אולי זה בגלל ריבוי הפעמים והדפים שהתייחסת לנושא של עבודות בית (למרות שלא ממש קראתי מה כתבת שם. עד הדף הזה הרגשתי שהדיונים בנושא לא כל כך נוגעים לי), וכמובן חוגי הבית שלך.
LOL LOL
D-:
תחשוב על זה ככה:
(מצטטת מהמוטו של
יונת שרון, לא בדייקנות): אתה מלמד הכי טוב מה שאתה צריך ללמוד בעצמך...
אז אולי באמת צריך פה קצת "גילוי נאות", שקשור מאוד מאוד לנושא הדף הזה:
כשהייתי לבד (בלי בן זוג ובלי ילדים) ניקיתי את הבית כל שבוע בלי בעיה. בלי בעיה, כי אני באה מהבית עם הרגלים נקיים ואף אחד לא לכלך לי.
ואז התחתנתי ורציתי "שיוויון בזוגיות" והיה לי ברור שכמו בבית הורי, זוגות מנקים ביחד את הבית. או לפחות מחלקים ביניהם את העבודה. במיוחד שפתאום היה מישהו שמאוד לכלך...
זה לא עבד. פה אני מדלגת, אגיד רק, שהתוצאה היתה שכל הזמן חיכיתי לו, לתאם איתו את יום הניקוי, ומבית נקי שנשאר כל הזמן נקי (ככה שעבדתי מינימום), מצאתי את עצמי גרה בבית מטונף, שכל עבודת ניקוי בו קשה וארוכה.
(בדוגמת הברז:
- כשרק מעבירים עליו מגבת בניגוב קל במשך שתי שניות - מדדתי, שתי שניות על השעון - זו עבודה קלה.
- לשפשף שיכבת אבנית וסבון מברז בעזרת חומרים וכו' וכו' - זו עבודה קשה ואני שונאת אותה.
- לרוץ לחנויות לקנות ברז חדש, להזמין אינסטלטור, לשלם המון כסף גם על הברז וגם על האינסטלטור וגם לנקות אחרי כל הטינופת שעשו לי רק בגלל שהברז נאכל מהאבנית והליכלוך בגלל שלא ניקיתי - זה ממש ממש שנוא עלי ועושה לי עצבים ברמות).
ככה גיליתי בדרך הקשה מה המחיר של הורדת סטנדרטים.
(הברז הוא רק דוגמא אחת. היו הרבה דוגמאות שהוכיחו לי, שתחזוקה שוטפת קלה - יעילה, חוסכת עבודה, חוסכת כסף, חוסכת בלגאן וצרות ב-ה-ר-ב-ה לעומת דחייה והמנעות. אבל פה נכנס ההבדל בין דברים שמוכרחים לתחזק - לבין דברים שאפשר לחסוך את התחזוקה עליהם בשיטות אחרות, כמו שנכתבו פה בדף)
המשך הסיפור:
ניסיתי לחנך את עצמי לחיות עם ליכלוך, וניסיתי להבין במשך כמה שנים מה התדירות המקובלת על בעלי לנקות את הבית.
הוא סרב לענות על השאלה ישירות, אבל כל פעם טען שהבית לא מלוכלך, ושהוא מנקה רק כשמלוכלך.
[הערת ביניים: היום אני יודעת שהדרך היעילה יותר, הנעימה יותר, והחסכונית ביותר בעבודה היא לנקות
כשלא מלוכלך]
ואז, עם תינוקת בת שנתיים ויונקת, נכנסתי לכמה חודשי עבודה אינטנסיבית על סיום הדוקטוראט.
החלטתי לעשות ניסוי, לבדוק מה לעשות בזוגיות.
לא ניקיתי את הבית 7 חודשים.
לא שטפתי רצפה, לא טאטאתי, לא ניקיתי שירותים (טוב, אולי ניקויים שטחיים בודדים של בית השימוש, פעמים בודדות ב-7 חודשים), לא ניגבתי אבק, לא סידרתי, כלום כלום כלום. רק טיפלתי בכביסה של הבגדים והמגבות, והציפיות (כי אני אוהבת כל מה שקשור בכביסה, אין לי עם זה בעיה בשום צורה, ואני אוהבת בגדים נקיים ורגישה לריחות רעים). סדין וציפות כמעט לא החלפתי.
וחיכיתי.
חיכיתי לראות, מתי בעלי יחליט שכבר באמת מלוכלך וצריך לנקות.
