על ידי עידית_ק* » 22 מרץ 2005, 09:34
אז לא בדקו אותי יותר מידי בחדר קבלה , אפילו לא נשכבתי למוניטור , עשו לי קצת בעמידה וראו שזה, זה. צעדנו לנו למרכז ללידה טבעית ואני ממש שמחה על כך , נכנסתי לחדר רציתי מיד להכנס לג'קוזי (שלא יגידו אח"כ שלא ניצלתי את הפסיליטיס) והרגשתי הקלה גדולה , המים מרפים ומשככים את הכאב. יהודית המיילדת הוציאה שמן עיסוי ונתנה לעוזי לעסות לי את הגב והציעה שאשכב לי קצת לאחור ואצבור כוחות ללידה. שכבתי לי ל2 שניות אבל הצירים הגיעו אחד אחרי השני וממש חזקים, נשענתי קדימה מרוכזת כולי בצירים ובניסיון להרפות, עוזי לוחש לי מילות עידוד באוזניים ומה שאני הכי זוכרת וממש שימח אותי זה שאמר שהוא מאוד שמח שאנחנו פה ולא בחדר לידה רגיל.
ככה זה נמשך כחצי שעה , משום מה רציתי לדעת מה השעה , כאילו ידעתי שזהו נתתי לעניין מספיק זמן ואפשר להתקדם... הקאתי את כל המים ששתיתי והתחילו צירים אחרים, צירי לחץ. יצאנו מהג'קוזי , יהודית פרסה מזרונים למרגלות המיטה "עידית, מה את רוצה?" אני:"ללדת" יהודית הציעה שאכרע ואכן ניסיתי אבל התיישבתי על הברכיים והיה לי נוח ככה נשענתי קדימה על המיטה . הראש החל לצאת עדיין בתוך שק מי השפיר ואני שולטת בצירים כמיטב יכולתי. יהודית לוחשת לי באוזן שעוד מעט תגיד לי לנשום נשימות קצובות - נשימות של כלב . זה קורה לבד , היא לא מתערבת והראש יוצא ואחריו הגוף היא תופסת אותה מאחור קורעת מעליה את שק מי שפיר ואני מושיטה ידיים ומושכת אותה אלי קדימה , מתיישבת עם הילה בזרועותי וממש צוחקת ובוכה מאושר. ככה דימיינתי פחות או יותר את הלידה ובמיוחד רציתי לשלוף אותה אליי. עוזי מתרגש כולו ובמיוחד ממראה של תינוקות בתוך שק מי שפיר מושלם.
נכנסתי למיטה הזוגית הילה בגישושי הנקה ואחרי שעה בערך עוזי הלך להעיר את הילדים . כולם בחדר לידה , נרגשים מחבקים ומנשקים .
נשארתי בחדר עוד כ4 שעות התקלחתי שם והביאו לי ארוחת בוקר.
הילה נולדה במשקל יפה של שלושה וחצי ק"ג בתוך שק מי שפיר שכבר הכיל מיים מקוניאלים ולכן הקפיצו אלי לחדר רופא ילדים צעיר (אפילו שמתי לב שהיה חתיך..) המיילדת הלבישה אותה ליטפה ונישקה תוך כדי , הייתה נהדרת. תודה ליהודית ולטייה המקסימה ולבעלי היקר.
אז לא בדקו אותי יותר מידי בחדר קבלה , אפילו לא נשכבתי למוניטור , עשו לי קצת בעמידה וראו שזה, זה. צעדנו לנו למרכז ללידה טבעית ואני ממש שמחה על כך , נכנסתי לחדר רציתי מיד להכנס לג'קוזי (שלא יגידו אח"כ שלא ניצלתי את הפסיליטיס) והרגשתי הקלה גדולה , המים מרפים ומשככים את הכאב. יהודית המיילדת הוציאה שמן עיסוי ונתנה לעוזי לעסות לי את הגב והציעה שאשכב לי קצת לאחור ואצבור כוחות ללידה. שכבתי לי ל2 שניות אבל הצירים הגיעו אחד אחרי השני וממש חזקים, נשענתי קדימה מרוכזת כולי בצירים ובניסיון להרפות, עוזי לוחש לי מילות עידוד באוזניים ומה שאני הכי זוכרת וממש שימח אותי זה שאמר שהוא מאוד שמח שאנחנו פה ולא בחדר לידה רגיל.
ככה זה נמשך כחצי שעה , משום מה רציתי לדעת מה השעה , כאילו ידעתי שזהו נתתי לעניין מספיק זמן ואפשר להתקדם... הקאתי את כל המים ששתיתי והתחילו צירים אחרים, צירי לחץ. יצאנו מהג'קוזי , יהודית פרסה מזרונים למרגלות המיטה "עידית, מה את רוצה?" אני:"ללדת" יהודית הציעה שאכרע ואכן ניסיתי אבל התיישבתי על הברכיים והיה לי נוח ככה נשענתי קדימה על המיטה . הראש החל לצאת עדיין בתוך שק מי השפיר ואני שולטת בצירים כמיטב יכולתי. יהודית לוחשת לי באוזן שעוד מעט תגיד לי לנשום נשימות קצובות - נשימות של כלב . זה קורה לבד , היא לא מתערבת והראש יוצא ואחריו הגוף היא תופסת אותה מאחור קורעת מעליה את שק מי שפיר ואני מושיטה ידיים ומושכת אותה אלי קדימה , מתיישבת עם הילה בזרועותי וממש צוחקת ובוכה מאושר. ככה דימיינתי פחות או יותר את הלידה ובמיוחד רציתי לשלוף אותה אליי. עוזי מתרגש כולו ובמיוחד ממראה של תינוקות בתוך שק מי שפיר מושלם.
נכנסתי למיטה הזוגית הילה בגישושי הנקה ואחרי שעה בערך עוזי הלך להעיר את הילדים . כולם בחדר לידה , נרגשים מחבקים ומנשקים .
נשארתי בחדר עוד כ4 שעות התקלחתי שם והביאו לי ארוחת בוקר.
הילה נולדה במשקל יפה של שלושה וחצי ק"ג בתוך שק מי שפיר שכבר הכיל מיים מקוניאלים ולכן הקפיצו אלי לחדר רופא ילדים צעיר (אפילו שמתי לב שהיה חתיך..) המיילדת הלבישה אותה ליטפה ונישקה תוך כדי , הייתה נהדרת. תודה ליהודית ולטייה המקסימה ולבעלי היקר.