^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אשמח לפתוח את הנושא שוב

פלונית מאוד, צר לי לשמוע...
אבל באופן אישי אני מעדיפה את נושא הדף כמו שהוא ונראה לי שלשאלה שלך יש הרבה דפים אחרים מתאימים יותר...
מקווה שתמצאי לה מקום טוב ושתקבלי תמיכה.

אפשר להפוך את שם הדף ל"זוגיות כמכשול למיניות"? מה עושים כשהתקשורת עם הבנזוג, הבעל, רעה ומקרטעת ואין שום שיתוף רגשי, כי הוא לא החבר שלי ולא ניתן לשוחח בלי להגיע להאשמות, אני מרגישה שלא מסוגלת בגלל זה לאינטימיות מינית, ומבחינתו עסקים כרגיל? כלומר אין שום חברות בינינו אבל יש ציפיה ליחסים מיניים כרגיל? לי זה קשה נורא.

זוגיות פותחת, למה את מתכוונת כשאת מדברת על ריפוי?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ונשאלתי בראשית הדיון -

_זוגיות פותחת
מה את איזו סופרוומן, יפהפית על מושלמת
או שזה פשוט לא מוריד את ערכך שהוא הולך עם טחרות והאם יש לכם ילדים?_

אז ככה:
כן, אני יפה
לא, אני לא רואה קשר בין יופי למשיכה מינית. אנחנו נמשכים למישהו שיש לו אנרגיה שמתאימה לנו, לבחורה קורנת מבפנים, שלמה עם הנשיות שלה, לגבר שמקרין בטחון... כל מיני דברים. אבל תווטי פנים הם לא העניין. כל אחת בטח חווה ימים שהיא מרגישה מדהים וכולם מחייכים אליה ולחליפין ימים שהיא מרגישה סמרטוט וזה גם מה שהסביבה קולטת. נכון, לפעמים בנות יפהפיות גדלות עם יותר בטחון עצמי ובטחון בנשיות שלהן ומקרינות את זה החוצה באופן טבעי. לא תמיד.
ולא, לא מפריע לי שהוא שוכב מדי פעם עם אחרות. מתי כן היה עלול להפריע לי? אם הייתי מרגישה שזה בא על חשבון הבית / הילדים / או אפילו על חשבוני. חייב להיות פה איזון וחייב להיות מצב בו כולם מרוצים כי מרירות של אחד הצדדים תגרור את כולם למטה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לעומת זאת, אם האנשים מחוץ לזוג איתם עושים אהבה הם גם כן חיים בזוגיות פתוחה ומחזירים חזרה נוצר איזון.
נכון.
ולפעמים גם נוצר ריפוי, שלא היה עם בן הזוג.

במקום להתמודד עם הפחד אני מציעה להתבונן בו.
מסכימה עם חני. כל העניין בעיני הוא דרך נוספת לגדילה, לריפוי, לעוד כל מיני דברים. לי זה כלי מתאים.זה נכון לי לחיות ככה ולאפשר לבן זוגי לחיות ככה. לא לכולם זה מתאים.

אחרי הרבה שנות נישואין כנראה שמין טוב ומרגש הוא בדרך כלל לא עם בן/בת הזוג שלך.
זו,למשל, דוגמה לנורת אזהרה מהבהבת בענק! )-:<
כשהיו לנו בעיות עצומות בתחום הזוגי, שהתבטאו כמובן גם במיטה, לא יצאתי החוצה למרות הפיתוי הגדול כי היה לי ברור שאם אני יוצאת עכשיו - אני לא חוזרת. ורציתי להחליט שאם נפרדים זה לגמרי "על נקי". בינתיים אנחנו במקום זוגי טוב פי כמה, וגם המין יותר טוב ממה שהיה אי פעם לפני.
נראה לי שכל הקטע בבן זוג קבוע זה שהיחסים (מיניים וזוגיים) מעמיקים ומשתפרים כל הזמן, למרות הנפילות. אחרת בשביל מה אנחנו פה?

היחסים עם מישהו אחר הם לא תחליף לבן הזוג: לא במיה ולא בלב. יש בהם אלמנט רגשי, יש לפעמים אהבה, אבל באופן מאד מובחן אין שם את האינטימיות המתמשכת עם בן הזוג.

אין מה לעשות. אחרי הרבה שנות נישואין כנראה שמין טוב ומרגש הוא בדרך כלל לא עם בן/בת הזוג שלך.
דברי בשם עצמך...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אין מה לעשות. אחרי הרבה שנות נישואין כנראה שמין טוב ומרגש הוא בדרך כלל לא עם בן/בת הזוג שלך
השגרע כן זו לא טעות כתיב עושה את שלה
אולי עצוב אבל זו עובדה
אז לא כל דבר חייבים לספר לבן/בת הזוג אלא פשוט לעשות ולהנות ממה שאפשר בלי להרוס
תהנו מהחיים היום
כל יום שעובר לא חוזר

אתן לגמרי צודקות.

חני בונה כתבה נפלא, ברור ומדוייק!
זה המסר שניסיתי להעביר כשהצעתי שכל אחד מכם בנפרד ישב ויבדוק עם עצמו מה הצורך האמיתי פה.
וגם לבדוק בכנות, באומץ ולעומק את הסיבות האמיתיות העומדות מאחורי הרצון לפתוח את הזוגיות. אחרי תהליך כזה תדעו את התשובה הנכונה לכם, והיא עשויה להפתיע אתכם..
לא לפעול מתוך הפחד, לא להאבק בו, אלא להשתמש בו ככלי ללימוד פנימי ולהתפתחות.

ברור שהפחדים כרגע שולטים.. זו הסיבה שאני כאן, חושפת את עצמי גם לעצמי ומנסה להתמודד איתם.

במקום להתמודד עם הפחד אני מציעה להתבונן בו. לבדוק על מה הוא יושב. ויכול להיות שהנושא שהוא יושב עליו לא קשור כלל לזוגיות פתוחה או לא.
בעיני ההתבוננות עושה חלק גדול מהעבודה. היא גם חוסכת את האנרגיות שנדרשות להתמודדות מולו. וגם מתייחסת אליו כאל מקור לאינפורמציה שעוזר לנו.
באהבה

הי מיה, ברור שהפחדים כרגע שולטים.. זו הסיבה שאני כאן, חושפת את עצמי גם לעצמי ומנסה להתמודד איתם.
הכוונה שלי היתה שזה לא נראה לי מקום טוב לשאוף אליו כך שלהגיד, זה מפחיד- זו לא סיבה מספיק טובה בעיני להימנע ממשהו.
והאמת, בד"כ בהרבה מקרים אחרים זה אפילו די הפוך, כשיש משהו שמפחיד אותי, זה סימן מבחינתי שיש כאן משהו שאני צריכה להתמודד איתו.
זה לא אומר עוד מה שאני צריכה לעשות בעניין הזה ספציפית, התמודדות לא חייבת להיות יישום של זוגיות פתוחה אבל זה בהחלט לא סיבה לא ליישם זוגיות שכזו בעיני. כל עוד מתבוננים היטב על עצמנו כמובן....

הפחד שלי הוא שאם לא נאפשר את ההתנסות הזו בתוך מערכת היחסים, נצטרך לשבור אותה בסופו של דבר
אני מפחדת גם שהוא יתנסה במין עם אחרות, זה יערער אותנו כזוג, הוא ירצה עוד ועוד, הוא יאהב יותר לשכב עם אחרות, אני אקנא
הפתרונות שאנחנו מצליחים לחשוב עליהם מפחידים
נראה לי תמוה לתת לפחד מקנאה לנהל את מערכת היחסים שלנו
מצטטת אותך רק כדי לשקף לך עד כמה הפחדים שלך כן מנהלים אותך בתוך המצב הזה.
לעשות החלטות כאלו מתוך מקום של פחד נראה לי לא בריא, לכן אני שוב מציעה שכל אחד מכם בנפרד ישב ויבדוק עם עצמו מה הצורך האמיתי פה. מה הצורך האמיתי של בן זוגך ומה שלך.

בעיקר כי מסביב זה כ"כ לא מקובל - יש לי הרגשה שזה הרבה יותר מקובל ממה שנהוג לחשוב...

