על ידי דולה_מזדמנת_בצרות_צריכה_עזרה* » 22 יוני 2004, 16:31
אז ככה, אני בעילום שם, מסיבות מובנות (לי), אבל אורחת קבועה פה.
הסכמתי בשמחה ללוות לידה אשה קרובה לי מאד. אני לא באמת דולה, אבל יש לי עניין עם לידות...
היו לנו כמה שיחות לפני זה על העניין ובררנו הרבה דברים והרגשתי שאנחנו ברורות בציפיות. בהתחלה היה מדובר בלידה בבית חולים, אבל אחרי סיור דווקא נחמד עלה הרעיון של לידה בבית, שאותו כמובן מאד רציתי להציע, אבל לא הצעתי דווקא בגלל שכל כך רציתי את זה.
היתה חגיגה בלב שלי כהשם החליטו על זה.
עכשיו אני מחכה ללידה. פתאום אני מזדהה כל כך עם מיילדות שמספרות מה זה לחכות, איך זה שכל אירוע משפחתי יכול להגמר בצלצול טלפון, ואיך צריך תמיד לחשוב על זמינות ולא להתרחק יותר מדי וכו וכו'... גדול עלי האינטנסיביות הזו. בקושי שרדתי את סוף התשיעי שלי, כל בוקר לקום ולראות שלא ילדתי ועכשיו זה קורה לי כל הזמן והי... זו לא הלידה שלי.
בימים האחרונים אותות המתח הגיעו לגוף שלי: אני משלשלת, אבל הכי גרוע זה תחושת חנק בגרון, כאילו מישהו תפס אותי מפנים... קשה לבלוע, אבדתי את התאבון שלי, אבל לא את יכולת הדיבור.
אה, וכמובן אני צריכה קודם כל להכיל את הלחץ שלה. לא ממש כדאי שאוסיף לה את שלי, נכון? אז אני ורצה להשפריץ את זה כאן ולקבל ממכם התייחסות ועזרה, תובנות וסתם חיבוקים.
אז ככה, אני בעילום שם, מסיבות מובנות (לי), אבל אורחת קבועה פה.
הסכמתי בשמחה ללוות לידה אשה קרובה לי מאד. אני לא באמת דולה, אבל יש לי עניין עם לידות...
היו לנו כמה שיחות לפני זה על העניין ובררנו הרבה דברים והרגשתי שאנחנו ברורות בציפיות. בהתחלה היה מדובר בלידה בבית חולים, אבל אחרי סיור דווקא נחמד עלה הרעיון של לידה בבית, שאותו כמובן מאד רציתי להציע, אבל לא הצעתי דווקא בגלל שכל כך רציתי את זה.
היתה חגיגה בלב שלי כהשם החליטו על זה.
עכשיו אני מחכה ללידה. פתאום אני מזדהה כל כך עם מיילדות שמספרות מה זה לחכות, איך זה שכל אירוע משפחתי יכול להגמר בצלצול טלפון, ואיך צריך תמיד לחשוב על זמינות ולא להתרחק יותר מדי וכו וכו'... גדול עלי האינטנסיביות הזו. בקושי שרדתי את סוף התשיעי שלי, כל בוקר לקום ולראות שלא ילדתי ועכשיו זה קורה לי כל הזמן והי... זו לא הלידה שלי.
בימים האחרונים אותות המתח הגיעו לגוף שלי: אני משלשלת, אבל הכי גרוע זה תחושת חנק בגרון, כאילו מישהו תפס אותי מפנים... קשה לבלוע, אבדתי את התאבון שלי, אבל לא את יכולת הדיבור.
אה, וכמובן אני צריכה קודם כל להכיל את הלחץ שלה. לא ממש כדאי שאוסיף לה את שלי, נכון? אז אני ורצה להשפריץ את זה כאן ולקבל ממכם התייחסות ועזרה, תובנות וסתם חיבוקים.