והנה התשובה: אף פעם.
7 חודשים, והוא לא ניקה ולא הציע לנקות ולא אמר שהבית מלוכלך אפילו פעם אחת. ואנחנו חיים "מתחת" לרידינג ת"א, וזה היה לפני שעבר לגז.
ואז הבנתי שכל מה שהוא אמר לי בכל השנים עד אז היה פשוט הדרך שלו להגיד "אני שונא לנקות ולא רוצה לנקות אבל לא יכול להגיד את זה כי זה לא צודק ואני יודע שזה לא צודק".
אז התחלתי בתהליך שבו עבודות הבית, והרצון שלי לשיוויון בזוגיות בעבודות הבית, והתפיסה שלי את עבודות הבית כ"חובה מעיקה" ש"צריך" לעשות ו"צריך" "לחלק בינינו שווה בשווה" וכל זה - הפכו למשהו שאני החלטתי שאני רוצה לעשות כי אני אוהבת לחיות בבית נעים ונקי. רוצה. לא צריכה. רוצה. וזה עסק שלי. לא שלו, כי לי זה חשוב ולו זה לא חשוב.
ואז נפלתי לתשעה חודשים שמירת הריון, ושנה קשה אחרי הלידה שבה לא הספקתי להתאושש פיזית וכבר מצאתי את עצמי עם תינוק חולה חיה בהרעבה מרוב המזונות שאסור היה לי לאכול.
ברור שנקיון הבית ירד לתחתית סדר העדיפויות.
ואז
עדי יותם סיפרה לי על
פליי ליידי וקראתי אותה והיא החזירה אותי לעצמי.
וכבר שלוש וחצי שנים אני בתהליך ארוך ומאוד מאוד איטי והדרגתי, שבו אני לאט לאט מחזירה לעצמי את הבית שלי ובונה את ההרגלים האוטומטיים שלי, שאיתם הבית מתנקה מאליו בלי שאני משקיעה מאמץ, ובמינימום טירחה.
וזה כולל הורדת סטנדרטים במסגרת הסילוק של הפרפקציוניזם (כן, למרוח סמרטוט לח על הבית כולו בעשר דקות יכול להיות מספיק).
ככה שאני התמודדתי במשך כמה שנים עם הורדת סטנדרטים דראסטית, עם בדיקה של הנושא מכל הכיוונים בגלל דברים שהיו בשליטתי ודברים שלא היו בשליטתי, בגלל סדר עדיפויות, בגלל הריונות, לידות והפלות שהשביתו אותי, ועכשיו אני מדברת מתוך תהליך של התפכחות, של תובנות, של התפייסות עם כל מיני סוגיות טעונות שהיו שם.
לגבי קניות בטלפון: גם אם מתעלמים ממחיר המשלוח, מחיר המוצרים עצמם גבוה לפעמים בכ-50% ממחירם במקומות הזולים
נכון לגבי חלק.
במקרה שלנו, המשלוח הוא על המוצרים מהמשק האורגני. המחירים במקום שאני קונה זולים יחסית למקומות אחרים, בממוצע, ועלות המשלוח דווקא זולה יותר מעלות הנסיעה לשם, וזה גם יותר אקולוגי.
בשמת אבל את כל ערב מנקה אותם לא לא מנקה אףפעם
אז
נורית מ ענתה בשבילי:
_נראה שהיא פשוט טיפוס שמעדיף תחזוקה שוטפת קלה על פני פרוייקטים נדירים יותר שהם קשים.
קחי בחשבון שכל מה שהופך להרגל פשוט נעלם לנו מהמוח ולא נחשב בכלל._
להעביר מגבת מטבח על הברז זה כלום. זה שתי שניות, המגבת שם, לא צריך להביא שום ציוד מיוחד וחומרים, אפילו לא לפתוח ארון. מרגע שהפכתי את זה להרגל, זה ממש כלום.
"לנקות את הברז" - זה חתיכת פרוייקט שנוא! זאת "עבודה" D-:
ולגבי "פתרון לעשירים" - במקום "חדר שני" אפשר ארגז בלגן / פינת בלגן - העיקר הכל מרוכז במקום אחד רחוק מהעין.
נו, אמרתי עשירים? LOL יש בתים שאין בהם מקומות "רחוקים מהעין"!
