על ידי בשמת_א* » 12 אוקטובר 2007, 15:20
אני לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך אבל האם התכוונת לכל הקשור לסדר, נקיון וכללים בבית?
התכוונתי לכל. למשל, האם את מעמיסה על עצמך בזה שאת "מפעילה" את הילד, כשאולי הוא ישחק יפה בלי התערבות או "השקעה" שלך? או כל דבר. ממש כל דבר.
כמו כן, קראתי מה שאורנה שיפרון כתבה לך, ודבריה נראו לי (כמובן וכרגיל (-; ) חכמים מאוד. במיוחד בקשר לשינוי שאנחנו צריכים לעבור כדי ללמוד מה פירוש הדבר לחיות עם ילדים קטנים בבית.
אני אישית מרגישה שקל לי יותר, מפני שגדלתי כך. אמא שלי סירבה לשלוח אותנו למסגרות לפני גיל 4, ולגבי מסיבות שונות יצא שגדלתי בבית למעשה עד גיל 7 למעט שנה אחת בין 4-5 שבה ביקרתי כמה שעות בגן ילדים בבקרים. לכן אני רגילה לחיות בבית שבו עושים הכל עם ילדים בבית. לדוגמא: הורי מעולם לא סילקו את הבנות כדי לנקות את הבית, כמו שקראתי שיש אמהות שעושות (וכך הילדים מתרגלים שהבית נקי בלי לראות איך זה נעשה, ומצד שני ההורים מתרגלים שאפשר לנקות רק כשהבית ריק), תמיד בישלו-כיבסו-ניקו-ערכו קניות-עשו סידורים (דואר, בנק וכו') עם הילדות.
ככה כולם חיו, באותן שנים, לפחות עד כמה שאני יודעת. לא היה נהוג לשלוח תינוקות וילדים קטנים מהבית, לאנשים בסביבה שלנו לא היה כסף למטפלות, וכמעט לאף אחד לא היה רכב. הכל עשו ברגל או באוטובוסים, עם הילדים. אלה היו החיים.
כשאני חושבת על זה, אני מבינה שיש אנשים שגדלו אחרת. ואני מבינה שקשה אז הרבה יותר לשלב ילדים קטנים עם הצרכים שלהם בתוך מציאות החיים האחרת. זה ממש מהפך, וממש גורם מצוקה.
גם הורי חובבי סדר וניקיון ואלרגיים לליכלוך. כמוהם גם אחותי ואני. יש לנו כמה דרכים להתמודד עם זה: ראשית, פעילויות מלכלכות מקבלות זמן ומקום מוגדרים ומוגבלים בבית, בהשגחה. דוגמא: מציירים בצבעי מים רק על השולחן הקטן שכיסיתי בוילון אמבטיה ישן, ואת הציורים שמים לייבוש על ניירות טיוטה שסידרתי כך שהציור הרטוב נח על מצע מספיק של נייר מכל הצדדים ולא יכול ללכלך שום דבר בסביבה. כשהם עוד קטנים אני גם יושבת אז לידם, ושומרת להחליף את המים בכלי בזמן, ושהכלי יהיה ממוקם כך שלא יתהפך שם על הכל, וגם מנקה את המכחולים מייד אחרי שסיימו כדי שלא ימרחו צבע בבית ולא ייהרסו, וסוגרת יפה את כל הצבעים ושמה במקום ומפנה.
יש פעילויות שנעשה רק בחוץ, רק מפני שלי אין כוח לדאוג על הליכלוך ועל הניקוי של זה. או רק באמבטיה (למשל, בצבעי אצבעות הם ציירו על קיר החרסינה כשהם עומדים באמבטיה, לפני הרחצה. הם נהנו מאוד, ואפילו נהנו לא פחות לקרצף אחר כך את הקיר מצבעי המים...).
