נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

שליחת תגובה

מותר לכעוס
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי תלתל_בתוך_תלתל* » 22 פברואר 2009, 11:42

יום ראשון לאחר מכן (שבוע מההודעה הקודמת שלי)
יש אור בקצה ערימת הכביסה..
וגם: המלצטיפ!!
מישהו הסביר לי שכדאי להכניס את המצעים והשמיכות מקופלים למכונת הכביסה וגם למייבש
הם תופסים הרבה פחות מקום ומתכבסים היטב גם ככה.
וגם יוצאים פחות מכווצ'צ'ים ולא אוספים לתוכם בגדים אחרים.
ניסיתי - ואני ממליצה בהחלט.
(ותודה לאיתי)
@}

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 15 פברואר 2009, 13:30

הי תלתל, אני זוכרת את זה היטב אצלנו...
בסוף שבוע ארוך אחד, אולי קצת יותר, זה נגמר. העמדתי מכונות אחת אחרי השנייה, קיפלתי ערמות על גבי ערמות. היום אני עושה כביסה כמעט בכל יום ומקפלת מיד. מיד.
פתאום גיליתי שככה גם נשאר ריח טוב בבגדים.

אתמול הלכנו לטייל בשוק, וראיתי אישה אחת קונה סלסלה ענקית מפלסטיק בשביל הכביסה. פתאום נזכרתי כמה רציתי כזו סלסלה. עמדתי והסתכלתי על הסלסלות הגדולות. יופי הרבה מקום לכביסה. ותנחשי מה??
לא קניתי. אני יודעת שאם אקנה הכביסה תישאר בסל כל הזמן. ככה כשאין סל מקפלים מיד ולארון.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי תלתל_בתוך_תלתל* » 15 פברואר 2009, 09:49

רוני, נראה שעלית על הדרך הנכונה.

ואצלנו..יום ראשון.. כמו בכל יום ראשון, הבית טרם התאושש מהפיגוע ההמוני שנקרא סוף השבוע
הכביסה מתגוללת בכל מקום, ובכל מצב צבירה אפשרי:
נקיה ולא מקופלת
נקיה ומקופלת (רק לא בארון)
מלוכלכת
מושרית במים
ובמייבש עוד כביסה שמחכה לקיפול

זה רק נדמה לי או שיש לנו יותר מידי בגדים??

חוצמיזה אין דרך יפה לומר זאת, הבית פשוט מ ל ו כ ל ך
ואני טובעת!
0-:

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 15 פברואר 2009, 09:25

טוב, הבית סופר פיקס, חדר השינה מצוחצח, במטבח אפשר לאכול מהרצפה,
בסלון פתחתנו מוזאון, מכירת הכרטיסים בעיצומה!

ססתתתםםםםםם.... נראה לכם??

אז כן השיפוץ סופר איטי, מה השתנה משבוע שעבר? כלום! בשבת נסענו לקנות אבנים לקיר. אבנים מקסימות.

אז הבית לא מצוחצח מדי, אבל הבית בהחלט מתפקד. הכביסות מתקפלות מיד, בין רגע ולא מתאספות על כורסא.
אם דיברנו על אנרגיות אז בהחלט בשבועיים האחרונים חידשנו קשרים עם חברים ותיקים, וזה נחמד ונעים.

אני שמה לב שדווקא בימים שאני עובדת הבית מסודר יותר, ובימים כמו סוף שבוע שאני יודעת שלמחרת אני לא עובדת, הבית פחות מוקפד, יש יותר דחיינות.
באופן כללי, אני בהחלט מרגישה שדברים נעשים, ושאנחנו לא יושבים סתם ככה בסלון בלי אנרגיות. כמו קודם לכן.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אי_מי* » 12 פברואר 2009, 13:30

מצטרפת בחום לבשמת כל הכבוד!
עוקבת בציפייה להתקדמות השיפוץ אפילו שהוא איטי.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי בשמת_א* » 12 פברואר 2009, 09:59

כל הכבוד לך, רוני בלוני! |Y|

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 12 פברואר 2009, 08:26

היום יש לי יום קצת קשה בעבודה. אתן לא מתארות לעצמכן איזה בית מבריק השארתי!
טוב החדרים קצת פחות. שטפתי אתמול את המטבח-סלון-כניסה-פינת אוכל-פינת עבודה.
אני חוזרת היום לקיפול כביסה וסידור חדר הילדים. זהו. פיקס.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 11 פברואר 2009, 09:12

לפעמים בשביל לקבל מרץ?? צריך לבקר ולראות בתים אחרים.

אתמול ביום החופש הלכתי עם בנותי לבקר חברה אהובה וותיקה. לא היינו בקשר בשנה האחרונה ובאחד הימים חידשנו את הקשר הטלפוני. בתקופה שהכרנו הם שיפוצו את ביתם ועברו לגור בבית אחר למס' חודשים, החודשים התארכו....
בקיצור, אתמול קפצנו לבקר.

ואיזה ביקור!! החברה האהובה היא אמא צעירה לארבעה ילדים! מלאת אנרגיות, אוהבת, נעימה, מקסימה, חמימה, נעים להיות במחיצתה. הילדים חמודים ומתוקים, ילדים טובים וחמים. הבית מהמם!! בדיוק לטעמי, דלתות ומשקופים מאדני רכבת, קמין העץ בנוי בתוך קיר לבנים. חלונות בלגים. גלריה יפה, בית מקסים. הבית לא היה מסודר מדי ולא מבולגן מדי בית נעים שחיים בו. בעוד אנחנו יושבות ומשוחחות בעלה מגיח מהמטבח עם עוגיות חמות שהכין בזה הרגע.
לא הייתן מאמינות. יש דבר כזה.
חזרתי הביתה אחרי שעתיים מלאת אנרגיות. אני והבנות סידרנו קצת, כמובן הופעלה מכונת כביסה, והכנו יחד ארוחת צהריים.
הבטחתי לחזור ולבקר אותם בהרכב מלא. בהחלט אעשה זאת.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי או_רורה* » 09 פברואר 2009, 11:51

הו כן, ברור לי שאני צריכה גם בת...!

מקווה שאצליח!

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 09 פברואר 2009, 10:10

הי אימי, השיפוץ? ממש כואב בלב. מתקדם באיטיות.
בעלי ממשיך לעבוד על זה רק בסופי שבוע כי באמצע שבוע הוא חוזר מאוחר.
כעת נשאר טייח וחיפוי אבן. מי ישמע.... כולה קיר קטן.... שמקיף בתוכו ארובה של קמין עץ. אנסה להוסיף תמונות לכשנסיים.

או רורה... שמחה שפוקס הגשימו את חלומך.... אבל לא יעזור לך את צריכה גם בת. יש לי שתי בנות וקיבלנו קצת חשק לבא בתור.... נקווה שהיקום ימלא את בקשותי...

איזה כיף שמחר יש יום חופש. בדיוק ככה באמצע השבוע. בעלי דווקא עובד באותו היום.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי או_רורה* » 08 פברואר 2009, 16:39

אודליה תודה!

גם לי יש שני בנים, רק שאחד עוד בבטן....
(וגם אני מפנטזת על וורוד.... פינטזתי מהילד הראשון בעצם על בגדים וורודים... - הידעת, שבעונה החדשה של פוקס לבנים יש חולצות וורודות וסגולות? חלום שהתגשם....)

קינון קינוני בהחלט!

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אי_מי* » 08 פברואר 2009, 14:41

אודליה אחלה רעיון להוציא ישר מהמעטפות פשוט לא ממש חשבתי על זה. יש גם משהו בדואר לא פתוח שרגשית אותי יותר מלחיץ. מה כבר יש שם שלא קראתי... למרות שכבר מהמעטפה ברוב הפעמים יודעים אם זה חשוב או לא אבל לא תמיד. לגבי קבלת דואר במייל איכשהו זה מלחיץ אותי שיאבד שלא אקבל כאילו משהו בנייר הקונקרטי עמיד יותר כמובן שסביר שההפך הוא הנכון, שלא לדבר על הפן האקולוגי וכמות הניירת, קלסרים, אבק וכו'...אחשוב על זה.
מאוד מבינה לגבי הבגדים גם אני מתקשה במיון. למרות שהצלחתי לזרוק חולצה (יותר נכון הפכתי אותה לסמרטוט) מה שנקרא צעדי תינוקת..
רוני אני סקרנית לדעת איך מתקדם השיפוץ?

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 08 פברואר 2009, 13:15

איזה יופי. אז יש סלון חדש, מיון דואר ובגדים.... הרבה סדר......

אז מה שלומנו? סביר. הסדר עדיין עומד על קנו רוב הזמן. החלפנו וילון כהה בבהיר, בסלון.
הוילונות הישנים שנתלו בחדר השינה עושים את שלהם. מאוד נעים לשהות שם.

אתמול בבוקר היה לי מצב רוח קרבי במיוחד. אחר הצהריים הכל הסתדר. מה שעושה לנו המחזור....... שיהיה לנו מחזור שמח!
הסדר הפך להיות ממש חלק מההרגלים, כשאני מרגישה פחות טוב אז לוקחים הכל יותר באיזי....
דווקא ביום חמישי אני מוצאת את עצמי יותר מוותרת, כי למחרת אני לא עובדת.

בסך הכל אין לי תלונות.

אם כבר ענייני דואר.... גם אצלנו, כבר מזמן, לפי הפליי ליידי נדמה לי, מיד כשמוציאים את הדואר מהתיבה, עומדים ליד הפח וכבר שם זורקים את הדואר זבל. ויש מגרות לתיוק.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אוד_ליה* » 08 פברואר 2009, 12:21

אצלי עכשיו ה"תיק" זה מיון של בגדים:
שני הבנים החליפו מידה, אז הייתי צריכה:
א. לקנות ולאחסן לחורף הבא (מידה 8) לגדול מהמכירות של סוף העונה.
ב. לפרוק את בגדים במידה 6 לגדול.
ג. לארוז מידה 4 שהיו של הגדול לשימושו של הקטן בחורף הבא.
ד. לפרוק מידה 2 גדולים בשביל הקטן.
ה. למיין מבגדי הקטן מה אני שומרת ומה מעבירה הלאה לצדקה.
(יש לי בת בבטן... אני רוצה וורוד :-)- ומצד שני יש גופיות וחליפות שכן אפשר להעביר מבנים לבנות- צבעים נייטרלים- אדום, ירוק)
ו. להתחיל למיין בגדים של אחיות שלי (שלא נמצאים כאן בכלל... צריכה להביא אותם)- לתינוקת. (מה שלא נראה לי מעבירה לצדקה)

את א-ד עשיתי צ'יק צ'אק- כי הכל כבר היה ממויין ורק הייתי צריכה להחליף מיקום ולקפל. עיניין של יומיים שלושה בקצב שלי ונגמר.
ה-ו, לעומת זאת... המיונים, אוי, המיונים...
והכי מבאס שאני נורא רוצה לעשות את זה כבר, כי אני יודעת שחלק (אולי רוב) מהבגדים שנשארו ייצאו לי מהבית, וגם יש אנשים שישמחו מאוד לקבל ולהשתמש וחבל שזה סתם יושב אצלי (אמנם בקופסאות יפות, לא רואים בלאגן, אבל אני יודעת... P-:)
ופשוט לא בא לי לגעת בזה... מה עושים???

או רורה-
מזל טוב על הסלון! ועל הסדר. (מישהו אמר יצר קינון? ;-))

בברכת לידה קלה וטובה...

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אוד_ליה* » 08 פברואר 2009, 12:09

להורדת נפח המכתבים:
(נראה לי שזה מ-פליי ליידי)
  • כשמכניסים דואר הבייתה, קודם כל המעטפות- ישר לפח (לשקית המיחזור של הניירות).
את הניירות לפתוח ולשים ישרים במקומם.
ואז הניירות שיושבים ומחכים מאבדים יותר מחצי מהנפח (לא מגזימה!)
  • אם רוצים ממש להשקיע ;-)- לסנן "דואר זבל"- פרסומות, עלונים וכו'.
למשל בפירוט של כרטיס האשראי ששולחים את החוברת של המבצעים- זה תופס פי 10 מקום מהנייר הבודד של הפירוט עצמו...
  • ודבר אחרון- מניעה:
אצלי כבר כמה זמן (בעיקר מטעמי אקולוגיה, למען האמת)- הדואר מגיע לי למייל- למשל: חשבונות של פלאפון, עלונים של החברה להגנת הטבע, כל מיני...
שם יש לי תיקיה של מסמכים- למשל חשבונות וכו' שחשוב לי לשמור, זה גם יותר אקולוגי וגם חוסך מקום ועבודה בבית...

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אי_מי* » 08 פברואר 2009, 11:05

נראה לי שקנינו אותו הדבר. גם באיקאה גם מקש. תלינו אותו ממש ליד דלת הכניסה במקום על השולחן. שימושי יש שם גם עטים פנקס לרשום דברים וכו'
אבל עכשיו הוא מלא מכתבים...מאיזה חודש שלם..

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי או_רורה* » 08 פברואר 2009, 10:42

תודה.
דרך אגב, אנחנו קנינו מאיקאה איזה מתקן כזה להחזקת ניירת עם 3 מקומות אחסון בפנים, ועם מקום נוסף בצד.
הוא יפה, מקש, לא משרדי כזה, שמנו על השולחן במטבח והוא מכיל את הניירת שמגיעה לבית (עדיף ממפוזר בכל מקום כמו שהיה עד עכשיו), וכן עטים, רשימות לסופר ולסופר פארם ומרשמים וכאלה...

מה שכן, צריך לדאוג שהניירת מרוב נחת לא תצטבר לה שם....

