תודה יקירתי על הפידבק.
(הערב דווקא היתה השכבה טובה - לקח לו 10 דקות אבל נרדם לידי. השכבתי אותם איזה 20 דקות מאוחר מהרגיל. אולי צריך לעבוד גם על זה. למרות שהבעיה היא לא שהוא לא מספיק עייף).

את הקטע של "אני יוצאת רגע" באמת יישמתי, נגיד לפני חודש, בהתחלה הוא די הסכים לזה ולעתים היה נרדם. עכשיו גם לזה לא מסכים, ובוכה - הוא קולט שאני רוצה פשוט לצאת מהחדר...

האמת שקצת נשמע לי שיש לך רגשות חצויים לגבי ההשארה שלו להרדם בלעדייך
צודקת לגמרי. כלומר, אני לגמרי רואה שהוא קטן עדיין וצריך יותר ממה שאני נותנת או מסכימה לתת במצב הנוכחי. אני ממש לא שלמה עם מה שקורה ועם התגובה שלי.

תהליך קצר של שנתיים בערך
אללי

אוי אני רואה שענית כבר על עניין הצהריים. לדעתי רק אחרי כמה ימים רצוף שלא ישנים צהריים אפשר להסיק מסקנות. יום אחד עדיין לא ממש משפיע..

אצלנו ברגע שהרגשתי שמה שמפריע להרדמות היא הנוכחות שלי, התחלתי לצאת בתחבולות.
יושבת איתם קצת ואז אני אומרת להם בטון חצי מבקש חצי אומר: אני הולכת רגע לשירותים טוב? (לפעמים אני אומרת להם אל תרדמו עד שאני אחזור, חצי כדי שידעו שאני לא בקטע של לברוח להם וחצי כדי להפעיל פסיכולוגיה הפוכה).
ואז אני הולכת לשירותים ואחרי כמה דקות חוזרת . בדרך כלל זה היה מספיק. אח"כ כבר אומרת שאני הולכת להתקלח וכן הלאה...
אם הם אומרים שהם רוצים אותי אני מסבירה שאני קרוב לידם אבל רוצה לעשות דברים אחרים. לא נרשמה הרבה התנגדות. אם כן אני כמובן נשארת.
היום אנחנו במצב שאני כבר אומרת להם שאני יורדת למטה וזה בסדר להם. לפעמים מבקשים שאשאר עד שירדמו.
(תהליך קצר של שנתיים בערך )

• כל הנאום הארוך הוא בעצם הסבר טכני אבל האמת שקצת נשמע לי שיש לך רגשות חצויים לגבי ההשארה שלו להרדם בלעדייך.. גם החיטוט בפופיק שלא נעים לך אבל את מאפשרת כי... לי יש אפס סובלנות לדברים כאלה.

אני הרגשתי שהוא לא לבד (הקטן), הוא נמצא עם אחותו ,באותה מיטה אפילו בשלב הראשון, ואני באמת במרחק של קריאה קטנה. חשוב לי שיהיה נעים כשהולכים לישון אבל מה שקורה איתו לא נשמע נעים לו..

אבל שאלת השאלות- האם הוא עדיין ישן צהריים?

לדעתי כיכבתי בדף הזה לפני 3-4 שנים עם הילד הראשון, והנה אני חוזרת שוב:

הקטן (2.5) הגיע לגיל שבו הוא מבין שאמא לא נרדמת יחד איתו בהשכבה, אלא ממתינה שיירדם ויוצאת מהחדר.
הגענו למצב שכמעט כל השכבה, אלא אם הוא ממש ממש סחוט, היא בעייתית. להוסיף על זה את הפסקת ההנקה שהיתה לפני כמה חודשים, והבעיה גדלה.

הוא ישן במיטת נוער, בחדר עם אחיו. אחרי טקס השינה המשותף לשניהם אני נשכבת ליד הפעוט (הגדול מסתדר לבד) ונותנת לו לחטט לי בפופיק - פטיש שהתפתח אחרי הפסקת ההנקה. לפעמים הוא שורט אותי שם ואני מוחה ומרחיקה לו את היד. זה נהיה אישיו, "אני עושה לך חזק, אני אעשה לך חלש, את רוצה חלש?" וכל מיני קשקושים כאלה. הוא מקשקש כדי לא להירדם. אני מהסה אותו. לא איכפת לי לשכב לידו 20 דקות, אבל אחרי 20 דקות כאלה כמעט נעצמות לו העיניים - ופוקח אותן שוב בכוח. כלומר, הוא לא מאפשר לעצמו להירדם כשאני לידו.

אחרי כמה פעמים כאלה של "להישאר ער בכוח" התגובה שלי היא בד"כ לצאת מהחדר - או להודיע שאני עוברת לישיבה לידו, כי לא יכולה לשכב כבר יותר וכי הפופיק מבקש מנוחה. ואז אני אוחזת לו ביד. רק לפעמים הוא מסכים, בד"כ בוכה. יוצא שאם אני איתו הוא לא מסכים להירדם למרות העייפות, ולי יוצאת הנשמה. ואם אני לא איתו, הוא בוכה.
כבר נתתי לו לצערי לבכות כמה פעמים עד שנרדם, כי כל פעם שאני נכנסת חזרה לחדר שוב חוזר התסריט - מדבר, זז, מאלץ את עצמו להישאר ער. כמעט ארבעים דקות ככה. ואם אני שוב נשכבת לידו עם הפופיק, גם כואב לי כבר הראש וגם אין ערובה שיירדם עם זה. לפעמים מסכים לאחיזת יד כשאני יושבת לידו, עם זה אין לי בעיה, ואז בד"כ נרדם יותר בקלות.

היום למשל הוא לא ישן צהריים = שפוך לחלוטין. השכבתי מוקדם כי הוא פשוט לא תפקד יותר. בכל זאת היתה השכבה עם בכי, בשתי מערכות...

וזה לא בדיוק שלא ראה אותי כל היום או משהו... ולא שלא קיבל מגע במשך היום.

הייתי גומלת אותו מהחיטוט בפופיק, אבל מה יישאר לאומלל הקטן
לדעתי הוא סוחב איתו זיכרונות וציפיות של מיטה משפחתית והנקה. זה כבר לא המצב אצלנו כבר כ-3 חודשים, עם כל האובדן והשמחה שבזה.
עצותיכם?

יכול להיות שבאמת המעבר מעירות לשינה הינו הליך לא פשוט, ולכן דורש תשומות מיוחדות ממנו. אבל מענייין שזה קורה רק בערב. בסיטואציות אחרות כמו שינת צהריים, הירדמות באוטו... אין בעיה בכלל, ה"מעבר" נעשה בקלות.
הצורך שלי "לעזור לו" במצב הזה אינו דומה כלל וכלל לאינסטינקט המוכר כ"כ לעזור במצבים של "לטפס על כיסא"...הרי הוא מתגלגל לו חצי שעה, חובט בדפנות המיטה, מתעצבן, קצת בוכה, ואני יושבת ומסתכלת, וכן מתאפקת לא להוציא מהמיטה, ולא להפסיק את הסיטואציה המשונה הזאת.
היום עלה לי רעיון שאולי העגבניות שהוא אוכל כל ערב (כמות יפה... הוא חולה על עגבניות), משגעת אותו. ננסה כמה ימים בלי עגבניות בערב. ניסוי וטעיה. כרגיל.

יכול להיות שבאמת המעבר מעירות לשינה הינו הליך לא פשוט, ולכן דורש תשומות מיוחדות ממנו. אבל מענייין שזה קורה רק בערב. בסיטואציות אחרות כמו שינת צהריים, הירדמות באוטו... אין בעיה בכלל, ה"מעבר" נעשה בקלות.
הצורך שלי "לעזור לו" במצב הזה אינו דומה כלל וכלל לאינסטינקט המוכר כ"כ לעזור במצבים של "לטפס על כיסא"...הרי הוא מתגלגל לו חצי שעה, חובט בדפנות המיטה, מתעצבן, קצת בוכה, ואני יושבת ומסתכלת, וכן מתאפקת לא להוציא מהמיטה, ולא להפסיק את הסיטואציה המשונה הזאת.
היום עלה לי רעיון שאולי העגבניות שהוא אוכל כל ערב (כמות יפה... הוא חולה על עגבניות), משגעת אותו. ננסה כמה ימים בלי עגבניות בערב. ניסוי וטעיה. כרגיל.
}מסה) זה נותן לי עוד חצי שעה יקרה בבוקר (כשמדובר על חמש-שש בבוקר, כל דקה יקרה).
שנית, אולי נכון לתת לו אחריות בנושא של "מתי אתה עייף". אבל לקחת את האחריות בנושא של "איך הולכים לישון", כל עוד זה לא מתנגש לגמרי עם מה שהוא רוצה.

לפעמים העזרה שצריך היא באמת פשוט ו רק?_ להיות שם, ולהאמין ביכולות ובכוחות המדהימים של הילד, ולשדר לו את האמונה שלנו ביכולותיו.
מסכימה. ככה זה גם אצלנו רוב הזמן.
אבל יש פעמים שבמפורש היא צריכה חיבוק, נענוע על הידיים, אפילו הסחת דעת במקרים קיצוניים, כשברור שהיא כבר כל כך מחורפנת שהיא לא יכולה להתמודד עם זה לבד.

היא מנסה לטפס על הכסא ובדרך פולטת 'אה' של מאמץ, אמא מיד קופצת ומרימה אותה לכסא... וכד'. זה האוטומט שלי
גם שלי, כנראה של רוב האמהות. מאד עובדת על עצמי בעניין.
ובכלל, מנסה להקנות לעצמי "הרגלים נכונים" איתה, להכניס את זה למערכת, לסגל לעצמי.
הרי האינסטינקט הוא לקפוץ לעזרה עם כל דבר. מנסה להישאר צופה, עד שברור שהיא צריכה עזרה בהתערבות אקטיבית.
לא קל בכלל.

לפעמים העזרה שצריך היא באמת פשוט ו רק?_ להיות שם, ולהאמין ביכולות ובכוחות המדהימים של הילד, ולשדר לו את האמונה שלנו ביכולותיו.
מסכימה. ככה זה גם אצלנו רוב הזמן.
אבל יש פעמים שבמפורש היא צריכה חיבוק, נענוע על הידיים, אפילו הסחת דעת במקרים קיצוניים, כשברור שהיא כבר כל כך מחורפנת שהיא לא יכולה להתמודד עם זה לבד.

