מתי לדאוג תינוק לא מדבר

אנונימי

אתר באופן טבעי הוא אתר קהילתי עצמאי.

השימוש באתר חופשי לחלוטין, וניתן לקרוא, להוסיף, לערוך ולשנות ללא כל הרשמה.
אנא שימרו על שיח מכבד.

תודה,
אתר וקהילת באופן טבעי
{
_{ראו גם: ראשית הדיבור / התפתחות הדיבור בשנה הראשונה / בת שנתיים עוד לא מדברת / עיכוב בדיבור דיספרקסיה (בגיל יותר גדול) / קושי ומאמץ בדיבור}

שליחה על ידי אמא* » 17 מאי 2004, 21:51

בן שלי בן שנה ושמונה חודשים והוא עדיין לא אומר מילים בכלל חוץ מכמה הברות כמו: מַה, דַה, בַה, נַה. הוא לא אומר אמא, אבא בעצם הוא לא אומר בכלל מילים שלמות, למרות שהוא מבין הכל, כשאני אומרת לו "לך תביא לי, בבקשה, בקבוק/כדור" וכו', הוא מבין הכל. בבחינת התפתחותית גם פיזית/מוטורית גם שכלית/קוגנטיבית הכל בסדר גמור, עשינו בדיקת שמיעה אפילו , גם הכל בסדר אורך הלשון וכו' הכל בסדר. הרופאה שלו אומרת שיש ילדים שמתחילים לדבר מאוחר יותר שעלי רק להיות סבלנית ולחכות ליום הגדול הזה, אך ללב שלי קשה לחכות ליום הזה. אני מודאגת מאוד. האם ישנן עוד אמהות שהיו בסיפור הזה?

האם אתם מדברים במשפחה יותר משפה אחת? (רוסית?)
האם יש מספיק תיקשורת אישית איתו (לא כללית, אלא אחד-על-אחד)?
האם הוא נולד פג / במשקל נמוך?

בעקרון, אם הוא שומע, מבין, ואם ישנה התפתחות כלשהי לאורך זמן, זה סימן טוב. כדאי להקדיש תשומת לב, לתקשורת מילולית אישית איתו. לדבר איתו הרבה, לשיר לו, לדבר בתיאטרליות, שירי משחק, וכדומה.
ילדים במשפחות רב שפתיות הרבה פעמים מתחילים לדבר מאוחר, וזה תקין, אבל זה עלול לגרום לתסכול כי הוא כבר ילד גדול, ורוצה להביע דברים מורכבים, ולא מבינים אותו. לכן, אם יש יותר משתי שפות, כדאי לשקול לוותר על אחת בינתיים...
ובצד של העירנות, הייתי שמה לב, האם ואיך הוא מתקשר עם ילדים אחרים (בגילו וגם לא).

עוד דבר, כתבת שהוא לא אומר מילים שלמות, אבל האם הוא משתמש בהברה קבועה לתיאור משהו מסוים? אם כן, זו מילה לכל דבר (בגיל הזה). דו זה כדור לכל דבר, אם בכל פעם שזה נאמר זה אכן מתייחס לכדור (אפילו אם זו הברה פרטית לגמרי, אבל עקבית, זו נחשבת מילה).

האם ישנן עוד אמהות שהיו בסיפור הזה?
כן ולא.
מקצרת, כי מאוחר, אבל -
כן, ילדי התחילו לדבר אחרי גיל שנתיים.
לא, אני לא דאגתי (אני התחלתי לדבר אחרי גיל 3).

הבן שלי בן שנתיים וחצי ורק לאחרונה הוא התחיל לדבר. אני לא דאגתי בכלל אבל הסביבה, הלחוצה מטבעה, לא הפסיקה לשאול ולדאוג...
יש אומרים שילדים עסוקים כל הזמן בלפתח משהו אחד ומפני זה הם לא פנויים להתעסק במשהו השני. מאד יכול להיות שהוא קולט הכל, מתבונן, מפנים ופתאום בבת אחת הוא יתחיל לדבר ולהוציא החוצה את כל מה שהוא הפנים.

גם אנחנו לא היינו מודאגים ממש, למרות שהבת התחילה לדבר אחרי גיל שנתיים, והיא גם לא אמרה הברות כמעט, פשוט שתקה. אבל לכל אנשי המקצוע בסביבה היה ברור שהכל בסדר.
יהיה טוב

שליחה על ידי רוני* » 24 מאי 2004, 10:36

הבת שלי לא דיברה עד גיל 3. בגיל 3 הצליחו להלחיץ אותי בטיפת חלב והלכתי לפרופסור להתפתחות הילד. הוא אמר שכל זמן שהילד מתקשר - מסביר מה הוא רוצה (בתנועות ידיים, סימנים, הברות או מה שזה לא יהיה) מבין מה אומרים לו ופועל בהתאם - הכל בסדר. יותר מזה ילדים שמנסים להתערב להם בהתפתחות זה רק מפריע ועוצר אותם. כך שכל זמן שהילד מתקדם ( ביחס לעצמו , לא ביחס לאחרים) הכל בסדר. דרך אגב בדרך כלל גם לילדים עצמם זה לא מפריע והילדים האחרים מבינים אותם בלי בעיות. הבעיות יכולות להתחיל בגיל חמש וחצי -שש אז הילדים מתחילים לשים לב לדברים האלה ואז עלולים לצחוק על הילד. אם מגיעים למצב הזה אז כדאי ללכת לטיפול. בקיצור מה לדאוג אין רק לשים לב שהוא מתקדם עם הזמן ולא נתקע. הבת שלי היום בת 8 ומדברת מעולה ושני הילדים האחרים שלי הולכים בדרכיה . הבן שלי התחיל לדבר גם רק בגיל 3 והבת הקטנה רק בגיל שנתיים (מחוננת...) .

בנזוגי ואחי התחילו לדבר רק בגיל שלוש או טיפה לפני. היום קצת קשה לסתום להם את הפה...

לא רוצה להפחיד, אבל כן, הייתי בסיפור הזה, ואני בדעה שונה היום. אז, הייתי בדעה שהילד יתחיל לדבר מעצמו ונגד לדחוף אותו או לתייג אותו (נגד הסטנדרטיזציה החברתית) או להתערב בכל צורה שהיא, כי זה יזיק לו.
טעיתי. בגיל שנתיים הוא אובחן כאוטיסט. הסימנים היו שם הרבה לפני כן. הרופאים והחברים המרגיעים (דו לשוני, בנים מתחילים מאוחר יותר, כל ילד בקצב שלו, וכו') עשו לי ולו שירות דוב. ואין כמו האינטואיציה של אם. אם את מודאגת, יש כנראה סיבה. מרבית האימהות לילדים אוטיסטיים או ילדים עם בעיות התפתחותיות עברו חוויות דומות: האם מרגישה שמשהו לא בסדר, וכולם מסביבה אומרים לה שזה בראש שלה.
לצערנו, יש היום הרבה יותר ילדים מפעם עם בעיות התפתחותיות, כולל ילדים עם עיכוב או הפרעה בשפה.
כמה מהם יתחילו לדבר בלי התערבות מבחוץ, אבל כמה לא. התערבות מוקדמת אינטנסיבית היא המפתח במקרים האחרונים. ככל שהילד צעיר יותר, ההתערבות אפקטיבית יותר. המוח פלסטי בעיקר בשנים הראשונות, ואפשר לקדם את הילד הרבה הרבה יותר מאשר בשנים שאחר כך.
עם מה שאני יודעת היום, אם אימא מספרת לי מה שאת מספרת, הייתי מציעה לה ללכת לאיבחון התפתחותי פ ר ט י ולא לחכות. במקביל הייתי מציעה לה לבדוק כמה פרמטרים פיסיולוגיים כמו אלרגיות, מתכות כבדות, מצב המעיים, מערכת חיסונית וכו'. יש היום טיפולים והשלמות תזונתיות שמחוללים נפלאות. לא ברפואת המיינסטרים אבל בפירוש מבוססים על כללי הרפואה המערבית ונמצאים בספרי הרפואה (שמרבית הרופאים לא קוראים).
אני מכירה אם בפורום שלנו (אוטיזם גישה ביו רפואית בתפוז) שהתחילה להיות מודאגת מבנה בגיל חודשיים. בגיל עשרה חודשים היא כבר הייתה בטוחה שהוא בספקטרום האוטיסטי. היא לחצה לקבל אבחנה (תהליך לא פשוט), והילד אובחן בגיל צעיר מאוד, מעט אחרי גיל שנה.
היא הסתערה על הטיפולים ועל הדיאטה, ולא חיכתה. המאמץ נשא פרי. היום הילד בן שנתיים, וכנראה מחוץ לספקטרום. הקפיצות בהתפתחות קרו בתוך פחות משנה והיו באופן ברור בעקבות התערבויות ספציפיות.
הנה עוד סיפור. כשהבעל שלי היה ילד, הוא גימגם. אימא שלו, מרפאת בעיסוק (שלה אני מודה עד היום על ההתעקשות לקחת את בני לאיבחון התפתחותי), לא חיכתה, אלא לקחה אותו למישהי שעשתה לו שורת תרגילים שמטרתם לבסס המיספרה דומיננטית במוח, והוא פסק מלגמגם.
בכיתתו היה עוד ילד שגימגם. אימא שלו "'קטלה" את חמותי על התרפיה שהילד עובד וסירבה להצעה לנסות לעשות אותה. הילד הזה היה לאיש, והוא מגמגם עד היום.
אני מציעה, לא: מתחננת -
לא לחכות. לא להפסיק לדאוג. עדיף להיות היסטרית מדי מאשר לאבד זמן יקר שבו ניתן לעזור לילד.