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אי_מי* » 08 פברואר 2009, 09:08

כל הכבוד!! תתחדשי. היום מתכוונת לסדר מתקן בכניסה לבית שעליו אנחנו מניחים מפתחות ניידים ושאר מציאות והוא עמוס לעייפה וכן את מתקן המכתבים בכניסה לבית. עשינו את שניהם לפני מספר חודשים על מנת להמנע ממצבורי מכתבים וחפצים על השולחן במטבח כולל העברת קערת הפירות למקום בו אין סיכוי שתתמלא בשטויות .זה עבד עכשיו הולחן במטבח/פינת אוכל תמיד נקי ורייק. אבל מעמד השטויות עמוס לעייפה ויוצר בלאגן בעין ומעמד המכתבים מפוצץ למורות שזה בסדר כי לפחות כל המכתבים במקום אחד מחכים פתיחה, מיון תיוק במקום על השולחן שלי.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי או_רורה* » 07 פברואר 2009, 23:50

יו, קנינו ספה! ספה! איזה כיף...

וגם ניקיתי את כל המדפים בסלון, ויש הרבה..
לא ניקיתי מאבק, הכוונה, אלא מכל הדברים המיותרים שהצטברו עליהם במשך השנה וחצי האחרונות.
וואו, עכשיו יש לי מדפים נקיים שיש עליהם רק ספרים מסודרים לפי נושאים.
איזה כיף!
משקל ירד מעל כתפיי.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי לואיזה* » 07 פברואר 2009, 10:16

זהו?? הבית כבר מתוקתק ואין מה לכתוב? רק אצלי יש עוד המון עבודה?

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 01 פברואר 2009, 08:50

מדהים כמה שכולנו עסוקות בחפצים, בגדים, תכשיטים.... חברת השפע....
אולי אנחנו מזהים את עצמנו דרך החפצים הללו? מזדהים? משהו כמו - אני לא אזרוק את החפצים האלה, הם חלק ממני.
אז לא. החפצים הללו הם לא חלק מאיתנו, הם לא אמורים להגדיר אותך. אלו בגדים שלא לבשת כבר שנים. ולכן אין בהם שימוש. הנה כעת סוף עונה. הזדמנות טובה להיפתר מכל מה שאנחנו כבר לא נלבש, ואפשר אפילו לפצות את עצמנו באיזה בגד חדש (במחיר של סוף עונה).


רוצה לספר שקניתי בשתי ידיים ( תרתי משמע ) את הרעיון של לאסוף בשקית את הבאלאגן , ואח"כ לפנות זמן , נגיד 15 דקות כל פעם שיכולים או רוצים , ולבדוק כל פריט בשקית עד שהשקית מתרוקנת .
אז נכון. מזכיר משהו מהפליי ליידי, כל פעם קצת ולא הכל בבת אחת. כל פעם 15 דקות. אני אישית לא מתחברת לרעיון - בואו נשים בשקית ואחר כך נבדוק מה יש בה. אני מכירה את עצמי. שקיות כאלה יכולות להישאר שבועות ולא אגע בהם. קל מאוד לדחות את הנבירה בשקיות (השקיות שם והם לא יברחו לשום מקום, אז שישארו שם עוד כמה ימים... ועוד.. ועוד...).
אבל מצד שני כל אחת לומדת להכיר את עצמה ויודעת מה מתאים לה ובאיזו שיטה נוח לה לעבוד.

אז איך עבר סוף השבוע??
אצלנו הסתיימה בנית הקיר והנישות הצמודות לקמין. כעת רק חסר עוד יציקת חגורת בטון. טיח. חיפוי באבן. אבל לפחות אין בלוקים באמצע הסלון. זה היה מתיש. בתחילה מרוב עצים לא ראיתי את היער. התחלתי להאמין שטעינו בגדול, שהפינה תהייה בומבסטית מדי. גדולה מדי, תופסת את כל המרחב הרענן שהיה. אבל כעת, אחרי שאין כבר בלוקים באמצע, זה מתחיל להראות ממש יפה.
בסוף השבוע בניגוד לכל השבתות שבהם נחתי באופן יחסי. הפעם לא נחתי יותר מדי,רק בשבת בצהריים הרגשתי שיש לי יותר זמן ואז יצאתי אפילו לנקות קצת את הרכב. ניקיון חיצוני. עכשיו יש לנו אוטו באמת לבן ומבריק.

את תפקיד הטאטוא (ככה כותבים?) אימצה אצלנו הקטנה דווקא. במהלך סוף השבוע היא טאטא את הבית פעמיים. יש יודעת לטאטא היטב. היא אפילו ניקתה לי קצת את הארונות מטבח עם סנו חלונות הכחול האהוב עלי. היא עוזרת די הרבה. לגדולה היה יותר קשה לעזור.
בשבת התלבשנו יחד על החדר שלהן. יחד עם זאת אני מרגישה שהן זקוקות לשינוי. אולי יהיה לי זמן היום לשנות משהו בחדרן. לגדולה ממש קשה לסדר זה מדהים. היא עדיין לא פנויה לזה ריגשית, לא בשלה מספיק. שקועה מדי בעולמה.... היא תמיד תעדיף לעבוד בגינה, ככה היא. ילדת טבע כזו. אז גם בגינה היתה קצת עבודה והיא עבדה שם קצת. לפני שלושה חודשים בערך לקחתי גנן. ראיתי שבעלי לא מספיק להגיע בזמן הביתה ולעבוד בגינה, שעות יכול לקחת לו לכסח את הדשא. ויש עוד הרבה עבודה בגינה. לקחתי גנן. 200 ש"ח לחודש ויש מישהו שעושה בשבילי את הכל בצורה מקצועית. ואני אפילו יבקש ממנו להכין לי את האדמה לגינת הירק בקיץ. עשינו זאת לחפי שנה וזה היה נהדר. אמנם רק העגבניות הצליחו בצורה מדהימה. אבל נראה לי שווה. וזה ריפוי בעיסוק נפלא עבור הילדות, בעיקר עבור הגדולה.

בסוף השבוע כולנו אפינו. כלומר נשות הבית. אני הכנתי עוגת גבינה אפויה, הקטנה עוגת פתי בר, והגדולה כדורי שוקולד. איזה כיף??
בחדר השינה שלנו החלפתי את הוילונות. וילונות ישנים שהיו לי בבית. החדר הפך לממלכה קטנה אבל נוחה ונעימה מאוד.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי מאמינה_בשפע* » 01 פברואר 2009, 06:13

רוצה לספר שקניתי בשתי ידיים ( תרתי משמע :-) ) את הרעיון של לאסוף בשקית את הבאלאגן , ואח"כ לפנות זמן , נגיד 15 דקות כל פעם שיכולים או רוצים , ולבדוק כל פריט בשקית עד שהשקית מתרוקנת .
עשיתי את זה קודם כל מיידית במכונית , שאכן התפנתה במיידי , ואחר כך אפשר לטפל בכל הדברים שהיו בה .
וכנ"ל , כבר שבוע שהבית מסודר , ואז נורא קל ממש להשאירו מסודר , כי כל דבר שמונח לא במקום מייד צועק שיחזירו אותו למקומו או שיעשו איתו משהו , כמו לתייק , לזרוק , וכו' , וזה תענוג גדול .
ובזמן החופשי או ברצון החופשי , אגש למה ששמתי בשקיות שהיה מגובב בסלון .

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 31 ינואר 2009, 18:53

_אני קצת מיואשת
אולי יותר מקצת וכתבתי את זה...
לא יודעת לפתוח דף בית
רק רוצה לבטא
מקוה שבסדר לכן בעיקר,לקרוא ומיצידי אפשר למחוק ביום ראשון
תודה כל ההקשבה._
קראתי שלוש פעמים. הוצאת מה שעל הלב וזה כבר טוב. דף חדש את פותחת בכך שאת נכנסת לדף כל שהוא, למטה בקוביה של דף את כותבת את שם הדף החדש, בקוביה של מאת את כותבת את שמך (או הניק שלך), כותבת בקוביה של הכתיבה מה שאת רוצה ולוחצת על הקוביה של הוסף לדף.
הרבה אומץ צריך בשביל לכתוב מה שכתבת, ואף על פי כן, זה טוב גם לך וגם לאחרות שעוברות או עברו מה שאת עברת

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי בשמת_א* » 31 ינואר 2009, 15:44

נראה לי שגם העובדה שזה במנות קטנות יכול לעזור כי אז אין פרידה גדולה שמותירה המון מקום אלא משהו קטן הדרגתי..כל פעם קצת
בטח! זה מאושיות השיטה של פליי ליידי! היא קוראת לזה BABY STEPS. כלומר, צעדים של תינוק. כל יום למדוד 3 פריטים ואז לשים אותם בסל "למסירה" זה בהחלט בקטן. ובסוף השבוע להעביר את כל הסל לויצ"ו או לתרומה אחרת.

בית מקום להתבטא, ((-))

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי בית_מקום_להתבטא* » 31 ינואר 2009, 13:25

אני קצת מיואשת
אולי יותר מקצת וכתבתי את זה...
לא יודעת לפתוח דף בית
רק רוצה לבטא
אז מצאתי את הדף הזה לעכשיו שלא קשור
אבל קשור לאופטימיות וסדר-בבית,כמשפחה.
רוצה איכשהוא להאמין שנצליח.
מקוה שבסדר לכן בעיקר,לקרוא ומיצידי אפשר למחוק ביום ראשון
תודה כל ההקשבה.

בית חם ואוהב

אצלינו בבית אסור לבטא מה שמרגישים
אם משהו אומר משהו
נוטשים.
אם למשהו כואב אין רחמים.

אצלינו ב"בית" מטפלים בשתיקה.
אם תחסמי ,תתאפקי
תבליגי תבלעי
תקבלי יותר ויותר אהבה.

אצלינו בבית הכל "במקום" מסודר ואיום.
עולה על גדותיו מאבד כיוון.
אסור שישפך
אסור שישרף אסור
אסור שיפתח
אסור שיתפרץ.

אצלינו בבית מטפלים בשתיקה..
פשוט הולכים כשיש מועקה.
ואם יש כאב -אפשר לארוז ,וזה שהבטיח נעלם ונגוז.

התרמיל על הגב.

ה"טעות" נעשתה וזהו .
אין רגע של התבוננות וסליחה.
נשכחת המטרה הנעלה
נשכחת האהבה.
נשכחת האמונה.
נשכחת ההבטחה.
נשכחת האשה
נשכחת החברה,הרעיה
הידיעה
הבחירה.

וגם לפעמים לא יודעים על מה...
..לא זוכרים הבטחות
להקשיב ,לרכך לחבק,להגיב.


אצלינו בבית נוצר עומס מיד
ביחוד כשהבית נקי ושבת.
ביחוד כשקרובים סומכים נמסים
מיד "מזכירים "את החוקים.

יש לעמוד על המשמר ,
לברור כל מילה כל מבט כל מחוה,
יש המון פחד מסתתר מאוים.
יש רשימות מחברת ועט ,
כמו תמונה על הקיר
וזה לא יעזור כבר אם תתחנן תמסה להציל ותסביר.

אצלינו בבית גם כשמבינים
אסור לשנות להשתנות,
זו המסורת,
אלה החוקים!!!

אסור להאמין שיש תקוה ,
מיד מגיעה הכרה .
אצלינו בבית אין באמת מנוחה..
אצלנו בבית פשוט נרדמים או שותקים כשכואב בפנים.
והכי שכיח –פשוט הולכים.

יש תנאים לבטוי יש תנאים לעוצמה
יש בקורת נוקבת לכל משימה.
יש מי שסופר ושומר ונוטר
מקטלג ה"עבר "ומשמר.
ואסור לעצור, לחייך לותר.

חלומות ותקוות
נשכחים ,ננטשים,
לא שומרים ומגינים על הרך שבפנים.

יש מפלצת גדולה שטורפת.
יש מפלצת
מפלצת מפלצת.
שאותה ממשיכים להאכיל
בכל סופשבוע עושים לה תבשיל.

בית קפה קרוב הוא מפלט מנחם.
לא הבית החם המוסק.
לא אהוב, לא חשוב
השקט- נמצא שם מרוחק,ומבטיח
בטבע הדומם,
הגשם הקור מפתה ומניח.

זה לא יעזור לך,
הקפיץ השתחרר.

ללא הפרדה
ישר מואשמת
כאב שפולח
ולא מנוחמת.

כמן נותנת החבל
ממשיכה להתלות
ממשיכה להאמין
האם זו אשליה?

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אי_מי* » 31 ינואר 2009, 10:11

תודה על ההתייחסויות. אהבתי הרעיון של הצילום למרות שנראה לי שהבנתי מה צריך עבורי בשביל לשחרר. קשה לי להפטר מדברים שלא בדקתי נגיד לקחת ערימת בגדים שלא לבשתי הרבה זמן ובלי לבדוק פשוט לשים בשקית ואחרי זמן מסויים לזרוק. כי אני תמיד ארגיש שאולי אני מפסידה משהו אולי יש שם איזה חולצה שפשוט נשכחה.. שאולי עכשיו (במידותי הנוכחיות אחרי שינוי תזונתי והשלה של קילוגרמים רבים) נראית טוב יותר מאשר שקניתי אותה. האמת שזה נכון גם לא לבגדים אולי עכשיו לפריט הזה יהיה איזה שימוש? אולי אפילו אחר מיעודו המקורי? כדי לשחרר אני צריכה להרגיש שבאמת מיציתי ואין לי כל צורך בדבר המסויום הזה ואת זה קשה להרגיש. נראה לי שלפחות במקרה שלי שזה עוד ביטוי לקשיי פרידה..

