עקרון הרצף באמנות של ילדים

שליחת תגובה

הפרטים לא חשובים, חשוב הפרט
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: עקרון הרצף באמנות של ילדים

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי פלוני_אלמונית* » 04 ינואר 2022, 07:59

|L| אוצר!
תודה.

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 04 יוני 2013, 02:06

יעל , היי
אני זוכרת שה'גדולה' היתה עדיין קטנה .
היא עכשיו גדולה יותר אבל אסור לשכוח שהיא ילדה קטנה בת שש וחצי .אני שמחה לשמוע שהיא מציירת באותנטיות . הטושים מקסימים אותה כי הם מאפשרים לדייק בפרטים הקטנים כמו עיניים , אף ופה . צמות , סרטים וכד'. לעומתם צבעי הפנדה מאפשרים יצירת גוונים וצביעה אכספרסיבית . כדאי שיהיו שם.
אני נוטה לנחם את הילדה ש"לא יצא לה כמו שרצתה" ואומרת ש "כנראה הציור רצה לצאת ככה" . או שאפשר להפוך את הדבר ההוא למשהו אחר . בגלל זה פנדה זה נורא טוב כי מערבבים וממציאים משהו אחר . אפשר כבר בגיל זה לפתח מודעות לחיסכון בנייר ויש בכך גם מסר לפיתרון בעיות בדרכים יצירתיות.
באשר ליחסים עם הקטנה בת השנתיים וחצי . האם הגדולה זוכרת שהקטנה היתה זוחלת לפני שהתחילה ללכת ?
כדאי להזכיר לה את זה ולספר איך "ככה זה כשילדים מתפתחים . בהתחלה זוחלים ואחר כך רק הולכים. בהתחלה מציירים שרבוטים ואח"כ מפתחים את השרבוטים בכל מיני דרכים .
חשוב לפתח אורך רוח וכבוד כלפי ההתפתחות . עכשיו הקטנה משרבטת ומציירת כמו שעושים ילדים בגיל שלה . "גם את ציירת ככה כשהיית קטנטונת" וזה היה כיף. ובבקשה , אל תשאלי אם לצייר

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי יעל* » 03 יוני 2013, 22:33

שלום חווה.
מזמן לא נכנסתי הנה. אבל לאחרונה הרגשתי שאני זקוקה לתזכורת. הגדולה בת 6.5 והקטנה בת 2.5
הגדולה מגלה עניין מחודש בציור ומגלה העדפה ברורה לטושים(מצרך שלא היה בביתנו עד לאחרונה שהתגלגל למטבחנו לוח מחיק עם טוש שחור...אני עוד שוקלת איך להעלים אותו...)
הציורים שלה מקסימים בעיני ואני כל כך שמחה על האותנטיות שעולה בהם.
אני מתלבטת איך להתייחס לאמנות שלה היום, שהיא כבר גדולה יותר ויש לה לפעמים גם ביקורת עצמית (לפעמים כשלא יצא לה משהו שרצתה היא מקמטת בכעס את הדף)
ועכשיו גם בסיטואציות של ציור משותף עם אחותה, או עם ילדים צעירים ממנה, היא פעמים רבות אומרת שהציור של הקטנה לא יפה או שואלת את הקטנה אם לצייר לה דברים. אני מרגישה שיותר מלקבל הוכחה שהציור של הקטנה לא יפה, היא רוצה לקבל אישור שהציור שלה יפה. וכך אני מגיבה. כשהיא באה להראות לי מה שציירה אני מחייכת ואומרת שזה יפה ומקסים. אבל אני תוהה האם זה נכון. האם ישנה דרך יותר נייטרלית להעביר את המסר . וגם אני מתלבטת איך להגיב לאינטראקציה מול הקטנה עם ה"הציור שלה לא יפה" והרצון לצייר עבורה כדי שיהיה גם לה יפה.

...
תודה

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 31 מאי 2013, 07:05

היי פנדה ,
סליחה עלי להיות טרחנית :-) :
אכן התכוונתי לזה להתחיל בהגשה לילדים. מה גיל הילדים שאת מתכוונת אליהם ?
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי פנדה* » 27 מאי 2013, 18:19

שלום חוה
אכן התכוונתי לזה להתחיל בהגשה לילדים
תודה!!

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 25 מאי 2013, 08:19

שלום פנדה
תמיד חשבתי \קראתי \ למדתי שנכון להתחיל
כשאת אומרת להתחיל למה את מתכוונת ? אני מתארת לעצמי שאת מתכוונת להתחיל בהגשה לילדים האם לזה את מתכוונת ?
נמשיך מכאן @}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי פנדה* » 19 מאי 2013, 09:52

שלום חוה,
אני עוקבת אחרי הדברים שלך ומאד נהנית
ראיתי שהמלצת על צבעי פנדה...
תמיד חשבתי \קראתי \ למדתי שנכון להתחיל עם צבעים בהירים ו"שקופים" כמו צבעי שעווה טבעיים (על פני פנדה) או צבעי מים (על פני צבעי גואש) שהצביעה בהם רכה ולא מוחלטת, ניתן להוסיף צבע על צבע...
מה דעתך חוה? האם יש לזה משמעות?

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אמא_מא* » 13 ינואר 2013, 21:46

חוה,
תודה,
תודה רבה!
כן, אני כל הזמן מרגישה שהגישה בגן לא מתאימה ובבית הוא מקבל יותר חופש עם החומרים.
תודה על ההנחיות הפשוטות - 3 צבעים
אני מאד מתחברת לדיוק - "עשיה" בחומרים, זה בהחלט יותר נכון כלפי גם באופן אישית

תודה @}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 11 ינואר 2013, 03:03

ואל תתביישי לשאול גם דברים ממש קטנים שתרצי לסיוע בתהליך.@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 11 ינואר 2013, 02:57

גם בגן תקופה ארוכה (אולי שנה) הוא היה ככה...קשקושים שחורים, (גם בדפי צביעה אגב, הוא לא התייחס לקוים) -אבל ציור מהיר וקצר...
הי אמא מא ,
מה שאת מתארת זה בדיוק השרבוט הטבעי של תינוקות . קצר , לא משנה הצבע , והשבח לאל לא מתייחס לקוים של החוברות כי זה ממש כלום בשבילו ממש כלום . משהו שלא קיים עדיין כמו הספינות שהאינדיאנים "לא ראו" אותן מתקרבות לחוף...
השרבוט של תינוקות קיים ללא התייחסות לצבע . זה המבוגרים דוחפים , כמובן לפני הזמן .השרבוט הוא תוצאה של התנהלות מוטורית , תנועת יד משאירה סימן : תנועה ישרה משאירה סימן ישר אשר נהפך תוך שנה שנתיים לקו , תנועה סיבובית משאירה סימן סיבובו אשר נהפך תוך שנה שנתיים , שלוש לסימן מעוגל סגור אשר בעתיד תוך שנתיים שלוש ייהפך לעיגול (עדיין לא מדוייק , כי אין בכך שום צורך רלוונטי לאדם בן 7-8.
שימי לב כמה איטית ונבונה היא ההתפתחות הטבעית .
"להחליף צבעים" זו משימה שהמבוגרים דוחפים לילדים , כמובן בטרם עת . אין בהחלפת הצבע שום חשיבות ושום אתגר בגיל הרך . זוהי פשוט הפרעה שיטתית לזרימה הטבעית של כתב המוח.
צבע שחור נבחר לעיתים קרובות מתוך חפיסה של צבעי שעווה בהיותו זה שנראה הכי ברור.
לעיתים גם ילד עם ראיה ירודה בוחר בשחור בגלל הבולטות שלו .
בעבר , ילדים בגיל 2-3 היו בוחרים שחור או חום , או כתום וצהוב מתוך קירבה לצבעים של קקי . אבל בעידן הטיטולים נדמה לי שיותר מידי ילדים לא נפגשים בכלל עם הקקי שלהם.
לעומת זאת בגילאי 7-8-9 בעיקר בעבודה בחימר עולה הקשר האסוציאטיבי עם קקי וסוף סוף יש לילד הזדמנות לחבר בין תחושות רגשיות ינקותיות שקיימות בכל אדם ביחס ל"פלא" של הפרשותיו לבין המגע עם החומר.
אצל ילדים אשר גדלים ללא חיתולים כל זה קיים אך באופן פשוט וטבעי .
כמובן שההבחנה בין צואה אמיתית לבין חומר כגון חימר , תורמת לרכישת המושג העמוק של מה זה "סמל" , של תחושת "אני" לעומת "לא אני", של יכולת הפרדה בין עניינים. (כולל הכושר להיפרד רגשית ).(הכל הרי קשור :-) )

ובזמן האחרון (חודשים 4 בהדרגה) כן יש לו הנאה בהחלפת הצבעים, ציור קווים ועיגולים --->דמויות, מרוכז יותר כשמצייר, בדפי צביעה בגן הוא מתייחס לקווים...
כן , הילד "התרגל" , למד מה רוצים ממנו , ויתר על מה שטבעי לו ובכך הפסיד את מה שהטבע העניק לו ככלי לעיבוד חווית החיים . שזו חוויה לא קלה ולא פשוטה. (וזאת הסיבה שהטבע יצר את המנגנון האמנותי).
הויתור הזה לא פשוט בשביל אף ילד .
והמחירים הרבה פעמים מאוד גבוהים.
אין מספיק מילים להגיד עד כמה משובש וגרוע לתת לילד כה צעיר חוברות צביעה .
חוברות צביעה זה דבר מיותר בכל גיל .
היד החופשית היא הדבר הכי אנושי שיש לנו .
הציור ביד חופשית הוא מכשיר סובלימטיבי
ענק מאין כמוהו.
כידוע לך , כיום אני עובדת עם מבוגרים (בציור מנדלות) וזוכה לסייע להחזרת היד החופשית
ותוך כדי כך לשיקום הכוחות הנפשיים.קשה לתאר כמה שמחה ועונג מוחזרים לאנשים בדרך זו. אסור לקחת זאת מהילדים .


לגבי הקטנה שלי - היא הפסיקה לבקש שאצייר לה, השרבוטים המעטים שלה מאז כוללים עיגולים עיגולים בתוך הדף, קטנים ובינוניים הממלאים את הדף

השבח לאל בורא עולם , בחיי אני מאושרת .
אז עכשיו , אם שמירת המנגנון הטבעי חשובה לך הדרך להמשיך היא מאוד פשוטה :
הניחי צבעי פנדה (שלושה -אדום , כחול וצהוב זה די והותר) באופן די שגרתי כך שהילדים יכולים לגשת לזה חופשי . כך גם עם נייר . ותני לה להמשיך עם מה שהיא עושה . שמרי על מאור פנים. וזהו.
שני הילדים שלך ספגו דרכך המון אהבה ל"עשייה" בחומרים (אני נמנעת מהמילה 'יצירה' ) והם עושים.
יש לשער שהבן ילך בעקבות אחותו ואולי יחזיר לעצמו את מה שנגזל ממנו . זה בהחלט יכול לקרות .(תאספי לעצמך את הציורים עם תאריך ושם שתכתבי מאחורי הדף . תוך שוש חמישה עד 7 חודשים יהיה שם תהליך נראה לעין)
ספרי לי בדרך
כל טוב@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אמא_מא* » 10 ינואר 2013, 21:15

חווה תודה!
קדחתנות של הנאה...? לא נראה לי, בדר"כ זה היה קצר... הוא לא "התמסר" לצבעים ולקשקושים
גם בגן תקופה ארוכה (אולי שנה) הוא היה ככה...קשקושים שחורים, (גם בדפי צביעה אגב, הוא לא התייחס לקוים) -אבל ציור מהיר וקצר... לא עניין אותו לצייר, תמיד סיים ראשון... כשלא היה שחור, הוא חיפש וכשראה שאין אז לקח חום כהה או כחול כהה - מה המשמעות שהוא התעקש תמיד לצייר בשחור?

ובזמן האחרון (חודשים 4 בהדרגה) כן יש לו הנאה בהחלפת הצבעים, ציור קווים ועיגולים --->דמויות, מרוכז יותר כשמצייר, בדפי צביעה בגן הוא מתייחס לקווים...
ראיה- אף פעם לא נבדק, זה היה נראה לי מוקדם

לגבי הקטנה שלי - היא הפסיקה לבקש שאצייר לה, השרבוטים המעטים שלה מאז כוללים עיגולים עיגולים בתוך הדף, קטנים ובינוניים הממלאים את הדף

בשאלתי "מה הלאה?" התייחסתי ל"דיאטה"

תודה רבה רבה
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 07 ינואר 2013, 16:39

אמא מא , חזרתי אלייך ,
קראתי היום שוב את כל ההתכתבות שלנו .
פרט שלא התייחסתי אליו מספיק קשור לבנך :
לגבי הבכור - עד החודשים האחרונים קשקושים קשקושים פרועים ושחורים - רק שחור ממש מגיל קטן.
זה ממש נפלא . זה נקרא שהוא עשה בדיוק מה שמתאים לגיל שלו ובאנרגיה 'פרועה' , האם ניתן לומר שזאת היתה קדחתנות של הנאה ?
ואז הוא בא מהגן עם דמות של "ילד" עשוי מקוים , ומה קרה עם השרבוטים ? הפסיק בבת אחת ? - אנא הוסיפי לי פרטים .
אגב , האם ידוע לך מה מצב הראיה של הילד ? האם נבדק בשנה האחרונה ?

בקריאתי החוזרת נזכרתי שהשיחה התחילה מציורי ברווז/יונה וכד' שהילדה מבקשת.
מה נשמע בתחום זה ? האם הפסיקה לבקש ? האם נשארת בתחום השרבוטים האופייניים לגיל שלה ? - לפי זה אדע מה לומר לך.

בינתיים אכן העלמתי את הצבעים וחומרי יצירה, אבל רציתי לשאול אותך מה הלאה? לכמה זמן? מתי ובאיזה אופן כן לחשוף אותה לזה?
לגבי ההמשך ראשית עלייך להמשיך להבין לעומק את העובדה שלילדים יש 'תוכנה' של שלבי עבודה אשר כתובה בבני האדם באופן גנטי .והתוכנה הזו מספקת אתגרים השלבים עד גיל 17 !!
כלומר את לא צריכה לדאוג מה הלאה.
אחכה לתשובתך ואז נמשיך @}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 07 ינואר 2013, 09:49

אני רוצה להוסיף שרוב העניין של היצירות זה ממלא מקום אצלי - אני אוהבת ליצור.
אמא מא היקרה ,
זאת אבחנה מאוד חשובה לעניין שאנו עוסקים בו .וכבר מזמן הבטחתי לך שאתייחס אלייך אישית . את אוהבת ליצור זה בפני עצמו דבר נפלא . תעשי בכיף !
העניין הוא שאת משתפת את הקטנטנים בעשייה/יצירה שלך ובלי להרגיש את חושפת אותם למופתים גדולים מידי עבורם.
אופס , פתאום אני חייבת להפסיק אמשיך היום.@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אמא_מא* » 06 ינואר 2013, 21:16

תודה חוה!
אחכה לקרוא את המשך דברייך...
רק דיוק קטן, ההפרש ביניהם הוא שנתיים ולא שלוש, הגדול בן ארבע+7 והקטנה שנתיים+8, ועדין בדברים מסוימים היא יותר קשובה ומרוכזת ומשתפת פעולה ממנו.
לגבי היצירות - תודה על הדיוק...
כשאנחנו מצירים\יוצרים אני מציירת כמו ילדה גם בדף שלי, אני משרבטת או מדביקה חופשי (נייר קרפ שקרענו) או צובעת במכחול לא משהו מוגדר...
החוסר שלמות של התוצר יפה בעיני, אצל ילדים ובכלל...
בינתיים אכן העלמתי את הצבעים וחומרי יצירה, אבל רציתי לשאול אותך מה הלאה? לכמה זמן? מתי ובאיזה אופן כן לחשוף אותה לזה?