היא מנסה לטפס על הכסא ובדרך פולטת 'אה' של מאמץ, אמא מיד קופצת ומרימה אותה לכסא... וכד'. זה האוטומט שלי
גם שלי, כנראה של רוב האמהות. מאד עובדת על עצמי בעניין.
ובכלל, מנסה להקנות לעצמי "הרגלים נכונים" איתה, להכניס את זה למערכת, לסגל לעצמי.
הרי האינסטינקט הוא לקפוץ לעזרה עם כל דבר. מנסה להישאר צופה, עד שברור שהיא צריכה עזרה בהתערבות אקטיבית.
לא קל בכלל.

צריך להיות שם איתם והרבה סבלנות
מסכימה מאד, אבל רוצה להבדיל בין זה לבין:

לעזור כשאפשר
ולהוסיף הסתייגות. אני חושבת שחשוב לשים לב איזה עזרה בדיוק נדרשת והאם היא נועדה באמת לעזור או להרגיע את המצוקה שלנו כהורים להכיל את ההתמודדות של הקטנצ'יקים.
הלמידה שלי, לא רק בענייני שינה אלא בכלל, זה שאני ישר קופצת 'לעזור' ולמעשה בכך מקלקלת משהו טבעי וחשוב שהילדה שלי עשויה ללמוד אם הייתי רק מאפשרת לה עוד רגע של קצת קושי והתמודדות. (היא מנסה לטפס על הכסא ובדרך פולטת 'אה' של מאמץ, אמא מיד קופצת ומרימה אותה לכסא... וכד'. זה האוטומט שלי, אבל ברור לי שאני גם מעבירה לה בזה מסר בעייתי, שהיא לא מסוגלת לבד, וזקוקה לי)
לפעמים העזרה שצריך היא באמת פשוט ו רק להיות שם, ולהאמין ביכולות ובכוחות המדהימים של הילד, ולשדר לו את האמונה שלנו ביכולותיו.

צריך להיות שם איתם והרבה סבלנות
מסכימה מאד, אבל רוצה להבדיל בין זה לבין:

לעזור כשאפשר
ולהוסיף הסתייגות. אני חושבת שחשוב לשים לב איזה עזרה בדיוק נדרשת והאם היא נועדה באמת לעזור או להרגיע את המצוקה שלנו כהורים להכיל את ההתמודדות של הקטנצ'יקים.
הלמידה שלי, לא רק בענייני שינה אלא בכלל, זה שאני ישר קופצת 'לעזור' ולמעשה בכך מקלקלת משהו טבעי וחשוב שהילדה שלי עשויה ללמוד אם הייתי רק מאפשרת לה עוד רגע של קצת קושי והתמודדות. (היא מנסה לטפס על הכסא ובדרך פולטת 'אה' של מאמץ, אמא מיד קופצת ומרימה אותה לכסא... וכד'. זה האוטומט שלי, אבל ברור לי שאני גם מעבירה לה בזה מסר בעייתי, שהיא לא מסוגלת לבד, וזקוקה לי)
לפעמים העזרה שצריך היא באמת פשוט ו רק להיות שם, ולהאמין ביכולות ובכוחות המדהימים של הילד, ולשדר לו את האמונה שלנו ביכולותיו.

בקיצור יכול להיות שזה משהו שהגוף/נפש שלהם צריכים כדי לעבור מהשלב של ערות לרגיעה ולשינה. מין חיפוש עצמי כזה. וחיפוש לעתים כרוך בקושי
מסכימה מאד. בדיוק היום דנו בזה. תקופה לא קלה עוברת עלינו עם זה - הקטנה (שנה ו-7) מתקשה מאד להירדם בערב.
לפעמים סתם לוקח זמן, לפעמים (אם "עברה את השעה" בגדול) גם כרוך בבכי.
מסקנתי הבלתי מבוססת היא שכנראה המעבר לשינה הוא דבר קשה, לא מובן מאליו, אולי אפילו מפחיד - ברמה מודעת ולא מודעת.
דורש סוג של בגרות ומודעות, יכולת הרגעה עצמית.
זה תהליך שרוב ההורים כנראה נלחצים ממנו, או שאין להם סבלנות שיקרה באופן טבעי ולכן "מאלפים" את הילדים בשיטות שונות ומשונות.
צריך להיות שם איתם, לעזור כשאפשר, והרבה סבלנות.

בקיצור יכול להיות שזה משהו שהגוף/נפש שלהם צריכים כדי לעבור מהשלב של ערות לרגיעה ולשינה. מין חיפוש עצמי כזה. וחיפוש לעתים כרוך בקושי
מסכימה מאד. בדיוק היום דנו בזה. תקופה לא קלה עוברת עלינו עם זה - הקטנה (שנה ו-7) מתקשה מאד להירדם בערב.
לפעמים סתם לוקח זמן, לפעמים (אם "עברה את השעה" בגדול) גם כרוך בבכי.
מסקנתי הבלתי מבוססת היא שכנראה המעבר לשינה הוא דבר קשה, לא מובן מאליו, אולי אפילו מפחיד - ברמה מודעת ולא מודעת.
דורש סוג של בגרות ומודעות, יכולת הרגעה עצמית.
זה תהליך שרוב ההורים כנראה נלחצים ממנו, או שאין להם סבלנות שיקרה באופן טבעי ולכן "מאלפים" את הילדים בשיטות שונות ומשונות.
צריך להיות שם איתם, לעזור כשאפשר, והרבה סבלנות.

כ"כ קשה לי לראות אותו נאבק כך לפני השינה ואני לא יודעת איך לעזור לו.

האם רק לך קשה או שגם לו קשה?
גם לבתי היתה תקופה כזו שעד שהיתה נרדמת היתה מתפתלת ומתהפכת, נאנחת, בשלב מתקדם (כי ניסיתי 'לעזור' כמובן) זה גם היה מתווה בלדחוף ידיים מתחתי, לטפס עלי ולהפוך אותי ועוד כל מיני כאלה. באמת המראה היה מעורר רחמים. השאלה היא רק האם הסבל הוא שלי או שלה. למשל גם הפרצוף שלה כשהיא עושה קקי הוא מעורר רחמים וישר היה לי דחף לחבק אותה.
בקיצור יכול להיות שזה משהו שהגוף/נפש שלהם צריכים כדי לעבור מהשלב של ערות לרגיעה ולשינה. מין חיפוש עצמי כזה. וחיפוש לעתים כרוך בקושי. לא תמיד מה שנראה למסתכל מהצד כסבל הוא באמת כזה. האם הוא בוכה? מתלונן?
לפעמים אצל תינוקות ממש קטנים תהליך ההרדמות הוא כזה שהם הופכים את הראש מצד לצד ונאנקים ומתאמצים וזה נראה כאילו משהו מפריע להם, אבל פשוט ככה הם נרדמים.

כ"כ קשה לי לראות אותו נאבק כך לפני השינה ואני לא יודעת איך לעזור לו.

האם רק לך קשה או שגם לו קשה?
גם לבתי היתה תקופה כזו שעד שהיתה נרדמת היתה מתפתלת ומתהפכת, נאנחת, בשלב מתקדם (כי ניסיתי 'לעזור' כמובן) זה גם היה מתווה בלדחוף ידיים מתחתי, לטפס עלי ולהפוך אותי ועוד כל מיני כאלה. באמת המראה היה מעורר רחמים. השאלה היא רק האם הסבל הוא שלי או שלה. למשל גם הפרצוף שלה כשהיא עושה קקי הוא מעורר רחמים וישר היה לי דחף לחבק אותה.
בקיצור יכול להיות שזה משהו שהגוף/נפש שלהם צריכים כדי לעבור מהשלב של ערות לרגיעה ולשינה. מין חיפוש עצמי כזה. וחיפוש לעתים כרוך בקושי. לא תמיד מה שנראה למסתכל מהצד כסבל הוא באמת כזה. האם הוא בוכה? מתלונן?
לפעמים אצל תינוקות ממש קטנים תהליך ההרדמות הוא כזה שהם הופכים את הראש מצד לצד ונאנקים ומתאמצים וזה נראה כאילו משהו מפריע להם, אבל פשוט ככה הם נרדמים.

שלום לכולם.
ילדי הקט בן השנה וה- 8 חודשים מתקשה בחודשיים האחרונים להירדם בלילה. בטח נשמע מאוד מוכר לרוב ההורים, אבל התופעה הזו נראית לי קצת מוזרה: מהרגע שהוא נכנס למיטה עד שהוא נרדם הוא מתגלגל במיטה כמו "שווארמה", מחזיק את החיתול, מניף ומטי חאותו חזק במזרון, מתעצבן שלא מצליח להירדם, כך לפעמים חצי שעה, עד שבסוף פתאום הוא נרדם. נראהכאילו הוא נלחם במשהו, כולו אש וגופרית. כמובן שאבא או אמא צריכים להיות לידו בחדר, אבל זה בסדר מבחינתינו, יחסית לימים שסרב בכלל להיכנס למיטה שלו.
אני חייבת לציין כמה דברים: עד לפני כחודשיים (שזה בערך קצת אחרי שהתחיל ללכת) לא היו קשיים מיוחדים בללכת לישון.פתאום זה התחיל.
שינת הצהרייםשלו ממש ממש אחרת, הוא כ"כ עייף, ואפילו מתחנן ללכת למיטה, ונרדם תוך דקה. משהו קורה לו בערב. נכון שהוא לא הולך לישון מוקדם, אלא רק ב - 10. יכול להיות שזה לא תורם לעניין, יש קצת "אקשן" כשאבא מגיע הביתה מהעבודה....ויכל להיות שהוא "עובר את שעת השינה שלו", אבל בכל זאת, נראה לי שגם בימים "רגועים יותר" כשכלהסימנים מראים שהוא עייף ואפילו רגוע, ברגע שהוא מנסה להירדם משהו מתלקח אצלו ומשגע אותו - נראה לי יותר משהו פיזי מאשר נפשי.
אולי טיפול בדיקור / שיאצו / הומאופטי יעזור, למרות שמנסיון, לא יהיה קל לטפל בו - לפני כשנה זה לא כ"כ הצליח.
האמת, מטפל בתינוקות בסביבת קרית אונו אינני מכירה, משהו מכיר?
למישהו נתקל בתופעה זו? למישהו יש רעיון. כ"כ קשה לי לראות אותו נאבק כך לפני השינה ואני לא יודעת איך לעזור לו. אציין שבמשך הלילה הוא ישן דיי סביר, לפעמים מתעורר לדקה ונרדם בחזרה. עיקר הבעיה היא הירדמות.