עלה לי רעיון שאולי יעזור לי (ואולי לאחרות?) אני חושבת שדווקא נבירה בהם ובדיקתם מידת התאמם אלי היום (אולי זה נכון גם בשביל התכשיטים). כלומר מבחינת הבגדים אני מתכננת (לא יודעת אם אצליח) פשוט לקחת כל פעם חבילה קטנה מאוד נגיד 4 חולצות מתוך ערימת הלא לבשתי מזה עשור או סתם כמה שנים לעבור ולמדוד כל פריט ולחשוב האם אני באמת זקוקה לו והאם באמת נשכח או שפשוט עבר זמנו ואני במקום אחר? מעולם לא אהבתי אותו מספיק? התבלה? וכו'.. נראה לי שגם העובדה שזה במנות קטנות יכול לעזור כי אז אין פרידה גדולה שמותירה המון מקום אלא משהו קטן הדרגתי..כל פעם קצת.

למדתי שכאישה שאמורה לטפח את עצמה מעצם היותה אישה, מאוד מתחברת. גדלתי בבית עם אם מאוד שמנה שממש לא טיפחה את עצמה שלא נראתה נשית ושגרמה לי תמיד להרגיש שמנה ומכוערת עד היום (אובייקטיבית מעולם לא הייתי ממש שמנה עודף משקל קל). היום אחרי שהשלתי קילוגרמים ואני רזה כבר כמה שנים פתאום ראיתי שמותר לי לקנות בגדים יפים, שמותר לי להרגיש נשית ויפה. חלק מן הבגדים אני שומרת כי אולי פעם אחזור להיות יותר שמנה או אתעורר ואגלה שהבגדים הקטנים שלי לא עולים עלי (כנראה שדימוי גופני לוקח הרבה יותר מאמץ לשנות מאשר משקל). רוני כתבה על כך שסדר זה אולי חלק מאיזו בשלות, מאמצת את זה אולי זה גם סוג מסויים של פניות, שצריך בשביל זה מקום מנטלי בפנים שאתה פחות טרוד...אז יש רצון ומקום לאירגון. אצלי לפחות זה גם חלק גדול מצורך בשליטה. תחושה שאני מניעה את החיים ולא החיים אותי...

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 31 ינואר 2009, 09:27

תהפכי אותם ליצירת אמנות - קני קנבס בינוני ותדביקי, ותציירי סביבם את המשמעות שלהם בשבילך. כך תוכלי ליהנות מהם בלי שהם יהיו חלק מהאחסון.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אלמונית* » 31 ינואר 2009, 08:53

לי יש בעייה דומה לבעיית הבגדים, תופסת פחוטת מקום פיזי אך לא פחות מקום אנרגטי.
תכשיטים.
יש לי אייזה 20-30 תכשיטים שאני לא הולכת איתם כי חסר להם סוגר, חרוז, תליון,כי יצאו מהמודה,כי לא נוחים על הצוואר,וכדומה.מדובר על תכשיטים זולים שעולים ביחד אולי אייזה 200-300 ש"ח אבל ייחודיים וקשים להשגה.
יש לי מטען אנרגטי מאוד רציני שקשור לתכשיטים (והאותיות עדי אפילו מופיעות בשמי)למעשה,כל המאורעות הכי משמעותיים בחיי סובבים סביב דברים שקשורים לתכשיטים כך שזה דורש עבודה מאוד עמוקה "לשחרר" אותם ומצד שני - שחרור שלהם ,אני מאמינה ומקווה, ייתן לי הרבה הרבה הרבה מקום וחפש.
מה עושים?

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי ניצן_בשמש* » 30 ינואר 2009, 22:41

עוד שיטה (של פליי ליידי? או מהדף פליי ליידי? מתנצלת שאני לא זוכרת של מי המקור אבל עצה שמתאימה כאן בול)
לקחת את ערמת הבגדים שלא נלבשו כבר שנה ומעלה ולשים בשקית אטומה.
על השקית לכתוב תאריך ומה היא מכילה.
את השקית לשים באיזה בוידעם או מחסן ואחרי כמה שבועות או חודשים לגשת, לא לפתוח ולהעיף את השקית.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אחת* » 30 ינואר 2009, 21:38

אייקון של מסמיקה

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי קופצת_ראש* » 30 ינואר 2009, 07:04

_והרעיון: מצלמים במצלמה הדיגיטלית. פריט פריט, או ערימה מבוימת ו... מעיפים לכל הרוחות - שקית למטה, תרומה, ויצ"ו - מה שלא יהיה.
עובד כמו קסם_ גאוני!

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אחת* » 29 ינואר 2009, 22:26

במיוחד קשה הדבר עם בגדים. הארון מסודר אך דחוס. יש לי ערמות של בגדים שאת חלקם קניתי לפני יותר מעשר שנים ואני לא לובשת ומן הסתם גם לא אלבש לעולם. אך אני לא מצליחה להפרד מהם ולזרוק. וכך הם שוכבים להם בערמה מסודרת שנותרת מסודרת כי אני לא מוציאה אף פריט מהערמה.
הייתי בסרט הרגשי הזה שנים. על בגדים ובכלל, ואז מצאתי לי שיטה גאונית. במסגרת המיון יש את מה שעף בלי מצמוץ ואח"כ שלב "הסנטימנטליים" - היו לי ערימות מזה...
והרעיון: מצלמים במצלמה הדיגיטלית. פריט פריט, או ערימה מבוימת ו... מעיפים לכל הרוחות - שקית למטה, תרומה, ויצ"ו - מה שלא יהיה.
עובד כמו קסם.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי בשמת_א* » 29 ינואר 2009, 17:55

איזו חוצפה!
של המשווקים האגרסיביים, כמובן. (קראתי שוב ונראה לי לא מובן)

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי בשמת_א* » 29 ינואר 2009, 17:53

אני נתקלת במשווק אגרסיבי ומתקפלת.
תראי "משפחה חורגת"... זה יגמול אותך מהפחד ממשווקים אגרסיביים. איזו חוצפה! את גם זורקת כסף, גם ממלאת את עצמך ברגשי אשמה, גם הבית מתמלא בזבל הזה... לא חבל? אני מציעה שבפעם הבאה פשוט תגידי למשווק, "מצטערת, נגמר המקום בבית". אם את באה בגישה של "אין סיכוי לשכנע אותי, טבעתי בזבל" P-: הם מתקפלים. מניסיון.
ומה עם הבן זוג, אגב? גם כן מתקפל מול לחץ שיווקי? (-: אולי אפשר לנדב אותו. או איזה חברה טובה שמוכנה לעמוד איתן למענך (-:

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 29 ינואר 2009, 16:43

נגעתן בנקודה בהחלט רגישה. בגדים.

לפני כמה שנים דווקא ביוזמה של בעלי עשינו סלקציה רצינית. ממש הוצאנו בגד בגד שלו ושלי וזרקנו די הרבה בגדים שלא עלו עלי/ שלא היו לטעמי/ בלויים מדי/ וכאלה שלא לבשתי אותם מעל לשנה ויותר..... לי כמובן היה מאוד קשה, אבל בעלי אדם מאוד רציונלי. הוא רואה עובדות. "לבשת או לא לבשת!"

אולי כדאי לנו לבדוק מדוע כל כך קשה לנו לשחרר. בילדותי לימדה אותי אמי שבגדים זה קטע שכדאי לקנות בסתר ולהכניס אותם הביתה בסתר. אבא שלי קרא לכל בגד שאמא שלי קנתה "סמרטוט שאין בו צורך". מאבי שמעתי רק "מה את צריכה את הסמרטוטים האלה" או "קניתם סמרטוטים חדשים?". זה כאב לי.
לכן אולי תמיד שמרתי היטב את הבגדים שלי אבל גם את ה"סמרטוטים".
מה גם שמאוד קשה לי למצוא בגד שנראה לי לטעמי והולם אותי וגם נוח לי בו. והאמת שלאור הדברים ששמעתי מאבי - זה לא פלא בכלל שקשה לי.

יחד עם זאת, עברו להם כמה שנים, היום אני לא צריכה לקנות בגדים בסתר. למדתי לפרגן לעצמי וזה לקח כמה שנים. למדתי היכן ומתי אפשר לקנות מציאות.
למדתי שכאישה שאמורה לטפח את עצמה מעצם היותה אישה, מוטב שיהיו לי גם בגדים יפים וגם מוצרי טיפוח. למדתי גם איפה אפשר לרכוש במחירים טובים.
ולמדתי שכדי להרגיש טוב עם עצמי צריך לחדש את המלתחה מדי פעם. ואם כבר מחדשים אז כדאי בתמורה לכך לזרוק / לתרום ובעיקר לסלק מהארון בגדים שלא מכבדים אותי ואני לא מכבדת אותם.
אז לקראת סוף החורף (או הקיץ) אני מכריחה את עצמי לוותר על כמה בגדים שמן הסתם חבל שיתפסו מקום בארון.
הארון שלי מצומצם יחסית להרבה נשים שאני מכירה ועם כל זאת, יש לי מה ללבוש תמיד (להיפך הרבה יותר קל להחליט מה ללבוש), ולעבודה שאני עובדת בה אני מגיעה תמיד לבושה יפה (אני מרגישה שזה מחייב).

אני מרגישה שזה מאוד תלוי באיך שאני רואה את עצמי. כשהילדים היו קטנים יותר האנרגיות שלי היו מרוכזות יותר בהם ופחות הרגשתי צורך להתלבש ולטפח את עצמי. לא ממש היה לי זמן לראות את עצמי. לטפח את עצמי. לדאוג לעצמי. כיום דברים משתנים אצלי.

אולי כל הקטע עם ה- נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית זה עניין של בשלות בכלל? אולי לאט לאט משהו בתוכי מבשיל ואני מבינה שקשה לי מאוד לחיות עם אי סדר. ואי סדר משפיע על כל בני הבית. ומשם מגיעה הבשלות שלי לפחות. כי כשאני רואה את עצמי במבט לאחור, לא הייתי בכלל בשלה לבית מסודר, לסדר בחיים שלי בכלל ולעוד הרבה דברים בחיים.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי או_רורה* » 29 ינואר 2009, 09:38

עם בגדים שלי יותר קשה לי, כאילו אני נצמדת לזיכרון שמגיע יחד עם הבגד הזה, הנוסטלגיה..

עם הבגדים של הילד זה קלי קלות: מה שאני יודעת שאין סיכוי שאלביש לו - עף מייד, מה שמהוה, שרוט, נראה רע, דהוי - עף מייד, כל מה שקטן מידיי - נמצא אצלנו בבויידעם למעלה בתוך שקיות - פעם בכמה חודשים אני עושה מיון כזה של כל הבגדים כדי שבגדים מיותרים או קטנים מידי לא ישכבו לי בשידה הקטנה מידי שלו...


יכול להיות שאני זורקת יותר מידי כי יש לו גם ככה בעיני יותר מידי בגדים וצעצועים שהסבתות מתעקשות להציף בהם את חיי, וכל ניסיון להסביר להן שהבית שלי פצפון - ואין לילד כבר מקום לשבת ולשחק עם הדברים שהן מביאות - עולה בתוהו.


איזה מזל שהשני שבבטן הוא בן, אם היה בת לא הייתי יוצאת ממבוך השמלות - בובות: ככה לפחות הן מסכימות ש:לא צריך להביא לשני הרבה שילבש את מה שלבש הראשון..."
נראה אם הן יעמדו בזה...

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אי_מי* » 28 ינואר 2009, 23:08

הדף מעורר בי המון משאלות סדר ואירגון, מן כמיהה לעבור על כל ארון ופינה בבית ולסדר.
כל כבוד לך רוני שהצלחת לבטל חלק מהמינויים שיש לכם. אני תקועה המון זמן עם מינויים לכל מיני דברים כולל עיתון יומי שאין לי ממש זמן לקרוא אותו וכל פעם שאני מתקשרת להפסיק את המינוי אני נתקלת במשווק אגרסיבי ומתקפלת.
מהקריאה אני רואה שכולכן מצליחות להעיף דברים מהבית ואילו לי ממש קשה לזרוק דברים. אני מתחילה לחשוב שאני מהצוברים.
יש לנו מחסן קטן מחוץ לבית. מצד אחד, זה לא בבית אז הבלאגן לא בתוך העיניים. מצד שני הדברים לא ממש הולכים לזבל פשוט נערמים שם. מלא קופסאות קרטון של כל מיני מכשירים או צעצועים או דברים שקנינו. מה הסיכוי שנצטרך את הקופסא המקורית אי פעם? במיוחד קשה הדבר עם בגדים. הארון מסודר אך דחוס. יש לי ערמות של בגדים שאת חלקם קניתי לפני יותר מעשר שנים ואני לא לובשת ומן הסתם גם לא אלבש לעולם. אך אני לא מצליחה להפרד מהם ולזרוק. וכך הם שוכבים להם בערמה מסודרת שנותרת מסודרת כי אני לא מוציאה אף פריט מהערמה. כנ"ל עם הבגדים של פיצי. הרבה קיבלתי מאחותי לא הכל אני אוהבת או אלביש לו כי לא נוח (כל מיני ג'ינסים ווחולצות כפתורים מגונדרות אך לא נוחות) בתוכי אני יודעת שאין סיכוי שאי פעם הוא ילבש את זה. מצד שני אני שומרת לא משחררת לא מוסרת לא תורמת.
אז איך איך אתן מעיפות דברים מהבית?

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי בשמת_א* » 28 ינואר 2009, 21:18

ומהו, בעצם, המקום שלהם...?
זהו, כשמתחילים לרכוש הרגלים בריאים מגלים, שיש דברים שפשוט אין להם מקום וזו הצרה! ואז, או שמגלים שהחפצים האלה צריכים לעוף מהבית, או שמייסדים להם מקום מיוחד.
קולב למעילים ליד הדלת.
ארון נעליים בכניסה.
מתלים לתיקים של הילדים. מתלה למטריות. מקום מיוחד למטען שלידו מניחים את הניידים או מטעינים (לא בחדר השינה). מקום למפתחות (אצלנו תוקעים אותם בדלת מבפנים, וככה גם זוכרים לנעול את הדלת ללילה, וגם תמיד מוצאים אותם ביציאה).