אני רק רוצה לאתגר את ההנחה שמיניות רבה = מיניות בריאה.
גם אני תוהה על כך, מדוע בחברה בה אנו חיים אנשים סבורים ש- מיניות רבה=מיניות בריאה.
האם גם אכילה רבה=אכילה בריאה?
אני חושבת שכמו באוכל, גם בנושא המין אנו בחברה המערבית מוצפים בגירויים מוגזמים ומיותרים שאולי גם מזיקים לבריאותנו, הפיזית והנפשית. אני נכנסת לאתר חדשות ידוע באינטרנט וישר קופצות לי לעיניים תמונות של אנשים בפוזות שמשדרות מיניות ובלבוש (או יותר נכון כמעט ואין לבוש) מתגרה. אני נוסעת במכונית ורואה מודעות ענק בצידי הדרכים של דמויות שמשדרות מסר דומה. אני רוצה לראות חדשות בטלוויזיה וישר נדחפות לי לעיניים פרסומות למוצרי מזון מיותרים ומזיקים, ומיד אחריהן פרסומות למוצרי צריכה מיותרים בהן מפזזים אנשים צעירים לנצח בעלי יופי מושלם ומבט מיני מפתה, כל זה בשביל לנסות לשכנע אותי לקנות איזה בושם או חולצה. עם כל הגירוי יתר המיני הזה שאנו נחשפים אליו כל הזמן, אין ספק שזה עלול לגרום לנו לרצות יותר מין ממה שאנחנו באמת צריכים ויותר ממה שטוב לבריאותנו. כולם מסכימים שאנחנו צורכים יותר מידי מזון מיותר ומזיק לבריאותנו, ואחת הסיבות לכך היא גירוי היתר והשפעת הסביבה. לדעתי גם הגירוי המיני שאנחנו נחשפים אליו בלי הרף מכל מדיה אפשרית וגם הנורמות החברתיות כאילו אדם בריא אמור לקיים יחסי מין באופן קבוע, וכמה שיותר ככה יותר טוב, גורם לנו לרצות מין הרבה מעבר למינון שגופנו ונפשנו זקוקים לו, ואם אנחנו לא מספיק מיניים לפי הקריטריונים האלו, אנחנו מתוסכלים כי אנחנו מאמינים שמשהו אצלינו לא בסדר, ולא בהכרח בגלל שבאמת אנחנו רוצים וצריכים מין במינון כזה.
אני לא מבינה הרבה בעולם החי, אבל עד כמה שידוע לי חיות בריאות בטבע מקיימות יחסי מין לפי עונות או תקופות ייחום ולא עושות מזה עניין גדול כל כך כמו שאנו בני האדם עושים. כנ"ל הן אוכלות רק מה שהן צריכות ולא מעבר לזה. אז אם לקחת דוגמא מהחיות בטבע, נראה לי שכמו באוכל, גם במין אנחנו מגזימים, וגם זה לא מועיל לבריאותנו.

אניגמה
_אנשים מיניים - כאלה שאוהבים מין, רוצים לחוות הרבה חוויות מיניות, פתוחים לאפשרויות מיניות מגוונות וכו'.
אנשים לא מיניים - כאלה שלא מתעניינים מאוד במין, לא חושבים שהמין הוא חלק מאוד חשוב מהחיים, מסתפקים ביחסי מין שגרתיים ובתדירות לא גבוהה_.

אולי
_אני לא יודעת מי האנשים שעליהם מבוססת התיאוריה, אבל אני רק רוצה לאתגר את ההנחה שמיניות רבה = מיניות בריאה.
לדוגמה, יכול להיות אדם שנקרא "מיני" ולכאורה זה בריא, אך בפועל הוא עם בעיות כאלה ואחרות, מחפש חום ואהבה בצורת מין, ואינו מצליח למצוא זוגיות, כי הוא מתוסבך. המיניות שלו אינה בריאה. _

בשמת א
_מהצד, לי זה נראה אחרת.
מה שאני רואה, זה שאיזו אנרגיה שאני לא יודעת להגדיר, שאמורה להיות מושקעת בתוך המשפחה - מתפזרת החוצה. אי אפשר למנוע את זה. ברגע שמכניסים עוד בן אדם לשם, למצב אינטימי, יש אנרגיה שמתפזרת החוצה.
לדעתי הפגיעה היא בעיקר בילדים, והם מרגישים את זה ברובד האנרגטי. כלומר, לא חייבים לדעת מה קורה, אבל מושפעים מזה.
זו דעתי האישית._

אלו הם הקטעים שאותי עניינו יותר מכל בדף הזה.

מהי מיניות בריאה?
ועם מה להשוות?

אני לא חושבת שאנשים רגילים, לא מיניים על פי הגדרתה של אניגמה, הם אכן לא מיניים. אין לי דרך לבדוק את רמת הצורך של אדם בחברות אמת, אבל אם אני הייתי רואה תבנית של אנשים עם מיניות יתר שיש להם בעיות בזוגיות הייתי אומרת שהם לא מאוזנים, כפי שאמרה אולי.

באותה המידה, אני לא יודעת אם זוגיות פתוחה היא טובה או לא.
מה שאמרה בשמת נראה לי נכון מבחינת העובדות, אך מוטל בספק ברמת הפרשנות להן. יש אנרגיה שבזוג מונוגמי נשארת בתוך המשפחה ובזוגיות פתוחה יוצאת החוצה. הילדים מרגישים את זה ומושפעים מזה. האם זו פגיעה? לא יודעת.

השערה - אם האנרגיה רק יוצאת ולא חוזרת חזרה יש חוסר איזון, לפחות לגבי רוב האנשים. לעומת זאת, אם האנשים מחוץ לזוג איתם עושים אהבה הם גם כן חיים בזוגיות פתוחה ומחזירים חזרה נוצר איזון.
איזון שונה מזוגיות מונוגמית.
במידת מה, זה דומה לפוליאמוריה, אם רשמתי נכון, משפחה בה יש יותר מגבר אחד ואישה אחת, נניח רביעייה, שתי נשים ושני גברים שחיים יחד.

אני לא בטוחה שיש אנרגיה ש אמורה להיות מושקעת בתוך המשפחה_, לפחות לא במשפחה הגרעינית. משפחה גרעינית זה מושג מודרני. כשאני מדיימנת משפחה אני חושבת על ארבעה דורות שחיים יחד, סבתות וסבים, זוגות מבוגרים יחסית, זוגות צעירים וילדים.

אני לא יודעת מה הגישה הנכונה.

יש אנשים שמאמינים במונוגמיה, ללא התנסות בחוויות מיניות עם אדם אחר מלבד האחד/ת.

בשורה התחתונה, אני מניחה שלאנשים שונים מתאימים דברים שונים. אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל.
אולי לרוב האנשים עדיפה מונוגמיה ויש כאלה שלהם לא?
אולי עדיפה בכלל הגישה של בנות המוסו, שבשפתן המקורית אין מילה שמשמעותה "אבא"?
האם הילדים שלהן נפגעים?

אני בעיקר חושבת שכל איזון שהוא הוא טוב, כל המערכות השונות של משפחה טובות, ואין אחת טובה מהאחרת.
השלה היא איזו מהן מתאימה לאיזה אדם, וכמובן, איך אפשר לבנות משפהח בריאה בהעדר כמעט מוחלט של דוגמאות למשפחות כאלו.
וזה לא שהן לא קיימות, הן פשוט במיעוט.

אין לי רצף של דורות שחייו בדרך מסויימת ואני יכולה לראות איך אמורה לחיות משפחה מהסוג הזה.
וזה חסר לי.

_מתוך צורך של בעלי
ואיפה את עם כל זה?
מה הרצון שלך?
מה הצורך שלך?
מה הפחד שלך?_

שאלה טובה.... לי אין רצון להתנסויות מיניות אחרות, וגם היו לי לפני שהתחברנו אנחנו....
הרצון שלי הוא שבעלי יהיה אדם שלם ומאושר כך שיוכל להיות איתי אדם שלם ומאושר.
הצורך שלי הוא ביחסים יציבים ובריאים (מה שיש לנו בגדול כרגע), יחסים שנבחרים מחדש שוב ושוב ממקום שלם.
הפחד שלי הוא שאם לא נאפשר את ההתנסות הזו בתוך מערכת היחסים, נצטרך לשבור אותה בסופו של דבר ואז זה-
אנרגיה שאני לא יודעת להגדיר, שאמורה להיות מושקעת בתוך המשפחה - מתפזרת החוצה. אי אפשר למנוע את זה. ברגע שמכניסים עוד בן אדם לשם, למצב אינטימי, יש אנרגיה שמתפזרת החוצה. כבר לא ממש רלוונטי.
אני מפחדת גם שהוא יתנסה במין עם אחרות, זה יערער אותנו כזוג, הוא ירצה עוד ועוד, הוא יאהב יותר לשכב עם אחרות, אני אקנא... אבל-
נראה לי תמוה לתת לפחד מקנאה לנהל את מערכת היחסים שלנו.
נראה לי תמוה שלתת לקנאה לנהל אותנו זה יותר בריא מאשר לתת לצורך מיני-ריגשי-התפתחותי של אחד מאיתנו לנהל את מערכת היחסים. (אם זה אחד מול השני כמובן). (וזה די המצב בעצם)...

בגדול אני לא טיפוס קנאי בכלל. החופש שלי מאוד חשוב לי (בלי קשר למין) ומתוך זה חשוב לי ממש באותה מידה גם החופש של הזוג שלי.

אורורה- זה ממש כך!
אדם וחווה, אני חושבת שהתנסות בגיל מוקדם (לפני מציאת האחד/אחת) ביחסי מין עם כמה פרטנרים (לא 20, אבל כן לפחות 2) חשובה. ואם אין אותה - כן יש מחסור אחר כך. אני חושבת שכל צורך שמדחיקים את קיומו עולה אחר כך בצורות הרסניות.
זה באמת מה שקורה כאן בפועל.
הפתרונות שאנחנו מצליחים לחשוב עליהם מפחידים, בעיקר כי מסביב זה כ"כ לא מקובל שישר יש הרגשה שמה שאתה עושה הוא פסול, יוביל לאבדון וכו'...

לשמחתי יש לנו זוגיות מאוד יציבה ברמת האהבה והתקשורת, אני מפחדת שזה לא יספיק.

אם נפתח את הנושא בצורה מוגבלת נאמר להתנסות אחת, ואם רואים ששנינו מרגישים עם זה טוב, להמשיך לאפשרות של עוד 2-3 התנסויות.
לא לפתוח הכל פרוץ. לאפשר במידה. מה אז?

אולי יש לכן עוד רעיונות שיוכלו לענות על הצרכים האלו בדרך אחרת?

מתוך צורך של בעלי.
ואיפה את עם כל זה?
מה הרצון שלך?
מה הצורך שלך?
מה הפחד שלך?

הרי אין נכון-לא נכון גלובלי במקרה הזה, יש את מה נכון לך ולכם

אדם וחווה, אני חושבת שהתנסות בגיל מוקדם (לפני מציאת האחד/אחת) ביחסי מין עם כמה פרטנרים (לא 20, אבל כן לפחות 2) חשובה. ואם אין אותה - כן יש מחסור אחר כך. אני חושבת שכל צורך שמדחיקים את קיומו עולה אחר כך בצורות הרסניות.
לדעתי המונוגמיה זו המצאה שיש לה כל מיני צדדים טובים, אבל לא לגמריי מותאמת לנו כבני אדם וגם לא תמיד ניתן לגשר על הפערים "ולבחור באותו אדם שוב ושוב".

אני אתן דוגמא: נניח והגבר אוהב מין עדין, נניח שהוא שמרן ויש דברים רבים שמגעילים אותו או שנראה לו שהוא לא היה רוצה לנסות.
האשה, לעומתו, היא מאוד ייצרית ומאוד פתוחה מחשבתית וזה לא מתאים לה. מה עושים? לא לכל מצב יש פתרון.
ולפעמים לפתוח את הזוגיות יכול להיות פתרון.

זה כמובן פתרון שיכול להביא בעיות קשות יותר לתוך הזוגיות -
ולכן אני חושבת שהזוגיות צריכה באמת כמו שאמרה מיה - להיות סופר חזקה ויציבה עם תקשורת מצויינת. אם אין את זה - מאוד מסוכן...

הי מיה.
ממש תודה שבאת, ונתת את דעתך.
אני אחשוב על מה שאמרת.
רק להדגיש שוב, כי נראה שכל פעם חוזרת האמירה הזו בדרכים שונות-
איך אפשר להעשיר ולהעיר את הזוגיות

לבחור את אותו בן זוג שוב ושוב, כל יום מחדש, ולדעת איך להשקיע את כל האנרגיה שלי פנימה אל הזוגיות

הרצון לבדוק את זה הוא לא מתוך חוסר בזוגיות, אלא מתוך צורך של בעלי שמעולם לא היה עם אישה אחרת להתמודד עם משהו בגבריות שלו הוא יותר מפחד מזה מאשר כל דבר אחר. זה יותר ברמת התמודדות עם פחדים מאשר צורך מיני לא מסופק.

שוב תודה @}

היי אדם וחווה,
הזמנת, באתי, קראתי את כל הדיון ובסופו של דדבר אני בעיקר יכולה לחזק את מה שכבר כתבה בשמת: שאיזו אנרגיה שאני לא יודעת להגדיר, שאמורה להיות מושקעת בתוך המשפחה - מתפזרת החוצה ואני מאד בעד לא לוותר וללמוד כל הזמן איך אפשר להעשיר ולהעיר את הזוגיות בלי שהאנרגיה הזו תזלוג ממנה החוצה, ובלי להביא אליה אנרגיות זרות מבחוץ.
כל פעם שאנו מקיימות יחסי מין עם גבר, אנחנו מקבלות ממנו סוג של חותם אנרגטי (גם הם מאיתנו, באופן שונה מעט). החותם הזה, האנרגיה הזו שזרה לאנרגיה הזוגית שלכם, תישאר בך לעד, היא משנה אותך לתמיד. אולי בקצת, אולי בהרבה, אין לדעת מראש. וזה משהו שצריך לקחת בחשבון.
רוב הזוגות שהכרתי שהיו בזוגיות פתוחה כזו או אחרת, בסופו של דבר נפגעו מזה מאד. יש כל כך הרבה סיבות אפשריות לפגיעה כזו... למשל - כשאת נהנית יותר מהמין עם פרטנר אחר מאשר עם בן זוגך, ואז, למרות שההסכם היה שעם כל פרטנר יהיה מין פעם אחד בלבד, את מוצאת את עצמך משתוקקת לעוד, ואז מה קורה? גם מפה יש הרבה תסריטים אפשריים, אף אחד מהם לא נגמר ממש טוב, תמיד אחד מבני הזוג יוותר על משהו שחשוב לו.
יש סיכון להריון כפי שכבר נאמר, שגם זה תסריט שהכאב בו יהיה רב, אולי רב ממה שהזוגיות מסוגלת להכיל.
יש סיכון למחלות מין, שגם אם משתמשים בקונדום יכולות לעבור, במין אוראלי למשל.
וכן, יש גם סכנת התאהבות במישהו אחר...

יש גם זוגות שאני מכירה שנמצאים בזוגיות פתוחה ומאד מודעת, וזה טוב להם. רוב הזמן.

כמובן שיש גם צדדים טובים ומעשירים, חוויות משותפות שהזוג יכול לצבור יחדיו, סיפוק של סקרנות ושל יצר, לימוד של מיניות אחרת כי כל פרטנר מביא איתו משהו חדש וכן הלאה. אבל הזוגיות צריכה מלכתחילה להיות מאד חזקה ויציבה, והתקשורת צריכה להיות מאד מאד פתוחה, והדברים חייבים להיות מאד מאד נאמרים ועל השולחן, אחרת הסיכוי שיצא מזה משהו כואב גדל לאין שיעור.

נכון שאין לנו בעלות על בני הזוג שלנו, וגם להם אין בעלות עלינו, אבל בעיני הקסם האמיתי הוא לדעת לבחור את אותו בן זוג שוב ושוב, כל יום מחדש, ולדעת איך להשקיע את כל האנרגיה שלי פנימה אל הזוגיות כדי להיטיב עמה ולשפר אותה כל הזמן, במקום להפנות אותה החוצה אל פרטנרים מתחלפים.

אם הייתם באים אלי לייעוץ, סביר להניח שהדבר הראשון עליו הייתי עובדת אתכם, היה לבדוק בכנות, באומץ ולעומק את הסיבות האמיתיות העומדות מאחורי הרצון לפתוח את הזוגיות. אחרי תהליך כזה תדעו את התשובה הנכונה לכם, והיא עשויה להפתיע אתכם..

יש בקהל מישהי שחוותה זוגיות כזו בה היה הסכם לקיום יחסי מין עם בני זוג אחרים? אשמח לשמוע מחוויה של אחת כזו!

אני הייתי בזוגיות בה עשינו חילופי זוגות. זוג חברים טוב שלי גם עשה חילופי זוגות בשנים האחרונות.
אני אישית לא טיפוס קנאי. ההרגשה היתה שזה דווקא מרענן, מלהיב ומחזק את הקשר בינינו.
שאחרי אורגיה פרועה ומהנה עם זוג אחר (לא עשינו את זה הרבה. והיה זוג אחד שפגשנו כמה וכמה פעמים), זה דווקא מקרב בינינועוד יותר,
ומדגיש את מה שטוב לנו ביחד.

היתה תקופה (מאוחר יותר) שהוא רצה לשכב עם אחרות, ואני לא הסכמתי. כי זה פשוט לא התאים מבחינת הקשר. היו בינינו בעיות, בעיקר לי מאוד לא התחשק לשכב איתו,
ובהקשר הזה לשכב עם אחרות פשוט לא היה נכון.
בסוף נפרדנו.

לגבי זוג החברים - שם מדובר היה בבלעדיות עם זוג מסוים. התאהבות טוטאלית, והרבה ערעור אישי של אחד הצדדים.
לא מבחינת הקשר הקיים, אלא מול הזוג השני ורכבת הרים רגשית עקב כל מה שקורה בקשר ההוא. אחרי שנפרדו הצד השני מאוד חושש מכניסה למערכת יחסים נוספת - עקב ההשפעה הקיצונית.
גם פה אני יודעת שזה חיזק את הקשר ביניהם, גם מינית, וגם מבחינות אחרות.

אה, שכחתי לומר: ואם אין ילדים, למשל בגרו ועזבו את הבית, אז זה ניסוי בזוגיות כמו כל ניסוי. יכול לזהם, יכול להחיות.

בשמת, אם כבר את כאן, אולי יש לך מה להגיד בנושא הזה בהקשר התרבותי, בתרבויות אחרות הכוונה?
האמת, אפשר לתת הרצאה מלומדת בנושא, אבל בינינו, בשביל מה? לדעתי זה לא רלבנטי. בתרבויות אחרות תפיסות אחרות וצרכים אחרים. למשל, באותן תרבויות באיזור הודו סין שבהן אשה מתחתנת עם שני גברים או יותר, אין לזה שום קשר למיניות. זה מסיבות של הישרדות גרידא. הפרקטיקה הזאת התפתחה שם כי כדי לקיים משפחה וילדים צריך שם לפחות שני גברים על אשה אחת, לשרוד בתנאים הקשים. באותה מידה, חברות מטריארכליות שבהן כולם חיים בבית האם בזמן שיחסי האהבה והמין לא קשורים בשום צורה למגורים, לפרנסה ולטיפול בילדים - גם הן תוצר של מצב מסוים ותומכות בהישרדות מסוימת.
אותו דבר לגבי חברות פוליגמיות: באיזה תנאים הפוליגמיה, גבר אחד שנושא יותר מאשה אחת, היא מצב רצוי ומועיל לחברה?
באיזה מצב מתאימים יחסים חופשיים שבהם בני זוג מחליפים זה את זה באופן חופשי כרצונם לאורך החיים (או לא מחליפים, כרצונם), ואין דבר כזה "נישואין" וכל הילדים גדלים ביחד בשבט?
הכל שאלה של התנאים והניסיון של החברה לבנות מערכת יחסים חברתית כזאת שתענה על התנאים.
בשבדיה במאות הקודמות, למשל, אי אפשר היה להחזיק אפילו משק קטן בלי לפחות גבר אחד ולפחות אשה אחת. גבר שהתאלמן היה חייב להשיג אשה חדשה מייד. אשה שהתאלמנה לא יכלה לשרוד בלי גבר. התנאים היו מאוד קשים. ובאותה מידה, אם לא היה לך שום משק (= לא היה בית עם חלקת אדמה, אפילו פיצפונת), לא יכולת להתחתן. נקודה. גבר שלא השיג לעצמו משק נשאר רווק עד שהרוויח מספיק כסף לקנות בית. כך גם אשה.
יש אדמה -> צריך גם גבר וגם אשה להחזיק אותה -> מתחתנים.
אין אדמה -> אין זוגיות.
ככה פשוט.
או: ככה קשה.

