וואו. איזה דף. פלאשבקים.
אני ממליצה להניק. להניק הרבה. לא להקשיב לכל מי שאומר להפסיק... מקסימום לדלג על הנקת לילה אם יש צהבת והרופא מתעקש מאוד, אפשר להחליף חלק מהנקות הלילה בבקבוק אבל רק אם התינוק כבר הבין את עניין היניקה הספונטנית, כי זה חשוב מאוד לא לתת להם סיבות להתעצל זה מקלקל את ההנקה.
בצהבת ילודים יש נקודה שממנה התינוק כאילו עובר נקודה של ניקוי ומתחיל להחלים. קצת כמו בופרינג במחשב.
בשלב הראשון שלא רואים שום שינוי זה עלול להדאיג...
אבל המערכות הפנימיות אומרות 123 לפני שמתחילות לעבוד בילודים שעברו טראומה...
להניק. לרפא את הטראומה במעטפת אהבה.
זה לא אסון אם אחרי שהתינוק כבר יונק יפה וקיבל את כל החלב הראשוני המרפא המחסן, להחליף חלק מההנקות בימים הראשונים בבקבוק ...
אפשר ונכון לתת טיפול תומך הומאופתי...
אני ממליצה על הומיאופתיה לצהבת (..."אמא הומיאופתיה זה שטויות זה לא מדעי"... כן אבל זה עזר)
הבן שלי היום בן 15 בריא וספורטאי, נולד לאחר לידה ארוכה של 32 שעות (ילד רביעי לידה טבעית אחרי שתי לידות וניתוח קיסרי אחד)
לאחר הלידה הופרדנו כי לקחנו דם טבורי... היו סיבוכים בהוצאת השלייה ועברתי ניתוח קשה.
היילוד פיתח צהבת ילודים חריפה.
קמתי אחרי הניתוח, אספתי את עצמי, (עוד חתך בטן, כריתת רחם, דלקת שהתפתחה מסטרס והתמודדות של ניתוח ללא הרדמה תקינה...
החיים מלאי הרפתקאות) העברתי הכל הצידה כי יש תינוק שמחכה לינוק ויש 3 ילדים בבית,
ואז מצאתי את עצמי מתמודדת לבד מול מערך הדרקונים של ילנה רופאת הילדים (המכשפה מהקוסם מארץ עוץ) וצוות תינוקיית הר הצופים...
הם איימו עליי שאם לא אתן מטרנה התינוק ימות.
הם תקפו אותי "את אמא לא אחראית" "את מסכנת את התינוק" אסרו עליי לקחת את התינוק ללילה ( לא יכולתי כהרגלי פשוט לצאת מבית חולים כי הייתי אחרי ניתוח נוראי ותחת השגחה רפואית) ...
את כל זה כבר כתבתי לפני שנים למשרד הבריאות ואגודות תמיכה במיילדות ואני יכולה לומר תודה לאלוהים, עשו הרבה כדי לשנות את המצב בו יולדות הן רכוש המערכת והמדינה. חלק יצרני של מכונה משוכללת שצריכה להיות ממושמעת להוראות על פי מיטב החינוך בריאות מזרח אירופאי... פריט ייצור.
לא יכולתי ללכת
ולכן נשארתי שם.
התעקשתי להניק והם אסרו עליי להוציא אותו מהתינוקייה בלילות (2003 מאז בטח הם השתפרו) לכן ישבתי שם על כסא במקום לישון והנקתי.
מנורות אור... הנקה... מנורות אור...
מתבוננת באחיות המסורות מטפלות בילודים כמו בסרט נע תעשייתי של החתלה האכלה שימור.
הייתי צריכה קצת זמן להתאושש מהניתוח והרבה שנים להתאושש מהטראומה של התמודדות עם התינוקייה ההיא.
זה היה מבחינתי מירוץ נגד הזמן. הודיעו לנו שאם יהיה צהוב ידחו את ברית המילה ואני מאמינה שהיום ה8 הוא פחות כואב ליילודים, מחקר שפעם קיבלתי... אז הודעתי לאלוהים שאם הוא יעשה לי בעיות ולא תהיה ברית ביום 8 אני לא מבטיחה לצלוח את ההתמודדות איך ומתי נעשה אחת אחר כך
והנקתי....
התחילו איתי את המסע עוד 4 תינוקות צהובים שהובאו ב24 השעות לפני או אחרי הבן שלנו, דיברנו, החלפנו טלפונים... הם ניסו לשכנע אותי כפי ששכנעו אותם שאני שוגה להניק...