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי קלמנ_טינה* » 28 ינואר 2009, 20:19

יש התקדמות!
זרקנו את הארון השבור, סידרנו את ארון הבגדים שלי ושל התינוקת, וגם את ארון המגבות.
התקנו מדפים במטבח ובחדר הכביסה, וסידרנו את הארונות סוף סוף.
אלהים, כמה שטויות מיותרות ומטונפות היו שם!
העברנו את הארון הגדול מהכניסה אל חדר העבודה, ועכשיו הכניסה פתוחה (כי זרקנו משם טונות של שטויות כבר ביום העבודה הראשון שלנו).
ויש לנו תוכניות להרבה שבתות קרובות.
בימים הקרובים תחזור הנה החברה המסדרת לייעץ, ואו-הו מה יהיה אצלנו.
איזה כיף {@

ובכל זאת, בן הזוג שלי טוען שהבעיה היא לא הסידור, אלא ההרגלים היומיומיים. אלה שמאפשרים לנו להשאיר חפצים זרוקים על הרצפה או על השולחן במשך ימים בלי להחזיר אותם למקום. ומהו, בעצם, המקום שלהם...?
(רוני בלוני, את מקור בלתי נדלה להשראה)

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אלטר_אגו* » 28 ינואר 2009, 11:10

החבר שלי אמר פעם שאפשר לשטוף "עם להזיז רהיטים", לשטוף מסביב לרהיטים, ולשטוף מסביב לערמות לכלוך...

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 28 ינואר 2009, 10:06

:-) לכל אחד יש השיטה שלו.
המושג "ספונג'ה" פשוט מעלה בי חלחלה. מצטערת. זה מזכיר לי את הניקיון היסודי של אמא שלי בכל יום חמישי מתשע בערב ועד אחת בלילה. עושה לי רע.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אלטר_אגו* » 28 ינואר 2009, 09:56

בימים האחרונים עשיתי בדק בית בכל מני דברים אחרים כמו: ביטוחים, כבלים, סגרתי קצוות.
וואו, את זה אני פשוט מעריצה. אלה הדברים שבהם אני הכי דחיינית.
ואפילו לשם שינוי שטפתי עם מים חמים את הסלון+ פינת אוכל+ פינת עבודה וסיפריה. כן למרות הבלוקים באמצע.
זה מזכיר לי: אני עשיתי אתמול home blessing - מה שאנשים רגילים מכנים בטעות "ספונג'ה". :-D השיטה שלי היום היא פשוט לדחוף את הבלגן אל הקירות ולשטוף את האמצע, או לדחוף את הבלגן לאיזור שכבר שטפתי. פשוט ככה. זה לא נקי כמו אולם הכתר של מלכת אנגליה, אבל זה יותר נקי מאשר לא לעשות כלום!

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 28 ינואר 2009, 09:42

אז כמובן שהתגברתי על הכל.... ואפילו לשם שינוי שטפתי עם מים חמים את הסלון+ פינת אוכל+ פינת עבודה וסיפריה. כן למרות הבלוקים באמצע.
אפילו העלתי כמה דברים שלא בשימוש לבוייעדם. זה לקח הרבה יותר מרבע שעה, אבל העניין המקרר הוא לא משהו שבשגרה.


עשיתי גם שינויים אחרים. ביטלתי עיתונים שהיינו מנויים עליהם. עיתונים של הילדים שהתאימו להן לפני שנתיים וכעת לא מתאימים. עיתון אחר שלי החלפתי במשהו אחר... קצת לחדש. בימים האחרונים עשיתי בדק בית בכל מני דברים אחרים כמו: ביטוחים, כבלים, סגרתי קצוות.

היום אני מקווה להכנס קצת לחדר של הבנות (עם הבנות). צריך לעשות שם סדר קצת יותר רציני. הגיע הזמן. וגם זה לא משהו שיקח יותר מעשרים דקות אני מאמינה.

יש לי חברה שכל פעם שאני מגיעה אליה יש משהו שונה בבית, לפעמים היא רק מזיזה את העציצים, ולפעמים זה רק התמונות. לפעמים הספות עומדות במקום אחר. לפעמים זה משהו קטן שהיא קנתה. אני תמיד יוצאת מהבית שלה עם אנרגיות מחודשות. תחושה כזו אוורירית.
גם אני מדי פעם, משנה משהו בבית, אפילו קטן ביותר. ככה סתם לחדש אנרגיות.

לעומת זאת יש בתים שמרגע שאתה נכנס אליהם, אתה נהייה חולה, מרגישים את העומס של הבית, הנשמה נחנקת....
לעומת זאת יש גם קיצוניות של ממש.... בבית מסודר ונקי מדי אתה מרגיש לא בנוח (שכנה שלי לשעבר), אתה מפחד שאולי תדרוך במקום הלא נכון ותלכלך משהו, נזהר על כל צעד. מרגיש מיותר כאילו לבית עצמו יש קיום משלו ולא נעים לקלקל.
והקיצוניות מצד השני, הבית המבולגן להחריד, בגדים בכל מקום, טיטולים של התינוק זרוקים באיזו פינה (כי לא הספיקו זרוק), משחקים, סירים, כלים, תכולת מגרות וארונות על הרצפה.... למרות שהודעת מראש שתגיעי את מרגישה לא רצויה, אולי הפרעתי להם?? טוב לפחות את לומדת להעריך את מה שיש לך ואת ההנהלות שלך בבית שלך (שנראה יותר סביר). אבל מה אם אני לא רצויה אצלהם בבית? אויל הם מתביישים? תפסתי אותם במצב לא נוח?

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 27 ינואר 2009, 12:36

זה נשמע לי בדיוק המצב שבו חמש-עשרה דקות יעשו פלאים
כן. תודה. אני מקווה.... יש לנו מטבח פתוח, גדול.

אדווח בהמשך...

המרגיעון שיצא לי "הכל - בעיני המתבונן". כמה נכון.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אלטר_אגו* » 27 ינואר 2009, 09:18

רוני בלוני{{}}, זה נשמע לי בדיוק המצב שבו חמש-עשרה דקות יעשו פלאים...

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אי_מי* » 27 ינואר 2009, 08:45

הי. עוקבת בשקט אך בשקיקה אחר הדף.
חשבתי לנסות לעודד קצת. נראה לי שסידור המיטה אולי יעשה את ההבדל הרגשי בין בית מבולגן למטבח מבולגן.
אכן קשה להתעורר למטבח מבולגן אבל אחרי שתסדרי אותו הרווחת מקרר מסודר.
תודה על הדף. עודד אותי לכל מיני פרוייקטים קטנים בבית. סידור הארון באמבטיה, שידת הבגדים של פיצי. אבל כרגיל יש עוד מלא עבודה.
יום טוב ופורה שיהיה לך

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 27 ינואר 2009, 08:31

מצב רוח.... הנה אני רואה כמה מצב הרוח שלנו מושפע ממצב הבלאגן בבית...

אתמול בערב בעלי החליט שצריך להפשיר את המקרר, לאחרונה הוא לא תקין ומייצר קרח איפה שלא צריך.... אז הוא הוציא את הכל החוצה, את הקפואים שם בכיור, כמובן שריקן גם קעריות מיותרות. בינתיים הלכתי לישון, מוקדם יחסית, בתשע וחצי הלכתי למיטה. השארתי אותו עם המקרר והתכולה. הוא ניקה את המקרר בהזדמנות זו, הפשיר את הקרח והחזיר את התכולה.
קמתי בבוקר וחשכו עיניייייי איזה בלאגן!!! הרצפה מטונת! כלים בכיור!! השיש מלא בלאגן!! אמנם תכולת המקרר הוחזרה למקרר אבל את הירקות שהוא הביא השאיר על השולחן. יצאתי מדעתי. מיד הרגשתי איך אני נופלת לתוך בור שחור.... איך מחזירים את המטבח למצב נורמלי?? בלאגן אטומי. אפילו לא היה לי חשק לחזור למיטה לסדר אותה. כאילו מראש כבר אמרתי "המיטה זה מה שיעזור?? בלאגן כזה והמיטה תעזור??"
אז היום מחכה לי קצת עבודה. אולי קצת הרבה. לפחות האוכל להיום כמעט מוכן. הכינותי מראש.

בכלל חוץ מזה אני עדיין מרגישה צורך להעיף עוד דברים, לפנות עוד דברים. בעיקר כשיש לי בלוקים בסלון. ככה עומדים להם בנחת ליד הקמין. אוף איזה באסה.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 26 ינואר 2009, 08:56

אני מזדהה עם כל מילה שכתבתן.

אחרי החופשה הקצרצרה קצת דאגתי מכמות העבודה שפתאום שוב היתה בבית, אתמול באמת עבדתי די הרבה בבית, אבל הספקתי הרבה.
התחלתי בכיור ובשיש, ריקון המדיח.
המשכתי בבגדים, עשיתי שתי מכונות כביסה (ביום אחד, התחלתי מהבוקר), קילפתי את כל הבגדים של הבנות שהיו מחוץ לארון, אבק מהספות, עבדתי ממש. אבל שוב הבאתי את הבית למצב טוב. רק חבל שיש את הבנייה הזו באמצע. כל כך מפריע בעין.

אז נראה שהחופשה באמת חידשה קצת אנרגיות.ומצד שני קצת הביאה אותי לחשוב שאני באמת רוצה לעשות עוד כמה דברים כמו לצבוע את הבית מחדש. כבר עשיתי זאת כמה פעמים לבד, בשלבים. את החיבור של הקיר עם התקרה השארתי לבעלי בחלק מהמקומות. הקיר מאחורי הספה של ה-3 צבענו בצהוב די כהה, לא ממש חרדל אבל כהה, פתאום זה נראה לי לא לעניין. יש לנו גם וילונות בסלון, מעל הספה עם הקיר הצהוב - וילון בורדו. ובויטרינה הגדולה וילון צהבהב עם עיגולים מוזהבים קצת. פתאום זה נראה לי רועש מדי. ומצד שני אני לא אוהבת קיר בלבן, או קרם. אני אדם של צבע. הצבע מחייה אותי. מצד שני אני חוששת לבצע שינויים נוספים בבית כי מספיק השיפוץ הקטן הזה והבלאגן מסביב (וזה לא נגמר כי בעלי כל כך איטי בדברים האלה וגם עובד עד מאוחר בדרך כלל. פשוט נורא..... אני בטח יקטר על זה עוד הרבה. בסוף זה יהיה מקסים אבל אני חוששת שהסלון יראה קטן מדי).


אני התלבשתי על חדר הילדים.
כל הכבוד לך בשמת, כמה אנרגיות. תענוג לקרוא!!


אצלנו אמא שלי הייתה מחכה שנישן בשביל לנקות כשהיינו קטנים, ואז כשגדלנו ניסתה "לחנך" אותנו לנקות- ולא עבד לה כל כך
כן גם אני חטפתי התקף תמיד כשהיה מגיע זמן הניקיונות. איזה לחץ. וגם תמיד כשעזרתי אמי התלוננה שזה לא מספיק טוב. שהקצב שלי איטי עבורה. שאין בי את האנרגיות האלה.

המשימות לשבוע זה: לא ללכת לישון לפני שהכיור והשיש נקיים.
זה הדבר הראשון שגם אני עושה כשגרת ערב.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 26 ינואר 2009, 02:34

ועוד משהו: הקטן שלי (בן 6) נורא אוהב לשחק במים, ולשחק באמבטיה, ולשפשף במברשות ובספוגים. אם אני נותנת לו לשחק באמבטיה ומשאירה לו ספוג עם סקוטש או מברשת כלים, הוא פשוט מנקה את האמבטיה.

גם אצלי בבית! הילדות בנות 8 ו-6 ומקרצפות להן בהנאה את האמבטיה בספוג וסבון תוך שירה אדירה של שיר הנקיון שהמציאו. <אמא אינקובטור ממחשב לא לה>

אבא שלי אמר לי היום שאי אפשר לנקות בית בעשר אצבעות, ושאני מוכרחה להתחיל לשתף אותן. <זהירות, שריטה מהילדות בדרך> ההורים שלי תמיד היו מנקים כמו שהאמהות שלנו עשו, כלומר יום בשבוע כמה שעות רצוף, כולל אבק, סידור, החלפת מצעים, שטיפה טובה ויסודית. אוי כמה שנאתי את זה. הייתי ממש מקבלת התקף חרדה זוטא כשכל הבית היה על גלגלים, לא היה לי מושג מהיכן מתחילים ואיך ממשיכים ומה עושים עכשיו. ההורים שלי לא בדיוק קיבלו בהבנה את היעדרם המוחלט של כישורי ארגון אצל בתם הבלגניסטית.

אז אמרתי לעצמי שאצלי בבית הבית משרת אותנו ולא אנחנו את הבית, ואני רוצה שתהיה אוירה נעימה ונינוחה, ולא מכריחה לסדר. הבכורה חובבת סדר, אבל הצעירה משאירה שובל של בלגן אחריה. אבא שלי אמר "היא לא יודעת מה זה סדר ואיך צריך להיראות בית מסודר". וזה, מה לעשות, די נכון.