@}@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 06 ינואר 2013, 19:15

בהשראת הדברים שלך חשבתי למשל על קילוף ירקות - מבחינתי גם זו יצירה...
הי אמא מא היקרה ,
חיתוך ירקות , קילוף הגזר , הכנת כדורי בצק ומעיכתם כעוגיה -כל אלה ושכמותן הן פעולות מבורכות , מתאימות לגיל הילדים. (הבת שלך קצת קטנה אבל עובדה היא קשובה , מתבוננת , לומדת ועושה - מזדהה עם אמא ומחקה גם את אחיה,אבל עלייך לשים לב לא להגזים. בין הילדים יש שלוש שנים הבדל ואת לא רוצה שהיא תדרוש מעצמה מעל לגילה כדרך חיים ! )
והפעולות האלה מבורכות באמת . ואילו ה"יצירה" שאת נוהגת לעשות עם הילדים היא דבר שונה מעיקרו. ואל תתבלבלו :
ההבדל הוא בסוג התוצר
חותכים ירקות למרק , לסלט , מכינים כדורי בצק ומועכים אותם ועושים עוגיות , (ובבקשה , לא עם שבלונות של צורות !) התוצר נבחן בחוויה חדשה ואחרת - בחוש הטעם , על ידי אכילה והנאה חושית אחרת. חתיכות קישואים מדוייקות כן או לא - המרק יהיה באותו הטעם.
לא כך בעבודות "יצירה" מהסוג שאת מדברת עליהן . אלה צריכות לעמוד בקריטריונים מחמירים של דיוק, התאמה והשוואה לדימויים חזותיים ריאליסטיים . התוצר מונח מול העיניים ומטריף את הדעת בחוסר השלמות שלו . ובנוסף אם וכאשר מוצגים לילד 'מופתים' שנעשו בידי אדם מבוגר .
אמשיך אח"כ.
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אמא_מא* » 04 ינואר 2013, 08:53

האם תוכלי לפרט מדוע גם הוא נכנס לדיאטה ?
כיוון שרוב הזמנים שאנחנו יוצרים ביחד זה היה בעיקר עם הגדול והיא היתה נילווית, מצטרפת... קשה לי לדמיין איך אני יוצרת איתו והיא עושה משהו אחר... אז הורדנו הילוך...

בהשראת הדברים שלך חשבתי למשל על קילוף ירקות - מבחינתי גם זו יצירה... גם בזה לא היית מדריכה אותה, שתקלף את הגזר חופשי? כי הדרכתי אותה קצת כאשר ידה בתוך ידי וקילפנו ביחד ומזה היא תפסה את התנועה ומקלפת לבד וממש ממש מבסוטה מזה...
מה את חושבת על זה?

_זו בכלל סוגיה אחרת שקשורה להעדר נפרדות בין אמא לבין baby וקשורה לשליטה ולא לאמנות .

את זה כותבת חוה שאומרת תמיד כי הכל קשור
נכון . צריך לומר 'בקטנה' . גם ההקשר לשליטה הוא יותר מורכב ._

איפה אוכל לקרוא על זה יותר... לא הבנתי...
האם כבר כתבת על זה ותוכלי להפנות אותי?

תודה רבה רבה
@}@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 02 ינואר 2013, 14:58

תמיד שמחה להצחיק
אולי צחקנית במקום אצנית , הרי שקלת לשנות את הניק שלך.. :-)

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 02 ינואר 2013, 12:19

הבעיות מתחילות כשהיא רוצה לצייר דברים שפתאום החליטה, אז יש תסכול ענקי שתמיד מסתיים בבכי וכעס.
אלינור בבית , יקירתי ,
הבאתי כאן ציטוט מאחד הפוסטים הקודמים שלך ואני מבקשת ממך לצטט את עצמך לאמא שלך .
כואב לי מאוד להגיד :
|אוף| , אמא שלך מזיקה לילדה .
(אני חוששת שהזיקה גם לך )
הנזק לקטנה הוא גדול . החשיפה שלה ל"לא לצאת מן הקוים" , להתערבויות כגון "לא לצבוע הכל באותו צבע" , והחוברות !|אוף|
כל אלה עיניינים זרים לחלוטין לילדה בת ארבע וחצי .
ראשית, אמך בבירור משדרת לקטנה שמה שהיא מציירת באופן טבעי זה לא ראוי ולא טוב ותאמיני לי , רק זה בלבד נוטע בילדה ספקות קשים ביחס לעצמה . ורק זה בלבד מסביר את ההיסטריה , הכעס , הבכי שאת מציינת באותו הפוסט .(20/12/2012)
שנית , כאשר נחשפת ל'מופתים' אלה אשר נשגבים ממנה בשלב זה היא מפסיקה לעשות מה שמתוכנן לפי המנגנון הטבעי . וחשוב לדעת שהמנגנון הטבעי עונה על מגוון רחב של צרכים פסיכו-פיזיים .
שלישית , אמך מחריפה את פיצול הנאמנויות שהילדה חווה וזה מקור חמור לנוירוזה שהיא סובלת ממנה.

כדאי שתדברי עם אמא שלך לא בבית ולא בנוכחות הילדה . כי בטוח שהשיחה תעבור לטונים גבוהים ולנושאים רגישים אחרים .
שבו יפה בבית קפה ודברו . הנושא רציני מאוד ושייך למכלול ההתפתחותי של האישיות של בתך.
אשמח לעזור לך ו/או להסביר עוד.
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 ינואר 2013, 19:45

תמיד שמחה להצחיק D-:

שנת טובה
אצנית

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אלינור_בבית* » 01 ינואר 2013, 14:43

ולהדריך את אמך להשתתף ביצירת המרחב הרגוע עבור הילדה.
חה חה זאת תהיה משימה.
אמא שלי מלמדת אותה לא לצאת מהקוים, לצבוע כל משטח בצבע שונה שלא "הכל יהיה אותו צבע",וכו,..
לעזור לה על ידי הימנעות מציור בנוכחותה והימנעות מחשיפה לדברים שאת מציירת לתקופה ממש ארוכה
להעלים חוברות צביעה
לא לשאול מה ציירת , לא להביא יותר דפי צביעה , להפסיק למרכז את הילדה .כמובן לא לשכוח "מאור פנים" אבל להפסיק עם שלל תשבחות ומחמאות .ולא לדאוג . בשום פנים לא לדאוג שמא איננה 'מתקדמת' כראוי . לתת לה להחלים.
כל זה ישמע לה לא שפוי לחלוטין, במיוחד הקטע של לא לחשוף לציורים וחוברות... גם ככה הם תופסים את כל הגישה החינוכי שלנו כבועה, זה יהיה מעניין..
האמת שרציתי לדבר איתה על זה אז תודה על החיזוק

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 01 ינואר 2013, 11:38

הי אצנית
אני לא מנסה להציג לה מודל לחיקוי, הרגיש לי מוקדם מדי.
:-) :-) הצחקת אותי יקירה ,
האבולוציה הקדימה אותך . את לא צריכה לנסות להציג לה מודל לחיקוי .
את מהווה מודל לחיקוי עבור ילדתך מטעם הטבע בכבודו ובעצמו .
זה מעמיד את ההורה המודע בפני אתגר גדול . דע לך כי ילדך מחקה אותך.

מה זה צבעי אצבעות?
אלה צבעים אשר נועדו מלכתחילה לצייר עם האצבעות -אינם רעילים וכד' .
כרגע ילדתך מורחת יוגורט, דייסה, בוץ, והאצבעות הן ה'מכחולים' שלה והיא ממש לא צריכה צבעי אצבעות .
בעיקר שזה לא טעים ואז היא פוסלת את זה באופן אוטומטי . כי כרגע הטעם גובר על החוויה של המריחה.
בגיל יותר מאוחר 3 , 4 כאשר עצם ההצטבעות גורמת שמחה אז צבעי אצבעות שהם יותר יפים מאשר טעימים מקבלים קידום בהעדפות .
גם בגיל 7 , 10 ומעלה , כאשר הילד מסוגל להבחין בעושר הצורני שניתן להפיק מן האצבעות - אז יש עליית מדרגה בערך האמנותי של צבעי האצבעות .

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 01 ינואר 2013, 00:05

הי אצנית ,
כתבנו באותם הרגעים אז הפוסט שלך נכנס בין אלינור בבית לבין הפוסט שלי ..
טוב שתהיה לך שנה טובה ומאושרת.
תשמעי היא ממש קטנה . היא עוד תעשה בעתיד הכל מהכל .
לילה טוב
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 31 דצמבר 2012, 23:56

הרבה מה"סיטואציות" קרו בעבר אחרי שראתה משהו שציירתי והתעורר בה רצון לצייר כמוני.
זהו בדיוק . מתוך הזדהות טבעית עם אמא + היא בכורה +
ואח"כ היא מתבוננת בזה בעיניים גדולות וסקרניות
כלומר , בעלת רגישות גבוהה במיוחד לתבניות אסתטיות - הכל ביחד + מה שאין אנו יודעים - מביא אותה לידי 'סיטואציה' ..
כשזה קורה פשוט להוריד אותה מזה ולהסביר שזאת משימה לא לגילה?
אני מציעה לעזור לה על ידי הימנעות מציור בנוכחותה והימנעות מחשיפה לדברים שאת מציירת לתקופה ממש ארוכה . בבחינת ליצור בשבילה 'מקום' פתוח , רחב , ללא חשיפה למופתים שאיננה יכולה לעכל .
לאפשר הרבה ציור בחברת אחיה הקטן , אבל ללא דיבור והסבר . פשוט להיות ברגוע.
להעלים חוברות צביעה ולהדריך את אמך להשתתף ביצירת המרחב הרגוע עבור הילדה .
לא לשאול מה ציירת , לא להביא יותר דפי צביעה , להפסיק למרכז את הילדה .כמובן לא לשכוח "מאור פנים" אבל להפסיק עם שלל תשבחות ומחמאות .ולא לדאוג . בשום פנים לא לדאוג שמא איננה 'מתקדמת' כראוי . לתת לה להחלים.
זה נראה למי שלא מבין כאילו אני מציעה להזניח את הילדה אבל האמת שאני פשוט מבקשת להניח לה .(())
ויש לה עכשיו אחות חדשה ? נולדה כבר ?
כן לתת לה להחזיק את הקטנה . לא למנוע ממנה גישה . לתת לה הזדמנויות רבות עד שהיא תירגע לגמרי מן הנוכחות שלה.
(())
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי פלוני_אלמונית* » 31 דצמבר 2012, 23:54

בעולם שאין בו נייר - הגוף הוא מקום נפלא לצייר עליו .
זהו זה בדיוק הקטע הצבעים שיש לה לא מציירים עליה.

וכאשר מגלים את הפופיק , זו בכלל חוויה .
לפני כמה שבועות היא גילתה את הפופיק, וכל פעם שאני אומרת את המילה היא צוחקת. (לא קשור אבל הייתי חייבת לספר (-: )

אילו זה היה , נניח ,נעצים - בטוח שהיית מצליחה לשים אותם במקום גבוה רחוק ממנה .
תודה על המשפט על זה. עכשיו אני מסתכלת על העטים כסכינים. כן אני יודעת שזה לא כזה מסוכן (-:, אבל זה עוזר לי ביותר להפנים את העניין.

(אפילו הטושים קבילים יותר )
לא יאמן עדיין לא מצאתי פנדה. אנחנו משתמשות בצבעים שמיועדים לגיל שנתיים. הם נראים לי דומים לפנדה, אבל עם החידוד בקצה. הם מאוד עבים. לפחות הם רכים מספיק בשבילה בשביל להשתולל.
יש לה תמיד קרטון גדול בפינה והיא נגשת אליו מדי פעם. אני לא מנסה להציג לה מודל לחיקוי, הרגיש לי מוקדם מדי.

מה זה צבעי אצבעות?

זה ממש אופייני לגיל שלה (שנתיים , שנה ושמונה ?) וזה יימשך כמה זמן.
בסך כמעט שנה וחצי. בחרתי בשם אצנית סתם, ומסתבר שמאז אצה לנו הדרך, אולי כדאי לי להחליף שם? (-:

מצטערת שיוצא לי מבולבל, אני עם ילדה יונקת ושהתחילה ללכת, לכן אין לי הרבה זמן לכתוב (לחשוב - המון).
אני מאוד מודה לך על הסבלנות הרבה.
אצנית

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אלינור_בבית* » 30 דצמבר 2012, 17:01

חוה יקרה,
תודה רבה על ההתייחסות.
בינתיים לא היו סיטואציות. כל הפעמים האחרונות שציירה היתה ספונטאניות, אולי זה באמת קשור לכך שהיא מציירת יחד עם אחיה הקטן.
פעם אחת לקחה סלוטייפ ורצתה להדביק אז נתתי לה את המספריים שתוכל לחתוך בעצמה רצועות ואז היא לקחה דף של נייר סופג מהמטבח וגזרה חתיכות קטנות של נייר קרפ צבעוני והדביקה עליו. זה היה חמוד ונעשה בהנאה!
לפעמים אני סתם משרבטת לי כל מיני ציורים על נייר כשאני בטלפון ואח"כ היא מתבוננת בזה בעיניים גדולות וסקרניות ושואלת אותי מה זה ולמה ציירתי את זה ועוד.
הרבה מה"סיטואציות" קרו בעבר אחרי שראתה משהו שציירתי והתעורר בה רצון לצייר כמוני. אז כשזה קורה פשוט להוריד אותה מזה ולהסביר שזאת משימה לא לגילה?

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 29 דצמבר 2012, 00:33

אבל מכיוון שהבית משמש גם כעסק, היא תמיד מוצאת.
היא ממש קטנטונת וזה שהיא מוצאת זה מפני שאת לא מקפידה לשים את זה במקום גבוה .
אין לי רעיון אחר .
אילו זה היה , נניח ,נעצים - בטוח שהיית מצליחה לשים אותם במקום גבוה רחוק ממנה .
אני לא אומרת שהעט הוא דבר כה מזיק אבל הפנדה , הצבעים ,הם טובים ומועילים !
(אפילו הטושים :-) קבילים יותר )
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 29 דצמבר 2012, 00:25

הי אצנית !
היא אוהבת לקשקש על עצמה.
זה ממש אופייני לגיל שלה (שנתיים , שנה ושמונה ?) וזה יימשך כמה זמן.
תחשבו "פרימיטיבי" :
בעולם שאין בו נייר - הגוף הוא מקום נפלא לצייר עליו . הבטן ממש גליון :-)
וכאשר מגלים את הפופיק , זו בכלל חוויה . (ממש מדיטטיבית)
זה קורה בטבע עם בוץ , מיצים , פחם של גחלים ולך תדע מה עוד - בעיקר שההורים מתקשטים , מתאפרים , מציירים על הגוף ועל הגב (!) ועוד עושים טקסים מלווים בשירה וריקודים !!
עכשיו , אצל הבת שלך , כמו אצל כל אדם מהדהדת שארית השפה הנשכחת הזאת - שפת האמנות הראשונית .
והיא מציירת על הגוף.
סיטואציה מרתקת עבורה מכל בחינה.
אילו השתמשת בחיי היומיום בפנדה היא היתה עושה זאת בפנדה .
אבל את משתמשת בעט .
והיא , מתוך כושר חיקוי קדמוני זה אשר כל תינוק מצויד בו ובכוחו הוא לומד מהר את הדברים הכי חשובים (אכילה, הליכה, דיבור...),
היא שואפת אל העט .
כדאי שתשתמשי בעצמך בפנדה , בצבעי אצבעות , ואז היא תחקה אותך .
אלה חומרים עשירים אשר בהם הצבע והכתם
מבטיחים גם חוויות רגשיות ולא רק שכליות כפי נותן העט .
ברור שהיא רואה אותך עם העט ככלי עבודה
ומאחר שאת 'משתדלת' לא לתת לה היא מאותגרת ממנו עכשיו:-)
תנסי לחדש לה ולהשתמש 'בשביל עצמך' ותראי שגם זה יאתגר אותה כי יש לילדים צורך עז לחקות את ההורה .
עוד משו ?
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי פלוני_אלמונית* » 28 דצמבר 2012, 19:33

זו בכלל סוגיה אחרת שקשורה להעדר נפרדות בין אמא לבין וקשורה לשליטה ולא לאמנות .