שליחה על ידי אני* » 19 מאי 2006, 00:15

בני הבכור התחיל לדבר מאוחר (בסביבות גיל שנתיים) וגם אז דיבורו לא היה ברור. מכיוון שהוא הבין הכל ותיקשר נהדר עם הסביבה, אמרו לי שאין סיבה לדאגה. אני לא הייתי רגועה, ונלחצתי ודאגתי וחשבתי על הכל כולל אוטיזם (היתה לו גם רגישות שמיעתית). בגיל שנתיים הלכנו איתו לפסיכולוג התפתחותי בשם רמי כץ (באבן יהודה) ובעזרת תוכנית שכללה מסג'ים למיניהם חל שיפור משמעותי בשפה וברגישות השמיעתית והתחושתית. בגיל שנתיים ושמונה הלכנו לקלינאית תקשורת כדי לסייע עם ההגיה. היום הוא כבר בן 6, מתנסח כמו גאון קטן, מדבר ברור ובצורה רהוטה. נכון שיש מקרים חריגים, אבל אני מניחה שכשמדובר באוטיזם או פיגור יש סימנים נוספים (רגישויות למיניהן, חוסר הבנה, חוסר תקשורת עם הסביבה וכו').

בדיוק היום כתוב בעיתון ידיעות אחרונות על ילדה שלא דיברה בכלל ורק בזכות ליטוף ארנבונים היא נפתחה והתחילה לדבר.

ילד שלא מדבר - ניתן ללמד אותו, או במילים אחרות לגרות אותו לדבר.
הנה כמה רעיונות: תוכלו לחזור על מה שהוא אומר, לא בקטע של לגלוג אלא בכוונה של חיזוק. למשל, לשבת קרוב אליו, ליצור איתו קשר עין ולהגיד: מממ בבב ללל
ולהראות לו את השפתיים שלכם איך הן נעות. במילים אחרות, לשחק איתו בהברות. אפשר גם מול ראי. אפשר ששני ההורים יעשו את זה, כך שאתם משחקים זה עם זו והילד יצטרף.
לעשות איתו משחקי לשון כמו להוציא את הלשון ולהכניס אותה, להעביר את הלשון ימינה ושמאלה לזווית הפה, לקפל אותה, לשים משהו על הלשון כמו חתיכת אוכל ולשחק איתה בפה. לעשות משחקי שפתיים, למצמץ, לפתוח ולסגור את הפה והשפתיים, לכווץ ולהרחיב אותן. הרבה פעמים הילד ינסה לחקות אתכם, תעודדו אותו.
בהצלחה

בני בן שנה -10 מדבר בבית המון, מחבר משפטים של 2-4 מילים, אוצר מילים עשיר.בחברה הוא הופך לדג. גם בגן שהוא מכיר ואוהב הגננת מספרת שהוא מדבר בקול חלש, שקט לעיתים רחוקות ורק מילים בודדות.הבנתי שזה נחשב גיל מוקדם להתבייש. האומנם? מה אפשר לעשות כדי לעזור לו?

זה נשמע כמו זה

יש לי ילד שכשהגיע לגן בגיל שלוש הגננת חשבה שהוא אוטיסט ושלחה אותי ליעוץ
לא הלכתי כי ידעתי שאין לו בעיה וזה יעבור לו אני שייכתי את זה לכך שהוא אף פעם לא היה בגן לפני זה
ושהוא ילד שקט מטיבעו גם אני שקטה בחברה
גם עברנו דירה בדיוק והיה לו הרבה דברים להפנים
היום הוא בן 8 והוא לא אוטיסט ואין לו בעיה לדבר עם אנשים
יכול להיות לכך הרבה סיבות אצלי למשל הילדים מתחילים לדבר ממש ששאר האנשים יכולים להבין אותם
לא רק אני בערך בגיל שלוש יש ילדים איטיים יותר ויש לי חברה שהילדה שלה יודעת בעל"פ שירים כבר בגיל שנה

סמדר נ זה נשמע מפחיד, מכירה את העניין.מאיזה גיל מאבחנים?

אוי, לא התכוונתי להפחיד אותך (אף על פי שאני מבינה שזה נשמע מפחיד).
משהו כללי לגבי קטגוריות אבחוניות: אופיין הוא תיאורי והן דרושות בעיקר כדי לאפשר לכל אנשי המקצוע הרלוונטיים לדבר באותה שפה (או כדי להשיג השתתפות של המדינה בטיפול, מה שאני בכלל לא בטוחה שרלוונטי במקרה שלכם). למעשה, ברגע שאמרת שהילד מדבר בסיטואציה חברתית אחת ולא באחרת (וכמו שכתוב שם, הגן הוא מקום קלאסי לכך שזה יקרה), וזה מצב מתמשך מעבר לתחילת שנה"ל, ואינו נובע מקשיי שפה או מבטא -- בעצם אמרת אלם סלקטיבי. אבל זה לא אומר בהכרח שהמצב חמור. אני לא מספיק מתמצאת, אבל איכשהו נשמע לי שאם הוא לא שותק לגמרי בגן אלא אומר מלים בודדות זה סימן טוב. לפי המאמר וגם לפי מה שאני יודעת, לרוב מדובר במצב חולף, ויש שם טיפים לגננת ולהורים איך להקל על הילד (מאד מאד חשוב! בין אם תקראי לזה אילמות סלקטיבית ובין אם לאו). אני לא יודעת מאיזה גיל מאבחנים -- במאמר כתוב שלעתים ניתן לראות סימנים ראשונים כבר בגיל שנה. אבל עזבי את איך קוראים לזה. בכל מקרה, אם התפתחות השפה שלו תקינה והוא מדבר היטב בבית, ההנחה הסבירה היא שהוא חווה איזושהי חרדה בגן (וזה לא חייב לסתור את זה שהוא אוהב ללכת לשם. גם ילדים עם חרדה חברתית רוצים ומעוניינים מאד בחברה). ייתכן ששיתוף פעולה ביניכם לבין הגננת יספיק כדי להקל על החרדה (ברוב המקרים זה מספיק), ורק אם לא -- יהיה מקום לשקול טיפול "כבד" יותר, פסיכותרפויטי או תרופתי או שניהם.

נתתי לינק למאמר בעיקר כדי לאפשר לך לבדוק אם את מזהה אצל הבן שלך את מה שמתואר שם, וגם כדי שיהיה ברור שהתופעה אינה נובעת מטראומה או מהתעללות, אלא פשוט מטמפרמנט, שהאלמנט הביולוגי בו רב השפעה.

יש לי ילד בן 2.3 שעדיין לא מדבר. הוא גם לא ממלא אחר הוראות פשוטות כמו בקשה להביא חפץ למישהו, אלא אם כן יש לו תועלת מכך (למשל אם מציעים לו לבוא לאכול אז הוא בא) ולא תמיד מגיב כשקוראים לו, בעיקר אם מדובר באנשים זרים.
אני דואגת מאוד אבל חוששת ללכת לאבחן ולטפל דרך הקופה כי אני בגישה של חינוך ביתי וטבעי וכל מי שניסיתי לפנות אליו עד עכשיו הציע הצעות שלא התאימו לאופן החשיבה ואורח החיים שלי. אני נואשת ומחפשת המלצות לאנשי מקצוע שיכולים לאבחן ולטפל, באופן פרטי, ושאין להם משהו נגד חינוך ביתי וטבעי, ושהגישה שלהם מכבדת את הילד כאדם.

לא מכירה מישהו כזה להפנות אותך אבל גם בקופ"ח קונבנציונאלית יש מטפלים טובים ואמפתיים וזה לא סותר חינוך ביתי (טיפול של קלינאית תקשורת למשל).גיל 2.3 הוא בהחלט גיל שמומלץ לבדוק מה קורה ולא לטמון ראש בחול.לא יתאים לך- אל תמשיכי לטפל, אבל אל תזניחי. בהצלחה!

פלונית אלמונית, כדאי לך לבקר בדף בת שנתיים עוד לא מדברת ובכלל במדור בעיות התפתחות. כמה הערות קצרות:

גם אני חושבת שרצוי לאבחן ולטפל בהקדם.
את יכולה לקחת מהאיבחון מה שאת רוצה, ולהגיד "לא תודה" להמלצות שאינן מתאימות לך. אבל איבחון טוב פותח אופציות, לא סוגר אותן.
האם פסלתם בעיית שמיעה?

