אהבת אמת

[יעלי_לה]

אבל איכשהו נראה לי שכשאתה אומר החלטה וכשאני אומרת החלטה אנחנו לא מתכוונים בדיוק לאותו דבר. (סתם תחושה כזאת)

[רק_מה*]

אהבת האמת היא המסתתרת מאחורי הביטוי אהבת אמת.

תודה.
בקריאה מהירה שליתי את הפנינה הזו, ונשמתי לרווחה

[צפריר_שפרון*]

מבחינתי, לקבל ולהסכים - אותה פעולה...
בהחלט. עצם ההסכמה היא קבלה -
מנגד - כהתנגדות - אי ההסכמה גם היא קבלה.

אבל איכשהו נראה לי שכשאתה אומר החלטה וכשאני אומרת החלטה אנחנו לא מתכוונים בדיוק לאותו דבר. (סתם תחושה כזאת)
ניתן כאן פירוט יתר לגבי מהי ההחלטה ומה הקושי שבהחלטה מתוך היותנו יחסיים.
שלזה עוד פנים מבחינת יחסי הגומלין והיחסים הפנימיים וכן הלאה...
החלטה במובן הזה של החלטה מודעת - החלטה מתוך בחינת הפנים השונות והאפשרויות השונות איננה מסוג ההחלטות הנפוצות, רוב ההחלטות מתקבלות מיידית בנוגע להבלות החיים.
בכביש, בבית, בהתנהלות של החיים.
כאשר את מחליטה לשנוןת גישה מהתנגדות להסכמה למשל, ולו כתרגיל, את יכולה לצאת לשינוי הזה באופן מודע ולראות האם נושא בעבורך איזה דבר אמת, איזו אהבת אמת.
אם אין חפצה את לנסות את זה ומעוניינת להישאר על בדרך ההתנגדות או על אוטומט - ככה וככה - זה בהחלט מובן וראוי, זו החלטתך.
עם זאת, ההצעה לתרגיל הזה עולה מתוך כך שמעצם שעלתה כבר עולה המודעות לדינמיקה האישית בתוך יחסי הגומלין, ובמובן הזה מתוך כך שזה נושא הדף - אהבת אמת שזה גם אהבת האמת והחקר אחריה,
העלאת המודעות להסכמה ואי הסכמה - מכוונת להעלות מודעות גם בתוך תהליך ההחלטות או להעלות את המודעות באופן כללי.
התרגול של ההסכמה כתנועה פותחת עשוי לגלות למתרגל כל מיני דברים מעניינים על דפוסים קיימים, חלקם גאוניים ממש במובן הזה של התנהלות הנפש ואת אלה ניתן אף לפתח יותר וחלקם נדרשים לה לנפש מתוך כל מיני היבטים פסיכולוגיים אישיים ותרבותיים - ואפשר שמתוך התבוננות מחודשת דרך עיני ההסכמה דווקא, תוך הנחת תנועת ההתנגדות בצד לרגע - יבוא שחרור מודע של אמונות, החלטות או כל מיני זיקות שאיננו זקוקים להם יותר.
שהאבחון וההסכמה לגבי אלה - זה חתיכת הסכמה.

---

הבהרה
גם הכותב עצמו (אני) - לעתים מרים גבה, על הסכמתו להקליד באצבעו האחת מילים מילים שניתכות עליו ברצף,
ובעיקר שהסכמה זו היא הסכמה מראש - והיא כל כך מושרשת בעניין זה של כתיבה -
שגם אם אחר כך תעלה חוסר הסכמה לגבי חלק מהמילים הכתובות - או כולן - זה לא נכנס בכלל כשיקול.
לבריאות הנפש הפרטית עוד לא עלה קונפליקט שלא "לובן" גם להבנה וגם להסכמה וגם לקבלה.
<צפריר>

---

תודות

[חני_בונה*]

_אהבת האמת אינה מציאת האמת, או הגעה אליה.
היא החקר אחריה
אחרי התחושה - אמת. תחושה של מיתר זהב מדויק._ צפריר שפרון
בעקבות המילים של צפריר המצוטטות כאן עלתה בי חמלה. חמלה לעצמי. על כך שבמשך שנים לא מבוטלות נהגתי לומר שאין דבר כזה "אהבה", ומי שאומר אהבה לא יודע למה הוא מתכוון.
אני מסכימה לראות היום שכבר אז הייתה בי רגישות לזהות את הריקות שהייתה במילה כאשר נאמרה סביבי. ומקבלת ואוהבת את הילדה הפנימית שבי שלא הצליחה להיות בחמלה אל הרגישות שלה.
תחושה של מיתר זהב מדוייק
זה בדיוק זה.

[ציל_צול*]

מגעיל גם יש לו תפקיד. אפילו בבריאות.
בטח שיש למגעיל תפקיד. אבל כתבת שעודף מתוק זה מר. וזה לא (אצלי, כן?)

ועודף מתוק יוצא מר. תבדקי.
ביליתי את רוב חיי בבדיקה הזו בדיוק
לא יוצא מר על הבלוטות שלי.
ברשותך, אוותר על אחת נוספת...

הסבלנות (והסובלנות) עשויה להראותנו שאין אהבה שהיא לא אהבת אמת.
מרגישה אחרת. אהבה היא נגזרת של אהבת אמת.
כשאני "רק" אוהבת מישהו, אני כאילו מושיטה אליו שלוחה של אהבת האמת שלי.
זו נגזרת של המקור ולכן יש בה את האיכות המיוחדת הזו של אהבת אמת, אבל זה לא אותו דבר לגמרי.
ולכן, אם להתחבר ליעלי המופלאה, כשאני אוהבת אני סבלנית מאוד אבל במידה מוגבלת. מאגרי הסבלנות שלי מול אהבת אמת הם פי מיליון (אבל גם הם מוגבלים...).

_כך, גם המושג אהבת אמת מבקש איזו מוחלטות, אהבת אמת ואין בלתה.
האמת מבקשת מוחלטות - לכן הכל נכון! זו האמת המוחלטת - חתומה._
אלו, למשל, מילים שאני לא מוצאת את עצמי בתוכן. המון נוקשות, שאין בי, לפחות כרגע.
מוחלטות/אין בלתה/הכל/מוחלטת/חתומה
לא יודעת. לא מסתדר לי. כשאני בהוייה הזו של אהבת אמת כולי רכות רכות רכות.
כן התחברתי להתפעמות שלך. לפעימה. פליאה. שם רך.
ההחלטה והמוחלטות - חייזרים מכוכב אחר (רק יחסית לכוכב שבו אני נמצאת).

אני למשל יכולה להסכים בלי להחליט, ולגמרי מעדיפה את זה.
לגמרי! תודה, יעלי.

מתוך כך שזה נושא הדף - אהבת אמת שזה גם אהבת האמת והחקר אחריה.
על אף חיבתי הגלויה לשעשוע הלשוני הזה, אני מבינה מה מציק לי בו.
הוא מעביר את אהבת האמת מהוייה לעשייה.
פחות מתאים לי.
כאילו כאן, עם הר המתיקות הענוג הזה, לא בא לי לחקור כלום, בטח שלא את האמת. בא להיות להיות. להוות.

ומילה של אהבה לחני - כמה יפה כתבת. מרגש ונוגע. מחבקת אותך מאוד.
<אישית, קשה לי לדמיין מתכת בגוף שלי, אבל את הכוונה אני מבינה היטב, הרבה מעבר למטאפורה).

[צפריר_שפרון*]

הוא מעביר את אהבת האמת מהוייה לעשייה.
אצל מי שהחקר לגביו הוא עשייה.
או שהתבוננות נתפשת כעשייה.
או נוכחות.
שבעבור כך שכל אלה עשויים להיתפש כעשייה,
הרי העשייה הזו כל כולה מתפלאה מחדש כל פעם
כיצד האמת, אהבת האמת ואהבת אמת -
מתעלות אל מעבר לקו אופק ההתבוננות להיות למשל לזריחה או לשקיעה
ולהנכיח מבחינת הנוכחות את אותו מיתר דק של זהב, שיש המכנים אותו הוויה.
עם זאת, הוויה זו של המיתר היא ריקה מכל תוכן או עניין והיא היא החקר אחריו ניתן לחפש - אם המלה וצילי צלליה נושאים חן לאוזן השומעת, אם ערבים הדברים והניגון - ואם לא.
יכולה להתוות לך כאוות נפשך הוויה - להתהוות, להתכסות בשמיכת ההווה וגם שם עשויה להתעוור לרגע, נוכח אותה אמת, אותו מיתר שמנגן בך את ניגונך האישי ותהודתך - על פני להסתפק לבוא מהתיבה שבך – שאת היא - באה אז מלב לבך -
שם גרעיני אהבות האמת מתאחדים להיות לשורש.
שורש זה בהחלט מזין את הנפש באורות של קדושה והתפעמות אפשרית.