לא הייתי בטוחה שאני צודקת. אבל הייתי אחרי כריתת רחם, "נו סקנד צ'אנס" כמו שאומרים... לא יכולתי להעלות על דעתי לוותר על ההנקה ... ונאבקתי, גם עם תחושות האשמה הקשות, שמסיבות אנוכיות אני מסכנת את התינוק כפי שכל הצוות וההורים אומרים, אבל האמנתי שהטיפול ההומאופתי יעזור. האמנתי שיצליח להגיע לברית. ובכיתי והתפללתי לזה הרבה מאוד.
אחרי יום וחצי תינוקת צהובה הועברה לטיפול נמרץ. אחרי יומיים שניים היו באינקובטור של טיפול נמרץ.
מקבלים בקבוקים. וטיפול נמרץ נשימתי.
תסבירו לי איך עדיף בקבוק שאלתי את הרופאה והאחיות שלה שכל הזמן המשיכו ללחוץ עליי להשאיר אותו וללכת לנוח בחדר. כדי שיקבל מטרנה.
שברתי לה את הסמכות המרובעת שהיא יודעת יותר טוב וזה ממש עיצבן אותה.
בשלב הזה 2 מ5 קיבלו אור בעריסה רגילה. הבן שלי ועוד תינוקת.
ביום שהשתחררתי 4 האימהות האחרות כבר לא הצליחו להניק, 3 ויתרו מראש ועוד אחת חטפה דלקת בחזה וייבשה את החלב. זה היה 4 חודשים לפני פרשת מטרנה והלב שלי כאב באופן שאני לא יכולה להסביר בימים של פרשת מטרנה אשר גבתה חיים ובריאות של ילדים, כאב לי שלא יכולתי לעשות משהו להגן על כל התינוקות שיקבלו חלב אם...
מניקה ובוכה על התינוקות האחרים, ואומרת תודה שלא ויתרתי, אחרת, בסבירות גבוהה גם הילד שלי היה מקבל מטרנה. בדיוק מהסוג שקנו
חוץ מחיסכון כספי ונוחות הנקה (ציצי זמין חם ונח) יש את העניין של בריאות.
אני יכולה רק לקוות שהיום כבר לא צריכים להתווכח עם צוותי רפואה על חשיבות ההנקה
ביום שהשתחררתי בניגוד לכל התחזיות הרפואיות שהזהירו אותי מהתדרדרות מסוכנת ואישפוז ממושך אם אניק, הילוד אצלנו כבר היה בדרגה נורמאלית של ספירות דם. שני תינוקות היו בטיפול נמרץ מוזנים בזונדה ושניים אחרים עדיין עם בקבוקי מטרנה ורמות גבוהות של בילורובין. כאב לי נורא. לא יכולתי לעשות שום דבר בשלב הזה כי הרופאים לא מוכנים לשמוע על "טיפול וודו" של הומיאופתיה כך התיחסו אליי ואת התמציות נתתי בהסתר, היום בטח היו אוסרים אותי על נתינת תרופות ללא אישור רופא...
בינתיים כבר היו תינוקות נוספים בתורנות למנורות צהבת, המלצתי לאימהות את מה שהשתמשתי בו וקיבלתי בהבנה כשהסבירו לי שהם סומכים על הרופאים ויעשו רק מה שמרשים להם...
וביום שהשתחררתי הרופאה ההיא, ילנה, שלחה אחות עם מסמך להחתים אותי ובו שורה מקופלת בהסתר ובה כתוב "האם משתחררת על דעת עצמה ובניגוד להמלצות הצוות" שפת הגוף של האחות העידה על מבוכה ואשמה כך גיליתי את השורה... התעקשתי בניגוד לכל מחאותיה להחזיק את הנייר בידיי ולא לחתום לה בידיה... יש לי את המסמך למזכרת.
זו כבר עבירה פלילית. זיוף והונאה. יכולתי לתבוע את הרופאה הארורה אבל היה לי תינוק להניק ניתוח להחלים ממנו ו3 ילדים ממתינים בבית
ולא היו לי אנרגיות באותה תקופה להתמודד עם בתי משפט ועם צוות סנגורים דרקוני של הדסה. ויתרתי.
גם רשלנות רפואית לא תבעתי מהמרדימה (אירינה) מאותן סיבות בדיוק. פשוט לא היה לי כח להתמודד איתם רק התפללתי שלא יפלו לידיים שלהם עוד אימהות ותינוקות.
אני מברכת אתכן נשים יקרות ללדת בשלווה.
ליהנות מהחוויה המדהימה הזו של יצירה של המוצר הכי חשוב בעולם
ושתזכו ללדת תינוקות שיגדלו להיות בני אדם מופלאים.
(אישית אני מקבלת את ההערכה שסטרס לידה מקדם סבירות לצהבת ... ולכן ככל שיהיה פחות סטרס לאם לתינוק ולצוות הרפואי כך סיכויי ההחלמה טובים יותר)
בריאות לכולם ושלווה
וואו. איזה דף. פלאשבקים.