ילדתי בת ה3.7 עדיין אינה מדברת. היא אומרת רק כ6- 7 מלים. (אבא, לא, ומעט קולות של חיות). היא מתקשרת נהדר ומצליחה להסביר את עצמה. מבינה הוראות. גמולה מגיל 2.5. מתרכזת במשחקים. מרכיבה פאזלים מסובכים. בעיית שמיעה נשללה. השנה התחילה ללכת לגן רגיל ומשתלבת מצויין. הולכת בשמחה. מספרת לי בעזרת תנועות על ארועים ופעילוית בגן. היה לנו נסיון קצר ומאכזב עם קלינאית תקשורת שעורר התנגדות אצל הילדה וגרם לנסיגה. כללית אני מרגישה שהיא מתקדמת בכל השטחים. גם בתקשורת עם בני המשפחה וגם עם ילדים אחרים. החלטנו ללכת על דרך של הרבה סבלנות, תמיכה ועידוד ולתת לה להתפתח בקצב שלה. הבעיה היחידה שלנו היא הסבתא הלוחצת שאינה מוכנה לקבל כל שיטה שאינ מקוטלגת בממסד הרפואי. האם מישהו יכול לחזק את ידינו?

שלום פלונית אלמונית ,
אני אקדים ואומר שאני קלינאית תקשורת בהכשרתי אם כי כבר לא עובדת בכך למעלה משלוש שנים (אני עם ילדיי בבית...).
את מתארת פער משמעותי בין ההבעה להבנה אצל ביתך ומצד שני מציינת שהיא מתקשרת נהדר. איך בדיוק היא עושה את זה ? האם התקשורת שלה מלווה בג'סטות מרובות ? (תנועות ידיים וכו' לסמן דברים שונים) - האמת עכשיו אני קוראת אותך שוב ורואה שכתבת מספרת לי בעזרת תנועות על ארועים ופעילוית בגן.
יש לי איזה מחשבה בראש לגבי התיאור שלך אבל מעדיפה לא להסיק מסקנות באופן וירטואלי. בכל מקרה, מציעה לך להכינס לאתר
http://www.apraxia-kids.org/site/c.chKM ... [po]Family Start Guide[/po]/apps/nl/newsletter.asp
ולראות אם משהו שם מדבר אלייך (האתר באנגלית...).
וכן את מוזמנת ליצור איתי קשר למייל שלי שנמצא בדף הבית שלי (לוחצים על השם ומגיעים לדף הזה).
בהצלחה{@

בן שנה וחמישה חודשים. מדבר ג'יבריש שוטף, מרצה, מתווכח, מסביר... אבל כמעט ושום מילה "אמיתית". ילדים בגילו כבר אומרים המון דברים והוא רק מקשקש בג'יבריש.

מתי להתחיל לדאוג?
מתי להתחיל לבדוק?

היינו בטיפת חלב והיא ממש לא התרגשה.
לעומת זאת, הגננת שלו (שאין לה הכשרה מקצועית בתחום) הרימה גבה בעדינות.

אימשלו
איינשטיין התחיל לדבר בגיל שלוש
ויש ילדים שמתחילים מאוחר יותר (בדרך כלל בנים)
חוצמזה יש טיוסים שאני מכירה אישית שלא ידברו עד שיוכלו לומר משפטים שלמים
עד גיל שנתיים זה לא מעורר דאגה
ושאלה האם הילד שומע יותר משפה אחת בבית?

אוי, ממש אין לך מה לדאוג,
לשכנים שלנו למשל יש ילד שלא דיבר מילה אחת עד שהיה בן שנתיים וחצי בערך.
היום הוא בן 41/2 ומדבר יופי!
וזאת רק דוגמא אחת מיני רבות שאני מכירה...
באמת שאין לך ממה לדאוג.

שליחה על ידי אתי* » 10 יולי 2009, 21:31

האם הוא מבין שפה? הוראות פשוטות?
האם יש לו מילים גם לא ברורות לדברים מסויימים?

הבן שלי עד גיל שנתיים וארבע, קרא לי אבא, והיו לו עוד 3 מילים מאד מאד לא ברורות...
אני זוכרת כי כתבתי אותן על המקרר כדי שיבינו אותו כשאלך ללדת...
בגיל שנתיים וחצי, יש לי קלטת וידאו שלו שר שירים שלמים...

בקיצור, אם נראה לך שהשמיעה תקינה, אם הוא מבין אותך, והוא מצליח להסביר את עצמו, אין לך מה לדאוג

בקיצור, אם נראה לך שהשמיעה תקינה, אם הוא מבין אותך, והוא מצליח להסביר את עצמו, אין לך מה לדאוג

אז זהו, שאני לא בטוחה במיליון אחוז שהשמיעה תקינה.
כשאני מפעילה DVD או מתחילה לספר סיפור הוא שומע ומייד בא בריצה, אבל יש פעמים שאני מדברת אליו והוא ממש לא מתייחס. אז אני לא בטוחה לגבי זה.

כל בדיקות השמיעה השגרתיות שעושים כרגיל בגילאים האלה היו תקינות.
חשוב לציין שהוא מדבר ג'יבריש שוטף, משפטים שלמים, נאומים חוצבי להבות... הסברים וויכוחים, והכל בג'יבריש מהמם.

ושאלה האם הילד שומע יותר משפה אחת בבית?

אין שפות שונות, אבל אנחנו לא כל כך מדברים איתו בשפת תינוקות אלא כמו שמדברים עם מבוגרים, שוטף.

הגננת אמרה (אין לה הכשרה מקצועית) : "מה שיותר מדאיג זה שהוא מתעצבן בשניות ונרגע בשניות, שיש לו פתיל קצר".

מישהו יכול להסביר לי למה זה מדאיג? הוא מאז ומתמיד היה ילד עצבני... מדאיג? למה?

מישהו יכול להסביר לי למה זה מדאיג?
בהחלט. זה מדאיג שאין לה הכשרה מקצועית והיא אומרת משפטים כמו "זה מדאיג".

אולי רסיסים של אור תוכל לעזור לך בקצת יותר מידע.

חשוב לציין שהוא מדבר ג'יבריש שוטף, משפטים שלמים, נאומים חוצבי להבות... הסברים וויכוחים, והכל בג'יבריש מהמם.
אז זה בסדר. הוא קומוניקטיבי, הוא שומע, הוא מדבר. הכל נשמע מעולה.

יש פעמים שאני מדברת אליו והוא ממש לא מתייחס. אז אני לא בטוחה לגבי זה.
כולם ככה. את תמיד מתייחסת כשמדברים איתך? גם כשאת גולשת בבאופן?

כל אבל כל מה שאמרו לפני
ולי יש בת ואחרי זה בן.
לה בגיל שנה כבר הייתה רשימת מילים מכובדת שהיא הייתה אומרת .
הוא - חה חה חה.
גם אני שאלתי את השאלות האלה. ישר אמרו לי שאם הוא מבין מה שמדברים איתו אני יכולה להרגע.
ובכן הייתי צריכה המון סבלנות. עד היום והוא בן שלוש ורבע, הוא משבש מילים בצורה קשה.
אני מזהה שיש לו בעיה להגות מילים ארוכות ולכן הוא מקצר אותן. (מוותר אל ההתחלה בדרך כלל).
אם אני ממש מבקשת ממנו, הוא יכול להתאמץ ולאמר כמו שצריך, אבל בשביל מה להתאמץ כשיש אמא שמבינה הכל?
(-;
בקיצור - הסירי דאגה מליבך ותהני מהג'יבריש עד כמה שניתן. לפעמים זה מתסכל לנסות לנחש מה הם רוצים להגיד, אבל זה עובר כל כך מהר.
בדיוק היום חשבתי לעצמי ששנות הילדות הן בסך הכל - 10 שנים. וזה טס.
רק בריאות. @}

שליחה על ידי אתי* » 11 יולי 2009, 01:05

_אז זהו, שאני לא בטוחה במיליון אחוז שהשמיעה תקינה.
כשאני מפעילה DVD או מתחילה לספר סיפור הוא שומע ומייד בא בריצה, אבל יש פעמים שאני מדברת אליו והוא ממש לא מתייחס. אז אני לא בטוחה לגבי זה._

איזה בדיקות שמיעה עשיתם? איפה?

אני הייתי מרימה טלפון לקלינאית תקשורת - לא כי זה נשמע לי מדאיג בפני עצמו (כי זה ממש לא) - אלא בשביל להיות יותר רגועה ולדעת למה לשים לב.
אם יש לך תחושת בטן לגבי השמיעה שלו, אז שווה לבדוק את זה כדי לדעת.