הענין הוא שיש תכונות מסויימות לעט ולטושים אשר גורמות לילדים להעדיף אותם על פני הפנדה .

האם תוכלי לפרט?
לי יש את אותה בעיה. אני מעלימה את כל העטים, אבל מכיוון שהבית משמש גם כעסק, היא תמיד מוצאת. היא אוהבת לקשקש על עצמה.
תודה
אצנית

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 28 דצמבר 2012, 09:54

מצטטת את עצמי :
זו בכלל סוגיה אחרת שקשורה להעדר נפרדות בין אמא לבין |תינוק| וקשורה לשליטה ולא לאמנות .

את זה כותבת חוה שאומרת תמיד כי הכל קשור
נכון . צריך לומר 'בקטנה' . גם ההקשר לשליטה הוא יותר מורכב .
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 28 דצמבר 2012, 01:56

ובבית? נכון לתת לו למשל גזירה חופשית?
חופשית זאת מילת מפתח בכל מה שקשור לאמנות .בטח לתת לו .
אבל לא להתבלבל : החומרים והכלים מכתיבים חוקים שאין מנוס מהם .
בגלל זה לא הייתי נותנת עט לילד/תינוק .
ואם היא רוצה דווקא מפני שאני משתמשת בה באותו רגע - זו בכלל סוגיה אחרת שקשורה להעדר נפרדות בין אמא לבין |תינוק| וקשורה לשליטה ולא לאמנות .
אחזור בפעם האלף :הטוב ביותר זה פנדה . הענין הוא שיש תכונות מסויימות לעט ולטושים אשר גורמות לילדים להעדיף אותם על פני הפנדה .

האם תוכלי לפרט מדוע גם הוא נכנס לדיאטה ?
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אמא_מא* » 27 דצמבר 2012, 22:52

אני בנתיים לא מוציאה צבעים ודפים, אבל אם היא רואה אותי עם עט ביד היא מבקשת...
אצל סבתא מסתבר היא מבקשת לצייר, היא ציירה עיגולים עיגולים בתוך הדף, קטנים ובינוניים הממלאים את הדף.
רציתי גם לשאול לגבי הבכור, אני מעריכה שגזירה על הקו הוא למד בגן, כמו שאמרתי אני הופתעתי לראות שהוא יודע לעשות את זה וגם אוהב! לעשות את זה - זה כאילו אתגר בשבילו שהוא שמח מהתוצאה. ובבית? נכון לתת לו למשל גזירה חופשית? או התנסות חופשית בחומרים\כלים שונים כ"תיקון"?
(למרות שגם הוא נכנס איתנו ל"דיאטה")

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אמא_מא* » 27 דצמבר 2012, 22:26

תודה חווה על ההתייחסות...
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 26 דצמבר 2012, 15:52

טוב ,לוקחים נייר אחר . לא הנייר שהוא "היצירה" שלה . ומראים שלב אחרי שלב איך להניח , איך ללחוץ וכד ' .
תשימו לב לדבר מאוד חשוב :
כאשר לומדים להשתמש בשדכן , במספריים וכד' זה ממש חשוב להתאמן באורח חופשי שאינו קשור ליצירה . חשוב שהשימוש בכלי הוא זה שיהיה המטרה . נגיד עם שדכן 'סתם' לחבר ניירות , רצועות או חתיכות בדרגה לגמרי 'שירבוטית', כלומר ללא תכלית לכאורה . מזה "יוצא" תמיד 'משהו' כי זה הטבע של התהליך.הילד מעניק משמעות תוך כדי משחק וזה הסדר הנכון של הפעילות הילדית !
והרבה פעמים אנחנו בכלל לא יודעים מה המשמעות שהוא העניק לפעולתו .
אך עצם זה שהוא עושה סימן שיש שם משמעות בשבילו .(לא לחטט על ידי שאלות)
מאוד חשוב למנוע מתח .
בגיל ארבע וחצי , אסור לגזור לפי קו מפני שזה מכפיל את המשימה : זה גם משימה מוטורית לא פשוטה וגם ריכוז של תיאום עין ויד - זה מכניס מתח פסיכופיזי אשר משפיע לרעה בטווח קצר ובטווח ארוך.
אני בכלל שואפת לעבודה ביד חופשית.
זה חשוב יותר מהכל . לא אכפת לי בכלל ה"תוצאה" . גישה זו מותאמת לאופי העשייה של האדם/הילד - עשייה מתוך משחק בכל גיל בכל הרמות - זו הגישה שמעניקה את שמחת החיים לכל עשייה .
ראו , הוזהרתם ! :-)

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 26 דצמבר 2012, 15:28

היייי רונית !
איזה כיף לשמוע ממך .
את גם מעלה נקודה שמאפשרת לי לדייק משהו שזה לטובת כולם :
סיטואצית הממרח היא תופעה טבעית .
אנחנו צריכים לדעת שזה טבעי ולדעתי אנחנו צריכים להיות קשובים לתופעה , לשים לב כאשר התינוק מרוכז בכך , לעצור את עצמנו ולתת לו להישאר באותו רגע של ריכוז ממוקד. זה הריכוז שאנחנו מחפשים .זה השקם של החוקר הצעיר.
אני מייחסת חשיבות גדולה לרגעים האלה כי אין כבר הרבה הזדמנויות לכך בחיי התינוק . התינוקות שלנו גדלים באורח נקי מידי כידוע .
וכאשר אנו מחנכים את עצמנו לשתוק ברגעי הקסם האלה , אנחנו עושים לילדינו טובה גדולה מאוד !!

העיקר : אני מאושרת לשמוע שהילד (כבר בן שבע ! כן..(()) ) מתהולל עם הקצף באמבטיה זה נפלא בשבילו !
ועוד , ספציפית בקשר לקטנה :
צריך לזכור שהיא ילדה שלישית . היא 'צריכה' לייחד את עצמה מאחרים .
וגם : מאוד ייתכן שסיטואציית הממרח עוברת עליה ברגעים שאת לא רואה .
השאלה שלי היא :
האם את מודאגת ?
כי אם את מודאגת אבקש ממך לפרט את הנתונים המרכיבים את דאגתך .
ואז נראה אם צריך ליזום משהו .
בעיקרון כדאי לצפות בה ולראות אותה.
לא צריך ליזום רק מפני שמבחינה תיאורטית ידוע לנו על סיטואציית הממרח .
(()) לכולכם .
זיהיתי אותך , לא טעיתי , נכון ?
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 26 דצמבר 2012, 14:44

אמא מא ,
לא שכחתי אותך . פשוט מצבה הקשה של הקטנה של אלינור הזעיק אותי .
גם חשבתי שמהמקרה שלה את יכולה לקבל כיוון מחשבה בקשר לילדייך ולעצמך .
אבל אני מבטיחה לקרוא שוב ולכתוב לך בהתייחסות ספציפית אלייך .
תאמיני , אני לפעמים חייבת 'לישון' לילה על הפוסטים כדי להיכנס ולדייק...
(())@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 26 דצמבר 2012, 14:38

אלינור בבית ,
זה באמת נכון :
מניחה שכשאצלי לא יהיו רגשות מעורבים אז המסר יעבור חלק.
אבל ממש בתוכך ייקח תהליך ארוך ולמען בתך את צריכה להתעשת עכשיו .
וזה מה שייתן לך כרגע את המוטיבציה לעשות מה שצריך..
למען הבת את צריכה לומר זאת , בקול שקול שקט אשר אין אחריו הסברים נוספים .(את נוטה להסביר . זה מאוד כאילו דמוקרטי אבל לא מתאים ליכולת הרגשית של ילדים .) (אסביר אם אתבקש).
אם היא תשאל אותי למה זאת טעות לצייר לה או לגזור לה מה אוכל לענות?
תשובתך תהיה , בליווי יד על הכתף או חצי חיבוק : זה פשוט ככה . או : זה הסבר ארוך ולא לגיל שלך כרגע .
או: למדתי לאחרונה שזאת היתה טעות ועכשיו אני מתקנת אותה .
אחד מאלה את אומרת ללא טיפת היסוס . בקול הכי בטוח שיש לך . באותו בטחון שאת חדורה בו כאשר את מונעת ממנה לחצות באור אדום .
אלינור , ברור לי שאת מפחדת מהקריזות שלה . כאן יעמוד בפנייך אתגר לא קטן .
היא מתחילה עם קריזה . - את מחבקת אותה , רצוי מהגב עם ידיים על הבטן שלה ומחבקת היטב (()) ואומרת: אני מבינה מה את מרגישה . זה מעצבן אותך , בואי , תתגברי על הצער . אני איתך .אני רואה שאת עצובה .(כמובן לא הכל ...)
את מפנה אותה אלייך , מוסיפה חיבוק , נשיקה , משחררת אותה בעדינות . עושה תה עם דבש לשתיכן, או מפנה אותה בחצי מילה לענייניה,או אפילו אומרת לה - לכי תמצאי לך לעשות משהו אחר. עוד חיבוקון או מגע בכתף - וזהו .
תספרי לי על כך .@}
בקשר לשימוש בשדכן , מספריים או כל כלי אחר - הגישה הנכונה היא ללמד להשתמש בכלי . וזאת לעשות בחפץ לב !
היא בת ארבע וחצי זה מוקדם בעיקר מפני שנחשפה לכלים כשהיתה קטנה
ובעצם לא למדה לאט להשתמש בשדכן. (למעשה עכשיו זה היה הזמן להתחיל לאט לאט עם כלים . וזה גם מוקדם מידי . פשוט בימינו זה כמעט אבוד - הכל מוקדם מידי והנוירוזות גואות |אוף| )
טוב ,לוקחים נייר אחר . לא הנייר שהוא "היצירה" שלה . ומראים שלב אחרי שלב איך להניח , איך ללחוץ וכד ' .
בעיקרון להפסיק לחבר בשבילה חיבורים שהם מסובכים בשבילה.
לא אשקר אותך : גם אני לוקחת לפעמים ופותרת לילד את הבעיה אבל זאת טעות ואני משתדלת מאוד לא לעשות אותה . ואני גם אומרת לו עדיף שאני אלמד אותך איך לעשות . ואני גם מראה לו תראה מדוע זה לא הצליח קודם .
אני ממש לא מסכימה "לעשות" והוא הלך בזמן הזה לעשות משהו אחר ... -
מצב כזה מוכיח לי שכל הסיפור מעל גילו - ואני עוזבת את העניין.
נמשיך ?@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי רונית* » 25 דצמבר 2012, 22:45

חוה יקרה,
זמן רב לא בקרתי כאן והנה אני שוב קוראת בדף ושאלתי היום, האם יש משמעות לכך שאין סיטואצית ממרח כלומר שאין התעסקות בלמרוח את האוכל(ו\או הפרשות,בוץ ,קצף גילוח באמבטיה שהגדולים עדיין נהנים למרוח ולצייר בו). חושבת על הקטנה שלי שעוד מעט בת שנתיים. מודה שאחרי שקראתי פה בימים האחרונים אפ ילו הצעתי כבדרך אגב יוגורט למריחה והיתה התנגדות ובודאי להשתתף בהילולת הקצף שעשה אחיה בן השבע באמבטיה.

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אמא_מא* » 25 דצמבר 2012, 22:21

חוה יקרה,
האם ראית את התשובה שלי?
@

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אלינור_בבית* » 25 דצמבר 2012, 21:41

חוה יקרה,
וואו, כמה שאת קולעת בול.
אם היא תשאל אותי למה זאת טעות לצייר לה או לגזור לה מה אוכל לענות?
ומה לגבי להדק עבורה עם שדכן?(משהו שלא הייתי מתלהבת שתתעסק איתו לבד והיא גם לא מצליחה ללחוץ).האם גם בכך יעבור אותו המסר? האם כל מה שאינה יכולה לעשות ואני עושה עבורה בנושא האומנות מעביר את המסר הזה?
את הגישה של "מה שיוצא אני מרוצה" ניסיתי לא מעט לאחרונה אבל הקריזה המשיכה כאילו לא אמרתי כלום.מניחה שכשאצלי לא יהיו רגשות מעורבים אז המסר יעבור חלק. אין לי מושג מה הבעיה שלי עם ציור, איפה השתבש הכל והאם זה טוב או לא. הנושא בבחינת סתום לגמרי עבורי.
הדבר היחיד שאני יודעת זה שיש לי הרגשת התכווצות כשאני צריכה לצייר משהו ככה עם עצמי בבית.
חברה טובה שלי כתבה ספר ילדים וממש רצתה שאני אהיה המאיירת. היא מכירה את הקושי שלי ולכן ישבה עלי עד שלקחתי דף והתחלתי (חודשים רבים). עשיתי איור אחד, לא סיימתי, בסוף הילד שפך לי על זה משהו והלך הכל..
זה המצב.
אשמח לנהל את השיחה הזאת כאן.
המון תודות על ההקשבה והנסיון לעזור |L|

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 25 דצמבר 2012, 10:05

אלינור בבית ,
עכשיו ניגש לאובדן הפוקוס שהיא חווה והקריזות שהיא מביאה .
בחושים טבעיים הילדה יודעת שציור זה תחום שמאוד חשוב לך. (וכמו שאמרנו זו נקודה רגישה אצלך)
היא מרגישה היטב את הכוח שיש לה עלייך:
כשהיא תבחר לצייר משהו שמעל כוחותיה תהיה לה הזדמנות "לגיטימית" לקבל אותך לעצמה .
אבל אל תחשבי שהיא לא סובלת . היא באמת מרגישה אבודה כשהיא 'מחליטה' לצייר משהו שממש ממש לא מתאים לגיל שלה .
היא באמת חווה תחושת אסון כאשר "לא יוצא לה " .
אבל החדשות הרעות הן שגם את חווה תחושת אסון כאשר "זה לא יוצא" .
אבל האמת הפשוטה היא שזה ממש ממש לא אסון . "מה שיוצא אני מרוצה " זאת סיסמה נחמדה אשר תורמת הרבה להכנסת אוירה עליזה ופשוטה .
לדעתי גם אין מנוס מגישה סמכותית ופשוטה כמו:
"זה לא לגיל שלך . בואי למטבח ותהיי על ידי בזמן שאני מבשלת או שתשחקי במשהו אחר".

ותאמיני , אפשר גם לומר בפשטות לילדה :
"תשמעי , אני עשיתי טעות שציירתי בשבילך וגזרתי בשבילך .
עכשיו אני מתקנת את הטעות ולא גוזרת ולא מציירת בשבילך "
ואז היא :
אבל אמא , אני מוכרחה שתעשי לי .
ואז את : "עשיתי טעות ואני חייבת להפסיק עם הטעות הזאת . פשוט אחכה בסבלנות שתגדלי קצת ובינתיים תשחקי בדברים אחרים."

