טוב, המון זמן לא עדכנתי!
איך שרדנו במתקפת ההכתמות
השביתה הורידה הילוך, ואנחנו נהנות מיותר שיתוף פעולה, או לפחות יותר סנכרון.
מצד שני, עברנו כשבועיים של הכתמות קקי (מה שמכונה בשפת העם פלוץ עם הפתעה) P-: .
זה היה אתגר גדול מאוד לבלי חיתולים. יותר מהשביתה שקדמה להתפתחות המצערת והבלתי-מוסברת הזאת.
זה החל במתקפת שלשול פראית שכללה התמרחות בלתי צפויה ונטולת-מכנסיים (כלומר, מפוזרת היטב) ברחבי הבית.
אין ברירה. ניגבתי את הרצפה והתחלתי להלביש את הטוסיק העירום במכנסיים.
זה נמשך בהכתמות קקי מתונות יותר, שהעבירו למכונת הכביסה מספר תלת ספרתי של מכנסיים יבשים-אך-מוכתמים-קלות.
ואז זה נמשך.
ונמשך.
ונמשך.
מלאי המכנסיים שלנו הידלדל במהירות, וגזרתי כמה זוגות של רגליות חורף שלא העברתי משום מה.
הצד המשמח של המהתלה הירקרקה היה שכך גיליתי שפוצ' באמת גדלה מאוד
.
יום אחד פוצ' נותרה עם אביה מחוץ לבית במשך ארבע שעות תמימות ולא מתוכננות. פרט לגעועי האם הצופייה, היתה בעיה טכנית קלה. פוצ' יצאה עם חיתול. אחד.
היא חזרה עם טוסיק אדום ומסכן, ששחה בקקי מי יודע כמה זמן.
מזעזע. זאת היתה המחשה מצוינת למה שהיה עלול לקרות לו חיתלתי אותה בתקופת ההכתמות. לא היה מצב שהייתי בודקת בזמן, ואז - מי ישורנו!
טוב, קצת קלנדולה וזה מאחורינו. וגם החיתולים (אפילו אבא השתכנע).
לאט לאט זה פחת, ועכשיו אני מצליחה לזהות בזמן ולקחת אותה להשפריץ את הכתמים האלה בסיר, כיאות.
גם עם פיפי יש הצלחה גדולה יותר. לא כמו תהילת העבר (90 אחוזי הצלחה לפחות), אבל הצלחה.
ולמה זה התחיל? תעלומה. לא שינינו כלום בתזונה. לא בקעו לה שיניים. כל הזמן הזה היא היתה בריאה ופעלתנית כרגיל. נסתרות דרכי המרפי.
===
אוי אני אמא מזניחה - פוצ' במסיק
התלבטתי אם לקחת אותה בכלל. יהיו שם קוצים, והיא תצטרך לבלות שעות על הגב שלי, והרי ברור שהיא לא תישאר על מחצלת, לא משנה כמה גדולה היא.
בסוף, כמובן, הצטרפנו לאבא ולאח ויצאנו למסיק סולידריות במסחה.
והיה אדיר!!!
כרגיל בחוץ, לא היו פספוסים בכלל, ופוצ' העבירה את כל היום בזוג מכנסיים אחד, שהלך והיטנף לו ברגבי מסחה הכבושה ובשמן מהזיתים שזה עתה נמסקו.
בהתחלה היא שיתפה פעולה עם ישיבה כנועה על גבה של אמא, שמסקה כאחת הפועלות בסרטים האקזוטיים על עמים-עם-מנשא (-:
בהמשך היא ירדה ליריעות היוטה שנפרשו מתחת לעצים, והכניסה לפה זיתים ואדמה
(-"זהירות, היא מכניסה לפה!!!"
- "זה בסדר, היא תירק את זה..."
- ????!!!!!)
לא עברו שעתיים, והיא כבר קיפצה על הטרשים כמו עז. אני לא יודעת איך היא הצליחה לחמוק מכל הקוצים והדרדרים, אבל היא עשתה את זה וגם כאמור שמרה על זוג מכנסיים יבש עד שעות אחר הצהריים המאוחרות, כשכבר הייתי עייפה.
כמובן כל העניין זכה להתפעלות ושבחים ובעיקר שאלות ותהיות.
עכשיו, כשפוצ' כבר כמעט בת תשעה חודשים, אף אחד לא יתפוס אותי מדברת על תקשורת או על קשב. אני מנחשת, והיא לפעמים נראית כאילו היא מנסה להגיד משהו. ואיכשהו זה עובד. או שלא. (שיעור ענק בענווה,
לגדל ילדים בלי חיתולים)
העניין המוזר הוא, שלא זו בלבד שיש בינינו תקשורת טובה יותר בחוץ, היא גם פשוט
משתינה פחות.
בחיי.
בבית היא יכולה להשאיר שבע שלוליות עד אחר הצהריים בלי שום בעיה, בנוסף לפשפושים שאני תופסת.
בחוץ היו אולי שישה פשפושים כל היום, ושום פספוס.
מוזר. נחמד. צריך לחיות בחוץ יותר. מקווה שנעביר את חופשת סוכות בחיק הטבע.
התינוק העירום
וגם אני מסכימה בצער עם כל האמהות שגילו לפני שתינוקות תוכננו לחיים בעירום:
מצחיק לראות אותה משוכנעת שהיא סופר-עצמאית, מרימה רגל ומשתינה במרפסת בשיא הזהירות, רק כדי לגלות שהיא לבושה במכנסיים רטובים )-: