יא אללה, אוהבת, הרגת אותי עכשיו!
היום בבוקר שמעתי את אלה פיצג'רלד אהובתי עם זה וחשבתי לי ישר על הדף הזה משום מה.
"משום מה", כי זה לא שיר על אהבה בכלל, אלא על התאהבות, לדעתי.
ובכל זאת, משהו שלח אותי לכאן עם זה והנה את גם פה עם משהו משלך

נזכרתי בדיון פה על אש ומים.
הנה אש
https://www.youtube.com/watch?v=j7oQEPfe-O8

כלומר, אפשר גם וגם. פעם ככה ופעם ככה.

בלת"ק

בשבילי אהבת אמת זו אהבה ללא תנאים.
כמו זו שיש לי אל הבת שלי ולמעט מאוד אנשים נוספים (אם בכלל...).

מכל הדיבורים המתוקים על אהבה הבנתי היום משהו ואני מניחה אותו חצי אפוי -
יש מצב שהקושי להגדיר מהי אהבת אמת נובע מזה שהיא לא דבר, היא לא משהו.
היא סוג של תנאי שבתוכו אני כזו וכזו, וזה כה נפלא, עד שאני רוצה עוד ועוד מהדבר הזה שגורם לי להיות כזו וכזו.
אז היא לא האיש או האישה המסוימים או אפילו הדבר הזה שמתרחש בינינו. היא ה"אני" שלי באחד ממצביו הנשגבים ביותר.

אהבת אמת היא המצב שבתוכו אני נהדרת במיוחד.
הממ... לא הגדרה שעומדת בכללים הגדרתיים במיוחד, אבל זה לטעמי בכל זאת.

בטח:) תודה

קטעים איתך, נוודית.
הלכתי לחפש לך משהו לשים בארון (בלי לפתוח אותו) והגעתי בדיוק לזה.
מה עושים?
אפשר להקדיש לך משהו שהנחת כאן בעצמך? זה קביל?

נשיקה שעושה בור בלחי

אלה ב שירי אהבה
אהבה גדולה, אמת גדולה, זמרת ענקית
אלבום ממש משמח

אח נוודית איזה שיר.

באתי רק כדי להוסיף, אומץ. בטח כבר כתבנו אבל עלה לי שוב. אומץ.

השיר הזה אהוב עלי באופן קיצוני, על אף שהוא דביק באופן קיצוני.
אני לא יכולה לשמוע אותו בלי לרקוד, כולי על קצות האצבעות כל הזמן.
קצת כמו בהתאהבות...

וממש לפני כמה ימים היתה לי מחשבת מחץ שווה על אהבת אמת ועד שבאתי לכתוב אותה כאן היא נשכחה.
מהמחשבות האלה שבאות בבוקר עוד לפני שקמים מהמיטה. בטח היתה הקצה של איזה חלום מתוק.

תודה על זה.

בוץ - אדמה ומים.
כן! אהבתי @}

בוץ - אדמה ומים.

התפלשות מעלה בוץ.
בוץ הוא הבריאה, היצירה של יש מאין. של צורה מכאוס.

חוץ מזה, אני רוצה להציע כאן ביחס לאהבת אמת את המילה הנהדרת "התפלשות"
עם כל האצבעות של הידיים והרגליים עד שנהיים אחד עם החומר של השני.

תודה, בשמת.
ותודה נוודית על הכימיה.

כימיה בשבילי היא בעבוע. כלומר, אני חושבת על כימיה תמיד עם חיוך, כי אני נזכרת בכל המבחנות שלי שעלו על גדותיהן ונשפכו מהן חומרים בצבעים לא הגיוניים.
גם אהבת אמת היא קצת כזאת. בעבוע, עלייה מעבר לגדות, צבעים פסיכדליים, צרחות של גיל וחיוך.
או שאולי זו התאהבות בעצם?

וברקע מורה חמורת סבר ולבורנטית שחושבת לעצמה - יא, איך מנקים את כל זה?
כן, התאהבות. באהבה לא יכולות חמורות סבר ומוטרדות ניקיון.

אולי בהתאהבות עולה הכימיה, התרכובת בין המרכיבים היותר מובהקים שכל אחד מביא איתו. הערבוב והמיזוג של הצבעים המובילים של כל אחד.

נראה לי שהתאהבות היא משהו קצת יותר תחום, יותר מסוים, מאהבה. אולי בגלל זה אפשר לאפיין אותה יותר בקלות מאשר את האהבה, שהיא יותר אינסופית במורכבותה.

אולי זה הבדל בין התאהבות לאהבה.
?

אבל... האם היית רוצה כל חייך לשבת על הדשא הזה?
אה, בטח שלא (-: ציירתי לי תחושה / חווייה מסוימת . לא התיימרתי להקיף את כלל התחושות והדברים שיש בחיים (ובאהבה) וטוב שגם הם קיימים.
אם, נגיד, הייתי אומרת: ההתאהבות הרגישה לי כמו גלישה על גלים גבוהים - לנסוק, לפעמים להתרסק, להרגיש את התנועה והאדרנלין ואת ההרמוניה עם הגלים - זה לא היה אומר שאני רוצה רק לגלוש כל החיים.