אלינור בבית , יקירתי
צריך כוח ואומץ לטפל בענין ואני מאוד מכבדת אותך על המאמץ והכל.
אמשיך לכתוב לך אח"כ . בינתיים יש כאן די חומר לעיכול .
כתבי לי איך את עם כל זה .
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 25 דצמבר 2012, 09:07

אלינור בבית ,
אני ממשיכה לפורר את הגוש :
את ציירת לילדתך בהיותה בת שנתיים ויצרת מצב שבו היא איננה יכולה לעשות כלום בלעדייך . במקום לצייר בגיל שנתיים בתמימות מוחלטת ומתוך אותה תמימות להתפתח לאט לאט , היא נחשפה למופתים שאין ביכולתה לעשות בעצמה.
מגיל מאוד קטן הוטבע במוחה מושג שגוי ביחס לציור שלה . היא בת בכורה , מזדהה עם אמא
ורוצה לצייר כמו אמא אבל מה לעשות היא בת שנתיים עם מערכת שרירים ועצבים אשר טרם הבשילה .
ואז בגיל 2.7 היא הולכת לגן אנתרופוסופי .
שם , היא מקבלת הזדמנות "לחזור" לגיל של עצמה .
כאן אני רואה מקום חשוב שיכול לעזור לילדה .
הגישה האנתרופוסופית לתקופת הילדות , הסבלנות אשר קיימת בגישה זו להתפתחות איטית ,ללא חשיפה למופתים מכל סוג זה ממש חשוב בשבילה.
אבל ,יש לשער שהיא חווה פיצול של נאמנויות . בבחינת , "פה מראים לי התנהגות שונה לגמרי ממה שאני רואה אצל אמא שלי."
אז מה נכון? איך עלי להתנהג ?
בגלל זה עלייך לשדר אהבה וחיבה גדולה למה שמתרחש בגן .בכל ענין .
מקור נוסף לעזור לילדה בא מאחיה הקטן .
היא מציירת יחד איתו וכמוהו - אשרי זאת במאור פנים . לא צריך תשבחות ומחמאות . ממש לא. חשוב מאור פנים , חיבה , חיוך עדין ותנודת ראש מהנהנת אשר משדרת : הכל כשורה .
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 25 דצמבר 2012, 08:17

אלינור בבית ,
יקירתי , את מתארת סיטואציה מאוד מורכבת .
ננסה אט אט לפורר את הגוש .
נתחיל ממך .
אשה צעירה מוכשרת מאוד בציור . אשר הפסיקה לצייר בגיל 17 בערך ויש לך רגשות מעורבים ביחס לנושא .
זה נושא לא פתור אצלך. הציור עבר ממקום מרכזי אשר ממש הגדיר אותך בילדותך למקום אחר שאת קוראת לו נטל או מטרד .
זה סיפור בפני עצמו.
עלייך לברר בינך לבין עצמך מה קורה איתך.
כוונתי מה קורה בינך לבין עצמך ביחס לכשרונות שלך .
השאלה כמובן אם את מוכנה לעשות את השיחה הזאת איתי , כאן, ברשת .
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אלינור_בבית* » 20 דצמבר 2012, 23:09

חייבת לשתף במה שהיה היום..
הילדונת שלי ראתה מגנט על המקרר ובו אנחנו מצולמים (תמונה מאירוע) כל המשפחה, והחליטה שהיא רוצה לצייר את זה.
הבאתי לה את הטושים שביקשה- היו רק 4.
אני במטבח וכל רגע אני שומעת: אמאאא! אני:מה??!!
"איזה צבע הכי דומה ללבן?" ואח"כ "איזה צבע הכי דומה לשחור?" אחרי שעניתי כמה וכמה פעמים תשובות כמו לא יודעת ולפעמים גם נוקבת בשם של צבע קלטתי שהיא שואלת בגלל שיש לה רק 4 צבעים והיא רוצה שיצא לה ממש כמו בתמונה.
באיזה שהוא שלב זה התחיל לעצבן אז אמרתי לה "מתוקה שלי, תעשי מה שאת חושבת, את יכולה לבחור איזה צבע שבא לך" הסתכלה עלי בכעס.
ואז זה בא: אממממאאאא!!! אני מנסה לצייר את הראש ולא יצא לי!!!(בהיסטריה של בכי)בואי!בואייי!!!
אני באה. "ציירי לי את!!" אני מנסה להסביר שאני לא הולכת לצייר לה ואני באמצע בישולים ואיך שהיא מציירת זה נפלא ואין צורך שאני אצייר לה וכו'..
ההסברים שלי רק גרמו לה לכעוס יותר, היא לא הפסיקה לפקוד עלי שאצייר לה כי היא לא יודעת לצייר את זה וזה ממש קשה והיא כל כך רוצה לעשות את המגנט הזה ושנתלה אותו על המקרר, ואני בשלי לא מוכנה לצייר לה.
אז היא התחילה להשתולל ולקרוע, קישקשה על התמונה המשפחתית (שבמגנט) דרכה בכוונה על משחק יקר שיודעת שאסור, ניסתה להרביץ לי וכל זה מלווה בצרחות ובכי וצעקות של "איכסה! אני לא אוהבת את הדברים האלה!"
לקחתי אותה הצידה עד שנרגעה. הסברתי לה שהיא מנסה לצייר דברים מאד קשים שאפילו מבוגרים לא בהכרח יכולים לצייר והיא ענתה לי "אז מה..אני מחליטה מה אני רוצה לצייר ואני בחרתי את זה!"
אז עניתי לה שאם היא בחרה את זה ולא יוצא לה בדיוק כמו שהיא רוצה אז לא קרה כלום פשוט צריך לנסות עוד ועוד עד שיצא, או לחילופין לעזוב את זה ולצייר דברים שהיא נהנית לצייר. לא עזר.
היסטריה שניה. עוד פעם משהו לא יצא. עוד פעם אני לוקחת הצידה להרגיע הפעם אני קצרה יותר ומסבירה שאם יהיה בלאגן בגלל הציור הזה אז נפסיק עם זה ודי.
המסר עבר יותר טוב, היא הכריזה שהיא סיימה למרות שלא ציירה את הראש של אחיה ואמרה לי "אמא לא נורא שלא יצא לי נכון?" כמובן שיבחתי והתפארתי ואז ביקשה ממני שאגזור לה את זה שנוכל לתלות על המקרר.
דבר ראשון שעלה לי זה למה אני תמיד גוזרת לה, אבל לא הייתי בטוחה בלהפסיק עם זה כי היא התחילה ממש לאחרונה לעבוד עם המספריים וזה עדיין מסורבל עבורה ולא תוכל לגזור דברים ישרים כמו זה.
אז גזרתי, אבל הרגשתי לא טוב עם זה. מצד שני רק היה חסר שהיתה גוזרת את הציור זה היה באמת סוף העולם..
אחרי שתלינו על המקרר ביקשה עוד דף וציירה עליו משהו פשוט של עיגולים ומאחור כמה שירבוטים ובאה שמחה להראות לי, פתאום כל כך שמחתי לראות את זה! כל כך התלהבתי!ציור שלא ניסתה להוכיח בו כלום ושציירה אותו בנינוחות בלי כל המתח ההזוי הזה.
הרבה מהזמן היא משרבטת ציורים כאלה וגם המון מחקה את אחיה הקטן (1.9) ואז אין מתח ואין בעיות. הבעיות מתחילות כשהיא רוצה לצייר דברים שפתאום החליטה, אז יש תסכול ענקי שתמיד מסתיים בבכי וכעס.
אחרי שקראתי פה פתאום אני מבינה כמה טעויות עשיתי (וממשיכה) איתה. מה אפשר לעשות בסיטואציות כאלה? כיצד לנהוג בשביל לא להרוס עוד יותר?
ומה את חושבת על עניין הגזירה?

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אלינור_בבית* » 20 דצמבר 2012, 20:14

חוה,
אני פשוט לא יודעת להעלות תמונות לכאן. האם יש לך מייל/פייסבוק שאוכל לשלוח לשם?
תודות..

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 20 דצמבר 2012, 00:51

שלום אלינור בבית ,
האם תוכלי לשלוח לכאן ציורים של הילדה
אשר מדגימים את המהפכים שאת מתארת ?
ומשם נמשיך.
תודה
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אלינור_בבית* » 18 דצמבר 2012, 13:51

שלום חווה,
אני כל כך שמחה לגלות את הדף הזה שכל כך מדבר לליבי.
כל כך זקוקה להכוונה..
אני מאיירת ברמה מאד גבוהה. כילדה ביליתי את רוב ימי בעיסוק בציור, פיסול, תפירה וכד'. מגיל 17-18 הפסקתי (הסיבה לא ממש ברורה לי עד היום) ועשיתי זאת רק כעבודה עבור כסף פעם ב..
אנשים שהכירו אותי שנים לחצו עלי וביקשו שאצייר להם אך עבורי זה הפך להיות משהו לא כייפי-ממש מטרד או נטל.
עד היום אני לא נהנית לצייר ונמנעת לעשות זאת (אני בת 34) למרות שהסביבה עדיין לוחצת.
ביתי הבכורה בת 4.5 היתה איתי בבית עד גיל 2.7, אז נולד אחיה ונאלצתי לשלוח אותה לגן (אנתרופוסופי).
בתקופה בה הינו יחד בבית היתה מאד אוהבת לצייר, הציורים שלה היו ברמה דיי גבוהה מגיל די צעיר ונראה היה שהיא היתה נהנית מהתוצר.
היינו מציירות ביחד והיא נחשפה לציורים שלי לא מעט. הייתי מציירת לה לפעמים-היו מצבים שהיא היתה מבקשת ולא סירבתי.
אם לא יצא לה היתה מנסה שוב ללא תסכול ולא פחדה להתנסות שוב ושוב תקופות שלמות על משהו (למשל לצייר ילד).
ואז, כשנכנסה לגן, משהו קרה- היא התחילה רק לקשקש.
בהתחלה חשבתי שזה בגלל המשבר של הולדת האח והכניסה לגן אבל עד היום זה לא ממש עבר. היא מביעה תסכול, צועקת ובוכה, קורעת וזורקת לפח, והיו תקופות שסירבה לצייר. ממשהו שכל כך אהבה לעשות זה הפך בעיניה למשהו מלחיץ וטעון רגשית.
בתקופות שסירבה הנחתי לה ולא הזכרתי את העניין. אח"כ שמתי לב שאם אני מציירת משהו היא נורא מקנאה אז הפסקתי והיו פעמים שהורדתי את הרמה בכוונה.
מאז אם משהו "לא יוצא לה" היא ממש משתוללת מתסכול וכעס!! וכמובן- זה יוצא עלי. שמתי לב שאם אבא כמעט ואין את זה בכלל, והוא מצייר איתה לפעמים.
אני מרגישה שאצלי הנושא לא פתור ופוחדת להנחיל את הטעויות לילדים, אינני יודעת מה בדיוק השתבש ואיפה לשים את האצבע וזה כל כך חשוב לי..!!!
מאז השינוי הקיצוני אצלה היא גם נוטה להעדיף לצבוע בחוברות ובנוסף לזה אמא שלי לימדה אותה שלא לצאת מהקווים (אאוצ'!!!).
עכשיו היא כבר לא רק מקשקשת אלא מציירת אדמה, שמיים, פרח,לב, איש (לעיתים רחוקות), שמש, ואם יוצא קו לא במקום- אסון! אפילו נאלצתי פעם לגזור לה פרח שציירה ולהדביק על דף חדש נקי כי משהו בדף הקודם לא יצא כמו שרצתה.
אם מנסים לשכנע אותה נתקלים בתגובת תסכול יותר חריפה.
עכשיו נולדה עוד אחות ויש רגרסיה כללית בהתנהגות אז מן הסתם זה מתבטא גם שם.
מאד אודה לך אם תוכלי לכוון אותי....
תודה מראש,
אלינור

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אמא_מא* » 17 דצמבר 2012, 23:01

(לקח לי זמן לשוב... אני די עילגת על המקלדת כך שזה דרש ממני פינוי זמן..)
האם את היא זו שמספרת לי על הקשקושים היפים שהיא ציירה או היא זו שאומרת לך "הנה ציירתי קשקושים" ?
זו אני אני שמספרת לך ורק לך (לא לה) על הקשקושים היפים ולא היא, היא רק באה להראות לי.
_אני שואלת מהיכן תבוא לה המחשבה הבאה :
כאילו זה נכנס בראש שלה לתוך הדברים שאסור או לא טוב לבקש..._
בוודאי שזה בא ממני, מהלחץ שסיפרתי שמתלווה לסירוב שלי לצייר להם, היא פעם ביקשה וביקשה והתעקשה וזה הגיע לבכי ... אני מבינה מזה שהיא לומדת ש"אסור\ לא טוב לבקש לצייר" - ?
לעניין הדיאטה (כנראה שאני השתמשתי במילה גמילה בטעות) - למעשה כשכתבתי לך עדיין לא הספקנו להיכנס לדיאטה - בדיוק רק קראתי את ההמלצה שלך והגבתי... היא גם מקשקשת סתם, היא לא איבדה את זה
לגבי הבכור - עד החודשים האחרונים קשקושים קשקושים פרועים ושחורים - רק שחור ממש מגיל קטן.
לאחרונה (חודשים אחרונים) מדייק יותר - לפי קווים בעבודות בגן, מתרכז, מגוון יותר... ובשבוע האחרון ראיתי שצייר ממש דמויות - רגלים ידיים ראש ( אבל הוא ממש מושפע מהגן אם כי הוא לא מאלה שאוהב לשבת לצייר)
האם הוא מצייר מושגי או מגשים את שלב המבניות הטרומי למושגי ? - לא הבנתי אני צריכה להשלים חומר...

אני רוצה להוסיף שרוב העניין של היצירות זה ממלא מקום אצלי - אני אוהבת ליצור - זה לא פיתרון ממוקד בתעסוקת הילדים, אם זה בניית סביבון מעץ, ויטרטז' לחלון, טיפות גשם בתוך הבית, צביעת כדי חרס, תפירה, אפית עוגיות/ חלות, ריבות...

לגבי גזירת הטיפה - זה בא עם השמחה על הגשם הראשון, אני גזרתי והוא רצה גם והפתיע אותי בריכוז וגזירה יחס מדויקת ואח"כ צבענו די מקושקש והדבקנו...

