תודה נשים יקרות.
היום נשארתי בבית, כל היום כולו, בתחושה של אפיסת כוחות. שבוע 38 מסתיים. כואב לי בכל מיני מקומות ולוחץ, והוא משתולל באופן מרשים, חובט ובועט כמו שתמיד עשה. הבטן כמו הר געש לפני התפרצות, הוא כמו לבה בפנים, וכולי גלים, כבר כואבים ומבקשים קצת רוגע. חשבתי שבשלב הזה הוא לא ינוע כ"כ, אבל לא כך הוא. הבטן משנה צורתה , עולה ויורדת , לפעמים בעדינות, פעמים רבות בעוצמה שמטלטלת אותי וגורמת לי להגיב בקולות של הפתעה וכאב.
שינת הלילה קלה מאוד, אם בכלל, וקיוויתי להשלים קצת במשך היום. בעיקר בהיתי, השקיתי את העציצים - שתילים עונתיים חדשים בהם ,לכבוד האביב שהגיע וזה הפרטי שלנו שאוטוטו. בחמש בבוקר, צינה נעימה, מדמיינת את הדולפין על מזרן איתי במרפסת, משזפים לו את הטוסיק קלות
ובוחנים ביחד את העורבנים שמגיעים לגנוב מהאוכל של החתולה.
עדיין לא החלטנו אם פנינו ל"לניאדו" או ל"מאיר".
יתכן שנעדיף לא להגיע ללניאדו בסוף השבוע, בשל המגבלות של השבת שיחולו עלינו.
האם זה משנה, אם נוכל להדליק או לא נרות, להשמיע מוסיקה ולצלם?...נדמה לי שההתערבות הרפואית כאן היא המינימלית ביחס לכל בית חולים אחר, והזמן שניתן ליולדת וההזדמנות ללידה טבעית - הינם מתחשבים יותר. אה, גם להשתחרר בשבת לא ניתן, במידה ונצליח ללדת כמו שרוצים היינו, ופשוט לחזור הביתה כמה שיותר מהר.
ואולי ב"מאיר" יעזור לנו גז הצחוק ששמענו שעשוי להקל על הכאב? גם החדרים המשופצים הרגישו לנו נעימים יותר מאלו עם המראה הארכאי בלניאדו, אליהם נעבור במקרה הצורך כולל רצון שלי באפידורל... שזה לא ממש צורך, אבל אני לא יכולה להיות בטוחה שאצליח להתמודד עם לידה טבעית.
המרכז הטבעי בלניאדו יכול לעזור לעמעם את הצורך בהתערבות הרפואית. אולי.
בעיקר תחושה של לקראת הלא נודע ורצון לקבל את זה בהשלמה, ומהמקום הזה להתחזק.
מזכיר לי שפעם, באיזו מסגרת של קבוצת דיאטה, דובר על להיכנע. לא הבנתי את זה, עד שכן.
עד שיכולתי לא לשאול "למה" ו"כמה" ולקבל על עצמי את הכללים.
לקבל את הכאב שלפני, לתת לו לעבור דרכי החוצה, לפנות לו מקום של כבוד ולא להיאבק בו. אחרת - הלך עלי
כמה מדברים על להרפות. איך יהיה ברגע האמת? אני מדמיינת את עצמי נושמת, נאנקת ומוציאה קולות. לפעמים זה גורם לי לדמעות של פחד, לפעמים הן מתערבבות בדמעות ההתרגשות ממראה הדולפין שלי שיוצא ממני ומונח עלי.
היום האיש סיפר לי שבהפסקת האוכל שלו הוא חשב על הרגע הזה, והתחיל לבכות. הופתעתי , אולי לא לגמרי, אבל קצת.
למה חשבתי שרק אני מדמיינת לי את התמונות הללו?
עיסוי הפרינאום נעשה בעצלתיים, ובכל פעם כזו אני חושבת שאם אלד הלילה, עדיין לא עשינו מספיק.
אם הייתן רואות את התיקים שארזנו... : כמה תתי תיקים, לפי נושאים
אחד לדברים הקשורים למזון, שתיה, תה כזה ואחר לצירים , להתכווצות הרחם וסתם לכייף של הדולה והמלווים,נישנושים
לאנרגיה, לימון וסוכריות ושוקולד ויין ו...
תיק לדולפין עם חיתולי בד, כמה בגדים ושמיכה. צריך עוד משהו?
תיק בגדים לנו, תיקי רחצה ושמנים והספרים שליוו אותנו בהריון ומוסיקה ומבער ונרות ופדים ועוד ועוד.
כשבעצם כל מה שאני צריכה לעשות זה ללדת...
אתמול הוערך הדולפין במשקל של עד 3 ק"ג, לאחר הסטייה האפשרית בהערכה. אני מדמיינת אותו מחליק ממני בקלות החוצה, ומקווה שאכן כך יהיה.
בהתחלה זה כואב, אח"כ יוצא החוצה. שיכאב, אבל במידה, שאוכל לעמוד בהתנסות הזו .
בעיקר בוא כבר. טוב, לא ממש עכשיו, חכה ליום ראשון, עוד שבת איתך בבטן ושלנו כאן , אולי עוד סיבוב בשדירה יעזור להבין את גודל הרגע שלפנינו, שאתה מגיע, אנחנו מתעלפים מהמחשבה, ומסתבר שכל אחד מאיתנו מזיל דמעות ממנה.
בדיוק האיש הגיע עם מרק ירקות מופלא. תכף אתה תטעם ממנו
בתיאבון.
