על ידי קורא_ת* » 08 ספטמבר 2005, 13:45
שלום,
נתקלתי בהודעה הבאה בפורום בנושא חינוך של y-net. אני מקוה שמותר לצטט. בכל אופן, יש כאן גם הפניה לפורום.
מדובר בסיפור אישי של אם "ביולוגית" על המפגש שלה עם בנה כאשר פתח את תיק האימוץ.
קוראת
"אני מרשה לעצמי לפרסם מכתב מרגש זה תקראו ותקבלו שוק. " (כך כותב מי שהביא את הסיפור - הוא איננו הכותב של הסיפור, אלא הביא אותו, אינני יודעת מאין).
31/08/2005 22:59 :בתאריך
גוף ההודעה
פגישה ראשונה עם אם ביולוגית-מאת אם ביולוגית
07/05/2004 מאמאסאן ו
הדפס מאמר
טלפון מהשרות, תיק האימוץ נפתח, שואלים אם אני מעונינת בפגישה, מעונינת?שלשה עשורים אני ממתינה ליום המיוחל הזה, מישהו נעתר שם לתפילותי ? תחושות האין אונות, והחידלון, מתחלפות בין רגע, באושר עילאי, האכזבה הופכת לתקוה, והיאוש, לאמונה גדולה,
שלשה ימים, מאין שואבים סבלנות, אי אפשר היום ? עכשיו ?.
שיחת הכנה, בשרות למען הילד, כמה טיפים שמקורם בנסיון
אני מקבלת הכל באהבה, רק שלא יחזור בו.
עורכת עם כל בני הבית חזרות גנרליות, ובוכה מכל שטות, מה אומר, מה הוא יאמר, אולי אספיק לעשות דיאטה,?,לצבוע שער, ?
הפגישה היא בת שעתיים, בנוכחות עובדת השרות, קבענו בשלש ,אבל בתשע מאבדת את הסבלנות, בני הבית נרגשים, מנסים לשמור על שפיותי, העולם הזוי.
נגיע בזמן, עולם עצור מלכת,! אני עומדת לפגוש את פרי ביטני.
רעד בלתי נשלט, זוחל, ומתנחל בגופי,הנסיעה מתארכת,הכבישים פקוקים, או שנדמה לי, "לאן כולם נוסעים פתאום"? אני בדרך אל הנס של חיי, הבת הצעירה נוהגת, היא זו שתאחוז בעוז את ידי האחת, בת שניה תאחוז בידי האחרת, הן כל כך משתדלות להפיג את המתח, אני "תחובה" במושב האחורי, בודקת את מצב הטישו,? יש,
למרות סערת הרגשות,לא שכחתי לקחת עימי חמש תמונות,מימי ינקותו,חודשיו הראשונים, בשתיים מהן, הוא מעורסל בזרועותי, שלו ונינוח, ואני מביטה בו,אוהבת ורכה,אמא מאושרת, אושר גדול, שלא ארך.
יש גם שתי תמונות של אביו הביולוגי ,למקרה שיבקש לדעת גם עליו , מאד חשוב לי שיראה תמונות שמהן ניבט זוג צעיר ואוהב, שידע שהוא ילד של אהבה, פרי הילולים, ולא פרי התהוללות.
אני מנסה לשנן עצות שקיבלתי מהעו"ס של השרות, החיים חזקים מכל תאוריה.
מתנשפת במעלה המדרגות, העו"ס כבר ממתינה לי,הבנות ממתינות במסדרון,אני ממתינה בחדר אחר, השעון מתקתק בעצלתיים, הקדמתי כמובן, מי יכול לשבת בבית?.
הבנות נכנסות מידי פעם, אנחנו מסתודדות, מתלחשות,מתחבקות, היה שלש !
קיץ בעיצומו, ולי קר, מעניין למה ?
מתחבטת בשאלה קיומית? ללחוץ את ידו ? לחבק? "נעים מאד- אני מולידתך"
זה נשמע זר, "שלום אני x ", מחליטה לתת לדברים לקרות, אהיה אני, טבעית וזורמת, כך הכי טוב.
אנחנו שומעות צעדים, העו,ס טורקת את הדלת, אסור לבנות להיכנס,"אימאל"ה
מי יתן לי יד?.
הוא הגיע, בואי אחרי היא אומרת ,(אלוהים, סליחה על ההשואה,ממש מרתפי השב"כ. אני נכנסת לחדר,צעד מהוסס, הדלת מסתירה, הוא שם? אבל מי רואה מבעד לדמעות?
(הסיפור מופיע ב-3 חלקים על פני 3 הודעות רצופות באותו פורום).