[u]אולי זה בגלל ריבוי הפעמים והדפים שהתייחסת לנושא של עבודות בית (למרות שלא ממש קראתי מה כתבת שם. עד הדף הזה הרגשתי שהדיונים בנושא לא כל כך נוגעים לי), וכמובן חוגי הבית שלך.[/u]
LOL LOL
D-:
תחשוב על זה ככה:
(מצטטת מהמוטו של [po]יונת שרון[/po], לא בדייקנות): אתה מלמד הכי טוב מה שאתה צריך ללמוד בעצמך...
אז אולי באמת צריך פה קצת "גילוי נאות", שקשור מאוד מאוד לנושא הדף הזה:
כשהייתי לבד (בלי בן זוג ובלי ילדים) ניקיתי את הבית כל שבוע בלי בעיה. בלי בעיה, כי אני באה מהבית עם הרגלים נקיים ואף אחד לא לכלך לי.
ואז התחתנתי ורציתי "שיוויון בזוגיות" והיה לי ברור שכמו בבית הורי, זוגות מנקים ביחד את הבית. או לפחות מחלקים ביניהם את העבודה. במיוחד שפתאום היה מישהו שמאוד לכלך...
זה לא עבד. פה אני מדלגת, אגיד רק, שהתוצאה היתה שכל הזמן חיכיתי לו, לתאם איתו את יום הניקוי, ומבית נקי שנשאר כל הזמן נקי (ככה שעבדתי מינימום), מצאתי את עצמי גרה בבית מטונף, שכל עבודת ניקוי בו קשה וארוכה.
(בדוגמת הברז:
[list]
[*] כשרק מעבירים עליו מגבת בניגוב קל במשך שתי שניות - מדדתי, שתי שניות על השעון - זו עבודה קלה.
[*] לשפשף שיכבת אבנית וסבון מברז בעזרת חומרים וכו' וכו' - זו עבודה קשה ואני שונאת אותה.
[*] לרוץ לחנויות לקנות ברז חדש, להזמין אינסטלטור, לשלם המון כסף גם על הברז וגם על האינסטלטור וגם לנקות אחרי כל הטינופת שעשו לי רק בגלל שהברז נאכל מהאבנית והליכלוך בגלל שלא ניקיתי - זה [b]ממש ממש[/b] שנוא עלי ועושה לי עצבים ברמות).
[/list]
ככה גיליתי בדרך הקשה מה המחיר של הורדת סטנדרטים.
(הברז הוא רק דוגמא אחת. היו הרבה דוגמאות שהוכיחו לי, שתחזוקה שוטפת קלה - יעילה, חוסכת עבודה, חוסכת כסף, חוסכת בלגאן וצרות ב-ה-ר-ב-ה לעומת דחייה והמנעות. אבל פה נכנס ההבדל בין דברים שמוכרחים לתחזק - לבין דברים שאפשר לחסוך את התחזוקה עליהם בשיטות אחרות, כמו שנכתבו פה בדף)
המשך הסיפור:
ניסיתי לחנך את עצמי לחיות עם ליכלוך, וניסיתי להבין במשך כמה שנים מה התדירות המקובלת על בעלי לנקות את הבית.
הוא סרב לענות על השאלה ישירות, אבל כל פעם טען שהבית לא מלוכלך, ושהוא מנקה רק כשמלוכלך.
[הערת ביניים: היום אני יודעת שהדרך היעילה יותר, הנעימה יותר, והחסכונית ביותר בעבודה היא לנקות [b]כשלא מלוכלך[/b]]
ואז, עם תינוקת בת שנתיים ויונקת, נכנסתי לכמה חודשי עבודה אינטנסיבית על סיום הדוקטוראט.
החלטתי לעשות ניסוי, לבדוק מה לעשות בזוגיות.
לא ניקיתי את הבית 7 חודשים.
לא שטפתי רצפה, לא טאטאתי, לא ניקיתי שירותים (טוב, אולי ניקויים שטחיים בודדים של בית השימוש, פעמים בודדות ב-7 חודשים), לא ניגבתי אבק, לא סידרתי, כלום כלום כלום. רק טיפלתי בכביסה של הבגדים והמגבות, והציפיות (כי אני אוהבת כל מה שקשור בכביסה, אין לי עם זה בעיה בשום צורה, ואני אוהבת בגדים נקיים ורגישה לריחות רעים). סדין וציפות כמעט לא החלפתי.
וחיכיתי.
חיכיתי לראות, מתי בעלי יחליט שכבר באמת מלוכלך וצריך לנקות.