תודות

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 08 דצמבר 2012, 13:00

שלום אמא מא היקרה ,
כידוע בשיחותי הכתובות אני מכוונת הרבה לשאר הקוראים ולמעשה אני מקדמת דבר שונה ממה שמבקשים הכותבים .
הכותבים רוצים מענה ממוקד , ייעוץ שיהיה פרקטי , - שאלתי את חוה על X והיא מדברת איתי על Y ...
ואני באמת מעוניינת יותר להרחיב ולהסביר על Y אבל ... . - הכל קשור !
אז נלך אט אט ואני מבטיחה להסביר הכל .
אני שואלת על המצב הזה :
היא ציירה וכשסיימה היא באה אלי לחדר להראות לי את הקשקושים היפים שציירה,
האם את היא זו שמספרת לי על הקשקושים היפים שהיא ציירה או היא זו שאומרת לך "הנה ציירתי קשקושים" ?
אני שואלת מהיכן תבוא לה המחשבה הבאה :
כאילו זה נכנס בראש שלה לתוך הדברים שאסור או לא טוב לבקש...
במילים אחרות כשנכנסתם לדיאטה (האם אני השתמשתי במושג גמילה ?) באיזה אופן היא עברה לשרבוטים ?
ועוד בענין ה"דיאטה" : אני הרי בקשתי
להעלים כל חומרי ציור , להתעלם , לא להיכנס לשיחות עם הילדה על הנושא . ולהפסיק להראות ציורים ,
ספרי לי על כך ונמשיך משם.
ושאלה נוספת האם תוכלי לפרט מה קורה בציור הילדי של הבכור ?
האם הוא מצייר מושגי או מגשים את שלב המבניות הטרומי למושגי ?
ובאשר ל"טיפה" שאתם גוזרים על הקו איך זה משתלב בחיים של הבכור ?
אשמח להמשיך איתך.
@} אני מאוד מבקשת ממך לשים לב ולא לדבר עם הילדים על הנושא . אני חוששת כי בלי להרגיש הענין מתנפח . אנא דברי איתי ארוכות ושאלי שאלות עד שתקבלי תמונה רחבה על הנושא . בינתיים , להעלים חומרי ציור ולעזוב כל ענין של יצירה ו"כל מיני יצירות"
פשוט לעשות דברים אחרים בחיים האלה ולא דברים שממוקדים במעקב אחרי הפעולות של האמא אלא סתם דברים פעוטים "ומשעממים"
שילדים עושים בחיים שלהם בכוח עצמם בלי הזמנה של המבוגר המשכיל ובלי כלים וחומרים.
הולך ? @}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אמא_מא* » 04 דצמבר 2012, 23:08

חוה,
תודה רבה על תגובתך,
היא אכן קטנטונת בגיל ובממדים, אבל שיכלית היא מאד מפותחת, היא התחילה לדבר מגיל שנה וחצי בצורה כזו שאחרים הבינו אותה ולא רק אמא, ואני ממש לא מחפשת את הגאונות... היא נראית תינוקת קטנה שמדברת שוטף, ויש לה יכולת קליטה, זיכרון וחיקוי גבוהות(בלי עין הרע), חלק גדול מזה זה שיש לה אח בן 4 וחצי והיא לומדת ממנו הרבה, (הוא בגילה היה הרבה פחות מפותח, גם הרבה פחות חשוף).
באופן כללי אני עושה איתם מיני יצירות בבית- בעיקר איתו אבל גם היא שותפה תמיד- (למשל גוזרים טיפות, אז הוא גוזר על הקו והיא גוזרת את הטיפה לפיסות קטנות להנאתה).
לשאלתך-האם את יודעת כיצד התגלגלתם למצב ? ? מי האנשים הקשורים לכך ? האם אתם "קוראים" ביחד הרבה סיפורים עם המון ציורים ?
אני בהחלט יודעת מאיפה זה בא: היא איתי בבית ובוקר אחד בשבוע היא אצל השכנה שם יש לה חברה שקטנה ממנה בשנה, שם הם לפעמים מציירות, היא בקשה מהאמא שתצייר לה והיא (האמא) בטבעיות ובמתיקות ציירה לה ... יונה\עגלה\פרה...(ואני בבית לא מציירת לה, אני ארחיב על זה)...
לא ידעתי אם נכון לבקש לא לצייר - זו נשמעת בקשה לא מובנת - למה לא? ואני לא יודעת להסביר את למה... וגם בגדול ראיתי שהאמא הזו עושה דברים אחרים באופן טבעי- דברים שאני מאמצת רק אחרי קריאה\לימוד - כך שחשבתי שלמה לבלבל את מה שבא שאופן טבעי - זה היה נראה לי כאילו שהיא מבקשת מילדה גדולה לצייר לה... כנראה שאני טועה, אשמח להערות והארות...
אני מעריכה שעוד לפני זה היא בקשה ממני לצייר לה וסירבתי, אולי פעם ראתה שאחיה ביקש... או שלפעמים אני יושבת ומציירת אתם אז הם מבקשים...

כשהיא(/הוא) מבקשים ממני לצייר להם זה ממש מלחיץ אותי, כי זו אמורה להיות חוויה נעימה וכשאני מסרבת זה מאכזב אותם ומבקשים שוב ושוב ויוצאים מתוסכלים - מצד שני אני חוששת שזה עצמו- הסירוב, הלחץ שזה יוצר אצלי- יחסום אותם... ואיך זה יתקבל שאמא לא מוכנה לשתף פעולה ולצייר איתי? דווקא בציור.
אתמול, היא בקשה לצייר, הבאתי לה דף וצבעים והלכתי לחדר אחר, היא ציירה וכשסיימה היא באה אלי לחדר להראות לי את הקשקושים היפים שציירה, חייכתי חיוך גדול והלכנו לתלות את זה ליד המיטה. זה היה בערך שבועיים אחרי שהשכנה ציירה לה (מספיק זמן גמילה?), אבל אני חושבת שיש אצלה זיכרון (מודע או לא- כנראה שלא בגלל גילה) ש'אמא לא מציירת לי ואולי גם זעפה אלי כשביקשתי' כאילו זה נכנס בראש שלה לתוך הדברים שאסור או לא טוב לבקש...

סיפורים - אני קוראת להם כל ערב סיפור לפני השינה- ספרי ילדים מצוירים, אני לא מכירה אחרים, יש ספרי ילדים שאינם מצויירים? דווקא היה לנו ספר עם הרבה ציורים ברורים כאלה עם הרבה חיות אנושיות והבעות פנים - זה ספר שהקריאו לי כשהייתי קטנה... - הם מאד אהבו את הספר הזה וכל הזמן חיפשו רק אותו - הוצאתי אותו אני לא יודעת למה ואם זה היה נכון אבל הרגשתי שהוא לא נכון ואני לא יודעת להסביר למה...
חוץ מזה - היא ניגשת אל הספרייה וקוראת לבד כמעט כל יום, יושבת במיטה ומדפדפת וממלמלת בעניין רב עד שנמאס לה. ישלה זמן לזה כשהגדול בגן ואולי השעמום מביא אותה לזה...

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 29 נובמבר 2012, 00:41

שלום לך אצנית ,
עברו כמה ימים טובים שלא יכולתי להתפנות אז כך קרה ששיחתנו נפסקה .
כתבת :
השאיפה שלי היא לא לחזור אחורה אלא ליצור / לעזור ל- זן חדש.
נדמה לי שיש כאן טעות אופטית . ה"זנים" החדשים הם לא מחוסרי בעיות וצרות ואינני בטוחה שה"זן " החדש נוצר עקב עשייה מודעת שלנו כבני אדם .וגם אינני בטוחה שהוא בהכרח הדבר הכי מאושר והכי טוב .
השאיפה לחיות קרוב יותר לטבע וליצור קשר עם הביוריתמוס של היקום איננה דווקא הליכה אחורה . וגם ללכת אחורה זה לא דווקא דבר שלילי. הבלבול באמת אורב בפינה...
אשתף אותך במחשבות נוספות וגם אשמח לשמוע ממך.
גם בקשר לצבעי פנדה אפרט אח"כ שוב.
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 25 נובמבר 2012, 06:44

אופס , היא בת שנתיים וחצי ... - עדיין תינוקת קטנטונת וכל הנאמר נשאר תקף.
(())

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 25 נובמבר 2012, 06:40

אמא מא יקירתי ,
בת שנתיים שיודעת לבקש ברווז /יונה , זו תינוקת אשר חשופה לאינפורמציות אשר עדיין איננה מסוגלת לעכל .
האם את יודעת כיצד התגלגלתם למצב ? ? מי האנשים הקשורים לכך ? האם אתם "קוראים" ביחד הרבה סיפורים עם המון ציורים ?
זה רציני.
פרטי כמיטב יכולתך ואוכל להדריך אותך כיצד לתקן את המצב .
כתבתי על הנושא כמה פעמים כדאי לך לחפש ובינתיים גם לקרוא לעומק מה שתיפגשי במקרה.
איך להתייחס ? - בעיקרון צריכים עכשיו להיכנס לדיאטה חריפה : להעלים כל חומרי ציור , להתעלם , לא להיכנס לשיחות עם הילדה על הנושא . ולהפסיק להראות ציורים , כלומר להפסיק
להקריא ספרים . אל תדאגי . היא קטנטונת ויש לה המון זמן כדי לקבל עוד המון השכלה .
ומאוד חשוב לא להתווכח על כך בבית לאוזני הילדה אם במקרה זה קשור להורה השני או לסבא או סבתא .
אשמח להמשיך איתך ולעזור לך לעבור את "הדיאטה" בהצלחה.
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אמא_מא* » 21 נובמבר 2012, 20:12

שלום חווה,
ילדתי בת שנתיים וחצי לא רוצה לצייר, היא רוצה שאני אצייר לה...
תציירי לי ברווז\ יונה...
איך להתייחס לזה?

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי עדי_א* » 14 נובמבר 2012, 23:42

חווה, אני חייבת לספר לך סיפור משעשע שמתקשר לשיחתנו בנוגע לאחיזה נכונה:
היינו הסבתא רבה בשבת, ונושי (1.4) שיחקה בחדר עם הבנות דודות של אבא שלה (13 ו-8). הגדולה עשתה שיעורי בית והקטנה ציירה. באיזשהו שלב הן כנראה החליטו שנושי צריכה לצייר גם (אני הייתי בסלון, אבל שמעתי בגדול מה הולך).
שבאתי לראות איך הולך, ראיתי נושי קישקשה על דפים להנאתה, ופתאום אני שומעת את הבת דודה הקטנה אומרת לה "אבל נושי, את מחזיקה את העיפרון לא נכון" וניסתה לתקן לה את האחיזה.
האמת, ממש צחקתי.

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אצנית* » 14 נובמבר 2012, 17:49

|יד1| מתנצלת מראש אם יהיו טעויות.

את מיוחדת גם ככה . - אני יודעת :-D.
ילדי האינדיגו זוהו כ"זן" בתחילת שנות השמונים .
אני ילידת שנות ה-70 (בשמחה רבה מתקרבת ל- 40 |יש|).
אני גם מרגישה שזה התחיל יותר מוקדם ממה שאומרים, אבל בטפטופים. מדברים היום על ילדי אינדיגו, קריסטל וקשת (עוד לא הבנתי מה טוענים ההבדל ביניהם, והאם זה משנה).

עד שנוצר זן חדש של אנשים .
זוהי בדיוק הנקודה שאני חושבת עליה הרבה. בעיקר בקשר של הספר של "עיקרון הרצף". אני מאמינה שהתיאור של התינוקות המערביים נכונים עד כאב, אבל היא "מאדירה" (לא מוצאת מילה אחרת, ואני חושבת שזו לא תקנית...אבל שמניקים מותר הכל :-D) מדי את חיי השבט. לא יודעת משהו חסר לי. כמה שאנחנו אוהבים להתלונן על ההווה, העבר גם לא משהו.
השאיפה שלי היא לא לחזור אחורה אלא ליצור / לעזור ל- זן חדש.
נוטים להסתכל על אבולוציה כתהליך אטי שלוקח שנים. מילוני שנים. אני חושבת שקצב החיים המהיר היום, קשור גם לזה. מכל ההיבטים - גופנים, נפשיים. האבולוציה, השינויים, הרבה יותר מהירים ומורגשים. (אני מקווה שאני מובנת. הרחקתי לכת ? (-: ).
וזה מחבר אותי לעקרון הרצף של הציור. האם הילדים של היום יפתיעו גם בנושא הזה. בסך הכל גם פנדה, אין הרבה שנים. טיפה בים במונחים היסטוריים, ועדיין צבע ונייר בא יותר טבעי לגוזלית, מאשר אצבע או ענף ואדמה. לא יודעת, סתם מהרהרת בקול (בכתיבה). בגלל זה מתעניינת לשמוע את דעתך - אחרי שראית מקרוב כל כל הרבה ילדים, במשך הרבה שנים. אני צופה בילדה אחת, בסך הכל קצת יותר משנה.

שמתי לגוזלית גליון קצת יותר עבה מבריסטול, להדביק על הרצפה אין סיכוי, היא תלשה את זה דבר ראשון.
האם אני צריכה להיזהר עם פנדה, כי היא מכניסה לפה עדיין דברים?
הצלחתי להבין שהבעיה עם פנדה זה הלכלוך שזה יוצר - אבל לי ממש אין בעיה עם זה (-:. האם בגלל זה הורים מעדיפים צבעים האחרים לזאטוטים.
נהנית להתכתב פה אתך. תודה על הכל.
באחדות. אצנית

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 14 נובמבר 2012, 07:35

זאת הייתי אני (האינדיגו) ,- ממחשב אחר .

ועוד הערה בקשר לגוזלית : נדמה לי שכבר הזכרנו את ההתפתחות המוטורית שלה .
אם תוכלי להשיג גיליון בריסטול (100על 70 ס"מ) זה יהיה נהדר בשבילה .
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי פלוני_אלמונית* » 13 נובמבר 2012, 21:29

אולי זה רק רצון להרגיש מיוחדת).
:-) :-) .... את מיוחדת גם ככה . בלי אינדיגו ובלי רצון להרגיש .. - את מיוחדת כי זה טבע האדם .כל אדם הוא מיוחד. אינדיבידואלי . אך באותה מידה משתייך תמיד לאוניברסלי .

באשר לילדי אינדיגו , היום כבר הרבה זמן מדברים על ילדי קריסטל ולא אתפלא אם יש כבר זן חדש . הפסקתי לעקוב , אבל זה באמת מעניין.

מדובר על שינויים אשר חלים בתודעה הקולקטיבית של בני האדם . העבודה הפילוסופית שהיא חלק בלתי נפרד מטבע האדם ,המודעות המתפתחת בעקבותיה , האסונות ,המלחמות ,הטראומות
הנוירוזות בעקבותיהן,קצב החיים המטורף למשל בחברה המודרנית , סדר היום ,בתי הספר והנוירוזות בעקבותיהם - כל אלה ועוד משנים את התודעה , משפיעים עלינו -אנו משפיעים על ילדינו - הם משפיעים על ילדיהם - וכך הלאה עד שנוצר זן חדש של אנשים .
ילדי האינדיגו זוהו כ"זן" בתחילת שנות השמונים . אני נולדתי בסופ שנות הארבעים . יהיה מי שישאל איך מתקשר שנות ה -80 לשנות ה - 40 וזאת באמת דוגמא אשר מראה לנו שהתהליכים הם ארוכים . לא "הכל" קורה ל"כולם" באותו הזמן.
יש רגעים בהיסטוריה שיש מסה קריטית של בני אדם "דומים" בגישתם ואז מתעוררת תחושת אחדות ו"כולם" עושים "אותו דבר" - כך מתרחש שינוי.
הרחקתי לכת ? - זה קורה לי הרבה .
סוף סוף אני ילדת אינדיגו :-)
נמשיך?
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי פלוני_אלמונית* » 10 נובמבר 2012, 20:13

כששאלתי על השלב הבא, התכוונתי אם לתת לה נייר וצבע.
בינתיים זה מה שעשיתי. יש לה דף וצבע אחד שהיא יכולה לגשת מתי שהיא רוצה. היא ממש אוהבת את זה. קטע מוזר - גם ביומן, וגם על דף אחר, יצא לה כוכב מהקווים האקראיים.
מצאתי פה סוף סוף פנדה |יש|. לא כתוב עליו שום דבר אם זה לילדים, אז קניתי צבע פשוט לבינתיים, שלא רעיל לתינוקות, ובאמת כבר יש עליו כמה נגיסות. היא כנראה חקרה את זה מספיק, וגילתה שזה לא טעים, והפסיקה. עכשיו אני יותר סומכת עליה.

ואתם לא רוצים שהיא תתפתח לכיוון של יצור שתלטני
אני עובדת על זה D-:. היומן בצד. העטים מוחבאים .דפים ריקים גלויים. עם עטים היא שחקה הרבה זמן. כמו גם כפות, כלי מטבח. את העטים היא אוהבת לאחוז. לפני לא הרבה זמן הפסקנו את זה כי היא למדה לפתוח אותם. אולי בגלל זה האחיזה שלה כל כך טובה? אני לא יודעת, אבל אני מרגישה שזה עוד דבר שהיא אימנה את עצמה מתוך אינסטינקט טבעי.

