מזה מס' ימים אני חושבת לפתוח את הדף הזה.
מפאת ההתלבטויות הרבות והמצוקה שחשה סביבן - לא הצלחתי.
עכשיו קצת לחוץ מבחינת לוח זמנים וקבלת החלטות ובכל זאת חשה צורך לשתף כאן.
אני מכירה וקראתי את הדפים הרלוונטיים באתר בנושא העכוז. אני זקוקה לדף זמני משלי, בו אנסה לברר עם עצמי את תחושותי ומקווה לקבל מכן מילים, מחשבות,דעות, רעיונות.
כאמור, הכל נהיה דחוף, יתכן שכבר מחר תעשה התערבות שסיומה בניתוח.
את ההחלטה נצטרך לקבל אנחנו. הבנתי שזהו רק תחילתו של מסע ההורות שלנו שלצד הכייף הגדול שבו יהיו הרבה רגעים שנצטרך לקבל החלטות, בלי תשובה חד משמעית מה נכון/לא נכון/נכון יותר... אלא פשוט מה נכון לנו ומה האינטואיציה שלנו אומרת.
ובכל זאת - חשוב לנו לשמוע ונודה לכל מי שיכול לתרום לנו משהו.
ההריון לקראת סוף שבוע 37, ראשון שלנו, יפה ומשמח ומרגש . יכולה להוסיף עוד מילים רבות - כי הוא גם מלמד
ומעצים ומרתק. כל הווייתנו רתומה אליו, פריווילגיה של הריון ראשון
כייף גדול.
מתחילתו ידעתי שאחד השיעורים הגדולים שלי בו, הוא לשחרר.
והינה, הדולפין הקטן שלנו בעכוז, ובינתיים מסרב להתהפך.
רופא הנשים שלי, שעד כה יחסינו היו סבירים (בהתחשב בכך שהוא מאוד ממסדי), אמר לי לפני שבוע בנונשלנטיות "אני קובע לך תור למרפאה טרום ניתוחית" ולא הבין למה אני המומה והדמעות בכלל גרמו לו למבוכה. כשאמרתי שיש הרבה דברים לעשות לפני ניתוח, כולל דיקור ומוקסה והיפוך ידני, הוא מלמל משהו בציניות על קברי צדיקים ונתן לי הפניה להיפוך.
התור שנקבע לנו הוא מחר בבוקר בבי"ח "מאיר", אצל המומחה לכך.
בינתיים ניסינו דמיון מודרך ותנוחות וקולות ודיבורים אוהבים אליו ומוקסה ותרופה הומיאופטית.
בימים האחרונים קראנו והתלבטנו לגבי ההיפוך הידני.
יש לנו המון התלבטויות ושאלות.
שמענו על מס' הצלחות בקרב אנשים שאנו מכירים באופן אישי.
קראנו על הסיכונים - היפרדות שיליה, מצוקה עוברית - במקרה שחבל הטבור כרוך ולכן אינו מתהפך או אם הניסיון יגרום למצוקת דופק מסיבה אחרת .
האפשרות שיהיו לפתע צירים, קיימת. ואז ינתחו אותי מייד, בשבוע 37.
למה לא לתת לו לבחור את בחירתו שלו, או פשוט להיות בתנוחה שמתאפשרת לו מבחינתו, ולהזמין ניתוח אלקטיבי?
כך יוכל להתבשל עוד מס' שבועות, ולא לצאת כ"כ מוקדם.
ואם ההיפוך יצליח - יתכן שתתאפשר לנו ולו לידה טבעית טובה, וכל מה שיבוא אחריה : החיבור המיידי, ההנקה, לא ניפרד לרגע... נשתחרר מוקדם ונגיע כולנו הביתה משפחה שמחה, לביות במקום הכי טבעי לנו, בבית שלנו.
כמו שפינטזנו ורצינו והתכוננו במשך החודשים האחרונים.
אוקיי, לשחרר...
הכי חשוב שהכל יגמר בטוב וכולנו נהיה בריאים.
מה זה אומר לשחרר? לנסות היפוך? לא לנסות?
לקחת בחשבון שיש סיכון קטן בצידו, אבל גם בניתוח קיסרי יש כזה. מה המשמעות של לבחור אחד משניהם?
הדולה אמרה שאין ספק שיש בכל בחירה שלא תעשה פלוסים ומינוסים, אין תשובה אחת, ואין נכון יותר.
יש הורים שבדרך, שצריכים לקבל החלטה שתהיה לה השלכה עלינו ועל התינוק שלנו. אבל חייבים לבחור את הדרך.
ואם ניתוח אלקטיבי, איפה?
שמענו שב"לניאדו" החיבור של האמא לתינוק הוא המיידי ביותר, תוך כ 20 דקות, ואח"כ שהות משותפת בחדר ההתאוששות למשך שעתיים, לצורך התחברות, הנקה.
מישהי התנסתה?
אבל האם שם המנתחים הם הטובים ביותר? (יש בכלל דבר כזה?)
איך אני יודעת והאם יכולה להשפיע על מי ירדים וינתח אותי - גם זה חשוב, לא?
בשבועות האחרונים התלבטנו אם ללדת ב"לניאדו" או ב"מאיר".
פתאום אנשים אומרים לי שבאיכילוב מנתחים כ"כ הרבה שבטח שם הם מעולים בזה (:-) וגם
כמובן ) ואנחנו בתל אביב
ממילא, אבל אני מניחה שמבחינת החיבור לתינוק לא תהיה פתיחות ולא ייעשה מאמץ כמו ב"לניאדו".
אז לא יודעת איך זה , ב"מאיר" או ב"איכילוב" ונדמה לי שקראנו כאן על "תל השומר" שלא מומלץ.
אם ניסיון ההיפוך, שאמור להיות מחר, יוביל לניתוח, זה יתקיים שם, בכפר סבא.
אולי ניסע רק להתייעץ ולבדוק אם אפשרי לעשות את ניסיון ההיפוך בשבוע הבא.
נדמה לי שהשבוע ה 37 נחשב לאידאלי, וגם הערכת המישקל שלו טובה במובן הזה שאינו גדול מאוד. לפני שבוע היה
- 450 ולפי התנועתיות הרבה שקיימת עדין בשבוע 37, יש לו מקום .הבטן שלי מתעופפת ממש, שעות רבות במשך היממה.
אז אולי פרופסור קנטי יוכל לנסות את ההיפוך בעוד מס ימים ולא מחר ואנחנו ניתן לעוד כמה נסיונות של תנוחות ומוקסה ושירים צ'אנס...
מרגישה שאולי עדיין לא מיצינו את האפשרויות האחרות.
הלואי וידעתי מה אתה מרגיש ורוצה, דולפין קטן ומתוק.
תודה לכל מי שתגיב וגם לכל מי שקוראת.
)
).