שלום לכולם.
ילדי הקט בן השנה וה- 8 חודשים מתקשה בחודשיים האחרונים להירדם בלילה. בטח נשמע מאוד מוכר לרוב ההורים, אבל התופעה הזו נראית לי קצת מוזרה: מהרגע שהוא נכנס למיטה עד שהוא נרדם הוא מתגלגל במיטה כמו "שווארמה", מחזיק את החיתול, מניף ומטי חאותו חזק במזרון, מתעצבן שלא מצליח להירדם, כך לפעמים חצי שעה, עד שבסוף פתאום הוא נרדם. נראהכאילו הוא נלחם במשהו, כולו אש וגופרית. כמובן שאבא או אמא צריכים להיות לידו בחדר, אבל זה בסדר מבחינתינו, יחסית לימים שסרב בכלל להיכנס למיטה שלו.
אני חייבת לציין כמה דברים: עד לפני כחודשיים (שזה בערך קצת אחרי שהתחיל ללכת) לא היו קשיים מיוחדים בללכת לישון.פתאום זה התחיל.
שינת הצהרייםשלו ממש ממש אחרת, הוא כ"כ עייף, ואפילו מתחנן ללכת למיטה, ונרדם תוך דקה. משהו קורה לו בערב. נכון שהוא לא הולך לישון מוקדם, אלא רק ב - 10. יכול להיות שזה לא תורם לעניין, יש קצת "אקשן" כשאבא מגיע הביתה מהעבודה....ויכל להיות שהוא "עובר את שעת השינה שלו", אבל בכל זאת, נראה לי שגם בימים "רגועים יותר" כשכלהסימנים מראים שהוא עייף ואפילו רגוע, ברגע שהוא מנסה להירדם משהו מתלקח אצלו ומשגע אותו - נראה לי יותר משהו פיזי מאשר נפשי.
אולי טיפול בדיקור / שיאצו / הומאופטי יעזור, למרות שמנסיון, לא יהיה קל לטפל בו - לפני כשנה זה לא כ"כ הצליח.
האמת, מטפל בתינוקות בסביבת קרית אונו אינני מכירה, משהו מכיר?
למישהו נתקל בתופעה זו? למישהו יש רעיון. כ"כ קשה לי לראות אותו נאבק כך לפני השינה ואני לא יודעת איך לעזור לו. אציין שבמשך הלילה הוא ישן דיי סביר, לפעמים מתעורר לדקה ונרדם בחזרה. עיקר הבעיה היא הירדמות.

גם אצלי 'גמילת לילה' לא ממש עבדה. כלומר, אחרי 3 ימים חשבנו שזה קסם, פעם ראשונה שהיה לנו 'לילה שלם', אבל כמו שאר הסיפורים פה, אחכ היתה חולה וכו וכו והמאבקים חזרו. כל עוד היא ינקה ביום - הגמילה בלילה נשארה בעירבון מוגבל.

כשגמלנו סופית מהנקה, שוב 2-3 לילות טובים יותר, אבל אז היא פשוט מצאה לעצמה איברים אחרים בגופי להתמכר אליהם, ושוב חזרו הלילות הקשים.

הדבר היחיד שעבד באמת היה לפרק את הקשר בין השינה שלה לגוף שלי. להחזיר לה את האחריות והיכולת לישון בכוחות עצמה ולא מתוך תלות בי. מבחינת הרעיון אני לא חושבת שזה ככ רחוק מה5 דקות, אבל עיצבנו לנו דרך אחרת שתהיה אפשרית ונכונה עבורנו.

אני לא יודעת בודאות אבל מי שכתב את שיטת ה5 דקות הוא דר' פרבר לדעתי. אבי שדה הוא חוקר באונ' תל אביב שמתמחה בשינה, ויש לו גם מכון פרטי לטיפול בבעיות שינה. לא יודעת מה עמדתו לגבי שיטת ה5.


ל אמא רוצה לישון
למרות שהיו לנו הרבה לילות קשים, אני לא בטוחהשזה היה מצב קיצוני כמו שאת מתארת מבחינת התדירות ועוצמת הבכי. נראה לי שבאמת כדאי לבדוק האם יש משהו פיזיולוגי או אנרגטי שמפריע לפני שמגיעים למסקנה שזה נובע מהקושי להרדם לבד.

גם אצלי 'גמילת לילה' לא ממש עבדה. כלומר, אחרי 3 ימים חשבנו שזה קסם, פעם ראשונה שהיה לנו 'לילה שלם', אבל כמו שאר הסיפורים פה, אחכ היתה חולה וכו וכו והמאבקים חזרו. כל עוד היא ינקה ביום - הגמילה בלילה נשארה בעירבון מוגבל.

כשגמלנו סופית מהנקה, שוב 2-3 לילות טובים יותר, אבל אז היא פשוט מצאה לעצמה איברים אחרים בגופי להתמכר אליהם, ושוב חזרו הלילות הקשים.

הדבר היחיד שעבד באמת היה לפרק את הקשר בין השינה שלה לגוף שלי. להחזיר לה את האחריות והיכולת לישון בכוחות עצמה ולא מתוך תלות בי. מבחינת הרעיון אני לא חושבת שזה ככ רחוק מה5 דקות, אבל עיצבנו לנו דרך אחרת שתהיה אפשרית ונכונה עבורנו.

אני לא יודעת בודאות אבל מי שכתב את שיטת ה5 דקות הוא דר' פרבר לדעתי. אבי שדה הוא חוקר באונ' תל אביב שמתמחה בשינה, ויש לו גם מכון פרטי לטיפול בבעיות שינה. לא יודעת מה עמדתו לגבי שיטת ה5.


ל אמא רוצה לישון
למרות שהיו לנו הרבה לילות קשים, אני לא בטוחהשזה היה מצב קיצוני כמו שאת מתארת מבחינת התדירות ועוצמת הבכי. נראה לי שבאמת כדאי לבדוק האם יש משהו פיזיולוגי או אנרגטי שמפריע לפני שמגיעים למסקנה שזה נובע מהקושי להרדם לבד.

הנה חזרתי (מהנקת לילה - תשעה חודשים אחרי שהתחלתי לנסות לגמול אותנו מזה...).
כלומר, ניסיתי את העניין של לשים גבולות בלילה בגיל של הבת שלך, וגם כשזה "פעל" והוא "הבין" וביקש נניח בקבוק במקום ציצי, וישן שעתיים רצוף במקום חצי שעה - משהו פה לא היה נכון. והנה אני כעבור כך וכך חודשים, מניקה בלילה, ובהחלט לא כל הלילה, אבל זה לקח זמן עד שהדברים התאזנו ושנינו גדלנו והבנו מה הוא צריך ומה אני צריכה ומה הוא יכול ומה אני יכולה. והיום אני בשום פנים ואופן לא מוכנה להיכנס למאבקי כוח (כן, זה מה שזה היה) באמצע הלילה ולצפות שהבן שלי יישן לילה שלם וכו'. וזה קרה רק אחרי שלאט לאט הרפיתי מהציפיות והבהרתי לעצמי שהלחץ שנובע מהעייפות לא יפחת אם אני אוסיף עליו את הלחץ שנובע מהרצון שהילד יישן כבר (אייקון של צרחה!) וייתן לי לחיות.

ואני רוצה להגיד שאולי, אחרי שקודם כל תיישמי את העצות שיאפשרו לך לישון כמה לילות, ותבדקי בשיטות שהמליצו לך פה מה יכול להיות שמפריע לה לישון, אולי אחרי כל זה - תבדקי אם היא לא פשוט רוצה לינוק בלילה. או לפחות לאכול מבקבוק. היא עדיין קטנה, בעיני יכול להיות שהיא רוצה את הציצי ולא תתפשר על משהו אחר. אם זה שיניים למשל, כמו שהיה (ועדיין מדי פעם) אצלנו - ברור שהנקה מרגיעה. וגם,
נניח שהיא צורחת, ולא נרגעת, התפקיד שלך הוא להיות שם בשבילה לחבק, לנדנד, לתת מיים, להגיד לה דברים מרגיעים, התפקיד שלה הוא להרגע. את לא יכולה לעשות את זה בשבילה
אמנם נכון בעיני, אבל אני לא חושבת שהורים מרוטים מעייפות ועצבים יכולים לעשות את כל הדברים האלה. גם הם צריכים להיות רגועים כדי להרגיע.

יצא לי קצת מבולבל... ואני ממש לא רוצה להישמע "מניקה פנאטית". פשוט, הזכרת לי איך היה אצלנו בערך באותו הגיל...

הנה חזרתי (מהנקת לילה - תשעה חודשים אחרי שהתחלתי לנסות לגמול אותנו מזה...).
כלומר, ניסיתי את העניין של לשים גבולות בלילה בגיל של הבת שלך, וגם כשזה "פעל" והוא "הבין" וביקש נניח בקבוק במקום ציצי, וישן שעתיים רצוף במקום חצי שעה - משהו פה לא היה נכון. והנה אני כעבור כך וכך חודשים, מניקה בלילה, ובהחלט לא כל הלילה, אבל זה לקח זמן עד שהדברים התאזנו ושנינו גדלנו והבנו מה הוא צריך ומה אני צריכה ומה הוא יכול ומה אני יכולה. והיום אני בשום פנים ואופן לא מוכנה להיכנס למאבקי כוח (כן, זה מה שזה היה) באמצע הלילה ולצפות שהבן שלי יישן לילה שלם וכו'. וזה קרה רק אחרי שלאט לאט הרפיתי מהציפיות והבהרתי לעצמי שהלחץ שנובע מהעייפות לא יפחת אם אני אוסיף עליו את הלחץ שנובע מהרצון שהילד יישן כבר (אייקון של צרחה!) וייתן לי לחיות.

ואני רוצה להגיד שאולי, אחרי שקודם כל תיישמי את העצות שיאפשרו לך לישון כמה לילות, ותבדקי בשיטות שהמליצו לך פה מה יכול להיות שמפריע לה לישון, אולי אחרי כל זה - תבדקי אם היא לא פשוט רוצה לינוק בלילה. או לפחות לאכול מבקבוק. היא עדיין קטנה, בעיני יכול להיות שהיא רוצה את הציצי ולא תתפשר על משהו אחר. אם זה שיניים למשל, כמו שהיה (ועדיין מדי פעם) אצלנו - ברור שהנקה מרגיעה. וגם,
נניח שהיא צורחת, ולא נרגעת, התפקיד שלך הוא להיות שם בשבילה לחבק, לנדנד, לתת מיים, להגיד לה דברים מרגיעים, התפקיד שלה הוא להרגע. את לא יכולה לעשות את זה בשבילה
אמנם נכון בעיני, אבל אני לא חושבת שהורים מרוטים מעייפות ועצבים יכולים לעשות את כל הדברים האלה. גם הם צריכים להיות רגועים כדי להרגיע.