המשימות לשבוע זה: לא ללכת לישון לפני שהכיור והשיש נקיים. לסדר כל יום את ההוט-ספוט למעלה - מעקה בנוי בגובה אידיאלי להניח עליו דברים, שנמצא לאורך המסדרון שמחבר בין חדר הבנות לאמבטיה לחדר שלנו לפינת העבודה. מתבקש לייבש עליו מגבות, אבל מצטברות עליו ערימות ערימות שקל מאוד להזניח. כשהמעקה ריק הכל מיד נראה הרבה יותר מסודר, דובדבן חביב כפיצוי על חמש דקות שלמות של עבודה.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אוד_ליה* » 25 ינואר 2009, 23:02

אורורה, בקרוב...
והלוואי שתהיה לך לידה בדיוק כמו שאת רוצה (())

רוני- אחד הדברים שבאמת הפנמתי מהדף זה ושמתי לב גם אצלנו בתקופה האחרונה, זה כמה חשוב לעשות את הניקיונות האלה מול הילדים- זה פשוט יותר חזק מכל צורת "לימוד" אחרת... הילדים פשוט "נכנסים" לזה, בלי להרגיש כמו שוטרת "תנקה את זה, תרים שם"...
אצלנו אמא שלי הייתה מחכה שנישן בשביל לנקות כשהיינו קטנים, ואז כשגדלנו ניסתה "לחנך" אותנו לנקות- ולא עבד לה כל כך P-:
תמיד נחשבתי כבלאגניסטית עד שנתקלתי כאן בבשמת והפליי שלה :-)

בשמת- וואוו איזו פצצת אנרגיה- כיף לקרוא!

גם לי היה יום מוצלח היום (בתקופה קצת... איטית, תחילת הריון וכל מה שמשתמע מכך...)- דווקא כשהייתי לבד עם הילדים, והיה אמור להיות יותר "קשה", היום זרם, מקלחות, זמן משחק שקט (בזמן הזה קיפלתי כביסה, וגם פיניתי עוד שקית מהמעבר דירה) סידרנו יחד את הצעצועים שהיו פזורים בחדר המשחקים ובסלון, ארוחת ערב (בזמן שהם סיימו לאכול שטפתי מייד כלים והעברתי "ויש" במטבח), סיפור לפני השינה, והכל הלך יחסית חלק... מצאתי את עצמי בעשר ורבע בבית מסודר ושקט מול הטלוויזיה... חזון אחרית הימים :-)

עכשיו לילה טוב ZZZ

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי בשמת_א* » 25 ינואר 2009, 20:20

איזה כיף!
אני התלבשתי על חדר הילדים. רוקנתי לרצפה דברים מ-4 מדפים.
מיינתי ומיינתי, וככה מצאתי את כל החלקים של כל מיני דברים, סידרתי את בית הבובות שלהם, את "תיבת נוח", את קופסת המכוניות (כמובן היו מכוניות בכל מיני מקומות אחרים...), את קופסת הקינדרים (כמובן היו צעצועי קינדר בכל מיני מקומות אחרים...), וזרקנו זרקנו זרקנו...
ניגבתי אבק, החזרתי הכל למקום - הילדה (בת 11) באה לעזור לי ומיינה את הסלסלה שלה.
הכנו שקית גדולה של צעצועים למסירה.
אחר כך עברנו לשני מדפים בארון של משחקי הקופסא. מצאנו את כל הקלפים של שני משחקים, שנפלו שם והתבלגנו. סוף סוף נמצאו כל החלקים! החלטנו גם למסור שני משחקי קופסא. הללויה! אחד כבר עזב את הבית אמש. עוד אבק נוגב, הכל סודר יפה.
ולבסוף הורדתי את קופסת היצירה של הילדה, שהיתה כבר גדושה בציורים. הוצאתי את כל הערימה על הרצפה, וקראתי לילדה למיין: צד אחד - לזרוק למיחזור נייר. צד שני - לשמור.
ערימת ה"לשמור" היתה מיניאטורית! |יש|
איזו שקית שמנה הורדתי הבוקר לתיבת המיחזור...
נעשה פה קל יותר! ופחות אבק בחדר הילדים. והילד קיבל חשק לסדר, מרוב שהכל יפה כל כך שוב.

ועוד משהו: הקטן שלי (בן 6) נורא אוהב לשחק במים, ולשחק באמבטיה, ולשפשף במברשות ובספוגים. אם אני נותנת לו לשחק באמבטיה ומשאירה לו ספוג עם סקוטש או מברשת כלים, הוא פשוט מנקה את האמבטיה. כבר שלושה ימים משפשף במרץ את החרסינות של האמבטיה עם סבון שאני לא רוצה יותר לשים על הגוף של הילדים. החרסינות מבריקות! איזה יופי! והילד - נהנה עד הגג מהמשחק.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי לואיזה* » 25 ינואר 2009, 17:16

איך את מספיקה?
הלוואי עלי...אני מתארגנת היטב והכל מוכן בזמן, אבל ההשכמה של ביתי (10) כל-כך קשה שלא משנה מה וכמה נכין בערב, עדיין הבוקר יהיה קשה...

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי או_רורה* » 25 ינואר 2009, 16:56

רוני, כל הכבוד לך!

אודלייה, הלוואי עליי...

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 25 ינואר 2009, 16:49

_הבוקר קמתי, כרגיל בעשרים לשבע (ההסעה של הגדולה בשבע),
איך את מספיקה? היא כזאת אחראית ומתארגנת בעצמה?_
כמו שאמרתי, אנחנו מכינות ה-כ-ל בערב. בגדים, נעלים, והיא אפילו מספיקה לאכול בבוקר שתי פרוסות לחם. את האוכל לבית הספר אנחנו מכינים בערב.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אוד_ליה* » 25 ינואר 2009, 14:34

ואני מוסיפה ואומרת, אם השקית הזו ישבה כל כך הרבה זמן בבית ולא הספקת להגיע אליה, סימן שכל מה שיש בה מיותר. ואפשר להשליך אותה...... |Y| מסכימה...
בקודם כל אני מוציאה מה שחשוב- בגדים, טיטולים נקיים וכו', ואז כשנשארים רק הניירת והשטויות (יצירות מהגן וכו') זורקת...

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי לואיזה* » 25 ינואר 2009, 14:32

הבוקר קמתי, כרגיל בעשרים לשבע (ההסעה של הגדולה בשבע),
איך את מספיקה? היא כזאת אחראית ומתארגנת בעצמה?

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אוד_ליה* » 25 ינואר 2009, 14:30

אודליה, יו, איזה מתוק הקטן שלך.... תודה


גם דרור אוהב להרים מהריצפה, אבל אי אפשר לבנות על זה...

א. ברוח הפליי ליידי- גם משהו קטן יותר טוב מכלום :-)
ב. עם עידודים ונשיקות וחיבוקים בכל פעם שהוא מרים משהו מהרצפה- זה ישתרש לו (מניפולציה, אני יודעת, אבל עובד...)
ג. דוגמה אישית- הגדול שלי בן 3 וקצת והוא לא מסוגל לראות שיש משהו על אחד השולחנות- וזה משהו שנכון גם לגבי מאז הופעת הפליי ליידי בחיינו... ודווקא את זה לא "לימדתי" אותו אלא הוא למד מהתבוננות בי... והקטן כנראה למד מהגדול, הוא כבר מרים לבד בלי שנגיד לו ושם בארון.

ובקשר לקינון- מזכיר לי שהבגדים של הקטן היו אצל אמא שלי לפני הלידה, במטרה שתכבס אותם כשאהיה בלידה. כשהייתי שבועיים לפני התאריך ההורים שלי נסעו לחו"ל, לשבוע (ז"א חזרו 6 ימים לפני התאריך). ביום שלפני היום האחרון של הטיול שלהם, שבוע 38+5, אני נתקפת "שיגעון" ומתחילה לכבס את כ-ל הבגדים של הקטן... באותו לילה כבר הייתי עם צירים :-)

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 25 ינואר 2009, 09:01

אני מאוד שמחה לשמוע שהדף משפיע על כולנו.....


_ככה התמודדתי עם הבלאגן באוטו- האוטו אצלי בלאגן ומשום מה בקטע הזה יש לי איזה מטען, קשה לי לסדר את האוטו...
אז הסידור שלנו הוא שבעלי פעם בשבוע מרוקן את האוטו לשקית (חוץ מאשפה ברורה כמו ניירות של קינוח אפים וכו')- יש שם בגדים, ניירת, צעצועים, טיטולים נקיים... מה לא
ואז השקית יושבת בבית ואני מוציאה כל פעם שיש לי דקה מספר פריטים עד שמתחיל להימאס (ולא דקה אחרי), עד שהשקית ריקה..._
ואני מוסיפה ואומרת, אם השקית הזו ישבה כל כך הרבה זמן בבית ולא הספקת להגיע אליה, סימן שכל מה שיש בה מיותר. ואפשר להשליך אותה......

ביום חמישי קיבלתי טלפון לקראת סוף היום בעבודה. אמא שלי היתה על הקו ובישרה שהם נוסעים לאילת וגם אנחנו, היא ארגנה את הכל, ודיברה עם בעלי. סוף שבוע.
הייתי בשוק, אני טיפוס שצריך הכנה נפשית בשביל לנסוע לסוף שבוע, ועוד אילת. אספתי את הבנות מבית הספר מוקדם ובקושי הצלחתי להזיז את עצמי ולארוז, הן עזרו לי מאוד, ואז ישבתי על הספה במצב של שוק! לא הייתי מסוגלת לעשות שום דבר, כן לנסוע? אולי לא? אולי לותר? איך ניסע כל כך הרבה שעות?? ובשביל יום וחצי כולה? ומה יהיה ביום ראשון כשצריך לקום לבית הספר, יהיה להן כוח?? תוך כדי הכחרתי את עצמי לקום ולהכין לבנות משהו לאכול בינתיים.
בקיצור יצאנו רק בערב. הבגדים בחדרים התפזרו להם, כי לא ידעתי אם לקחת בגדים קצרים או ארוכים, וכמה לקחת ומה לקחת......
היה תענוג. היה כיף גדול, פגשתי חברת ילדות (כן נולדתי באילת וגדלתי שם עד גיל 20). כולנו נהננו.

אתמול בשמונה בערב הגענו חזרה הביתה. דווקא הנסיעה לא היתה נוראית למרות שכל כך חששתי ממנה.
הגעתי הביתה ופירקתי את התיק, זה שאין בו בגדים. התיק שהיה בו אוכל, פיצוחים, חטיפים, ועוד גרעינים שקנינו בחוות התבלינים שם....
בערב לא הייתי מסוגלת מלבד לתיק המסכן הזה לעשות שום דבר. הלכתי למיטה בתשע וחצי.
הבוקר קמתי, כרגיל בעשרים לשבע (ההסעה של הגדולה בשבע), תוך כדי הספקתי להפעיל מדיח, להפעיל מכונת כביסה, לסדר את השיש. יש לי כמובן עוד ים של עבודה. בגדים מהנסיעה, בגדים ביום חמישי, בגדים שלא החלטתי לפני הנסיעה אם לקחת או לא. יש הרבה מה לסדר. לעשות שוב איזה פוש קטן ואז אוכל לנוח על זרי הדפנה, או זרי.... לא חשוב!

דווקא קיבלתי חשק, אני חושבת שיש עוד מה לעשות אצלנו בבית. הייתי בכמה בתים (שנכון, ידעו מראש שנגיע אז אולי הספיקו לסדר) בסוף שבוע הזה שהיה תענוג להיכנס לתוכם, אולי מבחינת העיצוב לא היו משהו, אבל בתים מסודרים כאלה, בהירים כאלה, ובעיקר ריקים, רעננים. תענוג.
אז אני מצפה כבר להגיע הביתה ולארגן ולסדר.... מקווה שבאמת יהיה לי כוח כי אני מרגישה עייפה מאוד....

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי או_רורה* » 24 ינואר 2009, 23:52

אודליה, יו, איזה מתוק הקטן שלך....

גם דרור אוהב להרים מהריצפה, אבל אי אפשר לבנות על זה...

נכון שהרבה יותר קל לסדר משולחנות, ובכלל אני באטרף של סידורים לא נורמליים, מה, זה אומר שאני הולכת ללדת?....

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אוד_ליה* » 24 ינואר 2009, 16:15

האמת, שבגלל שאני בחודש תשיעי די קשה לי להתכופף ולהרים כשאני הולכת מחדר לחדר....
גמני במצב דומה (חודש חמישי עם כאבי גב של שבוע 40 \-:)- אבל בשביל זה יש את הגדולים, לא? ;-)
אני יודעת שאצלך ההפרש קטן יחסית, אבל גם בן השנה וחצי שלי כבר יודע להרים דברים מהרצפה ולשים במקום, הוא דיי אוהב את זה, זה מעיין משחק בשבילו... אני מבקשת מהם תמיד להרים, ואם אין לי כוח לשים במקום אני מניחה על השולחנות, אח"כ כשרוצים לסדר הרבה יותר קל לסדר משולחן או אפילו שולחנות ברחבי הבית, מאשר מהרצפה...

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי או_רורה* » 24 ינואר 2009, 16:01

האמת, שבגלל שאני בחודש תשיעי די קשה לי להתכופף ולהרים כשאני הולכת מחדר לחדר....

והבעל עושה את הדברים הגדולים, נניח, אם יש מכונה הוא יוריד ויקפל, אבל, אבוי, גם הוא יתקע את כל הבגדים בסלסילה בסלון מול הטלויזיה למשך שבועיים....

שנינו חזקים בדברים הגדולים ונשברים בקטנים.
אאמה?
זו הבעיה: בגדול, הבית שלנו בסדר, בקטן - קטסטרופה...
מישהי מבינה על מה אני מדברת?

כי בעלי אומר שהבית נראה מעולה....

