^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מדהים ש"שיחות" כאן יכולות להתפרס על פני יותר מעשור!
אני גם חווה את הקושי הזה... אשתדל לעדכן כאן אם תהיה התפתחות שיש טעם לשתף בה.
בהצלחה למי שעוד מתחבט/ת בעניין

היי כולן, מוכר לגמרי, 12 שנים בהייטק, למזלי יכולתי להרשות לעצמי אחרי שנים לקחת שנה הפסקה וחתמתי אבטלה שנה והיה תענוג, אחכ חזרתי לעבוד עוד שנה ומשהו ושוב אבטלה ועכשיו שוב בדרך חזרה לעבודה. אולי הפסקה ואז חזרה זה משהו שיכול לעבוד גם אצלכן, חיבוק

הפחד הוא שהקשיים מהעבודה פשוט יתגלגלו להיות קשיים מסוג חדש, ושהסבל רק ישנה צורה.
זה בדרכ מה שקורה.

אם את רוצה נסי לרדת במשרה
זה אפשרי
בחוויה שלי אדם צריך זמן איכותי עם עצמו כדי לשמוח
והזמן שבין החזרה לעבודה של 9 שעות לבין השינה הוא לא בדיוק זמן כזה
מי שבעיקר יפסיד מצעד כזה זה מס הכנסה.

ואו..
כלום לא משתנה... אני כבר בת 40 השנה, ועוד לא היה לי האומץ לעשות את הצעד. עם שני ילדים, אחד בבית ספר פרטי, משכנתא וחוגים. מתרגלים לרמת חיים מסויימת ומאוד מפחיד לרדת ממנה. הפחד הוא שהקשיים מהעבודה פשוט יתגלגלו להיות קשיים מסוג חדש, ושהסבל רק ישנה צורה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו, הגעתי לדף הזה ממש מאותה המצוקה ומאותו העניין...
ממש, אבל ממש מעניין אותי מה אותה בחורה בחרה לעשות ומה היא עושה היום... הלוואי ותיכנס לכאן יום אחד

הייתי במצב דומה עד לפני חודש! אני בת 26 ופשוט התפטרתי מהסביבה המשמימה בהייטק... הרגשתי שחיי מתבזבזים במשרד ושנאתי להגיע לעבודה.
ניסיתי להחליף חברות אך הבעיה נשארה- לא אוהבת את התעשייה הזאת ובעיקר שהעבודה לא תורמת לעולם אלא לכיס של המנכל (מילא אם הייתי עושה תוכנות לתחום הרפואה/חינוך/מדע, רוב ההתעסקות שלי היה באיסוף נתונים ועיבודם לצורך הגדלת הרווחים בדרך מסוימת...על הפנים מבחינת החזון).
הרוטינות המגעילות במשרד הרגו אותי לאט לאט- ישיבות אין סופיות שבא להקיא, הרמות כוסיות ושיחות חתך מלחיצות.
באופן כללי, לדעתי, כלוב הזהב הזה לא שווה את המחיר הנפשי.

עם כל זאת, המצב שלי נוח מספיק לצעדים כאלה וזה קל לדבר ככה כשיש תמיכה... באופן כללי ממליצה לעבוד במשהו שלא מרגיש כמו ניצול ציני תמורת כסף.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לך תמצא אותה עכשיו..

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שיחה מעניינת של בחורה שהייתה בת 28 בשת 2006. והיום אני עצמי בן 29 והגעתי לטופיק הזה מתוך אותה מצוקה.
משהו השתנה ב10 השנים האלו? הצלחת לצאת לדרך שלך ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אולי תעברי לחול. שם משלמים יותר טוב למורים.
אני גם למדתי מדעי המחשב, ואני ממשיך עכשיו לתואר שני.
אני חושב אבל גם ללכת לתחום של מרצה על פני התעשייה.
אני גם כנראה אמשיך בחול, כי לא בא לי לעבוד 11 שעות ביום, ולקבל פחות.. מאשר לעבוד בחול 8 שעות ולקבל משכורת הרבה יותר טובה.
זה ההמלצה שלי, אבל אני לא ציוני במיוחד, אז אני לא יודע אם זה יתאים לך...

