על ידי אמבט_ים* » 21 יוני 2005, 22:33
אני גם חושבת שהייתי מגלה אמפטיה, וזהו, כלומר לא לומר את המשפטים שציינת, זה באמת יכול להיות מעצבן כשנמצאים במצוקה אמיתית כמו שהילדה שלך חשה, לא מיד נכנסת לאוטו ונוסעת, וגם לא מיד מתישבת לשחק, או אפילו לא מציע פעילות.
זה לא קל, הבכי והיללות יכולים להיות קורעי לב ולגרום לנו האמהות לאי שקט ואולי רגשי אשמה דבר שבטח לא עוזר לילדנו, אבל בכל זאת כדי לא לעשות דבר (מלבד הכלה אוהבת בנוכחות שלנו), ואז נראה שהם נמצאים במין תסכול, שעמום, בדידות וכו' זה שלב וזה עובר, כי אז הם מוצאים את ההנאה/עניין/פעילות מעצמם, מתוכם, ולא משום גירויי חיצוני.
עברתי משהו דומה למה שתארת עם בכורתי בת 6+ , רק בוואריציה אחרת, היא היתה מבלה הרבה בצפיה בטלויזיה ומול המחשב, והגבלתי את שניהם לשעה ביום, ופתאום היה לה הרבה זמן פנוי, וגם היא רצתה להחליף בית, הורים וכו', היו לה גם התפרצויות זעם, ופעם היא גם יצאה מהבית בטריקת דלת, לחצר שלנו, ושכבה לה כעוסה בערסל יותר משעה, הרגשתי שיש לי בבית נערה בת 16 ולא ילדה בת 6, ולמרות כאבה שמחתי שהיא שוכבת בחוץ, בוהה בחלל, ולא במסך.
נראה לי (ואני לא מדברת על הילדה הפרטית שלך, אני לא מכירה אותה), שיש הרבה ילדים שפשוט סובלים מעודף גירויים ואז הם ממצים מהר ורוצים עוד ועוד ומתרגלים לקבל גירויים מבחוץ ולהיות קצת פסיביים, ולשוב עם בקשות לעוד אקשן חיצוני. אז צריך להפגיש אותם הרבה עם עצמם.
אני גם חושבת שהייתי מגלה אמפטיה, וזהו, כלומר לא לומר את המשפטים שציינת, זה באמת יכול להיות מעצבן כשנמצאים במצוקה אמיתית כמו שהילדה שלך חשה, לא מיד נכנסת לאוטו ונוסעת, וגם לא מיד מתישבת לשחק, או אפילו לא מציע פעילות.
זה לא קל, הבכי והיללות יכולים להיות קורעי לב ולגרום לנו האמהות לאי שקט ואולי רגשי אשמה דבר שבטח לא עוזר לילדנו, אבל בכל זאת כדי לא לעשות דבר (מלבד הכלה אוהבת בנוכחות שלנו), ואז נראה שהם נמצאים במין תסכול, שעמום, בדידות וכו' זה שלב וזה עובר, כי אז הם מוצאים את ההנאה/עניין/פעילות מעצמם, מתוכם, ולא משום גירויי חיצוני.
עברתי משהו דומה למה שתארת עם בכורתי בת 6+ , רק בוואריציה אחרת, היא היתה מבלה הרבה בצפיה בטלויזיה ומול המחשב, והגבלתי את שניהם לשעה ביום, ופתאום היה לה הרבה זמן פנוי, וגם היא רצתה להחליף בית, הורים וכו', היו לה גם התפרצויות זעם, ופעם היא גם יצאה מהבית בטריקת דלת, לחצר שלנו, ושכבה לה כעוסה בערסל יותר משעה, הרגשתי שיש לי בבית נערה בת 16 ולא ילדה בת 6, ולמרות כאבה שמחתי שהיא שוכבת בחוץ, בוהה בחלל, ולא במסך.
נראה לי (ואני לא מדברת על הילדה הפרטית שלך, אני לא מכירה אותה), שיש הרבה ילדים שפשוט סובלים מעודף גירויים ואז הם ממצים מהר ורוצים עוד ועוד ומתרגלים לקבל גירויים מבחוץ ולהיות קצת פסיביים, ולשוב עם בקשות לעוד אקשן חיצוני. אז צריך להפגיש אותם הרבה עם עצמם.