אני ממליצה להניק. להניק הרבה. לא להקשיב לכל מי שאומר להפסיק... מקסימום לדלג על הנקת לילה אם יש צהבת והרופא מתעקש מאוד, אפשר להחליף חלק מהנקות הלילה בבקבוק אבל רק אם התינוק כבר הבין את עניין היניקה הספונטנית, כי זה חשוב מאוד לא לתת להם סיבות להתעצל זה מקלקל את ההנקה.
בצהבת ילודים יש נקודה שממנה התינוק כאילו עובר נקודה של ניקוי ומתחיל להחלים. קצת כמו בופרינג במחשב.
בשלב הראשון שלא רואים שום שינוי זה עלול להדאיג...
אבל המערכות הפנימיות אומרות 123 לפני שמתחילות לעבוד בילודים שעברו טראומה...
להניק. לרפא את הטראומה במעטפת אהבה.
זה לא אסון אם אחרי שהתינוק כבר יונק יפה וקיבל את כל החלב הראשוני המרפא המחסן, להחליף חלק מההנקות בימים הראשונים בבקבוק ...
אפשר ונכון לתת טיפול תומך הומאופתי...
אני ממליצה על הומיאופתיה לצהבת (..."אמא הומיאופתיה זה שטויות זה לא מדעי"... כן אבל זה עזר)
הבן שלי היום בן 15 בריא וספורטאי, נולד לאחר לידה ארוכה של 32 שעות (ילד רביעי לידה טבעית אחרי שתי לידות וניתוח קיסרי אחד)
לאחר הלידה הופרדנו כי לקחנו דם טבורי... היו סיבוכים בהוצאת השלייה ועברתי ניתוח קשה.
היילוד פיתח צהבת ילודים חריפה.
קמתי אחרי הניתוח, אספתי את עצמי, (עוד חתך בטן, כריתת רחם, דלקת שהתפתחה מסטרס והתמודדות של ניתוח ללא הרדמה תקינה... :) החיים מלאי הרפתקאות) העברתי הכל הצידה כי יש תינוק שמחכה לינוק ויש 3 ילדים בבית,
ואז מצאתי את עצמי מתמודדת לבד מול מערך הדרקונים של ילנה רופאת הילדים (המכשפה מהקוסם מארץ עוץ) וצוות תינוקיית הר הצופים...
הם איימו עליי שאם לא אתן מטרנה התינוק ימות.
הם תקפו אותי "את אמא לא אחראית" "את מסכנת את התינוק" אסרו עליי לקחת את התינוק ללילה ( לא יכולתי כהרגלי פשוט לצאת מבית חולים כי הייתי אחרי ניתוח נוראי ותחת השגחה רפואית) ...
את כל זה כבר כתבתי לפני שנים למשרד הבריאות ואגודות תמיכה במיילדות ואני יכולה לומר תודה לאלוהים, עשו הרבה כדי לשנות את המצב בו יולדות הן רכוש המערכת והמדינה. חלק יצרני של מכונה משוכללת שצריכה להיות ממושמעת להוראות על פי מיטב החינוך בריאות מזרח אירופאי... פריט ייצור.
לא יכולתי ללכת
ולכן נשארתי שם.
התעקשתי להניק והם אסרו עליי להוציא אותו מהתינוקייה בלילות (2003 מאז בטח הם השתפרו) לכן ישבתי שם על כסא במקום לישון והנקתי.
מנורות אור... הנקה... מנורות אור...
מתבוננת באחיות המסורות מטפלות בילודים כמו בסרט נע תעשייתי של החתלה האכלה שימור.
הייתי צריכה קצת זמן להתאושש מהניתוח והרבה שנים להתאושש מהטראומה של התמודדות עם התינוקייה ההיא.
זה היה מבחינתי מירוץ נגד הזמן. הודיעו לנו שאם יהיה צהוב ידחו את ברית המילה ואני מאמינה שהיום ה8 הוא פחות כואב ליילודים, מחקר שפעם קיבלתי... אז הודעתי לאלוהים שאם הוא יעשה לי בעיות ולא תהיה ברית ביום 8 אני לא מבטיחה לצלוח את ההתמודדות איך ומתי נעשה אחת אחר כך :)
והנקתי....
התחילו איתי את המסע עוד 4 תינוקות צהובים שהובאו ב24 השעות לפני או אחרי הבן שלנו, דיברנו, החלפנו טלפונים... הם ניסו לשכנע אותי כפי ששכנעו אותם שאני שוגה להניק...