---

מאידך - אותו רעיון בדיוק שמלביש את מיתר הזהב על נשוא כלשהו -
עשוי להתדרדר חיש קל אל תוך שטותמנטיקה - על פיה למשל האמרה בסרט האולטימטיבי של אהבת אמת - אז יו וויש! היא הקרבה אישית בשם אהבת האמת. בכך הרומנטיקה שוב נדרשת לאיזה קורבן קטן להצדיק נוכחותה חסרת הטעם – ממתיק מלאכותי.
בעוד דווקא האמרה הזו היא-היא המבטאת את אהבת האמת הגדולה,
שכן בכל מקרה זה אז יו וויש!,
וכשזה נאמר מפי אהוב - זה מקבל תוקף נוסף אפילו,
שכן, הוא, המכיר באהבתו אותה - מסרב להניח תנאים על אהבתו.
וזו בהחלט האהבה ללא תנאי שחובקת גם את אהבת האמת וגם את אהבת האמת.
ללא תנאי - אז יו וויש!

וגם האמירה הזו היא סוג של אי עשייה. אם זה מה שאת מבקשת.

---

אהבה היא נגזרת של אהבת אמת.

הפך.

א ה ב ה

ומכאן תגזרי לך נגזרות ככל שתרצי.
הבסיס לכל האהבות כולן הוא האהבה. הבסיס לכל הרגשות כולן הוא האהבה.

---

ההחלטה והמוחלטות - חייזרים מכוכב אחר (רק יחסית לכוכב שבו אני נמצאת).
והאהבה? חייזר מארץ? מכוכב ארץ?

---

זה הכל "אלפנט שיט" כפי שאומר פריץ
כל המילים האלה אינן מייצגות
ולו משב רוח רענן על הלחי (גם אם היא מזוקנת) בעת רגע אחד של הווה
מול הים או מול הנוף –
בו אהבת האמת היא הקיום.
הדבר בעצמו.

---

תודות

[נוודית*]

אהבה ולרקוד (כן, ופריס...

(תרגום )

[עתליה*]

ציל צול יקרה, קראתי את הדף היום תוך כדי מתיחת האיברים של החג. לא הבנתי מה מה מה....
עדיין לא מבינה.. אסביר את כוונתי.
מישהו. בשר ודם היה שטבע את הביטוי. לא יודעת אם מהתורה היא. איך שלא יהיה בשר ודם הוא. והתכוון למה שהרגיש או חשב.
לכן, אי אפשר לקחת את הביטוי כתופעת טבע ולנסות לחקור אותה.
אהבת אמת היא לא חד חד ערכית או חד חד משמעית.
אם אני לא בכיוון אז לא נורא. כנראה לא הבנתי.

[ציל_צול*]

שם גרעיני אהבות האמת מתאחדים להיות לשורש.
זה יפה.

ולעניין הסרט - תארו לכם שכאשר ווסלי מתגלגל מהגבעה, במקום לצעוק מה שהוא צועק, As you wish, הוא היה צועק - Assss IIIIIII wiiiiiish
שהרי, מבוקשו ניתן לו. גם.
למה הוא לא מכריז את זה?

הבסיס לכל האהבות כולן הוא האהבה. הבסיס לכל הרגשות כולן הוא האהבה.
יש מצב. חושבת על זה.
זה בעצם מה שחני אמרה עוד כשהתחלנו.
למה מתחשק לי הפוך? כדי לרומם את אהבת האמת מעל הכל.
אבל אולי לא נדרש. אולי זה באמת הפוך.

[יעלי_לה]

הבסיס לכל האהבות כולן הוא האהבה. הבסיס לכל הרגשות כולן הוא האהבה.
אני בהחלט מתחברת לזה.

[ציל_צול*]

אי אפשר לקחת את הביטוי כתופעת טבע ולנסות לחקור אותה.
עתליה יקרה, אהלן.
הכל אפשר לחקור כתופעת טבע.
מה שכן, יכול מאוד להיות שיצא מחקר שיזכה בקלות באיג נובל.

אני לא חוקרת תופעת טבע. אני חוקרת את אהבת האמת שלי.
ואם להיות כנה לגמרי - פשוט בא לי לדבר על זה. כי זה עושה לי טוב בלב.
בא לי להגיד מלא פעמים "אהבת אמת". כי זה ביטוי שהגלגול שלו בין האצבעות (על המקלדת) יותר טוב מכל ג'וינט ריחני להתמסטלות רבתי.
<לצילי יש מעט מאוד ניסיון עם ג'וינטים, חלקו לא טוב בכלל, אבל ככה נראה לה שזה ממש מובן ויצא לה משפט יפה לדעתה>
<מאיפה נהיה הקטע הזה שסוגריים כאלה מעבירים ישירות לדיבור על עצמי בגוף שלישי? זה תמיד מצחיק אותי נורא>

[צפריר_שפרון*]

למה הוא לא מכריז את זה?
כי זה מובן מאליו. רק משם הוא יכול לצעוק את ההבטחה הזו.

מאיפה נהיה הקטע הזה שסוגריים כאלה מעבירים ישירות לדיבור על עצמי בגוף שלישי? זה תמיד מצחיק אותי נורא
מאבותינו,
לפני שבע מאות וחמישים שנה, כשהאתר רק קם, הושרשו כל מיני כאלה.
<צפריר שיתף פעולה גם עם הסוגריים האלה, כלומר אני שיתפתי פעולה>

---

תודות.

[יעלי_לה]

סוגריים משולשים

<מה חשבת, שאין על זה דף?>

[עתליה*]

אם להיות כנה לגמרי - פשוט בא לי לדבר על זה. כי זה עושה לי טוב בלב.
חחח סבבה. לכי על זה.
תיארתי לי שפיספסתי משהו

[ציל_צול*]

מה חשבת, שאין על זה דף?
לא חשבתי. העדפתי. שלא יהיה דף על זה

תיארתי לי שפיספסתי משהו.
לא רק משהו אלא גם מישהו.
כי מי שבכלל התחילה עם התעלול הזה זו לא אני. בשמת, שקיבלה קרדיט יפה על חלקה בראש הדף

[בשמת_א*]

במעלה הדף הנחתי לידה את "אמון", ובבוקר הזה אני מוסיפה את "סבלנות"
גם אני כמו יעלי לה מצטרפת:
_וואו, מאוד.
כשאני מרגישה את אהבת האמת, הסבלנות שלי היא אינסופית._

כאשר את מחליטה לשנות גישה מהתנגדות להסכמה למשל, ולו כתרגיל, את יכולה לצאת לשינוי הזה באופן מודע ולראות האם נושא בעבורך איזה דבר אמת, איזו אהבת אמת
המשפט הזה עורר אצלי הרהורים.
כי את אהבת האמת גיליתי רק כאשר החלטתי לשנות גישה מהתנגדות להסכמה. ואז גיליתי, שהיא היתה שם כל הזמן. פשוט מרוב התנגדות, איך יכולתי לראות אותה? לדעת על קיומה? להאמין בה?

אם להתחבר ליעלי המופלאה, כשאני אוהבת אני סבלנית מאוד אבל במידה מוגבלת. מאגרי הסבלנות שלי מול אהבת אמת הם פי מיליון.
מזדהה.