_הוא היסוד הדומיננטי שלך
זה משהו שלפי התורות האלה נשאר קבוע או משתנה?
סתם סקרנית להבין איך צורת החשיבה הזו עובדת._
סדר היסודות אצלך (מה הכי דומיננטי אצלך, מה במקום השני, מה הבא אחריו וכן הלאה) - קבוע. זאת מי שאת. אבל כל השאר דינאמי. למשל, נגיד (סתם לצורך ההמצאה) שאנחנו ברפואת 4 היסודות, היסוד הכי דומיננטי אצלך הוא מים, השני אדמה, השלישי אוויר והאחרון אש.
אבל "מים" זה משהו כללי. זה מדבר על משהו עמוק בטבע שלך, אבל המים שלך יכולים להיות באיזון או בחוסר איזון בדרגות שמשתנות יום יום באלפי מצבים והקשרים שונים. אפשר להיות מים ממש לא מאוזן ואפשר להיות מים מאוזן וכל מה שבאמצע, וזה יתבטא לגמרי אחרת. יש פה הרבה אפשרויות להתפתח וגם היחסים בין היסודות משתנים במהלך האיזונים האלה.
כל אדם שואף להביא את כל היסודות שלו לידי ביטוי מאוזן ומלא - באמצעות אורח חיים שנכון ומדוייק לו (תזונה מתאימה, שינה מתאימה, פעילות גופנית מתאימה וכן הלאה).
יש הבדלים בין האנשים במה שמתאים להם, לפי תורות אלה, שהרי לכל אחד סדר דומיננטיות שונה של יסודות, אצל כל אחד האיזון בתוך כל יסוד ובין היסודות שונה, וכן הלאה. גם על כל אחד משפיעים גורמים חיצוניים אחרים וכן הלאה.
נגיד, אולי למי שיסוד המים דומיננטי אצלה מתאים ריקוד מסוג מסוים יותר, ולמי שיסוד האש דומיננטי אצלה יהיה צורך בסוג אחר של פעילות גופנית?

זה ככה על רגל אחת.

טלי, כל כך יפה @}
אבל... האם היית רוצה כל חייך לשבת על הדשא הזה?

אני - אני רוצה הכל. גם דשא עם שמש חמימה בשקט, גם לחצות את האנדים, גם לצלול ממש עמוק (ולהרגיש בטוחה). וגם לעבוד שעות על המחשב שלי, כשהוא עובד על המחשב שלו, כמה מטרים לידי. טלטלות והרפתקאות ואיזון ושגרה, לא חשוב הסדר
(כל אלה - מטפורות. וגם לא)
העיקר שאני מרגישה שהכל אפשרי והכל רצוי.

הדף הזה פשוט כיף גדול. תודה לכן @}

שבשלבים מסוימים אהבת אמת היא התאהבות וכל מהותה להוציא אותי מאיזון ולטלטל אותי.
עכשיו שאני מהרהרת קצת בעניין, אני נזכרת שזה לא היה ככה אצלנו, לא הרגשתי מטולטלת בכלל.
להפך- פתאום נרגעתי. אם הייתי צריכה לצייר תמונה של זה, הייתי מדמיינת את שנינו יושבים יחד על הדשא באיזה גינה מופלאה, מחזיקים ידיים עוצמים עיניים ונותנים לשמש החמימה ללטף אותנו. בלי הרבה צורך לומר משהו בכלל, רק יושבים ואוהבים.
הממ, לא פלא שישר חשבתי על אדמה כיסוד של אהבת אמת. זו הייתה החוויה שלי.
אני מנחשת שהחווייה של האיש הייתה דומה יותר למים.

האהבה היא יסוד-העל שמכיל את הכל
כן.

בהרגשה שלי - משתנה איתך.
היא את.

אני לא מזלזלת או ממעיטה בערך תורות היסודות השונות. אבל, מבחינתי, זה יותר משחק מאשר השקפה אמיתית. נחמד לי להגיד שאני מים. זה מצייר את ההרגשה שלי בפיוטיות, אז אני משתתפת.

אני לא מים, אני אני. האהבה שלי היא אהבה הרבה פעמים מים מציירים את האהבה שלי יפה, בגלל שבשבילי מים נוגעים ללב, ומאד משתנים וזורמים.
האהבה היא יסוד-העל שמכיל את הכל

הוא היסוד הדומיננטי שלך.
זה משהו שלפי התורות האלה נשאר קבוע או משתנה?
סתם סקרנית להבין איך צורת החשיבה הזו עובדת.

ולעניין אהבת אמת - לא תמיד היא נחווית לי אותו דבר. ואני תוהה אם יש לה איזה יסוד שהולך איתה או שהיא פשוט משתנה ביחד איתי.

תגידו, בשלב ההתאהבות, ידעתן כבר שזו אהבת אמת?
אח, איך צחקתי בקול רם מהשאלה הזאת.
(שזה דבר חיובי ביותר)
התשובה שלי היא ממש ממש לא. כל כך "לא". אני התנגדתי כמות מטורפת ומופרכת של שנים לדעת את זה.

