על ידי תמרוש_רוש » 17 מרץ 2013, 13:52
לעניין המוצקים, מרשה לעצמי גם להוסיף:
הבעיה שממש קשה להאכיל אותה, לפעמים היא נהנית לאכול אבל זה שעות לאיזה כפית שתיים
נו, ברור! היא בכלל עוד לא בשלב האכילה, היא בשלב
הטעימות. זה עולם אחר לגמרי.
"טעימות" פירושו הסתגלות למזון מוצק.
כי לפני שהבנאדם מתחיל לאכול, הוא צריך לעבור קרוב ל-20 שלבים בדרך.
חלק מהשלבים הם: לראות, להריח, לגעת, למעוך, ללבוש (כלומר, למרוח על הגוף והשיער), ללקק, להכניס לפה, לירוק (שלב חשוב ביותר!), ללעוס (ולירוק), לראות מישהו אחר אוכל את זה... ורק בסוף לבלוע.
תשימי לב שגם בתור מבוגרים, אם אנחנו נתקלים באוכל חדש לחלוטין, אנחנו נעבור לפחות דרך חלק מהשלבים האלה, רק שזה יהיה תהליך מהיר, אולי אפילו כמה שניות, ולפעמים אנחנו כמעט לא שמים לב שאנחנו עושים את זה.
לתינוקות זה לוקח ימים ושבועות, וזה נורמלי.
יונת שאלה: מתי אפשר לדעת שהתינוק בשל לאכול יותר מכפית או שתיים?
תשובתי: כשהוא עושה את זה באופן סדיר
איזה דרכים נוספות יש חוץ מבכפית.
ביד.
חד משמעית, בעיני זו הדרך הטובה ביותר. כבר פגשתי מספיק תינוקות שהוגדרו על ידי הוריהם כ"בעייתיים עם מוצקים", וכשחפרתי קצת גיליתי שהכפית היתה הבעייתית, ולא התינוק.
ההגשה ביד מאפשרת לתינוק לעבור בנוחיות דרך השלבים המקדימים של התרגלות למזון (מגע, מעיכה, רחרוח, לבישה וכו').
היא נותנת לתינוק שליטה בתהליך, וזה חשוב.
היא מאפשרת למידה של האכלה עצמית, פיתוח מוטוריקה עדינה וכל הג'אז הזה.
היא מורידה ממך את העול של לשבת אתה, לצפות ל"תפוקה" ולהשתגע מהקצב שלה - את מגישה לה את האוכל, נשארת בסביבה, ופנויה לאכול או לעסוק בענייניך. בתום פרק זמן סביר (רבע שעה, חצי שעה, כשגמרת לאכול / לשטוף כלים / לבשל / לנקות ארון לפסח / כשהגיע הזמן ללכת) את אוספת את האוכל, מנקה וזזה הלאה.
וזה הרבה הרבה יותר כיף.
או, בניסוח יותר מחודד: הכפית גוזלת מהתינוק את כל זה.
מבחינתי, כל אוכל הוא "אוכל אצבעות". כולל ירקות מבושלים, יוגורט, חומוס, הכל.
לעניין המוצקים, מרשה לעצמי גם להוסיף:
[u]הבעיה שממש קשה להאכיל אותה, לפעמים היא נהנית לאכול אבל זה שעות לאיזה כפית שתיים[/u]
נו, ברור! היא בכלל עוד לא בשלב האכילה, היא בשלב [b]הטעימות[/b]. זה עולם אחר לגמרי.
"טעימות" פירושו הסתגלות למזון מוצק.
כי לפני שהבנאדם מתחיל לאכול, הוא צריך לעבור קרוב ל-20 שלבים בדרך.
חלק מהשלבים הם: לראות, להריח, לגעת, למעוך, ללבוש (כלומר, למרוח על הגוף והשיער), ללקק, להכניס לפה, לירוק (שלב חשוב ביותר!), ללעוס (ולירוק), לראות מישהו אחר אוכל את זה... ורק בסוף לבלוע.
תשימי לב שגם בתור מבוגרים, אם אנחנו נתקלים באוכל חדש לחלוטין, אנחנו נעבור לפחות דרך חלק מהשלבים האלה, רק שזה יהיה תהליך מהיר, אולי אפילו כמה שניות, ולפעמים אנחנו כמעט לא שמים לב שאנחנו עושים את זה.
לתינוקות זה לוקח ימים ושבועות, וזה נורמלי.
יונת שאלה: מתי אפשר לדעת שהתינוק בשל לאכול יותר מכפית או שתיים?
תשובתי: כשהוא עושה את זה באופן סדיר :-)
[u]איזה דרכים נוספות יש חוץ מבכפית.[/u]
ביד.
חד משמעית, בעיני זו הדרך הטובה ביותר. כבר פגשתי מספיק תינוקות שהוגדרו על ידי הוריהם כ"בעייתיים עם מוצקים", וכשחפרתי קצת גיליתי שהכפית היתה הבעייתית, ולא התינוק.
ההגשה ביד מאפשרת לתינוק לעבור בנוחיות דרך השלבים המקדימים של התרגלות למזון (מגע, מעיכה, רחרוח, לבישה וכו').
היא נותנת לתינוק שליטה בתהליך, וזה חשוב.
היא מאפשרת למידה של האכלה עצמית, פיתוח מוטוריקה עדינה וכל הג'אז הזה.
היא מורידה ממך את העול של לשבת אתה, לצפות ל"תפוקה" ולהשתגע מהקצב שלה - את מגישה לה את האוכל, נשארת בסביבה, ופנויה לאכול או לעסוק בענייניך. בתום פרק זמן סביר (רבע שעה, חצי שעה, כשגמרת לאכול / לשטוף כלים / לבשל / לנקות ארון לפסח / כשהגיע הזמן ללכת) את אוספת את האוכל, מנקה וזזה הלאה.
וזה הרבה הרבה יותר כיף.
או, בניסוח יותר מחודד: הכפית גוזלת מהתינוק את כל זה.
מבחינתי, כל אוכל הוא "אוכל אצבעות". כולל ירקות מבושלים, יוגורט, חומוס, הכל.