יצא לי קצת מבולבל... ואני ממש לא רוצה להישמע "מניקה פנאטית". פשוט, הזכרת לי איך היה אצלנו בערך באותו הגיל...

אז קודם כל אייקון מחבק של הזדהות.
היא ערה כשהיא בוכה ?
אני מכירה מצב דומה אבל הילד ישן לגמריו ותוךכדי שינה צרחות מפחידות לגמרי (ממש כאילו שוחטים אותו)
והפתרון הוא לקחת אותו לחדר אחר להעיר אותו לגמרי , ממש לוודא שהוא ער .
ורק אחרי זה לנסות להחזיר לישון .
בהצלחה

אז קודם כל אייקון מחבק של הזדהות.
היא ערה כשהיא בוכה ?
אני מכירה מצב דומה אבל הילד ישן לגמריו ותוךכדי שינה צרחות מפחידות לגמרי (ממש כאילו שוחטים אותו)
והפתרון הוא לקחת אותו לחדר אחר להעיר אותו לגמרי , ממש לוודא שהוא ער .
ורק אחרי זה לנסות להחזיר לישון .
בהצלחה

אמא רוצה לישון -
בדיוק היום נזכרתי איך כשהקטן היה בן שנה הפרדתי אותו מהמיטה המשפחתית ומהציצי בלילה, ואמרתי לחברה - מה חשבתי לעצמי?! - ועכשיו הזכרת לי: לא חשבתי כלום. לא יכולתי לחשוב כי לא ישנתי בלילות! אז לא חשבתי כלום, רציתי רק לישון.
אבל אני חייבת להגיד לך שאחרי ניסיונות חוזרים ונשנים לגמילת לילה - עם הצלחות חלקיות, כולל בקבוק עם סימילאק במקום ציצי - אני חושבת שהיום הייתי פועלת אחרת.
כי אחרי כל פעם שהיתה "הצלחה" - כמה לילות עם התעוררויות מעטות יחסית והירדמות עם בקבוק - היתה "נסיגה". מחלה, שיניים, דלקת אוזניים קשה... ובדרך כלל כל אלה ביחד. ואז באה "נסיגה" מצדי וחזרה להנקות לילה...
הנה באה אחת! אני רצה.

אמא רוצה לישון -
בדיוק היום נזכרתי איך כשהקטן היה בן שנה הפרדתי אותו מהמיטה המשפחתית ומהציצי בלילה, ואמרתי לחברה - מה חשבתי לעצמי?! - ועכשיו הזכרת לי: לא חשבתי כלום. לא יכולתי לחשוב כי לא ישנתי בלילות! אז לא חשבתי כלום, רציתי רק לישון.
אבל אני חייבת להגיד לך שאחרי ניסיונות חוזרים ונשנים לגמילת לילה - עם הצלחות חלקיות, כולל בקבוק עם סימילאק במקום ציצי - אני חושבת שהיום הייתי פועלת אחרת.
כי אחרי כל פעם שהיתה "הצלחה" - כמה לילות עם התעוררויות מעטות יחסית והירדמות עם בקבוק - היתה "נסיגה". מחלה, שיניים, דלקת אוזניים קשה... ובדרך כלל כל אלה ביחד. ואז באה "נסיגה" מצדי וחזרה להנקות לילה...
הנה באה אחת! אני רצה.

הזמנתי תור דחוף לאבי שדה
אבי שדה זה לא ההוא מ- שיטת חמש הדקות???
אם כן, רק לא הוא....

ממליצה לדבר עם עדי שאנן, מטפל ב-שיטת IPEC. יש לשיטה הזו הרבה מה להציע בתחום הזה - ממליצה בחום.

הזמנתי תור דחוף לאבי שדה
אבי שדה זה לא ההוא מ- שיטת חמש הדקות???
אם כן, רק לא הוא....

ממליצה לדבר עם עדי שאנן, מטפל ב-שיטת IPEC. יש לשיטה הזו הרבה מה להציע בתחום הזה - ממליצה בחום.

בדיוק אני יושבת מחוץ לחדר. הקטנה שרה ומדברת בקולות רמים... נראה לי שהיא לא ממש עייפה.
ודווקא היום אנחנו בלי אבא. הוא בעבודה ויחזור מאוחר. הרבה אחרי צאת הלבנה. בלי מתנה.....

בדיוק אני יושבת מחוץ לחדר. הקטנה שרה ומדברת בקולות רמים... נראה לי שהיא לא ממש עייפה.
ודווקא היום אנחנו בלי אבא. הוא בעבודה ויחזור מאוחר. הרבה אחרי צאת הלבנה. בלי מתנה.....

ראשית, תודה על התמיכה! הפסקת ההנקה עזרה לתקופה קצרה, עד שחלתה והכל חזר עצמו. וגם לא נראה לי שהיא רעבה, כיון שהיא יונקת בשש בבוקר - בהתלהבות אמנם - אבל יניקה נורא קצרה (יחסית ליניקות של רעב). נראה לי שנלך על הפרדת כוחות זמנית , באמת, בכל אופן הזמנתי תור דחוף לאבי שדה, שווה לשלול הפסקות נשימה וכיו"ב.שוב תודה על העזרה, אעדכן אם נמצא פתרון, לילה טוב לכולנו שיהיה

ראשית, תודה על התמיכה! הפסקת ההנקה עזרה לתקופה קצרה, עד שחלתה והכל חזר עצמו. וגם לא נראה לי שהיא רעבה, כיון שהיא יונקת בשש בבוקר - בהתלהבות אמנם - אבל יניקה נורא קצרה (יחסית ליניקות של רעב). נראה לי שנלך על הפרדת כוחות זמנית , באמת, בכל אופן הזמנתי תור דחוף לאבי שדה, שווה לשלול הפסקות נשימה וכיו"ב.שוב תודה על העזרה, אעדכן אם נמצא פתרון, לילה טוב לכולנו שיהיה

ניסינו גם לעבוד עם הומאופטית צמודה, עוד אין תוצאות...
מסכימה עם דבריה של הקרוטונית, ומוסיפה- אולי שווה לפנות לשיטת אבחון אנרגטית כלשהי- לי לפחות נשמע שיש שם איזו בעיה שלא עליתם עליה. אני הייתי מנסה כל כיוון אפשרי של חקירה.
הייתי בודקת גם בעיות נשימה (יש אנשים שעושים עצירת נשימה כשהם ישנים וזה פוגע באיכות השינה שלהם), גם בעיות אלרגיה (אולי לאבקת הכביסה של המצעים, למשל). עד כמה שזה עשוי להשמע מופרך, אפשר גם ללכת לכיוון של פנגשואי, אולי משהו בעיצוב חדר השינה מפריע לה (לא שאני מאמינה בשיטות האלו בעצמי, אבל במצבים קיצוניים אני נוטה לא לבטל שום כיוון, הזוי ככל שיהיה).

אני חושבת שהעיצה להפריד כוחות בלילות ולעשות תורניות ביניכם היא מצוינת, כך שלפחות את ובעלך לא תהיו באפיסת כוחות (מה שמן הסתם מקשה עליכם לשים את האצבע על הבעיה האמיתית).

ניסינו גם לעבוד עם הומאופטית צמודה, עוד אין תוצאות...
מסכימה עם דבריה של הקרוטונית, ומוסיפה- אולי שווה לפנות לשיטת אבחון אנרגטית כלשהי- לי לפחות נשמע שיש שם איזו בעיה שלא עליתם עליה. אני הייתי מנסה כל כיוון אפשרי של חקירה.
הייתי בודקת גם בעיות נשימה (יש אנשים שעושים עצירת נשימה כשהם ישנים וזה פוגע באיכות השינה שלהם), גם בעיות אלרגיה (אולי לאבקת הכביסה של המצעים, למשל). עד כמה שזה עשוי להשמע מופרך, אפשר גם ללכת לכיוון של פנגשואי, אולי משהו בעיצוב חדר השינה מפריע לה (לא שאני מאמינה בשיטות האלו בעצמי, אבל במצבים קיצוניים אני נוטה לא לבטל שום כיוון, הזוי ככל שיהיה).

אני חושבת שהעיצה להפריד כוחות בלילות ולעשות תורניות ביניכם היא מצוינת, כך שלפחות את ובעלך לא תהיו באפיסת כוחות (מה שמן הסתם מקשה עליכם לשים את האצבע על הבעיה האמיתית).

ניסינו גם לעבוד עם הומאופטית צמודה, עוד אין תוצאות...
אולי זה קשור ל תולעים במעיים ?
אולי באמת לרעב?
ואולי שווה להתייעץ עם מישהו מהרפואה הסינית?

מסכימהמאוד ש אוי אוי נשמע קשה מה שעובר עליכם. אז קודם כל אייקון מחבק של הזדהות.

ניסינו גם לעבוד עם הומאופטית צמודה, עוד אין תוצאות...
אולי זה קשור ל תולעים במעיים ?
אולי באמת לרעב?
ואולי שווה להתייעץ עם מישהו מהרפואה הסינית?

מסכימהמאוד ש אוי אוי נשמע קשה מה שעובר עליכם. אז קודם כל אייקון מחבק של הזדהות.

אמא שרוצה, לא הצלחתי להבין מדבריך אם הפסקת ההנקה עזרה לשינה או לא...(בשיא הרצינות לא בציניות). יכול להיות שהיא עדיין רעבה בלילה? ו(()) על הקושי.

אמא שרוצה, לא הצלחתי להבין מדבריך אם הפסקת ההנקה עזרה לשינה או לא...(בשיא הרצינות לא בציניות). יכול להיות שהיא עדיין רעבה בלילה? ו(()) על הקושי.

אוי אוי נשמע קשה מה שעובר עליכם. אז קודם כל אייקון מחבק של הזדהות.

כתבת:
זה כאילו שהיא כ"כ לא יודעת להרגע, שכל הטכניקות כבר "קטנות עליה", כמו מסומם שצריך כל פעם מנה יותר חזקה.