איתי,
קוראת אותך. אולי תכתוב עוד?

טוב, אני רוצה להודות לך על הדף הזה, אני חושב שההתלבטויות שתארת כאן קיימות אצל הרבה אנשים וגם אצלי. אני מקווה שזה לא היה סיכום לדף...
באופן אישי, כשהגעתי למסקנה שאני לא בקטע של לרוץ אחרי טכנולוגיות חדשות או לנהל, הלכתי לעשות תואר שני בתחום שקרוב יותר ללבי (ביואינפורמטיקה, עדיין מחשבים אבל עם ביולוגיה ותקווה לתרום לעולם בדרכי הצנועה...) והיום כבר התגלגלתי ללימודי דוקטורט. אחד הדברים שהכי נהנתי מהם בתואר השני היה לתרגל, ונדמה לי שזה גם הדבר שעשיתי הכי טוב בסופו של דבר מכל התואר . יש הרבה סיפוק בלהיות מסוגל להעביר ידע לאנשים אחרים בצורה שתגרום להם הנאה ועניין (נדמה לי שהצלחתי בזה, לפחות כשצברתי קצת נסיון בעסק). היום כבר קשה לי לראות את עצמי חוזר להייטק כ"פועל" או כ"מנהל", אבל עדיין אין לי מושג מה אני אעשה אחרי הדוקטורט אם לא אמשיך באקדמיה.
בשעות משבר אני חולם לעשות משהו שקשור לטיולים, למרות שאני נהנה ממה שאני עושה בלימודים זה ללא ספק הדבר שאני הכי אוהב לעשות. יש לי 1000 סיבות טובות שבגללן לא עשיתי את זה עד היום (משפחה עם ילדים קטנים, בטחון כלכלי, איך זה תורם לעולם, העובדה שאני בכל זאת נהנה ממה שאני עושה עכשיו וכו וכו, הן באמת סיבות טובות, תאמינו לי) והסיבה ה-1001 היא ש(כנראה כמוך) גם אני קצת מפחד ממהלך כ"כ דראסטי. אני חושב שיום אחד אני אגיע לסיטואציה שבה זה יתאים לי יותר ואז אני אלך על זה.

(אני לא באמת מאמין שאני כותב את כל זה כאן, כנראה שזה קשור לעובדה שבעוד שבועיים חל יום השנה לנסיעתנו לצ'ילה וארגנטינה מה שממלא אותי במחשבות "יחסי עם ההייטק - לאן" בתקופה הזאת של השנה )

איך שכיווצתם אותי בחמודות לשבבית

אבל לא מבינה אייך אפשר לעבוד כל כך הרבה זמן בעבודה שלא אוהבים? ועוד 9 שעות ביום?

הלוואי שהחיים היו כל כך פשוטים והייתי יכולה לחתום על המשפט הזה בהנף יד.
אבל,
א. כשהכסף הוא לא מותרות עבורך, באים להתארח אילוצים מסויימים, ולא תמיד אפשר לעצום עיניים ולהגיד - טוב אני אעשה מה שאני רוצה והכל יסתדר.
אולי זה גם עניין של לקיחת אחריות, ויכול להיות שלקחתי על עצמי אחריות גדולה מידי שקשה להחלץ ממנה -
בואי נאמר שאני עוד לא בעלת ילדים משלי, אבל הכסף שאני מרוויחה לא זורם לכיסי הפרטי בלבד.
.
ב. אני לא סובלת מכל רגע, וכמו שאמרתי יש נחמות בדמות אנשים נפלאים ומעניינים שמקיפים אותי.