אני לא חושבת שהגיל הוא חשוב, יש טווח עצום. העניין הוא שלפעמים יש מחסום נקודתי (למשל משהו במבנה הפה או הלשון שמקשה על הגייה, סתם דוגמא) שעם הכוונה נכונה אפשר להתגבר עליו בקלות.

דרך אגב, אם יש מילים קבועות בתוך הג'יבריש שלו (למשל אומר בה כשהוא רוצה לאכול), אז לדעתי זה נחשב מלים לכל דבר גם אם הן לא ממש בעברית.

שליחה על ידי אתי* » 11 יולי 2009, 02:49

_אני הייתי מרימה טלפון לקלינאית תקשורת - לא כי זה נשמע לי מדאיג בפני עצמו (כי זה ממש לא) - אלא בשביל להיות יותר רגועה ולדעת למה לשים לב.
אם יש לך תחושת בטן לגבי השמיעה שלו, אז שווה לבדוק את זה כדי לדעת.
אני לא חושבת שהגיל הוא חשוב, יש טווח עצום. העניין הוא שלפעמים יש מחסום נקודתי (למשל משהו במבנה הפה או הלשון שמקשה על הגייה, סתם דוגמא) שעם הכוונה נכונה אפשר להתגבר עליו בקלות.
דרך אגב, אם יש מילים קבועות בתוך הג'יבריש שלו (למשל אומר בה כשהוא רוצה לאכול), אז לדעתי זה נחשב מלים לכל דבר גם אם הן לא ממש בעברית._

מסכימה עם כל מילה!

אז זה בסדר. הוא קומוניקטיבי, הוא שומע, הוא מדבר. הכל נשמע מעולה.
הבת שלי התחילה לדבר רק עכשיו, לפני כמה שבועות, חודש לפני גיל שנתיים. לפני כן דיברה רק בהברה אחת - "אה אה אה" (עם מגוון מצלולים ומשמעויות...). עכשיו לא רק שהיא מדברת, היא לא מפסיקה... משפטים שלמים! לא היה לה את שלב הביניים של חיבור מילים, היא קפצה ישר לתוך הבריכה הקומוניקטיבית של הדיבור (היא פתחה במשפט שנשמע ככה "נעמה פותחת את הדלת של האוטו, יושבת, נוסעת לחנות לקנות בגדים" ושבוע לפני המשפט הזה היא רק אמרה "אה אה אה"!!! ). אני מודה שלפני שהיא התחילה לדבר קצת חששתי, אבל כנראה שיש ילדים שמחכים עד שהם מרגישים מוכנים. עניין של זמן לדעתי. אני חושבת שאין לך מה לדאוג.

שליחה על ידי אחת* » 11 יולי 2009, 07:32

הסירי כל דאגה
ותשמחי שהוא מדבר ג'יבריש
את יכולה לדבר גם עם מיכל דנקנר קלינאית תקשורת מ ד ה י מ ה !
אני חושבת שזה טוב להיות ערים אבל במקרה הזה נשמע שהכל ממש בסדר
וחוצמזה הוא עוד ממש צעיר...

אנונימי

מצטרפת לתשובות שקיבלת.
בעיקר לזו שמציעה לך לבדוק עם קלינאית תקשורת, לא כי יש סיבה אמיתית לדגאגה, אלא כדי לוודא שאין.

והמשפט הזה כשאני מפעילה DVD או מתחילה לספר סיפור הוא שומע ומייד בא בריצה, אבל יש פעמים שאני מדברת אליו והוא ממש לא מתייחס. אז אני לא בטוחה לגבי זה.
לדעתי ומנסיוני, המשמעות שלו היא: אני בן, איש, גבר.
אני שומע מה שנכון לי (די וי די יהיה נכון לי ב 99% מהמקרים. אח"כ גם המחשב יקרא לי ויזמין אותי להתיישב לידו, וכל תשומת ליבי תוקדש לו. זה לא אומר שיש לי בעיית שמיעה אובייקטיבית) ומתי שנכון לי.
כשאת מדברת אליו, הוא ישמע פחות ופחות עם הגיל.
אצלנו במשפחה קוראים לזה שמיעה סלקטיבית.
אופיינית לבנים הרבה יותר מלבנות, שהן מסוגלות לשמוע גם קולות של תינוקות דוברי ג'יבריש, או בוכים או בכלל, ובוודאי שישמעו את חברותיהן.
ובנים - איך לפעמים. במקרה הטוב.
וכן, כבר בגיל הזה זה מתחיל.

הבן שלך נשמע לי ממש בסדר.
_{הגננת? זה נשמע לי כמו דרך מוזרה להרגיע אותך. משהו כמו "הוא יותר עצבני מאשר לא מדבר"}

לאחרונה מומחש לי הטווח העצום של ילדים מדברים -
יש לנו שכן בן 3 וחצי שמדבר המון - שואל, מבקש, מספר, אבל חלק גדול מהמילים שלו זקוקות לתרגום (כלומר אמא שלו מבינה אותו מצוין, ואם אני לא פוגשת אותו שבוע-שבועיים, אני מאבדת את זה).
יש לי בן שנתיים וחצי סופר קומיניקטיבי, אבל עם מעט יחסית מילים שלמות. רוב מה שהוא אומר זה במשפטים קצרים המורכבים מחצאי מילים, ולפעמים לוקח לי זמן עד שנופל האסימון.
יש לנו שכן בן שנתיים וחצי שלוקח את הבן שלי בסיבוב - מדבר דומה, אבל המילים שלו שלמות יותר, ואומר גם מילות-קישור שבני מדלג עליהן.
ויש לנו אחינית בת שנתיים שמדברת במשפטים שלמים ועם דיקציה מעולה, חוזרת על כל משפט שעף בסביבתה, גם אם הוא נורא ארוך.

איזה בדיקות שמיעה עשיתם? איפה?
עשינו בדיקת סינון שמיעה כשיצאנו מבית החולים, ועשינו בדיקת שמיעה עם פעמונים ורישרושים בטיפת חלב בסביבות גיל 8-9 חודשים. ויצא תקין.

שליחה על ידי אתי* » 11 יולי 2009, 08:45

עשינו בדיקת סינון שמיעה כשיצאנו מבית החולים, ועשינו בדיקת שמיעה עם פעמונים ורישרושים בטיפת חלב בסביבות גיל 8-9 חודשים. ויצא תקין.

אני אמא היסטרית.
ברגע שיש לי ספק אני בודקת.
הבדיקה בטיפת חלב אינה אמינה בכלל, (הבן שלי לקוי שמיעה ועבר אותה מצויין),
בדיקת הסינון בודקת בדרך כלל רק אוזן אחת, ואם יש ליקוי באוזן השניה (כמו אצל הבן שלי שחרש מאוזן שמאל, ושמוע היטב מאוזן ימין), אז גם מפספסים.
לא לדבר בגיל שנה וחמישה חודשים זה תקין לחלוטין.
הוא עושה קולות של חיות?
לא כתבת איך הוא מבין שפה,
בכל מקרה, אם את דואגת, שווה לך לעשות בדיקת שמיעה במכון שמיעה שמתמחה בתינוקות.
מאיפה את בארץ?

אמאשלו- אם את דואגת כל כך- קחי אותו לבדיקה כמו שהציעו לך כאן.

בעיקר בשבילך ,קרוב לוודאי, אבל הרגשתך חשובה ביותר אז שווה לבדוק בשביל השקט שלך.

גם אני מכירה המון ילדים שלא דיברו עד גיל שנתיים וצפונה ואח"כ הסתדר.
אני מכירה גם כאלו שלא דיברו וזה לא הסתדר....

אז פשוט- קחי לבדיקה. ואחרי שתוודאי שהכל תקין, כדאי למצוא דרך להתמודד עם החרדות עצמן.

בת שנתיים עוד לא מדברת

מצטרפת להסכמה עם אמא ללי ללכת לקלינאית תקשורת.
מה שחשוב בעיניי הוא פחות אוצר מלים, ויותר תקשורת (= קשר עין, תגובתיות, הבנה של ההדדיות שבתקשורת, התחלקות ברגשות והתנסויות). כשיש תקשורת (ובהנחה שאין בעיית שמיעה), המלים כבר יגיעו.

מסכימה עם תמי.
אני גם מחשיבה אינטונציה ועושר צלילי. יש אותם בגיבריש שלו? יש לו טונים של שאלה ושל תשובה? יש לו "אמירה פתוחה" ו"אמירה נחרצת"? הסכמה והתנגדות? רגש חיובי ורגש "שלילי"?

ועוד משהו: האם יש לו עניין כלשהו בשפה? למשל, האם הוא אוהב שאת מקריאה לו ספרים? או שרה לו שירים? האם הוא נהנה להצביע על משהו ושאת תגידי את השם של זה? או מביא לך תמונה של חיה כדי שתשמיעי את הצליל שהיא עושה? אם כן, גם זו סיבה להפסיק לדאוג. הוא לומד, הוא "בעניינים".
(אני הפסקתי לחלוטין ובכלל לדאוג להתפתחות השפתית של דניאל, מאז שהעיסוק המרכזי שלו בחיים זה להסתובב עם ספרים ולבקש ממני להקריא)

וגם: שפת סימנים לתינוקות.