אני מניחה שמתוך העיפות קשה לראות את זה אבל אולי המטרה לא צריכה להיות להרגיע אותה אלה לנסות להיות איתה בקושי שלה. שאנחנו לא יודעים כרגע מהו, אבל ברור שיש קושי בגלל שהיא מתעוררת וצורחת.(לבן שלי לאורך כל השנה השנייה לחייו היו תקופות דומות לזו שאת מתארת, היום אני חושבת שאצלו זה היה קשור לצמיחת שיניים, בכל אופן זה היה מזעזע מבחינת שינה) ואת הצורך שלך בשינה לפתור בצורה דומה לזו שהציע שרון ס. (אנחנו גם עושים את זה, רק בלי לעבור לחדר השני, ורוב הפעמים בגלל שלי יותר קל להשאר ערה בלילה אני מרגיעה בלילה ואחר כך משלימה שעות שינה ביום כשפיציק עם בעלי)
נניח שהיא צורחת, ולא נרגעת, התפקיד שלך הוא להיות שם בשבילה לחבק, לנדנד, לתת מיים, להגיד לה דברים מרגיעים, התפקיד שלה הוא להרגע. את לא יכולה לעשות את זה בשבילה.

וכתבת
אני הולכת "לפי הספר", אני גם מאד מאמינה בדרך הזו. אבל כנראה שיש תינוקות אחרים, שצריכים משהו אחר

ואולי כאן יש ציפיה שאם הלכתי לפי הספר תהיה לזה תוצאה בדמות פחות בעיות. העניין הוא שזה לא עובד ככה. זה לא מבטיח לילות רצופי שינה וזה לא מבטיח תינוקות רגועים יותר.
זו שוב, בסך הכל בחירה שלנו לתת לילדים שלנו את הטיפול הכי טוב שאנחנו חושבים שהם צריכים לקבל.

אוי אוי נשמע קשה מה שעובר עליכם. אז קודם כל אייקון מחבק של הזדהות.

כתבת:
זה כאילו שהיא כ"כ לא יודעת להרגע, שכל הטכניקות כבר "קטנות עליה", כמו מסומם שצריך כל פעם מנה יותר חזקה.

אני מניחה שמתוך העיפות קשה לראות את זה אבל אולי המטרה לא צריכה להיות להרגיע אותה אלה לנסות להיות איתה בקושי שלה. שאנחנו לא יודעים כרגע מהו, אבל ברור שיש קושי בגלל שהיא מתעוררת וצורחת.(לבן שלי לאורך כל השנה השנייה לחייו היו תקופות דומות לזו שאת מתארת, היום אני חושבת שאצלו זה היה קשור לצמיחת שיניים, בכל אופן זה היה מזעזע מבחינת שינה) ואת הצורך שלך בשינה לפתור בצורה דומה לזו שהציע שרון ס. (אנחנו גם עושים את זה, רק בלי לעבור לחדר השני, ורוב הפעמים בגלל שלי יותר קל להשאר ערה בלילה אני מרגיעה בלילה ואחר כך משלימה שעות שינה ביום כשפיציק עם בעלי)
נניח שהיא צורחת, ולא נרגעת, התפקיד שלך הוא להיות שם בשבילה לחבק, לנדנד, לתת מיים, להגיד לה דברים מרגיעים, התפקיד שלה הוא להרגע. את לא יכולה לעשות את זה בשבילה.

וכתבת
אני הולכת "לפי הספר", אני גם מאד מאמינה בדרך הזו. אבל כנראה שיש תינוקות אחרים, שצריכים משהו אחר

ואולי כאן יש ציפיה שאם הלכתי לפי הספר תהיה לזה תוצאה בדמות פחות בעיות. העניין הוא שזה לא עובד ככה. זה לא מבטיח לילות רצופי שינה וזה לא מבטיח תינוקות רגועים יותר.
זו שוב, בסך הכל בחירה שלנו לתת לילדים שלנו את הטיפול הכי טוב שאנחנו חושבים שהם צריכים לקבל.

בוקר טוב, אני אחרי עוד לילה נטול שינה. הילדה, בת שנה וחודש מתעוררת כל ארבעים דקות עד שעה בבכי, כאשר זה למעלה מחודש שהיא מתעוררת באמצע הלילה בצרחות אימה וכל לילה יותר ויותר קשה להרגיע אותה, היא צורחת, אוחזת בי חזק, ממש צובטת חלקים מגופי. אנחנו בלינה משפחתית - אבא, אמא ותינוקת במיטה מחוברת, הילדה היתה יונקת מלא עד 11 חודש ואז גמלתי אותה באיטיות כיון שהלילות הפכו סיוט, היא רק ינקה וכמעט לא ישנה. כעת היא יונקת באזור 5 בבוקר. אציין שגידלתי ואני עודני מגדלת אותה עם המון מגע, מנשאים, חום וגבולות גמישים. התאמתנו את עצמנו לצרכיה, והיא גדלה באהבה ושמחה. לכן כשאני קוראת את הדפים כאן על שינה, אני מתמרמרת. אני עייפה, מרוטה לגמרי. שנה ויותר, לא לישון? כן, אני מסוגלת לחשוב 5 הדקות. הילדה לא נראית לי מאושרת לצרוח בלילה צרחות אימה. הגענו למצב שלא מרגיע אותה נענוע, טפיחות, כלום. אני משכיבה אותה ממש עליי, כשהיא צורחת, גם זה לא עוזר תמיד. זה כאילו שהיא כ"כ לא יודעת להרגע, שכל הטכניקות כבר "קטנות עליה", כמו מסומם שצריך כל פעם מנה יותר חזקה. אני מיואשת, כל מה שהאמנתי בו מתמוסס לאיטו. נראה לי שטעיתי לאורך כל הדרך, שהיא כל-כך תלותית בי, מפחדת להרדם ולשחרר. ניסינו גם לעבוד עם הומאופטית צמודה, עוד אין תוצאות... קראתי את אחד תגובותיכם בדפים אחרים לאמהות שפוכות שחייבות לישון. כיניתם אותנו אגואיסטיות. מן הסתם שפר מזלכן ואין לכן מושג מה זה קשיי שינה אצל תינוקות. הנה, אני הולכת "לפי הספר", אני גם מאד מאמינה בדרך הזו. אבל כנראה שיש תינוקות אחרים, שצריכים משהו אחר, שלא יודעים להתמודד עם חוסר גבולות. אני כבר לא יודעת. אני חדשה כאן, משוועת לעזרה, תגובות ציניות/פנאטיות/דידאקטיות אנא חסכו ממני. סחוטה מכדי להצטדק.

בוקר טוב, אני אחרי עוד לילה נטול שינה. הילדה, בת שנה וחודש מתעוררת כל ארבעים דקות עד שעה בבכי, כאשר זה למעלה מחודש שהיא מתעוררת באמצע הלילה בצרחות אימה וכל לילה יותר ויותר קשה להרגיע אותה, היא צורחת, אוחזת בי חזק, ממש צובטת חלקים מגופי. אנחנו בלינה משפחתית - אבא, אמא ותינוקת במיטה מחוברת, הילדה היתה יונקת מלא עד 11 חודש ואז גמלתי אותה באיטיות כיון שהלילות הפכו סיוט, היא רק ינקה וכמעט לא ישנה. כעת היא יונקת באזור 5 בבוקר. אציין שגידלתי ואני עודני מגדלת אותה עם המון מגע, מנשאים, חום וגבולות גמישים. התאמתנו את עצמנו לצרכיה, והיא גדלה באהבה ושמחה. לכן כשאני קוראת את הדפים כאן על שינה, אני מתמרמרת. אני עייפה, מרוטה לגמרי. שנה ויותר, לא לישון? כן, אני מסוגלת לחשוב 5 הדקות. הילדה לא נראית לי מאושרת לצרוח בלילה צרחות אימה. הגענו למצב שלא מרגיע אותה נענוע, טפיחות, כלום. אני משכיבה אותה ממש עליי, כשהיא צורחת, גם זה לא עוזר תמיד. זה כאילו שהיא כ"כ לא יודעת להרגע, שכל הטכניקות כבר "קטנות עליה", כמו מסומם שצריך כל פעם מנה יותר חזקה. אני מיואשת, כל מה שהאמנתי בו מתמוסס לאיטו. נראה לי שטעיתי לאורך כל הדרך, שהיא כל-כך תלותית בי, מפחדת להרדם ולשחרר. ניסינו גם לעבוד עם הומאופטית צמודה, עוד אין תוצאות... קראתי את אחד תגובותיכם בדפים אחרים לאמהות שפוכות שחייבות לישון. כיניתם אותנו אגואיסטיות. מן הסתם שפר מזלכן ואין לכן מושג מה זה קשיי שינה אצל תינוקות. הנה, אני הולכת "לפי הספר", אני גם מאד מאמינה בדרך הזו. אבל כנראה שיש תינוקות אחרים, שצריכים משהו אחר, שלא יודעים להתמודד עם חוסר גבולות. אני כבר לא יודעת. אני חדשה כאן, משוועת לעזרה, תגובות ציניות/פנאטיות/דידאקטיות אנא חסכו ממני. סחוטה מכדי להצטדק.

לשתות מים ולהירגע פה. הילדים לא יכולים להירדם עם האנרגיות הסוערות האלה.

לשתות מים ולהירגע פה. הילדים לא יכולים להירדם עם האנרגיות הסוערות האלה.

בהחלט עדיף לי לשקול כאשר אני מכירה אלטרנטיבות
אז שתדעי שיש שיטת החמש דקות
ויש שיטה שמשכיבים את הילד בכלוב ואומרים לו עכשיו תישן וסוגרים את הדלת ואת האור ועוברים לדר השני ואם הוא בוכה שמים אטבי אוזנים או צועקים עליו
בהצלחה

בהחלט עדיף לי לשקול כאשר אני מכירה אלטרנטיבות
אז שתדעי שיש שיטת החמש דקות
ויש שיטה שמשכיבים את הילד בכלוב ואומרים לו עכשיו תישן וסוגרים את הדלת ואת האור ועוברים לדר השני ואם הוא בוכה שמים אטבי אוזנים או צועקים עליו
בהצלחה

chants of tibet- the meditative sound of buddhist chants
ויש עוד

chants of tibet- the meditative sound of buddhist chants
ויש עוד

אוף האינטרנט כל שניה מתנתק, זאת הודעה שלישית שאני מנסה לשלוח
אם יש דרך להעביר את זה דרך המחשב אז תסבירו לי איך ואם לא אני מוכנה גם לצרוב לכן ולהעביר בדואר

אוף האינטרנט כל שניה מתנתק, זאת הודעה שלישית שאני מנסה לשלוח
אם יש דרך להעביר את זה דרך המחשב אז תסבירו לי איך ואם לא אני מוכנה גם לצרוב לכן ולהעביר בדואר

מה שקורה שהם מתרגלים לקטע שברגע שהצלילים האלה מושמעים הם נכנסים למצב רגיעה והתכנסות פנימה
טוב, אז אצלי אותו הדבר, רק עם מוצרט. אמא שלי קנתה לי בדיסק את התקליט שהיא היתה משמיעה לי לפני השינה, ואני משמיעה אותו לשפן. מוסיקת לילה זעירה.