והנה התשובה: אף פעם.
7 חודשים, והוא לא ניקה ולא הציע לנקות ולא אמר שהבית מלוכלך אפילו פעם אחת. ואנחנו חיים "מתחת" לרידינג ת"א, וזה היה לפני שעבר לגז.
ואז הבנתי שכל מה שהוא אמר לי בכל השנים עד אז היה פשוט הדרך שלו להגיד "אני שונא לנקות ולא רוצה לנקות אבל לא יכול להגיד את זה כי זה לא צודק ואני יודע שזה לא צודק".
אז התחלתי בתהליך שבו עבודות הבית, והרצון שלי לשיוויון בזוגיות בעבודות הבית, והתפיסה שלי את עבודות הבית כ"חובה מעיקה" ש"צריך" לעשות ו"צריך" "לחלק בינינו שווה בשווה" וכל זה - הפכו למשהו שאני החלטתי שאני רוצה לעשות כי אני אוהבת לחיות בבית נעים ונקי. רוצה. לא צריכה. רוצה. וזה עסק שלי. לא שלו, כי לי זה חשוב ולו זה לא חשוב.
ואז נפלתי לתשעה חודשים שמירת הריון, ושנה קשה אחרי הלידה שבה לא הספקתי להתאושש פיזית וכבר מצאתי את עצמי עם תינוק חולה חיה בהרעבה מרוב המזונות שאסור היה לי לאכול.
ברור שנקיון הבית ירד לתחתית סדר העדיפויות.
ואז [po]עדי יותם[/po] סיפרה לי על [po]פליי ליידי[/po] וקראתי אותה והיא החזירה אותי לעצמי.
וכבר שלוש וחצי שנים אני בתהליך ארוך ומאוד מאוד איטי והדרגתי, שבו אני לאט לאט מחזירה לעצמי את הבית שלי ובונה את ההרגלים האוטומטיים שלי, שאיתם הבית מתנקה מאליו בלי שאני משקיעה מאמץ, ובמינימום טירחה.
וזה כולל הורדת סטנדרטים במסגרת הסילוק של הפרפקציוניזם (כן, למרוח סמרטוט לח על הבית כולו בעשר דקות יכול להיות מספיק).
ככה שאני התמודדתי במשך כמה שנים עם הורדת סטנדרטים דראסטית, עם בדיקה של הנושא מכל הכיוונים בגלל דברים שהיו בשליטתי ודברים שלא היו בשליטתי, בגלל סדר עדיפויות, בגלל הריונות, לידות והפלות שהשביתו אותי, ועכשיו אני מדברת מתוך תהליך של התפכחות, של תובנות, של התפייסות עם כל מיני סוגיות טעונות שהיו שם.
[u]לגבי קניות בטלפון: גם אם מתעלמים ממחיר המשלוח, מחיר המוצרים עצמם גבוה לפעמים בכ-50% ממחירם במקומות הזולים[/u]
נכון לגבי חלק.
במקרה שלנו, המשלוח הוא על המוצרים מהמשק האורגני. המחירים במקום שאני קונה זולים יחסית למקומות אחרים, בממוצע, ועלות המשלוח דווקא זולה יותר מעלות הנסיעה לשם, וזה גם יותר אקולוגי.
[u]בשמת אבל את כל ערב מנקה אותם לא לא מנקה אףפעם[/u]
אז [po]נורית מ[/po] ענתה בשבילי:
_נראה שהיא פשוט טיפוס שמעדיף תחזוקה שוטפת קלה על פני פרוייקטים נדירים יותר שהם קשים.
קחי בחשבון שכל מה שהופך להרגל פשוט נעלם לנו מהמוח ולא נחשב בכלל._
להעביר מגבת מטבח על הברז זה כלום. זה שתי שניות, המגבת שם, לא צריך להביא שום ציוד מיוחד וחומרים, אפילו לא לפתוח ארון. מרגע שהפכתי את זה להרגל, זה ממש כלום.
"לנקות את הברז" - זה חתיכת פרוייקט שנוא! זאת "עבודה" D-:
[u]ולגבי "פתרון לעשירים" - במקום "חדר שני" אפשר ארגז בלגן / פינת בלגן - העיקר הכל מרוכז במקום אחד רחוק מהעין.[/u]
נו, אמרתי עשירים? LOL יש בתים שאין בהם מקומות "רחוקים מהעין"!