_האמרה בסרט האולטימטיבי של אהבת אמת - אז יו וויש! היא הקרבה אישית בשם אהבת האמת. בכך הרומנטיקה שוב נדרשת לאיזה קורבן קטן להצדיק נוכחותה חסרת הטעם – ממתיק מלאכותי.
בעוד דווקא האמרה הזו היא-היא המבטאת את אהבת האמת הגדולה,
שכן בכל מקרה זה אז יו וויש!,
וכשזה נאמר מפי אהוב - זה מקבל תוקף נוסף אפילו,
שכן, הוא, המכיר באהבתו אותה - מסרב להניח תנאים על אהבתו.
וזו בהחלט האהבה ללא תנאי שחובקת גם את אהבת האמת וגם את אהבת האמת.
ללא תנאי - אז יו וויש!_
אוי, יצאתי מבולבלת לגמרי. אתה מוכן לתרגם לעברית להדיוטות?
מצד אחד אתה טוען שהדרך שבה הביטוי מוצג בסרט היא כ"הקרבה אישית בשם אהבת האמת" ולכן הביטוי כלל אינו מייצג, ומצד שני אתה טוען שהביטוי כן מייצג את אהבת האמת?
אני לא רואה שם שום "הקרבה אישית" בסרט, בביטוי הזה.
אין שום הקרבה, רצונה הוא רצונו, בפשטות ובלי שום התנגשות או ויתור.
כלומר, לא חייבים, לדעתי, להניח שם פרשנות של הקרבה או רומנטיקה קיטשית. אפשר לחלוטין לפרש את הסרט בדיוק כמביע את מה שאנחנו מאמינים שהביטוי הזה מביע. לא נראה לי חיוני להמציא פרשנות מופרכת ואז להתנגד לה בשם פרשנות אחרת, שהפעם כביכול "אמיתית".
ואולי לא הבנתי שום דבר מתסבוכת הטענות...

[צפריר_שפרון*]

_מאידך - אותו רעיון בדיוק שמלביש את מיתר הזהב על נשוא כלשהו -
עשוי להתדרדר חיש קל אל תוך שטותמנטיקה -_
לא חייב ולא כך הוא - אבל עשוי.

---

תודות

[נוודית*]

כמה טוב שיש שירים שיגידו מה שהמילים שלי לא יודעות לומר. Wild Is The Wind

[ציל_צול*]

תודה שהקפצת ככה למה חדש.
אני בהרהורים על הקשר שבין אהבת אמת לחברות.
מה קודם למה?
וזה חייב ללכת ביחד?

[בשמת_א*]

שאלה טובה. מצויינת. בואי תקדמי אותה עוד שלב: מהי "חברות" מבחינה זו?
אני רוצה לענות "כן" אבל פתאום הסתבכתי עם התהייה, מה נחשב בהקשר הזה "חברות". אם כי, נדמה לי שאם יש אמון, בטחון, איכפתיות מלאה, כבוד עמוק ואהבה, אז זאת חברות, לא?
או שבחברות יש עוד אלמנט?
האם צריך להיות שיתוף? כלומר, אצלי, עם כל החברות שלי, אני יכולה לדבר על כל דבר.

[ציל_צול*]

בשמת, כל החברות שלך הן אהבת אמת?
ואם לא, אז מה מבדיל בעינייך?

[בשמת_א*]

המממ.
החברות הכי הכי טובות - כן.

במחשבה שנייה, יש לי עוד כמה חברות, שהן לא "הכי טובות" מבחינה זו שאנחנו כמעט לא מתראות, לא מבקרות זו את זו, לא מעורות בחיים זו של זו, אבל אני אוהבת אותן באמת אהבת אמת:
עם תחושה של קירבת נפש, של קבלה מוחלטת שלהן כפי שהן, אהבה למי שהן בדיוק ככה, איכפתיות מלאה, כבוד הדדי עמוק, ובאמת, אהבה שלמה.
כשאנחנו נפגשות, ולו רק לשיחה של שעה בלבד בפארק הירדן וחיוכי שלום-שלום כשכל אחת עם טפה וצרורותיה בדרך אל- או מ- הבישול/המקלחות/שטיפת הכלים/הילדים/משהו אחר - האהבה שם, נוכחת במלואה, ממלאה את הלב.

ויש לי גם חברות שהקשר איתן יכול להיות אפילו תדיר יותר, ובכל זאת - לא אהבת אמת.
אז מה ההבדל? 0-:
אולי קירבת הנפש?
או דרגת האינטימיות?
אולי האמון שלי בהבנה המלאה בינינו?
אולי חסר המשהו השלם הזה, הקבלה ההדדית השלמה והמוחלטת הזאת?

באמת, שאלה.

[ציל_צול*]

את יודעת, בשמת, אני חושבת שהתשובה שלך מחזירה אותי רגע אחורה, לעניין המגדרי/מיני.
מחשבה חצי מבושלת - עם אשה יכולה להיות לי חברות אמת. חזקה, עמוקה, אמיצה, ושאר תיאורים מהסוג הזה.
אבל זו לא בדיוק אהבת אמת. זו אהבה. מיוחדת ועמוקה.
אני חושבת שאהבות האמת שלי שמורות לגברים, וחלק מתוכן נובע ונכרך באנרגיה המיוחדת של המין השני מעצם היותו שונה.
עוד אין לי הרבה מילים על זה.
אבל מלקרוא אותך כותבת על חברותייך (ומזדהה) הבנתי פתאום שאלו שני ערוצי מוסיקה שונים בשבילי.

[בשמת_א*]

תרחיבי?
אני עוד בסימני שאלה על זה.
ממש סימני שאלה.
כי כשהדיון התחיל, חשבתי על אהבת אמת אך ורק מול גבר.
אולי, בין היתר, מפני שהאהבה המיוחדת והעמוקה לגבר, מבחינתי, כוללת גם צד פיזי, שמבחינתי (סתם במקריות מפני שאני הטרוסקסואלית) לא יכול להתקיים עם חברה, אלא רק איתו. לכן יש שם עומק והיקף שלא יכול להתקיים עם חברה. יש פשוט הרבה יותר תחומי חיים שהאהבה לגבר יכולה להקיף: אפשר לחיות איתו (לא עם חברותי), אפשר לגעת בו.

אני חושבת שאהבות האמת שלי שמורות לגברים.
הו הו, ללא ספק אין לי מספיק DATA...

[יעלי_לה]

_אני בהרהורים על הקשר שבין אהבת אמת לחברות.
מה קודם למה?
וזה חייב ללכת ביחד?_

הממ.

יכולה להיות חברות בלי אהבת אמת.
ויש גם חברוּת אמת.

אבל לא נראה לי שיכולה להיות אהבת אמת בלי חברות. כלשהי, בסיסית.


נדמה לי שאם יש אמון, בטחון, איכפתיות מלאה, כבוד עמוק ואהבה, אז זאת חברות, לא?
מבחינתי כן, ומכאן שאהבת אמת כוללת בתוכה חברות...

לטעמי, חברוּת לא חייבת לכלול שיתוף, במובן של לספר דברים או לדבר על X.
יש חברויות ששיתוף הדדי הוא חלק משמעותי בהן ויש שלא. יש חברויות שמבוססות על עזרה הדדית בלי הרבה דיבורים (סוג אחר של שיתוף, בעצם).
כל קשר והמאפיינים שלו.

כשהדיון התחיל, חשבתי על אהבת אמת אך ורק מול גבר.
טוב, אל תשכחי איך התחלת: בשקט בשקט אני מחביאה בדף שלך מחשבה שמלווה אותי בשנה האחרונה: אהבת אמת. אם יש אהבת אמת, אפשר להרים את העולם. היה לזה הקשר מאוד מסוים, והנושא היה זוגיות.

_מחשבה חצי מבושלת - עם אשה יכולה להיות לי חברות אמת. חזקה, עמוקה, אמיצה, ושאר תיאורים מהסוג הזה.
אבל זו לא בדיוק אהבת אמת. זו אהבה. מיוחדת ועמוקה.
אני חושבת שאהבות האמת שלי שמורות לגברים._
מזדהה
אהבת האמת שלי (היחידה) שמורה לגבר שלי (האחד)

שהאהבה המיוחדת והעמוקה לגבר, מבחינתי, כוללת גם צד פיזי, שמבחינתי (סתם במקריות מפני שאני הטרוסקסואלית) לא יכול להתקיים עם חברה, אלא רק איתו. לכן יש שם עומק והיקף שלא יכול להתקיים עם חברה. יש פשוט הרבה יותר תחומי חיים שהאהבה לגבר יכולה להקיף: אפשר לחיות איתו (לא עם חברותי), אפשר לגעת בו.
מזדהה

שאלו שני ערוצי מוסיקה שונים בשבילי
מזדהה

[ציל_צול*]

לא נראה לי שיכולה להיות אהבת אמת בלי חברות. כלשהי, בסיסית.
כן. מסכימה.

