תבלינים ומלח- יותר בריא לו. . .וגם אני מנסה לתת לו משלנו- טופו, תירס ובננה ואגס- זה בערך ההצלחה. כן- קצת פסטה- אבל גם כן הכמות שהוא אוכל זה בערך של גוזל של ציפור. אולי אם הוא היה שמנמן מהנקה (כמו שבתי הייתה) הייתי פחות מודאגת.

הי ,
אני מבינה את ההרגשה הזו של להסתובב כמו עיזה.
תאמיני לי , היתי בהרגשה הזו.
במקרה כזה אני חושבת שחשוב מאוד לעשות מעשה.

לפי דעתי אם הילד שלך 'רזון' ,זה אומר כמה אפשריות ולפי דעתי טוב אם תדעי מה מתוך הבאים הוא המצב :
[list=1]
[*] אם הילד רזה מכיוון שזה המבנה גוף שלו ,כלומר הוא באחוזון נמוך .היה ונשאר באותו אחוזון.
[/list]
יכול להיות שגם אתם , הוריו נמנים עם האנשים הנמוכים והרזים מבחינה גנטית ועם כל ההנקה שבעולם וגם אם יבואו לבקר אצלכם שתי מינקות מתנדבות , הוא ישאר רזה.
אם זה המצב והוא אכן ישאר ילד רזה ומבוגר רזה , אין לך שום סיבה לדאגה , הוא יהיה בריא וכלי הדם שלו יהיו נקיים משומנים מזיקים ועד מאה ועשרים.
במצב שכזה , עדיף לעשות סדר בהנקה ,לצמצם אותה לכמה פעמים סבירות ביום ולהפחית בהדרגה .
העצה שקיבלת לגביי האוכל המשפחתי נכונה מאוד בעיני.

[list=1]
[*] הילד היה /עכשיו חולה ולכן יורד במשקל.
[*] לילד יש רגישיות למזון ,נניח שהוא אוכל ממשהו קצת וישר מופיעות לו תפרחות,שילשולים ושאר סימפטומים.
[*] קיים במשפחה משהו נגד אוכל .לא נהנים מאוכל ,אין ארוחות משפחתיות וכ' אולי אפילו הפרעת אכילה.
[*] יש בעיות מבניות פיזיולוגיות ,שקשורות לחוסר יכולת לאכול מוצקים ,האם יש תופעות של סימפטומים אחרי האוכל ?(הקאות , בכי וכ')
[/list]

חיזקי ואימצי ,מקווה לקרוא מה קורה איתך.

ענת, מעבר למה שאמרו לפני אני רוצה לשתף אותך בניסיון שלי עם הבן הקטן שעכשיו הוא בן שנתיים ויונק. סביבות גיל שנה היה לי משבר דומה. אמנם היה לי ברור שאני רוצה להמשיך להניק אבל ניסיתי בכל כוחותי להפסיק את הנקות הלילה כי פתאום הוא כאילו השתגע ונצמד לציצי יום ולילה, ובעיקר לילה )-: ושיגע אותי. הרגשתי שאני נטרפת, פירקתי את המיטה המשפחתית ושמתי אותו "בכלוב" נפרד משלו במיטת תינוק, בילינו לילות של בכי בניסיונות גמילה, ואחרי שהצלחתי ושבוע היה נפלא הוא פתאום חלה או הצמיח שיניים ושוב נשברתי והינקתי אותו... ככה איזה שלושה-ארבעה חודשים, עד שמכל מיני סיבות חזרתי סופית להניק בלילה. עכשיו יש לנו שקט יחסי בלילות, התעוררות או שתיים בסך הכל והנקת/השכמת בוקר.

מנסיוני וגם ממה שקראתי באתר, הרבה נשים נתקלו במצב שאת מתארת [b]סביב גיל שנה פלוס-מינוס[/b]. ואחר כך זה פשוט עבר. מן הסתם יש לזה סיבה רק שאנחנו עוד לא עלינו עליה.