מה שקורה שהם מתרגלים לקטע שברגע שהצלילים האלה מושמעים הם נכנסים למצב רגיעה והתכנסות פנימה
טוב, אז אצלי אותו הדבר, רק עם מוצרט. אמא שלי קנתה לי בדיסק את התקליט שהיא היתה משמיעה לי לפני השינה, ואני משמיעה אותו לשפן. מוסיקת לילה זעירה.

אז באמת איך משיגיים את הדיסק הזה?
יש לזה שם?
נשמע אחלה רעין

אז באמת איך משיגיים את הדיסק הזה?
יש לזה שם?
נשמע אחלה רעין

אהבה טהורה , נשמעת אחלה שיטה עשית לי חשק לחפש דיסקים כאלה.

היום - יום אינטנסיבי מאוד והוא לא ישן בצהרים - זה היה כמה יבבות חלושות של 5 דקות. נרדם.
יצא שכבר 3 ימים הוא לא ישן בצהריים, גם כשיש תנאים לזה הוא מנסה להירדם ולא נרדם (אכן הגענו לתקופה חדשה...). אז אמש הוא היה שפוך מעייפות, והיו יבבות חלושות במשך 2 דקות, "לקום, אני רוצה לקום...", כשתוך כדי כך הוא נופל לשינה, ולכן כל פעם הצליל מתארך כמו סרט הקלטה שנפסק לאט לאט, "א-ני רו-צ-ההה ל-קוווום.... ", והופ - הילד מתחיל לנחור.

הערב גם כן היה סחוט לחלוטין. לא אמר מילה, שכב במיטה לידי, אמר "אני לא רוצה לישון", אמרתי "אתה עייף, תישן". בזה הסתכם הדיון והוא ביקש כוס מים ונרדם איתה ביד, תוך רגע.

אהבה טהורה , נשמעת אחלה שיטה עשית לי חשק לחפש דיסקים כאלה.

היום - יום אינטנסיבי מאוד והוא לא ישן בצהרים - זה היה כמה יבבות חלושות של 5 דקות. נרדם.
יצא שכבר 3 ימים הוא לא ישן בצהריים, גם כשיש תנאים לזה הוא מנסה להירדם ולא נרדם (אכן הגענו לתקופה חדשה...). אז אמש הוא היה שפוך מעייפות, והיו יבבות חלושות במשך 2 דקות, "לקום, אני רוצה לקום...", כשתוך כדי כך הוא נופל לשינה, ולכן כל פעם הצליל מתארך כמו סרט הקלטה שנפסק לאט לאט, "א-ני רו-צ-ההה ל-קוווום.... ", והופ - הילד מתחיל לנחור.

הערב גם כן היה סחוט לחלוטין. לא אמר מילה, שכב במיטה לידי, אמר "אני לא רוצה לישון", אמרתי "אתה עייף, תישן". בזה הסתכם הדיון והוא ביקש כוס מים ונרדם איתה ביד, תוך רגע.

ניחוש שלי: ורדה רזיאל ז'קונט... לא ניחשת.

אני רק לא מבינה איך היא קשורה לכאן לאתר אשמח להסבר לא קשורה. גם אני לא ממש קשורה. הצנזורה מוזמנת למחוק. אגב, שמעתי שיש כאן כמה דפים שבהם מוזכרת המילה "בקבוק", כנראה שיש להגביר כאן את הפיקוח כי כל אחד יכול לכתוב את דעותיו ללא כל סינון, גם כאלה שאינן תואמות את רוח האתר.

ניחוש שלי: ורדה רזיאל ז'קונט... לא ניחשת.

אני רק לא מבינה איך היא קשורה לכאן לאתר אשמח להסבר לא קשורה. גם אני לא ממש קשורה. הצנזורה מוזמנת למחוק. אגב, שמעתי שיש כאן כמה דפים שבהם מוזכרת המילה "בקבוק", כנראה שיש להגביר כאן את הפיקוח כי כל אחד יכול לכתוב את דעותיו ללא כל סינון, גם כאלה שאינן תואמות את רוח האתר.

ZZ היקרה אין לי שום בעיה עם הדרך שלך באמת שלא
אני רק לא מבינה איך היא קשורה לכאן לאתר
אשמח להסבר

ZZ היקרה אין לי שום בעיה עם הדרך שלך באמת שלא
אני רק לא מבינה איך היא קשורה לכאן לאתר
אשמח להסבר

שכדאי לך לשקול בעצות של מי את משתמשת
ניחוש שלי: ורדה רזיאל ז'קונט...

שכדאי לך לשקול בעצות של מי את משתמשת
ניחוש שלי: ורדה רזיאל ז'קונט...

מישהיא כתבה פה שהיא פשוט הראתה לילדה שלה שכשהיא עייפה היא הולכת לישון ואחרי כמה לילות כאלה הילדה פשוט התחילה ללכת לישון בעצמה
טוב, זאת הייתי אני, אנחנו עם שלושה, בשמונה כולם במיטה, היחידה ששוכבים איתה עד שהיא נרדמת זאת התינוקת, בת חמישה חודשים שנרדמת בהנקה, השניים האחרים נרדמים יחד על המזרון הזוגי בחדר שלהם, רציתי להמליץ בחום על צ'אנטים הודים או טיבטיים, הילדים שלנו כל כך אוהבים את זה והם יודעים צ'אנטים שלמים בעל פה, רבע שעה של אום מאני פדמה אום, ולא רק שהם נרדמים הם גם ישנים מצויין, בהתחלה הייתי יושבת על השטיח בחדר ילדים ושרה את הצאנט ביחד עם הדיסק ואשכרה זה יוצר שקט פנימי ושחרור ממחשבות וטרדות, אז כדי להכיר להם את ההשפעה של הצ,אנט יושבים לידם כל הרבע שעה ושרים אום מאני פדמה אום כפול 108 [הצ'אנט האהוב עלי, למטרות שינה, המוסיקה עדינה, רגועה, פעמונים קערות טיבטיות,וסיטר, המונוטוניות של השירה והקולות העמוקים] ואחר כך אומרים לילה טוב והולכים, תוך כמה לילות [הנאה ורוגע מובטחים להורים בלילות האלה] פשוט מפעילים את הדיסק ותוך כדי שהצלילים הקסומים מתפשטים בחדר מכסים, מנשקים אומרים לילה טוב וסאלמת,מה שקורה שהם מתרגלים לקטע שברגע שהצלילים האלה מושמעים הם נכנסים למצב רגיעה והתכנסות פנימה, אני לא מתפלצנת עליכם, זה עובד וגם חברים שהקליטו לילדה שלהם מרוצים, אנחנו השתמשנו בזה שנה רצוף, והיום רק כשהם מבקשים, אום מאני פדמה אום, אום מאני פדמה אום, אום מאני פדמה אום,אום מאני פדמה אום.........
ובנוסף זאת תפילה טיבטית לשלום עולמי

מישהיא כתבה פה שהיא פשוט הראתה לילדה שלה שכשהיא עייפה היא הולכת לישון ואחרי כמה לילות כאלה הילדה פשוט התחילה ללכת לישון בעצמה
טוב, זאת הייתי אני, אנחנו עם שלושה, בשמונה כולם במיטה, היחידה ששוכבים איתה עד שהיא נרדמת זאת התינוקת, בת חמישה חודשים שנרדמת בהנקה, השניים האחרים נרדמים יחד על המזרון הזוגי בחדר שלהם, רציתי להמליץ בחום על צ'אנטים הודים או טיבטיים, הילדים שלנו כל כך אוהבים את זה והם יודעים צ'אנטים שלמים בעל פה, רבע שעה של אום מאני פדמה אום, ולא רק שהם נרדמים הם גם ישנים מצויין, בהתחלה הייתי יושבת על השטיח בחדר ילדים ושרה את הצאנט ביחד עם הדיסק ואשכרה זה יוצר שקט פנימי ושחרור ממחשבות וטרדות, אז כדי להכיר להם את ההשפעה של הצ,אנט יושבים לידם כל הרבע שעה ושרים אום מאני פדמה אום כפול 108 [הצ'אנט האהוב עלי, למטרות שינה, המוסיקה עדינה, רגועה, פעמונים קערות טיבטיות,וסיטר, המונוטוניות של השירה והקולות העמוקים] ואחר כך אומרים לילה טוב והולכים, תוך כמה לילות [הנאה ורוגע מובטחים להורים בלילות האלה] פשוט מפעילים את הדיסק ותוך כדי שהצלילים הקסומים מתפשטים בחדר מכסים, מנשקים אומרים לילה טוב וסאלמת,מה שקורה שהם מתרגלים לקטע שברגע שהצלילים האלה מושמעים הם נכנסים למצב רגיעה והתכנסות פנימה, אני לא מתפלצנת עליכם, זה עובד וגם חברים שהקליטו לילדה שלהם מרוצים, אנחנו השתמשנו בזה שנה רצוף, והיום רק כשהם מבקשים, אום מאני פדמה אום, אום מאני פדמה אום, אום מאני פדמה אום,אום מאני פדמה אום.........
ובנוסף זאת תפילה טיבטית לשלום עולמי

אשמח אם תביאו לי מאמרים שאינם מויקיפדיה אלא מתעדים מחקרים קליניים על מלטונין והשפעותיו. אשמח באמת, לא בציניות. מכל מה שקראתי הבנתי שבשימוש מושכל ומוגבל התועלת עולה על הנזק.
אין לי כל יומרה לבסס מדעית את תגובתי...
אני כאמא (וכבנאדם בכלל, כשמדובר בעצמי)
אנסה הכל לפני שאקח הורמונים, מאיזה שהוא סוג, זה הכל.

אשמח אם תביאו לי מאמרים שאינם מויקיפדיה אלא מתעדים מחקרים קליניים על מלטונין והשפעותיו. אשמח באמת, לא בציניות. מכל מה שקראתי הבנתי שבשימוש מושכל ומוגבל התועלת עולה על הנזק.
אין לי כל יומרה לבסס מדעית את תגובתי...
אני כאמא (וכבנאדם בכלל, כשמדובר בעצמי)
אנסה הכל לפני שאקח הורמונים, מאיזה שהוא סוג, זה הכל.

