על ידי ההולכת_בדרכים* » 23 אוקטובר 2008, 23:25
קודם כל - מזל טוב!
שנית, אני לגמרי מסכימה עם ניצן ופו.
אני מבינה שהחשש הוא שאם תספרו מוקדם, תצטרכו לסבול חודשים, לכאורה מיותרים, של נדנוד בלתי פוסק, ואולי עדיף לדחות את השיחה ולהרוויח כמה חודשים של שקט?
אם כך, לדעתי שיחה מאוחרת לא מקצרת את הנדנוד, אלא רק דוחה אותו לזמן אחר, שהוא ממש פחות נוח מעכשיו - לסוף ההריון או לאחרי הלידה.
מה לעשות, להורים לרוב לוקח זמן לעכל את הבשורה, וזה אותו הזמן בכל מקרה... אז למה להתקע עם זה בזמנים הכי מרגשים ורגישים?
אצלנו, כל אחד לקח אחריות על לספר להורים שלו, בדרך שלו.
אני סיפרתי להורי באמצע ההריון על ההחלטה, והייתי לגמרי סגורה על עצמי. ההתנגדות עלתה, אבל מהר מאוד הבינו ללבי ו"ירדו ממני".
אישי היה פחות סגור על עצמו ממני, ודחה את הסיפור כמה שיותר. כלומר... הוא סיפר משהו, אבל כל הזמן השאיר פתח לכך שאולי נשנה את דעתנו.
זה נפל עלינו לאחר הלידה, ונפל לא טוב... בדיעבד אני מבינה שהיה חכם יותר לשוחח יחד עם ההורים, לחשוף אותם גם לגישה ולהחלטיות שלי, ולא להשאיר את העניינים ככה עם המשפחה שלו.
קודם כל - מזל טוב! |בלונים|
שנית, אני לגמרי מסכימה עם ניצן ופו.
אני מבינה שהחשש הוא שאם תספרו מוקדם, תצטרכו לסבול חודשים, לכאורה מיותרים, של נדנוד בלתי פוסק, ואולי עדיף לדחות את השיחה ולהרוויח כמה חודשים של שקט?
אם כך, לדעתי שיחה מאוחרת לא מקצרת את הנדנוד, אלא רק דוחה אותו לזמן אחר, שהוא ממש פחות נוח מעכשיו - לסוף ההריון או לאחרי הלידה.
מה לעשות, להורים לרוב לוקח זמן לעכל את הבשורה, וזה אותו הזמן בכל מקרה... אז למה להתקע עם זה בזמנים הכי מרגשים ורגישים?
אצלנו, כל אחד לקח אחריות על לספר להורים שלו, בדרך שלו.
אני סיפרתי להורי באמצע ההריון על ההחלטה, והייתי לגמרי סגורה על עצמי. ההתנגדות עלתה, אבל מהר מאוד הבינו ללבי ו"ירדו ממני".
אישי היה פחות סגור על עצמו ממני, ודחה את הסיפור כמה שיותר. כלומר... הוא סיפר משהו, אבל כל הזמן השאיר פתח לכך שאולי נשנה את דעתנו.
זה נפל עלינו לאחר הלידה, ונפל לא טוב... בדיעבד אני מבינה שהיה חכם יותר לשוחח יחד עם ההורים, לחשוף אותם גם לגישה ולהחלטיות שלי, ולא להשאיר את העניינים ככה עם המשפחה שלו.