חווייה אישית: הבן שלי בן שנה ו-5 היום, ורק ממש לאחרונה (נגיד, שבועיים אחרונים) התחיל להגיד מילים. "מילים", אלק, יותר נכון את ההברה הראשונה או האחרונה במילים מסוימות, וגם זה לא תמיד אותו צליל.
("טה" בשביל פרפר, למשל)
אבל סימנים, הו, סימנים. אותם הוא קולט כל כך מהר, כל כך בהנאה, יש לו כבר שלושים סימנים שהוא מכיר ומביע (היו יכולים להיות יותר, אילו הייתי פחות עצלנית עם להכניס סימנים נוספים, ואילו היה לי מילון מקיף יותר), וכבר מזמן הוא מחבר שתי מילים יחד. לפעמים אפילו שלוש.

_מצטרפת להסכמה עם אמא ללי ללכת לקלינאית תקשורת.
מה שחשוב בעיניי הוא פחות אוצר מלים, ויותר תקשורת (= קשר עין, תגובתיות, הבנה של ההדדיות שבתקשורת, התחלקות ברגשות והתנסויות). כשיש תקשורת (ובהנחה שאין בעיית שמיעה), המלים כבר יגיעו._

לגבי חוסר מענה, או "שמיעה סלקטיבית"-
אצלנו בוציק (שנתיים ורבע) נהנה מאוצר מילים גדול משל רב המבוגרים דוברי העברית , אבל ממש לא מתיחס בכל רגע נתון .
אם הוא עסוק במשהו משלו- ציור, ספר, משחק או מחשבה, הוא פשוט לא יגיב כלל וכלל למי שיקרא בשמו או ינסה להסב את תשומת ליבו. (אלא אם כן אותו מישהו יגיד בצירוף שמו את המילה עוגיה/ שוקולד/ גלידה, או אז כל תשומת ליבו של הבוץ תעבור היישר אליו ביתר התעניינות).
סבא אחד הביע חשש מכך שהוא קורא לילד שוב ושוב והילד לא שומע.
אותו סבא שכח שגם אצל אמא של בוציק התופעה שכיחה מדי. אני לגמרי עשויה להתנתק ולא להצליח להבחין כשמדברים אתי אם אני מרוכזת בדבר מסויים.
אותו סבא גם לא לגמרי מבין שמכיוון שיש לו נטיה להיות קצת "דודה נודניקית" באמת עדיף שלא לשים לב אליו בכל פעם שהוא מנסה ללכוד את תשומת הלב...

שליחה על ידי אפרת* » 19 מאי 2011, 14:16

בני בן שנתיים וארבעה חודשים התחיל ללכת לגן לראשונה רק לפני 3 חודשים. (עד גיל שנתיים היה בבית)
לפני שבועיים המפקחת בגן פגשה אותו והמליצה לפנות לקלינאית תקשורת ולבדיקת שמיעה כי הוא עדיין אינו מדבר.
קבעתי תור לבדיקת שמיעה, ההמתנה די ארוכה ובינתיים אני מודאגת ומתוסכלת. מצד אחד, התרשמתי שהוא שומע מצוין כי גם כשאני פונה אליו בלחש הוא מיד מגיב,מצד שני, הוא לא מוכן לחזור על מילים בשום אופן, לא מגיב לשאלות שאני שואלת, רק מביט עלי במבט אטום שאני לא מצליחה לפענח.
לעיתים רחוקות הוא שולף חצאי הברות לדוגמה: "תה" (תודה), "נו" (לא), אבל לא בעקביות.
בדר"כ הוא מדבר בג'יבריש, לדוגמא לוקח פלאפון ומעמיד פנים שהוא מנהל שיחה חשובה בשפתו שלו.
כשמדברים איתו על מה שאסור לעשות הוא לפעמים מקשיב אך אינו עונה וברוב הפעמים פשוט מתעלם.
הוא מרביץ ללא סיבה, גם בגן וגם בבית, ובאופן כללי הוא חסר סבלנות ומסרב לשבת או להתרכז למשך יותר מחצי דקה לכל היותר.
כשהוא מרביץ אני אומרת לו שאסור להרביץ, שזה כואב, מסבירה לו כמה פעמים שאם יעשה שוב הוא ישב בצד עד שירגע, וכשהוא עושה זאת שוב אני לוקחת אותו לצד ומושיבה אותו עד שירגע והוא מיד מתחיל לבכות וקם וממשיך הלאה כאילו כלום לא קרה. איך להגיב באותו רגע?
חשוב לציין שהוא ילד מלא שמחת חיים, חייכן, אוהב מוזיקה וריקודים, אוהב להצחיק.
שאלתי היא האם זו התנהגות נורמלית, או שיש מקום לדאגה? וכן האם יש משהו שניתן לעשות כדי לעודד אותו לדבר.
תודה מראש.

אפרת, יש לי ילד עם התנהגות דומה, כך זה היה נראה אצלו בגיל הנ"ל היום הוא גדול יותר.
מכיוון שאת כותבת שהוא מדבר ג'יבריש ושיש לו איזשהו ז'רגון זה נשמע לי כמו אצלנו- דיספרקסיה.
אל תמתיני לבדיקת שמיעה!! תפני במקביל להתפתחות הילד לאיבחון אצל רופא התפתחותי וקלינאית
אנחנו התחלנו מאוחר מידי ובמובן מסויים עוד לא לגמרי התחלנו לטפל וזה מאוד חבל.
לכול הטיפולים הנ"ל זו המתנה ארוכה, גם בפרטי, קלינאיות טובות ופנויות זה לא דבר נפוץ..
כדאי לך להתחיל בתהליך מקסימום זה יהיה לחינם.
מכירה 2 ילדים עם דיספרקסיה קשה שמדברים מצויין היום, הם בטיפול אינטנסיבי כבר מס' שנים.
מצד שני יש את הבן שלי, מדבר מעט ולא טוב, לא מצליחים לטפל באופן רציף.
בהצלחה ובשורות טובות @}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי בן הבכור שלי בן 2.5 מזכיר את מה שמתארת אפרת.הוא לא מווסת רגשית, יש לו קשיי התארגנות, קושי בהתמדה במשחק.אני הבאתי אותו להתפתחות הילד כשהיה בן 1.4 עם איחור התפתחותח משמעותי ובעיקר בתחום התקשורת השפה והדיבור.אבל תמיד היה קשר עין והבנת אינטונציות של אסור, לא וכד' לצערי למאבחנים יש חלוקי דעות. הרופאה ההתפתחותית נמנעה מלאבחן אותו כ PDD כי הוא עדיין צעיר, הפסיכולוגית טענה שאם יש לו יכולת ליצור קשר משותף אז זה לא PDD, נוירולוג אחד אבחן אותו כבתחילת הספקטרום האוטיסטי ואמר שלילד שלנו עם מתן טיפול אינטנסיבי יש סיכוי לצאת ממנו ואז נתן אבחנה זמנית לחצי שנה ובמרכז לחקר האוטיזם כשעשו לו אבחון שמלאו שני שאלונים ואמרו שבני לא בספקטרום. כרגע בני מבין ברמה של ילד בן שנה וקצת, יש לו מילים פשוטות, אולי 5-6 ואיני יודעת מה יהיה בעתיד.במקרה שלו אף אחד ממטפלים לא יכול לנבא אם הוא ישלים את הפער הקים או לא. אז אני נייי מציעה באמת להתייחס לאיכות התקשורת איתכם, עם מבוגרים אחרים-גננות, שכנים ולאיכות התקשורת עם ילדים.לבן שלי יש בעיות בתחום זה ולכן כנראה בגיל 3 אשתדל לאבחן אותו שוב. יש לשים לב מהי איכות המשחק של הילד, לאיזה גיל היא תואמת, האם יש איחור או לא. ולבדוק כל פעם את הבנת שפה.הייתי מציעה גם לבצע בדיקות EEG ן-MRI כדי לראות אם אין תופעה אפילפטית וכן לדעת מה קורה עם מבנה המוח של הילד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נכדי בן שנתיים ושמונה ועדיין לא מדבר, לאחרונה החל לומר חצאי מילים, כמו: אובה {דורה) חפ (חטפני) פה(מפה) מ (מים) אוהב מאד לצפות בטלויזיה ושיקריאו לו ספרים, ולשחק במשחקי הרכבות, השחלות, ולרכב על אופניים, עדיין לא אומר אבא ואמא, יש קשר עין, ילד חייכן,מלטף, נמצא במשפחתון מזה שנה שניה, הדבר שמתסכל אותי הוא שהוא מכה את ראשו בידו כשלא מבינים אותו, או כשלא מבצעים את מה שהוא מבקש-למשל לצאת החוצה עם אופניים בגשם.
יש לציין שהוא כעת נמצא בשלבי אבחון התפתחותי, ובדיקת השמיעה שלו במכון שמיעה הינה תקינה.
האם התופעה של ההכאה הינה שכיחה במצב זה,

האם התופעה של ההכאה הינה שכיחה במצב זה,
תופעה של תסכול רב היא מאוד שכיחה במצב כזה, גם הכאה על הראש, כי יש פער בין היכולות הקוגניטיביות שלו לבין יכולת השליפה של המלים.