אהבת האמת שלי (היחידה) שמורה לגבר שלי (האחד)
לי יש אהבות אמת מהעבר. הגברים האלה כבר לא איתי אבל אלו מהם שאהבתי אהבה כזו (לא היו הרבה, אבל היו) עדיין איתי בלב. כאילו שום דבר לא נפגם באהבה.
אם אראה אותם היום, האהבה הזו תצא החוצה מייד. היא כאילו בתנומה כי אין לה מושא נוכח. אבל היא נראית בדיוק כמו שהיתה.

ולעת לילה יש לי עוד שאלה - אהבת אמת זה משהו שצומח או שהיא מייד שם ויודעים ישר?
שלי צומחות בדרך כלל. בקצב מהיר, אבל רואים תהליך. ועד שאני מבינה שזה זה, לוקח קצת זמן. אולי זה הזמן שצריך בשביל לתת אמון ולטפח עוד כמה כאלה שקשורים.

[נוודית*]

אהבת אמת זה משהו שצומח או שהיא מייד שם ויודעים ישר?
אני תוהה - למה להניח שיש תשובה לשאלה כזו. שיש מכנים משותפים להתגלמויות של אהבת אמת?
אני נוטה לחשוב שכל אחת ואחת כזו היא התוצאה של החיבור היחודי בין השניים (או יותר, למען הכלת הפוליאמוריה). כשכזו - היא יכולה להופיע בכל הצורות והצירופים. לא?

אם אני כן יכולה לחשוב על מאפיין משותף - זו ההרגשה העמוקה שהאהבה הזו היא מיוחדת ויחודית ואין כמותה בעולם. וזה נכון. אין.
אולי זו העוצמה והיופי של אהבת אמת, זו המתנה שהיא נותנת לנו - מאפשרת לנו להרגיש באופן מובהק וברור את היחודיות והמיוחדות המוחלטת שלנו כיחידים, וכזוג.
לדעת מי אני. ולדעת שהוא יודע מי אני.
אין עוד אחת כמוני, לא הייתה ולא תהיה. אין עוד אחד כמוהו. אין עוד שניים כמונו.

ולהרגשה הזו מתלווה, אני חושבת, תחושת הסוד. יש לנו סוד כמוס ומופלא. רק לנו, רק שלנו.
וזה לגמרי לא סותר את הרצון המוטרף לעמוד על הגג ולצעוק את האהבה לעולם כולו.

@}

[יעלי_לה]

אהבת אמת זה משהו שצומח או שהיא מייד שם ויודעים ישר?
למה או - או? למה לא גם וגם? מה זו הדיכוטומיה הזו?

אצלנו היא הייתה שם מיד וידענו ישר. מאז היא לא מפסיקה לצמוח.

[טלי_ב*]

איזה דף מופלא. מעורר את המחשבות על היקרים לי והאהובים אהבת אמת ומייד גורם לי להרגיש מוקפת אהבה.

לעניין - אני נוטה כנראה להגדיר "אהבת אמת" בצורה רחבה, אבל למתוקף זה שההגדרה רחבה היא מכילה כל מיני איכויות שונות של אהבת אמת. וגם כל מיני עוצמות.
אצלי זה יכול להיות כלפי גברים ונשים כאחד, אם כי יש לזה איכות שונה.
ואני לא מרגישה שאהבת אמת חייבת לבוא עם חברות. כלומר, אם זה סוג של קשר שמתבקשת בו חברות והיא נעדרת, קשה לי לדמיין שם אהבת אמת.
אבל יש סוגים של קשרים שבכלל לא מתבקש שתהיה שם חברות, ויצא לי להרגיש בהם אהבת אמת.
זה לא בעוצמה ובעומק של האהבה הזוגית שלי, לא מתקרב בכלל. ובכל זאת, יש שם תחושה של קירבת נפש, של קבלה מוחלטת שלהן כפי שהן, אהבה למי שהן בדיוק ככה
והתחושה הזו יציבה. היא לא תלוית זמן, או אירועים. גם אם יום אחד יסתיים הקשר בינינו במחלוקת, זה לא ישנה את התחושה הבסיסית של אהבה שיש שם.

[בשמת_א*]

_ולהרגשה הזו מתלווה, אני חושבת, תחושת הסוד. יש לנו סוד כמוס ומופלא. רק לנו, רק שלנו.
וזה לגמרי לא סותר את הרצון המוטרף לעמוד על הגג ולצעוק את האהבה לעולם כולו_
כן כן כן בדיוק

(כל השבוע חשבתי על אוזני החמור של המלך מידאס)

[ציל_צול*]

למה להניח שיש תשובה לשאלה כזו. שיש מכנים משותפים להתגלמויות של אהבת אמת?
נראה לך שאני מניחה? זו הדרך שלי להזמין את המחשבות שלכן על מה שקורה אצלכן.
שאחרת, איך היתה צומחת לה פיסקה מרהיבה כמו זו שכתבת מייד אחרי וכבר צוטטה?
מתחשק לגריין את כולה אבל יש הגבלת מילים

[ציל_צול*]

מה זו הדיכוטומיה הזו?
זו כנראה הדרך הכי קלה לייצור פנינים

גם אם יום אחד יסתיים הקשר בינינו במחלוקת, זה לא ישנה את התחושה הבסיסית של אהבה שיש שם.
בול! לזה התכוונתי.
חוץ ממקרה אחד - אם הוא יפגע בי בכוונה.

[בשמת_א*]

אם הוא יפגע בי בכוונה
וואו. הנה משהו שאני לא מסוגלת אפילו לדמיין שיכול לקרות אם מדובר באהבת אמת.
ניסיתי לדמיין והתפוצץ לי ישר המוח.
בלתי אפשרי.
למעט אם זו רק דמותו החיצונית משועתקת ע"י מכונה בזמן שלמעשה מדובר ברובוט מן העתיד שהולבשה עליו מסיכה דמויית-אדם.
או אם חייזרים חטפו את מוחו והשתילו שם מוח של מישהו אחר.
או כיוצא באלה.
נגיד, תפסו אותו באמצע הלילה והזריקו לו חומרים משני תודעה שגרמו להתפרצות פסיכוטית בלתי הפיכה ששינתה לו את האישיות.
(תעצרו אותי, אני מקשיבה יותר מדי לסיכומים של הילדים על מד"ב)

[ציל_צול*]

_וואו. הנה משהו שאני לא מסוגלת אפילו לדמיין שיכול לקרות אם מדובר באהבת אמת.
ניסיתי לדמיין והתפוצץ לי ישר המוח.
בלתי אפשרי._
זה אפשרי אם הוא יפסיק לאהוב אותי ויחליף את אהבת האמת שלו במשהו אחר. פחד, למשל.

[יעלי_לה]

זה אפשרי אם הוא יפסיק לאהוב אותי ויחליף את אהבת האמת שלו במשהו אחר

זה אפשרי שאהבת אמת תיעלם?
כבר היינו שם באמצע אוגוסט...

לדעתי, אם זו אהבת אמת הוא לא יפסיק לאהוב אותך. ובשום מצב לא יפעל בכוונה מודעת שתיפגעי.

[בשמת_א*]

טוב, אלה באמת מחוזות של מדע בדיוני מבחינתי. אבל אני אקח את ארבעים השנים הבאות לתהות לגביהם, טוב?
מבטיחה עוד 40-50 שנה לבוא עם תשובות לגבי השאלה הזאת...