עוד דבר קטן.
כשהתחלתי להסתובב פה באתר, הגעתי לדף אני ילדת אינדיגו. נושא שמאוד מעניין אותי. הדף היה מבחינתי קצת טפל, והוא לא הוסיף לי שום דבר.
קראתי שני ספרים על זה, לא הרבה אחרי שהיא נולדה (ריגש אותי כמו הדף הזה (-: ). אני חושבת שגם אני מתאימה לקטגוריה, בדרך שלי (אולי זה רק רצון להרגיש מיוחדת). יש לי הרבה מחשבות על כך, והרבה שאלות.

לפני כשבועיים נכנסתי שוב לדף, בגלל שהוא מופיע פה למעלה, וגיליתי מי בעצם פתחה אותו |Y|.
אני חושבת שזה יהיה נהדר לפתח אותו עוד. את ילדת אינדיגו שהייתי רוצה לשמוע ממנה עוד על דעתה. אני יודעת שזה לא קשור לדף הזה.
הגוזלית מתעוררת...
באחדות. אצנית

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 09 נובמבר 2012, 21:47

שלום אצנית יקירה ,
סליחה שלא עניתי לך עד כה . לא יכולתי .
דעתי היא שהגעת לרגע שעלייך להיכנס ל"המתנה" .
את למדת הרבה חומר בזמן האחרון ולקרוא זה צ'יק צ'ק :-) עכשיו עלייך לחכות בסבלנות ארוכה ארוכה . כי התהליך במציאות הוא ארוך ולא כולו גלוי לעין .
אתם גם תצטרכו לקבל עכשיו מושג על ההבדל בין האוניברסלי לבין האינדיבידואלי .
אתם תראו עכשיו שלא כל מה שאני כותבת מתרחש ב 100% אצל ילדתכם . כי אני כותבת על הכל ועל כלל האוכלוסיה ומה שמתרחש אצל הפרט הוא רק חלק מזה.
והוא מעוצב על ידי הסיטואציה האינדיבידואלית הספציפית .

באשר לחטיפת העט מידיו של אבא ובכלל 'חטיפה' :
הוא לא היה מסוגל לקחת את זה ממנה. וגם רצוי ביותר שלא ייקח ממנה בכוח - כי הרי כך הוא ממש מדגים לה איך ובאיזה כוח לחטוף :-)
הדבר המומלץ הוא : 1) לעניין אותה בדבר אחר ואז להחזיר לעצמו את העט .
או 2) לתת לה משהו אחר או כלי גרפי אחר ונייר אחר ולומר לה בסמכותיות פשוטה : הנה צבע ונייר בשבילך .
3)ובעתיד לשים לב ולשמור על כלי העבודה ואיזור העבודה במרחק סמכותי מאיזור המחיה שלה . - זה חשוב בשבילו ומאוד חשוב בשבילה !
תבינו:
התינוקת שלכם נחמדה , זאת דרך הטבע , ואתם לא רוצים שהיא תתפתח לכיוון של יצור שתלטני . לקשקש/לשרבט/לצייר על היומן של אבא או אמא זה נחמד בדיוק פעם אחת ...
עליכם לזכור שהילד , כמו כל בעל חיים הוא יצור טריטוריאלי ולקשקש על הדבר מבטא בעלות עליו.
גם אנחנו , המבוגרים , אנו בעלי חיים וגם אנחנו טריטוריאליים . כדי לשמור על מצב נאות צריך לשים לב עכשיו.
הקטנטונת שלך ממש תינוקת ויש עוד המון זמן עד שתגמור את השלב הראשון של השרבוט .
אשמח להוסיף אם צריך.
אל תתיאשי אם ייקח לי כמה ימים עד שאשוב אלייך .
שלך באחדות
ֳ@} חוה

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אצנית* » 25 אוקטובר 2012, 15:17

תודה על התשובות המעמיקות. כן, הדף הזה באמת מלהיב אותי. כמו שציינתי לפני כן, הוא נתן לי המון לנקודות למחשבה בקשר לחינוך חופשי והחיים בכלל עם הגוזלית.
_גם בסיטואצית רצפה כמו שאצלכם כרגע
(בוא'נה זהמעורר סקרנות_
בסך הכל סיטואציה מוזרה ולא הכי נוחה. הלוואי וזה היה באמת מעניין (-:

הגוזלית שרבטה השבוע עם עט. אני יודעת שזה לא טוב, אבל זה יצא במקרה. בן זוגי ישב איתה ליד שולחן האוכל (אנחנו קצת מתורבתים (-:) ועשה חישובים לעבודה שלו (הוא עובד בבית). היא חטפה לו את העט והחלה לצייר על היומן שלו (בזכותך אני לא כותבת לקשקש). הוא לא היה מסוגל לקחת את זה ממנה (היא יודעת לעמוד על שלה, המתוקה). הוא אומר שבהתחלה היא אחזה בעט בחלק העליון, ובשלב מסוים היא שיפרה את אחיזתה לבד.
אני לא יודעת עם זה סימן לעבור איתה שלב. היא עוד ממש קטנה, שנה + 3.
כאשר אנחנו בחוץ היא עסוקה מדי בחקירת הסביבה, ושיפור ביצועיה הגופניים, לכן נראה לי שבגלל זה היא לא מתעסקת עם החול, והאדמה כהשראה. ואנחנו דיי הרבה בחוץ, בים או בגינה. עם האוכל זה סיפור אחר, בו היא אוהבת לגעת, להימרח ולשרבט.
רציתי לדעת מה דעתך.
תודה מראש. @}
אצנית

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 16 אוקטובר 2012, 15:08

עברנו לנשיקות ?_ _ונחזור ל- באחדות.
:-) הכל טוב , נשיקות זה אחלה ... הרגשתי את התרוממות הרוח שהדף נוסך בך ומתוך שמחה אמרתי זאת .לא חלילה פורמליות .

אין ספק שמנגנון האמנות הילדית , שהוא טבוע בתשתית הוויתנו , גורם לנו אושר כשאנו מתחברים אליו מחדש . במשך שנים רבות כשעבדתי עם ילדים קטנים ראיתי את האושר הזה זורח בעיניים שלהם .
אני בטוחה שזה מה שראית בעיניים של הילדה ואת תראי עוד ועוד מזה ככל שתמשיכו להתענג על ציור .
באשר לקטנטונת |תינוק| שלך .
גם בסיטואצית רצפה כמו שאצלכם כרגע
(בוא'נה זהמעורר סקרנות :-))
אפשר לייצר הפרדה כלשהי מהגדולה , גם על ידי שעות אחרות של עיסוק וגם על ידי כך שלא עושים מזה עסק גדול - כל אחד עסוק בענייניו , ילדים בנויים לחיות עם אחים , חברים וכד'. העיקר הוא לא לעשות לקטנה 'שיעורים פרטיים בציור' . האחיינית עלולה לעשות זאת כי זה מה שאמא שלה עושה איתה ואז מרוב אהבה היא תרצה להעניק לה כמה . זה חשוב לא לשבת ולהראות לקטנה ."הנה פרח" "פרפר" וכד' ממש חשוב . היא עוד קטנה אבל מתקרבת לגיל הרגיש של 2ש'.

באשר להצלבות עם קו מעוגל . תארי לך שאת עושה כמה וכמה אלמנטים של הצלבה מוקפת בקו תוחם . הוא יכול להיות מעוגל יותר ומעוגל פחות ולפעמים דומה כמעט למלבן . קבוצה כזאת , מעוררת המון דמיון . אח"כ קו שיוצא כקרן או כמה קוים ולצייר ממש לאט . וכן יד שמאל זה טוב או יד רוטטת קצת . וכן זה יגיע למוקדים מקרינים כמו שכתבתי.
ממש חשוב שיהיה לך לפחות גיר פנדה אחד
oil pastel . שישלחו לך בדואר .
גירים זה יכול להיות נחמד על נייר שחור(?)
חוץ מהאבק שאולי מיותר.. או על מדרכה .
תודה שאת קוראת ושמחה שאת מיישמת.
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אצנית* » 15 אוקטובר 2012, 15:57

החיים של בת 4 מתרחשים על השולחן והחיים של הקטנה מתרחשים למטה.
הבעיה היא שהחיים של כולנו כרגע על הרצפה, לכ ן הגוזלית כן עדה לכל המתרחש. אני אנסה למצוא פיתרון. אני מרגישה שזה ממש מוקדם בשבילה.

את יכולה להוסיף לשרבוטים שלך הצלבות כאלה ,
לא הבנתי אם אני כן צריכה עיגול מסביב. האם כדאי לעשות ביד שמאל כדי שלא יהיה מושלם?

בעיקר עם עושים לקו המעוגל קרניים באופן רדיאלי
האם הכוונה ל"שמש" שכתבת עליה לאורך הדף?

אין לי אפשרות לשלוח ציורים. ציור זה נזרק, למרות שהיתה לי הרגשה שזה יעניין אותך.
אני אשמור את הבאים (בלי שהיא תדע) וכשיתאפשר לי, אני אשלח.

ונחזור ל- באחדות. @}
אצנית

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 15 אוקטובר 2012, 10:33

למה יצא לי בכתב מודגש ?
לא התכוונתי.

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 15 אוקטובר 2012, 10:28

שלום אצנית
את מתארת דבר מאוד מעניין:
הילדה התחילה לצייר פרפר, ואני על דף שלי שרבטתי. שיחקתי עם העט (האמת, היה לי כיף). חמש דקות אחר כך היא גם התחילה לשרבט. אני מקווה שפעלתי נכון.

התיאור הזה שופך אור על כמה אספקטים :
1) הילדה הקטנה , מתוך קשב גדול ל"רצונו" של המבוגר מחקה אותו . את שרבטת - גם היא שרבטה .
2) בהעדר שפה מילולית שלטו בסיטואציה שפות אחרות :
  • שפת החיקוי ,
  • שפת האנרגיה שהיו לה ביטיים חיוביים- חיבה ואהבה אשר קיימת ביניכן.
  • שפת הציור . הילדה מכירה את השרבוט כי היא בגיל המתאים והבינה את 'מה שאת אומרת' .
תארי לעצמך שהיית מציירת חיות וילדים ברמת שכלול של מבוגר . - ברור שהיא לא היתה יכולה לתקשר איתך ! כי לחקות זאת זה יהיה למעלה מיכולתה ,כלומר שפה אחת נפסלת כבר .
מקסימום היתה יושבת מרותקת למעשייך ...
ואז איפה זה משאיר אותה ?
הבה נמשיך :
אמא שלה מציירת איתה המון.
תאמיני לי אצנית , אמא שלה מציירת איתה המון ומעמידה לפניה מופתים גדולים מידי לגילה ובחברתך הילדה חשה הקלה.
הילדה התחילה עם פרפר כי נדמה לה שזה מה ש'צריך' לצייר . פרפר ממש זה מאוד מוקדם בגיל 4 לפי התפתחות המנגנון הטבעי .
(אמנם זה נפוץ בימינו עקב מופתים גבוהים שכל המערכת מעמידה מול הילדים והם נשאבים לשם ואני בטוחה שזה לרעתם.)
הילדה , אחייניתך , בת 4 , מוצאת הקלה בזה שאת משרבטת 'סתם' וזה אולי מניע אפילו חזק יותר מסתם חיקוי לכך שהיא מצטרפת אלייך. אילו ה'פרפר' היה באמת האמנות האוטנתית שלה היתה היא מתרכזת בשלה ומניחה לך להתרכז בשלך.(וייתכן שזה גם יקרה)
נמשיך:
למחרת היא באה עם אבא שלה, וביקשה לצייר מיד. היא ציירה פרח, ובכל עיגול היא ציירה קו מאונך ואחד מאוזן.
לבקש מיד לצייר - ברור שזו הצהרת אהבה ואמון .
לצייר פרח ומכל עיגול לעשות מנדלה זה מראה לנו בוודאות את המיקום ההתפתחותי שלה מבחינת השרבוט ! ומבחינת ה'תקשורת' ביניכן היא מראה לך על ידי הציור הזה את מי שהיא 'באמת'...
ההצלבה אופיינית בדיוק לגיל שלה .
אבל עדיין היא שבויה בגישה שצריכים לצייר "משהו" . במקרה זה - פרח.
  • כאשר תציירו ביחד בעתיד את יכולה להוסיף לשרבוטים שלך הצלבות כאלה , אבל בלי ה'הכרח' של פרח .. כי ההצלבות האלה המוקפות בקו מעוגל מובילות הלאה והלאה
בעיקר עם עושים לקו המעוגל קרניים באופן רדיאלי .(תגלי זאת בעצמך).

באשר לבת שלך . היא קטנטונת . החיים של בת 4 מתרחשים על השולחן והחיים של הקטנה מתרחשים למטה. חוצמיזה ילדים תינוקות בנויים לחיות עם ילים גדולים מהם וחד עם הגנה מסויימת מצד ההורה זה מסתדר.
אשמח להמשיך לעקוב איתך על המתרחש.
אולי את יכולה לשלוח לאתר את הציורים ?
עברנו לנשיקות ? :-)
באחדות
ח.

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 15 אוקטובר 2012, 09:44

תודה ,פילפילון , על המידע !
לא ידעתי איך זה בדיוק אצל האנתרופוסופים
ונכנסת בדיוק ברגע המתאים . או שאולי אתה קורא כאן בקביעות ?
אולי תוכל להוסיף על התרשמותך בענין התפתחות הציור אצל קטנטנים ? או שאינך עובד עם קטנטנים?
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי פילפילון* » 15 אוקטובר 2012, 06:37

באמת? בגיל 8? אפילו אצל האנטרופוסופים מתחילים קודם

בביה"ס אנתרופוסופי מקבלים עפרונות בכתה ב' שזה בדיוק 7-8 (עד אז כותבים עם גירי שעווה )
וגם אז, עפרונות שמנמנים כאלו...(הם נפלאים באמת העפרונות האלו, הילדים מקבלים בהדרגה את 12 הצבעים וכל קבלת עיפרון כזאת היא חגיגה קטנה)
ראיתי כתה ג' שמשתמשים בה קצת בעפרונות עופרת רגילים ועכשיו כשאני חושבת על זה זה בהחלט מעורר אצלי שאלה האם גם זה לא עלול להיות מוקדם מידי...

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אצנית* » 15 אוקטובר 2012, 00:01

אני רוצה לשתף אותך במשהו.
לפני יומיים, אחיינית שלי באה אלי בלילה כדי שאשמור עליה. שני ההורים הלכו לעבוד. היא באה מאוד עצובה, כי היה לה ערב לא קל. היא לא הסכימה להיות אצל אף אחד, רק אצלי. היא בת כמעט 4.
הבת שלי ישנה, ויכולתי לתת את כולי בשבילה.
יש לנו מערכת יחסים נהדרת, למרות שאנחנו לא מדברות אותה שפה.
הצעתי לה לצייר. היא מאוד אוהבת לצייר. אמא שלה מציירת איתה המון, אבל היא לא שמעה על חוה בת חיים (-:. אני לא יכולה להעביר לה אינפורמציה - קשיי שפה.
היה לי רק עט עפרון, אני יודעת שזה לא טוב, אבל עדיין לא מצאתי פה פנדה (מה שחשבתי שהוא פנדה, זה בכלל גירים). לא ידעתי שהיא תבוא אלי, אז לא הייתי מאורגנת.
הילדה התחילה לצייר פרפר, ואני על דף שלי שרבטתי. שיחקתי עם העט (האמת, היה לי כיף). חמש דקות אחר כך היא גם התחילה לשרבט. אני מקווה שפעלתי נכון.
עשר דקות אחרי זה הילדה הייתה מלאת חיוכים. זה היה נהדר לראות.