תודה על הדאגה לשלומן של בנותי. כמו בכל מתן תרופה, שקלתי היטב את הבעד ואת הנגד והתייעצתי עם מישהי שבהחלט יש לה ניסיון בגידול ילדים או בהבנתם.
מהמצב לפני שהתחלנו עם המלטונין, לא בטוח בכלל שהאיזון ההורמונלי שלהן היה במיטבו. ילדה לא אמורה להתעורר בבוקר מרוטה ועצבנית כאילו לא ישנה דקה כל הלילה, או להירדם בקושי רב ותוך מאבקים ובכי בשעה מאוחרת מאוד (ועדיין להתעורר אחרי פחות משמונה שעות שינה).

אשמח אם תביאו לי מאמרים שאינם מויקיפדיה אלא מתעדים מחקרים קליניים על מלטונין והשפעותיו. אשמח באמת, לא בציניות. מכל מה שקראתי הבנתי שבשימוש מושכל ומוגבל התועלת עולה על הנזק.

תודה על הדאגה לשלומן של בנותי. כמו בכל מתן תרופה, שקלתי היטב את הבעד ואת הנגד והתייעצתי עם מישהי שבהחלט יש לה ניסיון בגידול ילדים או בהבנתם.
מהמצב לפני שהתחלנו עם המלטונין, לא בטוח בכלל שהאיזון ההורמונלי שלהן היה במיטבו. ילדה לא אמורה להתעורר בבוקר מרוטה ועצבנית כאילו לא ישנה דקה כל הלילה, או להירדם בקושי רב ותוך מאבקים ובכי בשעה מאוחרת מאוד (ועדיין להתעורר אחרי פחות משמונה שעות שינה).

אשמח אם תביאו לי מאמרים שאינם מויקיפדיה אלא מתעדים מחקרים קליניים על מלטונין והשפעותיו. אשמח באמת, לא בציניות. מכל מה שקראתי הבנתי שבשימוש מושכל ומוגבל התועלת עולה על הנזק.

טוב, עשיתי (עשינו) את זה.
כמו ששפן אומר: "כו הכווד!".

טוב, עשיתי (עשינו) את זה.
כמו ששפן אומר: "כו הכווד!".

_נראהלי שכדאי לך לשקול בעצות של מי את משתמשת
לא נראה לי שמדובר באדםעם ניסיון בגידול ילדים או בהבנתם_

סליחה מראש על הביקורת אבל אני עם אילה...
הפרת להן את האיזון ההורמונלי בגוף, לא פלא שהרוטינה השתנתה

_נראהלי שכדאי לך לשקול בעצות של מי את משתמשת
לא נראה לי שמדובר באדםעם ניסיון בגידול ילדים או בהבנתם_

סליחה מראש על הביקורת אבל אני עם אילה...
הפרת להן את האיזון ההורמונלי בגוף, לא פלא שהרוטינה השתנתה

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7% ... 7%99%D7%9F

ZZ נראהלי שכדאי לך לשקול בעצות של מי את משתמשת
לא נראה לי שמדובר באדםעם ניסיון בגידול ילדים או בהבנתם

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7% ... 7%99%D7%9F

ZZ נראהלי שכדאי לך לשקול בעצות של מי את משתמשת
לא נראה לי שמדובר באדםעם ניסיון בגידול ילדים או בהבנתם

מה זה מלטונין?

מה זה מלטונין?

ציצי הוא קיבל הרגע, ואני לידו, מנחמת ומלטפת אותו - אין מה לעשות יותר מזה
גזרי ושמרי. זו המנטרה שתצטרכי לשנן לעצמך ברגעים הקשים.

ציצי הוא קיבל הרגע, ואני לידו, מנחמת ומלטפת אותו - אין מה לעשות יותר מזה
גזרי ושמרי. זו המנטרה שתצטרכי לשנן לעצמך ברגעים הקשים.

התייעצתי, התחבטתי, ואחרי ששעות הערב שלנו שועבדו לחלוטין למשימת ה"הרדמה" במרכאות כפולות ומכופלות, כי מי שנרדם היו לרוב אנחנו - החלטנו לקבל את אחת העצות שקיבלנו ולתת לילדות מלטונין בשעות הערב המוקדמות.
ואז קרה משהו שלא ראיתי כבר הרבה, הרבה זמן. הן נרדמו מעצמן, בשקט, בלי מחאות וזעקות שבר, תוך כמה דקות ולא תוך שעתיים. הערב שלהן הסתיים ברוגע ושלנו התחיל ברוגע. הן התעוררו בבוקר מעט מוקדם מהרגיל אבל יקיצה טבעית וטובה - כנראה שהיו בגירעון של שעות שינה.

הערב הזה היה הפוך משהו, חזרנו מאוחר, כבר לא היה טעם לתת מלטונין והן נרדמו מאוחר ובקושי רב, עם הרבה מאוד קימות מהמיטה עד שהצליחו להכנס לרוגע. אחרי כמה ימים של שעת שינה מוקדמת, כבר שכחתי עד כמה ערב כזה סוחט ממני את כל הכוחות.

כמובן אם רוצים חיים קלים, צריך לעשות מבנה שעות קבוע ואז הכל ברור אנחנו צריכים לקום כדי להגיע בזמן לבית הספר, אמנם לא בשעה מוקדמת במיוחד אבל כשהן היו במוד "נלחמים בשינה בכל מחיר" הייתי צריכה להעיר בבוקר, מצב שאני רוצה להמנע ממנו בכל מחיר. כאמור, השעה שאנחנו צריכים לקום בה היא שעה שבה רוב הילדים כבר מזמן ערים ופעילים - ממש לא מדובר בניעור שלהן מהמיטה בשש וחצי בבוקר. הבעייתיות של הקימה היא חצי צרה, החצי השני הוא הערב שבו הן עיפות מכדי להתרכז, ומשולהבות מכדי להוריד הילוך, וממש רואים איך הן נלחמות בכוח בשינה. כשאת הזמן הזה הן מבלות בשינה במקום במאבק אני מיד רואה עד כמה הן היו זקוקות לזמן הזה.

התייעצתי, התחבטתי, ואחרי ששעות הערב שלנו שועבדו לחלוטין למשימת ה"הרדמה" במרכאות כפולות ומכופלות, כי מי שנרדם היו לרוב אנחנו - החלטנו לקבל את אחת העצות שקיבלנו ולתת לילדות מלטונין בשעות הערב המוקדמות.
ואז קרה משהו שלא ראיתי כבר הרבה, הרבה זמן. הן נרדמו מעצמן, בשקט, בלי מחאות וזעקות שבר, תוך כמה דקות ולא תוך שעתיים. הערב שלהן הסתיים ברוגע ושלנו התחיל ברוגע. הן התעוררו בבוקר מעט מוקדם מהרגיל אבל יקיצה טבעית וטובה - כנראה שהיו בגירעון של שעות שינה.

הערב הזה היה הפוך משהו, חזרנו מאוחר, כבר לא היה טעם לתת מלטונין והן נרדמו מאוחר ובקושי רב, עם הרבה מאוד קימות מהמיטה עד שהצליחו להכנס לרוגע. אחרי כמה ימים של שעת שינה מוקדמת, כבר שכחתי עד כמה ערב כזה סוחט ממני את כל הכוחות.

כמובן אם רוצים חיים קלים, צריך לעשות מבנה שעות קבוע ואז הכל ברור אנחנו צריכים לקום כדי להגיע בזמן לבית הספר, אמנם לא בשעה מוקדמת במיוחד אבל כשהן היו במוד "נלחמים בשינה בכל מחיר" הייתי צריכה להעיר בבוקר, מצב שאני רוצה להמנע ממנו בכל מחיר. כאמור, השעה שאנחנו צריכים לקום בה היא שעה שבה רוב הילדים כבר מזמן ערים ופעילים - ממש לא מדובר בניעור שלהן מהמיטה בשש וחצי בבוקר. הבעייתיות של הקימה היא חצי צרה, החצי השני הוא הערב שבו הן עיפות מכדי להתרכז, ומשולהבות מכדי להוריד הילוך, וממש רואים איך הן נלחמות בכוח בשינה. כשאת הזמן הזה הן מבלות בשינה במקום במאבק אני מיד רואה עד כמה הן היו זקוקות לזמן הזה.

לא קראתי את כל הדף אך משתפת מנסיוני.
אצלנו יש בת 3 גמולה ובן רבע לשנתיים יונק.
בסלון אני מחליפה להם לבגדי שינה, ונותנת להם ביד מברשות שיניים (בלי משחה).
אחרי שהם מצחצחים (משחקים),אני עוברת להם על השיניים ואז שלושה סיפורים.
אחרי זה שותים מיים.
הולכים למיטה (משותפת),אני שוכבת בין שניהם עם הפנים לקטן שיונק והגדולה מחבקת מהגב.
הגדולה נרדמת די מהר. הקטן איך שלפעמים (ולפעמים נאלצת לקום איתו כי הוא לא עייף, ואני יודעת להרגיש אם הוא עייף או לא, אם הוא לא עייף חבל לי על הזמן, עדיף לחזור לסלון). בזמן האחרון נרדמת איתם וקמה אחרי שעתיים שלוש.
מה שבעיקר לא מוצא חן בעיני בזה הוא, שאני לא מצחצחת שיניים ואז תמיד קמה עם רגשי אשם ודאגה לשיניי שגם ככה במצב רע מאוד מאוד.
מה שמקל על ההרדמה זה הריטואל. זה שיש טכס קבוע, יוצר הבנה ומוכנות לשינה.
מעבר לזה כמובן שאם הם ישנו בצהריים או אם ישנו הרבה בצהריים , אני צריכה לגלות רגישות לכך ולהשכיב יותר מאוחר.
כמובן אם רוצים חיים קלים, צריך לעשות מבנה שעות קבוע ואז הכל ברור (מה שאני לא מצליחה וגם לא ממש מנסה לעשות, למרות שיש איזה מסגרת שעות גמישה שנוצרת מאליה)

לא קראתי את כל הדף אך משתפת מנסיוני.
אצלנו יש בת 3 גמולה ובן רבע לשנתיים יונק.
בסלון אני מחליפה להם לבגדי שינה, ונותנת להם ביד מברשות שיניים (בלי משחה).
אחרי שהם מצחצחים (משחקים),אני עוברת להם על השיניים ואז שלושה סיפורים.
אחרי זה שותים מיים.
הולכים למיטה (משותפת),אני שוכבת בין שניהם עם הפנים לקטן שיונק והגדולה מחבקת מהגב.
הגדולה נרדמת די מהר. הקטן איך שלפעמים (ולפעמים נאלצת לקום איתו כי הוא לא עייף, ואני יודעת להרגיש אם הוא עייף או לא, אם הוא לא עייף חבל לי על הזמן, עדיף לחזור לסלון). בזמן האחרון נרדמת איתם וקמה אחרי שעתיים שלוש.
מה שבעיקר לא מוצא חן בעיני בזה הוא, שאני לא מצחצחת שיניים ואז תמיד קמה עם רגשי אשם ודאגה לשיניי שגם ככה במצב רע מאוד מאוד.
מה שמקל על ההרדמה זה הריטואל. זה שיש טכס קבוע, יוצר הבנה ומוכנות לשינה.
מעבר לזה כמובן שאם הם ישנו בצהריים או אם ישנו הרבה בצהריים , אני צריכה לגלות רגישות לכך ולהשכיב יותר מאוחר.
כמובן אם רוצים חיים קלים, צריך לעשות מבנה שעות קבוע ואז הכל ברור (מה שאני לא מצליחה וגם לא ממש מנסה לעשות, למרות שיש איזה מסגרת שעות גמישה שנוצרת מאליה)

אני מניחה שהגענו לשלב חדש.
איזה יופי, משמח לשמוע. אצלנו זה לא יעבור כל כך בשקט...