[בשמת_א*]

לדעתי, אם זו אהבת אמת הוא לא יפסיק לאהוב אותך. ובשום מצב לא יפעל בכוונה מודעת שתיפגעי
כן, זה מה שאני ניסיתי להגיד באופן מתחכם בעזרת

אם חייזרים חטפו את מוחו והשתילו שם מוח של מישהו אחר

[ציל_צול*]

עושה סיבוב לרגע.
במקום - אם הוא יפגע בי בכוונה, אז - אם משהו יעורר אצלו פחד והוא יעשה משהו מתוך הפחד שלו שיגרום לפגיעה בי.
רוצה לומר - משליכה מכאן את הכוונה. לשמור או להגן על עצמו זה לא נגדי. זה בעדו בכל מקרה.
מבינה מה אתן אומרות, בשמת ויעלי.

כבר היינו שם באמצע אוגוסט...
כנראה לא השתכנעתי

[יעלי_לה]

במקום - אם הוא יפגע בי בכוונה, אז - אם משהו יעורר אצלו פחד והוא יעשה משהו מתוך הפחד שלו שיגרום לפגיעה בי.
אם לחזור שוב רגע לניסוח שלי מאמצע אוגוסט - אם אהבת האמת תסתתר לזמן מה.

כן, לדעתי זה קורה באהבת אמת, וגם בחברוּת אמת.

_גם אם יום אחד יסתיים הקשר בינינו במחלוקת, זה לא ישנה את התחושה הבסיסית של אהבה שיש שם.
בול! לזה התכוונתי.
חוץ ממקרה אחד - אם הוא יפגע בי לא _בכוונה
אז מבחינתי זה עדיין לא ישנה את התחושה הבסיסית של אהבה שיש שם (אם או בלי שהקשר יסתיים).
בהנחה מראש שאכן זו היתה חברות אמת.

[נוודית*]

אני חושבת שאי אפשר באמת לדעת אם האהבה תשאר תמיד. כל כך הרבה דברים משתנים בחיים. אבל אני חושבת גם, שזה בכלל לא חשוב, ממש ממש לא חשוב מה יהיה בעתיד.
אם הרגע יש אהבה, אז היא כל מה שאני מרגישה שהיא, בלי שום קשר למה שיהיה בהמשך.
דווקא בגלל המהות שלה, אין קשר בין הנצחיות שלה לזמן המציאות, זה שנמדד בשעונים ולוחות שנה.
כל כולה מתקיימת בעולם נפרד משלה, שלא קשור למציאות הרגילה ולא נמדד במדדים שלה.
בעולם הזה היא נצח, אפילו עם בלוח השנה עבר יום, שנה או חיים שלמים.

[צפריר_שפרון*]

ציל,
חוץ ממקרה אחד - אם הוא יפגע בי בכוונה.

אם הוא יפסיק לאהוב אותי ויחליף את אהבת האמת שלו במשהו אחר. פחד, למשל.

_במקום - אם הוא יפגע בי בכוונה, אז - אם משהו יעורר אצלו פחד והוא יעשה משהו מתוך הפחד שלו שיגרום לפגיעה בי.
רוצה לומר - משליכה מכאן את הכוונה. לשמור או להגן על עצמו זה לא נגדי. זה בעדו בכל מקרה._


מבקש להבין:
מה שאת אומרת זה שאם הוא יעשה משהו שאת תפרשי כמשהו שעשוי לפגוע בך או שפוגע בך אזי אהבת האמת שלך תתערער?

---

אהבת אמת היא אהבת האמת לא יכולה להחזיק תנאים. בכל תנאי היא מתקיימת.
כאשר נקשרות נפשות (וזה עשוי להיות בהחלט בין שני גברים או שתי נשים עם או בלי מין או בין גבר ואשה עם או בלי מין) - אין הדבר אומר שהקשר הזה חייב להיות יומיומי או כלל קשר במציאות עצמה.
כאשר חבר/ה טובה או אהוב/ה מוצאים את נוכחותי המלבבת מיותרת - מכל מיני סיבות הם יכולים לשלוח אותי לכל הרוחות.
האהבה - שרירה וקיימת. זו האמת.

זה מה שיותר רומנטי במושג הזה - המוחלטות שלו, ללא תנאי, לנצח - מייצרת איזו שאיפה לא אנושית מבחינת הביצוע - ובמובן הזה באופן מעשי - מקיימת פתחי יציאה מצוינים לאוהבים ולאמת.

מה שיותר מעשי הוא אפשרות שאם אני אפגע באהובתי - אפילו בכוונה (אדם עלוב [שנעלב] עשוי לעשות הרבה דברים טפשיים) אזי בד בבד עם אהבת האמת הזו, הקשר ייחתך.
אז, נוכחותה של אהבת האמת הזו בחיי תהיה מינורית, עוצמתה כמו תתעמעם אל העבר - אבל האהבה עצמה - שם. תמיד ולתמיד.

כאשר עולה ההרהור הזה שמא אפגע על ידי אהובתי עד כדי כך שיהיה עלי לחתוך את הקשר העתידי או הנוכחי, אני מגרד היטב בראשי, שמא עדיין לא.
שמא אהבתי את אהובתי איננה שלמה - היא אמת מלאה ומוחלטת אבל אינה שלמה – היא אינה אהבת אמת.
וזו האמת.
היות ואהבת האמת היא ידיעה שאיננה תלויה בדבר וכאן יש תנאי.

חשדנות כמו קנאה כמו חשיבות עצמית לא פסו מן העולם - עם זאת, בבואם כביטויי אהבה - האמת שם, בהחלט.
אבל פחות מעניין החקר אחריה.

---

תודות

[ציל_צול*]

אוי, נוודית נוודית, מה אעשה איתך?
המילים שלך... כן, כן. עוד כאלה, בבקשה.
מה, אגריין אותך שוב? כי באמת, כל מילה ומילה.
קצת מייתר את המשך הדיון, אבל אם אסתום איאלץ לשוב למאמר שלי, וכאן יותר מעניין.
(ששש... לא לגלות לבשמת. אולי לה יש יותר משמעת עצמית).

אם אהבת האמת תסתתר לזמן מה.
יעלי, תודה על התזכורת. כן, נכון. ואהבתי את הצירוף הזה כבר באמצע אוגוסט.
וניסיתי לומר, אבל אני רואה ממך ומצפריר (שבכלל אענה לו מחר ולא היום), שלא הייתי מובנת - שאני מסכימה איתך.
פגיעה כנראה לא תערער אהבת אמת ואני יודעת את זה מקרוב ומקרוב מאוד. אבל איכשהו, הניסיון הזה לא השאיר בי רושם כביר. כן נשאר איתי שפגיעות בתוך אהבות כאלה הן מהממות כל כך, עד שהסתתרות האהבה נחווית באותו זמן כמו התפוגגות.
אני מתבוננת בזה עכשיו מחדש, אז תודה.

[צפריר_שפרון*]

ומצפריר (שבכלל אענה לו מחר ולא היום)
מחר אני עסוק קצת. אם אפשר מחרתיים - עדיף.
ומזל שאני לא חתול

---

תודות

[ציל_צול*]

מחר אני עסוק קצת. אם אפשר מחרתיים - עדיף.
אז אתה יכול לקרוא מחרתיים, שאז אני עסוקה קצת
<זה בניגוד לכללים מה שקורה פה! אני כבר לא יכולה לקבוע עם עצמי שום דבר. יאללה, חוזרת לעבוד>

[בשמת_א*]

אולי לה יש יותר משמעת עצמית
לא P-:

[ציל_צול*]

בשמת, כמיהה וגעגוע בשבילי - שונים.
כאמור, בגעגוע יש אצלי צער. יש אצלי פנייה לתדר ה"אין" (תודה, חני).
בכמיהה והערגה והתשוקה יש רק את ה"יש".
כשאני בתוכם, אין בי צער על המרחק מהאהוב. וכאשר אפגוש אותו, בעוד שעה או שנים, כל מה שארגיש זה שמחה.
הגעגוע - הוא סוחב ממני אנרגיה. לא הרבה, בהכרח, אבל סוחב.

צפריר, אני מסכימה.
<נכון היה שווה לחכות?>

[צפריר_שפרון*]

_צפריר, אני מסכימה.
<נכון היה שווה לחכות?>_

להסכמה - תמיד שווה לחכות ועוד יותר שווה להוות.

