על ידי רוני_בלוני* » 22 ינואר 2009, 09:23
מצטרפת לדברים של בשמת (שעושה עדיין סדנאות, נכון??)
זה בדיוק העניין:
אז אני עושה ברצינות ומתייאשת מהר לפני שסיימתי את המשימות. אני יודעת שכנראה שאני מצפה מעצמי ליותר מדי ואני צריכה לתת משימות יותר ריאליות.
לא לעשות ברצינות. זה מה שאני אומרת לך. מה זה ברצינות?? אנחנו רגילות לעשות ניקיון כמו שהאמהות שלנו עשו, כלומר יום בשבוע כמה שעות רצוף, כולל אבק, סידור, החלפת מצעים, שטיפה טובה ויסודית.
ואני אומרת לא. למה צריך לעשות את הכל ביום אחד?? הרי כל יום יש מה לסדר בבית, נכון? אני פירקתי את זה לגורמים.
אתמול למשל, כשניקיתי משטחים (שיש, אי במטבח, שולחן סלון ופינת אוכל) כלומר את השולחן בסלון כבר היה לי סמרטוט ביד נכון? אז כבר עברתי על הספריה, וכבר עברתי גם על הטלויזיה, וליד המחשב יש סמרטוט וסנו חלונות כחול שמיועד רק לשולחן זכוכית של המחשב - אז ניקיתי גם אותו. כמה זמן זה לקח? 3 דקות.
ואני לא אומרת לעצמי, אוי הנה אני שוב מנקה, איזה מייאש לנקות, לא! ממש לא! למען האמת אני לא מספיקה להגיד לעצמי כלום וזה כבר נקי. זהו.
במקום לשטוף פעם בשבוע את כל הבית? אני שוטפת בחלקים, מדי פעם בערב אחרי שניקיתי משטחים במטבח אני עוברת על הרצפה עם סמרטוט לח. זהו. כמה זמן זה לקח? 2 דקות. בחדרים יש לי רצפת עץ אז לא שוטפים שם, רק מעבירים סמרטוט. בסלון יש לי שטיח אז אני לא שוטפת מתחת לשטיח בכל שבוע. שואב האבקהוא החבר הכי טוב שלי וגם של הבנות למען האמת. אני מכניסה אותו לחדר מדי פעם, שואב את השטיח בסלון, מאחורי הספות. וכל זה לא נעשה כמובן ביום אחד.
אני עושה כל פעם מעט. בלי לקרוא לזה מטלה.
אני חייבת להגיד לך שמאז שחזרתי לעצמי, שלקחתי את העניינים בידיים? יש לי זמן לטפח את עצמי, למרוח לק, לטפל בעור הפנים שלי (בחיים לא עשיתי זאת, אף פעם לא מצאתי זמן).
זה פשוט לעבוד בצורה נכונה, לא להתפזר תוך כדי - להישאר ממוקדת, לא להיות פרפקציוניסטית.
אני לא אומרת שהבית שלי הפך להיות פיקס. ממש לא. למען האמת בימים אלו? במרכז הסלון בעלי עושה שיפוץ (בלוקים, בטון) אז בכלל. הבית זקוק לשטיפה רצינית. אבל הוא מסודר, נראה רענן, על המטבח ופינת האוכל לא תרגישי שיש איזה שיפוץ. אני מטאטת כמעט כל יום. זה נשמע הרבה מה שאני עושה. נכון? זהו שממש לא. במשך היום יש פה ושם כוסות . כשהבנות מגיעות מבית הספר גם הן לעתים שוכחות לשים את הנעלים במקום. ולעתים אני צריכה להזכיר להן. וזה בסדר. זה בית. חיים בבית. אבל הדברים לא מצטברים. הם נעשים. אני הולכת לישון כשהבית פיקס. אני מגיעה מהעבודה בכיף.
איך היה קודם? הייתי קמה בבוקר לבית מבולגן, בלי אנרגיות, בגדים בכל מקום, נעליים באמצע הסלון מאתמול, הולכת לאמבטיה וגם שם ערמות של כביסה, זה מתיש הערמות האלו. הולכים לעבודה ולבית הספר. הייתי מגיעה מהעבודה ומתחילה לעבוד בבית שעה (רק במטבח, כלים, שיש) עד שהבנות באות (יום חינוך ארוך), הן היו באות ומוסיפות מהבלאגן שלהן, מגיע הערב אני נטולת כוחות ואנרגיות ולא מסוגלת לראות את הבית שלי יותר או לקום מהספה. מרגישה כמו סחבה, כועסת על בעלי על שלא עוזר לי, כביסות הייתי עושה רק בשישי שבת. לא היה לי חשק לקפל, מה זה כבר משנה כשכל הבית מבולגן?
הרגשתי כמו אדם חולה, והרגשתי שגם הבנות מתפקדות ככה, דברים התחילו להתקלקל בבית, בעלי נכנס לייאוש.