לגמרי הייתי אומרת מים ואש. אבל באבחנות סיניות יצאתי אחרת
יש שני סוגים של תורת יסודות: תורת 4 היסודות ותורת 5 היסודות. תורת 4 היסודות התפשטה בעולם וקיימת גם אצלנו ביהדות, תורת 5 היסודות היא סינית.
לפי תורת 4 היסודות כל דבר בעולם מורכב מ-אוויר, אש, מים ואדמה. בכל אחד יש כל היסודות, יש רק הבדלים בסדר ובדומיננטיות, וכמובן איפה יש יותר חוסר איזון.
לפי תורת 5 היסודות כל דבר בעולם מורכב מ- אש, מים, אדמה, עץ ומתכת.
אין חפיפה מלאה בין שתי התורות.
לכן אפילו "אש" באחת איננו בדיוק "אש" בשנייה.
לכן את יכולה לגלות שלפי תורת 4 היסודות המים הוא היסוד הדומיננטי שלך (נגיד) ולפי תורת 5 היסודות - דווקא העץ.

אה, לא ראיתי שהוספתן בינתיים.
כמו האור הלבן, שיש בו את כל הצבעים, כל התדרים כולם, כל הגלים כולם.
איזה יופי.

נוודית, מאוד מזדהה עם מה שכתבת.

כאילו... שאהבת אמת מהדהדת באופן משלים את מה שפחות מאוזן ולוקחת אותי עוד צעד או שניים בדרך לאיזון ושלמות.

העניין הוא שבשלבים מסוימים אהבת אמת היא התאהבות וכל מהותה להוציא אותי מאיזון ולטלטל אותי. אז אני תוהה פה איך זה מסתדר לי.
כדי להגיע לאיזון ושלמות צריך לצאת מהאיזון הקיים.
לפעמים זה הדרגתי וכמעט לא מורגש, ולפעמים זה בא בבת אחת ומטלטל.


תגידו, בשלב ההתאהבות, ידעתן כבר שזו אהבת אמת?
במחשבה לאחור - ידעתי. אני זוכרת גם את הרגע המדויק. בזמן אמת, לא ידעתי שאני יודעת.

כמו האור הלבן, שיש בו את כל הצבעים, כל התדרים כולם, כל הגלים כולם.

אהבת אמת היא הכל
כן.

שלושה שבועות לתוך הקשר אני עזבתי. אבל הוא החזיר אותי. אולי הוא ידע.
לי היו נסיבות של קשר אחר ברקע שהפרידה בו היתה מאוד טרייה. אולי לא היה לי פנאי בכלל לשים לב לאהבה הזו ובעצם לא יכולתי להבחין בה.
תודה לאיש שאיתי.

נוודית, אהבתי מאוד מה שכתבת וזה מתכתב עם מה שבשמת חושבת.
אני מהרהרת בזה.
גם בכלל באבחנות שלנו כיסוד כזה או אחר, חזק או חלש.
כי אם הייתי צריכה לתאר את עצמי, לגמרי הייתי אומרת מים ואש. אבל באבחנות סיניות יצאתי אחרת.
מצד שני, זה היה ממש מזמן אבל נשאר איתי בראש למרות שמאוד השתניתי מאז.

אני לא ממש מבינה ביסודות. אני מתייחסת אליהם כפשוטם, מתוך עולם המטאפורות האישי שלי.

בעצם, נוודית, מה שאני לוקחת מהדברים שלך זה שאהבת אמת היא הכל. היא כוליות. אין בה חסר, היא שלם.

תגידו, בשלב ההתאהבות, ידעתן כבר שזו אהבת אמת?
כן.
בערך שבועיים לתוך הקשר כבר היתה בי ידיעה פנימית עמוקה, ודאית ושקטה, שזה הגבר של חיי.
על כן זרמתי עם הטלטלות באיזה סוג של נחת. לא התערבלתי.

תגידו, יכול להיות שאהבת אמת היא מה שחסר לנו ביסודות?
אני מים. כך אני מרגישה את עצמי. אני לא בטוחה שזה מתאים להגדרות או ניתוחים מאסכולות כאלה ואחרות (סביר שלא). מבחינתי - אני מים.
האהבה שלי היא מים. אני האהבה, והאהבה היא אני. אני לא ממש מפרידה ביניהן.

תגידו, בשלב ההתאהבות, ידעתן כבר שזו אהבת אמת?
כן. בעצם ידעתי שזו אהבה לפני שהסכמתי לדעת שזו התאהבות, או להסכים להתאהבות לפרוח.
האהבה יכלה להיות בלי ההתאהבות, אפילו בלי שיקרה משהו ממשי.
ההתאהבות הייתה צריכה את האהבה כדי שאני אסכים לה.
_{(אני, בסיפור המסוים שלי, לא מחשבה כללית)}

כל מהותה להוציא אותי מאיזון ולטלטל אותי
אני חושבת בליבי שבאהבה יש את שני הפנים. את היכולת לאזן אותי, ואת היכולת לטלטל אותי ולהוציא אותי לגמרי מאיזון. כל צד בזמנו. ולפעמים שניהם ממש יחד בו זמנית. אולי זו העוצמה של האהבה, שהיא יכולה לתת לי את הביטחון המלא להתאזן, בלי החשש להתאזן יותר מידי (להתאבן, להתנוון).
והיא יכולה לזרוק אותי החוצה, עם הביטחון שתמיד אני יכולה לחזור, יש לאן, יש איך, אין מקום רחוק מידי שאני יכולה להיזרק אליו.
כמו מגנט, עם שני הצדדים שלו. זה שמצמיד וזה שמרחיק.