ג. הבעסה מגיעה בעיקר ברגעי משבר, שבהן את שואלת את עצמך - אז בשביל מה אני עושה את כל זה בעצם, ומה זה נותן לי ולעולם?

ד. מנסים לעשות פעולות לריכוך הטראומה הסמויה - ירידה באחוזי משרה, לימודים תוך כדי...

אלא שמידי פעם זה חוזר להציק ולהעיק.
אני מרגישה שההייטק אצלי הוא זמני, אבל לא יודעת מתי בדיוק הזמן להגיד לו די.
לא רוצה ללכת בניו-אייג'יות עיוורת אחרי הרגש והלב ולהצטער עד אין קץ אחר כך.
נראה לי שקיבלתי פה כמה עצות טובות לגבי איך לאותת ימינה לפני ביצוע הפניה המסובכת..

תודה כולם ותזכו לשמוח במעשה ידיכם.

_הבנתי, שאין דבר כזה "ללמד".
אי אפשר "ללמד" אף אחד.
אפשר רק ללמוד._
למרות שזה לא לעניין הדף, אני חייב להגיב: אפשר ללמוד הרבה יותר מאדם שיודע ללמד.
[ולא להתבלבל בין לימוד (teaching) להוראה (instruction)].

ולעצם העניין: אני עושה בימים אלה הסבה אקדמית ממדעי הטבע (פיזיקה) למדעי החברה (לימוד מתמתיקה). הייתי מעדיף להתחיל מלימודי תואר ראשון, אבל כדי לדאוג לפרנסה, אני קפצתי ישר לפוסט-דוקטורט שמקנה לי מלגת קיום, ואני גם מלמד מעט באוניברסיטה הפתוחה. מבחינה כלכלית זה לא נוח כמו עבודה בהיי-טק אבל אפשר לקיים מזה משפחה (כרגע אני מפרנס יחיד).

שבבית - אם יש לך תואר ראשון, את יכולה לחפש מלגה ללימודי תואר שני בהוראה. המקום בו אני לומד המילגה מספיקה בהחלט לקיום סביר. הלימודים גם יתנו לך הזדמנות לבחון את המקצוע מהצד לפני שאת נכנסת אליו. לגבי אפשרויות תעסוקה: לא הייתי ממליץ לחפש עבודה במסגרות של משרד החינוך - כמעט בלתי אפשרי ללמד שם. יש הרבה מסגרות חינוך אחרות בארץ - ואין הרבה כח אדם מיומן שמתאים ללמד בהן. המשכורות שם לא גבוהות, אבל עם השלמת הכנסה מלימוד במכללה\אוניברסיטה\אקסטרני אפשר להתפרנס בכבוד רב.

_בשבילי הספר לשמור על האהבה הזאת עזר לי לעשות "טיפול עצמי" שגילה לי את האני המוכחש והאבוד שלי.
זה לא ספר לטיפול זוגי?_

בסוף מוצאים אהבה זה ספר לטיפול זוג. לשמור על האהבה הזו זה ספר טיפול עצמי לרווקים שמנסה לעזור לך לעבור כמה שלבים לפני שאת מוצאת בן זוג, על מנת שיהיה לך יותר קל איתו

בתכלס, מדובר בתוכנית טיפול עצמי די מקיפה.