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי בלה* » 24 ינואר 2009, 13:07

רוני יקרה,
רציתי להגיד לך תודה כי בזכות ההשראה שנתת פה בדף, עשיתי אתמול חתיכת עבודה, כדלקמן - לא חייבים להתעמק בפרטים..... (מעתיקה מייל שכתבתי לחברה שעזרה לי פה קצת עם ארונות לפני כמה חודשים, ומאז כלום לא זז.. .עד אתמול כאמור):
אחרי שפיניתי את רוב הארון במרפסת (בזכות המדף שאבא שלי תלה במרפסת מטבח) והעברתי לשם משחקי ילדים, התפנו לי מדפים בחדר שינה והעברתי לשם את כל מה שהיה על הארון שהתמוטט בפינה שלי. יש מדפים חדשים בסלון, עם שולחן כתיבה ישן כזה של נוער, אז פיניתי בעיקר אליו את מה שעוד נשאר על ארון המדפים הכחול בכניסה לחדר ילדים, ושלושה מדפים ממנו הלכו למרפסת של המטבח, שם יהיו חלק מהכלים הבשריים שיובל הביא היום מהמחסן. בשביל השאר פיניתי שלושה מדפים בארון פורמייקה שבמטבח - מה שהיה שם הלך לארון ויטרינה שבמרפסת של הסלון - הוא ענק, הארון הזה. את השאר סידרתי בסלון, בכוננית החדשה. מדף רביעי מהארון הכחול שהיה בחדר ילדים עומד כמו שולחן קטן באמבטיה, ומתחתיו ארגז שכבר אין לו מקום במרפסת מטבח בגלל הארון הכחול... אז גם האמבטיה מסודרת. וכל הג'אנק של האמבטיה והתרופות שהיה בארגז קרטון בפינה שלי הסתדר בכמה מגירות פלסטיק קטנות שהתפנו מחדר ילדים, את הגיגית שהיתה על הרצפה במרפסת מטבח תליתי על מסמר מעל המכונה, את העגלה של השוק תליתי בפינה אחרת, את הארגז העפתי כאמור לאמבטיה, ואת השואב אבק תקעתי מתחת לשולחן העבודה שלי. והכל מה זה מסודר, איזה כיף. מחר נעלה מהאוטו את כל הכלים הבשריים ונתחיל לבשל. הללויה.
וזה אפילו לא היה מתוכנן.
והספקתי גם לשאוב את כל הזויות של הרצפה איפה שכל האבק וכל הפינות ומאחורי הדלתות. אין כמוני.

אז תודה, המשיכי כך!

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אוד_ליה* » 23 ינואר 2009, 13:15

לואיזה

אצלנו העברתי אותו סדנת אוריינטציה מורחבת ברחבי הארונות בבית, ובכלל רוב הבגדים בארונות שבחדר שלנו אז אני מתצפתת...
פעם ראיתי באיזו סדרה בטלוויזיה, על בעל שלא רוצה ללכת לקניות אז הוא בכוונה בוחר ירקות רקובים כאלה כדי שלא תשלח אותו יותר (בעצת אחד החברים...) ובסוף זה מתפוצץ לו בפרצוף...
בקיצור, יש הרבה כאלו ש"משחקים אותה" כאילו הם אהבלים כדי לא לעשות דברים בבית.
אני לא מתייאשת, מסבירה שוב ושוב, בסוף יש תוצאות :-)

בהצלחה!

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי דו* » 23 ינואר 2009, 12:45

אז בטח תציעו לעשות בחלקים ואני לא מתחברת לזה. זה נשמע לי מוזר שחלק מהבית יהיה נקי וחלק אחר לא.
אחרי תקופה (קצרה מאוד) שבה מסדרים ומנקים בחלקים, לאט לאט הכול נראה ומרגיש נקי ממילא. זה מניסיון. לדוגמה: גם אם לא נכנסתי לחדר של הבכורה שבוע (כי צריך בשביל זה אישור מיוחד בכתב, בשלושה עותקים), עדיין מתחת לערימות הבלגן הזרועות בחדרה הרצפה די נקייה, אין ארנבים מתחת למיטה, וגם אין יותר מדי אבק....
ורעיון נוסף שמתאים כשיש בבית גם איש וגם ילדים קצת יותר גדולים: את הכביסה הנקייה אני מניחה על הספה בסלון. תוך שעות ספורות, כל מי שרוצה לשבת שם (כדי לצפות בטלוויזיה, לעשות שיעורי בית או כל אחר) חייב לקפל כמה פריטים כדי שיהיה מקום לטוסיק שלו... הערמות המקופלות מונחות על שולחן הסלון, וכל מי שקם והולך לחדרו (חוץ מהקטנה כמובן) לוקח אתו את שלו...

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי לואיזה* » 23 ינואר 2009, 10:08

_אבל לסדר בארונות, אוי, לסדר בארונות...
אצלנו זה התפקיד של הבעל..._
אוי, זה יכול להיות משעשע....אצלנו זה יביא לכך שחצי מהבגדים יעלמו לבלי שוב והחצי השני ימצא בארון, אבל לא הארון המתאים...
כנראה שלא במקרה כל המשתתפות בדף הנפלא הזה הן נשים...

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי יוליה* » 23 ינואר 2009, 09:55

_כל הליכה שלה ממקום למקום בבית מלווה
באיסוף וארגון מה שיש בדרך._
זאת לדעתי שיטה שפשוט צריך להתרגל אליה. היא לא דורשת כלום חוץ מהתכופפיות רבות
את הולכת למטבח, בדרך זרוקה נעל, מרימה, שמה במקום ממשיכה בדרך,
עוברת ליד טישו נטוש אותו כנ"ל, וכן הלאה.
אני כל היום ככה. לא מזמן טענתי באוזני חברה שאין לי ספק שבגלגול קודם הייתי מלקטת מצטיינת בשבט,
כל היום אני מלקטת וממיינת אבל בלי באמת לעשות מזה מבצע אלא ככה, על הדרך.
זה מוריד את מפלסי הבלאגאן מאד ואז גם יותר קל לנקות
(הניקיון הרי בתכל'ס הוא לא החלק הקשה. החלק הקשה הוא לפלס דרך בבלאגאן עד שמגיעים למה שבכלל אפשר לנקות. קרי- רצפה, שולחן וכו).

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי בדויה* » 23 ינואר 2009, 08:20

אבל לסדר בארונות, אוי, לסדר בארונות...
אצלנו זה התפקיד של הבעל...
אם יש איזה מטען רגשי שווה לבקש מהבעל, הרי זה לוקח 2 דקות לפזר.
אצלי הוא נורא אוהב משימות כאלו קטנות, ככה הוא מרגיש שהוא עוזר ובסה"כ בלי יותר מידי מאמץ...

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי או_רורה* » 23 ינואר 2009, 00:00

ירח לבן, תודה!

וכן, את צודקת, הן תמיד ככה, בקשר להכל, לא רק לבית שלי... אבל זה כבר סיפור אחר.
לא מבינה מה הקטע למצוא פגמים כל הזמן, אף אחת מהן לא פולנייה....


אילה א, אני גם מורידה וישר מקפלת, אבל לסדר בארונות, אוי, לסדר בארונות...
שבועות ערימות יכולות לעמוד כאן, סל כביסה ריק, כביסה נקייה מקופלת, רק אנרגיה לשים בארון - אין...

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אילה_א* » 22 ינואר 2009, 22:58

הורדתי כביסה
אני מורידה ומקפלת ישר אז לפעמים לא כל הכביסה יורדת אבל מה שיורד מקופל ,ומה שלא מחכה לפעם הבאה שיהיה לי זמן להוריד ולקפל .

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אני_גם* » 22 ינואר 2009, 22:49

הגמדים זה את!
אני הגמדים של עצמי כאמור כבר כארבעה חודשים - השינוי מדהים - חצי מהחפצים שהיו בבית כבר עפו
רק היום העפתי שקית ענקית לתרומה.
ואני עוד בכלל לא מרגישה שזה זהו... אני עוד לגמרי בדרך.
אבל כל פעם קצת.
מה שכן: הרבה יותר שמחה לחזור הביתה. באמת כאילו האנרגיות שלו יותר טובות
וגם, כבר כמה פעמים בזמן האחרון שמישהו מחבריי נכנס ואמר ספונטנית: איזה יופי פה! או: כמה נעים פה! את בטח מבינה כמה זה חימם לי את הלב
וזה למרות שעוד ממש בלגן ולא משהו פה. יכול להיות הרבה יותר.
יש את מה שפליי ליידי קוראת "הוט ספוט" - תתחילי עם אחת היום... זה מדבק! את לוקחת איזו פינה, ערימה כלשהי, לא כמו הכביסה (כל הכבוד, אגב) אלא משהו שהולך ונערם לו במהלך הזמן והוא לא הומוגני וברור כמו הכביסה. לדוגמה: ערימת ניירות על השולחן, או על איזו שידה, שלא ברור מה יש בה - חשבונות?! ציורי ילדים?! או אולי מדף שמתמגנטים אליו דברים שלא קשורים לייעודו המקורי, ולא תורמים ליופיו.
הקיצר - קחי פינה אחת כזאת וסדרי אותה במשך 15 דקות
וככה כל יום.
תראי איך תוך כמה ימים תקומי באיזה בוקר ותאמיני שהיו גמדים
:-)

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי יהלומית* » 22 ינואר 2009, 22:19

תשמעו, מה שאתן כותבות מתחיל להשפיע. היום סידרתי אחרי כל הזמן. יש לנו חדר אחד שהוא מבולגן תמידית. שם יש את הכביסה (איך לא?) ובעלי זורק את כל הבגדים שלו במשך שבועות ולא מסדר.
החלטתי לסדר כשהפעוט ישן. עכשיו רואים חדר. יש מיטה (ריקה, לא ייאמן!!!). הכל מקופל. אמרתי לבעלי שאני מקווה שזה ישמר כך.
אחרי שעתיים הורדתי כביסה ולא היה לי זמן לקפל את זרקתי על המיטה ושוב לא רואים מיטה, אבל אני לא מתייאשת.
אמרתי לעצמי שגג תהיה על המיטה הזו כביסה אחת כי לקפל כביסה אחת לוקח 10 דקות אבל לקפל 5 כביסות לוקח שעה
של ייאוד טוטאלי ולכן השעה הזו יכולה להתפרס על פני שבוע.
מקווה שאעמוד בהתחייבות הזו ואז לפחות חדר אחד יהיה מזודר.
אני צריכה שיגיעו אליי הביתה כמה גמדים, ינקו, יעשות סדר (של בלאגן שהצטבר שנים) ואז אני מבטיחה לשמור על הסדר.
לארגן את הכל כדי שהבית יראה כמו שצריך יקח לי חודשים וזה מייאש אבל האמת ההתנהלות שלי היום נתנה לי תחושה שזה אפשרי.
אני קוראת את מה שאת כותבת רוני בלוני וזה כל כך מזכיר לי את עצמי. הבלגן בבית, חוסר האנרגיות כך שכשאני קוראת כמה השתנית אני מבינה שגם לי זה צריך לקרות.
אז בינתיים תודה לך ולשאר החברות כאן. איזה כיף למצוא אתר עם אנשים מקסימים.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי ירח_לבן* » 22 ינואר 2009, 21:04

וןעדיין, הפרצוף הזה שחמותי עושה כל פעם, והטרוניות של אמא שלי: אוי, איך את חיה? איכס, איך את חיה?
אני יכולה לנחש שגם כשהבית שלך מתוקתק יש להן תמיד מה להגיד? קחי את זה כמשהו שלהן, משהו שהן כנראה זקוקות לו כמו נאמר כוס קפה או סיגריה. זה לא חייב להיות שלך. פגמים תמיד אפשר למצוא אם מחפשים.

_תודה רבה לכל המגיבות. נפחתן בי תקווה. לא שמעתי על הפלייליידי מעולם. אני מבינה שזה אתר באנגלית.
אכנס אליו בהקדם._
|Y|

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אוד_ליה* » 22 ינואר 2009, 14:25

כשאני חושבת על זה- אולי זה פרקטי גם אם לא עוברים דירה- להכניס את כל הפיצ'פקס שמסתובב בבית בלי מטרה לשקיות, וככה הבית ייראה מסודר, ומהשקיות לשלוף כל יום X פריטים, מה שמחליטים...

ככה התמודדתי עם הבלאגן באוטו- האוטו אצלי בלאגן ומשום מה בקטע הזה יש לי איזה מטען, קשה לי לסדר את האוטו...
אז הסידור שלנו הוא שבעלי פעם בשבוע מרוקן את האוטו לשקית (חוץ מאשפה ברורה כמו ניירות של קינוח אפים וכו')- יש שם בגדים, ניירת, צעצועים, טיטולים נקיים... מה לא
ואז השקית יושבת בבית ואני מוציאה כל פעם שיש לי דקה מספר פריטים עד שמתחיל להימאס (ולא דקה אחרי), עד שהשקית ריקה...

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אוד_ליה* » 22 ינואר 2009, 14:15

אצלנו בבית יש מעט כלים (בגלל שהדירה הקודמת הייתה פצפונת עם מטבחון של 2 מטר- כולל כיור בפנים...)- אז אם לא שוטפים כלים יותר מ-24 שעות- אין במה לאכול... אז תתחילו להעיף כלים מהבית (לתרום, או לשים בקרטון עד שאלו שבשימוש יתבלו (למשל שהכוסות יישברו) ואז לשלוף)

הדף הזה העיר המון גם אצלי...
אמנם אני "פליי" כבר מעל לשנה, אבל ההריון הנוכחי היה קשה ורוב הזמן הייתי במיטה, הדירה נראתה זוועה. וכשהתאוששתי מתחילת ההריון לא ידעתי איך וממה להתחיל... למזלי בדיוק עברנו דירה לפני חודש בערך, אז את כל הבלאגן שמנו בקופסאות, ועכשיו בבית החדש הכל מסודר, את הקופסאות פתחתי לאט לאט, בקצב שלי (חוץ מבגדים, כלי מטבח וצעצועים, שסידרתי ישר כי היה מסודר גם אז), זרקתי או תרמתי בלי רחמים, ובכובד ראש (הייתה ישיבה בנידון ;-)) החלטנו בדיוק מקום לכל פריט (זה ה-סוד לדעתי), ומה שלא היו לי האנרגיות לגעת- נשאר בפינה אחת של הבית (בחדר אורחים, שגם ככה לא בשימוש לרוב)- וכל פעם שיש לי כמה דקות אני שולפת פריט או שניים מהשקיות. רק פריט אחד או שניים. לא "פרוייקט"- אם אני אחכה שיהיה לי זמן ל"פרוייקט", השקיות יעברו איתנו לדירה הבאה שלנו D-:...