מה כן רלבנטי? רלבנטי באיזו תרבות אנחנו גדלנו, מה הערכים שלנו, מה מוטמע בנו, מהם נישואין בשבילנו, מהי אהבה בשבילנו, האם היא מרכיב חיוני בנישואין (קונספט סופר מודרני) וכן הלאה.
בהינתן כל הרקע הזה, אני יודעת שיש אנשים שחיים בזוגיות פתוחה ומאמינים שזה עובד בשבילם.
מהצד, לי זה נראה אחרת.
מה שאני רואה, זה שאיזו אנרגיה שאני לא יודעת להגדיר, שאמורה להיות מושקעת בתוך המשפחה - מתפזרת החוצה. אי אפשר למנוע את זה. ברגע שמכניסים עוד בן אדם לשם, למצב אינטימי, יש אנרגיה שמתפזרת החוצה.
לדעתי הפגיעה היא בעיקר בילדים, והם מרגישים את זה ברובד האנרגטי. כלומר, לא חייבים לדעת מה קורה, אבל מושפעים מזה.
זו דעתי האישית.

לא מאה אחוז אבל ככה אנחנו היינו שנים ולא נכנסתי להריון....אין ביטחון בשום דבר.
יש סיכוי גם שמישהי תיכנס עליו לאובססיה ותחפש אותו ותשגע אותנו ועוד ציליון תסריטים...
אבל זה ממש לא העניין במבחינתי....

אגב, בשמת, אם כבר את כאן, אולי יש לך מה להגיד בנושא הזה בהקשר התרבותי, בתרבויות אחרות הכוונה?

למה שיווצר הריון אם משתמשים בקונדום?
זו שאלה רצינית? (-: תבדקו את אחוזי הבטיחות של אמצעי המניעה... בשלוש מלים: ממש לא 100%.

טחרות-אחרות

זוגיות פותחת
מה את איזו סופרוומן, יפהפית על מושלמת
או שזה פשוט לא מוריד את ערכך שהוא הולך עם טחרות והאם יש לכם ילדים?

תגידו אפשר בכלל לפתוח יחסים כשיש רך נולד בבית?
אני מרגישה דחף בסיסי לבלעדיות, אולי בגלל זה?

וואו, מורכב.
אני בזוגיות סגורה, אבל מכירה רבות שלא, ולא פוסלת בכלל את האפשרות הזאת.
מה שכן, אני לא חושבת שזה רק עניין של מוסכמות חברתיות.
זה גם עניין של בשלות אישית וזוגית - יש שלב שמתאים לזה ויש שלבים שלא.

ומה אם מקשר צדדי יווצר הריון?
קודם כל לא מדובר על קשר. מדובר על יחסי מין חד פעמיים.
דבר שני, למה שיווצר הריון אם משתמשים בקונדום?

ומה אם מקשר צדדי יווצר הריון?

_במה הבגידה בעצם?
בקודקס חברתי מסויים שכל בני זוג מסכעימים אליו בשתיקה.
עד שהם מחליטים אחרת. ונשמע שאתם החלטתם כבר..._
עוד לא החלטנו... אנחנו מפחדים. מפחדים שזה יזהם לנו את הזוגיות, כזו מתנה קיבלנו, אז להרוס ככה?
זה לפתוח משהו שאחרי שהתלחת איתו אי אפשר לחזור אחורה... "את הנעשה אין להשיב".
כשאני כותבת על זה זה נשמע לי קצת כמו חוזר בשאלה שמפחד שאם יסע בשבת השמיים יפלו עליו.

יכול להיות שזה באמת רק טאבו חברתי?
שהכל יהיה בסדר, יהיה לנו טוב, אהבה, אינטימיות וזה לא יהרס?

אנחנו פתחנו את נישואינו לא מזמן אחרי המון דברים שעברנו, ומתמודדים עם שאלות דומות

למה שאם הוא ישכב עם מישהי אחרת זה יאיים עלי?
כי ככה חונכת. אין סיבה באמת.
לתפיסתי, אין לנו בלעדיות או שליטה על הגוף של בן הזוג,ולו אין על שלנו.
מתי זה כן יוצר בעיה? -אם מה שהוא עושה עם אחרות מתחיל לבוא על חשבונך: הולך עם מישהי כשאת נשארת עם הבית והילדים יותר מדי פעמים והאיזון מופר; כשמחזר אחריה ושוכח אותך;
אבל אלו תוצאות שעלולות לקרות גם ממעשים אחרים (מזניח, שוכח, מתחמק מאחריות על הבית), וכשזה קורה זה אומר שיש בעית שורש עמוקה יותר. זה לא תוצאה שהנישואים הפתוחים יצרו, אלא רק העלו על פני השטח.
מאידך, תמיד קל להאשים את המיניות והיצר בכל.
ככה החברה בנויה, לא?

האם בכל התרבויות זה כך?
לא. וחוץת מזה את יכולה לייצר לעצמך תרבות חדשה.
זה בעיקר לא היה ככה בתרבויות הקדומות מאד, ובעיקר תרבויות המזרח הקדום. מה שהפך להיות האזור השמרני של ימינו, היה פעם כר פורה לדברים אחרים לגמרי. מקום בו המיניות היתה מקודשת. האשה והגבר היו עצמאיים והאשה בפרט היתה עוצמתית וחלקו לה כבוד. והפולחן כלל מגע אינטימי בין נשמות וגופים.

במה הבגידה בעצם?
בקודקס חברתי מסויים שכל בני זוג מסכעימים אליו בשתיקה.
עד שהם מחליטים אחרת. ונשמע שאתם החלטתם כבר...

אני לא בטוחה האם התגובות האחרונות היו לשאלה שהערתי, אבל אם כן אז חשוב לי לציין-
לבן זוגי ולי יש מערכת יחסים נפלאה. אנחנו לא חסרי תשוקה אחד כלפי השני (ברור שלא כמו ביום הראשון כן..) ואנחנו משתדלים כל הזמן להעיר את התשוקה והאינטימיות ביננו.
השאלה לא עולה מתוך חסך שמערכת היחסים שלנו אינה מספקת אלא מתוך מגבלה שנוצרת בעקבות איך שהתרבות שלנו רואה ומחנכת לזוגיות בריאה ותקינה.
המגבלה היא- את המיניות שלך תכיר רק אל מול אדם אחד ויחיד שהוא בן הזוג שלך עד סוף החיים.
אצלנו, זה עד סוף החים אבל גם גם מתחילת החיים מכיון שבנזוגי לא היה עם נשים אחרות.
ההתמודדות היא לא רק מול "היצר" אלא גם מול כל מני פחדים וחסימות שקשורים בכך, בתקשורת עם נשים ובתקשורת עם האני הגברי שלו.
וגם "היצר" הוא לא נכחד, הוא רק צווח בקולות רמים יותר ומשתלט על התודעה.
למה בעצם לרסן את זה? אולי יש כאן משהו אמיתי שזועק לבירור ובדיקה, להכרה?

ובכלל לא מדובר מבחינתי על בגידה- אם הרי הכל מתוך מחשבות וכוונות משותפות ומדוברות. במה הבגידה בעצם?

אני מנסה להבין- אם הוא ישכב אם אחרות אני אקנא ? לא אוכל לחיות עם זה? למה? למה שאם הוא ישכב עם מישהי אחרת זה יאיים עלי? על האהבה שלנו? על המסע המשותף שבחרנו ללכת יחד?

אם אנחנו מכוונים לכך שנשלוט בתשוקתנו המינית ולא ניתן לה להשתלט על הבחירות שלנו, מדוע לתת לקנאה את השליטה הזו בנו? למה זה כן וזה לא?

האם בכל התרבויות זה כך? מה קורה בתרבויות שונות , לא בהם יש פוליגמיה בכפייה מתוך חוסר ברירה של האישה, אלא בהם יש בני זוג (לא פוליגמיה) שחיים חיי אהבה ושיתוף אבל בעלי אוטונומיה וחופש אמיתי לגבי גופם ומיניותם (וכל שאר חלקיהם כמובן (-: ) (או שאין תרבויות כאלו ולא היו מעולם?)

אני רוצה לאהוב את בן זוגי באופן שיאפשר לו התפתחות אמיתית ולא להגביל אותו.
האהבה ביננו היא לא רק זוגיות. לא רק מיניות. לא רק חברות עמוקה. אנחנו שני אנשים שבחרו להיות שם אחד בשביל השני, בשביל ההתפתחות אחד של השני, שני אנשים שבחרו ללכת יחד את הדרך.
האם זה אמור לקשור אותנו לכבלים וחוקים?
האם "הכבלים" האלו הם לא פועל יוצא של "שטיפת המוח" שעברנו על מה היא זוגיות תקינה?