למחרת היא באה עם אבא שלה, וביקשה לצייר מיד (מה לעשות עם הבת שלי במצבים כאלה?) היא ציירה פרח, ובכל עיגול היא ציירה קו מאונך ואחד מאוזן. בדיוק כמו שאת מתארת.
הייתי חייבת לספר לך את זה. את כאילו היית בחדר איתנו.
לפני כמה חודשים, הייתי נותנת בטח מדבקות ועושה עוד הרבה טעויות. לפחות לא יכולתי לשאול אותה מה היא מציירת גם ככה :-).

אז רציתי לשלוח לך נשיקות ואהבה על הדבר הנהדר שאת עושה כאן.

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי עדי_א* » 14 אוקטובר 2012, 21:00

_לעומתו הנושא של החזקת העיפרון הוא מודרני לחלוטין , לא רלוונטי להישרדות הפיזית ומתקיים בגיל 6-7-8 שזה מיליוני שנה אחרי מנגנון ההפרשות .(קחי כל שנה כמיליון שנה של איבולוציה ...).
באשר לחיתולים . אני דוגלת בגידול תינוקות ללא חיתולים . יש דף רציני ביותר באתר וכדאי לקרוא בו ._
חוה בת חיים , תודה רבה לך על התשובות המחכימות. השכלתי מאוד.

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 14 אוקטובר 2012, 19:40

ברור שלהגיד לתינוקת איפה לעשות פיפי זה ממש להגיד לה מה לעשות.
תודה עדי א על זוית אחרת לגמרי שאת מוסיפה לדיון.
אבל לפני הכל !
שימו לב שאנו מדברים על תינוקת בת שנה ושלושה ח'וכשדיברנו על החזקת עיפרון התייחסנו לילד בן שלוש וארבעה חודשים והטיעונים היו בהתאם מכמה וכמה זויות כך שאל תתבלבלו אפשר בקלות להגיד לילד מה לעשות ביחס לכל מיני דברים.
דיברנו על בשילות של מערכת השרירים והעצבים . פיפי-קקי זה סיפור של שליטה בסוגרים ומתברר שיש לסיפור הזה היסטוריה מעניינת :
הענין עם הפיפי-קקי זה ספור כל כך קדום
ושייך לרגעים הראשונים של החיים .
לעומתו הנושא של החזקת העיפרון הוא מודרני לחלוטין , לא רלוונטי להישרדות הפיזית ומתקיים בגיל 6-7-8 שזה מיליוני שנה אחרי מנגנון ההפרשות .(קחי כל שנה כמיליון שנה של איבולוציה ...).
באשר לחיתולים . אני דוגלת בגידול תינוקות ללא חיתולים . יש דף רציני ביותר באתר וכדאי לקרוא בו .
מדובר על מנגנון טבעי שקיים בבני אדם ביחס להפרשותיהם . מנגנון דומה קיים אצל בעלי חיים נוספים .
ההחתלה משבשת את המנגנון הזה .
כאשר אנחנו 'גומלים' את התינוק מחיתולים אנחנו למעשה עושים לו טובה גדולה מאוד
כי אנחנו מחזירים אותו למנגנון טבעי אשר טבוע בו מקדמת דנא .
@} איך זה רלוונטי לנושא של הציור הילדי ?
  • גם הוא קשור ישירות להבשלה של מערכת השרירים והעצבים וליחסי גומלין בין הגוף והנפש. גם הוא מנגנון טבעי אשר החברה משבשת ביד רמה ובינתיים עדיין לא מחזירה
עצמה למוטב .
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 14 אוקטובר 2012, 16:41

רציתי לשאול לגבי אחיזת מכשירים.
אל תמהרו להכניס מכשירים לידיים של הילדים .תחשבו פרימיטיבי : אין מכשירים .
גם עם פלסטלינה ובעתיד עם חימר תילמדו להשתמש בכפות הידיים ובאצבעות . היום מכניסים כלים לידיים של קטנטנים יותר מידי מוקדם וזה מזיק ומונע התפתחות !
@}
אסביר בהרחבה למי שישאל , אך אבקש לקרוא בדף ואח"כ להמשיך איתי.

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 14 אוקטובר 2012, 16:34

אז התינוקת רק רצתה לנסות לטעום אותם...
הי מעין ,
התינוקות מכניסים דברים לפה , - זו תכונה הישרדותית :-) קודם כל לברר אם זה אוכל.
מפה לשם הם אוספים אינפורמציה ,לומדים את תכונתיהם הבסיסיות ורוכשים נסיון .
מה למדנו שהילדה |תינוק| ואפשר לחכות עם הצבעים בדיוק כמו שהחלטת .
בינתיים כדאי לך להשתעשע בשירבוטים בצבע
ובעוד כמה חודשים הקטנה תרצה לחקות את התנהגותך .
_אני לא מעירה לה שום דבר על האחיזה ולא מתקנת.
מה דעתך?_
מעין היא |תינוק| תינוקת,|תינוק|תינוקת ...
תהני ממנה ,תורידי את העול המיותר מעלייך ,
תתנהגי כמו שאת מתנהגת בטבעיות היא כבר תחקה אותך .
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 14 אוקטובר 2012, 15:59

אני תוהה לגבי חוסר הרצון/יכולת להפנים את האחיזה "הנכונה". האם מדובר בשריד של קושי של גיל מסוים, או אולי משהו שעדיין נמצא שם?
הי עדי_
אישית אני מסתייגת מפענוח עניינים של בני אדם שחייהם מתנהלים באורח מתקבל על הדעת לכל הדעות , אלא אם כן הם קליינטים שלי והקשר דורש פענוח של סוד מצוקתם.

שניהם מחזיקים עט כאילו הם לא היו בכיתה א'.
והרי ידוע שהם היו בכתה א' אבל לא ידוע כלום על ההסטוריה שלהם כתינוקות,בני כמה היו בעת הלימוד,טיב הקשר עם המורים , מידת הלחץ שהופעל עליהם , ועד ועוד .
והרי בהרבה בתי ספר גםהפסיקו להתאמן בכתיבה תמה ובהחזקה נכונה והשאירו לילדים לעשות זאת כרצונם -לך תדע מה פה תואם.
יחד עם זאת , באופן לגמרי לגמרי כוללני , אצלי זה מתקשר לחירות פנימית , יכולת להיות שונה ,יכולת של האדם לעמוד על שלו
..... :-) וכד'

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי מעין* » 14 אוקטובר 2012, 14:07

שלום,
הנסיון עם גירי הפנדה לא עלה יפה, הם כנראה נראים מאד טעימים, אז התינוקת רק רצתה לנסות לטעום אותם...
נשאר בנתיים עם הממרחים, הבוץ החול והמיים.
רציתי לשאול לגבי אחיזת מכשירים. כמובן שבגיל שנה ושלשה חודשים אין עדיין יכולת לשלוט בכפית או בכף, אבל משלב מסוים המתוקה זיהתה שאנו משתמשים בהם ורוצה גם.
אני נותנת לה לאחוז בהם והיא מחקה את תנועותינו. אני לא באמת מצפה שהיא תצליח לאכול כך. לפעמים מצליחה ולפעמים לא, אני ממשיכה להאכיל אותה בכפית נפרדת או שהיא מאכילה את עצמה בידיים.
אני לא מעירה לה שום דבר על האחיזה ולא מתקנת.
מה דעתך?

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 14 אוקטובר 2012, 12:40

מתי בערך הם מפתחים תנועות נוספות? מתי יוצרים קו?
הם מפתחים תנועות נוספות כל הזמן . כל צעד, כל אחיזה , כל התנהלות מוטורית מובילה להתנהלות מוטורית נוספת .
מתי יוצרים קו ? יוצרים קוים כל הזמן. כרגע הקוים מעורבבים עם קוים אחרים ועם קוים שהולכים הלוך ושוב (קו מרובה - במינוח מקצועי) .
אט אט,יחד עם הכושר המתפתח של הפרדת תנועות ,יוצא שגם הסימנים נעשים מופרדים.
העין לוכדת סימן מופרד והוא 'נחשב' לטוב יותר ובהדרגה משתמשים בקו המופרד יותר ויותר. עד שמגיע קו מופרד שהוא גם עומד "אנך" ואני טוענת שהוא "אנוכי" - אני בשפה המודרנית. זה כבר סימול התחלתי.
בינתיים יש גם קוים מופרדים שהם תוצאה של תנועה סיבובית ואז מתגלה הקסם הראשון עלי אדמות - קו שמתחיל במקום אחד וממשיך עד שייפגש עם ההתחלה .
לדעתי זה הזמן שיש סימול ראשוני שהתינוק
קורא אותו כסמל לחוויה מוכרת -
הקו הסגור מסמל את הסגירות ברחם או את העובר .
כל זה קורה עד גיל 3 פלוס מינוס.
@}
אף תינוק עדיין לא אישר לי סברה זו :-)
אבל ההמשך מעיד על ההתחלה.

@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי עדי_א* » 14 אוקטובר 2012, 10:33

מחשבה מעניינת . מה חשבת על גמילה מחיתולים? ומדוע חשבת שזה לא קשור?
אני לא פישפשתי את הבת שלי עד גיל שנה, ובגיל שנה גמלתי אותה מחיתולים, שזה דבר שמקובל פה באתר, וגם אצל עמים שלמים באסיה כדרישה סבירה. עכשיו, את אומרת שילדים בגיל הזה לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות. ברור שלהגיד לתינוקת איפה לעשות פיפי זה ממש להגיד לה מה לעשות. אז, יכול לנבוע ממה שאת אומרת שאולי לא כדאי לגמול בגיל הזה. סתם, מחשבה.
חשבתי שזה לא קשור כי נושא הדף הוא אומנות של ילדים. אני לפחות לא מאפשרת לה לגעת בהפרשות שלה, זה נראה לי לא היגייני, ויש מספיק דברים אחרים בעולם למרוח.

_האמת ששאלתי בכלל כי חשבתי על כול המבוגרים שאני מכירה שלא מחזיקים נכון עיפרון, ותהיתי לגבי מה אפשר ללמוד מזה על הנפש שלהם.
באמת ?
אני ממש מופתעת . זה חיבור מכיוון שונה לחלוטין. למה את מתכוונת ?_
חשבתי, מה זה אומר על אנשים שיש להם מוטוריקה עדינה טובה, למשל, הם מנגנים יופי בגיטרה, או שיש להם כתב ממש יפה, אבל הם מחזיקים עט עם כול האגרוף. אני חושבת על אח שלי שמנגן יפה, ועל עוד חברה יש לה יכולות גרפיות מעולות, כתב יפה והכול, אבל שניהם מחזיקים עט כאילו הם לא היו בכיתה א'.
אני תוהה לגבי חוסר הרצון/יכולת להפנים את האחיזה "הנכונה". האם מדובר בשריד של קושי של גיל מסוים, או אולי משהו שעדיין נמצא שם?

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 14 אוקטובר 2012, 10:07

האמת ששאלתי בכלל כי חשבתי על כול המבוגרים שאני מכירה שלא מחזיקים נכון עיפרון, ותהיתי לגבי מה אפשר ללמוד מזה על הנפש שלהם.
באמת ?
אני ממש מופתעת . זה חיבור מכיוון שונה לחלוטין. למה את מתכוונת ?

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 14 אוקטובר 2012, 09:17

בכלל גרמת לי לחשוב על גמילה מחיתולים, אבל זה באמת לא קשור.
:-) בקר טוב יקירה ,
מחשבה מעניינת . מה חשבת על גמילה מחיתולים? ומדוע חשבת שזה לא קשור?

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי אלמונית* » 13 אוקטובר 2012, 21:26

כל דרישה צריכה להיות מותאמת גם ליכולת הנפשית של התינוק לקבל ולבצע הוראות , לרלוונטיות של הדרישה מבחינה הישרדותית ובעיקר לעובדה שיש תפקידים אחרים שהאבולוציה קבעה לכל שלב.
בכלל גרמת לי לחשוב על גמילה מחיתולים, אבל זה באמת לא קשור.

האמת ששאלתי בכלל כי חשבתי על כול המבוגרים שאני מכירה שלא מחזיקים נכון עיפרון, ותהיתי לגבי מה אפשר ללמוד מזה על הנפש שלהם.

יהיה בין גיל 7-8 ואז הוא גם יהיה בשל לאחזקת העיפרון
באמת? בגיל 8? אפילו אצל האנטרופוסופים מתחילים קודם, וגם הבנתי שהכתיבה, באופן טבעי, מקדימה את הקריאה. בקיצור, תוכלי להרחיב עוד על הנושא?

ויש לי עוד שאלה: הבת שלי בת שנה ושלושה חודשים, התנועה שלה כרגע ב "סיטואצית הממרח" היא תנועת וישר (מגב). מתי בערך הם מפתחים תנועות נוספות? מתי יוצרים קו?

תודה רבה לך על התשובות ומאור הפנים.

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 13 אוקטובר 2012, 15:57

והפלא ופלא, בבוקר איתמר ביקש לצייר,
הי ענת ,
זה שוב עניין הוליסטי . הכל קשור .
התינוק חי באחדות תודעה ומתוכה 'קורא' את מחשבותיה של אמו . קוראים לזה טלפתיה אבל נותנים לטלפתיה קונוטציה 'מיסטית' אשר לא מועילה לנו .
גם מנגנון הריצוי שדיברתי עליו בפוסט הקודם פועל באופן 'טלפתי' .
יפה. אז איתמר קרא את מחשבותייך ואולי גם מתוך מנגנון הריצוי - ביקש לצייר .
בינתיים את היית רגועה והוא יכול היה להתמסר לאמנות שלו בשקט . כי אמא רגועה זה טעם החיים .
תכונת הטלפתיה במשפחה ובחינוך ראויה לתשומת לב .ראוי שמחנכים ישמרו על מחשבה חיובית ,אהדה לזולת , אופטימיות ושמחת חיים .

באשר לחינוך ביתי ולחץ על לימוד .
טוב שאת נעשית ערה לכך.
לחץ זה דבר מיותר ומזיק . מזיק . מזיק.
מה שווה חינוך ביתי אם מעתיקים הביתה את הלחצים המיותרים של מסגרות החינוך ?
יש קבוצות שלמות בחינוך הביתי כל החזון שלהם מושתת על : "תנו לגדול בשקט".
(גילוי נאות : אני סבתא בחינוך הביתי )

עכשיו כשאתם מתכוננים לתינוק חדש זה נפלא שאיתמר מצייר .
במיוחד עכשיו לקראת בוא התינוק הנוסף .
כשהוא אומר שהוא לא יודע לצייר תהיי מוכנה עם תשובה פשוטה : לצייר זה דבר טבעי כל בנאדם יודע לצייר .
אל תבקשו ממנו לצייר פנים או משהו . אל תבקשו . הצייר פועל ממקום פנימי וכאשר אתם מבקשים אתם נוגעים במקום שאין לגעת בו.
כשהוא אומר יצא לי בטעות גוף של בנאדם ,תסתכלי בציור כדי להבין מה כוונתו ותהנהני במאור פנים .
אם את רוצה לדון איתי בדקויות נוספות אשמח לשמוע .
@}

אשמח שתשתפי אותי עוד עם ענייני הציור
שלו .