שבבית,
איזה יופי של דף. אני גם מסתובבת פה באתר, ברווקותי, ונחמד לי למצוא לפעמים דפים שהם לא דווקא על הנקות וחיתולים רב"פ.(למרות שבעד בעד כל אלו).
אני גם בת 28, לפני כמה חודשים סיימתי תואר בתחום שבו את חושקת, ודרך אגב היו לימודים נפלאים עבורי,
אבל ברור לי שלמשרד החינוך אני לא רוצה להיכנס,
האמת שאני יודעת מה אני רוצה לעשות, אבל גם צריכה פרנסה ובינתיים התחום שאני מתפתחת בו הוא רק 'פרנסונת',
מבינה את הקונפליקט של למצוא עבודה גם מעניינת וגם כלכלית,
אבל לא מבינה אייך אפשר לעבוד כל כך הרבה זמן בעבודה שלא אוהבים? ועוד 9 שעות ביום?
מקווה שזה לא יישמע שיפוטי או ביקורתי, כי באמת אין לי כוונה כזו, באמת קשה לי להבין...אולי זה 'לא בוגר' אצלי, אבל אני לא מסוגלת כבר לעבוד בעבודות שאני צריכה להיות מנותקת מעצמי בהם, עבודות שכמו שאת כותבת, הלב לא שם.
וזה נראה לי חשוב.חשוב. חשוב.
לעבוד עם הלב, למצוא את המקום שבו את עם הלב. כי אנחנו אנשים. לא מכונות. יש לנו לב.
וזה לוקח זמן, העיניין הזה, כי כל התרבות שמסביבנו לא מעניין אותה לבבות של אנשים.
אבל אז מה??
בשביל זה יש את האתר הזה, שמזכיר אלטרנטיבות, לא?
ועוד משהו- יש מקצוע שאי אפשר ללמוד בגיל 28?
ושבבית, פעם אחת קראתי פה שהציעו להתחיל משינוי הניק, מה את אומרת?
ופלונית אלמונית,
בשבילי הספר לשמור על האהבה הזאת עזר לי לעשות "טיפול עצמי" שגילה לי את האני המוכחש והאבוד שלי.
זה לא ספר לטיפול זוגי?

אני מרגישה שהלב שלי לא שם. אני כל כך מזדהה איתך. מרגיש בדיוק כמוך.

יש לי מספיק "אימים" משלי, אל תוסיפי, נשמה
רק רציתי לומר שאם את לא מעוניינת, אז לא.. ברור שאם את מעוניינת בוא יבוא!

אני ממש מחכה לחווית גידול הילדים
גם אני מאד רציתי. ועכשיו אני יודעת מה אני הכי רוצה להיות כשאני אהיה גדולה: אמא.
זה לא אומר שלא אהיה תורמת מבחינה כלכלית, אבל כרגע יש לי מבחינתי את המקצוע הכי נחשק, מעניין ומספק בעולם שבו אני משקיעה שעות נוספות בהמון אהבה והנאה. זה עונה גם לשאלת ההבהרה שלך: לא. ומעולם לא הייתי "הייטקית". תמיד הייתי ניצן. עם עבודה בהייטק. היום אני פשוט ניצן, אמא של נהר.

אבל, נעזוב את התרפיה הפסיכולוגיסטית ונחזור לפרקטיקה

בבקשה אל תגידי מחשבים
מצטערת לאכזב. לימדתי מבני נתונים. תואר ראשון בהצטיינות ונסיון בהוראה/הדרכה. ואני מסכימה עם ההשערה שלך - בהחלט מאפשר לטעום. לי זה לא היה כל כך טעים... אבל אח"כ המשכתי בשיעורים פרטיים במתימטיקה לתלמידי תואר ראשון והיה לי הרבה יותר כיף, אבל יותר מהאינטראקציה 1 על 1...
(כתבתי לפני שראיתי את מה שבשמת כתבה. כרגיל, מסכימה...)

זה נכון שזה לא חינוך, אבל אולי דרך זה אפשר לטעום חלק מהחוויה...
חחח,
אצלי זו היתה אחת הדרכים שהביאה אותי לחינוך ביתי ולאי רצון ללמד שום דבר בשום אוניברסיטה ever again.
הבנתי, שאין דבר כזה "ללמד".
אי אפשר "ללמד" אף אחד.
אפשר רק ללמוד.