יש בקהל מישהי שחוותה זוגיות כזו בה היה הסכם לקיום יחסי מין עם בני זוג אחרים? אשמח לשמוע מחוויה של אחת כזו!
<כל הסימני שאלה כאן, הם באמת שאלות. לא אמירות שמחכות שיסכימו איתן>

כשכובשים את התשוקה כבישה מאולצת, גם התפקיד הבסיסי שלנו כאשה מפתה וגבר מחזר ודואג כלפי בני הזוג שלנו נשחק. ככה שוחקים והולכים או הולכים ושוחקים את העניין במין המשותף, ותדירות יחסי המין פוחתת.
כל מילה.

וגם הייתי מוסיפה:
הבגידה האמיתית היא הבגידה שבלב הבגידה שאנו בוגדים בעצמנו,בלב של עצמנו,על ידי שאנחנו הורגים איזה חלק בתוכנו שכמהה ומשתוקק וניצת,ואנחנו מדחיקים אותו פנימה מכל מיני סיבות, בעיקרן סיבות של מוסכמויות חברתיות.

להבין לקבל ולכבד את התשוקה ולא לדכא אותה.
והאמת, כשמכירים בתשוקה הזאת, מכבדים אוצה, נותנים לה מקום להיות באמת, חופשיים להרגיש אות הולדבר עליה - אז,אמ.., לפעמיםהיא לא כל כך לוהטת כמו שהיתה לוהטת ושורפת אותנו לו לא היינו מכירים בה ונותנים לה מקום.

• וחייבת לציין שאת המושג "זוגיות פותחת" לא אני המצאתי אלא חבר ללימודים.

לדעתי, יש 3 גורמים למכשול בעניין המיניות בזוגיות.

1. אחרי הנישואים, הגבר זונח לאט לאט את תפקידו כמחזר. ופחות ופחות מראה לאשתו עד כמה הוא משתוקק אליה. 2. האשה זונחת אט אט את תפקידה כמפתה המעוררת את תשוקתו של בעלה אליה. 3. מאידך אנחנו ברובנו נוטים להתעלם או לכבוש את התשוקה הנמצאת בקרב כולנו.

אי אפשר ולא יכול להיות שתשוקה לא תתעורר כלפי אחרים. התעלמות כזו היא כמו כל הדחקה, גורמת לאירועים תת הכרתיים. אם את אוהבת את בעלך, אם אתה אוהב את אשתך, זה לא אומר שבזה נגמרה התשוקה לנשים אחרות. זה טבעי והכרחי לקיום. לדעתי זה גם בכלל לא נורא לממש את התשוקה הזו מפעם לפעם כשהיא פורצת, כי זה בהחלט יכול ליצור מצב בו הוא שמח בזה ברמה מסוימת, כי זה מושך בסופו של דבר טוב הביתה.
הבגידה האמיתית היא הבגידה שבלב, ולא בתחתונים . כשכובשים את התשוקה כבישה מאולצת, גם התפקיד הבסיסי שלנו כאשה מפתה וגבר מחזר ודואג כלפי בני הזוג שלנו נשחק. ככה שוחקים והולכים או הולכים ושוחקים את העניין במין המשותף, ותדירות יחסי המין פוחתת.
גם אם אנחנו מכחישים, היצר קיים, והוא לא הולך לשום מקום, רק מפזר סביבו תסכולים ומרירות. התוצאה היא אחוזים גבוהים של גירושים, ואחוזים עוד יותר גבוהים של תסכול הולך וגובר בנישואים.
זה לא אומר שצריך לרוץ ולחפש בחוץ, רק שצריך להכיר בהם, ביצר ובתשוקה. להבין לקבל ולכבד את התשוקה ולא לדכא אותה.

_לדעתי ,היכולת לנתב את התשוקות והמאווים לבן הזוג המוכר והישן,להעיר את האהבה כשהיא מתחילה להכנס לאפטיה-זו חוכמה לא קטנה .
הרווח הוא לכל מני תחומים אחרים בחיים._
לגמרי נכון.

זו חוכמה לא קטנה להשאר בחברות העמוקה הזו ולעשות מחוות של דון ג'ואן ,לשיר סרנדות,או לעשות סקס עם החבר הותיק כמו בדייט לוהט.
נכון!!

ועם זאת, הפתיחות שלנו לא באה מהאוויר, היא באה לע רקע שלא בא לי עכשיו לשפוך כאן את כולו. אבל תמצית המסקנה שלי היא שאם יש רגש, ואם עושים את זה נכון, ולגמרי מתוףך מודעות וחיפוש וכנות פנימית עצומה, אז כן, הרווח הוא שיש בלב שלי יותר אהבה משהיתה שם קודם, ואת האהבה הזו שהגדלתי מול מישהו בחוץ, אני מביאה אחר כך לתוך מערכת היחסים שלי עם בן הזוג שבבית.
לא בהכרח פשוט. ככה יצא שאני חווה את זה.

וזה ממש לא בא במקום הטיפוח של הזוגיות הביתי, להפך, היא מצריכה עכשיו יותר תשומת לב ויש יותר רגישות שלי לבדוק מה מצבי הרגשי מול בן הזוג.
בכלל, כל העניין הזה נראה לי שהוא נכון רק כשזה Win-Win. כלומר, כשאני הולכת לשכב עם מישהו אחר, אז לא מספיק לי שבן-זוגי יסכים. אני רוצה ליצור מצב בו הוא שמח בזה ברמה מסוימת, כי זה מושך בסופו של דבר טוב הביתה.

אני חושבת שסך כל המשאבים שיש למשפחה ממוצעת להעניק תשומת לב לכל אחד מבני הזוג,לטפל בילדים,להתיחס להורים ולקומץ חברים(התיחסות אוהבת אך א-מינית לילדים,הורים וחברים )-בדרך כלל יספיקו, אם מנהלים אותם בתבונה .
כשבני הזוג מתחילים לקיים מערכות יחסים מיניות ,משקיעים את הסבלנות, הרוך והאיכפתיות שלהם בעוד ועוד אנשים- משהו /מישהו ילך לאיבוד.
זו דעתי.

לדעתי ,היכולת לנתב את התשוקות והמאווים לבן הזוג המוכר והישן,להעיר את האהבה כשהיא מתחילה להכנס לאפטיה-זו חוכמה לא קטנה .
הרווח הוא לכל מני תחומים אחרים בחיים.

'האנשים הפחות מיניים סביבי, ואלו שחושבים שחיי המין שלהם אינם מספקים, מתנאים דווקא בזוגיות ארוכת שנים ויציבה ובעיקר במה שנראה מהצד כמו חברות עמוקה מאוד.'

זו חוכמה לא קטנה להשאר בחברות העמוקה הזו ולעשות מחוות של דון ג'ואן ,לשיר סרנדות,או לעשות סקס עם החבר הותיק כמו בדייט לוהט.


וחוץ מזה , מיניות זה תחום מאוד מגוון ומענין.אין שום קשר בין הקנקן ובין מה שבתוכו.
אנשים שנראים טוב ומקרינים סקסיות - לא בהכרח מהווים פרטנרים רצוים- לא בין הסדינים ולא בשום תחום אחר כגון הורות,התנהלות כלכלית וסתם התנהגות אנושית חברית.

'הרווקים והרווקות הכי מיניים שסביבי הם רווקים או רווקות בניגוד לרצונם ולא מצליחים למצוא זוגיות יציבה.'
אם רווק/ה בעיקר קופץ ממיטה למיטה(יענו מיני במיוחד)-זה לא כי מה שמנחה אותו זה האהבה, אלא היצר.החרמנות,ותקראו לזה איך שתרצו.
אני גם מטילה ספק באשר להיותו מיני מעבר לאספקט הכמותי ,אלא מהבחינה האיכותית,כלומר מה זו אורגזמה של סטוץ לעומת אורגזמה של אהבה באמת?!

לאהבה יש 3 בסיסים עיקרים: אני לא זוכרת באיזה ספר קראתי את זה וזה נשמע לי מאוד הגיוני: תשוקה ,שיתוף פעולה ואינטימיות.

כלומר, מי שמחפש אהבה וזוגיות יתמקד בשלושת הדברים הללו בו זמנית,או לפחות כמה שהוא יכול,כי הרי אצל כולנו יש נטיות לתחומים מסוימים יותר מלאחרים.
מין יכול להיות מענין(מפנטזים איך הוא נראה בלי בגדים- סימן טוב),מהנה(או כן כן) ,מגרה (אצלי או אצלך,בכל מקרה אני אפנק אותך כהוגן)וכ' מין הוא כלי בידי בני הזוג לשרת את עצמם באופן שנראה להם.

אבל התרבות שלנו שהופכת כל מיץ תפוזים לחוויה מינית,הפכה את כולנו לכאלו שצריכים לספק את הסחורה /לקבלה .
בין אם זה ראוי או לא.כדאי לקחת את הדברים בפרופורציה ובאמת ללמדם לעומק.
ועצה שלי: לא ללמדם לרוחב.

כן יש לנו נטייה להקשרות ריגשית חזקה
זהו, שגם לי.
ועכשיו הלימוד שלי בחיים, בתקופה הזאת, הוא לשים גבולות: לא במוסן של אוסר, אף פעם לא האמנתי באיסורים. גבולות במובן, של הכוונה, של גדות נהר שרק מעצימות את הזרם שבו, גבוטלות מובחנים של מה כן טוב לי,מה לא טוב לי, מה מעצים אותי ומה לא.
יש לי בהחלט נטיה להסחפות רגשית, וזה הוביל אותי בעבר כמעט אל פי תהום. זה שהייתי אז בזוגיות סגורה לא מנע שום דבר מהדרמה,אפילו שרובה הייתה אצלי בראש. עכשיואני מרגישה שזוגיות פתוחה, בין שאר הדברים, עוזרת לי ללמוד גם את השיעור הזה:L איך מול מישהו מסויים אני מצד אחד במאה אחוז נוכחות ורגש כשאני איתו, ומצד שני שמה לזה את הגבול וסוגרת בשאר הזמן. וכן, האנשים האלו הם אנשים שאני רואה שוב. לא על בסיס יומי, אבל הם לא זרים שרואים רק בחושך. להפך.
אבל זה מה שמתאים לי, אולי לך יש צרכים אחרים. לא נראה לי שהם סותרים, בכל אופן.