כלומר, אם את נחושה בדעתך להפסיק להניק - ולדעתי כדאי לך בהדרגה, למענו ולמענך - אני חושבת שבעניין האוכל הוא יסתדר. אגב, הבן שלי אוכל יפה מאוד וגם יונק והוא קל מאוד ונמוך, ממש מחוץ לכל טבלה. וגם הבכורה כזאת והיא דווקא לא אכלה כמעט כלום בגיל ההוא (ועוד הרבה זמן אחר כך).

אבל אם את עדיין מאמינה שההנקה חשובה לו ואת מיואשת ממנה רק בגלל המצב הנוכחי - אני מבטיחה לך שזה מצב חולף. ואגב, מה שלמדתי בעיקר מהסיפור שלי עם משבר ההנקה ההוא סביב גיל שנה זה שככל שאני מנסה להרחיק את הילד כך הוא ירצה יותר להיצמד, וזה למרבה הפלא עובד גם הפוך: כשהרפיתי והנחתי לו לינוק כמה שרצה מהר מאוד ההנקות התייצבו על כמות שממש לא מפריעה לי ואפילו משמחת אותי (כי אני יודעת שזה טוב לבריאות שלו, כי קל לי להרגיע אותו, כי אני אוהבת את החיבור הזה. אם כי בהחלט יש ימים שזה מטריד אותי פיזית - ימי טרום וסת, למשל - ואז שוב חוזר הדפוס שאני מנסה להרחיק והוא יותר ויותר נצמד).
אני מרגישה שלא אמרתי היטב את מה שרציתי, אם תגיבי ותרצי לשמוע עוד - אני עוקבת.

ילדת טבע |Y| אני מסכימה בהכל. אולי כאשר כמות ההנקות תפחת ואם תהיה גמילת לילה- ההנקה לא תהיה נטל, האמא לא תרגיש קורבן והיתרונות הרגשיים יוכלו לחזור ולהתממש. זו היתה כוונתי.
ויש דפים בנושא:
[po]קשה להניק[/po]
[po]מעבר לאוכל מוצק[/po]
[po]כשההנקה מעיקה[/po]
[po]הפחתת הנקה כיצד[/po]
ועוד ועוד

[u]כי בכל זאת יש לה יתרונות בריאותיים ורגשיים משמעותיים גם בגיל שנה.[/u]
לגבי הבריאותיים אין עוררין. אבל לגבי הרגשיים אני בספק כשאמא מגדירה את עצמה [u]מיואשת, נקרעת, עיזה מהלכת[/u] כמה תמיכה רגשית הוא מקבל? תינוקות מרגישים. ציצי זה לא רק אוכל. אני סבורה שהנקה היא נהדרת כל עוד זה מתאים לכל הצדדים, לא יוצא שום דבר טוב מאמא שמרגישה רגשות כל כך כבדים סביב ההנקה (ואני בטוחה שכבר יש דף על זה).
ענת, את התשובה לשאלתך לא תמצאי אצל אף רופא. היא נמצאת אצלך ורק אצלך. הילד יאכל בסופו של דבר. אם יהיה רעב הוא ישתה פורמולה (ולא הייתי מפסיקה לחלוטין בשלב הזה אלא עוברת לפורמולה) אם יהיה רעב יאכל אוכל. כמו שאמרו פה לפני, צרפי אותו לארוחות המשפחתיות. סובבי אותו לשולחן כשהוא יושב עליך ותני לו לשחק באוכל (כן, כן, עם הידיים, שבי עם מגבת על הרצפה אם את מפחדת מלכלוך) לא תאמיני כמה יכנס. שחררי את עניין האוכל, תבואי בגישה של "ירצה יאכל לא ירצה לא יאכל" ולא תאמיני כמה הוא יאכל אחר כך (לא מבטיחה לך עליה במשקל כי גם ככה בגיל הזה די תקועים במקום משקלית) תחשבי לעצמך, "אוכל זה כייף, אוכל זה התנסות".
בהצלחה.
<למען הגילוי הנאות [po]ילדת טבע[/po] מניקה ילדה בת שנתיים ושמונה חודשים ותינוק בן שלושה חודשים ואין לה שום תוכניות לגמילה... גמילת לילה לגדולה באה בגיל שנתיים וחצי ומספיקה לנו בהחלט>