איתי זאת שאלה טובה.
נראה לי שזה גם וגם.
הכל התחיל בכך שבגיל 6 שמתי פתק בכותל ובו תחינתי התמימה להיות מורה בישראל. וזה נמשך, כשלאורך השנים הרגשתי שזה הדבר החשוב ביותר עלי אדמות, לעבוד עם אנשים, ללמוד איתם\מהם.
להעביר להם את מה שאני יכולה, ותוך כדי כך גם לפתח את האישיות שלי, את הסבלנות, האהבה, ההקשבה, הענווה...
גדלתי בחברה שבה התרומה למען הכלל היא ערך חשוב מאין כמוהו, ואני מרגישה שבדורנו החינוך הוא עניין קריטי.
לא כל אחד יכול לחנך, לעומת זאת הרבה מאוד אנשים יכולים לעבוד בהייטק. אני בטח לא מבין "הטובים למחשבים", אם כי החברה בה אני עובדת ככל הנראה מרוצה ממני, ולכן לא מצאה לנכון להעזיב אותי עד כה.
האתגרים בהייטק הם נקודתיים - לפתור בעיה כזו או אחרת בעזרת תוכנה. מסלול ההתקדמות הוא או דרך התעמקות בטכנולוגיה - מה שממש לא מעניין אותי,
או דרך ניהול - שאני לא בטוחה שיש לי הכישורים לכך, וזה גם דורש ראש גדול. אני מגיעה לעבודה בגישת ראש קטן, כי אין לי שום מטיבציה להתעמק בחומר, ובטח לא להצטרך להשאר שעות נוספות מעבר לטירוף של תשע שעות עבודה כל יום. הרי מראש הגעתי לשם כדי להתפרנס בכבוד, לא כדי לגמור לעצמי את החיים.

חוץ מכל הנ"ל, יש את תפאורת הייטק, "הבועה" אם אפשר לומר, שנותנת לך הכל, אבל כנראה גם לוקחת משהו בדרך.
קשה לי להשלים עם סוג כזה של עבודה, שמכניסה אותי למשרד סגור, בו אני מבלה את מיטב שעות היום, מבלי להיות מושפעת ממזג האויר בחוץ (למזלי יש חלון, במשרד אז אני יכולה לפחות לראות אם זה יום או לילה). החברה בה אני עובדת קשורה לתחום הטלוויזיה, ואני כל כך אנטי העניין הזה...
לאורך כל שנות עבודתי התנחמתי בכך שהאנשים סביבי הם מקסימים, אבל בשנים האחרונות גם זה לא הספיק וניסיתי לשנות - ירדתי לשמונים אחוז משרה, למדתי תחומים שונים שמעניינים אותי, וניסיתי גם קצת לעסוק בדברים אחרים תוך כדי,
אבל
כל הזמן מקננים בי רגשות אשמה שאת מה שאני באמת צריכה לעשות אני לא עושה עד הסוף (כלומר ללמוד חינוך), ויש גם פחד שיתפסו אותי ויגלו שאני לא באמת בקיאה בחומר שעליו אני עובדת ותחושה שאני משקרת לעצמי ומפספסת את הייעוד שלי..

בקיצור צרות.

נראה לי שאם בהוראה היו מרויחים כמו בהייטק, הרבה התלבטויות היו נעלמות...

http://www.stevepavlina.com/blog/2005/1 ... out-a-job/
לא מחדש הרבה אבל מסדר דברים בראש בצורה ברורה.
בכלל זה כנראה אתר מוצלח למדיי (המליצו לי, אבל אני לא כל כך מכירה עדיין).

מה הסיבה שבגללה חינוך נראה לך עדיף על הייטק, האם זה בגלל שחינוך יותר מעניין אותך, או שנראה לך יותר חשוב? האם הייטק לא מעניין אותך, או שהסביבה הוירטואלית והניתוק מ"העולם האמיתי" הם אלו שמציקים לך?