להלן הלינק של הפורום, ניתן להכנס לדף ולמצוא את הפרסום:
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-321 ... 83,00.htmlשלום,
נתקלתי בהודעה הבאה בפורום בנושא חינוך של y-net. אני מקוה שמותר לצטט. בכל אופן, יש כאן גם הפניה לפורום.
מדובר בסיפור אישי של אם "ביולוגית" על המפגש שלה עם בנה כאשר פתח את תיק האימוץ.
קוראת
"אני מרשה לעצמי לפרסם מכתב מרגש זה תקראו ותקבלו שוק. " (כך כותב מי שהביא את הסיפור - הוא איננו הכותב של הסיפור, אלא הביא אותו, אינני יודעת מאין).
31/08/2005 22:59 :בתאריך
גוף ההודעה
פגישה ראשונה עם אם ביולוגית-מאת אם ביולוגית
07/05/2004 מאמאסאן ו
הדפס מאמר
טלפון מהשרות, תיק האימוץ נפתח, שואלים אם אני מעונינת בפגישה, מעונינת?שלשה עשורים אני ממתינה ליום המיוחל הזה, מישהו נעתר שם לתפילותי ? תחושות האין אונות, והחידלון, מתחלפות בין רגע, באושר עילאי, האכזבה הופכת לתקוה, והיאוש, לאמונה גדולה,
שלשה ימים, מאין שואבים סבלנות, אי אפשר היום ? עכשיו ?.
שיחת הכנה, בשרות למען הילד, כמה טיפים שמקורם בנסיון
אני מקבלת הכל באהבה, רק שלא יחזור בו.
עורכת עם כל בני הבית חזרות גנרליות, ובוכה מכל שטות, מה אומר, מה הוא יאמר, אולי אספיק לעשות דיאטה,?,לצבוע שער, ?
הפגישה היא בת שעתיים, בנוכחות עובדת השרות, קבענו בשלש ,אבל בתשע מאבדת את הסבלנות, בני הבית נרגשים, מנסים לשמור על שפיותי, העולם הזוי.
נגיע בזמן, עולם עצור מלכת,! אני עומדת לפגוש את פרי ביטני.
רעד בלתי נשלט, זוחל, ומתנחל בגופי,הנסיעה מתארכת,הכבישים פקוקים, או שנדמה לי, "לאן כולם נוסעים פתאום"? אני בדרך אל הנס של חיי, הבת הצעירה נוהגת, היא זו שתאחוז בעוז את ידי האחת, בת שניה תאחוז בידי האחרת, הן כל כך משתדלות להפיג את המתח, אני "תחובה" במושב האחורי, בודקת את מצב הטישו,? יש,
למרות סערת הרגשות,לא שכחתי לקחת עימי חמש תמונות,מימי ינקותו,חודשיו הראשונים, בשתיים מהן, הוא מעורסל בזרועותי, שלו ונינוח, ואני מביטה בו,אוהבת ורכה,אמא מאושרת, אושר גדול, שלא ארך.
יש גם שתי תמונות של אביו הביולוגי ,למקרה שיבקש לדעת גם עליו , מאד חשוב לי שיראה תמונות שמהן ניבט זוג צעיר ואוהב, שידע שהוא ילד של אהבה, פרי הילולים, ולא פרי התהוללות.
אני מנסה לשנן עצות שקיבלתי מהעו"ס של השרות, החיים חזקים מכל תאוריה.
מתנשפת במעלה המדרגות, העו"ס כבר ממתינה לי,הבנות ממתינות במסדרון,אני ממתינה בחדר אחר, השעון מתקתק בעצלתיים, הקדמתי כמובן, מי יכול לשבת בבית?.
הבנות נכנסות מידי פעם, אנחנו מסתודדות, מתלחשות,מתחבקות, היה שלש !
קיץ בעיצומו, ולי קר, מעניין למה ?
מתחבטת בשאלה קיומית? ללחוץ את ידו ? לחבק? "נעים מאד- אני מולידתך"
זה נשמע זר, "שלום אני x ", מחליטה לתת לדברים לקרות, אהיה אני, טבעית וזורמת, כך הכי טוב.
אנחנו שומעות צעדים, העו,ס טורקת את הדלת, אסור לבנות להיכנס,"אימאל"ה
מי יתן לי יד?.
הוא הגיע, בואי אחרי היא אומרת ,(אלוהים, סליחה על ההשואה,ממש מרתפי השב"כ. אני נכנסת לחדר,צעד מהוסס, הדלת מסתירה, הוא שם? אבל מי רואה מבעד לדמעות?
(הסיפור מופיע ב-3 חלקים על פני 3 הודעות רצופות באותו פורום).
להלן הלינק של הפורום, ניתן להכנס לדף ולמצוא את הפרסום:
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-3213-13813-483,00.html