יש כל מיני משחקים שהם נהנים מהם שגם מאפשרים לי לעבוד. למשל, הקטן עומד לידי על כסא כשאני רוחצת כלים, ומקבל ספוג עם סבון כלים ומשהו "לסבן". ברור שהוא בעיקר עושה המון קצף, אבל הוא נהנה, מרגיש מועיל, ושמח להיות פעיל לילד אמא - בזמן שאמא שמחה מאוד שהיא מצליחה לרחוץ את כל הכלים ללא הפרעה כמעט, עם מינימום עבודת ניקוי אחרי...
אז עוד עיקרון לחיים עם ילדים:
גם עבודות הבית יכולות להיות משחק, שמותאם לכל רמה.
קיפול כביסה (בתנאי שאת מקפידה לא לתקן את הקיפולים שלהם... ), כשאני תולה על החבל בחוץ הם נהנים לבנות נחש ארוך מהאטבים, כשאני שוטפת רצפה הם או עסוקים בשלהם או לוקחים מגב קטן וסמרטוט אחר ושוטפים משהו, או רבים מי יצחצח את המראה (כל אחד מקבל סמרטוט בד ואני מנחה להשתמש בבקבוק התרסיס בתורות (-: ).
אז חלק מהחיים בבית הן לשלב את הילדים הקטנים בצורה יצירתית בעבודות שלך, אבל גם להניח להם לנפשם. כלומר, יכול להיות שהוא ישמח לקבל ספוג ולשחק בקצף שלוש שניות, ואחר כך לידך יעדיף לפתוח את ארון הסירים ולהוציא סירים. אולי זה בסדר מצדך. אולי את מעדיפה שהוא לא ישחק בסירים - ובמקרה כזה את תגידי ש"בסירים שלנו לא משחקים כי אנחנו רוצים לבשל בהם אוכל" אבל "אתה יכול לשחק בכפות העץ האלה" (אני שומרת כפות עץ שכבר לא אשתמש בהן לבישול, כדי להציע במקרה הצורך. אם תסתכלי בביתך תוכלי למצוא מספיק דברים שאפשר להציע לילד כתחליף למה שלא מתאים לך).
סתם, רעיונות על חיים עם ילדים קטנים, אולי זה ייתן לך כיוונים להקל על עצמך.
[u]אני לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך אבל האם התכוונת לכל הקשור לסדר, נקיון וכללים בבית?[/u]
התכוונתי לכל. למשל, האם את מעמיסה על עצמך בזה שאת "מפעילה" את הילד, כשאולי הוא ישחק יפה בלי התערבות או "השקעה" שלך? או כל דבר. ממש כל דבר.
כמו כן, קראתי מה שאורנה שיפרון כתבה לך, ודבריה נראו לי (כמובן וכרגיל (-; ) חכמים מאוד. במיוחד בקשר לשינוי שאנחנו צריכים לעבור כדי ללמוד מה פירוש הדבר לחיות עם ילדים קטנים בבית.
אני אישית מרגישה שקל לי יותר, מפני שגדלתי כך. אמא שלי סירבה לשלוח אותנו למסגרות לפני גיל 4, ולגבי מסיבות שונות יצא שגדלתי בבית למעשה עד גיל 7 למעט שנה אחת בין 4-5 שבה ביקרתי כמה שעות בגן ילדים בבקרים. לכן אני רגילה לחיות בבית שבו עושים הכל עם ילדים בבית. לדוגמא: הורי מעולם לא סילקו את הבנות כדי לנקות את הבית, כמו שקראתי שיש אמהות שעושות (וכך הילדים מתרגלים שהבית נקי בלי לראות איך זה נעשה, ומצד שני ההורים מתרגלים שאפשר לנקות רק כשהבית ריק), תמיד בישלו-כיבסו-ניקו-ערכו קניות-עשו סידורים (דואר, בנק וכו') עם הילדות.
ככה כולם חיו, באותן שנים, לפחות עד כמה שאני יודעת. לא היה נהוג לשלוח תינוקות וילדים קטנים מהבית, לאנשים בסביבה שלנו לא היה כסף למטפלות, וכמעט לאף אחד לא היה רכב. הכל עשו ברגל או באוטובוסים, עם הילדים. אלה היו החיים.
