על ידי תמרוש_רוש » 29 אוגוסט 2007, 13:56
בלת"ק -
מצחיק אותי מה גדולה ההפרדה שאני עושה בין שפה מדוברת לשפה כתובה.
השפה המדוברת שלי לא רק שהיתה מצוחצחת וממורקת עד גיל 18 - גם תיקנתי את השגיאות לכל העולם, וזה לא היה יפה מצידי. בפירוש.
בצבא פתאום ירד לי האסימון ששפה היא לא עניין להתגדר בו אלא אמצעי תקשורת, ונהיה לי (מאז ועד היום, צורת have been) חשוב יותר לכוון את המסר שלי שיגיע לאוזני המאזין, מאשר לדבוק בעברית תקנית בכל מחיר.
ונדבקו אלי כל מיני "טעויות" בדיבור שאני מתעקשת לשמור עליהן בחדווה ובששון, ואוי למי שיפריע לי. למשל, להדביק "היה" לעצמים ממין נקבה. היה לי תחושה שמשהו קורה. "היה" בעיני זו מילה כללית בפני עצמה, שאיננה כפופה ליחסי זכרנקבה.
אבל כתיבה זה משהו אחר. הכתיבה צריכה בעיני להיות אחרת, מובנית יותר, מוקפדת יותר, הרי אפשר לעצור לרגע ולחשוב על הניסוח! ושתהיה רוב הזמן גם נכונה יותר (אם כי לא תמיד). וכתיבה-בצורת-דיבור שאיננה מהוקצעת יכולה לעלות לי על העצבים.
חבל לי שאנשים אחרים לא משמרים סטנדרט קצת יותר גבוה לגבי השפה הכתובה שלהם, אפילו אם הדיבור הוא חפ-לפ.
אבל אני לא יודעת למה זה בעצם משנה.
בעצם אני כן יודעת. כי זה מנאחס את הקריאה ואת התקשורת.
בדיבור, לפחות את נמצאת עם הבנאדם, קולטת את הטון, ההתלהבות, המבט העיניים, כל המחוות הקטנות. בכתיבה, המילים זה כל מה שיש. אז הן נהיות חשובות יותר.
- וכן, יש הרבה טעויות בכתיבה, דקדוק ובעיקר בעיקר בתחביר, שפשוט מקשות על הבנת הנושא. זה כמו תגובת גוש. כמה פעמים דילגתי על הודעה כי לא יכולתי להבין למה התכוונה המשוררת? המון. לא חבל? אולי היה חשוב לה שאקרא, ואני לא קראתי כי לא היה לי כוח לפענוחים.
למען המטרה הזאת, של יצירת תקשורת ברורה יותר, ראוי להעיר ולהאיר את עיני העוברים-והשבים, ולפתוח דף כמו זה שידון בבעיה.*
בלת"ק -
מצחיק אותי מה גדולה ההפרדה שאני עושה בין שפה מדוברת לשפה כתובה.
השפה המדוברת שלי לא רק שהיתה מצוחצחת וממורקת עד גיל 18 - גם תיקנתי את השגיאות לכל העולם, וזה לא היה יפה מצידי. בפירוש.
בצבא פתאום ירד לי האסימון ששפה היא לא עניין להתגדר בו אלא אמצעי תקשורת, ונהיה לי (מאז ועד היום, צורת have been) חשוב יותר לכוון את המסר שלי שיגיע לאוזני המאזין, מאשר לדבוק בעברית תקנית בכל מחיר.
ונדבקו אלי כל מיני "טעויות" בדיבור שאני מתעקשת לשמור עליהן בחדווה ובששון, ואוי למי שיפריע לי. למשל, להדביק "היה" לעצמים ממין נקבה. היה לי תחושה שמשהו קורה. "היה" בעיני זו מילה כללית בפני עצמה, שאיננה כפופה ליחסי זכרנקבה.
אבל כתיבה זה משהו אחר. הכתיבה צריכה בעיני להיות אחרת, מובנית יותר, מוקפדת יותר, הרי אפשר לעצור לרגע ולחשוב על הניסוח! ושתהיה רוב הזמן גם נכונה יותר (אם כי לא תמיד). וכתיבה-בצורת-דיבור שאיננה מהוקצעת יכולה לעלות לי על העצבים.
חבל לי שאנשים אחרים לא משמרים סטנדרט קצת יותר גבוה לגבי השפה הכתובה שלהם, אפילו אם הדיבור הוא חפ-לפ.
אבל אני לא יודעת למה זה בעצם משנה.
בעצם אני כן יודעת. כי זה מנאחס את הקריאה ואת התקשורת.
בדיבור, לפחות את נמצאת עם הבנאדם, קולטת את הטון, ההתלהבות, המבט העיניים, כל המחוות הקטנות. בכתיבה, המילים זה כל מה שיש. אז הן נהיות חשובות יותר.
[list]
[*] וכן, יש הרבה טעויות בכתיבה, דקדוק ובעיקר בעיקר בתחביר, שפשוט מקשות על הבנת הנושא. זה כמו [po]תגובת גוש[/po]. כמה פעמים דילגתי על הודעה כי לא יכולתי להבין למה התכוונה המשוררת? המון. לא חבל? אולי היה חשוב לה שאקרא, ואני לא קראתי כי לא היה לי כוח לפענוחים.
[/list]
למען המטרה הזאת, של יצירת תקשורת ברורה יותר, ראוי להעיר ולהאיר את עיני העוברים-והשבים, ולפתוח דף כמו זה שידון בבעיה.*