באותה המידה העצמאות הכלכלית שלך יכולה להפוך לתלות כלכלית (מבורכת) בינך לבין בן זוג(ת)ך העתידי ... אם וכאשר יבוא.

ניצן אמ, מה זה ה"אם" הזה? ברור שהוא יבוא(בעזרת השם). יש לי מספיק "אימים" משלי, אל תוסיפי, נשמה

אבל קלעת לדעתי ולכאורה אין לי שום בעיה להיות תלויה כלכלית בבן הזוג שלי, מבחינת המבנה האישיותי שלי.
כלומר אני לא מרגישה צורך להיות המפרנסת, להפך, אני ממש מחכה לחווית גידול הילדים, למרות שכמובן גם כאן יש חששות (אימאלה, כל שורה שנכתבת מעוררת בי עוד פחדים ותהיות.... ).
דא עקא, להורים שלי זה לא עשה טוב, וכן יש לי קצת חשש מזה. אודה על האמת, שזו היתה אחת הסיבות שרציתי בעצמאות הכלכלית, ופניתי ללימודי מחשבים . גדלתי באוירה של - אבא לא סומך על אימא ולא נותן לה כסף, ולא יכולתי לסבול את המחשבה שאצטרך אי פעם לבקש ממישהו כסף.
אבל...
נעזוב את התרפיה הפסיכולוגיסטית ונחזור לפרקטיקה - מה בדיוק לימדת בפתוחה (בבקשה אל תגידי מחשבים..) ואיזה תואר היית צריכה בשביל זה?
זה נכון שזה לא חינוך, אבל אולי דרך זה אפשר לטעום חלק מהחוויה...
ןשאלת הבהרה לסיום - האם את בעצמך עדיין הייטקית?

_תשובה נועזת - לא אין לי ילדים, ואף לא בעל, ולכן גם נראה לי שזה הזמן המתאים לעשות שינוי כזה.
אבל אני יודעת שהעצמאות הכלכלית שממנה אני נהנית עלולה להפוך לתלות בשקלים הבודדים..._
באותה המידה העצמאות הכלכלית שלך יכולה להפוך לתלות כלכלית (מבורכת) בינך לבין בן זוג(ת)ך העתידי (בין אם את המכניסה הראשית ובין אם הוא) אם וכאשר יבוא. הגישה הזהירה מובנת, אבל היא רק צד אחד של המטבע.

באופן אישי עד שפגשתי את זוגי פעלתי תחת אותן הנחות - שאני מכלכלת את עצמי. ומרגע שנפגשנו והפכנו ליחידה כלכלית אחת, ניתן לי חופש רב יותר לעסוק בשאלת המיצוי העצמי והאושר כקשור גם במשלח היד.

בהמשך לשאלתי הנועזת ולתשובתך הנועזת - אני מאד מזדהה ומבינה. לפני ההריון והלידה נמשכתי מאד לחינוך ולסיפוק שיש בחינוך (לעומת אי הסיפוק, בואי נודה, שיש לבחורה כמוני בהייטק, למרות ההצלחה.) התעניינתי אפילו בלימוד הדרכת שחייה לתינוקות כי זה נראה לי בערך הדבר הכי כיפי שאפשר לעשות - לשהות עם תינוקות במים בשיר ובתנועה.
בתי בת חודשיים וחצי - אני לא יכולה לחכות להליכה הראשונה שלנו לבריכה! אבל לא בוער לי לעשות את זה עם כל תינוק שהוא...

כדי להיות יותר פרקטית - בכל זאת, שאלת החוצה - אני לימדתי באוניברסיטה הפתוחה. אפשר לעשות את זה במקביל לעבודה בהייטק, בשעות הערב. השכר מכובד למול הזמן שמושקע, ואם זה מצליח ומוצא חן בעינייך, את יכולה להגביר את המינונים במקביל לירידה באחוזי משרה. יש תקופות לחוצות יותר של בדיקת עבודות ומבחנים. לא מתאים לכל אחד. את יכולה גם לפנות למכללות ולמכוני פסיכומטרי ולנסות את מזלך שם. יש בזה מן ההוראה (לא הייתי אומרת "חינוך") וזה יותר כלכלי.