אז סוף שבוע אחד החלטתי.... והבראתי מזה. די לי. צריך להתאושש לפעמים. אני גם חושבת שלכל דבר יש גיל. בגיל צעיר יותר היו לי ילדים קטנים יותר בבית והאנרגיות הלכו אליהן, בתקופות מסויימות הבת שלי לא היתה במצב טוב כל כך (צרכים מיוחדים) והאנרגיות הלכו אליה. כעת כולנו אמורים להרגיש טוב, ולהחזיר לעצמנו את האנרגיות. להביא אנרגיות גם לבית שלנו.
אני גם חושבת שכשמחליטים לעבוד רק רבע שעה.... מספיקים המון. תנסי את זה.
זה די מדכא כי עד שהכיור נקי אחרי שעתיים כבר יש עוד ארוחה ומתחילים שוב את הניקיון.
כן. גם אני לא מאמינה שאני שוטפת את הכלים מיד אחרי הארוחה. אבל יקירתי, כשנולדה הבת הקטנה קניתי מדיח, למדיח נכנסים אך ורק כוסות, צלחות וסכום. הוא מופעל פעם ביומיים בערך. סירים ומחבתות אני רוחצת מיד אחרי הארוחה. ללא שום דיחוי. וזה לא לקוח לי כבר שעתיים.
אני מרגישה שהבית הוא בור ללא תחתית. עושים ועושים ושוב יש ערימה חדשה.
הוא אכן בור ללא תחתית, לכן אסור לדחות. עושים כל יום קצת.
יהלומית יקירתי, הנה דוגמא, עכשיו את כותבת לי מהבית שלך? שימי באופן קבוע סמרטוט וחומר ניקוי בהישג יד, שיהיה ליד המחשב באופן קבוע (בארונית/ בתוך השולחן מהצד/מעל השולחן בצד, מקום שלא רואים אותו מיד). בכל פעם שאת יושבת ממול למחשב ויש אבק? תנקי. את כבר יושבת שם אז זה בצ'יק. בערב לפני שאת הולכת לישון תפני את הכוסות משם, העיתונים, ספרים. ככה יהיה לך הרבה יותר חשק לשבת שם, ממול מחשב.
אני חייבת להגיד שלא בא רק בקטע של סדר וניקיון בבית. אולי זה התחיל משם אבל זה השפיע עלי להרבה מאוד כיוונים. אולי זה גם הויטמינים שהתחלתי לקחת.
מצטרפת לדברים של בשמת (שעושה עדיין סדנאות, נכון??)
זה בדיוק העניין:
[u]אז אני עושה ברצינות ומתייאשת מהר לפני שסיימתי את המשימות. אני יודעת שכנראה שאני מצפה מעצמי ליותר מדי ואני צריכה לתת משימות יותר ריאליות.[/u]
לא לעשות ברצינות. זה מה שאני אומרת לך. מה זה ברצינות?? אנחנו רגילות לעשות ניקיון כמו שהאמהות שלנו עשו, כלומר יום בשבוע כמה שעות רצוף, כולל אבק, סידור, החלפת מצעים, שטיפה טובה ויסודית.
ואני אומרת לא. למה צריך לעשות את הכל ביום אחד?? הרי כל יום יש מה לסדר בבית, נכון? אני פירקתי את זה לגורמים.
אתמול למשל, כשניקיתי משטחים (שיש, אי במטבח, שולחן סלון ופינת אוכל) כלומר את השולחן בסלון כבר היה לי סמרטוט ביד נכון? אז כבר עברתי על הספריה, וכבר עברתי גם על הטלויזיה, וליד המחשב יש סמרטוט וסנו חלונות כחול שמיועד רק לשולחן זכוכית של המחשב - אז ניקיתי גם אותו. כמה זמן זה לקח? 3 דקות.
ואני לא אומרת לעצמי, אוי הנה אני שוב מנקה, איזה מייאש לנקות, לא! ממש לא! למען האמת אני לא מספיקה להגיד לעצמי כלום וזה כבר נקי. זהו.
במקום לשטוף פעם בשבוע את כל הבית? אני שוטפת בחלקים, מדי פעם בערב אחרי שניקיתי משטחים במטבח אני עוברת על הרצפה עם סמרטוט לח. זהו. כמה זמן זה לקח? 2 דקות. בחדרים יש לי רצפת עץ אז לא שוטפים שם, רק מעבירים סמרטוט. בסלון יש לי שטיח אז אני לא שוטפת מתחת לשטיח בכל שבוע. שואב האבקהוא החבר הכי טוב שלי וגם של הבנות למען האמת. אני מכניסה אותו לחדר מדי פעם, שואב את השטיח בסלון, מאחורי הספות. וכל זה לא נעשה כמובן ביום אחד.
אני עושה כל פעם מעט. בלי לקרוא לזה מטלה.
