על ידי בשמת_א* » 31 ינואר 2015, 11:37
_מטילה ספק בעובדה שלרופאה יש יותר ידע ממני לגבי הסודה לשתייה.
בשמת
יש בעיה עם הסודה לשתיה?_
רק עכשיו ראיתי שלא עניתי על השאלה הזאת.
אני ניסיתי את הסודה לשתייה כדיאודורנט בשנת 2007. נהגתי לפי ההמלצות שמתוארות כאן.
בהתחלה זה עבד וגם הרגיש נפלא.
אבל לאחר כמה שבועות של שימוש, פתאום הופיע אצלי ריח חדש של זיעה, מזעזע. חריף ובלתי נסבל.
אז הבנתי מה עשתה הסודה לשתייה: היא הרגה את כל אוכלוסיית החיידקים הטבעית שהיתה לי בבתי השחי. אז בהתחלה זה נראה יופי: אין ריח.
אבל אין בגוף שלנו ואקום בלי חיידקים. אז אוכלוסייה אלימה של חיידקים חדשים בעלי ריח זוועתי השתלטה על האיזור. אז הפסקתי לחלוטין את השימוש בסודה לשתייה, וחזרתי לשיטות של טרום-עידן-הדיאודורנט: לשטוף את בית השחי כמה פעמים ביום, ולהחליף חולצות (ולכבס בחולצות את איזור בית השחי. מי שעדיין זוכרת את עידן הכביסה ביד, אולי זוכרת שאחרי לבישה קלה היו מכבסים רק את איזור בית השחי ותולים לייבוש. כך היו מאריכים את חיי החולצה בין כביסה לכביסה).
המטרה היתה לשקם את אוכלוסיית החיידקים הטבעית שלי.
זה לקח כמה שבועות, של הימנעות מכל סוג של דיאודורנט - מקסימום, במקרי חירום, טיפה או שתיים של שמן אתרי לבנדר על צמר גפן לח.
הייתרון של שמנים אתריים על פני הסודה לשתייה הוא, שהם לא הורגים את אוכלוסיית החיידקים בצורה כזאת. אני יודעת שהלבנדר מחטא (וגם מרפא), אבל אני לא יודעת איך היחסים שלו עם החיידקים. מעניין אם מישהו השתמש רק בלבנדר או בשמן אתרי אחר לאורך זמן ויכול להעיד אם ההשפעה דומה להשפעת הסודה לשתייה.
_מטילה ספק בעובדה שלרופאה יש יותר ידע ממני לגבי הסודה לשתייה.
בשמת
יש בעיה עם הסודה לשתיה?_
רק עכשיו ראיתי שלא עניתי על השאלה הזאת.
אני ניסיתי את הסודה לשתייה כדיאודורנט בשנת 2007. נהגתי לפי ההמלצות שמתוארות כאן.
בהתחלה זה עבד וגם הרגיש נפלא.
אבל לאחר כמה שבועות של שימוש, פתאום הופיע אצלי ריח חדש של זיעה, מזעזע. חריף ובלתי נסבל.
אז הבנתי מה עשתה הסודה לשתייה: היא הרגה את כל אוכלוסיית החיידקים הטבעית שהיתה לי בבתי השחי. אז בהתחלה זה נראה יופי: אין ריח.
אבל אין בגוף שלנו ואקום בלי חיידקים. אז אוכלוסייה אלימה של חיידקים חדשים בעלי ריח זוועתי השתלטה על האיזור. אז הפסקתי לחלוטין את השימוש בסודה לשתייה, וחזרתי לשיטות של טרום-עידן-הדיאודורנט: לשטוף את בית השחי כמה פעמים ביום, ולהחליף חולצות (ולכבס בחולצות את איזור בית השחי. מי שעדיין זוכרת את עידן הכביסה ביד, אולי זוכרת שאחרי לבישה קלה היו מכבסים רק את איזור בית השחי ותולים לייבוש. כך היו מאריכים את חיי החולצה בין כביסה לכביסה).
המטרה היתה לשקם את אוכלוסיית החיידקים הטבעית שלי.
זה לקח כמה שבועות, של הימנעות מכל סוג של דיאודורנט - מקסימום, במקרי חירום, טיפה או שתיים של שמן אתרי לבנדר על צמר גפן לח.
הייתרון של שמנים אתריים על פני הסודה לשתייה הוא, שהם לא הורגים את אוכלוסיית החיידקים בצורה כזאת. אני יודעת שהלבנדר מחטא (וגם מרפא), אבל אני לא יודעת איך היחסים שלו עם החיידקים. מעניין אם מישהו השתמש רק בלבנדר או בשמן אתרי אחר לאורך זמן ויכול להעיד אם ההשפעה דומה להשפעת הסודה לשתייה.