רשת ביטחון מלאה לכל הצדדים של החיים, לכל הניסויים וההתנסויות והחוויות. וגם גרעין וכוח מניע לכל אלה.
וגם - אני יודעת שאני נותנת בדיוק את המתנה הזו, את העוצמה הזו, וזה מזכיר לי בצורה מאד חיה שיש בי את כל אלה -
את האיזון ואת הטלטול.
את העצירה ואת התנועה.
את השפיות ואת הטירוף.
את הראש ואת הלב.
את הקצוות, ואת כל מה שביניהם.

א ה ב ה

אולי בפן הזה את מרגישה בעיקר, כי באחרים כוסך מלאה ואת לא מרגישה את ההבדל בהם.
אני אוהבת את זה. יש פה איזה חומר למחשבה שאני לא ממש מצליחה להניח במילים.
כאילו... שאהבת אמת מהדהדת באופן משלים את מה שפחות מאוזן ולוקחת אותי עוד צעד או שניים בדרך לאיזון ושלמות.
היא כמו... ג'וקר כזה בקלפים. יכולה לתפקד במקום היסוד שכרגע פחות נוכח אצלי, לא משנה מהו.
וואו, זה ממש לטעמי המחשבה הזו.

העניין הוא שבשלבים מסוימים אהבת אמת היא התאהבות וכל מהותה להוציא אותי מאיזון ולטלטל אותי. אז אני תוהה פה איך זה מסתדר לי.

תגידו, בשלב ההתאהבות, ידעתן כבר שזו אהבת אמת?
אני לא. לקח לי זמן.

יכול להיות שאהבת אמת היא מה שחסר לנו ביסודות?

פעם הייתי אומרת שהיסוד שלי הוא אש, ואם לסדר לפי הסדר אז אש רוח אדמה מים. עכשיו אני אולי משנה את הסדר של אדמה ושל רוח, ועדיין מים זה היסוד שאני הכי פחות מתחברת אליו. ליתר דיוק, אני ממש לא מתחברת אליו. עם מים כמו שהם ממש אין לי בעיה, אבל זה פשוט לא היסוד שלי.

וכשקראתי את השאלה עניתי לעצמי - ברור שאש! כך שגם אני חושבת שלכל אחד, "אהבת אמת" קשורה בעיקר ביסודות שלו או שלה, ולא משהו עם מהות נפרדת.

אחת התכונות הכי מתוקות של אהבת אמת ואהבה בכלל. שהיא ממש מהר, אם לא מפריעים לה, עולה על גדותיה ונשפכת החוצה לכל עבר.
אהבה היא כוח מרפא עצום.
ובעיקר, להרגיש אותה, להתמלא בה, ואז להשפיע אותה החוצה.
אחד הדברים שאני עושה עכשיו, הוא להרגיש אותה, ולתת הרבה מקום וביטוי גם לתחושה, גם להתמלאות בה וגם לזרימה כלפי חוץ.

יכול להיות שאהבת אמת היא מה שחסר לנו ביסודות?
בדיוק רציתי להגיד, שאני חושבת שלכל אחד, "אהבת אמת" קשורה בעיקר ביסודות שלו או שלה, ולא משהו עם מהות נפרדת.
לך, אהבת אמת היא מיים חיים. היא מרווה אותך. או שאולי בפן הזה את מרגישה בעיקר, כי באחרים כוסך מלאה ואת לא מרגישה את ההבדל בהם.

תגידו, יכול להיות שאהבת אמת היא מה שחסר לנו ביסודות?
למשל, לי יש מעט מאוד מים. יש לי הרבה אש והרבה אדמה.
ובשבילי אהבת אמת היא ממש מים (נכון לעכשיו, בכל אופן).

מים זה דבר גולש ונמזג וכמעט בלתי ניתן לעצירה.
נכנס לכל חור כמעט. בסוף מוצא את הדרך.

מים זה חיים
מים זה אהבה
_{(קצת סיבובי, אני יודעת)}

מה האסוציאציות שלכן למים, בהקשר של אהבת אמת?
ערסול (כמו סירה שמתערסלת על גלים שקטים)
רטיבות
לחלוחית
רוויה, הרוויה
התאבכות של גלים

זרימה
מים סוערים
שקטים
מבעבעים
מערבולת
נביעה
פכפוך
גלים בכל הגבהים והעוצמות
הצפה
צלילה

מה האסוציאציות שלכן למים, בהקשר של אהבת אמת?

רוב הזמן מים. לעתים אש.

מים. לגמרי מים.