כשאני חושבת על זה, אני מבינה שיש אנשים שגדלו אחרת. ואני מבינה שקשה אז הרבה יותר לשלב ילדים קטנים עם הצרכים שלהם בתוך מציאות החיים האחרת. זה ממש מהפך, וממש גורם מצוקה.
גם הורי חובבי סדר וניקיון ואלרגיים לליכלוך. כמוהם גם אחותי ואני. יש לנו כמה דרכים להתמודד עם זה: ראשית, פעילויות מלכלכות מקבלות זמן ומקום מוגדרים ומוגבלים בבית, בהשגחה. דוגמא: מציירים בצבעי מים רק על השולחן הקטן שכיסיתי בוילון אמבטיה ישן, ואת הציורים שמים לייבוש על ניירות טיוטה שסידרתי כך שהציור הרטוב נח על מצע מספיק של נייר מכל הצדדים ולא יכול ללכלך שום דבר בסביבה. כשהם עוד קטנים אני גם יושבת אז לידם, ושומרת להחליף את המים בכלי בזמן, ושהכלי יהיה ממוקם כך שלא יתהפך שם על הכל, וגם מנקה את המכחולים מייד אחרי שסיימו כדי שלא ימרחו צבע בבית ולא ייהרסו, וסוגרת יפה את כל הצבעים ושמה במקום ומפנה.
יש פעילויות שנעשה רק בחוץ, רק מפני שלי אין כוח לדאוג על הליכלוך ועל הניקוי של זה. או רק באמבטיה (למשל, בצבעי אצבעות הם ציירו על קיר החרסינה כשהם עומדים באמבטיה, לפני הרחצה. הם נהנו מאוד, ואפילו נהנו לא פחות לקרצף אחר כך את הקיר מצבעי המים...).
יש כל מיני משחקים שהם נהנים מהם שגם מאפשרים לי לעבוד. למשל, הקטן עומד לידי על כסא כשאני רוחצת כלים, ומקבל ספוג עם סבון כלים ומשהו "לסבן". ברור שהוא בעיקר עושה המון קצף, אבל הוא נהנה, מרגיש מועיל, ושמח להיות פעיל לילד אמא - בזמן שאמא שמחה מאוד שהיא מצליחה לרחוץ את כל הכלים ללא הפרעה כמעט, עם מינימום עבודת ניקוי אחרי...
אז עוד עיקרון לחיים עם ילדים:
גם עבודות הבית יכולות להיות משחק, שמותאם לכל רמה.
קיפול כביסה (בתנאי שאת מקפידה לא לתקן את הקיפולים שלהם... ), כשאני תולה על החבל בחוץ הם נהנים לבנות נחש ארוך מהאטבים, כשאני שוטפת רצפה הם או עסוקים בשלהם או לוקחים מגב קטן וסמרטוט אחר ושוטפים משהו, או רבים מי יצחצח את המראה (כל אחד מקבל סמרטוט בד ואני מנחה להשתמש בבקבוק התרסיס בתורות (-: ).
אז חלק מהחיים בבית הן לשלב את הילדים הקטנים בצורה יצירתית בעבודות שלך, אבל גם להניח להם לנפשם. כלומר, יכול להיות שהוא ישמח לקבל ספוג ולשחק בקצף שלוש שניות, ואחר כך לידך יעדיף לפתוח את ארון הסירים ולהוציא סירים. אולי זה בסדר מצדך. אולי את מעדיפה שהוא לא ישחק בסירים - ובמקרה כזה את תגידי ש"בסירים שלנו לא משחקים כי אנחנו רוצים לבשל בהם אוכל" אבל "אתה יכול לשחק בכפות העץ האלה" (אני שומרת כפות עץ שכבר לא אשתמש בהן לבישול, כדי להציע במקרה הצורך. אם תסתכלי בביתך תוכלי למצוא מספיק דברים שאפשר להציע לילד כתחליף למה שלא מתאים לך).
סתם, רעיונות על חיים עם ילדים קטנים, אולי זה ייתן לך כיוונים להקל על עצמך.