אני חייבת להגיד לך שמאז שחזרתי לעצמי, שלקחתי את העניינים בידיים? יש לי זמן לטפח את עצמי, למרוח לק, לטפל בעור הפנים שלי (בחיים לא עשיתי זאת, אף פעם לא מצאתי זמן).
זה פשוט לעבוד בצורה נכונה, לא להתפזר תוך כדי - להישאר ממוקדת, לא להיות פרפקציוניסטית.
אני לא אומרת שהבית שלי הפך להיות פיקס. ממש לא. למען האמת בימים אלו? במרכז הסלון בעלי עושה שיפוץ (בלוקים, בטון) אז בכלל. הבית זקוק לשטיפה רצינית. אבל הוא מסודר, נראה רענן, על המטבח ופינת האוכל לא תרגישי שיש איזה שיפוץ. אני מטאטת כמעט כל יום. זה נשמע הרבה מה שאני עושה. נכון? זהו שממש לא. במשך היום יש פה ושם כוסות . כשהבנות מגיעות מבית הספר גם הן לעתים שוכחות לשים את הנעלים במקום. ולעתים אני צריכה להזכיר להן. וזה בסדר. זה בית. חיים בבית. אבל הדברים לא מצטברים. הם נעשים. אני הולכת לישון כשהבית פיקס. אני מגיעה מהעבודה בכיף.
איך היה קודם? הייתי קמה בבוקר לבית מבולגן, בלי אנרגיות, בגדים בכל מקום, נעליים באמצע הסלון מאתמול, הולכת לאמבטיה וגם שם ערמות של כביסה, זה מתיש הערמות האלו. הולכים לעבודה ולבית הספר. הייתי מגיעה מהעבודה ומתחילה לעבוד בבית שעה (רק במטבח, כלים, שיש) עד שהבנות באות (יום חינוך ארוך), הן היו באות ומוסיפות מהבלאגן שלהן, מגיע הערב אני נטולת כוחות ואנרגיות ולא מסוגלת לראות את הבית שלי יותר או לקום מהספה. מרגישה כמו סחבה, כועסת על בעלי על שלא עוזר לי, כביסות הייתי עושה רק בשישי שבת. לא היה לי חשק לקפל, מה זה כבר משנה כשכל הבית מבולגן?
הרגשתי כמו אדם חולה, והרגשתי שגם הבנות מתפקדות ככה, דברים התחילו להתקלקל בבית, בעלי נכנס לייאוש.
אז סוף שבוע אחד החלטתי.... והבראתי מזה. די לי. צריך להתאושש לפעמים. אני גם חושבת שלכל דבר יש גיל. בגיל צעיר יותר היו לי ילדים קטנים יותר בבית והאנרגיות הלכו אליהן, בתקופות מסויימות הבת שלי לא היתה במצב טוב כל כך (צרכים מיוחדים) והאנרגיות הלכו אליה. כעת כולנו אמורים להרגיש טוב, ולהחזיר לעצמנו את האנרגיות. להביא אנרגיות גם לבית שלנו.
אני גם חושבת שכשמחליטים לעבוד רק רבע שעה.... מספיקים המון. תנסי את זה.
[b][u]זה די מדכא כי עד שהכיור נקי אחרי שעתיים כבר יש עוד ארוחה ומתחילים שוב את הניקיון.[/u][/b]
כן. גם אני לא מאמינה שאני שוטפת את הכלים מיד אחרי הארוחה. אבל יקירתי, כשנולדה הבת הקטנה קניתי מדיח, למדיח נכנסים אך ורק כוסות, צלחות וסכום. הוא מופעל פעם ביומיים בערך. סירים ומחבתות אני רוחצת מיד אחרי הארוחה. ללא שום דיחוי. וזה לא לקוח לי כבר שעתיים.
[b][u]אני מרגישה שהבית הוא בור ללא תחתית. עושים ועושים ושוב יש ערימה חדשה.[/u][/b]
הוא אכן בור ללא תחתית, לכן אסור לדחות. עושים כל יום קצת.
יהלומית יקירתי, הנה דוגמא, עכשיו את כותבת לי מהבית שלך? שימי באופן קבוע סמרטוט וחומר ניקוי בהישג יד, שיהיה ליד המחשב באופן קבוע (בארונית/ בתוך השולחן מהצד/מעל השולחן בצד, מקום שלא רואים אותו מיד). בכל פעם שאת יושבת ממול למחשב ויש אבק? תנקי. את כבר יושבת שם אז זה בצ'יק. בערב לפני שאת הולכת לישון תפני את הכוסות משם, העיתונים, ספרים. ככה יהיה לך הרבה יותר חשק לשבת שם, ממול מחשב.
אני חייבת להגיד שלא בא רק בקטע של סדר וניקיון בבית. אולי זה התחיל משם אבל זה השפיע עלי להרבה מאוד כיוונים. אולי זה גם הויטמינים שהתחלתי לקחת.