איזה יסוד זה בשבילכם אהבת אמת?
שאלה מעניינת. האינסטינקט שלי אומר: אדמה. העומק והיציבות. האינטואיציה עונה לו: ברור שאש, מה איתך. הלב, השמחה, התשוקה. ולי, אין מושג. (-:

מה שהזכיר לי את כל מיליון הפעמים שבהן בהיתי באהבה הפיזית והנוכחת של ההורים שלי והייתי נבוכה.
אותי לא הביך, למרות שידעתי שאני כאילו אמורה להיות נבוכה, כי הרי "ברור" שילדים נבוכים מגילוי אהבה פיזיים של ההורים (-:

איזה יסוד זה בשבילכם אהבת אמת?
אדמה. ואחר כך השאר.
בדיוק הבוקר חשבתי לי כמה האהבה הזו משמשת לי קרקע ובסיס לצמיחה.
אבל אני לא באמת מבינה משהו ביסודות וההגדרות שלהם, רק עונה אינטואיטיבית.

מה שהזכיר לי את כל מיליון הפעמים שבהן בהיתי באהבה הפיזית והנוכחת של ההורים שלי והייתי נבוכה.
אשרייך שזכית. אני מעולם לא ראיתי (כי לא היתה).
כך שלא בזכותם גם אני, מה שעוד יותר גורם לזה להיתפש אצלי כנס.


איזה יסוד זה בשבילכם אהבת אמת?
שאלה מעניינת. נראה לי שכולם.
אולי הכי הכי - אש, אח"כ אדמה, אח"כ אוויר.
דווקא מים אני מרגישה הכי פחות. (זה גם היסוד היחיד שאין במזלות שלנו ושל הילדים.)

האתמול נמשך לתוך הבוקר והמוסיקה ניגנה את זה
הכוריאוגרפיה מתוקה ממש, משובצת ברגעי הומור תנועתיים שלא מאפשרים לזה להפוך לקיטש דביק ומשמרים איזה חיוך לאורך הדרך.

לי יש מנהג כזה, כשאני שומעת שיר שעושה לי חם בלב, להגיד לאיש - תקדיש לי את השיר הזה.
הוא אף פעם לא משתף פעולה במקום, רק מקטלג את זה בראש, ובאיזה יום אחר תלוש לגמרי שולף את המידע ומביא לי בהפתעה.
אני מתה על זה.
אז היום בבוקר קיבלתי מתנה מתוקה ורקדנו לנו ככה במטבח, חוגגים את שאריות יום הנישואין של אתמול.

היה מה זה שווה. בעיקר שהבקשה להקדשה הזו היתה כבר ממש מזמן
והילדים בהו בנו קצת וחזרו לעניינים שלהם, מה שהזכיר לי את כל מיליון הפעמים שבהן בהיתי באהבה הפיזית והנוכחת של ההורים שלי והייתי נבוכה.
ומצד שני, אני בטוחה שבזכותם גם אני.

איזה יסוד זה בשבילכם אהבת אמת? היום אני נוטה לומר - מים.

איזה דף מלטף....
המון תודה לפינה הרכה הזו,
לקבל אהבה וירטואלית , מזוקקת לפני השינה.

מאחלת ים של אהבה , והשראה כמו שאני מקבלת ממכם.
תודה!

הו, זו ההודעה האחרונה שכתבתי? איזה קטעים. באתי לכתוב בדיוק בדיוק אותו דבר. בחיי!
אז גם היום יום כזה, שהוא רק במקרה או שלא יום הנישואין שלי ושל האיש.
וכל מי שלא העלה לי את הסעיף קיבל ממני מנה הגונה של אהבה מזוקקת.

אני חושבת שזו אחת התכונות הכי מתוקות של אהבת אמת ואהבה בכלל. שהיא ממש מהר, אם לא מפריעים לה, עולה על גדותיה ונשפכת החוצה לכל עבר.

לפעמים האהבה מציפה אותי, ואני לא יודעת את נפשי מרוב אושר.
חייבת לתת לזה לגלוש ממני החוצה.
התוצאה - כל מי שנקרה בדרכי מקבל חיבוקים מועכים ונשיקות עמוקות.
בזמנים כאלה אני שמה לב לא לצאת מהבית עד שזה עובר

בעוד השלם בכלל לא מתבונן. הוא סתם שלם.
חיוך של אהבה
(-:

ואת החסר אנו מביאים בהיותינו אנושיים?
גם.
החסר מובנה בשלם.
אין חוסר שעלינו להביא.
עם זאת בו זמנית, כאשר כאן לילה יש מקום בו תכלת השמיים מחייכת.
את זה לא קל לנו לראות, בעוד השלם בכלל לא מתבונן. הוא סתם שלם.

---

תודות

_שכן האהבה אינה רק הרגשה, או תנועה - מטא-פיזית ופיזית
האהבה היא ישות - והיא זו הבוחרת אותנו להיות אהובים כך או אחרת_
ואת החסר אנו מביאים בהיותינו אנושיים?

אין חֶסר הכל שלם.
השלם כולל חסר.
האחדות כוללת את הייחודיות.

אהבה - יש. בשפע. האהבה נוכחת בכל אירוע דמות או רעיון. אין שום חוסר באהבה.