תודה על התגובה!
האם את בזוגיות פתוחה? אם כן, איך זה השפיע על הזוגיות שלכם?
בקשר אלינו, זה פחות שאלה לדעתי של מה האדם הספציפי שנמשכים אליו מביא/מסמל וכו'... זה שאלות וחיפוש יותר כללי שברור שבא מתוך עצמנו ולא קשור למי זה מבחוץ. זה יכול להיות אדם זר לחלוטין ועדיף כי כן יש לנו נטייה להקשרות ריגשית חזקה ואנחנו לא רוצים למצוא את עצמנו בתסבוכות ריגשיות משולשות וכו'... רק לבדוק את נושא המיניות לא בתוך הזוגיות הבטוחה והמגוננת.

חווה (או אולי לילית?)
את מעלה שאלות טובות ונכונות.
יש לי נסיון מועט, אך אשתף במה ששאלת: יש המון סוגים של זוגיות פתוחה.
גם אני לא רואה שום עניין בחרמנות רגעית. להפך. אני רואה בזוגיות פתוחה מנוף לבירור אישי וזוגי באופן מעמיק פי כמה.
למשל,אם אני רוצה לשכב עם מישהו, אז מעבר לחוויה זה מעמת אותי ואת בן זוגי גם שאלות כמו למה הוא, למה עכשיו, מה היה חסר בעולמי ומה הגבר האחר הספציפי הזה מעניק לי, איזה ריפוי הוא מביא לי ומה היה הצורך שלי להעניק לו, וכולי...
טוב, לא כל הזמן אנחנו חופרים.
אבל הרעיון הוא בעיני, שאם אני נמשכת למישהו, אז זה שלא אשכב איתו לא יעלים את המשיכה. טוב לשיפם את זה על השולחן ולומר - אני נמשכת ל-X, אולי רגעי ואולי לא, בוא נפתח את זה ונבין למה. זאת הגישה שלנו להרבה דברים בחיים, לא רק לזה. לנתח ,להבין, לקבל, לרפא. נשמע שאולי גם אצלכם.
אני מכירה לא מעט זוגות כאלו. בהרבה מקרים לאשה קל בהרבה לשחרר את גופו של בעלה,לפעמים לגבר קשה קצת יותר. וזה קושי לגיטימי ומובן, השאלה היא אם אתה מכיר בו ומשחרר למרות שקשה, או שאתה נכנע לקושי ופועל מתוכו.
וגם - אני רואה יחסים גופניים כתלויי רגש. גם אם הוא רגעי. אבל אם אני שוכבת עם מישהו אז יש שם אהבה ברמה מסויימת, ויש שם רגשות. לא כמו מול בן הזוג בכלל בכלל, אבל יש שם מעבר לגופני גרידא. להפך, הייתי מתאכזבת לגלות שבעלי שכב עם משיהי סתם, מעדיפה בהרבה לדעת שהוא עושה אהבה. ולכן לא רואה,אצלי, את הסיבה לסעיף שרשמת, על לשכב רק עם בני זוג שלא תראי בעתיד. להפך. יש הרבה וטב בלהכרי את בני הזוג של בני הזוג. לתת חיבוק, להכיר בהם, לייצר אנרגיה טובה ביניכם ובין כולם. (כן ,זה אפשרי ואמיתי.)
יותר נעים ככה,את לא חושבת?


את מכירה את דפי באתר העוסקים בזוגיות פתוחה?

מתוך שאלות שעולות כרגע בזוגיות אני עוסקת בשאלה שרציתי לשתף ולראות כיצד אנשים אחרים חווים אותה (מקווה שאצליח להבהיר את עצמי..)-
האם הנאמנות המינית בין בני זוג היא טאבו חברתי או הכרח לשמירה על זוגיות בריאה?
למה בעצם זה כ"כ חשוב לקיים יחסי מין רק עם הבן זוג שלך כאשר יש מערכת יחסים בריאה יציבה כנה ואוהבת שאתה מעוניין להיות בה לשארית חייך?
מה הסיכונים? מה הרווחים? מה קורה פה?
כמובן שאני מדברת על מערכת יחסים טובה ואוהבת, ושהשאלות האלו עולות בכנות ושיתוף בין שני בני הזוג. לא על בגידה מתוך חרמנות רגעית,
אלא על צורך עמוק של האדם להכיר את עצמו גם בנושא הזה. נושא שכמובן מצטרפים אליו עוד המון פחדים והתמודדויות אחרות.
אנחנו לדוג' חושבים גם ממש על מה החוקים והגבולות שהיינו מציבים בכדי להיות שלמים עם בחירה והתנסויות שכאלו, כך שלא יפגעו בזוגיות.
לדוג': לא עם אנשים שנפגוש שוב בעתיד, לא עם אותו אדם יותר מפעם אחת, לא לשתף בכך אנשים נוספים (ולמנוע רכילויות והתמודדות חברתית מעבר להתמודדות הזוגית), לשתף אחרי את בן הזוג, מסגרת זמן לבדיקת הנושא וכו'...
אז כמו שנאמר פה: האם זה: זוגיות כמכשול למיניות ? (או יותר נכון מכשול לגילוי המיניות.)
למה בעצם לא להתנסות בחוויות מיניות אחרות בתוך זוגיות שאתה רואה את עצמך הולך איתה לאורך כל החיים? מה האיום שנשקף אלינו כשפותחים פתח כזה ואיך נשמרים ממנו?

אנגימה, כן. למרות ההפשטה, מסכימה שאנשים מיניים ירצו יותר, ולכן לא יסתפקו רק בתוך ביתם. מסכימה שבגלל הצורך הזה יחפשו ריגושים. אבל , לא בטוחה שאצל זוגות פחות מיניים הדבר יוצר זוגיות טובה יותר . כי זוגיות טובה קשורה לעוד כל כך הרבה דברים מעבר למין.. הא..?

פעם בשבוע? פעם בשבוע זה המון...
לא נשמע לי כמו שני אנשים לא מיניים.
תעשו חיים. נשמע שכיף אצלכם.

דף מרתק.
אני בטוח מתאימה לתיאוריה שלך - לא מינית כל כך, ונמצאת בקשר נפלא וארוך (כבר 12 שנה). ובעצם שנינו לא כאלה מינייים. שמחים בחלקנו עם הפעם בשבוע שלנו.
מרתק לשמוע על הדוגמאות האחרות.

תרצה , זה בוודאי יכול להיות נכון. אבל מה עם מי שמאוד רוצה זוגיות?
פ , זה רעיון מעניין אבל אני לא בטוחה שהפתרון שלך באמת ישים. אולי למי שיש המון המון זמן לעבוד על עצמו.

_הזוגיות שלהם לא יציבה ומלאת משברים.
זה גם יכול להיות זמני. יש תקופות כאלו בזוגות הכי יציבים._
זה נכון כמובן אבל לא לזה התכוונתי. התכוונתי שמשברים הם מאפיין בולט של מערכת היחסים.

אני חושבת שהמיניים הם אנשים עם הרבה אש בתוכם, סוערים ויצריים. גם במיניות וגם בחיים עצמם.
לכן מה שמביא את הסקס הטוב מביא לפעמים לחוסר יציבות, ולכן לזוגיות סוערת.
מה דעתך?
בטח אפשר למצוא פתרונות איך להחליש את הדומיננטיות הזאת בנושאים ביתיים וזוגיים, ולהשאיר אותה מחוזקת במין.

אני רואה את זה הפוך : זוגיות כמכשול למיניות

באיזה דרך באמת אפשר להסביר את זה?

אני מנסה לחשוב על זה... אתמול חשבתי על משהו - מספר (מועט מאוד!) של פעמים יצא לי לקיים יחסי מין עם גברים שהיו יותר חרמנים ממני. או עם גברים שהיו יותר חמים עליי מאשר אני עליהם. ושמתי לב שבסיטואציה כזו המיניות שלהם נהיית מעצבנת כזאת, אני מרגישה שהם "שולחים ידיים" קצת כמו בגיל ההתבגרות. למה? אולי כי אין לי זמן לרצות ולהתחמם בעצמי. אולי כי אני אוהבת להיות דומיננטית, במיוחד במיטה, וזה קצת מוציא אותי מהתפקיד שלי.

תודה אום שלום. אני בהחלט מסכימה שחוץ מחרמנות גבוהה/נמוכה (וכל מה שבטווח הזה כמובן. לא רק במצבי קיצון עסקינן, לא?..) נכנסים לתמונה דברים נוספים. להערכתי, בעלי ואני אנשים מאוד חרמניים מטבענו אבל יש לנו איזה מחויבות מאוד חזקה לקשר הזוגי מצד אחד, שעוזרת להכיל את התקופות הקשות, ומצד שני אנחנו עדיין (רוב הזמן ) חרמניםלמדי זה (ע)ל זו.
כאן צריך גם לעשות אבחנה בין נמשכים לחרמנים. "נמשכים" זה אומר שהאנרגיה קיימת."חרמנים" זה אומר שגם מבצעים וכפי שכתבתי אני הרבה פעמים מתקשה להביא את הכוח אל הפועל. לשמחתי, יש לי רצון, ויש לי בעל שלא נעלב ממני (יחסית יחסית) ואני נוטה ללכת אחרי האנרגיה שלו. יענו, אני עולה על הגל

לאורך זמן.
אניגמה - כמה זה אורך זמן?
הזוגיות שלהם לא יציבה ומלאת משברים.
זה גם יכול להיות זמני. יש תקופות כאלו בזוגות הכי יציבים.