תודה נשים יקרות.
היום נשארתי בבית, כל היום כולו, בתחושה של אפיסת כוחות. שבוע 38 מסתיים. כואב לי בכל מיני מקומות ולוחץ, והוא משתולל באופן מרשים, חובט ובועט כמו שתמיד עשה. הבטן כמו הר געש לפני התפרצות, הוא כמו לבה בפנים, וכולי גלים, כבר כואבים ומבקשים קצת רוגע. חשבתי שבשלב הזה הוא לא ינוע כ"כ, אבל לא כך הוא. הבטן משנה צורתה , עולה ויורדת , לפעמים בעדינות, פעמים רבות בעוצמה שמטלטלת אותי וגורמת לי להגיב בקולות של הפתעה וכאב.
שינת הלילה קלה מאוד, אם בכלל, וקיוויתי להשלים קצת במשך היום. בעיקר בהיתי, השקיתי את העציצים - שתילים עונתיים חדשים בהם ,לכבוד האביב שהגיע וזה הפרטי שלנו שאוטוטו. בחמש בבוקר, צינה נעימה, מדמיינת את הדולפין על מזרן איתי במרפסת, משזפים לו את הטוסיק קלות :-) ובוחנים ביחד את העורבנים שמגיעים לגנוב מהאוכל של החתולה.
עדיין לא החלטנו אם פנינו ל"לניאדו" או ל"מאיר".
יתכן שנעדיף לא להגיע ללניאדו בסוף השבוע, בשל המגבלות של השבת שיחולו עלינו.
האם זה משנה, אם נוכל להדליק או לא נרות, להשמיע מוסיקה ולצלם?...נדמה לי שההתערבות הרפואית כאן היא המינימלית ביחס לכל בית חולים אחר, והזמן שניתן ליולדת וההזדמנות ללידה טבעית - הינם מתחשבים יותר. אה, גם להשתחרר בשבת לא ניתן, במידה ונצליח ללדת כמו שרוצים היינו, ופשוט לחזור הביתה כמה שיותר מהר.
ואולי ב"מאיר" יעזור לנו גז הצחוק ששמענו שעשוי להקל על הכאב? גם החדרים המשופצים הרגישו לנו נעימים יותר מאלו עם המראה הארכאי בלניאדו, אליהם נעבור במקרה הצורך כולל רצון שלי באפידורל... שזה לא ממש צורך, אבל אני לא יכולה להיות בטוחה שאצליח להתמודד עם לידה טבעית.
המרכז הטבעי בלניאדו יכול לעזור לעמעם את הצורך בהתערבות הרפואית. אולי.
בעיקר תחושה של לקראת הלא נודע ורצון לקבל את זה בהשלמה, ומהמקום הזה להתחזק.
מזכיר לי שפעם, באיזו מסגרת של קבוצת דיאטה, דובר על להיכנע. לא הבנתי את זה, עד שכן.
עד שיכולתי לא לשאול "למה" ו"כמה" ולקבל על עצמי את הכללים.
לקבל את הכאב שלפני, לתת לו לעבור דרכי החוצה, לפנות לו מקום של כבוד ולא להיאבק בו. אחרת - הלך עלי :-)
כמה מדברים על להרפות. איך יהיה ברגע האמת? אני מדמיינת את עצמי נושמת, נאנקת ומוציאה קולות. לפעמים זה גורם לי לדמעות של פחד, לפעמים הן מתערבבות בדמעות ההתרגשות ממראה הדולפין שלי שיוצא ממני ומונח עלי.
היום האיש סיפר לי שבהפסקת האוכל שלו הוא חשב על הרגע הזה, והתחיל לבכות. הופתעתי , אולי לא לגמרי, אבל קצת.
למה חשבתי שרק אני מדמיינת לי את התמונות הללו?
עיסוי הפרינאום נעשה בעצלתיים, ובכל פעם כזו אני חושבת שאם אלד הלילה, עדיין לא עשינו מספיק.
אם הייתן רואות את התיקים שארזנו... : כמה תתי תיקים, לפי נושאים :-)
אחד לדברים הקשורים למזון, שתיה, תה כזה ואחר לצירים , להתכווצות הרחם וסתם לכייף של הדולה והמלווים,נישנושים
לאנרגיה, לימון וסוכריות ושוקולד ויין ו...
תיק לדולפין עם חיתולי בד, כמה בגדים ושמיכה. צריך עוד משהו?
תיק בגדים לנו, תיקי רחצה ושמנים והספרים שליוו אותנו בהריון ומוסיקה ומבער ונרות ופדים ועוד ועוד.
כשבעצם כל מה שאני צריכה לעשות זה ללדת...
אתמול הוערך הדולפין במשקל של עד 3 ק"ג, לאחר הסטייה האפשרית בהערכה. אני מדמיינת אותו מחליק ממני בקלות החוצה, ומקווה שאכן כך יהיה.
בהתחלה זה כואב, אח"כ יוצא החוצה. שיכאב, אבל במידה, שאוכל לעמוד בהתנסות הזו .
בעיקר בוא כבר. טוב, לא ממש עכשיו, חכה ליום ראשון, עוד שבת איתך בבטן ושלנו כאן , אולי עוד סיבוב בשדירה יעזור להבין את גודל הרגע שלפנינו, שאתה מגיע, אנחנו מתעלפים מהמחשבה, ומסתבר שכל אחד מאיתנו מזיל דמעות ממנה.
בדיוק האיש הגיע עם מרק ירקות מופלא. תכף אתה תטעם ממנו :-) בתיאבון.