הפחד מאהבה -
הפחד מהאמת העגומה המצערת ומרפת הידיים
על פיה בכל זאת, חרף ולמרות הכל
בתחילתו ובסופו של יום, בבראשית ובאחרית
נולדנו לחיים טובים.
אושר מונח ונגיש לכל. הווה.
בגן עדן של יחסי גומלין,
אנחנו יכולים לחוות רגשות, להרגיש,
לחוות טוב ופחות טוב ויותר טוב ומצוין ואנחנו גם יכולים ובפועל מגיעים למפגשים עם אלוהים -
גם אלה שלא מאמינים באלוהים עשויים לפגוש אותו; חוויית עונג בלתי נתפש, מול הנשגב ו/או גם
בדרך פופולרית למדי - דרך ייסורי שאול.

---

ולכן האהבה - כשלם - כוללת את התגברותה והתפרשותה,
ככוח מתגבר
ואת כוחות בלימתה, שאם לא כך היתה מכלה את העולם בהינף רגשה קל שבקלים.
והאהבה כוללת את מלאותה ואת חסרונה.

שכן האהבה אינה רק הרגשה, או תנועה - מטא-פיזית ופיזית
האהבה היא ישות - והיא זו הבוחרת אותנו להיות אהובים כך או אחרת
על פי תסריט מדויק שאנחנו מסכימים לו ברגיל ותמיד אנחנו שותפים לכתיבתו.

אנחנו, הדיוטות משונות שכמונו,
מבקשים אחר הכזב, הזיוף, השקר והמרמה
בבואנו לומר לעצמנו - שבעבורנו - אין אהבה בעולם,
כי אנחנו אלוהים אדירים - חסרים משהו.
כן.
חסרים אהבה עצמית.
ומלאים עד אין אפס מקום ביוהרה נשגבת מעצמה -
ומלאים במשטמה מול הטוב
בעודנו מצליפים בעצמנו - שמא, חס וכרפס. יהיה טוב.
יהיה ממש טוב.
יהיה מצוין.

---

וזה כבר טוב, וזה כבר מצוין, וזה גן עדן.
וזה לא נגרע מאף אחד אחר.
שאם זה נגרע -
פספסנו משהו באמנות הזיוף הפנימי,
זו שיודעת גם להוציא את האמת לאור.

ופניה - זורחות.

---

תודות

אוהבת, את אשה מרגשת. יש לך דאבל אהבה בחיים...
זה נפלא.
מאחלת לך בכל לב שכל החלקים יתיישבו במקומם.

_כשיש אהבה אין חֶסר הכל שלם.
אנחנו מסכימות?_
באיזו רמה רגשית כן, אבל אני מודה שמשפטים כאלה לפעמים לא מתיישבים אצלי מדויק.
יש בהם נוקשות כזו של ניסוח. משפטי תנאי. מן אם... אז...
ומשהו בזה לא מסתדר לי עם הרכות והגמישות והאוויר האינסופי שיש באהבה.
מקווה שאני מובנת.
כלומר, אני יכולה להסכים איתך אבל לא הייתי מנסחת משפט כזה בעצמי

כי כשיש אהבה אז יש אהבה. זה נשפך בכל הכיוונים בדרך כלל, אם רק מסכימים לה.
מנסה להתבונן:
כשיש אהבה אין חֶסר הכל שלם.
אנחנו מסכימות?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה היה תהליך של קבלת המציאות. צפריר והפרחים.
מצחיק שאת מזכירה את הגשרים של מחוז מדיסון. כבר שנים אני מרגישה ככה ולא מעזה לראות שוב את הסרט. אולי עכשיו הגיע הזמן.

גם אם לא רואים אותה, גם אם מתנגדים לה היא עדיין שם.
זה בדיוק מה שקרה. וזה למרות שידעתי שהיא עדיין שם. ולא סותרת את האהבה שיש לי בחיים 'האמיתיים' אלא סוג שונה של אהבה. שכבר אז בעבר הרחוק הרגשתי שהיא משהו מיוחד אבל לא ידעתי שהיא מסוגלת לשרוד חיים שלמים.

לגבי הזמן והעתיד ,אין לי מושג.

אז בעצם את אומרת שזו שאלה של זמן, הבנתי אותך נכון?
שאת רואה איזה אופק שבו זה לא יטלטל אותך לגמרי והחיים שלך יכילו את זה יותר טוב?
זה מאוד מתוק, את יודעת.
מזכיר לי משום מה את הסיפור הגשרים של מחוז מדיסון.
לא זוכרת את הסיפור בכלל אבל בכל זאת השם הזה עלה בי.

מפרגנת לך שאת יודעת לתת לזה מקום בלי בהלה ושאת לא אוחזת במוסכמות המקובלות.
אני מקווה בשבילך שזה יסתדר לך ושגם צדדים אחרים יצאו נשכרים מזה, למרות שהם אולי לא יבינו למה.
כי כשיש אהבה אז יש אהבה. זה נשפך בכל הכיוונים בדרך כלל, אם רק מסכימים לה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הקושי כרגע הוא להתרגל למציאות החדשה.
ולשלב אותה במציאות שלי כמו שהיא היום,עם בית וילדים. ולחיות עם מודעות חדשה וגעגועים בלתי פוסקים.
לא יודעת אם זה מזל טוב או רע שיש מרחק פיזי גדול שבקושי מאפשר להפגש. אבל זה המצב.