יש לציין שהוא כעת נמצא בשלבי אבחון התפתחותי, ובדיקת השמיעה שלו במכון שמיעה הינה תקינה.
אז בדרך כלל עוברים לקלינאית תקשורת. הם יכולים לחולל פלאים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

התופעה של ההכאה היתה בעבר ולטענת אמו הילד חזר להכות את עצמו בזמן שראה את אמו לאחר חזרתם של הוריו מחו"ל לאחר שהות של עשרה ימים.
מחכים לתשובות של האבחון וקלינאית תקשורת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ב"ה
פעם ראשונה שאני רואה התכתבויות נפלאות כאלה.ממש מים קרים על נפש עייפה... יש לי ילדה בת 3 ושישה חודשים. היא בגן רגיל..ועדיין לא מדברת!! רק מלים מסויימות היא אומרת ברור מאוד(למשל:בית,אבא,אמא,כן,לא,אסתי,ביי,בובה..) שאר המילים היא פשוט אאאאא הכי לא ברור בעולם.אבל אני כאמא מבינה..אמא זה אמא לא.. בקיצור אין יותר מתוסכלת מימני אם ישאלו אותי מה חלומי זה שהילדה תדבר!!השמיעה שלה מצויינת.היא הייתה ועדיין אצל קלינאית.(עוזר קדחת) הגננת המליצה לי גן שפתי כי פשוט אין לה מה לעשות בגן רגיל. את חוות דעתכן בבקשה ואם אתן מכירות ילדים כאלה.מאמא שחולמת שרק ת ד ב ר.

שליחה על ידי דנה_ה* » 25 מרץ 2012, 02:22

הבת של אחותי גם לא דיברה עד גיל מאוד מאוחר ולבסוף לאחר לבטים רבים רשמו אותה לגן שפתי שעזר מאוד. היום היא מדברת גיל לגמרי וגם מאוד חכמה. אז הנסיון המשפחתי שלנו הוא בעד. בהצלחה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לדנה תודה רבה לך רק שאלה קטנה עד איזה גיל? והאם לא הייתם מודאגים שיש שם עוד ילדים עם הפרעות שונות לא רק בעיות שפתיות...? בכל זאת אותי זה מדאיג שיש שם ילדים חריגים...עם התנהגויות חריגות.

שליחה על ידי אמא* » 25 מרץ 2012, 13:18

אולי כדאי לך פשוט לבקר שם ולראות..

ואולי גם להחליף קלינאית אם הטיפול שלה לא מקדם....

ומה מדאיג אותך בילדים האחרים?
ובדרך כלל בגן שפתי יש ילדים עם בעיות שפתיות ושילוב בגן רגיל.

בכל גן שפתי זה אחרת ויכול להיות שמה שאת רואה עכשיו ישתנה עד שנה הבאה, הרכב הילדים למשל.
הבן שלי שהוא " ילד חריג עם התנהגויות חריגות" היה בגן שפתי שהיה פשוט גן גרוע, אז השאלה היא באמת רמת הגן
דברי עם הורים שהילדים שלהם שם וגם אני מציע לך להחליף קלינאית.
בהצלחה

שליחה על ידי דנה_ה* » 25 מרץ 2012, 18:18

לדנה תודה רבה לך רק שאלה קטנה עד איזה גיל? והאם לא הייתם מודאגים שיש שם עוד ילדים עם הפרעות שונות לא רק בעיות שפתיות...? בכל זאת אותי זה מדאיג שיש שם ילדים חריגים...עם התנהגויות חריגות.

הבת של אחותי גם בגיל 3 לא ממש דיברה וגם אחר כך, למיטב זכרוני עד גיל 4 או יותר.. גם בהמשך זה השתפר בהדרגה ואפשר היה להרגיש שיש שונות שפתית. אפילו היום כשהיא בת 9 ומדברת גם אנגלית, יש משהו קטן שברור מאוד למי שיודע שהיתה בעיה ולמי שלא - כנראה שלא שמים לב (הילדה גם כזאת מקסימה וחכמה שזה רק חלק מהתמונה, השפה שלה).

גם אחותי בזמנו התלבטה לגבי הגן השפתי בדיוק מאותן סיבות וגם חששה מתווית החינוך המיוחד שתודבק לבתה. אני זוכרת שידוע מראש אילו ילדים יהיו בגן בשנה הבאה ואפשר להתרשם מהרכב הגן ומהצוות. בסופו של דבר - לילדה היתה בעיה קשה וכל מיני קלינאיות תקשורת וריפוי בעיסוק לא עזרו והגן השפתי, שהטיפולים בו מרוכזים ומיועדים בדיוק לבעיה שלה - היתה קפיצה פשוט אדירה.
היום היא בחינוך רגיל כמובן.

שליחה על ידי מאמא* » 25 מרץ 2012, 20:19

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אין תודה רבה ענקית לכן.עודדתן אותי!!! אחליף קלינאית...(לא חשבתי על הרעיון..) אגב אנ יודעת שזה פרוצדורה לא קלה להכניס לגן שפתי כולי תקווה תחזיקו אצבעות..בכל זאת במקום שאני גרה לא קל עם הפסיכולוג שנותן הסכמות בועדה..הוא מרגיש כאילו הוא זה שמממן את ההוצאות.בזמן הקרוב הועדה ואני אפילו חושבת להביא את ביתי ממש בכדי שאראה את הבעיה בקרוב....

בהצלחה.

שליחה על ידי דנה_ה* » 26 מרץ 2012, 12:40

בהצלחה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום, אני מאוד מודאגת מילדה של חברתי הטובה.
הילד בן שנתיים וחודשיים ולא מדבר כלל, לא אבא ולא אמא ,רק במפגש האחרון שלנו הצלחתי ליצור איתו קשר עין, היא מספרת לי סיפורים עליו שבעיניה נראים חמודים ובעיני נראים מעט מדאיגים, ניסיתי להסביר לה המון פעמים שאולי שווה לה ללכת לקלינאית תקשורת רק בשביל לקבל כלים על מנת לעודד את הילד לדבר (בתקווה ששם יתנו גם אבחון מתאים) אבל היא אומרת שהיא רוצה אבל מתעצלת ולדעתי זה לא יקרה , היא פשוט מחכה שהוא יתחיל פתאום לדבר.
האם יש למישהו עצה בשבילי? אני מאוד רוצה להדגיש כמה שזה חשוב ומצד שני לא ממש רוצה להתערב

שלום לכם, הבן שלנו (שנה וארבע) מקשקש המון, אבל ישנם ימים שהוא אומר רק אוטו. מהבוקר עד הערב. אני חייב לציין שהוא כמו כל בן מצוי מאוד אוהב מכוניות טרקטורים ואוטובוסים. שמנו לב שאוטו מייצג גם כל מיני דברים עגולים: צלחת , תמרור עגול, דוגמאות על כרית וכו׳

לפעמים הוא אומר אוטו שם. כשהוא רוצה שניקח אותו לאתר בניה קרוב (שם יש טרקטורים)
לפני תקופת האוטו הוא דיבר יחסית הרבה , עם די הרבה מילים, ועכשיו רק אוטו.
אנחנו עובדים איתו הרבה על מילים נוספות כרגע ללא הצלחה

יש לכן עצה?

