שלום לך,
מצד אחד אני קוראת
לי אישית זה לא מפריע
ומצד שני
לצערי אני חושש שיש ניצול גם מסוג אחר
אני מציעה לשאול את עצמך סדרת שאלות-
נכון שהבית מעודד סגנון חיים של קירבה ומגע, אך האם אתם ההורים דיברתם בצורה מפורשת עם הילדים על סוגי מגע שונים (מגע מֶזין לעומת מגע מנצל), האם דיברתם על החשיבות של פרטיות אברי המין, האם דיברתם על כך שיש בעולם מצבים של ניצול מיני, האם דיברתם על מגע בין הפרטים במשפחה (ז"א ההורים והילדים) לעומת מגע בין כל פרט במשפחה (הכוונה בעיקר לילדים) לבין אנשים אחרים?
האם אתה מרגיש שהילדים שלך מצויידים בחיישנים ברורים לקלוט את המצבים שהם יכולים להיקלע אליהם??
למען האמת, אני מאמינה שגם במשפחה שבה הילדים מקבלים הרבה כלים אין שום סיבה להחזיק את המתח והשאלות בבטן.
אני מאמינה שתמיד עדיף לברר. מקסימום אין שם כלום.
ואם יש, ולא ביררנו, המחיר עלול להיות כבד.
אני חשה אי נוחות מהבדלי הגילאים בין חבר המשפחה לבין הילדים. הפער משמעותי. אני יכולה להבין את העניין שמגלים הבנים שלך בבחור הצעיר. הקטנים תמיד מסתכלים על הגדולים בהערצה. אני יותר מתקשה להבין את הבחור הצעיר.
כמובן שעדיין אין פה הטלת אשמה על הנער. אבל בשבילי זוהי נורה אדומה שמחייבת בדיקה.
מה גם שזה בדיוק מה שהבטן שלך אומרת. מה יש פה להפסיד??
השאלה היא איך עושים את זה??? כמה הצעות-
- למצוא זמן לדבר עם כל ילד לבד. לוודא שכולם יחסית רגועים (כבר אכלו ולא מחכים בדיוק לצפות בתכנית האהובה עליהם)
- לא לומר ממה אתה פוחד אלא לדובב את הילדים בשאלות פתוחות וכלליות. שים לב שאתה לא ממטיר את השאלות בלחץ. שחרר אותן לאט ובסבלנות ותקשיב הרבה.
תפתח באיזה משפט פשוט כמו- "אתמול הנער היה פה. אני שם לב שאתם מבלים הרבה זמן ביחד." ואז השאלות-
איזה מין חבר הוא?
מה אתה אוהב בו?
למה אתה חושב שהוא אוהב אותך כחבר?
יש לו חברים בגילו?
מה התחביבים שלו? וכו'
שים לב לתגובה של הילדים. גם לתוכן של התשובות , לטון הדיבור ולשפת הגוף.
- בשלב הבא תעבור לשאלות ישירות יותר-
מה אתם הכי אוהבים לעשות ביחד? וכו'
- לאחר שדיברת עם הילדים אני מציעה לך לנהל שיחה עם הנער. גם פה שים לב לתגובות שלו.
האם הוא מגיב לשאלות בחוסר שקט ניכר או יחסית שׁלֶו.
לסיום- במידה ואתה עושה את כל זה ועדיין נשאר עם תחושת בטן קשה, אני מציעה לך לפנות לשיחה עם איש מקצוע.
בהצלחה @}