דף בית אישי
החלטתי לפתוח דף משלי. ולמה?
כדי שיהיה לי מקום לבטא את מחשבותיי שמתרוצצות בראש במשך כל היום.
כדי שיהיה זה (ולו רק כאילו…) אני משוחחת עם מישהו על כל מה שמעסיק אותי.
כדי שאוכל על ידי הכתיבה להבהיר לעצמי את מחשבותיי.
כדי
שאעיז!!!
כל היום המחשבות מתרוצצות ללא הפסקה והנה, עכשיו, כשאני יושבת, סופסוף, לכתוב, נהיה בלק אאוט.
מאור הקטן ישן ואני כל הזמן באיזה מתח שמא הוא יתעורר ויצטרך אותי (הוא בן 9 חודשים – מחר!!!)
בכוונתי "לנצל" פורום נפלא זה, שאני מבלה בו כמעט בכל הזדמנות, לביטוי עצמי שלי. תהיינה תגובות – טוב, לא תהיינה – גם טוב !!!
אני בת 39 ונהייתי אימא לראשונה לפני 9 חודשים. האמהות הייתה, ובעצם עודנה, זעזוע לא קל ומאד מעניין ומלמד בשבילי.
לקהילת "באופן טבעי" התודעתי רק לאחר שנהייתי אימא והדברים שאני קוראת פה עושים לי המון געגועים וגם קנאה.
(בינתיים מאור התעורר – קיבל חיבוק וציצי ציצי ציצי ולאחר כשעה נרדם ושחרר אותי לחזור לכתיבה)
אני עצמי נולדתי וגדלתי בקיבוץ, בלינה המשותפת ( מהיום בו חזרה אימי עמי מבית החולים). אף פעם לא חוויתי את מה שהיום אני מסוגלת ונותנת למאור. יש בזה הרבה כאב וגעגועים למשהו שלא היה לי אבל גם שמחה על כך שאני פה לצידו ובשבילו ויכולה לתת לו לחוות את הביטחון הזה שאימא על ידו (אני ישנה איתו במיטה, מניקה למרות שחזרתי לעבודה ומשתדלת להיות קשובה אליו כמיטב יכולתי).
מתוך הקריאה באתר זה נעורה בי כמיהה להיות איתו יותר ויותר למרות שלפעמים אני מרגישה ש"אין לי מושג מה אני אמורה לעשות איתו". אני שואלת את עצמי באם הייתה לי האפשרות האם באמת הייתי נשארת איתו כמה שנים בבית.
אין לי מושג מהי התשובה. כרגע, לפחות, זה לא ממש רלוונטי.
אני חד-הורית (למחצה…) ועלי לפרנס את עצמי. אני מנסה לחפש דרכי התפרנסות שיאפשרו לי יותר גמישות עם הזמן אך עדיין לא הגעתי לזה. לא מעט פעמים אני חושבת שאילו הייתי מתכוננת טוב יותר לפני שמאור נולד הכל היה אחרת…. אבל לפני שהוא נולד הייתי עסוקה בלידה עצמה ולא הייתי מסוגלת לדמיין מה זה אומר בשבילי להיות אימא.
מה, בעצם, אני יודעת על גידול ילדים? על משפחה? איך אני יכולה לתת לו את מה שאני לא קיבלתי?
זהו, להפעם. אני שולחת לחמי על פני המים….