להנות ממנו ולהרגע. הוא נשמע יופי של ילד@}

לפלוני אלמונית מה- 9/4/12: מה שאת מתארת נשמע שווה אבחון. לא בהכרח יש בעיית תקשורת אבל יש בהחלט עיכוב בהתפתחות השפה וכדאי לברר למה. אבל כשהאם לא מרגישה את הדחף בעצמה זה מסובך לדחוף לאבחון. אולי כדאי להציע לה קודם כל ללכת לבדיקת שמיעה ולראות אם יש ירידת שמיעה כלשהי, אפילו על רקע של נוזלים באוזן התיכונה, שיכולים להיות אחד הגורמים לעיכוב. בכל מקרה, לפני כל אבחון יבקשו ממנה בדיקת שמיעה עדכנית (וחשוב לוודא שהם יעשו בדיקת שמיעה במכון שמיעה שבו יש שתי קלינאיות תקשורת בבדיקה - נוהל לבדיקות של ילדים). בעקרון, כדאי להדגיש בפניה גם שאם תלך לאבחון - לא בהכרח יתחילו מיד בטיפול. יתכן ובהתחלה היא תקבל הדרכה איך לעבוד איתו בבית. קלינאיות תקשורת לא מחפשות בהכרח "לאבחן" או "להגדיר" ילד באופן מסויים אלא רוצות לסייע לו לצמצם את הפער עם בני גילו. אם היא מפחדת מהגדרה או אבחנה, חשוב להגיד לה שזה לא העניין אלא מה שחשוב זה שהיא תקבל כלים איך לקדם אותו מבחינה שפתית (או תקשורתית אם יש צורך). בהצלחה

לפלוני אלמונית מה- 30/6/12: למידת שפה היא תהליך דינאמי ולא בהכרח לינארי. העובדה שהוא משתמש במילה אחת לתאר מילים רבות היא תהליך טבעי ונפוץ מאוד בתחילת רכישת השפה. לפי מה שכתבתם הוא כבר התחיל גם בצירופי מילים (אוטו שם) שזה בהחלט על רצף התפתחות השפה. כשבוחנים את אוצר המילים של ילד בשלב החד-מילי, מחפשים גם צלילים המייצגים מילים (למשל - הב הב במקום כלב ומו לפרה) וגם אותם צריך להחשיב במניין המילים שהוא משיים. אם במהלך החודשים הקרובים לא יהיה שינוי במספר המילים שהוא משיים, אפשר יהיה להתייעץ עם קלינאית תקשורת. מומלץ גם לבדוק בהזדמנות את השמיעה שלו במכון שמיעה שעושה בדיקות לילדים. בהצלחה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מתי לדאוג לתינוק שלא מדבר

בימי שלישי, בין 4-7 אחה"צ.

(אני לא רוצה ללגלג. נא לשכתב את השאלה כך שאפשר יהיה לענות עליה)

תמרוש נראה לי שיש כאן כוונה לתקן את שם הדף מבחינת העברית.

אה

אני בעד.

שליחה על ידי יעל* » 24 יולי 2012, 11:55

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבן שלי בן 2.5 (עוד חודש) דו לשוני - ואוצר המילים שלו גדול למרות שהצירופים בינתיים מועטים. כל השנה כמעט היו לו בעיות התנהגות (בעיקר נשיכות חזקות וקורעות את העור) ואנשי המקצוע קישרו את זה לעובדה שהוא לא יכול להתבטא כמו הילדים האחרים. המצב השתפר אך בחודש האחרון החמיר. התבקשנו לא לחזור לגן שנה הבאה. האם אתם חושבים שכדאי לשלוח אותו לגן דו-לשוני (אם קיים כזה דבר) או האם יש גני שפה לגיל הזה?
תודה

אבחון בהתפתחות הילד. לגני שפה מגיעים בוועדות השמה, מהרו כי די מאוחר ויכול להיות שתפסידו את ההרשמה לתחילת השנה.

שליחה על ידי יעל* » 25 יולי 2012, 09:57

עשינו אבחון והכל תקין אפילו העיכוב הקל תקין. אבל האם יש גני שפה לגיל 2.5 (לפני גני טרום טרום)?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבן שלי בן שנה, לא מתקשר ולא מדבר וזה מדאיג.. השאלה שלי אם הטלוויזיה אשמה.. מישהו יכולה לעזור לי? אני דיי לחוצה...

האם אתם חושבים שכדאי לשלוח אותו לגן דו-לשוני (אם קיים כזה דבר) או האם יש גני שפה לגיל הזה?
אני חושבת שכדאי לעשות לילד איבחון מקצועי ומקיף ואף ללכת להדרכת הורים. לא ברור ממכתבך אם הנשיכות האלימות שלו הם כתוצאה מקושי פיזי, או התנהגותי או רגשי וחשוב לאבחן נכון ולטפל בכך.
גם לטובתו וגם לטובת סביבתו.
ממה שאני הבנתי את מבלבלת בין שני דברים:
גן דו לשוני - הוא גן שמדברים בו בשתי שפות. ילד עם קושי שפתי עלול להתקשות ולחוות תסכולים בגן כזה
גן שפה - זוהי מסגרת גן המיועדת לילדים עם בעיות שפה ותקשורת (הוא מתנהל בשפה אחת כמדומני). ויש בו הרבה מאוד כלים טיפוליים וצוות שיכול מאוד לעזור ולקדם את הילד.
כדי להגיע אליו יש צורך באבחון מסודר.

הבן שלי בן שנה, לא מתקשר ולא מדבר וזה מדאיג
לא מתקשר בכלל? גם לא תנועות מחוות ידיים, יוצר קשר עין, מחייך בוכה כשנעלב (למשל, כשאת לא יכולה להרים אותו) מצביע כל אלו הן דרכים לתקשורת.
אם זה לא קיים - פני לייעוץ דחוף.
לא מדבר - לא אמור לדבר במילים שלמות וברורות. יכול להיות שיש לו רק הברות.
אם את לחוצה - פני לאנשי מקצוע. ניתן לעזור. משפט חכם שרואה אמרה לי פעם בקשר לביתי: "לא צריך להילחץ, צריך לעזור".

השאלה שלי אם הטלוויזיה אשמה.
סליחה, הטלויזיה לא אשמה, ואין מה לחפש "אשמים" יש ליטול אחריות והאחריות היא כמובן כולה של ההורים. ילד לומד לדבר ולתקשר מזה שמדברים אליו ואיתו. לא מטלויזיה שנעה מהר מדי, חזק מדי ולא מדברים איתו ישירות בקצב שלו ובעדינות שלו. את צריכה לדבר איתו ולא להושיב אותו מול הטלויזיה. בגיל שנה זה עושה בעיקר נזק. הפיך בד"כ.
לשיר שירים, לספר סיפורים, לתקשר. זה לא קורה מעצמו צריך להשקיע. לפעמים בקופ"ח מעניקים הדרכה להורים לצד טיפול בילד
בהצלחה לכולם

הבן שלי בן שנה, לא מתקשר ולא מדבר וזה מדאיג.. השאלה שלי אם הטלוויזיה אשמה.. מישהו יכולה לעזור לי? אני דיי לחוצה..
הטלויזיה לא אשמה, עובדה שיש הרבה ילדים שצופים בטלויזיה מגיל אפס ובכל זאת מדברים ומתקשרים. הנזק של הטלויזיה יכול להתבטא באוצר מילים דל אך לא בחוסר יכולת לדבר ולתקשר. אני יוצאת מתוך ההנחה שאת לא מושיבה אותו למשך שעות כל יום מול הטלויזיה ושאת גם מדברת איתו ומשחקת איתו ולמרות זאת הוא לא מדבר.
יש ילדים שמתחילים לדבר רק אחרי גיל שנה או אפילו אחרי גיל שנתיים. אם הוא נראה לך לגמרי לא מתקשר, לא רק בדיבור אלא גם בשפת גוף ובהתייחסות אליך, אז את יכולה ללכת לייעוץ, יכול להיות שיש לו קשיים כלשהם שכדאי לך לדעת עליהם.

_השאלה שלי אם הטלוויזיה אשמה
סליחה, הטלויזיה לא אשמה, ואין מה לחפש "אשמים" יש ליטול אחריות והאחריות היא כמובן כולה של ההורים. ילד לומד לדבר ולתקשר מזה שמדברים אליו ואיתו. לא מטלויזיה שנעה מהר מדי, חזק מדי ולא מדברים איתו ישירות בקצב שלו ובעדינות שלו. את צריכה לדבר איתו ולא להושיב אותו מול הטלויזיה. בגיל שנה זה עושה בעיקר נזק. הפיך בד"כ._
ניקי ניים, זה לא הוגן מה שכתבת.

אם יש ילד בן שנה שלא מתקשר (בדגש על תקשורת לא-מילולית, כי כמעט ולא לדבר בגיל הזה זה עוד נורמלי), גם לא במחוות, הבעות וסימנים שאפשר להבין אז לא הטלוויזיה ולא ההורים אשמים - זה סימן שיש פה קושי.
אי אפשר לגרום לילד לא לדבר ולא לתקשר, אלא בתנאים ממש קיצוניים של הזנחה.
גם שעה-שעתיים של טלוויזיה ביום לא יוכלו לגרום נזק מדרגה כזאת.
אז אפשר לרדת מההאשמות האלה.
כן כדאי לקחת אחריות, במובן של להגיד "או.קיי, זה המצב, מה אני יכולה לעשות עם זה כאן ועכשיו?" - ואז לעשות.

אם הוא נראה לך לגמרי לא מתקשר, לא רק בדיבור אלא גם בשפת גוף ובהתייחסות אליך, אז את יכולה ללכת לייעוץ, יכול להיות שיש לו קשיים כלשהם שכדאי לך לדעת עליהם.

לא הטלוויזיה ולא ההורים אשמים.

הוא אשר כתבתי:

סליחה, הטלויזיה לא אשמה, ואין מה לחפש "אשמים" יש ליטול אחריות והאחריות היא כמובן כולה של ההורים.

לא האשמתי את ההורים אלא עוררתי לקחת אחריות. כמוכן - הדגשתי שזה אמנם מזיק אך הנזק הפיך. בד"כ.