---

תודות

[חני_בונה*]

בכמיהה והערגה והתשוקה יש רק את ה"יש
טוב שקראתי את המילה כמהה בדף שלך החיוניות שלי חלק שמיני
שזה אומר כמו שהבנתי: הגוף שלי אומר לי שבא לו חריף ואני הולכת איתו.
הבנתי נכון?

[ציל_צול*]

_הגוף שלי אומר לי שבא לו חריף ואני הולכת איתו.
הבנתי נכון?_
בערך. כי אם האהוב שלי רחוק ואני כמהה אז אני לא יכולה ללכת איתו לשום מקום

[חני_בונה*]

בעיני "כמיהה" ו"ערגה" שייכות למילים הדרמטיות.
מצד שני "מתחשק לי" או "בא לי" הן קלילות אך לא מדוייקות.
חומר למחשבה......

[ציל_צול*]

בעיני "כמיהה" ו"ערגה" שייכות למילים הדרמטיות.
כן.
לפעמים מרגישים דברים דרמטיים.

"מתחשק לי" או "בא לי" הן קלילות אך לא מדוייקות.
כן.
אפילו לא קרוב

[נוודית*]

בעיני "כמיהה" ו"ערגה" שייכות למילים הדרמטיות
בעיני הן מילים שמביעות רגשות עמוקים. אפילו עמוקים מאד.
לא בהכרח עם דרמה. יכול להיות מאד בשקט או איפוק.

"מתחשק לי",ו "בא לי" הן שטחיות. לכן הן לא מדויקות במקרים שהרגש הוא עמוק.
מצד שני הן יכולות להיות מאד מדויקות במקרים אחרים.

[אוהבת באמת*]

ומה עם סקס?
יש לנו את הסקס הכי מדהים שהיה לי בחיי, והיה לי, אבל אף פעם לא היה חיבור כזה של שני גופים, עם רגש, עם דמעות, עם פתיחות וקבלה ונתינה אינסופית, כאילו כל מי שאני וכל מי שהוא מזדקק לתוך הרגעים האלה ועובר ממני אליו וממנו אלי.
אנחנו כל כך שונים בכל מובן, כל כך רחוקים באורח החיים ובשאיפות ובאופי.. לא יודעת אם נצליח לשרוד, איך נחיה ביחד.. אבל ברגעים האלה שאנחנו מחוברים אחד לשני אני שואלת את עצמי איך אפשר לוותר על החיבור הזה?

[ציל_צול*]

איך אפשר לוותר על החיבור הזה?
לא הבנתי (אבל שמחתי לשמוע אשה שיש לה את הסקס הכי מדהים שהיה לה בחייה )
מה בעצם את שואלת? למה לוותר?
ובתכלס זו שאלה טובה באופן כללי בעיניי, האם יש איזה קשר בין איכות הסקס לעומק האהבה.
מניסיון חיי אני נוטה לומר שכן, יש קשר, אבל אין לי מושג כרגע איך לאפיין אותו.

[פלוני_אלמונית*]

קראתי את הדיון הזה כשהוא רק התחיל ולא התחברתי אליו. לא התחברתי, או לא הרגשתי שהוא נוגע לי. אבל מסתבר שזאת היתה אשליה. הוא ניתקע לי במחשבות.
לא אהבתי את הנסיון להגדיר אהבת אמת עם כן עשיה לא עשיה. כן סבלנות לא סבלנות. או ועוד מרכיב חשוב יש באהבת אמת: שאין בה פחד.
אהבת אמת היא שם. גם אם אני אתנגד אליה לפעמים היא פשוט שם. גם אם יש לי יום לא טוב ואני עצבנית היא עדיין שם. גם אם אני פוחדת בגלל סרטים שהכנסתי לעצמי לראש היא עדיין קיימת.
כי את אהבת האמת גיליתי רק כאשר החלטתי לשנות גישה מהתנגדות להסכמה. ואז גיליתי, שהיא היתה שם כל הזמן. פשוט מרוב התנגדות, איך יכולתי לראות אותה? לדעת על קיומה? להאמין בה?
בדיוק לזה אני מתכוונת, גם אם לא רואים אותה, גם אם מתנגדים לה היא עדיין שם.
התהליך הוא בלמצוא אותה. בלקבל אותה. בלראות אותה. אבל לא משנה באיזה שלב אנחנו - היא שם.
אבל זה מה שאהבת אמת גורמת לי להרגיש ולהיות. מה שהיא עדיין נותר חמקמק.

אז הנה חזרתי וקראתי את ההמשך ומצאתי את המשפטים שהיו חסרים לי.
הבסיס לכל האהבות כולן הוא האהבה. הבסיס לכל הרגשות כולן הוא האהבה.
זה העניין. אני משתדלת לאהוב את כולם. גם את הפקיד הנודניק מהבנק (-:. ולבנתיים אני מרגישה שזה קשה נורא.
אהבת אמת. אם יש אהבת אמת, אפשר להרים את העולם
מסכימה עם המשפט הזה, רק עם שינוי קטן. הייתי מורידה את האמת. אני מאוד מאמינה שרק אהבה יכולה באמת לשנות את העולם לטובה. כל סוגי האהבה.

וזה מוביל אותי להגדרה של אהבת אמת, ואצלי זה כן מתקשר באופן מלא עם הבן זוג זה לא משנה המין כל אחד והעדפותיו, העניין הוא בבן אדם שהחלטתי לשתף אותו באופן מלא בחיי. (וגם ילדים לא מסתדרים לי בהגדרה של אהבת אמת. ניסיתי לכתוב למה אבל כרגע המילים הנכונות מסתבכות לי מדי. אולי העובדה שאם הכל ילך נכון, הילדים אמורים לצאת ממטתי בשלב מסוים כחלק טבעי מהתבגרותם (-:).

אולי, בין היתר, מפני שהאהבה המיוחדת והעמוקה לגבר, מבחינתי, כוללת גם צד פיזי, שמבחינתי (סתם במקריות מפני שאני הטרוסקסואלית) לא יכול להתקיים עם חברה, אלא רק איתו. לכן יש שם עומק והיקף שלא יכול להתקיים עם חברה. יש פשוט הרבה יותר תחומי חיים שהאהבה לגבר יכולה להקיף: אפשר לחיות איתו (לא עם חברותי), אפשר לגעת בו.
זאת אהבת אמת בעיני. החילוק המלא בחיים. עם אף אחד אין לי שיתוף כמו שיש לי עם הבן אדם שאני חולקת איתו את ביתי את מיטתי, את חשבון השלי. האמון שנדרש ממני הרבה יותר גדול לדעתי מלתת אמון בחברה או אפילו בילדים.
וזה מוביל אותי לנקודה האם יש איזה קשר בין איכות הסקס לעומק האהבה. לפי דעתי גם בלי סקס האהבה שם, אבל נראה לי שככל שהיא יותר גלויה בתוכי, כך הסקס יהיה יותר עסיסי. הוא מדד לגודל הנוכחות שלנו אל האהבת האמת שלנו.
האם היא תדעך אם נתעלם מהאהבה? אני חושבת שאני יכולה להקביל את זה לתהליך הגופי שאנחנו עוברים עם מחלות. אם לא נקשיב לגוף שלנו שאומר לנו לנוח ואפילו מספק לנו מחלה כתירוץ, אז בזמן הכי לא נוח לנו הוא יתקיף אותנו עם משהו יותר רציני ויותר רציני, עד שנבין את ה"רמזים".

ועוד דבר קטן
תגידי, קבלה ונתינה יכולות לדעתך להיות זהות? כלומר, מעבר לעניין העקרוני, האם יכול שבפועל התחושה של שתיהן תהיה זהה?
סתם רציתי להוסיף שלפעמים (מבחינתי) לקבל יכול להיות הרבה יותר קשה מלתת. ובאמת הכי קל לי לקבל מבן זוגי, וזה נהיה יותר ויותר קל עם השנים וההתפתחות הזוגית שלנו.

תודה על הדיון הזה... @}

[ציל_צול*]

תודה גם לך. שמחתי מאוד לקרוא אותך, ממש את הכל.
<מתאמנת על תגובות קצרות למרות שיש לי מלא מה להגיד >

[ציל_צול*]

הבנתי שמה שיש לי להגיד זה בעיקר הסכמות כאלה, שהראש מהנהן. ובכל זאת בא לי לשלוף אותן, בשביל עצמי.