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 22 ינואר 2009, 09:23

מצטרפת לדברים של בשמת (שעושה עדיין סדנאות, נכון??)
זה בדיוק העניין:

אז אני עושה ברצינות ומתייאשת מהר לפני שסיימתי את המשימות. אני יודעת שכנראה שאני מצפה מעצמי ליותר מדי ואני צריכה לתת משימות יותר ריאליות.
לא לעשות ברצינות. זה מה שאני אומרת לך. מה זה ברצינות?? אנחנו רגילות לעשות ניקיון כמו שהאמהות שלנו עשו, כלומר יום בשבוע כמה שעות רצוף, כולל אבק, סידור, החלפת מצעים, שטיפה טובה ויסודית.

ואני אומרת לא. למה צריך לעשות את הכל ביום אחד?? הרי כל יום יש מה לסדר בבית, נכון? אני פירקתי את זה לגורמים.
אתמול למשל, כשניקיתי משטחים (שיש, אי במטבח, שולחן סלון ופינת אוכל) כלומר את השולחן בסלון כבר היה לי סמרטוט ביד נכון? אז כבר עברתי על הספריה, וכבר עברתי גם על הטלויזיה, וליד המחשב יש סמרטוט וסנו חלונות כחול שמיועד רק לשולחן זכוכית של המחשב - אז ניקיתי גם אותו. כמה זמן זה לקח? 3 דקות.
ואני לא אומרת לעצמי, אוי הנה אני שוב מנקה, איזה מייאש לנקות, לא! ממש לא! למען האמת אני לא מספיקה להגיד לעצמי כלום וזה כבר נקי. זהו.

במקום לשטוף פעם בשבוע את כל הבית? אני שוטפת בחלקים, מדי פעם בערב אחרי שניקיתי משטחים במטבח אני עוברת על הרצפה עם סמרטוט לח. זהו. כמה זמן זה לקח? 2 דקות. בחדרים יש לי רצפת עץ אז לא שוטפים שם, רק מעבירים סמרטוט. בסלון יש לי שטיח אז אני לא שוטפת מתחת לשטיח בכל שבוע. שואב האבקהוא החבר הכי טוב שלי וגם של הבנות למען האמת. אני מכניסה אותו לחדר מדי פעם, שואב את השטיח בסלון, מאחורי הספות. וכל זה לא נעשה כמובן ביום אחד.
אני עושה כל פעם מעט. בלי לקרוא לזה מטלה.

אני חייבת להגיד לך שמאז שחזרתי לעצמי, שלקחתי את העניינים בידיים? יש לי זמן לטפח את עצמי, למרוח לק, לטפל בעור הפנים שלי (בחיים לא עשיתי זאת, אף פעם לא מצאתי זמן).
זה פשוט לעבוד בצורה נכונה, לא להתפזר תוך כדי - להישאר ממוקדת, לא להיות פרפקציוניסטית.

אני לא אומרת שהבית שלי הפך להיות פיקס. ממש לא. למען האמת בימים אלו? במרכז הסלון בעלי עושה שיפוץ (בלוקים, בטון) אז בכלל. הבית זקוק לשטיפה רצינית. אבל הוא מסודר, נראה רענן, על המטבח ופינת האוכל לא תרגישי שיש איזה שיפוץ. אני מטאטת כמעט כל יום. זה נשמע הרבה מה שאני עושה. נכון? זהו שממש לא. במשך היום יש פה ושם כוסות . כשהבנות מגיעות מבית הספר גם הן לעתים שוכחות לשים את הנעלים במקום. ולעתים אני צריכה להזכיר להן. וזה בסדר. זה בית. חיים בבית. אבל הדברים לא מצטברים. הם נעשים. אני הולכת לישון כשהבית פיקס. אני מגיעה מהעבודה בכיף.

איך היה קודם? הייתי קמה בבוקר לבית מבולגן, בלי אנרגיות, בגדים בכל מקום, נעליים באמצע הסלון מאתמול, הולכת לאמבטיה וגם שם ערמות של כביסה, זה מתיש הערמות האלו. הולכים לעבודה ולבית הספר. הייתי מגיעה מהעבודה ומתחילה לעבוד בבית שעה (רק במטבח, כלים, שיש) עד שהבנות באות (יום חינוך ארוך), הן היו באות ומוסיפות מהבלאגן שלהן, מגיע הערב אני נטולת כוחות ואנרגיות ולא מסוגלת לראות את הבית שלי יותר או לקום מהספה. מרגישה כמו סחבה, כועסת על בעלי על שלא עוזר לי, כביסות הייתי עושה רק בשישי שבת. לא היה לי חשק לקפל, מה זה כבר משנה כשכל הבית מבולגן?
הרגשתי כמו אדם חולה, והרגשתי שגם הבנות מתפקדות ככה, דברים התחילו להתקלקל בבית, בעלי נכנס לייאוש.

אז סוף שבוע אחד החלטתי.... והבראתי מזה. די לי. צריך להתאושש לפעמים. אני גם חושבת שלכל דבר יש גיל. בגיל צעיר יותר היו לי ילדים קטנים יותר בבית והאנרגיות הלכו אליהן, בתקופות מסויימות הבת שלי לא היתה במצב טוב כל כך (צרכים מיוחדים) והאנרגיות הלכו אליה. כעת כולנו אמורים להרגיש טוב, ולהחזיר לעצמנו את האנרגיות. להביא אנרגיות גם לבית שלנו.
אני גם חושבת שכשמחליטים לעבוד רק רבע שעה.... מספיקים המון. תנסי את זה.


זה די מדכא כי עד שהכיור נקי אחרי שעתיים כבר יש עוד ארוחה ומתחילים שוב את הניקיון.
כן. גם אני לא מאמינה שאני שוטפת את הכלים מיד אחרי הארוחה. אבל יקירתי, כשנולדה הבת הקטנה קניתי מדיח, למדיח נכנסים אך ורק כוסות, צלחות וסכום. הוא מופעל פעם ביומיים בערך. סירים ומחבתות אני רוחצת מיד אחרי הארוחה. ללא שום דיחוי. וזה לא לקוח לי כבר שעתיים.
אני מרגישה שהבית הוא בור ללא תחתית. עושים ועושים ושוב יש ערימה חדשה.
הוא אכן בור ללא תחתית, לכן אסור לדחות. עושים כל יום קצת.

יהלומית יקירתי, הנה דוגמא, עכשיו את כותבת לי מהבית שלך? שימי באופן קבוע סמרטוט וחומר ניקוי בהישג יד, שיהיה ליד המחשב באופן קבוע (בארונית/ בתוך השולחן מהצד/מעל השולחן בצד, מקום שלא רואים אותו מיד). בכל פעם שאת יושבת ממול למחשב ויש אבק? תנקי. את כבר יושבת שם אז זה בצ'יק. בערב לפני שאת הולכת לישון תפני את הכוסות משם, העיתונים, ספרים. ככה יהיה לך הרבה יותר חשק לשבת שם, ממול מחשב.

אני חייבת להגיד שלא בא רק בקטע של סדר וניקיון בבית. אולי זה התחיל משם אבל זה השפיע עלי להרבה מאוד כיוונים. אולי זה גם הויטמינים שהתחלתי לקחת.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי בשמת_א* » 21 ינואר 2009, 23:59

אם מנקים אז שיהיה ברצינות
זו מלכודת הפרפקציוניזם.
תקראי קודם את הדפים בעברית שיש באתר הזה, ואת המאמרים שתרגמה עדי יותם ויש מהם קישורים באתר הזה, ורק אחרי זה תלכי לקרוא את האתר העמוס שלה באנגלית (-:

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי יהלומית* » 21 ינואר 2009, 22:01

רוי בלוני - את מעודדת אותי מאד בעיקר בגלל העובדה שאת מודה שאת לא טיפוס מאורגן מטבעך.
תמיד אני נכנסת לבתים של חברות או חברים של הילדים והבתים מסודרים גם כשמפתיעים אותם.
זה מדהים אותי כל פעם מחדש ואז אני מבינה שאני יצור מוזר ואני מתביישת בעצמי ובביתי.
כשבאות אמהות של הילדים אני כל הזמן מתרצת למה יש בלגאן ותמיד יש תירוצים.
עכשיו יש לי בבית פעוט בן שנה וחצי. תגידו לי אתן - כיצד ניתן לנקות בית עם פעוט קטן?
הרי לנקות בית צריך לפחות 5 שעות. למי יש 5 שעות להיות לבד ולנקות?
אז בטח תציעו לעשות בחלקים ואני לא מתחברת לזה. זה נשמע לי מוזר שחלק מהבית יהיה נקי וחלק אחר לא.
גם לא נותן תחושה של עשייה. אם מנקים אז שיהיה ברצינות.
הבעיה העיקרית שלי שאם אני כבר נתפסת (פעם במאה שנה) לאנרגיות של סדר או ניקיון אז אני עושה ברצינות
ומתייאשת מהר לפני שסיימתי את המשימות. אני יודעת שכנראה שאני מצפה מעצמי ליותר מדי ואני צריכה לתת משימות יותר ריאליות.
אני חושבת שפשוט צריך ללמוד את הנושא הזה של אירגון.
יש נשים שזה חלק בלתי נפרד מעצמן ותמיד היו מסודרות ונקיות (איזה כיף להן) ויש כאלה שצריכות ללמוד את זה.
היום סיפרתי לבעלי על רוני בלוני. אמרתי לו שבפרק זמן קצר עשית שינוי משמעותי בבית וזה באמת נוסך תקווה.
בעלי מאד התלהב שיהיה שינוי בבית. ואכן היום ניקיתי את הכיור כל הייום. זה די מדכא כי עד שהכיור נקי אחרי שעתיים כבר יש עוד ארוחה ומתחילים שוב את הניקיון.
בגלל זה כשאת רושמת רבע שעה ביום אני לא מבינה כיצד זה ייתכן. אני מרגישה שהבית הוא בור ללא תחתית.
עושים ועושים ושוב יש ערימה חדשה.
מקווה להצליח ללמוד את העיקרון.
האם אתן ממליצות להכנס לאתר באנגלית או לתרגומים שמפורסמים כאן?

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 21 ינואר 2009, 16:58

ניירת - לחורר ולקלסר. תקצי לכל אחת קלסר או שניים.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי דגנית_ב* » 21 ינואר 2009, 15:20

ניירת אין סופית
אצלנו חלק מהניירת עבר למחברות ופנקסים אישיים. כך הניירת נשמרת מחוברת ויש לה תדמית מעט יותר "זוהרת".
נחמד אצלך רוני. נקי ורענן

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 21 ינואר 2009, 13:04

הי ירושלמית, גם אצלנו מסדרים פעם ביום. וזה נראה לי נורמלי.
צעצועים עם מליון חלקים אין אצלנו. הן כבר קצת גדולות, אבל יש ניירת אין סופית, ציורים, קשקושים, חצאי סיפורים כתובים....


בבית קטן מתוקף הנסיבות יש פחות דברים, ופחות אפשרות לבלגן.
ובדיוק בגלל זה אני לא לחוצה שהחדר של הבנות לא מסודר פיקס כל יום, אני יודעת שהבלאגן הוא בחדר אחד. לכן אני מקפידה איתן רק בימים מסויימים, בערך יומיים בשבוע אלא אם מישהו אמור לבוא ואז מיוזמתן הן מסדרות. הן גם לא כלכך משחקות בחדר, והן לומדות ביום חינוך ארוך.

אבל כשהן רואות אותי מתחילה לארגן את הבית בערב אז הן מיוזמתן עושות דברים וזה משפיע עליהן לטובה. זה כיף. אני כבר לא מרגישה שאני עובדת לבד.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי ירושלמית* » 21 ינואר 2009, 12:53

לנו מאוד עוזר לסדר את הבית רק פעם אחת ביום, זה חשוב בעיקר לגבי הבלגן של חדר הילדים ונגזרותיו. אחרי שהילדים הולכים לישון משקיעים רבע שעה של מאמץ משותף בלסדר הכול במהירות וביעילות, במקום לסדר אחריהם כל היום ולהתעצבן כשמתבלגן מחדש. ושני טיפים נוספים - צעצועים עם מליון חלקים שמתפזרים ברחבי הבית נמצאים על מדף גבוה כך שמורידים אותם רק לפי בקשה מפורשת של אחד הילדים ומחזירים אותם למקומם בתום השימוש בהם. והשני (שנובע מאילוץ אבל מנוצל לטובה) - בבית קטן מתוקף הנסיבות יש פחות דברים, ופחות אפשרות לבלגן.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 21 ינואר 2009, 08:40

יהלומית יקירתי.
ה פליי ליידי (היכנסי לקישור הזה ויש גם דף של תרגומי פליי ליידי כאן באתר, זה הקישור, צבוע בירוק ואדום).
אני מעולם לא נרשמתי לאתר באנגלית. קראתי את הדפים כאן באתר והרכבתי לי שגרות משל עצמי, באתר של לאישה ב- YNET הועלו בעבר משימות יומיות של עשייה ברבע שעה. מה שצריך זה להבין את העקרון.
ע"פ ה פליי ליידי לא מתעמקים בזה, לא מסדרים כל היום, לא רודפים אחרי הילדים, עובדים רבע שעה בכל ערב ו 3-4 דקות בבוקר (תלוי מה את מחליטה לעשות בשגרת הבוקר, אצלי זה עניין של דקה בבוקר).