אני מכירה אנשים בהייטק שבמקביל למדו גם רפואה אלטרנטיבית מאיזה סוג שהוא, ומטפלים באנשים במקביל לעבודתם בהייטק.
אם משהו מתחום הרפואה האלטרנטיבית נראה לך - אולי כדאי להתחיל בכיוון של שילוב כזה.
מה שכן, בהמשך, אם זה יילך טוב, אולי תוכלי לעזוב לגמרי את ההייטק.

תחום החינוך לא חייב להיות רק במערכת החינוך הרגילה, ולדעתי בכלל רצוי שלא. יש המו-ן נישות שקשורות לחינוך ולעבודה עם ילדים בכיוונים אחרים. (אני לא מספיק מכירה, אבל למשל הכיוון של אנתרופוסופיה).
אולי גם יש סוג של עבודה עם ילדים שאת יכולה לעשות באופן פרטי בשעות הנוחות לך, גם כן במקביל לעבודתך, עד שתצברי ביטחון, ותוכלי לעזוב את ההייטק.

היי חברה

העניין הוא שאני מסוגלת בהחלט לעבוד בהייטק, אבל אני מרגישה שהלב שלי לא שם. אני מאמינה הרבה יותר בערך של הוראה,
אך לצערי המדינה מאמינה בכך כנראה פחות...
אני מפחדת שיגיע יום שאצטער על כך שאפילו לא ניסיתי לשנות תחום,
ואולי לגלות עולם שמאפשר גם לשמוח ולרצות להצליח במעשי ידיך באמת.
בנוסף לכל זה יש בי גם רצון להתנתק מעולם ההייטק, מכל המציאות הוירטואלית הזו שמקיפה אותי. אני רוצה יותר לעבוד עם אנשים.

תשובה נועזת - לא אין לי ילדים, ואף לא בעל, ולכן גם נראה לי שזה הזמן המתאים לעשות שינוי כזה.
אבל אני יודעת שהעצמאות הכלכלית שממנה אני נהנית עלולה להפוך לתלות בשקלים הבודדים...

רפואה/מחשבים/משפטים

לא ברור לי מאיפה הבאת את האוסף המקרי הזה (זאת אומרת מאוד ברור לי אבל אין קשר בין זה לבין המציאות )
אני בטוחה שיש יותר סוחרים עשירים מעורכי דין לדוגמא.

א: מה אני באמת רוצה?

אני לא חושבת שיש מישהו בעולם הזה שבאמת לא יודע מה הוא רוצה.
אני חושבת שפשוט רבים מאוד האנשים שמדחיקים ואף מתכחשים לתכונות חזקות שלהם בתהליכי החיברות השונים.
בשבילי הספר לשמור על האהבה הזאת עזר לי לעשות "טיפול עצמי" שגילה לי את האני המוכחש והאבוד שלי.


האם אין מקצועות מלבד רפואה\מחשבים\משפטים שאפשר להתפרנס מהם בכבוד?

ברור שכן, ואם את מעוניינת בטבלאות מקצועות שכר את יכולה למצוא אותן באתר הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה כאן:
http://www1.cbs.gov.il/reader/?MIval=[po]cw usr view SHTML[/po]&ID=568

אבל לא נראה לי שזה יעזור לך במשהו. מה שיכול לעזור לך בגיל 28 (שזה גם גילי) זה להעמיק את ההכרות שלך עם עצמך ואת האמונה שלך בעצמך. לעלות על דרך ששואלת מי אני ומה יש לי לתרום לעולם ואיך מוצאת את דרכי להתפרנס מכך בכבוד.