גם אני אמא לילדים רזונצ'יקים. מה שעזר אצלנו להגברת כמויות המוצקים היא דווקא גמילת הלילה! בעיקרון אם ילד הוא בריא,גם אם רזה- העיקר ששומר על אותו האחוזון ולא נופל ממנו- אז בגיל הזה אין הכרח שיאכל בלילה, ואפשר לנסות לצמצם את ההנקות לאחת או שתיים במהלך הלילה.
חוץ מזה- למה את מבשלת במיוחד בשבילו?! בגיל הזה הוא יכול לאכול כבר כמעט הכל! העיקר שלא יהיה חריף מאד או קשה לעיכול. פשוט שתפי אותו בארוחות המשפחתיות ותראי איך הוא מתחיל לאכול. תני לו להחזיק לבד ולשלוט בכמויות ובקצב. הילדים שלי מעולם לא הסכימו שיאכילו אותם ורק רצו לאכול לבד.
נראה לי שגם מרוסקים זה כבר ממש מיותר בגילו. אפשר לתת חתיכה גדולה של תפוח או אגס שממנה הילד "מגרד" ביסים קטנים, או לחילופין לחתוך לפסים דקים, ככה אין פחד מחנק. אפשר לתת להחזיק ביד פסטה, רצועות של לחם, קציצות מאורכות ועוד ועוד. בגיל הזה הוא כבר יכול לאכול 4-5 ארוחות: בוקר, עשר, צהריים, ארבע וערב.
בכל מקרה, כשמתחילים ממש לאכול, זה לוקח קצת זמן עד שהמוצקים ממש מחליפים הנקה, והתדירות יורדתת אבל את לפחות יודעת שאת יכולה לצאת מהבית והוא לא יסבול מרעב בזמן הזה.
אם ההנקה מאד מעיקה, את יכולה לנסות לסדר אותה ולהגביל אותה קצת, כדי להקל על עצמך, אבל במקומך לא הייתי מפסיקה לחלוטין בשלב זה, כי בכל זאת יש לה יתרונות בריאותיים ורגשיים משמעותיים גם בגיל שנה. את תראי שככל שהוא יאכל יותר מוצקים, הוא יוריד לבד הנקות, וישאיר רק את אלו שעוזרות לו להרדם, או להרגע, או לעשות קקי...
בהצלחה!

מראש החלטתי שאניק במשך שנה. ילדתי הראשונה שתתה חלב שאוב שלי עד גיל שנה ובני שעכשיו קצת יותר משנה רק יונק(לא שותה מבקבוק אלא רק קצת מים).
אני כבר ממש נקרעת. אני מבחינתי ממש מיציתי את רעיון ההנקה. אני כבר ממש התעייפתי מלהיות כל הזמן עיזה מהלכת.
הבעיה היא שבני גם מאד רזה - כך שהרופא שלי אפילו לא מעודד אותי להפסיק הנקות לילה. ולא רק זה אלא שמאז שהתחלתי לחשוב על זה- עם קשר או בלי קשר בני הפסיק כמעט לחלוטין לאכול פירות וירקות מרוסקים. ממש כמות האוכל המוצק שלו היא בננה ליום וכמה חתיכות טופו וחצי ביצה. זהו
ניסיתי תחליפי חלב והוא פותח בצרחות או שמוכן לשתות לגימה ובזה סגר את הבסטה. גם בעלי מנסה כשאני לא שם ושנינו לא נוחלים הצלחה רבה.
בהמשך לכך הוא רק רוצה לינוק- יום ולילה. אני נקרעת בין הצורך שלי להשתחרר ולנוח מההנקות לבין זה שאין לו תחליף אחר שהוא מוכן לקבל אותו וגם שגם ככה הוא רזון. אז אני מוצאת את עצמי מניקה עוד ועוד. מבשלת וזורקת כל יום את מה שהכנתי לו ובמיוחד מרגישה שאני לא מצליחה לצאת מהפלונטר הזה.
חשבתי שזה אולי שיניים- אבל הוא כבר שבוע - שבועיים כך (ולפני כן היה כן אוכל 2 מנות מוצקות ביום).
אני לא גרה כרגע בארץ ואני ממש לא יודעת כבר מה לעשות.
אשמח לפתרונות ולשיתוף
ענת