אתמול הרסתי לעצמי הכל. בקטע של השינה כמובן. לילה קודם לא ישנתי מספיק כנראה, אתמול השלמתי בלי לשים לב שעה וחצי של שינה בצהריים (ימי ג' אני עובדת יום מקוצר). כמובן שהרסתי לעצמי את הלילה!
אז ישנתי הלילה משהו כמו ארבע שעות. קשה לי כעת. אני בעבודה.
וזה יאלץ אותי שוב לישון צהריים היום ושוב יהרס הלילה. איזה סרטיםםםםם
מקווה שאצליח להתמודד. מזל שאני לא עובדת בימי שישי, ככה יהיה לי זמן לנוח ככה בכיף בלי להילחץ.

מזל שהבית ככה מסודר ואני לא קורעת את עצמי בימי שישי. זה דבר אדיר בשבילי.מעדיפה ככה לעבוד כל ערב קצת בבית. וזה באמת מעט! וככה בימי שישי יש לי שקט, אפשר לטייל, את הקניות לבית אני עורכת בדרך כלל בימי רביעי או חמישי, רק לעתים רחוקות בימי שישי.

אז מה עלי לעשות היום? לשמור על הקיים, לקפל כביסה, החדר של הבנות - אוי החדר של הבנות. החדר של הבנות זה החדר שאני הכי פחות מקפידה. הן יכולות לסדר אותו ותוך חצי שעה להפוך אותו באותו היום. פעמיים בשבוע בערך הן מסדרות אותו כמו שצריך. לפעמים זה בא להן לבד. אם אני מודיעה שמישהו צריך להגיע - הן מסדרות אותו מרצונן. המיטות שלהן תמיד מסודרות, או שאני עוברת ומסדרת או שהן מסדרות כשהן חוזרות מבית הספר מרצונן. ככה התרגלו כבר. עדיין ההרגלים האחרים שלהן לא מספיק טובים: הן משחקות במשהו - לא מחזירות למקום, קוראות ספר לא מחזירות למקום. בסלון אני יותר מפקחת עליהן, בחדר שלהן? זו הממלכה שלהן. אבל גם אם החדר שלהן לא מסודר - אני יודעת שזה רק חדר אחד בבית. וזה לא נורא. ואגב, רוב הזמן הן בסלון או בפינת העבודה (מחשב וסיפריה) ולא בחדר.

זה מעניין. בעבר פינת המחשב והסיפריה היו החדר של הקטנה. והחדר שלה תמיד היה מסודר. תמיד. ילדה קטנה בת 3 והחדר שלה תמיד מסודר?? לא היו בגדים על הרצפה מעולם בחדר שלה (היא היתה שמה בארון שלה בלי לקפל. אבל בארון), היה בלאגן במגרות אני מודה, אבל החדר היה ריק כזה, מסודר. אצל הגדולה לא. מעולם לא היה סדר. אבל היא טיפוס אחר, ויש לה את הקשיים והבעיות שלה..... היא אחרת.
עם הזמן הן החליטו שהן רוצות לחיות באותו החדר, ועד היום זה כך.

מה אני אומרת בזה, שזה עניין של אופי?? אולי. אבל גם אני סוג של דחיינית כרונית מלידה. אני זוכרת שתמיד הייתי נטולת אנרגיות. עשו בשבילי הכל ולא למדתי להתארגן טוב בילדותי. אבל אני לומדת כעת. כל יום בחיי אני למדה עוד ועוד... מבחינתי זו ההתבגרות שלי.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי או_רורה* » 21 ינואר 2009, 01:21

רוני, תודה.

אצלי בבטן יש בן שני...!

גם אני השמנתי בטירוף אחרי הלידה של הילד שלי ולפני שהספקתי לחזור לעצמי כבר הייתי בהריון...
כן, מוכר ולא חביב לי בכלל.

מה שמוזר הוא שבהריון הזה דווקא רזיתי... לפחות בתחילתו.

תמשיכי לתת השראה.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אני_גם* » 20 ינואר 2009, 23:22

יהלומית
הפליי ליידי בנוי בדיוק לטיפוסים כמונו - שלא נולדו מאורגנים
היא מדברת על הרבה
את נכנסת רק פעם אחת לאתר ונרשמת
ואז מקבלת יומיום מבול של אימיילים ממנה, שאומרים לך מה לעשות היום
בסופו של דבר המשימות היומיות הן קטנטנות
אבל הן מארגנות אותך ומורידות ממך את ההיסוסים של "ממה להתחיל..."
וזה מצטבר
ובסוף מסודר
או די מסודר
ונעים

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי יהלומית* » 20 ינואר 2009, 22:59

תודה רבה לכל המגיבות. נפחתן בי תקווה. לא שמעתי על הפלייליידי מעולם. אני מבינה שזה אתר באנגלית.
אכנס אליו בהקדם.
אני לא יכולה לאמר שיש משהו ספציפי שקשה לי כמו העובדה שכדי שבית יהיה מסודר צריך להיות במוד של כל הזמן לסדר
אחריך. אני מסתכלת על גיסה שלי עם 4 ילדים קטנים והבית שלה מתוקתק כי כל הליכה שלה ממקום למקום בבית מלווה
באיסוף וארגון מה שיש בדרך. זה נורא קשה בעיניי. לא נולדתי כזאת. אמא שלי תמיד סידרה אחריי. היא ממש פינקה
אותי ואני עכשיו סובלת נורא בגלל זה. את הילדים שלי החלטתי לגדל בצורה הפוכה. אמנם יש לי 3 בנים ואין לי בנות
אבל הם עוזרים לי. לשניים הגדולים יש משימה של סידור המדיח באופן קבוע. זה מאד מקל.
הדבר הקשה ביותר הוא העניין של דחיית דברים. צריך להיות טיפוס נורא חרוץ ואנרגטי כדי שהבית יהיה מסודר.
מה שרוני בלוני כותבת זה ממש נכון. צריך אנרגיות. אני מרגישה שאין לי ואין לבית אנרגיות.
כולם מבולגנים. החדרים הפוכים. הילדים זורקים בגדים על הרצפה, השולחנות שלהם מכילים ערימות של ניירות.
אף אחד לא מסדר כי המודל של הבית, האמא, לא משמשת דוגמא טובה.
צריך לעשות ארגון מחדש בצורה רצינית ולא רק להשתלט כל פעם על אזור אחד.
צריך לקום בבוקר עם אנרגיות כדי לחולל מהפך כזה ולא נראה לי שזה יקרה לי.
מקווה שאוכל לספר לכן יום אחד בשורות טובות על שינוי בביתנו.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 20 ינואר 2009, 12:51

אורורה יקירתי,

דחילק, את בחודש תשיעי, מה אי אפשר להבין את זה???

ההפרש אצלך בדיוק כמו ההפרש אצלי, בין הבנות. שנה ושמונה חודשים.
אני זוכרת היטב את התקופה הזו..... הבית היה מזעזע. הייתי מבזבזת את ימי שישי שלי וגם חמישי. בעצם בכלל בין הלידה הראשונה לשנייה היתה המון אהבה בבית. גיליתי מה זה לאהוב באמת. אבל שכחתי את עצמי. בכלל לא חשבתי על עצמי. הסתובבתי די מוזנחת. לא מאופרת. השמנתי מאוד אחרי ההריון הראשון. אבל לא הספקתי להסתכל על עצמי ואופס! אני בהריון!
ואחר כך מיד ילדה שניה נולדה. עוד אהבה. הייתי ג'דעית כזו. הולכת עם שתיהן לקופת חולים בעגלה אחת כמעט כל יום. פעם זו ופעם ההיא ופעם טיפת חלב (באותו מקום) ופעם רופא התפתחותי, ופזיותרפיה, ועוד טיפולים... למי בכלל היה זמן להסתכל על הבית?? על עצמי לא הספקתי להסתכל אז על הבית??

עם הזמן הם גדלים, וגם אנחנו גדלים איתם, ומתפתחים, ולומדים עוד דברים מהחיים ולאט לאט יש זמן לכל דבר.... ואז גם באים הרצונות וגדלים הצרכים .... בניהם הצורך לתחזק את הבית, את עצמנו, את הסביבה שבה אנחנו חיים....

מקווה שהקינון יגיע אצלך, ואם אין אצלך תקופה כזו - שהלידה תהייה קלה ושתהיו בריאים!! זה כרגע הכי חשוב. הבית? כשיהיה לך יותר כוח תוכלי לעשות הרבה יותר.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי או_רורה* » 20 ינואר 2009, 12:11

חמותי ואמא שלי מזועזעות מהבית שלי.
אני חייבת לציין שאני ובעלי אנשים נקיים מאוד בדרך כלל, אבל לאחרונה הוא היה חולה, ואני בחודש תשיעי, ועם תינוק בן שנה ושמונה חודשים בבית....
ושני חתולים, איך שכחתי....


אז הייתה לי עוזרת פעם בשבועיים, בדיוק בתקופה האחרונה אמרתי אולי לקרוא לה פעם בשבוע, האבק בסלון כבר הורג אותי...
אבל אז היא הבריזה וחזרה לארץ המוצא שלה.
מאז אני קצת אבודה.

פעם בשבוע מטאטאים יסודי את כל הבית ומשתדלים גם אבק, מחליפים מצעים וכ"ו.

וןעדיין, הפרצוף הזה שחמותי עושה כל פעם, והטרוניות של אמא שלי: אוי, איך את חיה? איכס, איך את חיה?
הילד יושב על הריצפה, למה אין שטיח בסלון?
איך אפשר בלי שטיח בסלון?


ולא עוזר לומר לה שאין לי כוח בנוסף לכל מה שאני לא עושה גם לשאוב שערות מכל פינה....

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 20 ינואר 2009, 10:58

http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-4645,00.html
זה הקישור לטורים של פליי ליידי בלאשה- YNET. שתירגמה עדי יותם
כמובן יש את כל יתר הדפים הרלוונטים/ תרגומים. כאן באתר.

אני מרגישה שהשינוי הוא לא רק בסדר של הבית. הוא באנרגיות בכלל. אני מלמדת את עצמי לזרום, לא להיכנע או להתנגד.
מלמדת את הבנות שלי להיות יותר עצמאיות.
עשינו לנו סדר יום של אחרה"צ. כל אחת הולכת לחוג אחד פעם בשבוע + מורה פרטית פעם בשבוע. ולומדים לאו דווקא מה שהכי קשה להן. אלא מה שהן אוהבות ללמוד. הגדולה אוהבת ללמוד אנגלית - היא לומדת אנגלית אצל המורה ורק מדי פעם כשיש נושא במקצוע אחר שקשה לה היא מבקשת עזרה מהמורה. מלבד לחוגים יש ספריה, משחקיה פעם בשבוע שמדי פעם הן הולכות (משחקיה יישובית כזו. משחקי קופסא).
וככה כשאני לא עובדת בבית כל כך קשה יש לי אנרגיות גם לבשל ולאפות.......

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי רוני_בלוני* » 20 ינואר 2009, 09:52

יהלומית,
את צריכה לחשוב רגע - מה הכי הכי מפריע לך? איפה הנקודות שחייבות שינוי אבל דחוף!!
ומשם להתחיל.
כביסות?? לבנות שגרת כביסות (אני עשיתי בסוף שבוע אחד ים כביסות ואחר כך כל יום-יומיים. ומיד קיפלתי.
קיפול הכביסה היה אחד הנקודות הכי קשות אצלי.
שירותים ומקלחות?? אפשר להחזיק קרוב (בארון או משהו) מברשת, סנו כחול של חלונות, כל החומרים להחזיק בקרבת מקום ופעם ביום בכל פעם שאת נכנסת - לנקות. פעם אחת כמו שצריך ואחרי זה להעביר ויש כזה מהיר של שתי דקות.
השיש במטבח?? קודם כל לרוקן אותו. לרוקן. בכל ערב לרוקן מחדש. להחזיק בארון הסמוך סנו כחול של חלונות ולהבריק איתו את השיש.
אני ממליצה על ניקוי משטחים בכל ערב לפני שהולכים לישון. אני לא הולכת לישון עד שכל המשטחים רייקים. כולל הכיור.
מיד כשמסיימים לאכול הכלים נכנסים למדיח, הסירים והמחתות נשטפים מיד (ביד. לא במדיח)
בבוקר כשאת מתעוררת - מיד סדרי את השמיכה, למתוח אותה! כבר החדר נראה טוב יותר.

אלו הטריקים שלי.


ואני גם בעד להזמין אנשים הביתה (מכירה את התירוצים ההזויים מעצמי) כי אז מתביישים ומתחילים לזוז
גם אני בעד. פעם הייתי נכנסת ללחץ. בימים אלו הבית מוכן כאילו כל יום מישהו עומד לבוא.

איזה קטע בדיוק היום רציתי לספר שיש לי קצת בלאגן בסלון. למה?? ה ש י פ ו ץ
בעלי המשיך אתמול את השיפוץ בערב. בלוקים ובטון באמצע הסלון. מבאס. אני לא נותנת לזה להרוס לי את הכל. עדיין מלבד לזה, יחסית מסודר. אני ממשיכה עם השגרות שלי. מנסה להתעלם מהבלוקים, כלי העבודה, הבטון.
הוא עובד נקי באופן ייחסי. אין לי הרבה תלונות. רק שייגמר מהר. לא לתת לאנרגיות לשקוע.

נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

על ידי אלטר_אגו* » 20 ינואר 2009, 09:46

יהלומית, וכל מי שמתמודדת עם דברים דומים: אני רוצה רק להוסיף שלפלייליידי יש היום משהו שבעיני הוא נפלא - מין תוכנית של 31 צעדים, כל יום מוסיפים עוד הרגל קטן ובהדרגה זה מתחיל לרוץ. זה נקרא 31 babysteps. אני עושה את זה מדי פעם כשאני רואה שהבית שוב מתמוטט עלי, וזה מכניס אותי לעניינים. עוד לא נגמר החודש, והבית שלי כבר מסודר ואני מרגישה נפלא.

חזרה למעלה