אני מניחה שהגענו לשלב חדש.
איזה יופי, משמח לשמוע. אצלנו זה לא יעבור כל כך בשקט...

הייתי קובעת גבול ברור מאוד מבחינת כמות הסיפורים, אם זה אחד או חמישה, כמה שתחליטי, ושאחריהם הולכים לישון. אצלי כל עניין ה"עכשיו ישנים, נדבר בבוקר" נעשה קל יותר כשהתחלתי לקחת איתי ספר.
קובעת גבול.
אין לי מנורת קריאה בחדר. היא חזרה לישון במיטה שלי ולא ברור לי איך זה קרה (היא בעצמה יזמה מעבר של שינה בחדרה באיזשהו שלב) ולא ברור לי מה קודם ואם ביחד- להתעקש שאני יושבת לידה ולא שוכבת/ להתעקש שהיא ישנה במיטתה או לפחות מתחילה את הלילה במיטתה (יודעת לבוא באמצע הלילה ועושה את זה בשקט בדרך כלל)לצערי בשל גודל החדר קניתי לה מיטת מעבר ולא איזה מזרון זוי שאוכל בכיף להרדים אותה ולעבור משם. לא ברור לי מה אני רוצה, אבל ברור לי שהמצב הנוכחי בו אני נרדמת איתההוא לא טוב ונכון לי בדרך כלל, העניין הוא שעכשיו אנחנו בתקופה יחסית טובה ושקטהאחרי תקופה ארוכה ונוראית ככה שלא בא לי לעורר מהומות ולהנות מהשקט השורר בביתנו. וגם כנראה לא מספיק מפריע לי.

הייתי קובעת גבול ברור מאוד מבחינת כמות הסיפורים, אם זה אחד או חמישה, כמה שתחליטי, ושאחריהם הולכים לישון. אצלי כל עניין ה"עכשיו ישנים, נדבר בבוקר" נעשה קל יותר כשהתחלתי לקחת איתי ספר.
קובעת גבול.
אין לי מנורת קריאה בחדר. היא חזרה לישון במיטה שלי ולא ברור לי איך זה קרה (היא בעצמה יזמה מעבר של שינה בחדרה באיזשהו שלב) ולא ברור לי מה קודם ואם ביחד- להתעקש שאני יושבת לידה ולא שוכבת/ להתעקש שהיא ישנה במיטתה או לפחות מתחילה את הלילה במיטתה (יודעת לבוא באמצע הלילה ועושה את זה בשקט בדרך כלל)לצערי בשל גודל החדר קניתי לה מיטת מעבר ולא איזה מזרון זוי שאוכל בכיף להרדים אותה ולעבור משם. לא ברור לי מה אני רוצה, אבל ברור לי שהמצב הנוכחי בו אני נרדמת איתההוא לא טוב ונכון לי בדרך כלל, העניין הוא שעכשיו אנחנו בתקופה יחסית טובה ושקטהאחרי תקופה ארוכה ונוראית ככה שלא בא לי לעורר מהומות ולהנות מהשקט השורר בביתנו. וגם כנראה לא מספיק מפריע לי.

קרוטונית, חזקי ואמצי! זה שלא היה לי מה להגיד פה לא אומר שלא קראתי (וגם לא אומר שאין לי, שלא היו לי ושלא יהיו לי בעיות השכבה).
@}

קרוטונית, חזקי ואמצי! זה שלא היה לי מה להגיד פה לא אומר שלא קראתי (וגם לא אומר שאין לי, שלא היו לי ושלא יהיו לי בעיות השכבה).
@}

כמו תמיד, כשהשינוי בה מבפנים, מוצאים את תעצומות הנפש להישאר רגועים אל מול הבכי, להכיל אותו, ולעבור הלאה.
מאחלת הרדמות מהירות ולילות שקטים ורוויי שינה.

לצערי כן יש הרגל של סיפורים במיטה רוקדת, אני לא חושבת שזה הרגל רע בהכרח, אבל הייתי קובעת גבול ברור מאוד מבחינת כמות הסיפורים, אם זה אחד או חמישה, כמה שתחליטי, ושאחריהם הולכים לישון. אצלי כל עניין ה"עכשיו ישנים, נדבר בבוקר" נעשה קל יותר כשהתחלתי לקחת איתי ספר.

כמו תמיד, כשהשינוי בה מבפנים, מוצאים את תעצומות הנפש להישאר רגועים אל מול הבכי, להכיל אותו, ולעבור הלאה.
מאחלת הרדמות מהירות ולילות שקטים ורוויי שינה.

לצערי כן יש הרגל של סיפורים במיטה רוקדת, אני לא חושבת שזה הרגל רע בהכרח, אבל הייתי קובעת גבול ברור מאוד מבחינת כמות הסיפורים, אם זה אחד או חמישה, כמה שתחליטי, ושאחריהם הולכים לישון. אצלי כל עניין ה"עכשיו ישנים, נדבר בבוקר" נעשה קל יותר כשהתחלתי לקחת איתי ספר.

טוב, עשיתי (עשינו) את זה.
בעקבות שיחה נוקבת עם תמר מתחילה ו אמא של שפן שעשו לי intervention השתכנעתי שעדיף בתחום הזה, לקבוע גבולות מראש בצורה רגועה, על פני "לזרום" מתוך אילוץ ולהשתגע מזה ולהוציא את זה על הילד.

<אגב, לא השתכנעתי ש"זה לטובתו להירדם לבד", לא השתכנעתי שזה שלב התפתחותי. אבל כן יודעת שהוא כבר מזמן לא חייב ציצי בשביל להירדם, ושכל ההתעקשות להירדם רק כשאני הולכת לישון, לא סתם מפריעה לי אלא מזיקה לשנינו כמערכת משפחתית של אמא וילד (ולא שני מבוגרים או שני ילדים).>

המשימה היתה: 1. להפריד הנקה מהרדמה 2. להבהיר שהוא הולך לישון בשעה שלו, ואני לא 3. לעשות את זה ברגוע.

אמרתי לו בצהריים שהמצב הקיים מאוד מפריע לי. הודעתי לו (כמה פעמים, בתיאור מפורט) שבערב הוא יקבל "ציצי עד 3" (=יניקה קצרצרונת), ואח"כ ישכב, אני אשב לידו ואקרא ספר עד שהוא יירדם.
אמר שזה נראה לו, אבל בזמן אמת הוא מחה בקול, ליתר דיוק בכה, כרבע שעה או עשרים דקות. באורח פלא ובשונה מפעמים קודמות נשארתי מאוד רגועה ולא כועסת - חשבתי לעצמי, ציצי הוא קיבל הרגע, ואני לידו, מנחמת ומלטפת אותו - אין מה לעשות יותר מזה. מדי פעם רצה לקום ואני החזרתי אותו למקומו ברגישות ובנחישות. בכה ובסוף נרדם.
היום - יום אינטנסיבי מאוד והוא לא ישן בצהרים - זה היה כמה יבבות חלושות של 5 דקות. נרדם.
אגב, אתמול המנטרה של הבכי היתה "לקום, לקום". היום היא היתה "תשני איתי, תשני , תשני" (כשאני יושבת לידו על המיטה ואוחזת בידו..).

אני מניחה שהגענו לשלב חדש.

טוב, עשיתי (עשינו) את זה.
בעקבות שיחה נוקבת עם תמר מתחילה ו אמא של שפן שעשו לי intervention השתכנעתי שעדיף בתחום הזה, לקבוע גבולות מראש בצורה רגועה, על פני "לזרום" מתוך אילוץ ולהשתגע מזה ולהוציא את זה על הילד.

<אגב, לא השתכנעתי ש"זה לטובתו להירדם לבד", לא השתכנעתי שזה שלב התפתחותי. אבל כן יודעת שהוא כבר מזמן לא חייב ציצי בשביל להירדם, ושכל ההתעקשות להירדם רק כשאני הולכת לישון, לא סתם מפריעה לי אלא מזיקה לשנינו כמערכת משפחתית של אמא וילד (ולא שני מבוגרים או שני ילדים).>

המשימה היתה: 1. להפריד הנקה מהרדמה 2. להבהיר שהוא הולך לישון בשעה שלו, ואני לא 3. לעשות את זה ברגוע.

אמרתי לו בצהריים שהמצב הקיים מאוד מפריע לי. הודעתי לו (כמה פעמים, בתיאור מפורט) שבערב הוא יקבל "ציצי עד 3" (=יניקה קצרצרונת), ואח"כ ישכב, אני אשב לידו ואקרא ספר עד שהוא יירדם.
אמר שזה נראה לו, אבל בזמן אמת הוא מחה בקול, ליתר דיוק בכה, כרבע שעה או עשרים דקות. באורח פלא ובשונה מפעמים קודמות נשארתי מאוד רגועה ולא כועסת - חשבתי לעצמי, ציצי הוא קיבל הרגע, ואני לידו, מנחמת ומלטפת אותו - אין מה לעשות יותר מזה. מדי פעם רצה לקום ואני החזרתי אותו למקומו ברגישות ובנחישות. בכה ובסוף נרדם.
היום - יום אינטנסיבי מאוד והוא לא ישן בצהרים - זה היה כמה יבבות חלושות של 5 דקות. נרדם.
אגב, אתמול המנטרה של הבכי היתה "לקום, לקום". היום היא היתה "תשני איתי, תשני , תשני" (כשאני יושבת לידו על המיטה ואוחזת בידו..).

אני מניחה שהגענו לשלב חדש.