מה יעזור לך להכיל את זה בעולם שלך?
זה חייב להיות בעולם מקביל?

הכוונה היא למוסתר (כתבתי גנובים כי שנינו נשואים, אז מבחינת הסביבה זה ככה גם בלי ידיעת אף אחד). מבחינת התודעה שלי זה לגיטימי לגמרי. מאז שיצרתי קשר (הפעם אני יזמתי, הניתוק השרירותי הזה היה רע מאוד) בהחלט יותר שקט לי.
אני מרשה לעצמי אבל יודעת שזה לא קשור ליומיום שלי. זה בנפרד, כמו עולם מקביל.

לולא היו גנובים היו פחות מתוקים?
לולא היו גנובים היה לך יותר שקט בזה?
כי אם כן, זו נקודה למחשבה. את ה"גנובים" את מייצרת.
את יכולה לשחק עם התודעה שלך כך שזה יהיה מותר, ולא גנוב אלא רק מוסתר (ויש נימוקים לא רעים לזה, בהיתן שאת ממילא חיה בשלום עם זה שהאיש שאיתך לא יודע), ואולי יבוא לך יותר שקט בתוך זה.

גנובים ומתוקים

הקשר הוירטואלי שלכם זה משהו שמותר? את מרשה לעצמך את זה או שזה מים גנובים כאלה?

אויש, יצא שכתבתי כאילו זה לא מציאותי אז אין קשר.
וזה לא נכון.

מאז שצץ בחיי, לא פשוט בכלל. כל פעם שנוצר קשר (וירטואלי), התרגשות כמו של ילדה בת 16, קוצר נשימה ובטן מתהפכת.
אחרי שנפגשנו זה נהיה אמיתי.
אבל לא מציאותי.

בזמנו שחררתי את האשמה. את זה ממש הייתי צריכה לשחרר
בוודאי. בכל הקשר שהוא רצוי לשחרר את האשמה.

הצלחתי להשאר במציאות שלי בשמחה ולעבור הלאה. אבל זה היה בזמן שלא היה קשר ביננו בכלל.
ומה עכשיו? (לא חייבת לענות. אני סתם נשארת ערה איתך כי זה נעים ביחד)

בזמנו שחררתי את האשמה. את זה ממש הייתי צריכה לשחרר. אותו לא.
אבל אחרי אותו שחרור, גם כשנזכרתי בו (ויש מספיק דברים שמזכירים לי אותו ביומיום), הצלחתי להשאר במציאות שלי בשמחה ולעבור הלאה. אבל זה היה בזמן שלא היה קשר ביננו בכלל.

לא מצליחה לשחרר פעמיים
אני אישית בכלל לא בעד לשחרר, אבל לא שאלו אותי לדעתי

מי שלא חי איתנו על בסיס יומיומי יכול לרוב לתת אותה יותר בקלות.
בדיוק בדיוק. וגם לקבל.


ולשחרר דבר כזה לחופשי זה קשה בכל מקרה.
פה אני מרגישה שזה כבר בלתי אפשרי. לא מצליחה לשחרר פעמיים, אחרי גילוי הדדיות שכזה. זה כמו כישוף.

למרות הדמיון
ברור ששונים. אבל הדמיון מכריע כי כל הסיפורים סביב אהבת אמת הם סיפורים סביב אהבת אמת.
המוקד הוא אותו מוקד.
ולשחרר דבר כזה לחופשי זה קשה בכל מקרה.

ולהרגיש אהובה. תחושה עילאית.
יש הרבה דרכים להרגיש אהובה. אני חושבת שהעילאיות היא באהבה ללא תנאים, שמי שלא חי איתנו על בסיס יומיומי יכול לרוב לתת אותה יותר בקלות.
וזה - ממכר ממש.

הו, אלה מצבים שונים לחלוטין. למרות הדמיון.
אולי מזדהה עם השני, כי שחררתי אותו לגמרי, עד שפתאום נוצר קשר. ומשם זה כבר מפותל.

מכל מה שקראתי פה בדף, לפחות בעניין האישי שלי, אני מזדהה עם "הפחד דופק על הדלת - האהבה ניגשת לפתוח ורואה שאין שם אף אחד". אין לי יכולת להסביר את זה, זה פשוט ככה.
ולהרגיש אהובה. תחושה עילאית.

אחד הסתיים בזה שהיא הלכה להיפגש איתו בהיחבא, היתה פגישה טובה מאוד נטולת מגע (שניהם היו כבר נשואים), וזהו. הדרכים נפרדו לבלי שוב ואין שם מחשבות על חרטה שידועות לי.
השני הסתיים בזה שהיא וויתרה באמת על האפשרות ושחררה הכל במשך שנים ארוכות, אבל דווקא לא כל כך מזמן צצו מחשבות מחודשות.
זה בכלל לא פשוט... לא בעולם שבו אנחנו חיים, עם האמונות המקובלות שרובנו מחזיקים.
לאט לאט.