ענת, אהבתי את מה שכתבת @}
אני גם מרגישה שיש התאמה כלשהי בין זוגיות יציבה וארוכת טווח וליבידו יחסית רדום ולהיפך- חרמנות היסטרית בקשר טרי או בקשר רופף מסיבה כלשהי או בסטוץ חד פעמי.
לדעתי זה קשור במידה מסויימת לאבולוציה. מרגע שמצאנו את מי שנראה לנו שיהיה בן זוג הולם להמשך החיים "הובטחה" לנו זמינות ההפריה, לעומת זאת כל עוד אנחנו "בחיפושים" אנחנו אמורים (גם עם בפועל אנחנו נמנעים מהריון בסיטואציות כאלה) לנסות להפרות ולהמשיך את הדור.
יש לי הרגשה לא מבוססת שזה בערך הבסיס לשינוי הזה וכמובן שעל זה מתלבשים עוד הרבה דברים חברתיים, סביבתיים ואישיים.

אני מרגישה שיש אנשים שבמהות שלהם הם יותר זוגיים, נאמר אנשים שנמצאים באותה זוגיות מגיל 14 או כאלה שצוללים יחסית בקלות לקשר מחייב. אני מניחה שיש להם דווקא נינוחות רבה יותר לגבי המיניות הזוגית שלהם ואולי באמת אז לא מרגישים צורך לקיים הרבה יחסי מין מה שמתפרש כאנשים פחות מיניים.
אני לא אומרת שזה בהכרח טוב או נכון יותר אלא בוחנת תאוריה מסויימת.
אין ספק שזה נושא מעניין מאוד.

אני חושבת שצריך לעשות הפרדה, גם אם קצת טכנית, בין מין וחרמנות לבין מיניות במובן הרחב יותר.
זה קצת דומה לאבחנה בין התאהבות לאהבה.
כדי שזוגיות תחזיק מעמד לטווח ארוך בני הזוג אמורים להצליח לעבור משלב ההתאהבות לשלב האהבה. ז"א בעקרון (ויש יוצאים מהכלל כמובן) צריך גם לעבור משלב החרמנות והסיפוק ספונטאני, ללא מאמץ, לשלב שבו יש חרמנות נמוכה יותר והתחושה היא שצריך כמעט להתחיל מאפס. כמובן שיש זוגות שבהם רמת החרמנות הנמוכה יותר היא רק אצל אחד. אז בעקרון, מספיק שאחד פחות חרמן וצריך למצוא את הריקוד הזוגי המיני החדש, שיתאים לקשר שהשתנה.
מיניות היא עניין דינאמי. התפקידים (חרמן ולא חרמן) יכולים להתחלף. צריך לדעת איך להסתגל לכל השינויים, איך למצוא את האש של החרמנות, גם אם היא בגודל להבת מצית זיפו עם שאריות של שנות ה-70, ואז לנסות להגדיל אותה.
אני מכירה לפחות 3 זוגות שעולים לי כרגע בראש שחיים ביחד עם חיי מין ומיניות עשירים שתואמים קשר זוגי ארוך טווח (מדובר על זוג שחי 13 שנה, 20 שנה ו אחד של למעלה מ-40...)
<והמשפט שעלה לי מעל לטקסט (שכחתי איך הוא מכונה) "כרוחב הראות-עומק הרעות". אני רואה את הקשר בינו לבין מה שכתבתי>
אז יאללה, צריך גם קצת אופטימיות בדף הזה! כן, לפעמים החרמנות מיטשטשת לה ונראית נמוגה,
אבל כן- we can do it
אגב, בעיניי בעלי חתיך הורס גם היום. אני מכירה אותו מגיל רבע לשבע עשרה...אבל זה לא אומר שתמיד אני עומדת (יותר נכון שוכבת...) דום ויאללה קופצת למיטה. אני כן חושבת שלעומת נשים אחרות יש בי מוכנות גבוהה יותר להיכנס לזה גם עם רמת חרמנות נמוכה. ואני תמיד מתעוררת 'על הדרך'. בדוק.
לפני הנישואים (לא היינו חברים בגיל שציינתי) כל אחד מאיתנו היה הולל ומתהולל...חודש הבא נהיה נשואים 20 שנה.
לסיכום- אפשר להיות מיניים ונשואים

גם אני וגם בן הזוג שלי מאוד מיניים (אני חושבת)
סקס חשוב לנו, ולשנינו היו לא מעט פרטנרים לפני.

במקרה שלנו זה דווקא מחבר ביננו. אנחנו שש שנים יחדיו. אנחנו מבינים אחד את השני. אני מודה לאל שיש לי גבר כזה, ולמעשה אני לא יודעת אם הייתי יכולה להיות עם גבר פחות מיני.

אבל כן, לקח לי שנים ארוכות להיכנס לזוגיות יציבה, והאמת גם הוא לא נכנס כל כך צעיר לזוגיות הזו.
אני מרגישה שהצורך שלי במין לאורך השנים הביא אותי למערכות יחסים לא בריאות, ולמצבים שעיכבו זוגיות.

והיום, למרות שאנו עושים לא מעט סקס, חסרה לי התנסות עם אנשים אחרים. לא מספיק חסרה כדי לעשות משהו בנידון, ובדרך כלל הסיפוק מספק ומספיק, אבל משהו שם מאחורה (ובעצם לא כל כך מאחורה) לא משלים עם זה שאהיה רק איתו כל חיי.

אז, אא , יש לך איזו דרך להסביר את זה?
הרי היית מנחשת שבת זוג חובבת סקס תהיה רצויה מאוד ללא מעט גברים, בהתחשב בכמה שמדברים על החשק המיני שלהם...
התיאור שלך מתיישב בדיוק עם מה שאני כותבת כאן. איך זה יכול להיות?

טוב, על עצמי: אדם מאוד מאוד מאוד מיני ביחס לאנשים שאני מכירה. הזוגיות היחידות שהיו לי היו עם בני זוג פחות מיניים. גם כי קשה למצוא בנים שמיניים כמוני, אבל באופן כללי, היו עם בנים לא מיניים במיוחד.
הסקס טוב, אבל תמיד יש איזהשהו תסכול...

כמו כן יש לי ניסיון מיני רב, ותמיד שהכרתי גברים נורא מיניים, זה אף פעם לא הסתדר ברמת הזוגיות.
והכי מוזר שאת יחסי המין הכי טובים שקיימתי היו תמיד עם גברים שלא היו מעוניינים בקשר איתי....

באמת אולי. אבל אנחנו לא עורכים פה סקר מקצועי, רק משתעשעים ברעיונות.
בחרתי לחבר בין מיניות רבה למיניות טובה פשוט משום שלפעמים אני עצמי מקנאה באנשים שיש להם הרבה חשק. וחשק להרבה דברים.
אני חושבת שלהשתוקק לגוף של עצמי או של אחר זה דבר נעים וטוב.
וחוץ מזה, אני חושבת שהדברים הללו כל כך סבוכים פסיכולוגית שמי יודע אם חיפוש של מין הוא בגלל תסבוך או שהתסבוך קשור בכלל למשהו אחר.
אני מדברת על המופע החיצוני של התופעה - השתוקקות רבה לקיום יחסי מין. ושואלת למה אני לא מוצאת כאלה שמשתוקקים להרבה מין ויש להם מערכת יחסים מעולה.
זה כמעט כאילו יש מתאם אבל עד גבול מסוים. ככל שפחות משתוקקים ועושים כך הקשר טוב ויציב יותר.
אבל אם לא עושים כלום ולא משתוקקים בכלל זה כבר פוגע בקשר עצמו. כאילו שצריך איזה מינון נמוך של זה בשביל לשמר זוגיות.

מנטאק צ'יאה ואשתו (המחברים של ספרי הטאו המיני, מקבילה של הטנטרה) - עושים כל בוקר שעה סקס ! והם כבר מבוגרים, וחיים הרבה שנים יחד.
(הדלת סגורה, והילדים יודעים שבשעה הזאת אסור להפריע).

אולי שווה ללכת על טאו-טנטרה?

אני לא יודעת מי האנשים שעליהם מבוססת התיאוריה, אבל אני רק רוצה לאתגר את ההנחה שמיניות רבה = מיניות בריאה.
לדוגמה, יכול להיות אדם שנקרא "מיני" ולכאורה זה בריא, אך בפועל הוא עם בעיות כאלה ואחרות, מחפש חום ואהבה בצורת מין, ואינו מצליח למצוא זוגיות, כי הוא מתוסבך. המיניות שלו אינה בריאה.

נו, אז יש פה מישהו שיפריך את התאוריה של אניגמה?
יש פה מישהו שיכול לספר שהוא גם נמצא בזוגיות טובה לאורך זמן וגם המיניות טובה? או מכיר כאלה?
צדיק אחד בסדום...? משהו...?