_גם אם לא רואים אותה, גם אם מתנגדים לה היא עדיין שם.
התהליך הוא בלמצוא אותה. בלקבל אותה. בלראות אותה. אבל לא משנה באיזה שלב אנחנו - היא שם._

גם בלי סקס האהבה שם, אבל נראה לי שככל שהיא יותר גלויה בתוכי, כך הסקס יהיה יותר עסיסי. הוא מדד לגודל הנוכחות שלנו אל האהבת האמת שלנו.
"עסיסי" היא אחת המילים הכי עסיסיות שיש ואני מתה עליה. תודה ששמת אותה כאן. הכי מתאים.

לקבל יכול להיות הרבה יותר קשה מלתת. ובאמת הכי קל לי לקבל מבן זוגי, וזה נהיה יותר ויותר קל עם השנים וההתפתחות הזוגית שלנו.
בול.

[מצ'רה*]

_לקבל יכול להיות הרבה יותר קשה מלתת. ובאמת הכי קל לי לקבל מבן זוגי, וזה נהיה יותר ויותר קל עם השנים וההתפתחות הזוגית שלנו.
בול._

פעם ראשונה שאני מביטה בדף הזה. לא קראתי הכל אבל הכי התחברתי לסרט - האהוב עלי אהבת אמת יותר מכל הסרטים בעולם (פעם היה פה אפילו דף מגניב שהוקדש לו)

[פלוני_אלמונית*]

שמחתי מאוד לקרוא אותך, ממש את הכל.
תודה (-:
"עסיסי" היא אחת המילים הכי עסיסיות שיש ואני מתה עליה. תודה ששמת אותה כאן. הכי מתאים.
זה חלק מתאוות הפירות שעוברת עלי (-:

אם ילדה

[ציל_צול*]

זה חלק מתאוות הפירות שעוברת עלי
ואני חשבתי שזה חלק מתאוות המין שאת נמצאת בה באופן די שגרתי

[פלוני_אלמונית*]

D-:
אבל אם להיות רצינית (וזה קשה), אז זה בכלל לא שגרתי. גם אני מושפעת מהמון גורמים. אבל גם בירידות והמאבקים הפנימיים, האהבה חיכתה לי בשקט ובסבלנות עד שאתפקח מבילבולי.
מה שכן ההריון הזה הוא באמת עסיסי מכל הבחינות D-: , מקווה עוד לכתוב על זה פה, אבל רק אחרי הלידה…

[ציל_צול*]

מין שבוע כזה...
האהבה קרובה. או אולי נכון יותר לומר - נוכחת. הרבה דברים התחדדו לי, את אף אחד מהם אי אפשר לשים במילים.
ביני לביני אני דנה במשמעות של מרחק ומרחב על האהבה שלי.
הדבר המילולי היחיד שאני יכולה לומר זה שהמרחק, באופן מפתיע ביותר, ממלא אותי.
אני מרגישה מלאה באהבה.
ועוד מרגישה שאם אנסה לשים אותה במילים זה יצא ממש ממש משונה. כאילו בהקשר הזה נהייתי משהו פחות ארצי.

[נוודית*]

המרחק משחרר לך מקום שבו האהבה יכולה להתרווח, ולמלא אותך.

וגם - כשהנוכחות של ה"מציאות" היומיומית, התקשורת סביב פרטים מעשיים, הבעיות, הקונפליקטים, כל אלה נעלמים קצת מהתמונה,
נשארת המהות המזוקקת של האהבה, ואת יכולה להביט בה בלי האבק של התנועה של היחסים, ושל החיכוך, אלא בדממה ובשקט ובניקיון,
את רואה אותה כפי שהיא, והיא ממלאה אותך.
@}

[ציל_צול*]

והיא ממלאה אותך
גם את ממלאה אותי, אהובה שכמוך.
אהבתי מה שכתבת.

[אוהבת*]

איך? איך לא ראיתי את הדף הזה בתוך כל התהפוכות האחרונות שעוברות עלי? (כתבתי במקביל בפרחי באך, ועכשיו אני רואה שצפריר כתב פה עוד לפני שהתחלתי להתייעץ)

המרחק משחרר לך מקום שבו האהבה יכולה להתרווח, ולמלא אותך.
אין לי אלא להסכים.
וגם להגיד ש ציל צול ואני לא אחת, אבל כל מה שכתבת כאילו כתבתי אני. תודה @}

[ציל_צול*]

אוהבת, יש לי היכרות קרובה עם לפחות שני סיפורים שדומים מאוד לשלך מהדף ההוא.
וכל מה שיש לי להציע זה חיבוק. אבל הוא ממש מהלב.

[אוהבת*]

תודה ציל צול. הרגשתי את החיבוק.
זה מרגיש כמו סרט. מכל הבחינות.

[ציל_צול*]

זה מרגיש כמו סרט.
מאחלת לך שיהיה לו סוף טוב מסוג כלשהו, כי יש כל מיני.

[אוהבת*]

סוף טוב? זו רק ההתחלה. לא יכולה לחשוב על סוף משום סוג.
איך נגמרו הסיפורים שאת מכירה?

[ציל_צול*]

אחד הסתיים בזה שהיא הלכה להיפגש איתו בהיחבא, היתה פגישה טובה מאוד נטולת מגע (שניהם היו כבר נשואים), וזהו. הדרכים נפרדו לבלי שוב ואין שם מחשבות על חרטה שידועות לי.
השני הסתיים בזה שהיא וויתרה באמת על האפשרות ושחררה הכל במשך שנים ארוכות, אבל דווקא לא כל כך מזמן צצו מחשבות מחודשות.
זה בכלל לא פשוט... לא בעולם שבו אנחנו חיים, עם האמונות המקובלות שרובנו מחזיקים.
לאט לאט.

[אוהבת*]

הו, אלה מצבים שונים לחלוטין. למרות הדמיון.
אולי מזדהה עם השני, כי שחררתי אותו לגמרי, עד שפתאום נוצר קשר. ומשם זה כבר מפותל.

מכל מה שקראתי פה בדף, לפחות בעניין האישי שלי, אני מזדהה עם "הפחד דופק על הדלת - האהבה ניגשת לפתוח ורואה שאין שם אף אחד". אין לי יכולת להסביר את זה, זה פשוט ככה.
ולהרגיש אהובה. תחושה עילאית.

[ציל_צול*]

למרות הדמיון
ברור ששונים. אבל הדמיון מכריע כי כל הסיפורים סביב אהבת אמת הם סיפורים סביב אהבת אמת.
המוקד הוא אותו מוקד.
ולשחרר דבר כזה לחופשי זה קשה בכל מקרה.

ולהרגיש אהובה. תחושה עילאית.
יש הרבה דרכים להרגיש אהובה. אני חושבת שהעילאיות היא באהבה ללא תנאים, שמי שלא חי איתנו על בסיס יומיומי יכול לרוב לתת אותה יותר בקלות.
וזה - ממכר ממש.

[אוהבת*]

מי שלא חי איתנו על בסיס יומיומי יכול לרוב לתת אותה יותר בקלות.
בדיוק בדיוק. וגם לקבל.


ולשחרר דבר כזה לחופשי זה קשה בכל מקרה.
פה אני מרגישה שזה כבר בלתי אפשרי. לא מצליחה לשחרר פעמיים, אחרי גילוי הדדיות שכזה. זה כמו כישוף.

[ציל_צול*]

לא מצליחה לשחרר פעמיים
אני אישית בכלל לא בעד לשחרר, אבל לא שאלו אותי לדעתי

[אוהבת*]

בזמנו שחררתי את האשמה. את זה ממש הייתי צריכה לשחרר. אותו לא.
אבל אחרי אותו שחרור, גם כשנזכרתי בו (ויש מספיק דברים שמזכירים לי אותו ביומיום), הצלחתי להשאר במציאות שלי בשמחה ולעבור הלאה. אבל זה היה בזמן שלא היה קשר ביננו בכלל.

[ציל_צול*]

בזמנו שחררתי את האשמה. את זה ממש הייתי צריכה לשחרר
בוודאי. בכל הקשר שהוא רצוי לשחרר את האשמה.