סוף טוב? זו רק ההתחלה. לא יכולה לחשוב על סוף משום סוג.
איך נגמרו הסיפורים שאת מכירה?

זה מרגיש כמו סרט.
מאחלת לך שיהיה לו סוף טוב מסוג כלשהו, כי יש כל מיני.

תודה ציל צול. הרגשתי את החיבוק.
זה מרגיש כמו סרט. מכל הבחינות.

אוהבת, יש לי היכרות קרובה עם לפחות שני סיפורים שדומים מאוד לשלך מהדף ההוא.
וכל מה שיש לי להציע זה חיבוק. אבל הוא ממש מהלב.

איך? איך לא ראיתי את הדף הזה בתוך כל התהפוכות האחרונות שעוברות עלי? (כתבתי במקביל בפרחי באך, ועכשיו אני רואה שצפריר כתב פה עוד לפני שהתחלתי להתייעץ)

המרחק משחרר לך מקום שבו האהבה יכולה להתרווח, ולמלא אותך.
אין לי אלא להסכים.
וגם להגיד ש ציל צול ואני לא אחת, אבל כל מה שכתבת כאילו כתבתי אני. תודה @}

והיא ממלאה אותך
גם את ממלאה אותי, אהובה שכמוך.
אהבתי מה שכתבת.

המרחק משחרר לך מקום שבו האהבה יכולה להתרווח, ולמלא אותך.

וגם - כשהנוכחות של ה"מציאות" היומיומית, התקשורת סביב פרטים מעשיים, הבעיות, הקונפליקטים, כל אלה נעלמים קצת מהתמונה,
נשארת המהות המזוקקת של האהבה, ואת יכולה להביט בה בלי האבק של התנועה של היחסים, ושל החיכוך, אלא בדממה ובשקט ובניקיון,
את רואה אותה כפי שהיא, והיא ממלאה אותך.
@}

מין שבוע כזה...
האהבה קרובה. או אולי נכון יותר לומר - נוכחת. הרבה דברים התחדדו לי, את אף אחד מהם אי אפשר לשים במילים.
ביני לביני אני דנה במשמעות של מרחק ומרחב על האהבה שלי.
הדבר המילולי היחיד שאני יכולה לומר זה שהמרחק, באופן מפתיע ביותר, ממלא אותי.
אני מרגישה מלאה באהבה.
ועוד מרגישה שאם אנסה לשים אותה במילים זה יצא ממש ממש משונה. כאילו בהקשר הזה נהייתי משהו פחות ארצי.

D-:
אבל אם להיות רצינית (וזה קשה), אז זה בכלל לא שגרתי. גם אני מושפעת מהמון גורמים. אבל גם בירידות והמאבקים הפנימיים, האהבה חיכתה לי בשקט ובסבלנות עד שאתפקח מבילבולי.
מה שכן ההריון הזה הוא באמת עסיסי מכל הבחינות D-: , מקווה עוד לכתוב על זה פה, אבל רק אחרי הלידה…

זה חלק מתאוות הפירות שעוברת עלי
ואני חשבתי שזה חלק מתאוות המין שאת נמצאת בה באופן די שגרתי

שמחתי מאוד לקרוא אותך, ממש את הכל.
תודה (-:
"עסיסי" היא אחת המילים הכי עסיסיות שיש ואני מתה עליה. תודה ששמת אותה כאן. הכי מתאים.
זה חלק מתאוות הפירות שעוברת עלי (-:

אם ילדה

_לקבל יכול להיות הרבה יותר קשה מלתת. ובאמת הכי קל לי לקבל מבן זוגי, וזה נהיה יותר ויותר קל עם השנים וההתפתחות הזוגית שלנו.
בול._

פעם ראשונה שאני מביטה בדף הזה. לא קראתי הכל אבל הכי התחברתי לסרט - האהוב עלי אהבת אמת יותר מכל הסרטים בעולם (פעם היה פה אפילו דף מגניב שהוקדש לו)

הבנתי שמה שיש לי להגיד זה בעיקר הסכמות כאלה, שהראש מהנהן. ובכל זאת בא לי לשלוף אותן, בשביל עצמי.

_גם אם לא רואים אותה, גם אם מתנגדים לה היא עדיין שם.
התהליך הוא בלמצוא אותה. בלקבל אותה. בלראות אותה. אבל לא משנה באיזה שלב אנחנו - היא שם._

גם בלי סקס האהבה שם, אבל נראה לי שככל שהיא יותר גלויה בתוכי, כך הסקס יהיה יותר עסיסי. הוא מדד לגודל הנוכחות שלנו אל האהבת האמת שלנו.
"עסיסי" היא אחת המילים הכי עסיסיות שיש ואני מתה עליה. תודה ששמת אותה כאן. הכי מתאים.

לקבל יכול להיות הרבה יותר קשה מלתת. ובאמת הכי קל לי לקבל מבן זוגי, וזה נהיה יותר ויותר קל עם השנים וההתפתחות הזוגית שלנו.
בול.