אני עם אניגמה - היצר המיני שלי הוא בלי ספק גדול יותר משל בעלי - בעוד הוא נכנס למעין שגרה בה הסקס הוא אופציה אבל לא חלק מהיחסים אצלי הזוגיות הפכה לקצת מתסכלת ...עובדים על זה ....אבל מצב מאוד קשה

אהבת, את כמובן צודקת כאשר מסתכלים על זה כך.
אבל חלק מהמחשבה שלי קשור גם לזה שאנשים מיניים (שאני מכירה) מתקשים למצוא זוגיות ולהחזיק בה לאורך זמן.
ולגבי עניין הזוגיות - וודאי ששגרה וכו' שוחקים מיניות אבל תחושתי האישית מאוד היא שבקרב הזוגות אליהם אני מתייחסת לא היה שם הרבה עם מה לעבוד מלכתחילה.
כלומר, היום סביר שהם פחות מיניים ממה שהם היו לפני הזוגיות אבל גם ההתחלה שלהם לא היתה מי יודע מה מינית.
בהתחלה יש הרבה ריגוש ותשוקה. זה לא אומר שמדובר באנשים מאוד מיניים. ובדיוק בגלל זה לשגרה והשחיקה קל להעלים מיניות כזאת.
אני חושבת שאנשים מאוד מיניים לא "מוותרים" על המיניות שלהם ולא נכנעים לשגרה. הם פשוט הופכים למתסוכלים בתוך הקשר שחסר בו מין.
אנשים לא מיניים, או פחות מיניים, כן יוותרו על המיניות שלהם כי במילא אין כל כך הרבה על מה לוותר.
אגב, כשאני אומרת שמוותרים על מיניות זה לא אומר שלא עושים סקס בכלל. רק שזה מדשדש. תדירות נמוכה ולא מלהיב כל כך.

אניגמה,
הרבה פעמים זוגות יציבים לאורך זמן שהמיניות בהם דלה - זה יכול לנבוע או משגרה, או מכך שיש הרבה קשיים ואתגרים מעייפים (כמו גידול ילדים),
ואז אין ממש קשר למה שאת כותבת - כאילו המיניות היא זו שמפריעה לקשר יציב, וכאילו מיניות דלה תורמת לקשר יציב. אלא שהקשר היציב והקבוע איכשהו עשוי לשחוק את המיניות.

כלומר, מהדוגמאות שלך לא ממש ברור -
אם המיניות היא מכשול לזוגיות,
או אולי להפך - הזוגיות היא מכשול למיניות?

<כך או כך זה לא נשמע טוב >

אני נוטה לחשוב שמי שנמצא הרבה זמן בזוגיות שהמין בה איננו מספק כבר קצת שוכח עד כמה הוא היה מיני לפניה.
גם אני, לצערי, מאוד התחברתי למשפט הזה...

מ ש , קשה לומר. לפעמים ככה ולפעמים אחרת. מדובר גם בזוגות כל כך וותיקים שבאמת מי זוכר?
והשאלה היא למה דברים אמורים לפנות מקום לחברות יציבה? המין לא אמור להיות חלק מזה?
זה כאילו שמין ויציבות לא לגמרי הולכים ביחד. אולי זה ייצרי מדי בשביל דברים ארוכים וקבועים? לא יודעת אבל לא מצליחה למצוא זוג יציב בעל זוגיות ארוכה של הרבה שנים שמורכב משני אנשים מאוד מיניים.

אני נוטה לחשוב שמי שנמצא הרבה זמן בזוגיות שהמין בה איננו מספק כבר קצת שוכח עד כמה הוא היה מיני לפניה.
לצערי הרב מאד מאד מאד, אני יכולה להעיד על עצמי שזה אכן מה שקורה.

השאלה היא האם אצל האנשים האלו תמיד המיניות היתה צד לא חזק של מערכת היחסים או שפשוט עם הזמן, הריגושים והמיניות פינו מקום לחברות יציבה.

אהבת, קודם כל, לא הייתי אומרת (ובטח שלא בנחרצות כזו) שהמפתח לזוגיות טובה הוא חוסר סיפוק מיני או מיניות מתונה.
זה פשוט משהו ששמתי אליו ומעורר אצלי תהייה.
ולשאלתך - התכוונתי בעיקר לאנשים שהמיניות שלהם נחווית בעיניי וגם בעיניהם למשהו ממוצע. מן משהו פרווה כזה. בלי בשר.
אני נוטה לחשוב שמי שנמצא הרבה זמן בזוגיות שהמין בה איננו מספק כבר קצת שוכח עד כמה הוא היה מיני לפניה.
כלומר, ההתרגלות לחוסר סיפוק הופכת אותו בסופו של דבר לפחות מיני.
בכל מקרה, הפואנטה (הבאמת קצת מדכאת) היתה שמי שהוא מאוד מיני או ששומר על הצורך בהרבה מין בתוך מערכת יחסים מוצא את עצמו בלי מערכת יחסים יציבה.
אני ממשיכה לחשוב על זה וגם אצל זוגות ששניהם מיניים מאוד (אני מכירה רק שניים כאלה) ומרוצים מהמין במערכת היחסים הקשר לא יציב ונוטה למשברים כל הזמן ולפרידות וחזרות.

מעניין שאת מעלה את הנושא הזה..
לפני ימים מספר חברה סיפרה לי בשיחה אינטימת שהיא ובן זוגה לא מקיימים יחסי מין (גם כאלה שלא כרוכים בחדירה) בשנים האחרונות. היא אומרת שטוב להם ככה ולא חסר להם. הם זוג צעיר.
מה דעתכם? הכחשה? או שאנחנו רגילים לראות סוג מסויים של זוגיות ומה שלא נופל בהגדרה הזו נראה לנו לא תקין?

האנשים הפחות מיניים סביבי, ואלו שחושבים שחיי המין שלהם אינם מספקים

לא הבנתי את המשפט הזה.
נראה כאילו את מציינת כאן שני סוגים של אנשים:

1. אנשים פחות מיניים
2. אנשים שחיי המין שלהם אינם מספקים - כלומר, אנשים שהם כן מיניים - אבל אין להם את זה בזוגיות

האם התכוונת לשתי הקבוצות האלו?
כלומר, גם אצל אנשים מיניים, המפתח לזוגיות טובה הוא חוסר סיפוק מיני?

<למה להפחיד למה? >:)>

נושא מעניין וחשוב. מעניין מה יכתבו כאן אנשים מתוך ההתנסות שלהם. בחיי גם קיים פער בין זוגיות יציבה ורגועה שהמיניות בה לא באה לידי ביטוי כפי שהייתי רוצה, לבין חויות יותר מסעירות ומרגשות, ומשיכה יותר גדולה, אך לא במסגרת של קשר זוגי. אותי הפער הזה מתסכל. אני חשובת שעל הסקלה שבין מיני ללא מיני כפי שהגדרת את זה אני מחשיבה עצמי יותר בקבוצה הראשונה ולכן מקווה שאפשר יהיה לאחד בין קשר זוגי לבין מיניות בריאה בהמשך דרכי..

קודם כל, 'צטערת על האנונימיות אבל מכירים אותי פה ואני בעיקר לא רוצה לפגוע באנשים אחרים.
העניין הוא כזה - שמתי לב לתופעה מוזרה.
תמיד האמנתי שמיניות משוחררת וחיי מין טובים הם מפתח למציאת זוגיות ושמירה על זוגיות טובה.

התחלתי לרחרח אצל חברות ומסתבר ש:
1) הרווקים והרווקות הכי מיניים שסביבי הם רווקים או רווקות בניגוד לרצונם ולא מצליחים למצוא זוגיות יציבה.
2) האנשים המיניים סביבי שנמצאים בזוגיות הגיעו אליה בגיל הרבה יותר מאוחר ממה שהם רצו והזוגיות שלהם לא יציבה ומלאת משברים.
3) האנשים הפחות מיניים סביבי, ואלו שחושבים שחיי המין שלהם אינם מספקים, מתנאים דווקא בזוגיות ארוכת שנים ויציבה ובעיקר במה שנראה מהצד כמו חברות עמוקה מאוד.

הגדרות מעורפלות שלי רק בשביל להבהיר למה אני התכוונתי:
אנשים מיניים - כאלה שאוהבים מין, רוצים לחוות הרבה חוויות מיניות, פתוחים לאפשרויות מיניות מגוונות וכו'.
אנשים לא מיניים - כאלה שלא מתעניינים מאוד במין, לא חושבים שהמין הוא חלק מאוד חשוב מהחיים, מסתפקים ביחסי מין שגרתיים ובתדירות לא גבוהה.

האם ייתכן שדווקא מיניות משוחררת ובריאה היא מכשול בדרך להשגת זוגיות יציבה? חשוב לציין שכל ההתייחסות פה היא דרך עיניי ה"נבדקים". כלומר, מדובר באנשים שמעידים על עצמם כבעלי מיניות כזו או אחרת או כבעלי זוגיות כזו אחרת ולא בהתרשמות שלי. אם מישהו שבע רצון מהזוגיות שלו אני לא שופטת אותו דרך העיניים שלי. מה שכן שלי פה הוא התחושה לגבי חלק מהזוגות שבהם התבוננתי שיש ביניהם חברות אמיצה ועמוקה.

לפני שכולם קופצים להגיד "אצלי זה דווקא לא ככה" אני מזמינה את הקוראים להסתכל מסביב ולחשוב על האנשים שהם מכירים את המיניות שלהם ואת הזוגיות שלהם ולא להביא רק את עצמם כדוגמה. כלומר, לחשוב על זה כתופעה ולא כמשהו פרטי.
ברור שבשאלה כזו יש שונות רבה וגם אצלי ואצל מכריי הדברים נעים על סקאלה רחבה.
ובכל זאת... אני תוהה...