לא הייתי בטוחה שאני צודקת. אבל הייתי אחרי כריתת רחם, "נו סקנד צ'אנס" כמו שאומרים... לא יכולתי להעלות על דעתי לוותר על ההנקה ... ונאבקתי, גם עם תחושות האשמה הקשות, שמסיבות אנוכיות אני מסכנת את התינוק כפי שכל הצוות וההורים אומרים, אבל האמנתי שהטיפול ההומאופתי יעזור. האמנתי שיצליח להגיע לברית. ובכיתי והתפללתי לזה הרבה מאוד.
אחרי יום וחצי תינוקת צהובה הועברה לטיפול נמרץ. אחרי יומיים שניים היו באינקובטור של טיפול נמרץ.
מקבלים בקבוקים. וטיפול נמרץ נשימתי.
תסבירו לי איך עדיף בקבוק שאלתי את הרופאה והאחיות שלה שכל הזמן המשיכו ללחוץ עליי להשאיר אותו וללכת לנוח בחדר. כדי שיקבל מטרנה.
שברתי לה את הסמכות המרובעת שהיא יודעת יותר טוב וזה ממש עיצבן אותה.
בשלב הזה 2 מ5 קיבלו אור בעריסה רגילה. הבן שלי ועוד תינוקת.
ביום שהשתחררתי 4 האימהות האחרות כבר לא הצליחו להניק, 3 ויתרו מראש ועוד אחת חטפה דלקת בחזה וייבשה את החלב. זה היה 4 חודשים לפני פרשת מטרנה והלב שלי כאב באופן שאני לא יכולה להסביר בימים של פרשת מטרנה אשר גבתה חיים ובריאות של ילדים, כאב לי שלא יכולתי לעשות משהו להגן על כל התינוקות שיקבלו חלב אם...
מניקה ובוכה על התינוקות האחרים, ואומרת תודה שלא ויתרתי, אחרת, בסבירות גבוהה גם הילד שלי היה מקבל מטרנה. בדיוק מהסוג שקנו
חוץ מחיסכון כספי ונוחות הנקה (ציצי זמין חם ונח) יש את העניין של בריאות.
אני יכולה רק לקוות שהיום כבר לא צריכים להתווכח עם צוותי רפואה על חשיבות ההנקה
ביום שהשתחררתי בניגוד לכל התחזיות הרפואיות שהזהירו אותי מהתדרדרות מסוכנת ואישפוז ממושך אם אניק, הילוד אצלנו כבר היה בדרגה נורמאלית של ספירות דם. שני תינוקות היו בטיפול נמרץ מוזנים בזונדה ושניים אחרים עדיין עם בקבוקי מטרנה ורמות גבוהות של בילורובין. כאב לי נורא. לא יכולתי לעשות שום דבר בשלב הזה כי הרופאים לא מוכנים לשמוע על "טיפול וודו" של הומיאופתיה כך התיחסו אליי ואת התמציות נתתי בהסתר, היום בטח היו אוסרים אותי על נתינת תרופות ללא אישור רופא...
בינתיים כבר היו תינוקות נוספים בתורנות למנורות צהבת, המלצתי לאימהות את מה שהשתמשתי בו וקיבלתי בהבנה כשהסבירו לי שהם סומכים על הרופאים ויעשו רק מה שמרשים להם...
וביום שהשתחררתי הרופאה ההיא, ילנה, שלחה אחות עם מסמך להחתים אותי ובו שורה מקופלת בהסתר ובה כתוב "האם משתחררת על דעת עצמה ובניגוד להמלצות הצוות" שפת הגוף של האחות העידה על מבוכה ואשמה כך גיליתי את השורה... התעקשתי בניגוד לכל מחאותיה להחזיק את הנייר בידיי ולא לחתום לה בידיה... יש לי את המסמך למזכרת.
זו כבר עבירה פלילית. זיוף והונאה. יכולתי לתבוע את הרופאה הארורה אבל היה לי תינוק להניק ניתוח להחלים ממנו ו3 ילדים ממתינים בבית
ולא היו לי אנרגיות באותה תקופה להתמודד עם בתי משפט ועם צוות סנגורים דרקוני של הדסה. ויתרתי.
גם רשלנות רפואית לא תבעתי מהמרדימה (אירינה) מאותן סיבות בדיוק. פשוט לא היה לי כח להתמודד איתם רק התפללתי שלא יפלו לידיים שלהם עוד אימהות ותינוקות.
אני מברכת אתכן נשים יקרות ללדת בשלווה.
ליהנות מהחוויה המדהימה הזו של יצירה של המוצר הכי חשוב בעולם
ושתזכו ללדת תינוקות שיגדלו להיות בני אדם מופלאים.
(אישית אני מקבלת את ההערכה שסטרס לידה מקדם סבירות לצהבת ... ולכן ככל שיהיה פחות סטרס לאם לתינוק ולצוות הרפואי כך סיכויי ההחלמה טובים יותר)
בריאות לכולם ושלווה