ניקי, לא מקבלת.
ילד לומד לדבר ולתקשר מזה שמדברים אליו ואיתו. לא מטלויזיה שנעה מהר מדי, חזק מדי ולא מדברים איתו ישירות בקצב שלו ובעדינות שלו. את צריכה לדבר איתו ולא להושיב אותו מול הטלויזיה. בגיל שנה זה עושה בעיקר נזק
ממה שכתבת פה, קל מאוד להסיק (גם אם לא התכוונת לזה) שהאיחור בדיבור / תקשורת נגרם בגלל חשיפה רבה מדי לטלוויזיה ומחסור בתקשורת עם ההורים.
וזה מטעה ומתקיף.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום,

הבן שלנו בן שנתיים וחודשיים עם עיכוב התפתחותי רב תחומי משמעותי
אינו אוכל - כיום מוזן דרך צינורית הזנה PEG. מוטוריקה גסה ועדינה תקינה. לפני חודש מצביע ומהנהן עם הראש "כן" ו "לא". בעל יכולת חיקוי טובה מאוד.כשהוא רוצה משהו הוא מצביע או מושך אותנו ביד.
הילד נמצא במעון יום שיקומי של אלווין.
היינו אתמול בביקור התפתחותי - הרופאה טענה שהילד סגר פערים וניכר שהתקדם. טוענת שאין אוטויזים או פיגור.

אנו מאוד מוטרדים מנושא השפה - הילד אינו אומר מילה אחת אלא רק מעט מילמול וצעקות ( שיחמה או תיסכול - תלוי בסיטואציה ).

הרופאה המליצה לשלב עבודה אינטנסיבית עם קלינאית תקשורת על מנת לנסות ולצמצם את הפער השפתי.
אשמח לקבל המלצות, טיפים, וטלפונים של מטפלים בתחום,

תודה רבה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום
הבת שלי בת שנה ושבעה חודשים, אובחנה כבעלת היפוטוניה קלה ועוברת פיזיותרפיה. אני מודאגת כי היא אומרת ממש מעט מילים: אבא, אור, את זה, עין, אריה, אוטו ולא אומרת כלל אמא או מילים שכוללות את האות מם. יש סיבה לדאגה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום
בני בן שנה ושמונה חודשים כמעט ולא מדבר. רק אבא ואמא. יחד עם זאת מבין הוראות פשוטות למשל: "רוצה עוגיה?" הוא רץ לארון שבו מאוחסנות העוגיות. "בוא נעשה אמבטיה..." הוא רץ לאמבטיה. מה שמדאיג אותי שהוא גם לא יודע קולות של חיות למרות ניסיונותינו הרבים ללמדו, או איפה אור? מצביע בכל היד כלפי מעלה (לא כלפי האור). אין לו סבלנות לשמוע סיפור או לצפות בטלויזיה (אפילו מס' דק'). מאוד אוהב שירים ומוזיקה. בגן אומרים שהוא מסתובב סביב עצמו כששומע שירים במשך הרבה זמן ולא מתעייף עד שהקלטת נגמרת או שאחד הילדים מפריע לו... (בבית אני לא רואה את זה) . אציין כי בחודשים הראשונים לחייו ההתפתחות המוטורית שלו היתה מעולה. התהפך בגיל מוקדם מאוד והחל לעמוד בלול/מיטת תינוק בגיל כחצי שנה (כשהוא נתמך כמובן במעקה). הוא ילד מקסים חייכן, יוצר קשר עין, משחק עם אחיו הגדולים. יחד עם זאת לעתים נראה מנותק... לפעמים מתנהג בצורה מאוד תינוקית. רוצה שארים אותו המון... רוצה שתמיד אהיה בסביבה. אני מאוד דואגת. הגשתי טפסים להתפתחות הילד אך זה לוקח זמן ולא ברור אם בכלל יאשרו. שכחתי לציין שעשינו לו בדיקת שמיעה ויצא כי אינו שומע ב- 100 % אך בגבול הנורמה. אשמח לקבל המלצות בהקדם. אני מאוד מודאגת...

אמא מודאגת, טוב שפנית להתפתחות הילד, נשמע כמו צעד נבון.
אם את לא שקטה והתפתחות הילד עובדים לאט מדי לטעמך, את תמיד יכולה לפנות לקלינאית תקשורת באופן פרטי.

האם הוא ממציא מילים? למשל אומר (באופן עקבי) "אַה" בשביל כן, או "נננננננ" בשביל "אוכל"? כי גם אלה נחשבות מילים בשלב הזה.

תודה רבה על התגובה...
לצערי הוא לא ממציא מילים. כשלא רוצה משהו הוא מניד את הראש כלפי הכתפיים או מתעצבן ובוכה. כשהוא רוצה משהו- הוא מתקשה להביע את זה. פשוט מתעצבן ובוכה ואז אני מראה לו כל מיני דברים (למשל בקבוק, אוכל וכד') והוא נענה בהתאם לצרכיו. לעתים נדירות הוא אומר כ...(בצירה) ומתכוון למילה כן. או מנה למטרנה. אך זה לא עקבי... כשזה קורה אנחנו פשוט צוהלים משמחה...
לגבי התפתחות הילד- למרות שקופ"ח אישרה את בקשתי (ופיקססתי אליהם), קיבלתי אתמול תשובה מהמכון להתפתחות הילד שבני לא יוכל לקבל טיפול שם היות והם עושים אבחונים יותר מורכבים ולא רק עקב קשיים בדיבור. ניסיונותיי להסביר שהקושי הוא לא רק בדיבור עלו בתוהו. נאמר לי שההפנייה של רופא המשפחה היא לקלינאית תקשורת ולכן עלי לפנות למכונים הפרטיים (למשל מכון הדים...). אני דוקא רציתי שכן יערכו לו איבחון מקיף עם אנשי מקצוע מתאימים אך כאמור בקשתי נדחתה...

באמת מתסכל.
בכל אופן, את יכולה להתחיל עם קלינאית תקשורת, וכשהיא תכיר את הילד, אם היא תזהה שהקשיים שלו הם לא רק בדיבור, היא תוכל לתמוך בבקשה חוזרת שלך לקבל אבחון כוללני יותר במכון.
בהצלחה!

אמא מודאגת?, טוב שפנית להתפתחות הילד, נשמע כמו צעד נבון

לאור ההתנהלות שלהם, אני מציעה למצוא איש מקצוע מומחה לגילאים האלה, שיאבחן ויתן הדרכה לך ולאבא, וטיפול אם צריך.
את יכולה להתחיל עם קלינאית תקשורת, וכשהיא תכיר את הילד, אם היא תזהה שהקשיים שלו הם לא רק בדיבור, היא תוכל לתמוך בבקשה חוזרת שלך לקבל אבחון כוללני יותר במכון.

תודה רבה על העצות הטובות...

אמא מודאגת - באיזה גן הילד נמצא? כמה ילדים יש אתו, ובני כמה הם? הוא מאד מאד צעיר, תינוק, אולי חסרים לו שם הגירויים המתאימים לו? (או כפי שקורה לעתים קרובות - יש עודף מהם?)
מציעה לך בחום, חוץ מהפניה החיונית מאד לאנשי מקצוע, לנסות להיות אתו כמה ימים לבד ולהבין מה את רואה ומרגישה בעצמך
אולי הוא איטי, אולי היומיום הרגיל שלו אתך, בו הוא צריך להתחלק בך עם שאר האחים, לא מוציא ממנו את המיטב?
אולי הוא צריך רק טריגר קטן, משהו שרק את תוכלי לזהות, שידחוף אותו קדימה? אולי חסר לו משהו שלא מובן מאליו, שעדין אינך רואה?
למשל, השעות הארוכות שהוא נמצא בלעדייך בגן יכולות בקלות להסביר את הצורך שלו להיות הרבה על הידיים כשהוא אתך

לגבי אנשי המקצוע והתפתחות הילד, אני מציעה להתכונן לקראת הפגישה אתם.
צריך להבין את מוגבלויות הפעולה שלהם - זמן מוקצב ולא בהכרח מתואם, חדר זר לילד, פניות לא תמיד מלאה, ועוד.
מציעה לך לערוך רישום מדויק, כל מיני סיטואציות, ואם אפשר - גם לצלם קטעים בוידאו.
שימי לב שאם אכן תתעורר בהם דאגה, אחד השלבים הראשונים שיקרו זה שישלחו מישהי לגן לתצפית על הילד. הכנה כזו שאת יכולה לעשות תסייע לה מאד.

קיבלתי אתמול תשובה מהמכון להתפתחות הילד שבני לא יוכל לקבל טיפול שם היות והם עושים אבחונים יותר מורכבים ולא רק עקב קשיים בדיבור.
מאד תמוה ומוזר! את אכן יכולה ללכת לפרטי, אבל אפשר גם לבקש מרופא המשפחה לשנות את ההפניה, או לבקש מהגננת לכתוב כמה מילים גם.

בהצלחה!