אתחיל מהסוף להתחלה...
תפוח אדמה, כן היינו בקבוצה, שהתפרקה, יצרנו קבוצה, שבחורף הפסיקו לבוא,
עכשיו נוצרה קבוצה חדשה באזורינו שהבכור לא אוהב, ואנחנו באים לקבוצה אחרת שיותר רחוקה אבל הילד אוהב...
החוגים אכן נגמרו לשנה הזאת, אבל אלה היו חוגים של מיינסטרים ולא חנ"ב - זה היה מכוון, כדי שיכיר עוד ילדים,
אבל החוגים האלה נגמרו בשעה שהרסה לי את היום (רק בתשע היינו חוזרים הביתה, דבר שהרס לי את הערב וגם את הבוקר למחרת,
יונית, אם הייתי צריכה לבחור דבר אחד שאני שונאת מאז החנ"ב זה זה- הערב יותר ארוך.
כשהבכור היה במסגרת הקטן היה הולך לישון בשבע והגדול בשמונה, עכשיו הם מורחים עד תשע-עשר... כמובן קמים בשש-שבע.
יש עוד משהו שקשור למקום המגורים שלנו- כפר, אין בסביבה הקרובה ילדים שהילדים שלי מסתדרים איתם,
זה יוצר קצת בדידות, וקשה לצאת, אנו תלויים רוב הזמן בתחבורה ציבורית.
מה שיכול לשפר את המצב זה לצאת יותר מהבית, למרות הקושי לנסוע רחוק יותר כדי לפגוש חברים שטוב לנו איתם.
אני חושבת לעבור למקום יותר עירוני שיותר מתאים למי שתלוי בתחבורה, אולי גם נכיר אנשים חדשים.
אביבה, לגבי עצמי, אני כנראה אדם שזקוק לסדר, ואוהב סדר, אבל כשאני מחוץ למערכת (עבודה, לימודים, צבא) קשה לי לכפות על עצמי סדר יום ומשמעת...
אני רגילה שמפעילים אותי ואומרים לי מה לעשות (פעילות אינטנסיבית) ומשתעממת לא לעשות כלום (לנוח), אבל אני מרגישה שכל זה לא מתאים לי,
זה לא הדברים שהייתי עושה אם הייתה לי בחירה חופשית.
אני עושה חינוך ביתי כי זה מה שאני מרגישה שיהיה הכי טוב לילדיי מבחינת ההתפתחות שלהם (מנטלית, נפשית ופיזית), האפשרויות שלהם... אחרי שנה כבר יש לי ספקות...
הבכור שלי בן שש והוא לא מוכן לחזור למערכת (לפני זה היה בגן ולא היה מרוצה) הקטן בן שנתיים, עדיין קשור אלי, ולא מוכן להיות לאורך זמן במקום שאני לא נמצאת בו.
לגבי הקרירה שלי, היא בהשעיה מאז הלידה, ניסיתי ללמוד אבל זה לא צלח.
מנסה כרגע כיוונים של עבודה מהבית, פעם תרגמתי כתבות, אבל הפרויקט שינה כיוון, מחפשת משהו חדש.
אתחיל מהסוף להתחלה...
[po]תפוח אדמה[/po], כן היינו בקבוצה, שהתפרקה, יצרנו קבוצה, שבחורף הפסיקו לבוא,
עכשיו נוצרה קבוצה חדשה באזורינו שהבכור לא אוהב, ואנחנו באים לקבוצה אחרת שיותר רחוקה אבל הילד אוהב...
החוגים אכן נגמרו לשנה הזאת, אבל אלה היו חוגים של מיינסטרים ולא חנ"ב - זה היה מכוון, כדי שיכיר עוד ילדים,
אבל החוגים האלה נגמרו בשעה שהרסה לי את היום (רק בתשע היינו חוזרים הביתה, דבר שהרס לי את הערב וגם את הבוקר למחרת,
יונית, אם הייתי צריכה לבחור דבר אחד שאני שונאת מאז החנ"ב זה זה- הערב יותר ארוך.
כשהבכור היה במסגרת הקטן היה הולך לישון בשבע והגדול בשמונה, עכשיו הם מורחים עד תשע-עשר... כמובן קמים בשש-שבע.
יש עוד משהו שקשור למקום המגורים שלנו- כפר, אין בסביבה הקרובה ילדים שהילדים שלי מסתדרים איתם,
זה יוצר קצת בדידות, וקשה לצאת, אנו תלויים רוב הזמן בתחבורה ציבורית.
מה שיכול לשפר את המצב זה לצאת יותר מהבית, למרות הקושי לנסוע רחוק יותר כדי לפגוש חברים שטוב לנו איתם.
אני חושבת לעבור למקום יותר עירוני שיותר מתאים למי שתלוי בתחבורה, אולי גם נכיר אנשים חדשים.
אביבה, לגבי עצמי, אני כנראה אדם שזקוק לסדר, ואוהב סדר, אבל כשאני מחוץ למערכת (עבודה, לימודים, צבא) קשה לי לכפות על עצמי סדר יום ומשמעת...
אני רגילה שמפעילים אותי ואומרים לי מה לעשות (פעילות אינטנסיבית) ומשתעממת לא לעשות כלום (לנוח), אבל אני מרגישה שכל זה לא מתאים לי,
זה לא הדברים שהייתי עושה אם הייתה לי בחירה חופשית.
אני עושה חינוך ביתי כי זה מה שאני מרגישה שיהיה הכי טוב לילדיי מבחינת ההתפתחות שלהם (מנטלית, נפשית ופיזית), האפשרויות שלהם... אחרי שנה כבר יש לי ספקות...
הבכור שלי בן שש והוא לא מוכן לחזור למערכת (לפני זה היה בגן ולא היה מרוצה) הקטן בן שנתיים, עדיין קשור אלי, ולא מוכן להיות לאורך זמן במקום שאני לא נמצאת בו.
לגבי הקרירה שלי, היא בהשעיה מאז הלידה, ניסיתי ללמוד אבל זה לא צלח.
מנסה כרגע כיוונים של עבודה מהבית, פעם תרגמתי כתבות, אבל הפרויקט שינה כיוון, מחפשת משהו חדש.