הצלחתי להשאר במציאות שלי בשמחה ולעבור הלאה. אבל זה היה בזמן שלא היה קשר ביננו בכלל.
ומה עכשיו? (לא חייבת לענות. אני סתם נשארת ערה איתך כי זה נעים ביחד)

[אוהבת*]

מאז שצץ בחיי, לא פשוט בכלל. כל פעם שנוצר קשר (וירטואלי), התרגשות כמו של ילדה בת 16, קוצר נשימה ובטן מתהפכת.
אחרי שנפגשנו זה נהיה אמיתי.
אבל לא מציאותי.

[אוהבת*]

אויש, יצא שכתבתי כאילו זה לא מציאותי אז אין קשר.
וזה לא נכון.

[ציל_צול*]

הקשר הוירטואלי שלכם זה משהו שמותר? את מרשה לעצמך את זה או שזה מים גנובים כאלה?

[אוהבת*]

גנובים ומתוקים

[ציל_צול*]

לולא היו גנובים היו פחות מתוקים?
לולא היו גנובים היה לך יותר שקט בזה?
כי אם כן, זו נקודה למחשבה. את ה"גנובים" את מייצרת.
את יכולה לשחק עם התודעה שלך כך שזה יהיה מותר, ולא גנוב אלא רק מוסתר (ויש נימוקים לא רעים לזה, בהיתן שאת ממילא חיה בשלום עם זה שהאיש שאיתך לא יודע), ואולי יבוא לך יותר שקט בתוך זה.

[אוהבת*]

הכוונה היא למוסתר (כתבתי גנובים כי שנינו נשואים, אז מבחינת הסביבה זה ככה גם בלי ידיעת אף אחד). מבחינת התודעה שלי זה לגיטימי לגמרי. מאז שיצרתי קשר (הפעם אני יזמתי, הניתוק השרירותי הזה היה רע מאוד) בהחלט יותר שקט לי.
אני מרשה לעצמי אבל יודעת שזה לא קשור ליומיום שלי. זה בנפרד, כמו עולם מקביל.

[ציל_צול*]

מה יעזור לך להכיל את זה בעולם שלך?
זה חייב להיות בעולם מקביל?

[אוהבת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הקושי כרגע הוא להתרגל למציאות החדשה.
ולשלב אותה במציאות שלי כמו שהיא היום,עם בית וילדים. ולחיות עם מודעות חדשה וגעגועים בלתי פוסקים.
לא יודעת אם זה מזל טוב או רע שיש מרחק פיזי גדול שבקושי מאפשר להפגש. אבל זה המצב.

[ציל_צול*]

אז בעצם את אומרת שזו שאלה של זמן, הבנתי אותך נכון?
שאת רואה איזה אופק שבו זה לא יטלטל אותך לגמרי והחיים שלך יכילו את זה יותר טוב?
זה מאוד מתוק, את יודעת.
מזכיר לי משום מה את הסיפור הגשרים של מחוז מדיסון.
לא זוכרת את הסיפור בכלל אבל בכל זאת השם הזה עלה בי.

מפרגנת לך שאת יודעת לתת לזה מקום בלי בהלה ושאת לא אוחזת במוסכמות המקובלות.
אני מקווה בשבילך שזה יסתדר לך ושגם צדדים אחרים יצאו נשכרים מזה, למרות שהם אולי לא יבינו למה.
כי כשיש אהבה אז יש אהבה. זה נשפך בכל הכיוונים בדרך כלל, אם רק מסכימים לה.

[אוהבת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה היה תהליך של קבלת המציאות. צפריר והפרחים.
מצחיק שאת מזכירה את הגשרים של מחוז מדיסון. כבר שנים אני מרגישה ככה ולא מעזה לראות שוב את הסרט. אולי עכשיו הגיע הזמן.

גם אם לא רואים אותה, גם אם מתנגדים לה היא עדיין שם.
זה בדיוק מה שקרה. וזה למרות שידעתי שהיא עדיין שם. ולא סותרת את האהבה שיש לי בחיים 'האמיתיים' אלא סוג שונה של אהבה. שכבר אז בעבר הרחוק הרגשתי שהיא משהו מיוחד אבל לא ידעתי שהיא מסוגלת לשרוד חיים שלמים.

לגבי הזמן והעתיד ,אין לי מושג.

[חני_בונה*]

כי כשיש אהבה אז יש אהבה. זה נשפך בכל הכיוונים בדרך כלל, אם רק מסכימים לה.
מנסה להתבונן:
כשיש אהבה אין חֶסר הכל שלם.
אנחנו מסכימות?

[ציל_צול*]

אוהבת, את אשה מרגשת. יש לך דאבל אהבה בחיים...
זה נפלא.
מאחלת לך בכל לב שכל החלקים יתיישבו במקומם.

_כשיש אהבה אין חֶסר הכל שלם.
אנחנו מסכימות?_
באיזו רמה רגשית כן, אבל אני מודה שמשפטים כאלה לפעמים לא מתיישבים אצלי מדויק.
יש בהם נוקשות כזו של ניסוח. משפטי תנאי. מן אם... אז...
ומשהו בזה לא מסתדר לי עם הרכות והגמישות והאוויר האינסופי שיש באהבה.
מקווה שאני מובנת.
כלומר, אני יכולה להסכים איתך אבל לא הייתי מנסחת משפט כזה בעצמי

[תודות*]

אין חֶסר הכל שלם.
השלם כולל חסר.
האחדות כוללת את הייחודיות.

אהבה - יש. בשפע. האהבה נוכחת בכל אירוע דמות או רעיון. אין שום חוסר באהבה.

הפחד מאהבה -
הפחד מהאמת העגומה המצערת ומרפת הידיים
על פיה בכל זאת, חרף ולמרות הכל
בתחילתו ובסופו של יום, בבראשית ובאחרית
נולדנו לחיים טובים.
אושר מונח ונגיש לכל. הווה.
בגן עדן של יחסי גומלין,
אנחנו יכולים לחוות רגשות, להרגיש,
לחוות טוב ופחות טוב ויותר טוב ומצוין ואנחנו גם יכולים ובפועל מגיעים למפגשים עם אלוהים -
גם אלה שלא מאמינים באלוהים עשויים לפגוש אותו; חוויית עונג בלתי נתפש, מול הנשגב ו/או גם
בדרך פופולרית למדי - דרך ייסורי שאול.

---

ולכן האהבה - כשלם - כוללת את התגברותה והתפרשותה,
ככוח מתגבר
ואת כוחות בלימתה, שאם לא כך היתה מכלה את העולם בהינף רגשה קל שבקלים.
והאהבה כוללת את מלאותה ואת חסרונה.

שכן האהבה אינה רק הרגשה, או תנועה - מטא-פיזית ופיזית
האהבה היא ישות - והיא זו הבוחרת אותנו להיות אהובים כך או אחרת
על פי תסריט מדויק שאנחנו מסכימים לו ברגיל ותמיד אנחנו שותפים לכתיבתו.

אנחנו, הדיוטות משונות שכמונו,
מבקשים אחר הכזב, הזיוף, השקר והמרמה
בבואנו לומר לעצמנו - שבעבורנו - אין אהבה בעולם,
כי אנחנו אלוהים אדירים - חסרים משהו.
כן.
חסרים אהבה עצמית.
ומלאים עד אין אפס מקום ביוהרה נשגבת מעצמה -
ומלאים במשטמה מול הטוב
בעודנו מצליפים בעצמנו - שמא, חס וכרפס. יהיה טוב.
יהיה ממש טוב.
יהיה מצוין.

---

וזה כבר טוב, וזה כבר מצוין, וזה גן עדן.
וזה לא נגרע מאף אחד אחר.
שאם זה נגרע -
פספסנו משהו באמנות הזיוף הפנימי,
זו שיודעת גם להוציא את האמת לאור.

ופניה - זורחות.

---

תודות

[חני_בונה*]

_שכן האהבה אינה רק הרגשה, או תנועה - מטא-פיזית ופיזית
האהבה היא ישות - והיא זו הבוחרת אותנו להיות אהובים כך או אחרת_
ואת החסר אנו מביאים בהיותינו אנושיים?