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 13 אוקטובר 2012, 14:53

שלום לך עדי א ,
אתחיל איתך כי שאלתך מובילה אותנו לדבר הגדול ששמו הוליזם.
אחזור אח"כ לענין של ענת שגם שם יש עניינים הוליסטיים אך מרוכזים ספציפית בחינוך הביתי ובאופן אינדיבידואלי לאיתמר.

מה הקשר בין הנפש להחזקת עיפרון?

ראשית כדאי לחיות עם הידיעה הבסיסית :
הכל קשור .
כדאי להפנים עובדה זו על אף שאין אנו מסוגלים להקיף את רוחב היריעה וצריך המון ידע , נסיון וסקרנות כדי לראות את ההקשרים.

בענין הנפש והחזקת העיפרון ...
נתחיל מהנפש .
חשוב לדעת שהאדם בזמן היותו תינוק תלוי באימו באופן מוחלט לפחות עד גיל שלוש -ארבע . התלות נובעת מחוסר יכולת פיזית לשרוד בלעדיה .
תארו לעצמכם איזה סבל נוראי היה עובר כל תינוק אם לא היתה התאמה נפשית לתקופה של התלות ההישרדותית הזו !
הנפש יצרה מנגנון של ריצוי אשר מנחה את התינוק למלא אחר ההנחיות של אמא.
(אני לא אוהבת להשתמש במושג "ריצוי" כי הוא קיבל ברבות השנים קונוטציה שלילית.) אבל בפשטות -
התינוק מצוייד בחושים מיוחדים המכוונים אותו לפעול לפי דרישותיה של האם באופן שזה גורם לו סיפוק . וסיפוק זה עונג נפשי .
(בהדרגה יתפתח גם ריצוי של האב במיוחד בגילאים גבוהים יותר.)
התינוק נולד עם נחיתות גופנית בלתי נסבלת ונדרשים תהליכים ארוכים של התפתחות מערכת השרירים והעצבים כדי שיוכל לבצע
כל פעולה.
הנפש מותאמת ,פחות או יותר,לתיסכול אשר נוצר מחוסר בשילות של האיברים.
תקופת הילדות המוקדמת , גיל שנתיים שלוש
מתאפיינת על ידי היווצרות של אוטונומיה ולקראת יוזמה .
(הדברים מתרחשים בד בבד)
מפאת היוזמה הילד מרגיש הכרח לעשות דברים לבד,בלי הנחיות מצד המבוגרים.
ממש אלרגי להנחיות .
המציאות מוכיחה לו מה הם גבולות היכולת שלו והכל מתרחש בינו לבין עצמו.
המצב שונה כאשר האמא או ההורה מעמידים לפניו דרישה. שם הוא שואף לעמוד בדרישות
ואם איננו יכול לרצות אותם רע לו מאוד מבחינה נפשית .
אם הדרישה לא מותאמת לבשילות מערכת השרירים והעצבים, מנגנון הריצוי שלו עומד מול רף גבוה מידי. התיסכול הוא נפשי.
I am not good enough זו התופעה הפסיכולוגית הנפוצה ביותר עד שנהפכה למושג מקצועי .
מנגנון הריצוי מצייד את הילד ב'חוש חש' אשר נותן לו להרגיש מתי ההורה לא מרוצה ממנו
.....ואז הסבל הוא נפשי .
הדיעה הרווחת בימינו היא שאפשר לאמן אותו באופן מוטורי "והכל יהיה בסדר" אבל זה לא נכון .
כ הדרישה צריכה להיות מותאמת גם ליכולת הנפשית של התינוק לקבל ולבצע הוראות , לרלוונטיות של הדרישה מבחינה הישרדותית ובעיקר לעובדה שיש תפקידים אחרים שהאבולוציה קבעה לכל שלב.

אחזקת עיפרון נכונה מחייבת :
מערכת שרירים ועצבים בשילה,
יכולת נפשית לקבל ולבצע הוראות מדוייקות ,
יכולת נפשית להתמודד עם מבוגר 'לא מרוצה'.
כל הדברים האלה לא קיימים לפני גיל 7-8 .

ועכשיו אני שואלת אתכם בשביל מה להגיש עיפרון בגיל 3 ?
ואני חייבת לקשור זאת לעקרון הרצף באמנות של ילדים . עיפרון הוא כלי גרפי . אבל הגרפיקה באמנות הילד התפתחה במשך אלפי שנים בלי עפרון , בלי מכחולים כל התוכנה של ההתפתחות הגרפית מבוססת על כפות הידיים בלבד עם אבני גיר או פחם של מדורה.
אנחנו, בימינו, נותנים גירי פנדה ,גם זה כבר יותר מידי.
אבל לפחות עוזבים את הילדים בשקט עם אופן האחזקה של הצבעים ... ,
עוזבים את הילדים בשקט להמציא גם את הצורות והסימנים "שלהם" ...
אל תשכחו שהרלוונטיות של אחזקת העיפרון הנכונה היא למען כתיבת אותיות ומילים. אשר לכשעצמן נקבעו על ידי החברה.
ואילו הילד עדיין נמצא בשלב השרבוט
אשר קשור כל כך לעיבוד של חוויות מוקדמות, יוצר מנגנון השומר על הנפש ,אשר הוא נחוץ כל כך להתפתחות האוטונומיה שלו..- כאמור הכל קשור..
ואז יגיע שלב המושגים החזותיים אשר בו הילד יגלה ויפנים את העובדה שסימנים גרפיים יכולים לסמל תכנים מן המציאות , בינתיים הוא כבר לא יהיה אלרגי להוראות של אחרים ואז הוא יהיה בשל לכתיבה .
וזה יהיה בין גיל 7-8 ואז הוא גם יהיה בשל לאחזקת העיפרון
@}
אשמח להמשיך איתך.

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי ענת* » 13 אוקטובר 2012, 12:31

אין קשר. פעם ראשונה שאני אמא.. :-)

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי עדי_א* » 12 אוקטובר 2012, 21:27

מה הקשר בין נפש להחזקת עיפרון?

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי ענת* » 12 אוקטובר 2012, 21:12

חוה יקרה,
אני מודה לך על תשובתך המהירה. לאחר שכתבתי את השאלה הארוכה, קראתי את הדף מההתחלה,
והפלא ופלא, בבוקר איתמר ביקש לצייר, הוא לקח את צבעי המים שלי, שמתי דפים על השולחן, והוא ישב לידו וצייר ברוגע. אני מצידי, ניסיתי ליישם את מה שקראתי, והייתי רגועה.
בלילה הבנתי, שדווקא בקרב חברי חינוך ביתי יש לחץ עצום לידע, כולם יודעים עד גיל שלוש את האותיות, ואת היסטוריית הויקנגים..
מה שאיתמר יודע, לא לימדתי אותו, אבל בהחלט צריך לפנות את הבית ולהפוך אותו "נקי", כמו שהיה עד גיל שנתיים וחצי.
את חוברות הצביעה בהחלט אעלים, וגם את המחשב מהסלון.
תודה על הדף הנפלא!!
ענת

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 12 אוקטובר 2012, 09:31

בימים האחרונות, הוא מבקש לצבוע,

לצבוע מה ? דפי צביעה ?
חובה לסלקם.להעלימם בפשטות בלי להגיד לילד כלום .
אם שואל איפה הם תהמהמי משהו .. באמת לאן זה נעלם . וזהו.@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 12 אוקטובר 2012, 09:22

ענת יקירה ,
האם קראת את הדף ?
אני ממש ממליצה לך לקרוא .
הדף הנוכחי מאוד ארוך ואת עלולה ללכת בו לאיבוד על אף שיש כמה וכמה פוסטים ממש 'בשבילך'.(אחפש אותם בשבילך)
לאחרונה הבנתי שכדאי לקרוא את הדף המקורי ששמו עקרון הרצף באמנות של ילדים היסטוריה
אמשיך לשוחח איתך ברצון רב.
העיקר : את לחוצה וזה בפני עצמו מבקש ארגעה . קחי לך רגע כדי לנשום .
ולעשות הפסקה דוממת .
הילד שלך הוא |תינוק| . אולי גאון אבל תינוק עכשיו.וחייב לחיות עם פחות אינפורמציות .
תרגיעו מיד.
ותינוק לא חייב לדעת לקרוא ובשום פנים ואופן לא יכול ולא צריך להחזיק את העיפרון בצורה נכונה.
תביני :רק החל בגיל שבע הגוף והנפש מסוגלים להחזקה נכונה של העיפרון !!
תשאלי אותי מה קשור הנפש להחזקת העיפרון - ואענה לך ברצון רב.
בינתיים תנשמי , תנשמו כולכם . תעשו דיאטת אינפורמציה לתינוק . מינימום דיבורים. מינימום אינפורמציות.
נמשיך לשוחח.
@}

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי ענת* » 11 אוקטובר 2012, 23:06

הבהרה.. אני ענת אחרת מהענת למעלה..

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי ענת* » 11 אוקטובר 2012, 21:52

שלום חוה,
אשמח לשמוע את דעתך.
בני בן 3 וארבעה חודשים. עד לפני מספר חודשים לא "ישבנו לצייר" באופן מוצהר, הוא צייר על הקיר, ועל גיליונות דפים גדולים, אבל לא "ישבנו" לצייר.
לצערי קיבל הרבה מדבקות בחצי שנה האחרונה, אותן הוא מסדר על הקיר באופן מאד ייחודי ויצירתי ומלא מחשבה גרפית.
לאחרונה, שמעתי מחברות על אחיזה נכונה וכו', אז קצת נלחצתי ועשיתי מעין מבחנון, הוא אוחז לפי הכתוב וגם אם מבקשים ממנו, הוא יצייר פרצוף ואפילו גילה למרבית הפתעתו שבטעות צייר גוף של ילד..
בימים האחרונות, הוא מבקש לצבוע, ומתעצבן אחרי זמן מה ומבקש דף חדש.
חוץ מזה, הוא טוען בתוקף שאיננו יודע לצייר, למרות שעד לפני כמה חודשים הוא היה מצייר שרבוט ומגלה בשמחה שיצא לו "משהו".
הוא לא צופה בטלוויזיה חוץ משעה בשבת, אבל ספרים ואיורים הקראנו לו המון והוא מדפדף המון מאז ומתמיד..
עליי לציין שהנטייה שלו למכניקה ובנייה של רכבות לגו ודברים כאלה התגלתה לנו כבר לפניגיל שנה באופן מובהק.
ההגיון שלו הוא המוביל בחייו. זה אופיו מתמיד.
הוא ילד שביטחון מאד חשוב לו, הוא לא הלך עד שגילה שלא ייפול. הוא מאד מאד זהיר, אבל יודע להתאמן עד שהפחד (כמו פחד מגובה) עובר לו באחת.
הוא לא מגיע לתסכולים בדברים הגיוניים, כמו הרכבות מסובכות או פתירת מבוכים..
הוא מתוסכל שאינו יודע לקרוא.. מגיל שנתיים וחצי הוא מבקש ללמוד אותיות וכו'.
הוא בחנוך ביתי.
נדמה לי שהבעתי חששות לגבי הביטחון שלו והרצון שלו לקווים מושלמים ובכלל לגבי ציור לאוזני חברים, וגם לאוזניו, בטעות.
אנחנו אוהבים לצייר בצבעי מים יחד, אבל אני רואה שגם שם הוא חושב שהוא לא טוב, גם במהלך פעולת הציור.
האם אפשר לחזור אחורה ולהחזיר לו את הביטחון לשרבט בכיף?
  • הוא כן יודע להגיד "ציירתי קשקוש", בלי להתבייש - ז"א לעמוד מאחורי הרצון שלו לצייר קשקוש גם אם שואלים אותו מה זה. אבל עדיין, מטריד אותי שהוא טוען שהוא לא יודע לצייר..
חוץ מזה, הוא מאד עצמאי וילד שמח. בענייני אוכל, הוא תמיד אהב לאכול בידיים ואף פעם לא מנעתי ממנו לאכול איך שבא לו ו"לשחק" עם האוכל.. (יש לו סבים וסבתות שתמיד מעירות מצד שני..).
אה, אני מעצבת גרפית ובן זוגי צלם, שנינו עובדים מהבית במחשב בסביבתו..

אני לא יודעת איך זה עובד פה.. אם זה פורום לשאלות תשובות,
אשמח לכל התייחסות,
תודה!
ענת, קצת לחוצה.. אה, וגם בחודש תשיעי לקראת אח נוסף..

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי ענת* » 10 אוקטובר 2012, 10:59

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

תודה רבה חוה, היה לי חשוב לשמוע את דעתך.
את ניסחת היטב גם את החששות שלי.
אני אנסה לבדוק גם במרכז התרבות ברחובות.. בכל מקרה אנסה לדבר עם המורה ולחוש מה הגישה.. אולי נלך לשיעור ניסיון..
אעדכן בהמשך
ענת

[ הילדה כבר בכיתה ה' ;-) ]

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 10 אוקטובר 2012, 00:01

אחת מכן הזכירה כאן את ההקראה לקטנטנים מתוך ספר.
אני מודה שכאשר נשאלתי על כך לפני כשנתיים שלוש , עניתי בגמגום כלשהו .
היום תוך כדי הסתכלות מעמיקה בקטנטנים (עכשיו כשיש כמעט כל שנה נכד חדש...) אני בטוחה שזה מיותר לקרוא לקטנטנים.
לשיר , לזמרר , לספר משו קטן תוך כדי טיול , להתבונן בחתול או צפור וכד' - גם כן במידה ולהרבות בלהניח לילד להתעסק בכל שטות שהיא מיוזמתו.היוזמה היא החשובה כאן.
זה מתקשר לאמנות הילדית מהצד של היוזמה.
@}
אשמח לשוחח אתכן הלאה.

עקרון הרצף באמנות של ילדים

על ידי חוה_בת_חיים* » 09 אוקטובר 2012, 23:48

היי מעין
אפשר לומר שאת הערת לתחיה את הדף הזה .היה כאן שקט כמה וכמה חודשים.
העיקר רציתי להמשיך לכתוב לך ובינתיים דברים שכתבתי בשביל אצנית התאימו בוודאי גם לך.
בכל זאת אני רוצה לחדד כאן משהו :
הבת שלי בת שנה וחודשיים. אוהבת ליצור מריחות מהאוכל, - צריך לרדת לעומק הענין : הילדה, תוך כדי אכילה , מגלה את האופציה של הסימנים הגרפיים ומפתחת מריחה . בזמן העשייה הזאת תקיים ריכוז מאוד גבוה כי מתקיימת מערכת מסועפת של תחושות ותגליות .
שיהיה ברור: אנחנו רוצים לטפח את הריכוז הזה .
ואז אנחנו שותקים כשזה קורה . לא מתערבים ולא מסיחים את דעתם של הילדים ברגעים אלה . זה לוקח מכסימום 4 ד' אולי 5 גג.
זה לא מסכן את הרגלי השולחן לעתיד . ממש לא.
הרי פעולות כאלה יחזרו על עצמן בבוץ ,בחול, במים+חול וכד' ועד גיל שנתיים +זה יקרה כבר עם הצבעים ולא יהיה שייך בכלל להרגלי אכילה.

האם התהליך בו היא תקבל את "נימוסי השולחן" הוא טבעי, או שמא עלי להסביר לה?
אין מה להסביר לה כרגע על נימוסי שולחן.
יחד עם זאת אני מדגישה אין שום קשר בין המריחה הזאת לבין להשליך אוכל על הרצפה.
זה ממש לא קשור לחקירה של הסימנים הגרפיים אלא לחקירה של האופציות המדהימות כיצד אפשר 'להפעיל' את אמא .:-) ואין שום פגם בכך שתשדרו לילדים שזה לא משחק ואמא היא לא בובה ל'הפעלה' .
@}

חזרה למעלה