אניגמה
_אנשים מיניים - כאלה שאוהבים מין, רוצים לחוות הרבה חוויות מיניות, פתוחים לאפשרויות מיניות מגוונות וכו'.
אנשים לא מיניים - כאלה שלא מתעניינים מאוד במין, לא חושבים שהמין הוא חלק מאוד חשוב מהחיים, מסתפקים ביחסי מין שגרתיים ובתדירות לא גבוהה_.
אולי
_אני לא יודעת מי האנשים שעליהם מבוססת התיאוריה, אבל אני רק רוצה לאתגר את ההנחה שמיניות רבה = מיניות בריאה.
לדוגמה, יכול להיות אדם שנקרא "מיני" ולכאורה זה בריא, אך בפועל הוא עם בעיות כאלה ואחרות, מחפש חום ואהבה בצורת מין, ואינו מצליח למצוא זוגיות, כי הוא מתוסבך. המיניות שלו אינה בריאה. _
בשמת א
_מהצד, לי זה נראה אחרת.
מה שאני רואה, זה שאיזו אנרגיה שאני לא יודעת להגדיר, שאמורה להיות מושקעת בתוך המשפחה - מתפזרת החוצה. אי אפשר למנוע את זה. ברגע שמכניסים עוד בן אדם לשם, למצב אינטימי, יש אנרגיה שמתפזרת החוצה.
לדעתי הפגיעה היא בעיקר בילדים, והם מרגישים את זה ברובד האנרגטי. כלומר, לא חייבים לדעת מה קורה, אבל מושפעים מזה.
זו דעתי האישית._
אלו הם הקטעים שאותי עניינו יותר מכל בדף הזה.
מהי מיניות בריאה?
ועם מה להשוות?
אני לא חושבת שאנשים רגילים, לא מיניים על פי הגדרתה של אניגמה, הם אכן לא מיניים. אין לי דרך לבדוק את רמת הצורך של אדם בחברות אמת, אבל אם אני הייתי רואה תבנית של אנשים עם מיניות יתר שיש להם בעיות בזוגיות הייתי אומרת שהם לא מאוזנים, כפי שאמרה אולי.
באותה המידה, אני לא יודעת אם זוגיות פתוחה היא טובה או לא.
מה שאמרה בשמת נראה לי נכון מבחינת העובדות, אך מוטל בספק ברמת הפרשנות להן. יש אנרגיה שבזוג מונוגמי נשארת בתוך המשפחה ובזוגיות פתוחה יוצאת החוצה. הילדים מרגישים את זה ומושפעים מזה. האם זו פגיעה? לא יודעת.
השערה - אם האנרגיה רק יוצאת ולא חוזרת חזרה יש חוסר איזון, לפחות לגבי רוב האנשים. לעומת זאת, אם האנשים מחוץ לזוג איתם עושים אהבה הם גם כן חיים בזוגיות פתוחה ומחזירים חזרה נוצר איזון.
איזון שונה מזוגיות מונוגמית.
במידת מה, זה דומה לפוליאמוריה, אם רשמתי נכון, משפחה בה יש יותר מגבר אחד ואישה אחת, נניח רביעייה, שתי נשים ושני גברים שחיים יחד.
אני לא בטוחה שיש אנרגיה
ש אמורה להיות מושקעת בתוך המשפחה_, לפחות לא במשפחה הגרעינית. משפחה גרעינית זה מושג מודרני. כשאני מדיימנת משפחה אני חושבת על ארבעה דורות שחיים יחד, סבתות וסבים, זוגות מבוגרים יחסית, זוגות צעירים וילדים.
אני לא יודעת מה הגישה הנכונה.
יש אנשים שמאמינים במונוגמיה, ללא התנסות בחוויות מיניות עם אדם אחר מלבד האחד/ת.
בשורה התחתונה, אני מניחה שלאנשים שונים מתאימים דברים שונים. אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל.
אולי לרוב האנשים עדיפה מונוגמיה ויש כאלה שלהם לא?
אולי עדיפה בכלל הגישה של בנות המוסו, שבשפתן המקורית אין מילה שמשמעותה "אבא"?
האם הילדים שלהן נפגעים?
אני בעיקר חושבת שכל איזון שהוא הוא טוב, כל המערכות השונות של משפחה טובות, ואין אחת טובה מהאחרת.
השלה היא איזו מהן מתאימה לאיזה אדם, וכמובן, איך אפשר לבנות משפהח בריאה בהעדר כמעט מוחלט של דוגמאות למשפחות כאלו.
וזה לא שהן לא קיימות, הן פשוט במיעוט.
אין לי רצף של דורות שחייו בדרך מסויימת ואני יכולה לראות איך אמורה לחיות משפחה מהסוג הזה.
וזה חסר לי.