את שואלת החוצה, איזה מקצועות יש, כמה מרוויחים בהם, איזה מהם רלוונטים בגיל 28.
השאלות החיצוניות האלו לא יוכלו לעזור לך, כי הסיבה שבן אדם מביא את עצמו למצב שהוא במשך 8 שנים מתכחש לצרכיו ורצונותיו ועושה "מה שצריך" היא חוסר בבטחון עצמי, חוסר באמונה בכך שהוא רצוי בחברה שלנו וראוי להתפרנס בה בכבוד כפי שהוא.

בהצלחה

מה לגבי להישאר בהייטק אבל לשנות קצת את שעות העבודה כך שתהיי יותר בבית? האם הרצון שלך לשנות נובע מהרצון שלך להיות יותר בבית או מהעניין עצמו, לעסוק במקצוע אחר שיגרום לך לסיפוק רב יותר?

רק שבבים קטנים של מחשבות שעלו בי למקרא דברייך...

מאז עברו שמונה שנים.
נסי ארבע עשרה... בשתי מילים: זה אפשרי. במלה אחת: מומלץ!
אכן, אפשר פחות ממה שהיה אפשר קודם. ועדיין אפשר הרבה מאד. וזה רק מבחינה כלכלית. משאר הבחינות אפשר הרבה יותר. יש זמן.

ובכן אודה ולא אבוש שתחום החינוך מעניין אותי מאוד
גם אותי נורא נורא עניין לפני ההריון. עכשיו מעניין אותי מאד תחום החינוך... של הבת שלי. ולשאלה נועזת: יש לך ילדים?

המרגיעון: "מה שרואה מבפנים הוא מה שנראה מבחוץ" - הרמה להנחתה?

אופס, בעיה א: מה אני באמת רוצה?
אה. אם כל הבעיות. איך תדעי אם לא תפני לשאלה הזאת מקום?

מאחלת לך המון הצלחה במסע הזה שפתחת. אולי תמצאי את עצמך בהייטק גם בסופו, אבל לפחות תהיי שם בטוב, בלי להרגיש שאת רק שורדת.

שלום כולם.

מאז שהתחלתי לעבוד במחשבים (ליתר דיוק, מהרגע שהתחלתי ללמוד מחשבים), הבנתי שזה לא בשבילי. מאז עברו שמונה שנים,
וראו זה פלא - אפשר לסחוב את זה, להרוויח כסף טוב, ולמרות שמד האושר לא מהבהב בעליצות, להכיר תודה על מה שיש.

ובכל זאת - לפחות פעם בחודש אני אומרת לעצמי שאני חייבת להפסיק לשרוד ולהתחיל לחיות, לעשות את מה שאני באמת רוצה.

אופס, בעיה א: מה אני באמת רוצה?
ובכן אודה ולא אבוש שתחום החינןך מעניין אותי מאוד, אבל - אני חוששת מאוד מן ההתרסקות הכלכלית שנובעת מן העיסוק בכך.
בטבלאות שכר רשמיות של הסתדרות המורים, ניכר שההשקעה לא משתלמת...
חוץ מזה שמליון אנשים טוענים שפשוט קשה עד בלתי אפשרי למצוא בזה עבודה.

ואני שואלת את עצמי ואתכם - איך להחלץ מזה?
האם אין מקצועות מלבד רפואה/מחשבים/משפטים שאפשר להתפרנס מהם בכבוד?

ואולי הרצון לעזוב את ההייטק נובע משחיקה, שתתקוף אותי בכל מקצוע?
אם אפשל בהוראה, ההשלכות יהיו חמורות הרבה יותר מכל טעות שאני אחראית לה כמתכנתת כיום...

הצילו.

אשמח לשמוע מבעלי ניסיון שמצליחים להתקיים בכבוד ממקצועות מעניינים וחשובים שרלוונטי להתחיל ללמוד אותם בגיל 28

תודה מראש מיואש.

ראו גם: לעזוב את העבודה או לא